פרשת השוחד של שרי אריסון שיכון ובינוי באפריקה.  לפנינו בקשה להסרת חיסיון עו”ד- לקוח בין עובד של החברה, בנימין ארביט לבין עו”ד רוני פאלוך. הפרקליטות מעוניינת לחטט במחשב שהשתמשו בו בסניף בשוויץ, והחשוד בנימין ארביט דאג שמישהו ייקח את המחשב פיסית משוויץ בטרולי ויביא אותו לישראל כדי שעו”ד רוני פאלוך יבדוק אותו.

עו”ד פאלוך העתיק את תוכן המחשב ואת המחשב עצמו החזירו לשוויץ.

טענתם של ארביט ופאלוך היא שבגלל החקירות וחיקורי הדין שישראל הזמינה משוויץ, שלטונות שוויץ פתחו חקירה ולכן הבדיקה נעשתה כדי לראות אם יש חומר שרלבנטי לחקירה בשוויץ כדי למסור לפרקליטים השוויצרים.

 

 

השוטר עודד אררה שהסתקרן מה יש במחשב, הוציא מהשופט עמית מיכלס צו במעמד צד אחד, לעו”ד פאלוך שיעביר למשטרה עותק של המחשב הזה, והוא עשה כך, ושלח לשופט עותק במעטפה סגורה.

אולם עו”ד פאלוך הטיל חיסיון גורף על חיטוט במחשב מטעמים של חיסיון.  השוטר עודד אררה הלך להתפוצץ!!!!

הפרקליטות התפוצצה מזעם שלחשודים תהיה גישה לחומרים מזכים!!!!

 

מה שהטריד את הפרקליטות זה שלחשודים תהיה גישה למידע מהמחשב שיכול ויזכה את הנאשמים.  את זה הם רוצים למנוע.  הם כמובן גם רוצים לחטט במסעות הדייג האינסופיים.  לצורך זה החליטו להתלבש על עו”ד רוני פאלוך ולטעון נגדו שהוא זומם לשבש להם חקירה, ושהוא חשוד בעצמו ושהוא מספק בית מקלט עברייני להסתרת מידע על עבריינות.

אלא שלא דובים ולא יער.  המחשה הכיל חומרים מזכים – והפרקליטות לא רצתה שהחשודים יוכלו להשתמש בהם.

הטענה הקניינית

 

גולת הכותרת של הטענות בבקשה של הפרקליטות היא שהמחשב הוא בבעלות שיכון ובינוי ולכן, מבחינה קניינית, אסור לעו”ד להחזיק בו.  טענה מופרכת על פניה.  מה זה משנה מי הבעלים של המחשב?  מה זה משנה מי שילם עבור קניית המחשב?

רפ”ק עודד אררה כתב “למותר לציין, כי תכנם של המחשבים והטלפונים כמו גם המכשירים עצמם, מצוי בבעלות שו”ב ו/או החברה ו/או הסניפים ולא בבעלותם הפרטית של המשיב והאחר” אולם הפרקליטה אתי בן דור כתבה לו “[הייתי מוותרת על סעיף זה או מעממת אותו”.

הסיבה שהשוטר יכול לכתוב טענה כה אידיוטית, היא שהדו”ח מוגש במעמד צד אחד ורפ”ק אררה חשב שאף אחד לא יראה אותו, כי בישראל את הדו”חות הסודיים לא נותנים לנאשמים.  זו הסיבה שהדו”חות הסודיים של המשטרה מלאים שקרים וחשדות מופלצים.

טענת היתרון הלא הוגן

 

לדברי רפ”ק אררה, “המשיב והאחר, נקטו ביוזמה אישית, בעצת ב”כ פרטי שלהם ושלא במסגרת החלטה ארגונית של שו”ב (שיכון ובינוי), החברה או הסניפים, והעבירו לישראל את המחשבים והטלפונים, (על תכנם), על מנת שתערך בהם בדיקה פרטית לאיתור “חומרים מביכים”….  במטרה להיטיב עמם אישית על דרך של “סריקה מקדימה” בחומרים לאיתור “חומרים מביכים”.

