מישהו משלם לרני רהב לייחצן את “עסקת החמאס”. הוא כותב באובססיביות שמי שמתנגד לעסקת החמאס יש לו דם על הידיים…. הוא אפילו לא יודע מה יש בעסקה הזו ומה התנאים שלה. 24/8/2024.
רני רהב לא יודע כמה חטופים חיים העסקה הזו יכולה להניב. הוא לא יודע אם בכלל יחזירו חטופים ממין זכר…. הרי דדי ברנע מי שעושה את המו”מ קבע שקודם מחזירים פוסי, ורק אח”כ מחזירים גברים… כל מי שמגיב לרני רהב בטוויטר חוטף ממנו מטר של קללות “בן זונה”, “אמן תיקבר בקבר”, “בת של שרמוטה” וכו’……
מי משלם לו עבור היחצנות הזו ולמה הוא מזדהה עם החמאס? מי שכר את שירותיו אנחנו לא יודעים…. אבל מאז ומתמיד רני רהב הזדהה עם הארגון לשחרור פלסטין. הוא הרי היה היחצ”ן הפרטי של יאסר עראפת ושלום עכשיו. ככה הוא התחיל את הקריירה.
רני רהב והילה נימפו זממו על עוקץ קריפטו באיי מרשל
לא רבים יודעים שלפני 6 שנים רקחו רני רהב ואשתו הנימפומנית הילה רהב מזימה לעוקץ ענק של $100,000,000 באמצעות הנפקה של מטבע קריפטו בחסות ממשלת איי מרשל בשם SOV.
את היחסים עם איי מרשל רני רהב פיתח אחרי שיום אחד הילה רהב פגשה גבר נוטף טסטוסטרון דייויוד פול באחד המסעות בחו”ל, בבניין האו”ם בניו יורק. ללא היסוס הנימפו הזמינה אותו לשלישיה. שיפתח לה את המנוש ויפתח לבעלה את התחת. מדובר בסנטור של איי מרשל בשם דייויד פול.
כשהבינו איזה אוצר יש להם ביד, העבירו לו סכום נאה והוא סידר לרהב מעמד של קונסולית כבוד, כדי שרהב יוכל לחנות איפה שבא לו בלי לקבל דו”חות חניה.
ב 2017- 2018 הקריפטו היה נושא חם. הבן היחיד של הזוג, רועי, הגה רעיון לנצל את הקשרים באיי מרשל ולשכנע אותם להעביר חוק הנפקת מטבע קריפטו שיהיה מטבע ממשלתי, אלטרנטיבי לדולר. הצפי היה לגיוס $100,000,000 מייד כאשר המטבע יונפק.
הילה רהב פנתה למשה חוגג ואייל וולדמן וצירפה אותם לצוות ההשקה של המטבע.
הזוג שלח את הבן שלהם לאיי מרשל לשכנע את דייויד פול, ותוך חודשיים העבירו שם חוק להקמת מטבע קריפטו The Sovereign Currency Act of 2018 בתאריך 26/2/2018.
המשרד בו עבדה גלי בהרב מיארה ניסח את החוק עבור ממשלת מארשל איילנדס
את החוק של איי מרשל ניסחו בישראל במשרד ארנון תדמור לוי. מי שהיה אחראי לניסוח החוק הוא עו”ד יובל שלהבת. במשרד זה עבדה גלי בהרב מיארה וגם שופט העליון יחיאל כשר.
תגבור ליחסי הציבור העניק העיתונאי אסא ששון מעיתון הארץ שעשה כתבות מחמיאות לעוקץ, שהועתקו לסינדקציה בכל העיתונים הראשיים בעולם.
אלא שכעבור 7 חודשים בספטמבר 2018 התערבה קרן המטבע העולמית IMF והוציאה אזהרה לאיי מרשל שלא להנפיק שום קריפטו בשל העדר בקרה, העדר הגנות למשקיעים, והסכנה שהמטבע יהפוך מפלט לפושעים וארגוני טרור. עוד הזהירה ה IMF את איי מרשל שארה”ב תנתק את קשרי הבנקאות עם האיים במידה וינפיקו את הקומבינה הזו.
בעיתונות פורסמו הודעות יח”צ שהבן האהוב והשרמנטי של הקוקסי והנימופמנית, רועי רהב, יעבוד בשיתוף פעולה עם חברת NEEMA ש”תטפל בהנפקת המטבע ובהכנת התשתיות לקראת המעבר המלא למטבע קריפטו רשמי במדינה. החברה NEEMA הודיעה כי בשלב הראשוני היא תבצע פריסייל Pre-Sale ולאחר מכן את ההנפקה עצמה, שכאמור תושלם בהמשך השנה. בהמשך, היא תפרוס תשתיתית את הטכנולוגיה הדרושה – החל מחיבור אינטרנט לאיים שאינם מחוברים ועד יצירת מערכת תשלום מבוססת טביעת אצבע, שתאפשר לתושבים אבטחה מלאה ושימוש נגיש ונוח בכספם”.
לפי התכנית, רהב ומשה חוגג תכננו להנפיק ערך נקוב של $24,000,000 שמתוך זה, $2,400,000 יוקצבו לחלוקה במתנה לתושבי מארשל איילנד ושיפור איכות תשתיות האינטרנט (במדינה שרק ל 20% מהתושבים יש גישה לאינטרנט), $6,000,000 יימכרו למשקיעים זרים ויניבו $30,000,000, ובהמשך ההנפקות יגיעו ל $100,000,000.
Neema שבבבעלות ניר יעקובי הודיעה על הקמת SOV FOUNDATION לקידום הקומבינה.
הנה כאן תמונה מ 28/2/2018 של רועי רהב (שני מימין) באיי מרשל עם ראש הממשלה הילדה (שלשית מימין) עם הסנטור פול דייויד (משמאל) ששכב עם ההורים שלו, וסידר להם תואר קונסול כבוד. התמונה היא אחרי שמשרד יגאל ארנון שלח את נוסח החוק והחוק הועבר בפרלמנט של האיים.
קרן המטבע העולמית IMF קיבלה מידע מחקירה שביצעו זרועות האכיפה של הבנק הלאומי בארה”ב, אחרי שבדקו מי הטיפוסים שעומדים מאחורי ההנפקה שממשלת ארה”ב תנתק לבנק המסחרי היחיד של ממשלת איי מרשל את הגישה לשירותים פיננסים גלובליים (קורספונדנציה).
גוגל ופייסבוק הודיעו מייד שהם ייאסרו כל פרסום של ההנפקות האלה בתוקף גם לאיי מרשל וגם לוונצואלה בו זמנית הודיעה על הנפקת קריפטו משל עצמה.
וכך המיזם הבומבסטי של הבטטה רהב והנימפו הילה ירד לטמיון.
כזכור, השותף של רני רהב למיזם ההנפקה משה חוגג הפך יעד לחקירות להב בשנים 2022-2023 על כל מיני פעילויות כלכליות מוזרות, כולל סימום דוגמניות במיטה…..
ב 2015 משה חוגג הקים את הסטארט-אפ סירין לאבס (Sirin Labs), שפיתח סמארטפון Finney, המבוסס על טכנולוגיית בלוקצ’יין. סירין לאבס ביצעה ב 2016 הנפקת מטבע דיגיטלי (ICO) בהיקף של 158 מיליון דולר, שהסתיימה בדצמבר 2017. גיוס זה נעשה באמצעות מכירת המטבע הדיגיטלי SRN ו היה בין הגיוסים הגדולים ביותר שנעשו בעולם בהנפקת מטבעות דיגיטליים בשנת 2017. גיוס הכספים בהנפקה של סירין לאבס נעשה באמצעות המטבע הדיגיטלי את’ר (של פלטפורמת הבלוקצ’יין את’ריום), שהוא המטבע השני בשווי השוק שלו אחרי הביטקוין.
בין המשקיעים במיזם היה גם ברוך איבצר שגר בפרו\ והוא הפטרון של אוריאל רייכמן. השם שלו עלה בחקירת ה FEDS האמריקאית. ברוך איבצר רואה ברני רהב בן, והבטיח לו נתח יפה מהירושה.
ראו כתבה בכלכליסט (כתבה בלי שם של כותב), פורסם 28/2/2018
הבן של רני רהב יוביל הנפקת ICO ממשלתית באיי מרשל
חברת Neema של ברק בן עזר תיצור את המטבע הווירטואלי עבור הממשלה, שיונפק במהלך השנה; את המהלך יוביל רועי רהב. החברה זכתה לפני שנתיים בתחרות “הסטארט-אפ המבטיח” של “כלכליסט”
איי מרשל, המדינה הזעירה באוקינוס השקט, תנפיק מטבע קריפוגרפי שישמש כמטבע רשמי במדינה. חברת נימה (Neema), סטארט-אפ ישראלי יוצא Y Combinator, ינהל את ההנפקה עבור הממשלה המקומית.
נימה, אותה הקים ברק בן עזר, זכתה ב-2016 בתחרות “הסטארט-אפ המבטיח” בכנס המובייל של “כלכליסט”. נימה תהיה אחראית להקמת התשתית הטכנולוגית של המבצע ובהכנת התשתיות לקראת המעבר המלא למטבע קריפטו רשמי במדינה. את המהלך יוביל רועי רהב, שהצטרף לחברה לפני כמה חודשים כראש מטה.
בשלב הראשוני תתכונן החברה לקראת PreSale ולאחר מכן – להנפקת המטבע שתושלם בהמשך השנה. לאחר מכן, נימה תפרוס תשתיות נדרשות: מחיבור אינטרנט לאיים שאינם מחוברים ועד יצירת מערכת תשלום מבוססת טביעת אצבע שתאפשר לתושבים אבטחה מלאה ושימוש נגיש ונוח בכספם.
בין השנים 1946-1958 ארה״ב ערכה כ-67 בדיקות גרעיניות בשטחיי איי מרשל, הבדיקות הללו היו חזקות בעוצמתן כמעט פי אלף מהירושימה ונזקיהם מהדהדים עד היום, במסגרת הסכן שנחתם ב-1983 ארה״ב מעבירה כ-60 מיליון דולר בשנה לאיי מרשל, סכום שמהווה כ-60% מהתקציב השנתי שלה. המימון של ארה״ב צפוי לרדת בחצי החל משנת 2023 ולכן המדינה פועלת להרחבת עצמאותה הכלכלית.
https://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3732971,00.html
הלקוחות של רני רהב והילה נימפומניה בורחים
בגלובס פורסם שמסגרת רה ארגון בשופרסל אחרי 25 שנים, הבעלים של שופרסל השליכו את רני רהב והילה רהב. 15/5/2024. האם זוהי הסנונית שלפני האביב? האם זוהי תחילת הקריסה של הטיטניק של אימפריית היח”צ השומנית של “רהב פחמימות בע”מ”?
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001478790
קרדיט ליעל פוליאקוב הראשונה שחשפה את שירותי הייחצון באמצעות שותפים מיניים לאורגיות
אם צפיתם בפייסבוק ביעל פוליאקוב צוחקת על “זוגות” שהם ביחד אבל מי שרואה אותם שואל מה הוא עושה איתה, אז זהו שהזוג הראשון שהיא מדברת עליו זה רני רהב (“רננה”) וזוגתו הילה רהב. פורסם 5/8/2023.
יעל פוליאקוב אומרת שהוא הומו שמן ושניהם “כל הזמן באורגיות”…. “מה החיבור בין שניהם?” היא שואלת.
התשובה: אלו נישואי הומו-faghag.
https://www.facebook.com/watch/?v=302395718941870
אז זהו שהחיבור בין שניהם ששניהם חובבים זין ענק. הילה רהב יש לה תיאבון מיני עמוק ומערה שחורה ענקית בין הרגליים. תפקידו של רני רהב זה להביא לה הומואים עם זין ענק, אנקונדות, 20 סנטים ומעלה, שלא אכפת להם לטחון אישה מזדקנת והומו שמנדוז יחד.
האורגיות שיעל פוליאקוב מדברת עליהם זה בעצם שלישיות ורביעיות בהם האורחים ההומואים עם האנקונדות מזיינים גם את רני וגם את הילה. זה כמובן מתחיל עם חימום אוראלי שרני מבצע באנקונדות שיעמוד להם.
מי שמוכן לזיין את השניים האלה בדאבל סשן, יכול לקבל החל מ 1,000 ש”ח ועד 5,000 ש”ח לסשן. כסף הוא לא אישו. מה שחשוב זה לא להיגעל משני הנבעלים.
הגייז המוזמנים זקוקים להרבה אלכוהול והסנפות כדי לצלוח את המשימה. תשאלו את חיים פ’…. שירד מנכסיו, מה הסיבה שהסכים לקבל את ההזמנה, ומי עוד היה שם.
הילה רהב מספרת ש”השיער הקצוץ שלי זה העדפה של רני, ככה הוא אוהב”…. כלומר???? טומבוי. לא אישה אלא טומבוי. היא נראית טום בוי (אישה שנראית כמו גבר נערי), אבל היא בעצם FAG HAG.
הנה כאן בחוף הילטון רננה מתחילה במחול הפיתוי…. ורננה מגרבצת…..
ראיון בטיים אאוט על הזוגיות שלהם:
התעלמה מחיזוריו במשך שש שנים. הילה רהב ורני רהב
איך הכרתם?
רני: “נפגשנו בתקופת בית הספר התיכון. הילה למדה בבליך ואני ברביבים ברמת גן. היינו ידידים בלבד. לאחר הצבא היא נסעה ללמוד רוקחות בחו”ל ואני שלחתי לה מכתבים במשך שש שנים. היא מעולם לא ענתה עליהם. כשהילה חזרה שלחתי לה ‘שנה טובה’ והיא השיבה לי במשלוח ‘שנה טובה’ בדואר. התקשרתי, הזמנתי אותה אליי והסברתי לה שאין לי עניין בידידות כי יש לי יותר מדי כאלה. היא ביקשה לחשוב… ומאז אנחנו יחד.
“לאחר שלוש שנים היא הציעה לי שנתחתן והסכמתי מיד. החתונה הייתה במלון דן אכדיה ביום שישי בשעה 10 בבוקר בנוכחות 3,000 איש, כולל כל ראשי הממשלות ונשיאי ישראל – רבין, פרס, שמיר, ויצמן, נבון”.
על מה אתם רבים?
“אנחנו לא רבים כמעט בכלל, במידה שכן – וזה נדיר – החוק שלנו אומר שחובה להשלים עד חצות לפני שהולכים לישון. לעולם לא הולכים לישון ברוגז”.
יש ביניכם תחרות?
“אין בנינו תחרות, יש כבוד עמוק מאוד. אנחנו כל הזמן מעורבים מקצועית, החברים הכי טובים בעולם. חמסה חמסה חמסה”.
ט”ו באב: הכירו את הפאוור קאפלז של תל אביב (timeout.co.il)
הילה רהב היא היח”צנית של שירה איסקוב ושל שדולות הנשים למישטור הגברים באזיקים ובבתי כלא.
הביטו בכפתור שבתחתונים. אן ללחילופין הפתעלו מהטי שירט של פרד פרי.
בתמונה: ערן שלמה הנהג של רני רהב שהוא גם המאהב מספר אחד שלו, ממש אהבת חייו
בתמונה: רני רהב משחק עם הילד של ערן שלמה. ערן שלמה נשוי לאתיופית פאנטה פרדה.
וזה הבן של רני. רועי רהב.
וכאן רני רהב עם שרי אריסון שמקבלת ממנו יחסי ציבור. רק בשנת 2008 שילמה לו 180,000 דולר בשנה…..
רני רהב ליווה את אריסון בכמה מהפרשיות הידועות ביותר, בהן: פרשת הפיטורים ההמונית בבנק הפועלים, שגררה תהודה תקשורתית גדולה ואף מאבק של ההסתדרות באריסון ופרשת מאסרו של בעלה, עופר גלזר. רהב דיברר את המהלכים ועמד לצידה של אריסון כשהשיא היה בשני מכתבים שנשלחו לעיתונאית דאז שלי יחימוביץ’, בו האשימה אותה ב”הסתה” כנגד אריסון, ומאוחר יותר בכך שגרמה לה לעזוב את הארץ ולעבור למיאמי, בחודש ספטמבר 2003. “רעה רעה רעה” כינה אז רהב את יחימוביץ’.
בזמנו שי גולדן העיז לכתוב מאמר ביקורת על שרי אריסון ופתאום קיבל שיחה מרני רהב. כך הוא מתאר את מה שהיה:
רני “רהב פתח עלי את הלוע, ותבע לדעת במפגיע מי אני ומה אני ומי שמי ובאיזו זכות ?מני אותו משים לכתוב דברי רשע ובלע וגועל שכאלה על שרי אריסון. “המממ”, הרהרתי עם עצמי, “אפשר שמדובר בז’אנר חדש של ראיון עבודה טלפוני – מבחן מפתיע תחת תנאי אש מדומים, לבחינת כושר עמידותו של הכתב ללחץ”.
משנתברר כי לא זה ולא זה, נמלאתי לפתע באומץ גדול ולחשתי: “ומי בעצם, אדוני?” … רהב הציג את עצמו בקיצור תמציתי (למען האמת, קולו נשנק בהפתעה משאלתי. היה שרוי בהלם כשהתחוור לו כי דג הרקק העיתונאי שאני אינו מכיר את אגדת היחצ”נות שהיה – ושעודנו!” “אני אדאג שתיתבע באופן אישי!” קרא רהב, ואני – בתמימות… הצעתי: “אפשר שתתבע את וואלה! במקום? אחרי הכל, כמדומני שככה עובדים הדברים”. אלא שרני מיאן להשתכנע: “לא, לא!” חידד את אופק התקשרותנו המשפטית העתידית, “אני אדאג שיתבעו אותך! אותך! אותך! באופן אישי”.