שוב פעם, המטרה לא היתה ללמוד אם יש חומרים מביכים, אלא אם יש חומרים מזכים.  וגם אם נניח שיש משהו מביך, למה זה בעייתי שעו”ד פרטי ייתן על זה חוות דעת ללקוח?

טענת השיבוש

 

ראו גם את זה “המבקשת (המשטרה) תטען, כי עולה מחומר הראיות שנאסף עד כה כי הטסת חומרי המחשב נשוא הבקשה לישראל, עובר למסירתם למשרד החיצוני, בוצעה על מנת שב”כ המשיב ישמש ככלי בידי המשיב לשם הסוואת חלקו, (הלכאורי), בביצוע עבירות פליליות העוסקות, (בין היתר), בעבירות של מתן שוחד לעובד ציבור זר, על דרך של ביצוע “בדיקה מקדימה” לחומרי המחשב, שעניינה איתור ראיות מפלילות היכולות לסכן את המשיב ולהקים נגדו חשד לביצוע עבירות פליליות, (חיפוש לפי “מילות חיפוש”).

זה כבר ממש אידיוטי.  הרי המחשב המקורי חזר לשוויץ כך שתמיד אפשר לבקש ממישהו בשוויץ להריץ מילות חיפוש.  שנית, פאלוך השאיר אצלו עותר ושלח לשופט מיכלס עותק.  כלומר פאלוף תמיד יכול לבצע מילות חיפוש בעותק שאצלו.

יותר חשוב:  איך זה סיבה להסרת חיסיון עו”ד לקוח?   אם העו”ד יבצע חיפוש וייתן עצה משפטית ללקוח, למה זה ענין של המשטרה?  ולמה זה אמוק להיות עילה למשטרה לעיין בחומר חסוי?

להלן הדו”ח הסודי של רפ”ק עודד אררה

 

שימו לב:  בגרסה זו לא רואים את ההערות של הפרקליטה אתי בן דור.  את ההערות שלה אפשר לראו ב PDF

בבית משפט השלום בראשון לציון                                                                       מ”י 46647/02/18

בפני כב’ השופט עמית מיכלס

בעניין

 

מדינת ישראל

באמצעות משטרת ישראל                                    המבקשת

היחידה הארצית לחקירות הונאה

טל’: 08-9545800, פקס’: 08-9545930

 

נ ג ד

 

1. רוני פאלוך                                                       

מס’ ת.ז. 051988376                                            המשיב

ע”י ב”כ עו”ד ירון ליפשס ואח’                             (החשוד)

פקס:  03-7961391

 

 

בקשה לקביעת העדר קיומו של חיסיון  עו”ד לקוח

 

ביהמ”ש הנכבד מתבקש לעשות שימוש בסמכותו ולקבוע כי ביחס לחומרי מחשב המפורטים בבקשה, אשר הומצאו ליחידה החוקרת מכוח צו המצאת מסמכים, (ע”י ב”כ המשיב), לא חל חיסיון עו”ד לקוח ולהתיר ליחידה החוקרת לעיין בהם ולעשות בהם כל שימוש, מהנימוקים כדלקמן, ככל שהדבר נוגע למשיב.

 

נבהיר, כי הבקשה עוסקת בטענת החיסיון של המשיב בלבד, שכן אחר, (בנימין ארביט – כפי שיפורט בהמשך), ויתר על קיומו של החיסיון הנטען והיח’ החוקרת ביצעה עיון בחומרי המחשב הנזכרים בבקשה הקשורים לאחר, (בגדרי צו חדירה לחומר מחשב שניתן מאת ביהמ”ש הנכבד).

 

עוד נבהיר כי המסכת העובדתית המפורטת בבקשה, נתמכת בראיות אשר יובאו בפני ביהמ”ש במסגרת הדיון בגדרי דוח סודי. באשר לסמכותו של ביהמ”ש לעיין בדוח סודי בדיון מעין זה, אין למבקשת אלא להפנות לע”ח 41403/12/16, (ביהמ”ש מחוזי מרכז), מפי כב’ השופטת מיכל ברק נבו, (עמ’ 9, פסקה 14 ואילך).

 

רקע

1. חברת שיכון ובינוי בע”מ, (להלן: “שו”ב“), הינה חברה ישראלית בורסאית, העוסקת במגוון תחומים, בין היתר בתחום הבניה. שו”ב מחזיקה בחברות נוספות, חלקן רשומות בישראל וחלקן רשומות במדינות שונות בעולם.

 

2. חברת SBI International AG, (להלן: “החברה“), הינה זרוע הבניה הבינלאומית של שו”ב ומקום מושבה ורישומה בשוויץ. החברה נמצאת בבעלותה המלאה של שו”ב, (100% מהמניות), ולחברה סניפים במדינות רבות, לרבות בקניה, אוגנדה, ניגריה, טנזניה, גואטמאלה ועוד, (להלן: “הסניפים“). חלק סניפים חלק חברות בנות, לא?

 

 

3. דוחותיה הכספיים של החברה מבוקרים על ידי משרד רו”ח זיו האפט (BDO) שמקום מושבו בתל אביב. פעילותה העסקית של החברה ורווחיה הינם תוצר של הפעילות העסקית בסניפים ובחברות הבנות שלה. . דוחותיה הכספיים של שו”ב מבוקרים על ידי משרד רו”ח סומך חייקין (KPMG) והם מאוחדים עם דוחותיה של החברה ושל שאר החברות הבנות שלה. עובדי החברה, עובדי שו”ב, חברי הדירקטוריון ושדרת הנהלת החברה ושו”ב, מתוגמלים איש איש על פי חלקו ובהתאם לחוזה העסקתו בהתאם לביצועי שו”ב, החברה והסניפים.

 

4. בין השנים 2012 ועד תחילת שנת 2018 כיהן המשיב כמנכ”ל החברה והיה אחראי מתוקף תפקידו על פעילותה של החברה בחו”ל לרבות פעילות סניפיה בעולם.

 

5. נכון לכתיבת שורות אלה למיטב ידיעתה של היחידה החוקרת, שו”ב והחברה מיוצגות ע”י עו”ד פנחס רובין ומשרד עו”ד גורניצקי, בעוד המשיב, (ואחר – בנימין ארביט), מיוצג באופן פרטי ע”י עו”ד ירון ליפשס. לעובדה זו חשיבות משמעותית כפי שיובהר בהמשך.

 

המסכת העובדתית במסגרת החקירה הסמויה

1. בשנה האחרונה, התנהלה חקירה סמויה ביחידה הארצית לחקירות הונאה שעניינה חשד למתן תשלומי שוחד לעובדי ציבור זרים ברחבי העולם ע”י שו”ב, החברה והסניפים, על מנת לזכות במכרזי בניה שונים, להתיר סבכים בירוקרטים ולקדם אינטרסים שונים של מכלול המעורבים.

 

2. במנותק מהאמור לעיל, במהלך תקופת החקירה הסמויה עובד לשעבר באחד הסניפים, הגיש כנגד שו”ב והחברה תביעה בתחום יחסי העבודה, (סע”ש 347517/17 – בביה”ד האזורי לעבודה ת”א-יפו).

 

3. במסגרת התביעה, טען העובד טענות שונות בנוגע לאי סדרים בהתנהלות שו”ב, החברה והסניפים, לרבות טענות בדבר תשלומי שוחד שאותם התבקש העובד להסדיר חשבונאית. על פי גרסת חלק מהמעורבים בתיק, נוכח טענות העובד, פנתה החברה ביוזמתה למשרד רו”ח חיצוני בשוויץ, (להלן: “המשרד החיצוני“), על מנת שיבצע בדיקה עצמאית בנושא טענות העובד. פניית החברה למשרד החיצוני, בוצעה במקביל להתנהלות החקירה הסמויה.