בשלב זה בשיחה יבש פי…. “מר רהב…”, הצעתי תחילתה של הידברות מתוך פשרה, אך זה קטע אותי במהלומת גרזן פלדה, מהירה וחותכת: “אל תקרא לי מר רהב! אני אדאג שתיתבע באופן אישי! לא וואלה! לא העורך שלך! לא המנכ”ל שלך! לא אף אחד אחר. אתה! אתה! אתה!”.
לבסוף, משנוכח כי אין בידי, גם אילו הייתי רוצה בכך… להסיר את הכתבה, או לשנותה, סיים את השיחה בשלל וריאציות והטיות על המילה “בושה” – ומשגמר עם עצמו כי אכן אני מתבייש דיי, הניח לי.
https://www.themarker.com/advertising/2008-06-20/ty-article/0000017f-db5d-db5a-a57f-db7fe1140000
ראיון בידיעות אחרונות עם הנימפומנית הילה רהב (הכפתור לא מספק אותה):
פורסם ע”י נווית זומר 8/5/2005
הילה רהב: אני מעריצה את רני
מה הוא אמר לה לפני שהתחתנו; איך הגיב כשדרשה לעבוד איתו במשרד; איך הם מגדלים את הילד היחיד, ומה היה קורה איתה אם לא היתה פוגשת אותו; הילה רהב, מנכ”ל משותף ב”רהב תקשורת” ואשתו של היחצ”ן של המדינה, מספרת לראשונה על העבודה הצמודה לצד הגבר שאיתה
ממש לפני שהתחתנו הציב רני רהב להילה קליין, אשתו לעתיד, שני תנאים חשובים לחייהם המשותפים. “על שני דברים אסור לך לעולם להעיר לי”, הודיע לה, “על קצב העבודה שלי ועל דיאטה”. הילה שמעה והפנימה.
בתמונה: מילפית של הומואים הנשואה לאחד כזה, הילה רהב
את באמת אף פעם לא מעירה לו על הדברים האלה?
“לא. אף פעם”.
ספק אם בנעוריה דמיינה רהב כי כך ייראו חייה בעתיד. קשה להאמין כי תיארה לעצמה שהיא ורני, חברה הטוב מימי התיכון, ינהלו כעבור שני עשורים אימפריית יחסי ציבור ויהפכו לאחד הזוגות המתוקשרים ביותר בעולם העסקים הישראלי.
רהב מכהנת כמנכ”ל משותף לצדו של בעלה ב”רהב תקשורת”, משרד יחסי הציבור הגדול בישראל, שעם לקוחותיו נמנים אנשי עסקים מובילים כמו האחים עופר, נוחי דנקנר, שרי אריסון ורבים אחרים. המסיבות הנוצצות שעורך הזוג רהב בביתו בסביון הפכו מזמן לשם דבר בברנז’ה המקומית, והמעגל החברתי שלהם רק הולך ותופח עם השנים.
הכל התחיל בתיכון בליך: רני והילה למדו יחד באותה שכבה והפכו לידידים קרובים, אלא שרני רצה יותר. “אחרי שסיימתי את התיכון והצבא נסעתי לרומניה ללמוד רוקחות”, משחזרת רהב, “רני היה שולח לי כל מיני מכתבים ושנות טובות, והייתי זורקת אותם לפח.
הוא לא עניין אותי, יצאתי אז עם גברים יותר חתיכים ממנו. את יודעת איך זה בגיל הזה. כשחזרתי לארץ, בגיל 24 וחצי, הוא שלח לי עוד שנה טובה ועניתי לו, ואז הוא צלצל וביקש להיפגש איתי. נפגשנו, היה נחמד, וכשנפרדנו אמרתי לו שנשמור על קשר כידידים, והוא אמר לי – אני לא אשכח את זה – אותך, בתור ידידה, אני לא רוצה. או חברה או כלום.
ישר אמרתי לו חברה שלך אני לא רוצה להיות. להפתעתי הוא לא נסוג ואמר לי לחשוב על זה”.
רהב חשבה על זה והמשיכה להיפגש עם המחזר העקשן, שהיה אז הדובר של רשת מלונות דן. הוא היה לוקח אותה איתו לאירועים, ולאט לאט זה קרה.
“הלכתי איתו לעוד אירוע, ועוד אחד ועוד אחד, ופתאום נהיינו זוג. נפלתי בקסמו. הוא עוטף אותך בהמון אהבה, דאגה, תשומת לב לפרטים הקטנים. הוא נורא מפרגן ודוחף. אנשים גם לא יודעים שהוא נורא מצחיק. אם אני מצוברחת, למשל, הוא יכול מיד להוציא אותי מזה בדקה. אני מאוד גאה להיות אשתו, הוא הכוח המניע שלי. אנחנו כבר 13 וחצי שנה ביחד, 24 שעות ביממה. לזכותי ייאמר שכשבחרתי בו הוא עדיין לא היה פופולרי, ולא חשבתי לאן זה יוביל”.
למה בחרת להיכנס לעבודה איתו במשרד?
“רציתי לעבוד איתו, ודווקא הוא לא רצה. כשהתחתנו הוא הטיל וטו על עבודה משותפת בחברה, כי הוא מאוד חשש מהעירוב של משפחה ועבודה, בעיקר ממריבות שמתחילות בעבודה. אני דווקא לא חששתי מעבודה לצידו, כי אני מאוד נוחה באופיי. קשה לריב איתי.
בסוף רני הסכים להכניס אותי כמתלמדת, וישבתי ליד תקציבאית ולמדתי את העבודה. התנאי של רני היה שהוא לא עושה לי הנחות: הוא מעיר לי הערות כמו לכולם ועל יד כולם, בלי חשבון”.
לא נעלבת?
“לא. ממש לא. אחרי שש שנים שעבדנו ביחד הוא כינס יום אחד את כל העובדים במשרד והודיע להם שהוא ממנה אותי למנכ”ל משותף. זו היתה הפתעה מוחלטת עבורי”.
איך חלוקת התפקידים ביניכם במשרד?
“אני אחראית על חברות בתחום האופנה, העיצוב והקוסמטיקה, כמו קסטרו, ונדום, זארה, גוטקס, איי.די.דיזיין, אסתי לאודר, מאק ועוד חברות מהתחומים האלו. אני מופקדת על כל העניינים של הביצוע בשטח: הפקות אופנה, פרסום, תצוגות, דברים כאלה. רני אחראי על אסטרטגיה של כל החברות במשרד, כולל אלו בתחום אחריותי. אני מתמקדת בתחום הביצוע”.
את לא יכולה לנהל גם את האסטרטגיה של החברות שבאחריותך?
“הייתי יכולה, אבל רני מאוד טוב בזה. חוץ מזה, הוא כל הזמן מתייעץ איתי. אנחנו כל הזמן בהתייעצויות. זה לא שאם מחר רני יצטרך לנסוע לחול לחודש אני לא אוכל להתוות לבדי את האסטרטגיה, אבל לרני יש תמיד את הרעיונות האחרים, ההברקות שאף אחד לא חושב עליהן”.
אבל גם בתצוגות אופנה שאת מארגנת, רני הוא הנואם. למה לא את?
“כי לרני יש שארם. כשהוא מדבר, כולם מקשיבים. אני מאחורי הקלעים מתוך בחירה. אני קצת ביישנית, אבל מי שמכיר אותי ועובד מולי יודע מה התרומה שלי לעסק. הציעו לי בעבר כתבות שער וראיונות בכל מקום ותמיד סירבתי, למרות שרני היה בעד, כי אני אוהבת להישאר מאחורי הקלעים. אבל זה לא אומר שאני האישה הקטנה שהולכת אחריו בצורה עיוורת: הוא מתייעץ איתי בהכל, אנחנו מדברים המון בעיניים, מעבירים המון אינפורמציה אחד לשני דרך העיניים, בלי להגיד מילה”.
“אני פשוט מוקירה את כושר הניהול שלו, את הכריזמה, את הכוח. אני מעריצה אותו על זה, מעריצה את הביטחון שלו. אני אתן לך דוגמא: אני דוברת חמש שפות – עברית, רומנית, צרפתית, אנגלית וגרמנית – אבל אני לא אפתח את הפה לפני שאני בטוחה שאני אומרת את זה נכון. רני, לעומת זאת, היה מדבר אנגלית גם כשהוא לא ידע. היו מעירים לו והוא היה לומד, והאנגלית שלו באמת מאוד השתפרה. זו אגב הסיבה שהוא ממש התעקש שהילד שלנו, רועי, יילך לחוג אנגלית”.
“הוא צריך אותי לידו”
סדר יומה של רהב עמוס ביותר. היא קמה כל בוקר בחמש וחצי, עוברת על כל העיתונים ומסמנת קטעים שנוגעים ללקוחות המשרד, אותם תעביר מאוחר יותר לבעלה. לקראת שבע היא מעירה את בנה רועי (11), ואז מתחילים הטלפונים, ולפעמים גם מוקדם יותר (“הלקוחות מתחילים לצלצל, ולפעמים גם מתקשרים אלינו מתוכניות הבוקר”). בשמונה וחצי היא כבר במשרד.
מתי את מגיעה הביתה?
“אני משתדלת לעבור בבית כשאני מסיימת את העבודה במשרד, בין שבע לשמונה בערב, לפני שאנחנו יוצאים לאירועים שאנחנו מוזמנים אליהם. יש המון כאלה. רני עובד רצוף ומגיע לאירוע ישר מהמשרד”.
כשרהב מדברת על המון אירועים, היא לא מגזימה: בני הזוג יוצאים כל ערב, ועוברים לפעמים בשלושה אירועים שונים בלילה אחד.
“יש לנו המון הצגות, חתונות וכל מיני אירועים אחרים, וכל יום ראשון אנחנו מתייצבים בארליך (מועדון שעורך ערב שירה ישראלית – נ.ז). אני יודעת שזה נראה לפעמים כאילו אנחנו באים, דופקים כרטיס וממשיכים הלאה, אבל רני באמת אוהב אנשים, אוהב לבוא ולהתחכך. ללכת עם רני זה כמו לצאת עם כוכב רוק: כולם פונים אליו, לכל אחד יש משהו להגיד. לפני כמה זמן נסענו באוטו (ב.מ.וו 740 נ.ז) ונהג מונית עשה לו סימן לעצור ברמזור וצעק לו אוטו יפה, שרי אריסון קנתה לך?. אנחנו מגיעים הביתה כל יום בין אחת וחצי לשתיים לפנות בוקר”.
את לא מרגישה לפעמים שרני מכתיב קצב חיים בלתי אפשרי? איך את מחזיקה מעמד עם כל העבודה והבילויים האלה כל יום?
“עם הזמן נסחפתי והתאהבתי באורח החיים הזה ובקצב שלו. אני לא מעירה לו על קצב העבודה, זה חלק מההסכם בינינו. רני, אם הוא לא יעבוד, הוא יתמוטט. גם שאנחנו בחופש הוא צמוד לטלפון. היינו בחופשה באי אקזוטי באוקיינוס ההודי, שלא קלטו שם סלולר, והוא שכר טלפון לווייני במחיר רצח לדקה ולא חסך בדיבור”.
“גם על דיאטה אני באמת לא מעירה לו: הוא נורא אוהב לאכול. אם הוא הולך לקניות בסופר, הוא חוזר עם כל החנות. הבית נראה כמו בערב חג, עם כל חבילות השי. בקיצור, אני כבר התרגלתי לחיים האלה והתאהבתי בהם. נכון שלפעמים בא לי לגנוב ערב בבית, אבל רני לא מוכן ללכת בלעדי לשום מקום. הוא צריך אותי לידו”.
איך את משלבת אימהות עם קריירה בקצב כזה?
“בהתחלה באמת היו לי המון רגשות אשם, אבל היום אין לי. אני חושבת שאני אמא טובה, אפילו אם אני ורני מבלים במהלך השבוע עם רועי רק בין שש לשבע בבוקר. יש גם את הסבים והסבתות. לפעמים יש לרועי כל מיני יציאות כאלה, למשל כשאני לא יכולה לענות לו בטלפון כי אני באמצע ישיבה. הוא, יש לו את הפה של אבא שלו, אז הוא אומר לי ככה בציניות “המנכ”לית, מה קרה? את בפגישה כל כך חשובה שאת לא יכולה לענות לי?”. לו ולרני יש סלולרי עם מצלמה, והם מדברים המון ורואים על הצג אחד את השני”.
“אני רואה שרועי מצליח, שהוא תלמיד טוב וילד טוב, ויש לו המון חברים וחוגים. אנחנו חושפים אותו לכל מה שאנחנו עושים, הוא הולך אתנו לחלק מהאירועים והוא גם עובד עבור המשרד ומקבל המון כסף. הוא מקליט, לפי בקשת התקציבאיות, תוכניות שלקוחות שלנו מופיעים בהן ומעביר מדי יום למשרד”.
קצב העבודה שלכם הוא הסיבה שרועי בן יחיד?
“זו החלטה משותפת של רני ושלי, שיהיה לנו בן יחיד. רועי הוא ילד מושקע מאוד, והוא מרוצה ממצבו כבן יחיד. כל תשומת הלב נתונה לו”.
לא נשבר לך לפעמים מהעבודה?
“זה לא קל. חושבים שאנחנו קוטפים את ההצלחה בקלות, אבל האמת היא שמדובר בעבודה סוחטת. את קמה בבוקר ולא יודעת מה יילד יום, למה לצפות. רני תמיד אומר: קשה להגיע למה שהגענו, ועוד יותר קשה לשמור על זה. להיות בטופ זה הרבה יותר קשה. צריך לרצות את הלקוח, את התקשורת. אנחנו גם יודעים המון סודות של לקוחות, ולזכותי שמעולם לא פלטתי מידע מכשיל בנושא”.
“לפעמים נמאס לי, אבל זאת הנקודה שבה רני נותן לי המון כוח. הוא מניע אותי, נותן לי את הדרייב. חוץ מזה, אני אוהבת את העבודה. אני לא טיפוס של לשבת בבתי-קפה ומועדוני יופי. פעמיים שבוע, בכוח, אני עושה ספורט. אני גם לא אוהבת לעבוד מהבית: אני אוהבת את זה שצריך לקום, להתלבש, לצאת מהבית. אני אוהבת את האווירה המשפחתית במשרד. הבנות מדברות איתי על הכל. אפילו את ארוחת הצהריים לעובדים אנחנו מביאים כל יום מהבית. אני לא מעריכה נשים שיושבות בבית, כי אני חושבת שהם הולכות אחורה בזמן שהבעל מתקדם. לא הייתי רוצה שאשתו של רועי תהיה עקרת בית”.
את מבלה את כל היום עם רני. אין לך גם חברות טובות?
” רני הוא החברה הכי טובה שלי. אין דבר כזה, למשל, שאני אספר לאמא שלי משהו ולא לרני. הכל הוא מבין, והוא מכבד אותי בצורה בלתי רגילה. האמת היא שאין לי צורך בחברות טובות. רני מעורב בכל דבר שקורה איתי. הוא שם לב לכל, לבגדים שלי, למשקל”.
הוא מעיר לך אם את עולה במשקל?
“כן”.
וגם על הבגדים שלך?
“כן, בהחלט. הוא מאוד שם לב. אני מסוגלת להוריד בבוקר שמלה אם רני לא אוהב אותה, ואין לי שום בעיה עם זה. חשוב לי להיראות טוב בשבילו. גם השיער הקצוץ שלי זה העדפה של רני, ככה הוא אוהב. בהתחלה הייתי נעלבת לפעמים כשהוא היה מעיר לי, הייתי מתכנסת בקליפה שלי, אצל רני אין דבר כזה. הוא מסדר הכל תוך חצי שעה, לא משאיר כלום על השולחן”.
הוא סקסי בעינייך?
“מאוד. סקסי זה לא רק עיניים יפות או קוביות בבטן. זה העוצמה שלו, הכוח, הכריזמה”.
את שותפה גם לכל הריבים שלו? עם שלי יחימוביץ’, למשל?
“אני חושבת בדיוק כמוהו. אני גם חתומה איתו על מכתבי הדעה, אבל רני הוא אייקון, ולכן כשהוא אומר משהו כולם מגיבים. לגבי שלי, דעתי גרועה אפילו יותר משלו. לפעמים אני נעלבת בשבילו, כמו במקרה של הכתבה המשמיצה שפירסם נגדו גיל ריבה במעריב. נעלבתי, כי הוא כתב דברים לא נכונים. רני, דרך אגב, בדיוק להפך: הוא מיסגר את הכתבה והציב אותה לראווה בכניסה במשרד”.
“לאה רבין אמרה לי בתחילת הדרך: אל תדאגי, אתם הרווחתם הכל ביושר. אנחנו זוג מפרגן, אנחנו עוזרים בהמון אגודות וולנטריות ולא מקנאים אף אחד. רני, פעם בשבועיים, גם עונה לכל מיני אנשים שפונים אליו בבקשות עזרה. הוא עושה המון בשביל אנשים, אולי לא יודעים את זה. הוא שם לא רק בשביל המצליחנים, אלא שומר על קשר גם עם מי שכבר לא נמצאים בעמדות מפתח. בכל מקרה, אנחנו לא נאיביים. אנחנו יודעים מי החברים האמיתיים שלנו”.
לא מפריע לך שרני חשף בתוכנית של צופית גרנט את הבית הפרטי שלכם?