 

4. במסגרת החקירה הסמויה עלה כי המשרד החיצוני דרש [צריך לחשוב שני צעדים קדימה, ועמדה זו מעמידה אותנו בעמדה לפיה היחידה החוקרת קיבלה את עמדת החברה שהם ביקשו לבחון את הטענות של העובד. עמדה זו עשויה לשמש ראיה לכך שהחברה הייתה מופתעת מהטענה. אנחנו אולי נבקש לטעון שהפניה לגורם הביקורת החיצוני נעשתה לצורך כיסוי טענות עתידיות של רשויות החקירה. לכן הייתי נוקטת לשון יותר עמומה כאן. לדוגמה “לצורך ביצוע הבדיקה העצמאית התבקשו חלק מעובדי החברה להעביר את למשרד החיצוני חומרי מדיה של החברה, לרבות כאלה המוחזקים על ידם] מעובדי החברה, (המשיב ואחר נוסף ביניהם), להעביר למשרד החיצוני את המחשבים הניידים והטלפונים הסלולריים אשר ברשותם, המשמשים אותם לעבודתם, הנמצאים בבעלות שו”ב ו/או החברה ו/או הסניפים, על מנת שתבוצע בהם בדיקה לפי שיקול דעתו של המשרד החיצוני.

 

5. יובהר, המשיב והאחר נדרשו להעביר את המחשבים והטלפונים הארגוניים– הנמצאים בבעלות שו”ב ו/או החברה ו/או הסניפים – לבדיקת המשרד החיצוני. למותר לציין, כי תכנם של המחשבים והטלפונים כמו גם המכשירים עצמם,  מצוי בבעלות שו”ב ו/או החברה ו/או הסניפים ולא בבעלותם הפרטית של המשיב והאחר. [הייתי מוותרת על סעיף זה או מעממת אותו]

 

 

 

 

 

 

6. במסגרת החקירה הסמויה נודע ליחידה החוקרת כי בטרם הועברו הטלפונים והמחשבים, שהיו בשימושו של המשיב והאחר, לידי המשרד החיצוני, הוטסו המחשבים והטלפונים שלעיל לישראל, נמסרו לשליח מטעמו של ב”כ המשיב, (אשר באותה עת ייצג את המשיב ואת האחר), תכנם הועתק [מה אנחנו יודעים על הפעולות שנעשו במחשבים במועד בו היו אצל ליפשס? אולי התוכן הועתק לצורכי ניקיון, כך שהעותק הנקי יועבר למשרד החיצוני? שוב, לא הייתי מאמצת את הגרסה שהוצגה לנו], העתק חומרי המחשב הושאר אצל ב”כ המשיב והאחר, בעוד הטלפונים והמחשבים גופם, הוטסו יום לאחר מכן לשוויץ. ליחידה החוקרת לא ידוע מה עלה בגורלם הפיזי של המחשבים והטלפונים לאחר שאלה הוחזרו לשוויץ ו/או איזה מחומרי המדיה (המקורי או העתק או העתק לאחר שטופל) הועברו, אם בכלל, לידי המשרד החצוני.

 

7. היחידה החוקרת, למדה במסגרת החקירה הסמויה על תכלית הטסת חומרי המחשב לישראל, תכלית שעניינה בדיקה מקדימה של חומר המחשב, לאיתור חומרים היכולים “להביך” את המשיב והאחר ושהם בעלי פוטנציאל “פלילי”.

 

8. זה המקום לציין כי מנכ”ל שו”ב לא ידע על העברת חומרי המחשב (הן מהמחשב והן מהטלפונים הסלולריים של המשיב) לבדיקה בארץ, לא מוכר לו ב”כ המשיב והוא לא ידע על ייצוג כלשהו של ב”כ המשיב את שו”ב ו/או החברה ו/או חברות בנות אחרות של שו”ב.

 

9. סיכום עד כאן: נכון לכתיבת שורות אלה, מחזיק ב”כ המשיב בחזקתו בעותקי חומרי מחשב אשר מוצו מטלפונים סלולריים ומחשביים ניידים שהינם קניינה של שו”ב ו/או החברה ו/או הסניפים. במילים אחרות, נאמר בפשטות כי ב”כ המשיב מחזיק בחזקתו, רכוש שאינו שייך לו, למרשו או לאחר, זאת ללא ידיעת מנהלו הישיר.