“תראי, אנחנו לא זוג רגיל. הבית שלנו נחשף לאלפי אנשים שהוזמנו כאורחים שלנו במסגרת אירועים שעשינו, רובם למטרות צדקה”.
אפרופו בית, למה צבעתם אותו בכחול?
“אני יודעת שחושבים שצבענו את הבית בכחול נגד עין הרע, אבל זה לא נכון. הצבעים הכי אהובים עלינו הם כחול וטורקיז. בכלל, אנחנו אוהבים צבעוניות, גם בביגוד. הסיפור עם הבית התחיל מכך שנאלצנו לעשות שיפוץ בגלל נזילות בגג, ונדרשה גם צביעה מחדש. החלטנו לצבוע בכחול, והטייח שביצע את השיפוץ לא רצה. הוא אמר לנו זה לא כמו חולצה, שאתה מביא הביתה ואז לא מוצא חן בעיניך ואתה מחליף. הוא היה בטוח שנתחרט ומשך את הצביעה עד שרני התעצבן עליו וחייב אותו לסיים”.
את עושה עבודות בית?
“לא. לפני שנה פתאום התחלף לנו צוות העובדים בבית, והזוג שהגיע לעבוד אצלנו לא ידע להפעיל את מכונת הכביסה. הם שאלו אותי ולא ידעתי, ואמרתי לעצמי אלוהים, אני לא יודעת לעשות כלום בבית. הזמנו מכונה כביסה חדשה וביקשתי שישלחו לי הדרכה. האמת היא שאני יודעת לבשל, אבל לא יוצא לי. לבן של אחות של רני (שרון, שעובדת במשרד כתקציבאית – נ.ז) יש יום הולדת והוא ביקש שאאפה לו עוגתאנייה, כמו שאפיתי לרועי שהיה קטן ליום הולדתו. שרון סיפרה במשרד שהסכמתי, והבנות במשרד היו בשוק. כולם שלחו לי מייל ושאלו אם זה נכון”.
שאלה אחרונה: אם לא היית פוגשת את רני, איפה היית היום?
“רוקחת”.
הילה רהב: אני מעריצה את רני (ynet.co.il)
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3055596,00.html
סיגל טפר עשתה חילופי זוגות ליקקה בכוס של הילה רהב וגילתה שהיא לסבית
אחרי שסיגל טפר עזבה את בעלה בגלל התגלית, רני רהב פתח לה משרד יחסי ציבור, ולבעלה גיל טפר סידרו אישה מהמשרד, קארן רינגלר טפר, שיהיה לו נחת מזיונים.
מה עוד יודע רני רהב לעשות עם הפה שלו תמורת שכר יח”ץ?
קבלו ראיון גזעני של רני רהב שפותח ג’ורה על מאי גולן ותושבי דרום תל אביב. לדעתו אלה תושבים פרימיטיבים נטולי הבנה בפוליטיקה וסוסייטי.
כמה גובה רני רהב מלקוח? ב 2015 הוציא מענבל אור 240,000 ש”ח לשנה – 20,000 ש”ח בחודש
הביטו כאן כמה גבה רני רהב מענבל אור ב 2015…. כשמינו לענבל אור נאמן בפשיטת רגל, איתן ארז, הוא היה אמור לתבוע את רני רהב שיחזיר את השכר הזה שהרי הוא ייחצ”ן השקעת עוקץ, כך נטען. אבל איתן ארז פחד להתעסק עם רני רהב….
ענבל לקחה מלקוחות 100,000 ש”ח דמי רישום לקבוצת רכישה. מהכסף שרני רהב עקץ אפשר היה להחזיר ללפחות 2.4 לקוחות את דמי הרישום.
ב 2019 רני רהב קיבל כיסא בתכנית טלוויזיה עם שרון גל והוא לא מתבייש “לראיין” את ענבל אור, ולהיכנס בה, הלקוחה שלו, שמימנה אותו, רק כדי לצאת טוב בעייני הציבור. אבל איפה האתיקה?
https://www.facebook.com/channel13israel/videos/691463291268315
תוך פחות מ 2 שעות תגובתו של רני רהב באמצעות עו”ד צבי גלמן
לטענתו של רני רהב מדבריה של יעל פוליאקוב אי אפשר להבין שהשמן והנימפומנית זה הוא ואשתו. כמו כן לטענתו רק עדי קייזמן יודע על היחסים האינטימיים שהתרחשו בוילה בסביון, ולכן כל “המתקפה עליו” היא פרי עבודה של קייזמן שהפעיל את יעל פוליארוב ואת עדנוש.
במכתבו של צבי גלמן מתאריך 5/8/2023 מכחיש רני רהב את הדברים, טוען שהפרסום חמור, מבזה, שקרי ואסור, ב”כוונת מכוון” וב”חוסר תום לב” ושנגרמו לו “נזקים קשים מאוד”.
שימו לב הפרסום עלה לאוויר ב 5/8/2023 (שבת) בלילה בשעה 22:00, וכבר באותו לילה נחת מכתב ההתראה הנושא את תאריך 5/8/2023. כלומר נותרו שעתיים מהפרסום עד חצות בהן המכתב של גלמן יכול היה להיכתב.
איזה נזקים קשים מאוד נוצרו בשעתיים האחרונות של היממה ב 5/8/2023? מישהו צלצל וביטל הסכם יח”צ איתו או עם זוגתו הילה תוך שעתיים מהפרסום? ברור שלא.
אמנם רני רהב מכחיש, אולם הוא לא אומר שהוא מוכן ללכת לפוליגרף, לא מציין שיעל פוליאקוב מוכנה להגיד שהיא לא התכוונה אליו, אלא לשמן אחר שעושה אורגיות הומואיות, ולא מציין שהוא מוכן להביא תצהיר מאדון חיים פ’ שטחן את אשתו. שלא לדבר על השכנים בוילות בסביון (א”ו) שכולם יודעים על זה, מדברים על זה, וצוחקים על זה. לא במובן של לעג, אלא במובן של חמלה לאדם שמתכחש למיניותו.
אף אחד לא לועג לרני רהב שזכותו לשכב עם מי שהוא רוצה, ולהביא לאשתו איזה גברים שבא לה. מדובר פשוט בצער (כן סוג של צער בעלי חיים) שאדם כמוהו “שומר על תדמית” ומפחד להודות בחיבתו ל…. אנקונדות.
ד”ש מעדי קייזמן ואסתי. חחח.
רני רהב מאשים את עדי קייזמן שהוא יזם את הכתבה הזו תמורת $100 איי מארשל. חחח. זה רק מראה שרני רהב מחפש מדליף ומאשים את עדי קייזמן… פירושו של דבר שהכל אמת….
עדי קייזמן מכחיש.
הלהט של רני רהב לתבוע עולה לו 50,000 ש”ח כשהוא מפסיד
רני (“רננה”) רהב הוא תובע סדרתי. מי שלא בא לו טוב הוא תובע. הנה כאן הוא תבע את גבי גזית שאירח בתוכניתו אדריכל שאמר על רני רהב ברדיו שהוא יחצ”ן גרוע, שמן וטיפש.
רני רהב ייצג את גינדי והתגלו ליקויים בפרוייקט של גינדי.
גבי גזית אמר: “אני אגיד לך למה הוא (איתי גינדי) עושה את זה, יש לו יחצ”ן גרוע, מוכר, טיפש וגרוע והוא נותן לו עצות גרועות (רני רהב“.
בתגובה אמר האדריכל “וגם שמן, הוא גם שמן, שמן ורוטט, שומניו רוטטים”.
גבי גזית המשיך ואמר “אני לא שמעתי מה אמרת עכשיו, ואם מישהו אחר שמע זה לא אחריותי, אני לא יודע למי אתה מתכוון“.
האדריכל אמר “זה באחריותי, ואני מוכן להתמודד אתו“.
בסיום הדיון אמר גבי גזית “ושוב אני חוזר ואומר לגבי הדברים שנאמרו פה לגבי אדם מסוים, אני לא יודע למה ישראל גודוביץ התכוון , אין לנו שום אחריות על הדברים שהוא אמר , לא נאמרו פה שמות וכו”.
השופטת אושרי פרוסט פרנקל דחתה את התביעה מכל וכל והחטיפה לו 50,000 ש”ח הוצאות. 49482-08-15
אמנם המכתב של עוה”ד הפחיד את תחנת הרדיו והם מחקו את השידור מהאינטרנט, אבל בגלל התביעה זה נכנס למאגרי המידע המשפטיים, ועכשיו כולם יודעים את האמת.
רני רהב לקח את צבי גלמן ושי אליאס שייצגו אותו. בתמונה משמאל שי אליאס.
גבי גזית לקח את יורם מושקט העו”ד של קרן וקסנר לייצג אותו.
להלן פסק הדין:
בבית משפט השלום בתל אביב
ת”א 49482-08-15 רהב נ’ גזית ואח’
| לפני | כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל | |
|
התובעים: |
רני רהב
ע”י ב”כ עו”ד צבי גלמן ושי אליאס |
|
| נגד | ||
|
הנתבעים: |
1.גבי גזית ע”י ב”כ עו”ד יורם מושקט
2.ישראל גודוביץ’ ע”י ב”כ עו”ד רפי שפטר |
|
| פסק דין |
1.התובע הינו יחצ”ן, בעלים ומנכ”ל של משרד יחסי ציבור שלטענתו, הוא מהמשרדים הגדולים בארץ ובין לקוחותיו בכירים במשק הישראלי.
נתבע 1 מועסק על ידי הנתבעת 3 ומנחה תכנית רדיו שבועית הנקראת “גבי גזית ללא הפסקה”, אשר משודרת אחת לשבוע בין השעות 10:00-12:00 בבוקר ובין היתר שודרה התוכנית ביום 26/5/15 (להלן: “התוכנית“).
נתבע 2 הינו אדריכל במקצועו שהתארח בתוכנית.
נתבעת 3 היא חברת הרדיו ללא הפסקה 103 בע”מ, מפעילה את תחנת הרדיו 103 FM ואת אתר האינטרנט שלה.
- במסגרת התוכנית, שהועלתה לאחר מכן לאתר האינטרנט של נתבעת 3, דנו הנתבעים בפרויקט של חברת גינדי בחדרה שבו יש ליקויים במרפסות שחלקן קרסו. במהלך התוכנית דנו הנתבעים בהתנהלותו של אחד מבעלי החברה ונתבע 1 אמר: “אני אגיד לך למה הוא עושה את זה, יש לו יחצ”ן גרוע, מוכר, טיפש וגרוע והוא נותן לו עצות גרועות“. בתגובה אמר הנתבע 2 “וגם שמן, הוא גם שמן, שמן ורוטט, שומניו רוטטים”. נתבע 1 המשיך ואמר “אני לא שמעתי מה אמרת עכשיו, ואם מישהו אחר שמע זה לא אחריותי, אני לא יודע למי אתה מתכוון“. נתבע 2 אמר “זה באחריותי, ואני מוכן להתמודד אתו“. בסיום הדיון אמר נתבע 1 ” ושוב אני חוזר ואומר לגבי הדברים שנאמרו פה לגבי אדם מסוים, אני לא יודע למה ישראל גודוביץ התכוון , אין לנו שום אחריות על הדברים שהוא אמר , לא נאמרו פה שמות וכו”.
באתר האינטרנט של נתבעת 3 הופיע הפרסום תוך ציון שמו ותמונתו של התובע. “(להלן: “הפרסום”).
תמצית טענות התובע:
- התובע הינו, בין היתר, דובר של גינדי בנושא קניון ת”א ומגדלי גינדי, אך לא של פרויקט הבניה בחדרה.
לטענת התובע, התכנית בה היה הפרסום, הינה תכנית רדיו פופולארית מאוד המשודרת באופן קבוע והאזינו לה עשרות אלפי אנשים. לטענת התובע, הדברים שנאמרו בתכנית, ע”י נתבעים 1-2, נאמרו עליו, אך הפרסום אינו נכון, כיוון שהוא מעולם לא ייצג את גינדי בפרויקט הבניה בחדרה, אין לו זיקה לפרויקט הבניה של גינדי בחדרה ולמיטב ידיעתו היחצ”נים של גינדי הם צבי וילדר, ניר חפץ, רון צור. לטענת התובע, הפרסומים נעשו על ידי הנתבעים במטרה לפגוע ולהזיק לו במכוון ובמסווה של דיון ציבורי, כדי לגרום למאזינים להאמין בדברים ולהאמין שהתובע מייצג את חברת גינדי.
הפרסום נעשה מבלי לקבל את תגובת התובע .
ביום 16/7/15 פנה התובע בכתב לנתבעים ודרש סילוק הפרסום הכוזב הפוגע והמשפיל תוך 24 שעות, תיקון והכחשה של הפרסום והתנצלות. כן דרש לצרכי פשרה פיצוי בסך של 500,000 ₪.
- טוען התובע, שהפרסומים מהווים לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע תשכ”ה-1965 (להלן: “החוק“), שעלולים להשפילו, לעשותו מטרה לבוז, לפגוע במשרתו ובפרנסתו. לטענתו, הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בכך שלא נענו לדרישתו ולא התנצלו, והם הפרו את חוק הגנת הפרטיות וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
לגבי הנזק טוען התובע שהינו נשוי, אב לילד, יחצ”ן של בעלי תפקידים בכירים במשק, קונסול כבוד של איי מרשל בישראל, שימש כשופט בתוכנית טלוויזיה “הכוכב הבא”, משקיע רבות כדי לשמור על שמו הטוב והנתבעים גרמו לו נזקים, כולל נזקים ממוניים.
בחקירתו העיד התובע כי אכן דרש את פיטורי הנתבע 1 כיוון שדיבר עליו בצורה שכהגדרתו הינה “על סף פשע”, אך אינו דורש את פיטורי העובדת אפרת קורמן שאינה אשמה, והנתבעים מנסים לקחת אותה , כ”ילדה קטנה” ולהלביש עליה את הפרסום.
תמצית טענות הנתבע 1:
- נתבע 1 מועסק בנתבעת 3 כקבלן עצמאי במסגרת חוזה התקשרות להנחית התוכנית בלבד ואין לו כל קשר אל אתר האינטרנט של תחנת הרדיו.
התובע מתנדב לייחס לעצמו תכונות שבעיניו הן גרועות מבלי שנתבע 1 כלל התייחס אליו, הוא בחר לייחס את הנאמר בתוכנית אליו, כאשר הוא יודע שאינו היחצ”ן של גינדי (סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן). התובע בחר בעצם הגשת התביעה, לנסות ולהשתיק דיונים וביקורות עניינית ומנסה לפגוע בחופש הביטוי ובשיח הדמוקרטי .
- נתבע 1 טוען שדבריו נאמרו בעקבות הפגנה של רוכשי הדירות בפרויקט של גינדי בחדרה ומסיבת עיתונאים שגינדי ערכה. נתבע 1 העלה את נתבע 2 לשיחה טלפונית, כמי שהיה מהנדס עירית ת”א בעבר ומלווה את רוכשי הדירות בחדרה, ונתבע 2 אמר שאינו מלווה את הרוכשים אלא מזדהה איתם. במסגרת התוכנית נתבע 1 הציג את עמדת גינדי בסוגיה ואף סבר שהמשבר מול רכושי הדירות בחדרה לא נפתר, כיוון שגינדי פעלה לפי הנחית יחצ”ן מטעמה ובעקבות כך היא מקבלת החלטות שגויות. הדיון עסק בנושא בעל חשיבות ציבורית, במסגרתו סבר נתבע 1 שהיחצ”ן של גינדי נותן לה עצות גרועות. נתבע 1 אמר מפורשות לנתבע 2 במסגרת התוכנית שאינו יודע למי הוא מתכוון בתיאור היחצ”ן של גינדי ואף אמר זאת מפורשות במסגרת התוכנית .
- נתבע 1 טוען שפעל בצורה אתית, הוא לא השתמש במונח “פרויקט הנודע לשמצה” ותפקידו היה הנחית התוכנית בלבד. נתבע 1 טוען, שמעולם לא טען שהדברים שנאמרו בתוכנית מיוחסים לתובע ואינו אחראי לדברים שאמר במסגרת התוכנית הנתבע 2. מדובר בהבעת דעה וביקורת לגיטימית, הפרסום לא חרג מהסביר בנסיבות העניין, ולא נגרם לתובע כל נזק כתוצאה ממנו.
טוען נתבע 1, שהתובע העמיד עצמו לא אחת בחזית מאבקי לקוחותיו והוא מושא קבוע ללגלוג ביחס להתנהלותו בציבור לבושו ושפתו הבוטה. בין היתר עסק התובע בנתבע 1 ובן משפחתו הקטין שהפיץ עליהם לשון הרע ודברים שקריים.
- לגבי הטענה לפגיעה בחוק הגנת הפרטיות וחוק יסוד כבוד האדם, טוען הנתבע 1, שאין לו כל מידע פרטי או סודי ביחס לתובע , ונתבע 1 אף לא התעשר בעקבות הפרסום.
בחקירתו העיד נתבע 1, שעל פי הסקר האחרון יש לתוכנית רייטינג של 4% וכ-100,000 מאזינים, ואין לו קשר לאתר האינטרנט. הוא אף לא עוסק בתגובות באינטרנט אלא בפייסבוק בלבד. הוא לא שוחח עם אפרת קורמן, אשר העלתה את הכתבה לאתר האינטרנט עד שנודע לו שהיא זו שהזינה את האינטרנט והיה זה סמוך להגשת התביעה דנן. הוא אינו משוחח עמה על בסיס יומי ובתקופה הרלוונטית היא עבדה רק באינטרנט כך שלא היה לו כל קשר חברי או מקצועי איתה, עד אשר הפכה להיות מצוות העורכים והמפיקים של התכנית. לגרסתו, הדברים שנאמרו בתוכנית לא יוחסו לתובע ולכן הוא לא מצא צורך לקבל ממנו תגובה טרם התוכנית.
- לגרסתו, כשאמר שמדובר ביחצ”ן מוכר טיפש וגרוע, הוא לא התכוון ליחצן מסוים אלא לטיב העצות שניתנו לגינדי, שגרמו לו לקבל החלטות גרועות. הוא לא ידע מי היחצ”ן וזה גם לא עניין אותו. לגרסתו יש אלפי יחצ”נים בישראל וכאשר אמר שמדובר ביחצ”ן מוכר יצא מתוך הנחה שחברה כמו גינדי תקבל עצה מיחצ”ן מוכר. כשאמר את המילה טיפש לא ייחס תוכנות באותו רגע למישהו מסוים אלא לעצות הגרועות שנתן לגינדי.
תמצית טענות ההגנה של הנתבע 2:
- התובע מנדב לעצמו תארים שנאמרו בתוכנית למרות שלא דובר עליו ולו ברמז והתובע לא הוצג כיחצ”ן של גינדי. גם סכום התביעה הוא שערורייתי ונכתבו בו סעיפים שלוקטו ללא קשר לעובדות. המכתב, שלטענת התובע הוא שלח, לא התקבל מעולם אצל נתבע 2, ולמרות זאת הוא התנצל מיוזמתו התנצלות פומבית, והביע צער כנה באם הנתבע נפגע, משום שסבר שדובר בו ולמרות ששמו לא הוזכר. נתבע 2 אינו אחראי לאתר האינטרנט של הנתבעת 3, והתוכנית עסקה בדיון ציבורי חשוב והאמור בו לא יוחס לתובע ולכן אין כל עילה.
הפרסום היה הבעת דעה וביקורת לגיטימית, לא כוון אל התובע ועומדות לנתבע 2 ההגנות שבחוק.
הנתבע 2 אף מכחיש את הנזק שנטען על ידי התובע .
- בחקירתו טען נתבע 2, שלא ידע מי היחצ”ן שעובד עם גינדי וכי כל מי שהיה מבקש ממנו לדבר בנושא המרפסות בפרויקט גינדי בחדרה, שהיה, כך לגרסתו, אחד השערוריות הגדולות בתחום הנדל”ן, הוא היה מדבר על זה. לגרסתו, בדברים שנאמרו התכוון לכך שהוא מוכן להתמודד עם גינדי בכל דבר שאמר. לגבי המילים “שמן” ו”רוטט” העיד הנתבע בחקירתו, שלאחר שנתבע 1 אמר לו שמדובר ביחצ”ן מוכר טיפש וגרוע, “נפלטו לו” המילים שמן ורוטט, כיוון שכביכול, כך לטענתו, היה צורך להוסיף משהו. עוד לדבריו, המילים שהוסיף היו בלהט השידור החי ויש אלפי יחצ”נים שמתאימים לתיאור כזה, שהם גם מוכרים, וגם טיפשים, התובע אינו טיפש ויש הרבה שמנים. עם זאת, לאחר ששמע במהלך הדיון את השידור החי, הוא מוצא ש” זה בהחלט לא טוב ומיותר”, אך אין מדובר בתובע שמתאים לתיאור. לדבריו אילו היה שולחים לו את המכתב של התובע הוא היה מתנצל כפי שעשה זו, כך לטענתו, בתוכנית צינור לילה .
תמצית טענות ההגנה של נתבעת 3:
- הפרסום באתר האינטרנט נעשה בטעות בתום לב על ידי עובדת הפקה זוטרא אשר הוסיפה על דעת עצמה לכתוב באתר האינטרנט את שמו של התובע .
באתר האינטרנט של הנתבעת 3 אין כניסות, צפיות או השמעות רבות. התוכנית הושמעה באתר 28 פעמים בלבד ועם קבלת מכתבו של התובע הוסר הטקסט והתוכנית מהאתר. מנכ”ל נתבעת 3 יצר עם התובע קשר והסביר לו את הטעות, ובכך סבר שההדורים יושרו. לטענת נתבעת 3, מנהלה אמר באותה שיחת טלפון לתובע שהעובדת מבקשת להעביר אליו מכתב התנצלות. לטענתה, הטענות נגדה הם זוטי דברים ולא מקימות עילה, נתבע 1 לא הזכיר את שמו של התובע ולא התייחס אליו בכל צורה שהיא והתובע מייחס את מה שנאמר אליו.
- אייל פאר מנכ”ל נתבעת 3 העיד שמחלקת האינטרנט היא נפרדת ולא שייכת לשדרים, אשר גם אין להם קשר פיזי בזמן השידור ואין להם קשר ניהולי לעובדי האינטרנט שעובדים במשמרות, מאזינים לשידור, לא רואים את השדרן, ותפקידם לתת בזמן אמת כותרות וכותרת משנה לאייטם ולעלות לאתר. לשדרן אין יכולת לבדוק מה שעולה לאתר בשידור חי, והתוכנית עולה לאתר בזמן הפרסומות, סמוך לתוכנית ואין סיכוי שהנתבע 1 ראה את האייטם בשידור חי.
- גב’ אפרת קורמן, אשר העלתה את הכתבה לאתר האינטרנט של נתבעת 3, העידה כי החלה לעבוד לפני כשנה בתוכנית של גבי גזית, היא החלה לעבוד ככותבת מתמללת, עברה לאינטרנט לאתר, לאחר מכן שמשה כמפיקה ועורכת. היא עובדת עם נתבע 1 על בסיס יום יומי .
היום רוב הדברים שקשורים לתוכן של התוכנית עוברים דרך נתבע 1, אך לא היה כך במועד
הפרסום 25.6.15. במועד הפרסום היא לא עבדה בתכנית של נתבע 1 .
לגבי אתר האינטרנט של התכנית, העידה אפרת קורמן, שזה משהו כללי, האתר של הרדיו.
העובדים מקשיבים לכל התוכניות, נותנים כותרות לשיחות שמקשיבים להם ומעלים לאתר עם
קטע של האזנה / שמע, כדי שאנשים יוכלו להקשיב דרך האינטרנט. בתקופה הרלוונטית עבדו
בצוות 4-5 אנשים ואת האתר ניהל יגאל ויינשטיין.
- אפרת קורמן העידה, שהיא האזינה לתוכנית של נתבע 1 באותו מועד. לגרסתה, איש לא עובר
על מה שהצוות כותב, אלא רק על טעויות כתיב, לאחר הפרסום. היא ידעה שיש בעיה בכתבה
לאחר פגישה עם המנכ”ל . לדבריה, נתבע 1 לא רואה את האתר בזמן שידור התכנית, על המסך
שמול השדרן יש טיימר של התוכנית, כדי שיראה כמה זמן נשאר עוד לתוכנית. השדר יכול לראות
את התכנים שמעלים באתר האינטרנט, רק אם ייכנס לאינטרנט ויפתח את האתר, כשם שניתן
להיכנס לכל אתר אחר, אך לוקח מספר דקות מרגע הכתיבה את שזה מתעדכן והוא יכול לראות
את זה כעשר דקות רבע שעה לאחר מכן. לדבריה, השדרנים בד”כ לא נכנסים ולא גולשים באתרים
בזמן התוכנית. אם משהו בתכנית לא ברור לה או שהיא אינה בטוחה במשהו היא שואלת את
המנהל, שהיה יגאל ויינשטיין.
- במקרה נשוא תביעה זו, היא ידעה להשלים את הפרטים מהליין אפ, שם היא רואה מי
המרואיינים שיהיו באייטם ועל איזה מקרה ידובר. בליין אפ היה כתוב שזה גינדי השקעות, כל
פרטי הפרויקט, המיקום שלו והיא כותבת את הפרטים. את הליין אפ כותבים העורכים
והמפיקים של התוכניות ונתבע 1 עובר על זה. לדבריה, בליין אפ לא היה כתוב שמו של התובע.
בליין אפ כתוב שם המרואיינים ונושא השיחה באופן כללי, הפרויקט וכל השיחה היתה על מנור
גינדי.
- אפרת קורמן העידה, שהיא הסיקה שמדובר בתובע, כאשר שמעה את נתבע 1 אומר לנתבע 2
את הדברים ואת הדברים שנתבע 2 אמר, ובין היתר ששומניו רוטטים והיה לה ברור שזה הוא.
לדבריה: “ברגע שדיברו על יחצן מפורסם ששומניו רוטטים והוא ככה וככה, הצטיירה לי התמונה של רני רהב. אין לי איך להסביר את זה. “ ובהמשך העידה: “….. הכל היה בתום לב. הכל התחבר לי אליו בראש. זו טעות אנוש. בדיעבד כשהקשבתי לתוכנית השם לא נאמר, התיאורים עשו לי את האסוציאציה……..
ש: את מבחינתך לא עשית טעות ככה הבנת את הדברים ופרסמת אותם ?
ת: באותו רגע כן.
דיון
- חופש הביטוי שהינו אחת מחירויות היסוד של האדם בישראל, עלול להתנגש עם ערכים אחרים שראויים להגנה, ואחד מהם הינו ההגנה על השם הטוב, שהינה זכות מוכרת במשפט הישראלי שראויה להגנה. האיזון בין שתי זכויות אלה הינו בחוק איסור לשון הרע. (ע”א 214/89 אבנרי נ’ שפירא ).
הפסיקה קבעה שיש לאזן בין שתי זכויות יסוד, חופש הביטוי שהינה זכות על והזכות לכבוד ולשם טוב, אשר מבטיחה מרחב קיום מירבי לחירות הביטוי אך מבלי לדחוק את ערך כבוד האדם. נקבע שחופש הביטוי אינו יכול להצדיק פגיעה בשם טוב כשמדובר בפרסומים שאינם מקיימים את הרציונאל שמאחורי ההגנה על חופש הביטוי. על הביטוי שבמחלוקת להיות לתכלית ראויה ובמידתיות ורק כך יושג האיזון בין חופש הביטוי לבין כבוד האדם. (רע”א 10520/03 בן גביר נ’ דנקנר).
- ס’ 1 לחוק:
1.לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול: (אחת מארבעת החלופות)
- להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
- לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
- לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
- לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה “אדם” יחיד או תאגיד;
“מוגבלות”- לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.
- (א) פרסום, לעניין לשון הרע- בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות תנועה צלילי וכל אמצעי אחר
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות;
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע
- השלב הראשון שקבעה הפסיקה בע”א 89/04 נודלמן נ’ שרנסקי לבחינת השאלה אם הפרסום מהווה לשון הרע הינו: “ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור “בין שורותיו“. נקבע בע”א 740/86 תומרקין נ’ העצני, כי “ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים. מאידך, המבחן הקובע מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים“. ובע”א 466/83 שאהה נגד דרדריאן נקבע, שהמבחן אם פרסום מהווה לשון הרע אינו מבחן סובייקטיבי, אלא אובייקטיבי במהותו, לא קובע מה חושב הנפגע, אלא כיצד עלולה החברה לקבל את הדברים שבפרסום.
- בפסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ’יה בע”א 89/04 נודלמן נ’ שרנסקי נקבעו 4 שלבים לניתוח העוולה האזרחית של פרסום לשון הרע :
“…… ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, …. שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים “לשון הרע” על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה “פרסום” כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב שלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע. גם שלב זה עשוי לכלול רכיב המתייחס לפרשנות הביטוי ולסיווגו, למשל, כביטוי של עובדה או ביטוי של דעה, לשם התאמתו להגנה הרלבנטית. בשלב הרביעי, אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים, רביעי נבחנת שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע. על כל ארבעת שלבים אלה חולש עקרון האיזון החוקתי בין הזכות לשם טוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש ביטוי…”.
- כב’ השופט עמית בע”א 751/10 פלוני נגד דיין [פורסם בנבו] קבע:
“תרשים הזרימה בתביעת לשון הרע הוא כדלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה על פי סעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד’ אמות אחת החסינויות – דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה – אמת בפרסום וענין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים”.
- כן נקבע (פסקה 7 לפסה”ד), כי בחינת כל אחד מהשלבים לא נעשית באופן “סטרילי” במנותק מהשלבים האחרים, כי יש יחסי גומלין בין השלבים השונים והקו התוחם ביניהם איננו חד כפי שעשוי להשתמע.
לבחינת ההגנות יש קשר הדוק לעוצמתו של הפרסום הפוגע. בפסקה 7 לפסק דינו של כבוד השופט עמית בפסק דין אילנה דיין צוין, כי ניתן לומר שיש “מקבילית כוחות” בין השלבים השונים – ככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות הקבועות בסעיפים 14 – 15 לחוק ולהיפך.
מן הכלל אל הפרט
- אין חולק ששמו של התובע לא הוזכר בשידור התכנית, שהיה “שידור חי”/ישיר”, ע”י מי מהמשתתפים בה. יתרה מכך, התובע בעדותו אישר שאינו קשור לחברת גינדי השקעות ולא סיפק לה שירותי יחצ”נות בקשר עם הפרויקט בחדרה, הפרויקט שאודותיו דובר בשידור הרדיו נשוא תביעה זו. שמו של התובע עלה רק באתר האינטרנט של הרדיו ע”י אפרת קורמן, אשר העידה שכתבה את שם התובע, על דעתה בלבד, ללא כל אמירה ו/או הנחיה ו/או הוראה של נתבע 1 או מי מטעם הרדיו. התובע הוזכר על ידה, עפ”י עדותה, כיוון שתאורו של נתבע 2 את היחצ”ן גרם לה לחשוב שמדובר בתובע, והיא עשתה זאת בתום לב.
- התובע עצמו העיד שאין לו כל טענה לגב’ קורמן, (ע’ 7 ש’ 25-31)
ש. אתה דרשת לפטר את העובדת?
ת. חלילה וחס. מבחינתי העובדת לא אשמה. ואמרתי לו זאת בשיחה ואפשר לקרא לעובדת ואני לא בטוח אם חיה או נמצאת . שאייל אמר לי שזה עובדת זוטרא אמרתי לו שזה שקר , אמרתי לו שאתם חצופים שקרנים ומנסים לקחת ילדה קטנה ומנסים להלביש עליה ואתם עושים זאת בכל דבר שאתם רוצים , לא איתי.
ש. אתה יודע שאתם ביקשתם להזמין את העובדת ואני הסכמנו לכך?
ת. אם הסכמתם אז תזמינו אותה, לא ידוע לי שרציתם , יכול להיות שהודיעו לי ולא שמתי לב , אנו נשמח לראותה.
אפרת קורמן גם העידה, שהשדרן, במקרה זה נתבע 1, ו/או מי מטעם הרדיו, מנהליו או עובדיו, לא ראו את הכיתוב בזמן שעלה לאתר.
- במהלך השידור, אמר נתבע 1, שאינו יודע על מה מדבר נתבע 2 ושאין לו כל חלק באמירה, והאמירה שמדובר ביחצ”ן טיפש הינה דעתו על היחצ”ן שיעץ למנור גינדי בעניין זה. נתבע 2 העיד שלא התכוון לאיש, והוסיף את המילים “שמן ורוטט” כהמשך לתיאור של נתבע 1 שמדובר ביחצ”ן טיפש.
בפועל, כך העיד התובע, הוא אינו משמש כיחצ”ן של גינדי בבניינים בחדרה נשוא השידור בו רואיין נתבע 2.
- בס’ 13 לתצהיר, הצהיר התובע:
” שוב יודגש, כי העובדות שהציגו הנתבעים במסגרת הפרסומים כלפי לא נכונות כלל ועיקר,
ואין בהם כל אמת. אני מעולם לא ייצגתי את חברת גינדי השקעות בע”מ ואין לי שום זיקה ו/או קשר לפרויקט הבנייה של חברה זו בחדרה נשוא הפרסום . יתרה מכן, למיטב ידיעתי, אלו ששימשו כדוברים ואנשי יחסי ציבור של חברת גינדי השקעות בע”מ, הם ה”ה צבי וילדר, ניר חפץ ורונן צור ולא התובע ואלו אינם אנשים בעלי חזות מלאה, בלשון המעטה.”
בחקירתו העיד התובע:
ש. מפנה אותך לסעיף 13 לתצהירך-אתה אומר שאתה לא מייצג את גינדי השקעות ?
ת. התייחסתי לחדרה
ש. אבל אני לא רואה הבחנה , ?
ת. אני מעיין בתצהירי, אני מייצג את גינדי אבל לא בחדרה. (עדות התובע בע’ 8 ש’ 19-23)
- דהיינו, התובע כלל אינו אותו יחצ”ן של גינדי השקעות בחדרה, נשוא השידור. עפ”י עדות התובע, בארץ קיימים כאלף משרדי יחצ”נות ואלפי עוסקים בתחום, ולא ברור מדוע יחס את הכתבה בשידור החי לעצמו. קהל המאזינים לא יכול להכיר את כל היחצ”נים, אינו יודע כיצד הם נראים, ואין כל אינדיקציה שמדובר בתובע.
ש. אתה מציין לסעיף 1 לתצהירך, זה נכון מה שכתוב?
ת. כן. יש כאלף משרדים כאלה, ויש בין 3,000-10,000 עובדים בתחום (ע’ 8 ש’ 16- 20)
דהיינו, לנתבעים 1-2 האין כל קשר לפרסום שמו של התובע באתר האינטרנט
יסוד הפרסום
- שמו של התובע התפרסם רק באתר הרדיו של נתבעת 3 ע”י העובדת אפרת קורמן, על דעתה, והיא כלל אינה נתבעת בתביעה דנן. נתבע 1 העיד שאינו מנהל אתר האינטרנט ושאין לו גישה אליו.