 

המסכת העובדתית במסגרת החקירה לגלוי ותפיסת חומרי המחשב שבמחלוקת

1. בתאריך 20/2/18 הפכה החקירה לגלויה עת נעצרו עובדים בעבר ובהווה בשו”ב, בחברה ובסניפים.

 

2. המשיב היה בין העצורים, מכוח תפקידו כמנכ”ל החברה עד לתחילת שנת 2018, בהמשך שוחרר למעצר בית וכיום הוא תחת תנאים מגבילים שונים. האחר, שהה בחו”ל במועד הפיכת החקירה לגלויה, הגיע מאוחר יותר למדינה, נחקר, נעצר וכעת שוהה במדינה תחת מגבלות שונות.

 

3. במסגרת החקירה הגלויה, נחקר המשיב ונשאל בין היתר אודות נסיבות הטסת חומרי המחשב לישראל. המשיב אישר כי העביר בעצת בא כוחו את המחשב ואת הטלפון הסלולרי לבדיקה מקדימה בארץ, מסרו לשליח מטעם בא כוחו, הציוד הוחזר לו לאחר מכן והוא עזב עמו את המדינה, (הפנייה רלוונטית – דוח סודי).

 

4. מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי המשיב והאחר, נקטו ביוזמה אישית, בעצת ב”כ פרטי שלהם ושלא במסגרת החלטה ארגונית של שו”ב, החברה או הסניפים, והעבירו לישראל את המחשבים והטלפונים, (על תכנם), על מנת שתערך בהם בדיקה פרטית לאיתור “חומרים מביכים”.

 

5. נוכח חומר הראיות שנאסף בנושא, פנתה היחידה החוקרת לביהמ”ש השלום ובתאריך 25/2/18 הוצא תחת ידו של כב’ השופט עמית מיכלס, צו המצאת מסמכים, (מ”י 56818/02/18), המורה לב”כ המשיב להעביר לחזקת המשטרה את חומרי המחשב כאמור.

 

6. בתאריך 00/00/00 עדכנה היחידה החוקרת את ב”כ המשיב בדבר קיומו של הצו ולאחר מכן הומצא לו הצו במסירה אישית, (במשרד להב). יום לאחר מסירת הצו, התקבלה במשרדי היחידה מעטפה חומה חתומה, המכילה את חומרי המחשב נשוא הבקשה, (על דיסק קשיח חיצוני). עם מסירת החומרים, טען ב”כ המשיב כי תכנה חוסה במלואו תחת חיסיון עו”ד לקוח ולכן הושארה המעטפה סגורה וחתומה, (סומנו…..).

 

7. נוכח טענת החיסיון שלעיל ולאור הראיות שנאספו עד אותה עת, פנתה היחידה החוקרת לב”כ שו”ב, מתוך ההנחה כי חומרי המחשב שבבעלותה – הנמצאים אצל ב”כ המשיב– מקנים לה את הזכות לשמור ו/או לוותר על החיסיון הנטען בעניינם וביקשה את עמדות שו”ב ו/או החברה ו/או הסניפים באשר לקיומו של חיסיון על חומרי המחשב שלעיל.
8. בתאריך 28/2/18 התקבלה במשרדי היחידה החוקרת תשובתו של עו”ד פיני רובין, במסגרתה צוין כי לשיטתו החומר המצוי בחזקתו ב”כ המשיב, אינו חוסה תחת חיסיון עו”ד לקוח ואין מניעה כי היחידה החוקרת תעשה שימוש חקירתי בחומרי מחשב אלה. עו”ד רובין סייג דבריו וציין כי במידה ויאותרו בחומרים נתונים שהוחלפו בין עובדים לעורכי דין, הרי שחומרים אלה חסויים ממילא מכוח הוראות החוק ונאסר על היחידה החוקרת לעיין בהם.

 

9. נוכח האמור לעיל, (תוך ניסיון למנוע פניה לערכאות), העבירה היח’ החוקרת את התשובה שלעיל לב”כ המשיב וביקשה לדעת האם האמור לעיל מפיס דעתו ביחס לאי קיומו של חיסיון על החומרים, נוכח היותם קניין שו”ב ו/או החברה ורכושה ונוכח העובדה כי נמסרו במסגרת יוזמה פרטית של המשיב ולא במסגרת מהלך ארגוני.