אייל פאר, מנכ”ל נתבעת 3 העיד (ע’ 21- 22-):
ש. מי מתפעל את אתר האינטרנט בתוכנית הרדיו ומה הקשר של גבי גזית לתפעול האתר?
ת. מחלקת האינטרנט ברדיו היא מחלקה נפרדת ולא שייכת לאף אחד מהשדרים ואין להם קשר אליה. לאף אחד מהשדרים כולל גבי גזית אין קשר לא פיזי בזמן השידור ובוודאי לא ניהולי כלפי עובדי האינטרנט . בנוגע לתפעול הפרקטי של האתר – עובדי האינטרנט עובדים במשמרות , ותפקידם לשבת עם אוזניות ולהאזין לשידור ולא רואים בקשר עין , וזה לא מכוון , את השדרן , ויושבים מחוץ לאולפן ותפקידם לתת ככל שניתן בזמן אמת כותרת וכותרת משנה לאותו אייטם ולהעלות אותו לאתר
ש. מר גזית משוחח איתה במהלך או אחרי השידור?
ת. לא, אין לו אפילו טכנית לעשות זאת אלא אם יצא מהאולפן ויעשה זאת
ש. אז אף אחד לא בודק את התכנים שאתם מעלים ביחד לשידור , כי אין זיקה בין שניהם?
ת. זה לא מה שאמרתי . לשדרן גבי גזית אין יכולת לבדוק וזו לא תפקידו . האתר מנוהל בצרוה שמישהו בודק , אני 20 שנה בתחום ובכל תקשורת יש טעות , כמו במקרה הזו שזו טעות איומה, (מניסיוני הרב בתביעות הדיבה הצד שתובע תמיד נפגע ואני אמפטי לעניין גם אם שוגה ובמקרה הזה אני אמפטי ומלא הערכה לתובע….
ש. באתר יש זיקה לאולפן , כי יש מסך באולפן וגבי גזית רואה מה נכתב ?
ת. לא, הוא רואה מסך שמי ששולט במסך שהוא רואה זו ההפקה שיושבת באולפן ההפקה. האולפן בנוי משני אולפנים . אולפן שידור ואולפן בקרה. הטכנאי שולט במה שגבי רואה , יכול להיות מצב ששדרן כן יראה את עמוד התוכנית שאתה מכוון אליו אבל הוא לא יכול לראות בזמן אמת את מה שנכתב , כי לוקח בין 5-20 דקות שמעלים את הדף ואין מצב אף פעם שבאמת אין מערכת תמלול שיכולה לעשות זאת בזמן אמת, כלומר בזמן שגבי וישראל שוחחו זה לא עולה באותה שניה לאתר וישנו עיכוב של 5-20 דקות , כי את הקטעים פיזית מעלה בזמן הפרסומות
- איני מקבלת את טענת התובע, לפיה, הקורא הסביר מבין מדף האינטרנט, שמדובר בדף של נתבעים 1,3 . מבחן האדם הסביר הינו למשמעות הביטוי שלטענת התובע מהווה לשון הרע, ולא למבחן העוסק בשאלה מי המפרסם.
התובע לא הוכיח שנתבעים 1-2 התכוונו אליו במה שנאמר בתכנית. גם העובדה שאפרת קורמן העידה שקיבלה את ה”ליין אפ” שנתבע 1 עבר עליו, אינה מצביעה ששם התובע היה כתוב שם. נהפוך הוא, העידה מפורשות ששם התובע לא היה כתוב ועפ”י עדותה, הליין אפ מפרט מי יהיו המרואיינים והנושא. הנושא היה הבניינים בחדרה ולא התובע.
- נתבע 2 הדגיש בעדותו, כי בעיניו התובע כלל אינו טיפש ולא הייתה בשידור כל כוונה לתובע.
אני קובעת כי נתבעים 1-2 לא פרסמו דבר לגבי התובע, אינם מנהלי אתר האינטרנט של הרדיו,
אין להם כל שליטה ו/או בדיקה לגבי הכתבות באתר.
כבר עתה אני קובעת כי התביעה נגד נתבעים 1-2 נדחית במלואה.
- עולה שהתביעה נותרה נגד נתבעת 3 כבעלים של האתר. יש לציין כבר עתה, כי התובע העיד שאין לו דבר נגד אפרת קורמן ונגד אייל פאר המנכ”ל של אתר האינטרנט. (ע’ ר ש’ 25, ע’ 6 שורה 5). מכיוון שלתובע אין כל תביעה, עפ”י עדותו, נגד אפרת קורמן ואייל פאר, אין לה, לתביעתו נגד נתבע 3, על מה להתבסס. השידור והפרסום באתר האינטרנט של נתבעת 3 היה ביום 25.6.15, הפרסום ירד מאתר נתבעת 3 ביום 16.7.15 – 22 ימים לאחר מועד השידור.
- הפרסום בעיני האדם הסביר .
עפ”י עדות אייל פאר, מיד כאשר התקבל מכתבו ב”כ התובע מיום 16.7.15 הוסר הטקסט והתכנית מהאתר.
כפי שקבעה הפסיקה שהובאה לעיל, יש לפרש את הביטוי בהקשר אובייקטיבי ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, ועל האמור “בין שורותיו”. ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים. מאידך, המבחן הקובע מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים.
- לגבי המילה טיפש, לטעמי, המילה “טיפש” הנאמרת על אדם מסוים, הינה הבעת דעה ותו לא.
נקבע, שהמילה “מטומטם” אינה נתפס בעיני האדם הסביר כביטוי שעלול להשפיל ללעוג או לבזות אדם או לפגוע במשרתו ושלא כל קללה מהווה לשון הרע. (ת.א. 2286/03 עו”ד יהונתן נ’ עו”ד ישראל ואח’). ולגבי המילה “טיפש” שנאמרה לעו”ד, נקבע שביהמ”ש לא שוכנע שבאותה סיטואציה מי מהנוכחים סבר כי התובע “טיפש” ואין בה כוונה לפגוע בשם הטוב. (ת.א. 37775/04 אריק אמיר עו”ד נ’ אילנה קריכלי).
- במקרה דנן, שוכנעתי, שהמילה טיפש הינה הבעת דעה אישית של נתבע 1 לגבי מי שייעץ באותו עניין למנור גינדי.
לגבי המילה “שמן” נקבע בע”א 3645/07 קוזובר אנה נ’ חדשות 10, כי הפסול בצילום הינו שצילום המערערת נבחר רק בשל היותה שמנה וכדי להציג כתבות בנושאי השמנה, אך אם היה מדובר בצילום אקראי בתוך קהל ללא קשר לכתבה לא היה בכך כל השפלה.
לטעמי מדובר בשידור החי עצמו בהבעת דעה אך ללא ציון שם היחצ”ן עליו דברו, ולהזכירנו, עפ”י עדות התובע ישנם אלפים שעוסקים בתחום ואין לדעת מהו המראה של כולם. לכן, איני מקבלת את טענות התובע בס’ 9 לסיכומיו, לפיה התובע זוהה כיחצ”ן שאודותיו דובר בתכנית. אין ממש בטענת התובע בס’ 13 לסיכומיו, לפיה אייל פאר העיד שכאשר האזין בתכנית הבין שמדובר בתובע . עפ”י עדותו הוא האזין לתכנית רק לאחר שקיבל את מכתב התובע. כך העיד אייל פאר: (ע’ 27)
ש. האזנת אחרי שקיבלת את המכתב?
ת. כן, אבל לא בזמן באמת. האזנתי לראשונה שקיבלנו מכתב
ש. האם הבנת שמהתוכנית שמדובר בתובע?
ת. ברגע שהגיעו אליי החומרים אני רואה מכתב תביעה של רני רהב ורואה את הטקסט , אז מה יכולתי לחשוב .כאשר האזנתי לתוכנית כבר היה המכתב וכתב התביעה.
- כפי שפורט לעיל, מבחן האדם הסביר הינו לגבי הפרסום ולא לגבי זהות התובע, מה עוד
שהתובע לא העיד איש מבין אלה שלטענתו, יש חוג מסוים של אנשים יכול היה להבין שמדובר בו.
בעצם כתיבת שם התובע באתר האינטרנט של נתבעת 3 וייחוס לו תכונות של טיפש, שמן, אמנם מדובר בהבעת דעה, אך זו גובלת בלשון הרע מהרף הנמוך. נתבעת 3 באתר האינטרנט פרסמה את הפרסום לגבי התובע.
סוף דבר
- התביעה נגד נתבעים 1,2, נדחית .
התובע ישלם לכל אחד מנתבעים 1,2 סך של 50,000 ₪.
התביעה נגד נתבעת 3 מתקבלת בחלקה. בשים לב לכך שמדובר ב-28 אנשים בלבד שנחשפו לפרסום , נתבעת 3 תשלם לתובע סך 7,500 ₪ בגין עוולת לשון הרע וכן הוצאות בסך 1,000 ₪.
ניתן היום, כ”ג אייר תשע”ז, 19 מאי 2017, בהעדר הצדדים.
אושרי פרוסט פרנקל
תביעת לשון הרע נ גבי גזית שקרא לו יחצן טיפש ושמן נדחתה עם 50000 שח הוצאות 49482-08-15
גם חיים אתגר נתן עבודה במיטה עם רני רהב וטחן את הילה רהב
בזכות החישחושים של חיים אתגר בשלישיות עם רני והילה רהב, כל פים שרני רהב רוצה לסגור חשבון עם מישהו הוא מבקש ג’סטה מחיים אתגר שיעשה כתבה ויחסל חשבונות.
מרוב שמשעמם לערוצי הטלוויזיה להביא את ה”פרשנים” עוד פעם ועוד פעם, מידי פעם מסדרים צ’ופר הופעה לחברים יקירים. וזו הסיבה שאbו נאלצים לראות את הפרצוף תחת של רני רהב בתור “פרשן”.
רני רהב אף פעם לא נשאל את מי הוא מייצג, מי משלם לו ומי הלקוחות שלהם שבשמם הוא נובח. לא נמאס לשמוע את הנביחות שלו????
בזמנו הקרן הישראלית החדשה, לאה רבין, נעמי חזן שכנעו אותו לייחצ”ן את הרשות הפלסטינית כשוחרת שלום. הוא נסע לרמאללה התחבק עם כל מיני פלסטינים, כולל עראפת, ויצא בקריאה שצריך לוותר על מזרח ירושלים, לתת לפלסטינים שטחים בתוך ישראל תמורת שטחי ההתנחלויות ולשלם להם פיצויים על הנכבה.
בואו ניזכר מה פורסם עליו 3 חודשים לפני תחילת חרבות ברזל בז’ באוקטובר 2023.
ראיון בטיים אאוט על הזוגיות שלהם:
התעלמה מחיזוריו במשך שש שנים. הילה רהב ורני רהב
איך הכרתם?
רני: “נפגשנו בתקופת בית הספר התיכון. הילה למדה בבליך ואני ברביבים ברמת גן. היינו ידידים בלבד. לאחר הצבא היא נסעה ללמוד רוקחות בחו”ל ואני שלחתי לה מכתבים במשך שש שנים. היא מעולם לא ענתה עליהם. כשהילה חזרה שלחתי לה ‘שנה טובה’ והיא השיבה לי במשלוח ‘שנה טובה’ בדואר. התקשרתי, הזמנתי אותה אליי והסברתי לה שאין לי עניין בידידות כי יש לי יותר מדי כאלה. היא ביקשה לחשוב… ומאז אנחנו יחד.
“לאחר שלוש שנים היא הציעה לי שנתחתן והסכמתי מיד. החתונה הייתה במלון דן אכדיה ביום שישי בשעה 10 בבוקר בנוכחות 3,000 איש, כולל כל ראשי הממשלות ונשיאי ישראל – רבין, פרס, שמיר, ויצמן, נבון”.
על מה אתם רבים?
“אנחנו לא רבים כמעט בכלל, במידה שכן – וזה נדיר – החוק שלנו אומר שחובה להשלים עד חצות לפני שהולכים לישון. לעולם לא הולכים לישון ברוגז”.
יש ביניכם תחרות?
“אין בנינו תחרות, יש כבוד עמוק מאוד. אנחנו כל הזמן מעורבים מקצועית, החברים הכי טובים בעולם. חמסה חמסה חמסה”.
ט”ו באב: הכירו את הפאוור קאפלז של תל אביב (timeout.co.il)
הילה רהב היא היח”צנית של שירה איסקוב ושל שדולות הנשים למישטור הגברים באזיקים ובבתי כלא.
הביטו בכפתור שבתחתונים.
וזה הבן של רני. רועי רהב.
וכאן רני רהב עם שרי אריסון שמקבלת ממנו יחסי ציבור.
בתמונה: מילפית של הומואים הנשואה לאחד כזה, הילה רהב
הילה רהב יאללה חברה אם יש 20 סנטים מוזמנים לוילה בסביוןהילה רהב: אני מעריצה את רני (ynet.co.il)
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3055596,00.html
ע-נ-גבי-גזית-שקרא-לו-יחצן-טיפש-ושמן-נדחתה-עם-50000-שח-הוצאות-49482-08-15.pdf” title=”תביעת לשון הרע נ גבי גזית שקרא לו יחצן טיפש ושמן נדחתה עם 50000 שח הוצאות 49482-08-15″]
רשימת לקוחות רני רהב
רשימת לקוחות רני רהב תקשורת
רני רהב והאונס של יוסי חיאק (שידוך של אייל גולן להילה נימפו שרצתה אנקונדה)
לפנינו דו”ח פוליגרף ממר יוסי חיאק, DJ, שנמצא דובר אמת. לדברי חאייק רני רהב הזמין אותו למפגשים “במקום הקבוע” כדי לזיין את הילה רהב. אבל יום אחד במפתיע רני ניסה לזיין את יוסי בעודו מזיין את הילה, ואז חל פיצוץ ביחסים.
יוסי חיאק עובד במוסיקה ותיקלוט ומי שחיבר בינו ובין רני רהב היה אייל גולן (הפותמוביל). היו נוהגים להזמין אותו לאכול יחד בבולנז’רי “לה מולן” בבוגרשוב 72 ת”א. בסביבה זו יש הרבה דירות להשכרה יומית או שעתית וזה מרחק הליכה ממלון “ישרוטל רויאל ביצ'” והקראון פלזה.
על דו”ח הפוליגרף חתום אברהם זגורי מ”מכון תמיר לפוליגרף”. אברהם זגורי הוא האבא של השופט אסף זגורי, והוא לא עושה פשלות ואי אפשר לקנות אותו כי זה יעשה בושות לבן שלו השופט.
יוסי (יוסף) חיאק ת”ז 201522554 מטופל כנפגע טראומה מינית בעמותת הבית החם אצל הגר, וגם עבר אבחון אצל הפסיכיאטר חנן גולדמן מקיבוץ חורשים, המאשר את מצבו הפוסט טראומטי.
הנה סמס שבו הם משוחחים על המפגשים.
זה מי שזיין את הילה, יוסי חייאק. הוא סירב לקבל את הבולבולון של רני רהב.
ובצעירותו 2016
ראו כאן דיון מעצר שבו יוסי חיאק נעצר והוא יוצג ע”י עו”ד אליהו אליוט אוקון. נאמר בפרוטוקול במפורש שיוסי חיאק נאנס ע”י אישיות ידועה, “ומאז התנהגותו החלה להדרדר”. מדינת ישראל נ’ יוסי חיאק, פרוטוקול מעצר בייצוג אליהו אוקון, מעצר ימים 94446-07-22.
והנה הילה רהב זאת שיוסי חייאק נתן בה עבודה
והנה הילה רהב עם אשת הנהג, פאנטה פראדה, שגם הנהג כבר 15 שנה דופק את הילה רהב
תגובת רני רהב: “כאישה אני מכחישה”
רני רהב מכחיש. אבל זה ניסיון אונס לכל דבר וענין. על כזה דבר משלמים מינימום 1,000,000 ש”ח לפוסט טראומה.
במקרה זה כגודל השומאניזציה, כך גודל הפוסט טראומה.
רני רני…. אם רצית תחת של גבר, למה לא שילמת??? העיקר הילה עושה חיים. תוקעים אותה בלי סוף. ד”ש גם ממועדון הדום.
תגובתו של רני רהב היא שיוסי חיאק משקר ושיש שיטות ללמוד איך לשבש את הפוליגרף. הוא גם מצא כתבה שמנסה להכפיש את אברהם זגורי בגלל שהוא האבא של השופט אסף זגורי.
הפותמוביל של אייל גולן סידר להילה רהב זיונים
אייל גולן שהפגיש בין חיאק ורני רהב התנער מהסיפור. מי היה מאמין שמכל סיפורי הפותמוביל של אייל גולן, בסוף מתברר שהוא סרסר נערי ג’יג’ולו לנשים מהברנז’ה עם תאבון מיני מוגבר?????
ראו כמה יפה רני רהב. מי לא ירצה שרני רהב ישחיל לו זין????
את הוורסאצ’ה אתה קנית או שהלקוחה שלך נתנה לך? זה נראה מסדרת התחתונים ולא מסדרת הביקיני. המידה צמודה מידי. עם שדיים כאלה “מאן-boobs” לא כדאי לכסות אותם עם משולשים?
את הבגד ים מוסקינו אתה קנית, או שפילחת ממישהו?
עוד פעם אותו וורסאצ’ה אדום ובלוי? מותק….. למה הפה פעור?