 

10. בתאריך 18/3/18, לאחר תחלופת מסמכים בין היחידה החוקרת לב”כ המשיב, שב ועמד ב”כ המשיב על טענת קיומו של החיסון, תוך שהבהיר כי מדובר “בטענה מלאה וגורפת” ביחס להיקף החומרים.

 

11. בהמשך, עדכן צוות החקירה, (בע”פ), את ב”כ המשיב כי האחר ויתר על החיסיון הנטען בנוגע לחומרים וביקש לדעת האם ויתור זה מפיס דעתו ביחס לאי קיומו של חיסיון. ב”כ המשיב עמד על קיומו של חיסיון אולם צייד את היחידה החוקרת במסמך כתוב, התוחם את חומרי המחשב ביחס לאחר, על מנת שיבוצע בהם עיון בהתאם לוויתור על החיסיון הנטען מצדו של האחר.

 

12. סיכום עד כאן: בעת כתיבת שורות אלה, מחזיק בחזקתו ב”כ המשיב חומרי מחשב אשר נמסר לו פיזית על ידי מרשו, מבלי שהוא או המשיב בעלי זכויות כלשהן בחומרים. נזכיר כי מסירת החומרים מקורה ביוזמה אישית של המשיב והאחר בעצת בא כוחם ולא כחלק ממהלך ארגוני, במטרה להיטיב עמם אישית על דרך של “סריקה מקדימה” בחומרים לאיתור “חומרים מביכים”.

 

13. כל המתואר לעיל, הוא שהוביל את המבקשת להגשת בקשה זו.

 

נימוקי הבקשה

• נטל הראיה בבקשה לקביעת קיומו של חיסיון עו”ד-לקוח והיקף החיסיון

1. בטרם נפנה לנימוקים בגינם סבורה המבקשת כי לא מתקיים חיסיון עו”ד לקוח ביחס לחומרי המחשב נשוא הבקשה, נזכיר כי בהתאם לפסיקת ביהמ”ש העליון נטל ההוכחה להוכחת קיומו של החיסיון רובץ על הטוען לקיומו, (רע”פ 751/15 אברג’יל נ’ מדינת ישראל).

 

2. לשיטת המבקשת אין די בטענה “סתמית” לפיה החומר נמסר, (פיזית), לב”כ המשיב במסגרת יחסיו המקצועיים עם המשיב, כדי לחסות את החומר תחת אצטלה של יחסי עו”ד-לקוח, במיוחד נוכח המסכת העובדתית אשר פורטה לעיל, (להרחיב קצת יותר על טיב הטענה של עו”ד ליפשס כפי שעולה ממסמכים ששיגר לצוות החקירה).

 

3. המבקשת גם תטען כי משרדי עוה”ד אינם מקלט לחומרים, שחשודים מבקשים למלט מחקירות פליליות, באיצטלה של חיסיון עורך דין-לקוח.

 

 

 

 

 

 

• העדר קשר ענייני בין התפוס לשירות המקצועי שנותן עו”ד ללקוחותיו

1. חיסיון עו”ד לקוח מבוסס על שתי הוראות חוק משלימות. האחת ס’ 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א-1971 והשנייה ס’ 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ”א-1961. לשון הסעיפים ותכליתם מוכר לכל, לכן בחרה המבקשת שלא לצטטם בגוף הבקשה.

 

2. טיבו של הקשר המקצועי המתנהל כדבר שבשגרה בין עו”ד ללקוחו מוכר ומוגדר גם הוא וכולל ייעוץ משפטי אשר מעניק עו”ד ללקוחו, בנושאים משפטיים שונים, הנוגעים למעשים שבעבר היכולים להתפרש כבעלי משמעות משפטית, נושאים שבהווה בעלי משמעות משפטית או נושאים שבעתיד בעלי משמעות דומה.

 

3. אין ולא יכולה להיות מחלוקת שטיב הקשר המקצועי בין עו”ד ללקוחו, לא נועד למתן ייעוץ משפטי לקראת ביצוען של עבירות פליליות, הסתרת ראיות היכולות להוכיח עבירות פליליות או ייעוץ שתכליתו שיבוש מהלכי חקירה או משפט.