תמונה מהבית של רני והילה רהב:
רשימת לקוחות:
רשימת לקוחות רני רהב תקשורתרני רני…. השמש תמיד זורחת יותר יפה בקליפורניה. הרבה חתיכים בסנטה מוניקה. תגיע ותהנה. בוא לאסתי.
הילה רהב מיייצנת ארגוני נשים פמיניסטיות וגועליות – קמפייינים של הסתה נגד גברים שכולם “אלימים”
משמאל, הילה רהב
הכלבה הזו הילה רהב אחראית לקמפיינים ארסיים ביותר נגד גברים. הסטודיו שלה אחראי להפקות יח”צ גועליות ביותר שכל יום נרצחת אישה ע”י בעלה הישראלי, שכל הגברים חולי מין וסוטי מין, שכל הגברים היהודיים הם אנסים, ורק רוצים לאנוס נשים, ולהטריד נשים ולהחפיץ אותם.
בסוף מתברר שהיא בעצמה משתמשת בגברים כאובייקטים לעינוג מיני, משתמשת בגברים כדילדואים אנושיים, משתמשת בזנות ממין זכר, מבזה ומנצלת את גוף הגבר, מזמינה גברים מהפותמוביל של אייל גולן הזמר, וכל זה כי בעלה הומו רני המתוק לא יכול לספק אותה מינית. אויה ברוך.
תגובת רני רהב לכתבה זו
לדבריו “אני תמיד בנתינה למען מדינת ישראל. מעולם לא פגעתי באף אחד. אני איש טוב. לא אנסתי את יוסי חיאק ויש לי פוליגרף”.
הנה הפוליגרף במכון גוזלן שחר.
מכון שחר גוזלן פוליגרף רני רהב דובר אמת בשאלת האונס של יוסי חיאק 15-6-2022
רני רהב והילה רהב קן הקוקיה
שואלים אותנו איך בן אדם על כך דוחה ועילג, רני רהב, מוזמן לטלוויזיה. איך מי שיושב לידו בפאנל לא נגעל? הרי הוא לא בדיוק דמות פופולרית בציבור, ובכל זאת תמיד מזמינים אותו.
ובכן התשובה היא שהוא ואשתו מזמינים כל מיני בכירים בתעשייה, בכלכלה, בתקשורת וברנז’ה, למסיבות חשק מופרעות ורוויות אלכוהול וקוקאין. כשהאורחים מסטולים לוקחים אותם לחדר התענגות, דאנג’ן סאדו-מאזו מצוייד, ומנהלים שם פעילות מינית מגוונת. שם כפי הנראה הכל מצולם בחשאי. קן הקוקייה.
הילה רהב לא בוחלת בספונז’ה עסיסית בכוס
הצילומים האלה משמשים לסחיטת חלק מהמשתתפים בחינגה ולכן אף אחד לא מוכן לפתוח את הפה, וכולם עושים מה שרני והילה דורשים מהם. רוב הקורבנות הם הומואים מהקהילה, אבל גם הרבה נשים כי הילה רהב לא בוחלת בספונז’ה עסיסית בכוס.
מתי שהוא במהלך החיים הילה ורני פורעים את הצ’ק, כל מי השתתף בחגיגה וצריך ממנו משהו, מבין שזהו, הוא עכשיו שבוי בידיים של משפחת רהב. בן ערובה הוסטאג’. הוא והיא מחזיקים אותם בביצים או בביציות עם הסרטים שהם שומרים עליהם בכספת. הם נהפכים חייבים לו. והוא ואשתו מנצלים את זה.
בתקשורת הישראלית יש לא מעט קורבנות של חדר המיטות של רני והילה רהב ולכן רני יכול לאנוס חופשי עובד או עובדת ולצאת מזה ללא כל פגע. התקשורת שותקת אחוזת פחד וטרור כי בכוחו לחסל קריירות בהבל פה.
האדפטציה הישראלית לג’פרי אפשטיין וג’יליין מקסוול
יו יו יו… על ג’פרי אפשטיין וגיליין מקסוול כבר שמעתם? זה צמד החמד שהחזיק אי תענוגות שהיו בן מסיבות חשק מופרעות עם דוגמניות קטינות. ג’פרי (יהודי) עבד בקרן גידור והיה טחון בכסף. המשתתפים במסיבות החשק היפנו את ההשקעות לקרן שלו. בסוף הקרן טבעה וכולם טבעו. תביעות של הדוגמניות. כתבי אישום. גם אהוד ברק היה שם, והסתובב עם חם-צוואר.
אז זהו שהגרסה הישראלית לזוג אפשטיין & מקסוול זה רני & הילה רהב.
אם רני רהב מופיע באולפן זה כנראה סימן שמישהו בהפקה שכב איתו במיטה או בדנג’ן וצולם
כשרני רהב מוזמן לאולפן תקשורת או חדשות, זה סימן כנראה שמישהו בכיר בהפקה שכב עם רני רהב, נסחט על ידו והוא בן ערובה שלו.
חלק מה”חברים בתעשייה” מוזמנים ל”נסיעות חובקות עולם לכל מיני מועדונים של-סאדו, מאזו חילופי זוגות. איך יכול להיות שאדם כזה מהווה דוגמא, ומוזמן כאורח כבוד בערוצי טלוויזיה שונים להגג הגיגים, כשכולם יודעים מה הנבל עושה”.
כך לדברי החברים הכי קרובים של הזוג.
האם פנה אליכם מועסק/ת של רהב תקשורת? תדעו שיש מצב שהוא או היא שכבו עם רני או הילה או ביחד.
כולם בתעשייה יודעים שהעובדים ב”רהב תקשורת” לא מקבלים את התפקידים הטובים, אלא אם כן הם קודם עוברים “בדיקת ניסיון” במיטה עם רני או הילה או שניהם, ומבחן נאמנות למנהיג העליון.
כלל ברזל: אם מישהו פונה אליכם ומזדהה כ”עובד של רהב תקשורת”, תהיו בטוחים שכנראה לתפקיד הם התקבלו אחרי השתתפות באורגיה. יש סיכוי סביר שכל מי שמופיע באתר האינטרנט של “רהב תקשורת” כעובד או עובדת, או שהם שכבו או שהם משת”פים של תרבות האורגיות והזיונים.
אם זה גבר שעובד ברהב תקשורת או יש לו רהב תקשורת ברזומה, זה סימן שהזרע של רני רהב נזל לו מהפה.
אם זו אישה שעובד ברהב תקשורת או יש לה רהב תקשורת ברזומה, זה סימן שהילה רהב השפריצה עליה מיצי כוס.
כלל ברזל 2: אם מישהו הגיע למשרדי רהב תקשורת במגדלי המוזיאון בתל אביב והוא לא עונה לטלפון, לא זמין, זה סימן שהוא נכנס לדירת הזיונים המפוארת שהוקמה במשרד על מנת לשעשע את הלקוחות, ולחסוך מהם שכירת דירה “בשכירות יומית”.
https://www.ran-rahav.co.il/%D7%94%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95/
העובדים ברהב תקשורת אינם קורבנות ניצול יחסי מרות
שימו לב: למרות שכל העובדים של רהב תקשורת הגיעו לתפקידם דרך המיטה, זה הופך לחוקי ואין פה שום ניצול יחסי מרות, כי קודם הם היו ביחסי חברות, אחר כך עשו סקס, ובזכות הסקס התקבלו לעבודה.יעוץ משפטי טוב יש לו ללא ספק.
זה לא מקרה קלאסי של ניצול יחסי מרות שמישהו רם דרגה מנצל מישהו או מישהי שהתקבל לעבודה באופן לגיטימי, ומאיים עליו בכניעה לתכתיבים מיניים, ולא, הקורבן יפוטר או לא יקודם.
מדובר בעובדים שהם שותפים פעילים בארגון והפקה של מלכודת המין הזו, שהם בעצמם נפלו בה.
הנה עדות לירן אשבל ממקור ראשון שהושגה מבלש פרטי
עכשיו מסתבר שההומו בעל האנקונדה 20 ס”מ שטחן את הילה רהב, טוען שבאחת ההזדמנויות כשהוא היה מטושטש מקוקאין, רני רהב אנס גם אותו כמה שעות כשהוא היה אזוק לכסא סאדו-מאזו, והוא נגעל.
“יש להם בבית פריט אמנות שזה כסא סאדו-מאזו מעוצב. האנקונדה היה מטושטש והילה פיתתה אותו לשבת בכסא וקשרה אותו. רני רהב בא ושניהם אנסו אותו שעות כשהוא בטושטוש”.
בלש פרטי פנה ללירן אשבל (שהיה יחצ”ן מועדונים), והתחזה להיות “ילד ההומו” שהוא “עוד קורבן של רני והילה”. לירן אשבל חייג מול המצלמה לבעל האנקונדה שאישר שרני רהב ניסה לאנוס אותו והוסיף ספונטנית “זה מה שהוא עושה לכולם“.
העדות מצולמת בשני קטעים עוקבים. בראשון, לירן אשבל מספר שרני רהב עשה גם לו לפני 15 שנים, ובשני יש שיחה עם האנקונדה והפעם בפנים גלויות. תאריך: 27/1/2022.
וידאו ראשון (לירן אשבל):
הבלש: אז מה הוא יספר?”. אנקונדה: “שהוא אנס אותו. קשרו אותו לכיסא. התעללו בו הוא ואשתו כמה שעות. הוא יגיד הכל. הוא יפתח לי הכל. גם לי היה פעם מקרה שהייתי בשירותים במועדון והוא הכניס את היד למכנסיים. זה כבר לא מעניין אותי. לי אישית. לפני 15 שנה (כלומר 2007)”.
לירן אשבל מחייג לאנקונדה ואומר “זוכר את הסיפור שהיה לך עם רני, על האונס, זה שאנס אותך… אנקונדה: איזה רני. לירן: רני רהב. בא אלי איזה ילד טוען שהוא פגע בו מינית. אמרתי לו שמה שהוא עשה בדיוק עשה לחבר שלי, הוא ואשתו. שקשרו. עשו בלגן…”.. אנקונדה: “הוא עושה את זה לכולם. מקווה מאוד שהוא יפתח עליו”.
השיחה מסתיימת, לירן אומר לבלש “זה אמין. זה אמיתי. ממש לא סיפור”.
שימו לב שפה לירן מפוקסל ויש חיתוכים בעריכה אבל המילים מופיעות בכתוביות. כמו כן, הוא לא מחזיק ביד שטר מגולגל, אלא מצית. הוא לא מסדר שורות על השולחן, אלא חורץ בשולחן עם המצית מרוב עצבים.
וידאו שני: הפעם לא ערוך ובפנים גלויות: לירן אשבל
לירן מחייג לאנקונדה ואומר “אתה לא תאמין מישהו קפץ אלי… אתה זוכר את הסיפור שהיה לך עם רני רהב? בא אלי מישהו שהוא פגע בו מינית”. האנקונדה עונה “זה מה שהוא עושה לכולם. מקווה מאוד שהוא יפתח עליו”.
השיחה מסתיימת, ולירן אשבל מסביר שהוא לא דיבר עם אנקונדה המון שנים. שרני רהב מקליט את כולם. כולם מפחדים, אבל יש כמה עיתונאים שכן אוהבים אותו.
העדות של אביעד שחי בתפוח הגדול
התקבלה במערכת עוד עדות, הפעם של אביעד.
“שלום לכולם,
שמי אביעד, אני אמריקאי-ישראלי שחי בניו יורק. עזבתי את ישראל ב 2017 לאחר 10 שנים שבהם חייתי בת”א.
אני רוצה לשתף את כולם בחוויה הנוראית ששינתה את חיי.
רני רהב המוכר והידוע ואני היינו מאד קרובים ומיודדים. במסגרת הידידות הוזמנתי אליו הביתה לארוחות ואירועים והייתי מאד קרוב.
באחד המפגשים בביתו, ראינו יחד סרט בחדר השינה במיטה יחד עם רני והילה. תוך כדי, הוא פיתה אותי ומאותו רגע מצאתי את עצמי קשור וערום על כיסא עינויים, ממש ככה ! לעניין הצטרפה אשתו הילה והשניים אנסו אותי יחד, פשוטו כמשמעו. הסיוט והגועל נגמר כעבור שעתיים בערך. הייתי בהלם, יצאתי חבול ופצוע פיזית ועם צלקת ענקית לחיים.
מאד קשה לי לשתף אבל לאחרונה נחשפתי לגברים נוספים שחוו מקרים דומים, רובם מאד דומים לי בפרופיל, בעיקר מהקהילה, שטוענים שנפגעו ע”י רני רהב ונוצלו על ידו וע”י אשתו הילה. חלקם טוענים שנאנסו.
פתחתי “קו אנונימי” לתמיכה ואיסוף המקרים. חשוב לי לציין שניתן לפנות אלי באנונימיות או שלא”.
הכירו את טלי תובל מי שאחראית לגיוס השקעות ל”רהב קשרי משקיעים”
כל מי שיש לו ברזומה “רהב תקשורת” או “רהב קשרי משקיעים” … מיד לשלוח לפוליגרף. אין סיכוי שהם לא היו חלק פעיל בקן הקוקיה.
תגובת רני רהב: אני חסין אש. בישראל 99% פגיעים וכדאי לנצל את זה
נו…. איך 99% מהאנשים “פגיעים”? מפתים אותם לבוא לאירוע נוצץ, מעמיסים אותם באלכוהול וקוקאין, ואחר כך מצלמים מה שקורה. סופר קל.
האם רני רהב מעסיק מקללים מקצועיים ברשת או שזה הוא?
איך אחד כזה מוזמן לפרשן באולפנים????? כמו שלדורבן יש קוצים שהוא יורה, ככה הפה של רני רהב יורה קללות. החביבה עליו היא שרץ או שרצה.
מי זה בן 13:
ואלה המשריצים יצחק ציץ רהב וחנה רהב.
מסדרים לעצמם כתבות ליקוקי אגו להשליט פחד על העם
הנה כאן רז שכניק מידיעות עושה כתבה חנפנית לרני רהב. נשאלת השאלה למה?
וזה המלקק בטוכעס לרני רהב: רז שכניק
והנה כאן ערן סוויסה מסדר לרני רהב יחצנות בישראל היום און דה האוס. זו לא “כתבה”. זה הפחדה שרני כל כך חזק בתקשורת שאף אחד לא יעז לפתוח עליו.
וזה המלקק טוכעסים של רני רהב, ערן סוויסה.
כל העובדים במשרד רהב תקשורת קיבלו ג’וב תמורת שירותי מין
רני רהב והילה רהב טורפנות מינית
באימפריית רני והילה רהב לתקשורת אין אף אחד שעובד שם בגלל כשרונו. כולם עברו דרך המיטה. כל כתבת פרסומת שעשו לרני רהב או הילה רהב, זה “בזכות” איזה כתב בראנז’ה ששכב איתם. אותו דבר עם האולפנים. אם רני רהב מופיע באולפן, זה סימן שמישהו בהפקה שכב איתו או עם הילה.
בין שדות הצייד: גן החשמל, שם הוא פגש את סתיו שטרסקו שברחה מהבית בגיל 15.5, או המועדונים של חיים פנחס, או הקולוסאום. מאז שאלה נסגרו, יש את חוף הילטון, המלצות דרך פותמוביל “והשקות”.
הרבה בתעשיית הגלאמור ובברנז’ה של התקשורת ויחסי התדמית יודעים את האמת, וכולם שותקים. האמת היא שרבים מאלה שכיום ממתגים עצמם כ”מומחים ליחסי ציבור” עם “רהב תקשורת” ברזומה, זה אומר שהגיעו למעמדם אחרי שזיינו את רני רהב בתחת, או ליקקו בכוס של אשתו הילה רהב.
כפיצוי על הטראומה רני או הילה סידרו להם קמפיין, השקה, כסף או משרד. רק שיסתמו את הפה.
נתחיל עם “סיגל טפר תקשורת ויחסי ציבור”
מי רוצה יחסי ציבור אצל סיגל טפר, פוסטמה ששברה את תקרת הזכוכית כשליקקה בכוס של הילה רהב? זאת אחת שרני רהב פתח לה משרד כפיצוי על זה שליקקה את הכוס של אשתו הילה רהב. מי רוצה יחסי ציבור ממנה?
סיגל טפר היא אחת כזו שטיפסה לצמרת כשפחת מין של הילה רהב. הילה רהב פיתתה אותה לשכב איתה. במשך שנים הילה רהב היתה נותנת לסיגל ללקק לה בפות. וזה כאשר סיגל טפר היתה נשואה לבעלה לשעבר גיל טפר…..
הזמנה לאורגייה מרובעת גרמה לגירושין
יום אחד הזמינה הילה את סיגל לאורגיה מרובעת עם רני רהב והבעל של סיגל טפר, גיל. הילה התעסקה עם סיגל ורני רהב ניסה לגהור על התחת של גיל טפר.
הסיטואציה התפוצצה וסיגל וגיל הגישו גירושין זה נגד זו. סיגל טפר הבינה שהיא לסבית. בעלה גיל טפר קיבל כפיצוי את קארן רינגל שעובדת כיחצנית במשרד רהב תקשורת….
הילה רהב ריחמה על מלקקת הפות שלה, ופתחה לה משרד יחסי ציבור כדי שהיא תשתוק, וכדי שיהיה למי להעביר תיקים קטנים שלא שווה לרני והילה להתעסק בהם. למשל החירטוטים של ניב גלבוע, והשחרותקטנות לביבי ושרה.
הפיצוי לגיל טפר: היחצנית קארן רינגל ממשרד רהב תקשורת – “ראש המחלקה להשחרת ביבי”
גיל טפר עזב את סיגל, והחליף אותה בקארן רינגל שגם היא עובדת במשרד של רני רהב . בין עבודותיה פרוייקטים להשחרת ביבי כרוצח עם דם על הידיים. לדבריה המומחיות שלה זה לקוחות נדל”ן והיי טק.
הנה הפיצוי: קארן רינגל שעובדת במשרד רהב תקשורת, איפה שסיגל טפר עבדה קודם
והנה הזוגיות המופלאה שהתפתחה אחרי שסיגל הפכה לסבית.
בתמונה זו קארן רינגל מצולמת עם פאנטה פראדה. פאנטה נשואה לערן שלמה, הנהג של רני, שהוא גם המאהב של רני רהב, וגם מזיין את הילה רהב.
גיל טפר וקארן רינגל עם ילדה חומה. כנראה הבת של פאנטה פראדה.
רני רהב אסף את סתיו סטרשקו מגן החשמל בגיל 15.5
סתיו סטרשקו התפרסם כאושיית דוגמנות אנדרוגנית, אבל הצעדים הראשונים שלו היו בגן החשמל משם רני רהב אסף אותו עוד לפני שהגיע לגיל 16. רני רהב נדלק עליו קשות. במיוחד על הבולבול שלו. רני רהב התחרמן ממנו ברמות על.
כל הקמפיינים של סטרשקו זה בזכות רני רהב. גם לאופירה וברקו מי שהכניס את סטרשקו זו הילה רהב.
את זה לא רני ולא הילה רהב מספרים בראיונות הליקוק של הבראנז’ה.
עו”ד אלי אוקון עוד קורבן הכניסו אותו לחדר שבו חיכתה לו הילה רהב בעירום
עוד אחד שרני והילה התחרמנו עליו. הזמינו אותה לוילה. רני הוביל אותו לחדר שם היתה הילה שרועה עם כוס פעור… מחכה… ממתינה. במקרה זה, מין לא היה, ומאז הם הפכו לצ’ילבות. אוקון נגעל מהילה ולא רצה לשכב איתה.
כדי לנקום באלי אוקון רני רהב שכר סוכנות בלשות, שלח אליו לקוחה מתחזה, בלשית בתחפושת שהקליטה אותו עם השם הקליט “אלונה פל”, הובילה אותו בלשון, והוציאה ממנו המלצה להגיש תלונת שווא. לא עבר יום וכתבות הופיעו בכל העיתונים שנחשף עו”ד מתחזה שממליץ לנשים להגיש תלונות שווא.
עו”ד אלי אליוט אוקון במצלמה נסתרת תופר תיק אונס מדריך להגיש תלונת שווא ומשוויץ איך יסחט דמי שתיקה
זה כוח הנקמה של רני רהב. אם אתה זורם איתו, תקבל משרד וקמפיין וקריירה, אבל אם תיכנס בו, הוא ייכנס באבו אבוהה בך.
רני רהב והילה רהב עבריינות סייבר ללא גבולות
לא בכל יום אנחנו זוכים לקבל הצצה אל מעבר לגבולות החוק. למקום בו החוק נגמר ומכאן רק למורמים מעם מותר לעשות הכל. וזו בהחלט הזדמנות טובה עבור הקהל הישראלי להציץ אל מעבר לדמיון. אל המקום בו החוק נגמר, מקום בו לחוק אין משמעות ומי הם אלו שמותר להם לקחת את החוק לידים ולעשות כל מה שהם רוצים מאחר ואותם לא יחקרו ולא יעמידו לדין.
חשיפה באתר זה של מעלליהם המיניים של הילה ורני רהב, גרמה לחודש של מתקפות סייבר על אתר עדנה קרנבל. רני רהב שיודע שהוא מקושר לחונטה ולברנז’ה יודע שלא יעשו לו כלום, ולכן לא התבייש לכתוב לנו מפורשות שהוא שכר האקרים מסין ושהוא מפעיל מתקפות על האתר שסותמות את האתר, ושהוא לא יפסיק עד שירדו כל הכתבות לשביעות רצונו.
רני רהב מעל החוק לא מפחד לאיים שהוא שכר האקרים ב $15,000 ליום
רני רהב כתב מהטלפון הפרטי שלו ואפילו לא ניסה להסתתר. גם ההאקרים שלו לא ניסו להסתתר, ויום יום שאלו האם עדנה קרנבל מתקפלת ומוחקת את הכתבות על הילה רהב, רני רהב וגם על שקמה ברסלר.
כל אדם אחר כבר מזמן היה מוזמן לחקירה על עבירות מחשב וסחיטה, אבל רני והילה יודעים שהם מעל לחוק ולא יעשו להם כלום. הם אפילו לא מתביישים לסחוט בריש גלי.
ככה התחילה המתקפה ב 1/2/2024.
הנה מייל מההאקרים של רני רהב. הם אומרים במייל שהוא משלם להם $15,000 ליום להפיל את האתר, אבל תמורת $25,000 הם מוכנים לגלות את זהותו. אלא שבמקביל רני רהב פונה לעדנה קרנבל בווצאפ ומפטפט שהוא זה ששכר את ההאקרים…. (הוא קורא להם “הסינים”). המייל של ההאקרים הוא [email protected] :
זה מעורר את השאלה, מה קורה למי שנמצא בישראל ורני רהב מחליט להתנפל עליו????? הרי יש לו עדר של כתבים לקקני תחת, שהיו אצלו במסיבות החשק, קיימו איתו אן עם הילה יחסי מין, ועל פי פקודה מרני רהב הם יעשו שיימינג מטורף לכל מי שרני רהב רוצה לחסל לו את הקריירה או החיים. למשל, חיים אתגר….
רני והילה רהב עברינים אלימים המוגנים על ידי כנופיית שלטון החוק בדיוק כמו החברה שלהם שקמה ברסלס שהיא ובעלה מהשב”כ חותרים תחת השלטון. הם יכולים לסחוט ולהטריד את מי שהם רוצים בכל רחבי הגלובוס. רני והילה רהב יכולים אפילו לאנוס ולצאת ללא כל פגע וזו עובדה
Threats escalate 2-15-2024
רני והילה מתנהגים כמו מלך ומלכה עטופים בטבעת של חיילים הסרים למרותם
תכירו את רני והילה רהב, זוג מהברנז’ה שגרים בארמון פרטי בסביון. הם עוסקים ביחסי ציבור לחברות הכי גדולות במשק הישראלי. המטרה שלהם זה להעשיר את בעלי ההון ולעשות לציבור הצגה שבעלי ההון דואגים לעם ישראל….
בתמונה: הילה רהב אשת יחסי הציבור שיש לה תיאבון מיני שאין לו שובע…. פרס ישראל בנימפומניות.
כל מסלולי הקידום ברהב תקשורת עוברים דרך המיטה והזיונים
מה שלא ידעתם על בני הזוג רהב הוא אורח החיים המאוד נימפומני שלהם. אמנם אורח חייהם לא אמור להיות מעניינו, אך בשל תלונות שהגיעו, פתחנו בחקירה ולאור הממצאים החלטנו לפרסם.
הפרסום הוביל לנפגעים נוספים שהחלו לפקוד אותנו. הכל היה ידוע לכל ערוצי התקשורת הישראלים, אך אלו מעולם לא פרסמו דבר. כולם מפחדים מהכוחות העצומים שרני רהב צבר לחסל את כל מי שייפתח פה.
בני הזוג רני והילה רהב מחזיקים בהרמון שבו עושים חגיגות מין מכל הסוגים והמינים, עד כאן הכל חוקי.
אך יש כמות בלתי נסבלת של נפגעים שהגיעו אלינו עם תלונות על יחסי מין אסורים בהסכמה מאחר ועבדו בשביל בני הזוג תחת מרות, ותלונות על בעילת קטינים ומעשי סדום שלא בהסכמה.
בברנז’ה בסדום יודעים שמה שקורה אצל רני בסביון נשאר בסביון. אך אין זה סוד שמי שמנסה לפתוח נגד בני הזוג רהב מקבל מתקפה תקשורתית ובליץ הכפשות ששמור רק לאחמי”ם כדוגמת ביבי, גוטליב בן גביר וכו’.
אם מישהו מהברנז’ה עושה כתבה על רני והילה זה סימן שהוא שכב איתם
מסתבר שכל הברנז’ה העיתונאית חגגו איתו ועם הילה במיטתם, ולכן כולם שומרים ומגנים עליו במיוחד בכדי לשמור על עצמם.
כעיתונאית אחראית פרסמה עדנה קרנבל כתבה רני רהב אאוטינג מיעל פוליאקוב: מביא לאשתו הילה רהב גייז עם אנקונדות 20 ס”מ שטוחנים את שניהם באורגיות
עוד באותו היום, תוך פחות משעתיים, נשלח אל עדנה קרנבל מייל זועם מרני רהב באמצעות בא כוחו המאיים בתביעת הוצאת דיבה וברדיפת האתר על פני יבשות ואוקינוסים “… בכל מקום בו תשהה בעולם”.
עדנה לא נכנעה לטרור של נציג הדיפ סטיט הישראלי ויצאה בסדרת תחקירים נוספים על בני הזוג שלא יודעים שובע ושכרון כח.
מכתב התראה רני והילה רהב לעדנה קרנבל מבקשים שלא לגלות שהם טורפים מיניים מסוכנים
רני רהב טוען שהוא “איש טוב” שרק תורם ונותן למען עם ישראל……
מאז הכל היסטוריה…..יצאנו בסדרת כתבות על רני והילה רהב, כי זכות הציבור לדעת. בגלל זה חטפנו חודש של מתקפות סייבר ואיומים פיזיים.
יהודים רבים בישראל נשלחו לכלא בשל “יחסי מרות” שהינם אסורים בסדום הישראלית כי מערכת המשפט הישראלית צריכה אספקה סדירה של תעסוקה.
אבל יש כאלו שעבירות המין שלהם לא נאכפות, ולא נחקרות על ידי משטרת ישראל כי הם מעל לחוק. כי מדינת ישראל נמצאת בכיס של האמא שלהם….. אנשים אלו הם חלק מנציגי הדיפ סטייט בסדום… ישרע-הל.
האקרים שנשלחו על ידי בני הזוג רהב, איימו על עדנה קרנבל שהיא בכתבותיה על בני הזוג רהב מהווה סכנה “למדינת ישראל” – ושלטון הדיפ דיק סטייט.
רני והילה רהב משתינים על החוק בישראל ובארה”ב מהמקפצה לאור יום
פגעת בחפים מפשע ובביטחון מדינת ישראל הגיע הסוף שלך וזוהי רק ההתחלה
הכתבה על קן הקוקיה שיגעה וחירפנה את הילה רהב
נחזור ליומיים שקדמו לפרסום כתבה מספר 4 בסדרה רני רהב 4 קן הקוקיה: פיתוי ידוענים באלכוהול וקוקאין לאורגיות וצילומם “אני והילה זה ג’פרי אפשטיין וג’יליין מקסוול”. כתבה זו פורסמה במקביל לכתבה על שקמה ברסלר ובעלה מהשב”כ. זו בהמת ההפיכה המשטרית שקמה ברסלר בתמונה עדכנית זו הסיבה גם מדוע היא כל כך כועסת שהיא קיבלה פרסום בעדנה קרנבל היותר מרומזת המלמדת על הקשר בין מחראת קפלן לחמאס.
במקביל פורסמה גם ידיעה זו: עו”ד אסף שמואלביץ’ (31) הוא המרגל ג’יימס בונד שחדר לחדרים סגורים בצה”ל כדי למכור תוכנה לאיתור חטופים והעביר מידע לבן של זהבה גלאון נדב גלאון
ההאקרים שרני רהב שכר בעצם גילו את הקשר הסמוי שבין רני ואשתו לאנשי מחאת קפלן, כי ההאקרים כתבו במפורש שלפי הוראת רני רהב, צריך למחוק מהאתר גם את הכתבות על שקמה ברסלר. נציין שברסלר הזו היא כלומניקית, קיבלה תואר פרופסור בקומבינה בגיל 43 למרות שאין לה שום מחקר שימושי, ולא הותירה שום חותם באקדמיה, ואפילו אין לה זמן להיות שם וללמד. עדנה קרנבל תברר עם מי היא שכבה בכדי לקצר את הדרך.
מי ייחצן והפיץ לשקמה ברסלר כתבות ליקוק לפרופסורית המטורפת????
פרופ' שקמה ברסלר
יקירתנו קיבלה היום קביעות ומעמד של פרופסור חבר במכו ויצמן למדע ברחובות. לאף אחד מכם אין מושג, אפילו קלוש ביותר, איזו רמה אקדמית גבוהה ביותר נדרשת כדי לקבל תואר פרופסור חבר במכון ויצמן למדע ברחובות ועוד בתחום פיזיקה גרעינית בתחום מאיץ החלקיקים ב-CRN. אישה ראויה… pic.twitter.com/A1VmODUhbb— KLEIN YORAM 🟣 קליין יורם ☮️ (@yoram19661004) June 29, 2023
ישאל הקורא כיצד נבחרה שיקס’לה ברסלר להיות הפרזנטורית של ההפיכה המשפטית? התשובה לכך שהיא הדבר הכי קרוב לקולבית שיכלו למצוא מקרב אנשי הדיפ סטייט. צריך היה סוכנת סמויה, מיידלה בפרונט, שהיא לא צעירה מידי ולא זקנה מידי שתראה חכמה ותצליח להרים את הזקפה הלאומית, וגם להסתיר את המפעילים האמיתיים שלה, אנשי ההפיכה והדיפ סטייט. ראו חרבות ברזל 85: שקמה ברסלר נחקרה ע”י ראש המוסד דדי ברנע 4 ימים לפני הטבח כי קיבל הודעה מהאמריקאים שיירטו שיחות בין אורי וינדמן מהשב”כ ליחיא סינוואר
כתבת ליקוק מוזמנת של מגזין פורבס לשקמה ברסלר זכות שמורה רק למי שמסייע להפיכה המשפטית ולשלטון הדיק סטייט
הידיעה הבלעדית של עדנה קרנבל על השיחה שיורטה על ידי המודיעין האמריקאי הכתה גלים בישראל והפכה לשיחת היום. מידית כל כלי התקשורת החלו בתעמולה תקשורתית מאורגנת ומסודרת כנגד האתר עדנה קרנבל והעומדת בראשו במטרה להציג את הכתבה ככוזבת ולהגחיכה בעיני הציבור.
אין ערוץ שלא השתתף ואין עיתונאי שלא נפח נפיחה תקשורתית בנושא במטרה לסייע לדיפ סטייט להגחיך את הנושא החשוב והחמור.
ההפתעה הגדולה דווקא הגיעה מכיוונו של ערוץ 14 המזוהה עם אוהבי הארץ שאף הוא השתתף בבליץ התקשורתי במטרה לסייע בהלעגת הידיעה. הפלישה מרצועת עזה לשטח מדינת ישראל והשאננות של לוחמי החמאס בעת השהיה שלהם בעוטף מלמד כי היה להם חלון זמן ברור מאוד לפעולה. הדממת הצבא וכל כוחות הביטחון והעלמת הידיעה מראש הממשלה מלמדת בעיקר על השת”פ של מחאת קפלן/בכירי מערכת הביטחון עם יחיא סינוואר והחמאס.
למרות הכל מאחר הציבור הישראלי מבין שהתקשורת בישראל עושה עליו סיבוב ומנסה להסתיר את הקשר בין הביון הישראלי לבין יחיא סינוואר ראש החמאס ימים ספורים לפני השביעי לאוקטובר, מספר הכניסות העצום לאתר לקריאת הכתבה החל להטריד את מערכת הביטחון הישראלית והחלה מתקפת סייבר כנגד האתר.
מתקפת סייבר זו הינה מתקפה קשה מאוד ומנוהלת על ידי משרד הביטחון הישראלי באמצעות השב”כ.
התנועה למען איכות השפיטה בישראל הגישה בקשה לפי חוק חופש המידע אל השירות החשאי האמריקאי לאפשר ולקבל את ההקלטה ולמרבה הצער הבקשה שהייתה אמורה להיות מטופלת על פי חוק תוך 10 ימים תחגוג חודש ימים של שיהוי בקרוב.
לו הדבר היה קשור לביטחון מדינת ישראל עוד הינו מקבלים את ההתעלמות האמריקאית מהבקשה אך מדובר בדיוק במקרה ההפוך בסכנה למדינת ישראל לאחר שבכירים בשירות הביטחון הישראלי פעלו בשת”פ עם אויבי מדינת ישראל במטרה לבצע פיגוע כדי לחסל את כהונתו של בנימין נתניהו בניגוד רצון הבוחר ולדגל אותו הם נושאים ובשמו הם קוראים דמוקרטיה.
בקשה לפי חוק חופש המידע מהמודיעין האמריקאי לקבל את ירוט השיחה בין איש ביטחון ישראלי ליחיא סינוואר
רני והילה רהב מציגים את הסחיטה
לאחר ימים ספורים לא אחרה להגיע הודעה מהארגון שתוקף את האתר ומצורפת אליו הודעת סחיטה בה נדרשנו לשלם 10,000 דולר כדי להפסיק את התקיפה כנגד האתר ועוד 25,000 דולר כדי לגלות מי עומד מאחרי התקיפה בטענה שמזמין העובדה לא שילם להאקר את ההתחיבות הכספית קרי התשלום.
בין הדרישות היו הסרת הכתבות שנכתבו על מעללי רני והילה רהב
דרישה להסרת הכתבות שנכתבו על שקמה ברסלר
להלן העתק התכתובות עם קבוצת ההאקרים שלטענתם נשלחו על ידי רני והילה רהב והמידע אומת על ידי רני רהב בעצמו בתכתובות שיש לנו איתו.