 

4. המבקשת תטען, כי עולה מחומר הראיות שנאסף עד כה כי הטסת חומרי המחשב נשוא הבקשה לישראל, עובר למסירתם למשרד החיצוני, בוצעה על מנת שב”כ המשיב ישמש ככלי בידי המשיב לשם הסוואת חלקו, (הלכאורי), בביצוע עבירות פליליות העוסקות, (בין היתר), בעבירות של מתן שוחד לעובד ציבור זר, על דרך של ביצוע “בדיקה מקדימה” לחומרי המחשב, שעניינה איתור ראיות מפלילות היכולות לסכן את המשיב ולהקים נגדו חשד לביצוע עבירות פליליות, (חיפוש לפי “מילות חיפוש”).

 

5. חומר הראיות מגלה, כי המשיב הבין היטב שחשיפת חומרים אלה, עלולה לסכן אותו אישית ועל כן נקט ביוזמה אישית עת העבירו את חומרי המחשב לישראל.

 

6. מעבר לכך, סריקה מקדימה של חומרי המחשב, סינון חומרי המחשב או ביצוע כל פעולה אחרת בהם, לרבות הסתרתם, עלולה לעלות כדי עבירה שעניינה שיבוש מהלכי משפטי, כאשר ברור לכל, כי חיסיון עו”ד-לקוח אינו חל על התנהלות מעין זו.

 

7. המבקשת תטען כי המתואר לעיל מלמד כי המשיב והאחר עשו שימוש לרעה בשירותיו של עו”ד, האמור “לסנן” ו/או “להתריע” ו/או להסתיר את קיומו של חומר המעורר חשד לפלילים. הניסיון שלא להעביר את חומרי המחשב לבחינתה של היח’ החוקרת הינו ניסיון לעשות שימוש לרעה בעו”ד עצמו ובחובת החיסיון בה הוא חב למשיב.

 

8. שימוש כגון זה המתואר לעיל, הוכר בפסיקה ככזה אשר אינו מעניק ללקוחו של עו”ד את הזכות לטעון לקיומו של חיסיון, שכן תכליתו של החיסיון אינו להפוך את עו”ד לשותף לדבר עבירה, (על”א 17/86 פלונית נ’ לשכת עוה”ד, פ”ד מא(4) 770 (1987) (להלן: עניין פלונית); ע”פ 670/80 אבו חצירא נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(3) 681 (1981) (להלן: עניין אבו חצירא)) וכן א’ הרנון, דיני ראיות, כרך ב, בעמ’ 103:

 

“אין החסיון חל כאשר הפניה אל עורך הדין היתה לקבלת עצה לשם ביצועה בעתיד של עבירה פלילית או של עוולה אזרחית מסוג מרמה, אף אם לא ידע עורך הדין שאכן זו מטרת ההתייעצות. לא ייתכן שאדם, המתכוון לבצע פשע כגון רצח, יהיה רשאי לקבל ייעוץ משפטי מוקדם כדי להתחמק מלתת את הדין, ואילו עורך-הדין לא יהיה רשאי למסור את המידע כנגד לקוחו כדי לסכל את מזימתו.”

 

9. לא למותר לציין כי ככל שב”כ המשיב יצביע על מסמכים ספציפיים בחומרי המחשב נשוא בקשה זו, שתוכנם מלמד על שירות משפטי שניתן למשיב, הרי שאלו, ורק אלו, יהוו מסמכים שטענת חיסיון אמיתית חלה עליהם. במקרה כזה, יתבקש בית המשפט הנכבד לבחון את המסמכים הספציפיים וליתן החלטתו בנוגע לחסיונם.

 

• משרדו של עו”ד אינו אכסניה “להסתרת” ראיות

1. במנותק מהאמור לעיל, המבקשת תטען כי המשיבים אינם יכולים לעשות שימוש במשרדו, (במובן הרחב), של ב”כ המשיב כאכסניה להסתרת ראיות במסגרת חקירה פלילית.

 

2. ובמה דברים אמורים? חומר הראיות מגלה כי המחשבים הניידים והטלפונים הסלולריים נמסרו לשליח מטעמו של ב”כ המשיב לאחר שהובאו לישראל. המבקשת תטען כי המשיבים לא היו מטיסים ארצה את חומרי המחשב לשם עריכתה של בדיקה מקדמית, אלמלא חשבו כי יש בחומרי המחשב נתונים היכולים “לסבך” אותם. מאותו הטעם, הושארו חומרי המחשב אצל ב”כ ולא ננעלו בכספת ו/או הושמו במקום אחר שם הייתה יכולה המשטרה לאתרם.

 

3. הדבר דומה לחשוד הפורץ לדירה ומבקש להפקיד אצל ב”כ את כלי הפריצה אשר שימש אותו- הנושא עליו את טביעת אצבעו- על מנת שלא יאותר על ידי המשטרה במסגרת החקירה ולא ישמש כראיה היכולה להפלילו.

 

4. הדוגמה שלעיל נועדה להבהיר את הברור מאליו, בחומרי המחשב יכול וקיימים נתונים היכולים להעמיד את המשיב באור שלילי נוכח קיומה של חקירה, לפיכך הופקדו החומרים במשרדו של ב”כ המשיב הרחק מידה של היחידה החוקרת, תוך ההנחה השגויה, (לשיטת המבקשת), כי חומרים אלה לא “ברי תפיסה” נוכח מקום אחסונם.

 

5. להדגשת האמור לעיל, יפים דברי ביהמ”ש בגדרי בבש”פ 7064/08 מ”י נ’ ליאורה ברקו (לא פורסם, 13.8.2009):

 

“עוד יש לזכור כי החיסיון האמור חל רק על דברים שיש להם “קשר ענייני עם השירות שניתן על-ידי עורך-הדין ללקוח”. החיסיון לא נועד לאפשר לעורך הדין לשמש “עיר מקלט” לביצוע עבירות. על כן, מקום שבו ההתקשרות נסובה על ייעוץ לביצוע עבירה או מקום שהעבריין מוסר לעורך-דין על כוונתו לבצע עבירה עתידית, אין החיסיון חל”.

 

 

6. במילים פשוטות, המשיב והאחר שכרו עו”ד, על מנת שזה האחרון יניע קיומה של בדיקה מקדימה לאיתור חומרים מביכים, (בחומרי המחשב), היכולים לסבך אותם באשמה בגדרי הבדיקה המבוצעת על ידי המשרד החיצוני ובגדרי חקירה פלילית עתידית אפשרית, במידה ויחשפו מסמכים או נתונים מתביעתו של העובד לשעבר המוזכר לעיל.

 

7. נבהיר, כי לו היה מדובר בחשש מקיומה של הבדיקה החיצונית בלבד, הרי שאין כל היגיון בשכירת שירותיו של עו”ד ישראלי, על מנת שייעץ באשר לבדיקה המבוצעת בשוויץ, בהתאם לדינים שם ולא היה כל הגיון בהטסת חומרי המחשב למדינה, שכן ניתן לבצע את אותה בדיקה “מקדימה” בשוויץ ולאחסן את חומרי המחשב שם.

 

 

 

 

סיכום

1. נוכח כל האמור לעיל, מתבקש ביהמ”ש הנכבד לקבוע כי לא קיים חיסיון עו”ד לקוח על חומרי המחשב נשוא הבקשה וכי יתאפשר ליחידה החוקרת לעיין בחומרי החקירה המוזכרים בבקשה ולעשות בהם כל שימוש שתמצא לנכון, בכפוף להוראות הדין.

 

2. הבקשה הועברה לעיון נציגי פרקליטות מחוז ת”א, (מיסוי וכלכלה), המלווים את החקירה ומוגשת על דעתם.

 

3. מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.

 

 

רפ”ק אררה עודד, עו”ד
מפלג א’
היחידה הארצית לחקירות הונאה

PDF

 

בקשה של עודד אררה ואתי בן דור להסרת חיסיון עורך דין לקוח שיכון ובינוי ועוד רוני פאלוך 22-5-2018