מטעמי נוחות סידרנו לכם סירטון שמציג רק חלק מהעברינות של בני הזוג רהב הבאה לידי ביטוי בחילופי הודעות בין נציג “ההאקרים” ועדנה קרנבל.
המסר שהשב”כ ביקשו מהאקרים להעביר
פגעת בביטחון המדינה (רני והילה) רהב זה הסוף שלך, תסיר את כל הפרסומים שלך על רני והילה רהב, אתה תצריך גם להסיר את כל הפרסומים על שקמה ברסלר
מהניסיון של עדנה קרנבל גוגל מסירים תכנים שחושפים את הפנים האמיתיות של הדיפסטייט אז גיבנו את הסרטון ב rumble.com
תלונה הומוריסטית הוגשה למשטרת ישראל כנגד בני הזוג ונשלחה ל 1,800 תיבות דואר אלקטרוני בתקווה שנמצא צדיק אחד בסדום.
בקשה לפתיחת חקירה משטרת ישראל נגד רני והילה רהב
מסקנות של עדנה קרנבל לאחר חודש של התקפות סייבר
לא נציג את כל העתקי התכתובות כדי לשמור על יתרון יחסי ולא לחשוף שיטות הפעולה שלנו כדי לא לעזור לאויבים. אך המסקנות שלנו ברורות כעת יותר מתמיד. האקר/ים שנשלחו מבינים מצויין במחשבים אך מאוד טיפשים כשזה מגיע לשיחת חולין.
הטעות של השב”כ הייתה לחסוך כסף במלחמה עם עדנה קרנבל
ראשית חשוב לדעת כי המלחמה של עדנה קרנבל הינה נגד הדיפ סטייט הישראלי ולא נגד עם ישראל. בדיפ סטייט חברים ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה שאחראים למחדל ולבגידה.
לפי נפחי התעבורה של המחדל והשרתים מהם הגיעה התקיפה נראה שגם השב”כ מעורב במתקפה סימולטנית יחד עם ההאקרים של רני רהב, על אתר האינטרנט עדנה קרנבל, בכדי להסיט את הידיעה הבלעדית של עדנה קרנבל מהדיון הציבורי בנוגע לבגידת כוח קפלן בעם ישראל שהובילה שלחיטה ההמונית ב 7/10/2023 של בני ובנות ישראל.
בשב”כ משרת אורי’לה בעלה של שקמה ברסלר הפרזנטורית של ההפיכה השלטונית משטרית שהתבצעה בישראל ולכן שקמה ברסלר מאותרגת על ידי שירותי הביטחון של ישראל/סדום החוסמים כל ביקורת כנגדה או חשיפה על תרומתה של שקמה ברסלר לשחיטה הגדולה של ה 7/10/2023.
רני והילה רהב מאותרגים מינית על ידי כנופיית שלטון החוק, המשטרה, הפרקליטות, בית משפט ועיתנאי הברנז’ה החרמנים שבילו במיטתם (למשך חיים אתגר). לכן הם לא יועמדו לדין ולא ייחקרו על שום חשד פלילי.
מהמסרים של ההאקרים עולה שרני והילה רהב בחברות קרובה עם שקמה ברסלר וכוח קפלן, ומשם הקשר עם אורי נציג השב”כ והדיפ סטייט.
התכתובת עם האקרים היא תכתובת עם קוף שמקבל תשלום מהשב”כ כדי להתחזות להאקר, ולכסות על עקבותיהם.
המתקפה נגד האתר לאורך כל חודש פברואר 2024 היא ברמת מדינה לא פחות. המשאבים של התוקפים לא היו מוגבלים.
גם כשחסמנו את הגישה לאתר מכל העולם ואפשרנו רק לישראלים להיכנס לאתר, לא הייתה להאקרים שום בעיה לעקוף את כל ספקי התקשורת הישראלים ולתקוף דרכם את האתר, ולהאשים את האקרים מקניה בביצוע העבודה.
עדנה קרנבל מאוד מודאגת מהמצב של היהודים היושבים בציון וחיים תחת מגף הכיבוש הציוני.
קישור נוסף לטיק-טוק לסרטון שמציג את התקיפה והאיומים כנגד עדנה קרנבל
@endakarnaval רני רהב והאקרים תכתובות מייל וטלגאם 2-22-2024
מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית ולא כמדינה דמוקרטית על ידי כאלו שדגלו בקומיניזם ולא בדמוקרטיה אהרן חסר ברק הוא זה שהמציא את הטרלול שמדינה יהודית היא דמוקרטית. הקבוצה השניה שהביסה את הקומוניסטים בשנת 1977 הייתה פשיסטית וגם לה לא היה שום קשר לדמוקטיה. היום ישראל נשלטת על ידי הדיפ סטייט וכנופית שלטון החוקן
רהב תקשורת: שירותי האקרים וסייבר התקפי ללקוחות הון שלטון
מסכנה הילה רהב זוגתו של השמנדוזה רני רהב. מאז שאיזה עדנה עשתה עליהם סדרת כתבות אקספוזה קומפלט עם תמונות המחשה, אף גבר מצוייד לא מוכן להעלות על יצועה של הילה רהב, והתוצאה שיבש לה בכוס וקשה לה לתפקד.
העסק “רני רהב תקשורת” נמצא בחקירות על הלבנת כספים, גם כי בחקירות משה חוגג התגלה שרני רהב היה שותף סמוי עם זכות לליטרת הבשר, וגם בגלל שהחקירה התרחבה להנפקה של מטבע עוקץ דיגיטלי במסווה של אישור “ממשלת” ראש מועצת השבטים של איי מרשאל. מסתבר שרני רהב שלח את הבן שלו, רועי רהב, לאיי מארשל לדבר עם צ’יף השבטים המקומיים שיאשר להם לבצע הנפקת עוקץ של “ביטקוין” פיקטיבי מאיי מארשל.
הלקוחות בורחים והם בהיסטריה. כל הלקוחות של רני רהב עסוקים עכשיו במחיקת כל הסמסים והמיילים שלהם, פירמוט מחשבים, והעלמת כל המיסמכולוגיה, שכן בכל עסקה ליח”צ, אחוזים נגזרים לטובת חברות קש, וכעת החרא צף.
רני והילה רהב מציעים שירותי ריגול, האקרים ודארק ווב ללקוחות
וזה לא הכל בממלכת רהב. מה עומד מאחורי הודעת היח”צ העצמית של רני רהב שהוא נכנס לתחום חדש של רוגלות סייבר מסחריות, שהוא יציע את הרוגלות ללקוחות שלו, ושהוא יפקח על כך באופן אישי? אייס, 13/4/2024.
מדובר ברוגלות לכל דבר, בדיוק מהסוג שהמשטרה והסיגינט של המשטרה הפעילו על אזרחים, עיתונאים ויעדים להפללת ביבי במסווה של “האזנה לתקשורת בין מחשבים“. מדובר בתוכנות של חברות ישראליות, NSO וסלברייט, שכולן פותחו ע”י יוצאי יחידת 8200 שעזבו את היחידה עם הידע הטכנולוגי, וביצעו עליה שיפורים. למשל היכולת להפוך טלפון למיקרופון שמשדר את כל מה שקורה בחדר של היעד (ה”מטורגט”).
יש גם חברות מסחריות שמציעות את אותן רוגלות, בהתאמה לשוק המסחרי, וגם הן פותחו ע”י בוגרי 8200 שלקחו מ 8200 את כלי הבסיס ועשו עליו שיפורים והתאמה לשוק החברות, עולם ה”קורפורייט”.
אלא שאלה אינם מפוקחים ע”י שופטים, ואינם עומדים בזרקור הביקורת הציבבורית. הכל נעשה בשושו ואף אחד לא יודע מזה. אפילו קורבנות ההאזנה המיקרופונית לא יודעים מזה.
רני רהב מציע רוגלות מסחריות עם “דילבור”
את הכלי הזה משווקים לחברות ענק לצרכי ריגול תעשייתי, באדרת של “איסוף מתונים”, “פילוח נתונים”, “בינה מלאכותית” וגם “שורה רחבה של יכולות כולל בניית אסטרטגיית הנפקה, ליווי גיוסים, וכל זאת כפלטפורמה יעילה עם עליונות מודיעינית שמבטיחה דילבור זריז ומדויק״.
דילבור זה Delivery, כלומר למסור את הסחורה המבוקשת לצרכן.
שימו לב כיצד הוא משווק את השירותים החדשים: “בין שירותי הסייבר שצפויים להינתן במסגרת זו – איתור גורמים המשמיצים את הלקוחות באופן אנונימי”….. הארגון מפעיל זרוע מודיעין מבצעית אשר מתכננת ומבצעת פעולות כירורגיות מורכבות בארץ ובעולם לטובת השגת יתרונות אסטרטגיים משמעותיים עבור לקוחותיו. בין העובדים ב-IDY נמצאים יוצאי כוחות הביטחון וקהילת המודיעין, ופעילותו, כמו גם רשימת הלקוחות שלו (וביניהם מדינות, חברות בינלאומיות, חברות ציבוריות ואישי ציבור) נשמרים תחת מידור גבוה במיוחד”.
מי שחותם על הסכם כזה מהר מאוד ימצא עצמו בחדר חקירות על הפרת פרטיות, האזנת סתר, ותלונה כבר נפתחה ברשות להגנת הפרטיות.
קצת מוזר שרני רהב מציע איתור משמיצים כאשר הוא עצמו מפעיל עבור לקוחותיו פלוגה שלמה של “מגיבים פיקטיביים” שעושים לייק וכותבים תגובות חיוביות לכל כתבות הפרסומת של הלקוחות שלו, כשירות משלים”.
להלן הכתבה באתר אייס פורסם 13/4/2024
רני רהב נכנס לתחום הסייבר: “להביא את הבשורה לישראל”
קבוצת רהב תקשורת מכריזה על פתיחת מחלקה מיוחדת לסייבר הגנתי והתקפי תקשורתי בעולם העסקי בכלל וברשתות החברתיות בפרט. הקבוצה חתמה על הסכמי ייצוג בישראל עם שלוש חברות מובילות בתחום. היו”ר רן רהב: “נספק שירותים מתקדמים ברמה בינלאומית גלובלית, בשל הסודיות אטפל בנושא שירותי הסייבר באופן אישי”
קבוצת רהב תקשורת מרחיבה את שירותיה בעולם התקשורת והמדיה החברתית ופותחת בימים אלה מחלקה מיוחדת לסייבר הגנתי והתקפי תקשורתי בעולם העסקי בכלל וברשתות החברתיות בפרט.
במסגרת זו, חתמה על שלושה הסכמי ייצוג בישראל, הראשון עם חברת OTT העולמית, העוסקת בניהול מוניטין בזמן אמת בכל העולם בכלל ובתחום סייבר התקפי והגנתי בפרט, השני עם ארגון ITY המתמחה בניהול משברים מורכבים וסכסוכים עסקיים בפרופיל גבוה והשלישי עם חברת ARX המתמחה בהנגשת דאטה ואסטרטגיה לחברות ציבוריות.
OTT ורני
במסגרת שיתוף הפעולה עם OTT, לראשונה רהב תקשורת תטפל במשברים שלא בהכרח קשורים ללקוחותיה הקבועים ותספק שירות סייבר התקפי והגנתי תקשורתי לאנשים פרטיים, לחברות עסקיות, למדינות וממשלות ולמתמודדים בבחירות בארץ ובעולם, הורדת תכנים מכל מקור בעולם ושירותי שיווק אורגניים אגרסיביים לקהל הרחב.
רן רהב, יו”ר רהב תקשורת: “ההסכם עם OTT יאפשר לרהב תקשורת לתת שירותים מתקדמים ברמה בינלאומית גלובלית, על מנת לעמוד בסטנדרטים של המדיה העולמית 2024/2030. קבוצת רהב תקשורת תספק את השירות הן ללקוחות רהב תקשורת המעוניינים בכך והן ללקוחות הנתונים למשבר התקפי אישי או עסקי. כחברה הגדולה בישראל, מחובתנו להביא את החדשנות והבשורות האלה לישראל לטובת קהל לקוחותינו”.
עוד הוסיף רהב: “בשל הסודיות אטפל בנושא שירותי הסייבר בעצמי, באופן אישי, מול חברת OTT”.
ITY ורני
רהב תקשורת חתמה גם על הסכם ייצוג בישראל עם ITY המתמחה בניהול משברים מורכבים וסכסוכים עסקיים בפרופיל גבוה. הארגון מפעיל זרוע מודיעין מבצעית אשר מתכננת ומבצעת פעולות כירורגיות מורכבות בארץ ובעולם לטובת השגת יתרונות אסטרטגיים משמעותיים עבור לקוחותיו.
בין העובדים ב-IDY נמצאים יוצאי כוחות הביטחון וקהילת המודיעין, ופעילותו, כמו גם רשימת הלקוחות שלו (וביניהם מדינות, חברות בינלאומיות, חברות ציבוריות ואישי ציבור) נשמרים תחת מידור גבוה במיוחד.
ARX ורני
עוד מכריזה קבוצת רהב תקשורת על הרחבת הצעת הערך של תחום קשרי המשקיעים בקבוצה באמצעות שיתוף פעולה אסטרטגי עם הסניף הישראלי של חברת ARX. החברה תספק ללקוחות הציבוריים את שירותי הניטור, המיקוד, והטירגוט המתקדמים של חברת ARX.
רהב קשרי משקיעים, בניהולה של הדס פרידמן-זיק, תתאים פתרונות דאטה מתקדמים ללקוחותיה באמצעות הצעת הערך הייחודית המשולבת.
לקוחות החברה ייהנו מגישה חסרת-תקדים לניטור מתמיד של השיח על אודות החברה והמנייה בכל קבוצות המשקיעים בישראל, אתרי האינטרנט ובערוצים הרלוונטיים וייהנו מחשיפה נרחבת יותר בקבוצות אלה.
הלקוחות יחשפו לנתונים שעולים מהנרטיב בשוק ההון אודות פעילותם ויוכלו ליהנות משירותי טירגוט לקהלי יעד אסטרטגיים: מוסדיים ואלפי משקיעים פרטיים.
“אנחנו סבורים שהפתרונות והגישה הייחודית של ARX יסייעו ללקוחות שלנו לייצר דיאלוג חדש עם השוק”, מסר רן רהב, “וזאת במטרה להרחיב ולדייק את המדידה והיצירה של שיח עובדתי, אמין ושקוף מול המוסדיים והמשקיעים הפרטיים”.
“קבוצת רהב תקשורת הינה בית ללקוחות האיכותיים ביותר בישראל”, מסר רותם גנץ מנכ״ל ARX, “הסניף הישראלי שלנו מתגאה בכך שירחיב את שירותיו לקהל החברות הבורסאיות בישראל, ויספק נתונים מדידים ומיידיים לחברות בורסאיות שמתקשות בהבנת האתגרים ששוק ההון המודרני מציב בפניהם והגעה לקהלי היעד הרלוונטיים. דאטה ואסטרטגיה יסייעו בהבנת הנרטיב ששוק ההון מציב בפני החברות הציבוריות, תוך שימוש בכלים מתקדמים להעמקת הבנת פעילות הלקוח וטיובו”.
חברת ARX אשר הוקמה לפני מספר שנים בידי רותם גנץ ויהודה ליבלר, יזמים סדרתיים יוצאי יחידות 8200 ודובר צה”ל, מתמחה בהנגשת דאטה ואסטרטגיה ועובדת עם חברות הנסחרות בארצות הברית, בקנדה, בגרמניה. כעת, בעקבות שיתוף הפעולה עם רהב קשרי משקיעים, תרחיב את פעילותה לישראל.
https://www.ice.co.il/media/news/article/1004180
מי אלו רותם גנץ ויהודה ליבלר ומה זה ARX ולמה הם משתמשים ברני רהב?
ראו כתבת תדמית בכלכליסט מקבוצת ידיעות אחרונות שלא חתום עליה שום עיתונאי, והיא מופיעה כפרסום של “שירות Corporate” פורסם 21/2/2024
ראיון עם מייסדיי ARX שהפכה ל”מכונת הדאטה של החברות הציבוריות”
לאחר שירות ביחידת 8200 ודובר צה״ל ורצף הצלחות עסקיות משותפות, יהודה ליבלר (23) ורותם גנץ (26) משתפים לראשונה כיצד הם עוזרים לחברות הגדולות בעולם להתמודד עם אתגרי שוק ההון המודרני. ״שוק ההון היום הוא זירה של מודיעין יותר מאי פעם, אך השחקנים בתחום בדרך כלל משרתים גורמים אינטרסנטיים״
רני רהב והפירמידה של אורן קובי
סקרנו בשתי כתבות ספיחים של פרשת אורן קובי, נוכל שיווקי הקרקעות החקלאיות תחת המותגים אדמה וסאמיט. אבל היה עוד מותג לוג’יסטיק.
היחצ”נים של כל הנוכלויות האלה היו רני רהב ואשתו הילה רהב. המשרדים של אורן קובי ושל רהב היו צמודים במגדל המוזיאון, ת”א, ליד בית המשפט בוייצמן.
סיפרנו לכם על עו”ד אסף שובלי אשר הפרקליטות הציגה אותו כקורבן איומים של אורן קובי, ובעיתונות ובכתב האישום היה כתוב שעו”ד אסף שובלי גנב עבורו כמה מיליונים, אבל זה היה תחת איומים וקללות. כתוצאה מעמדת הפרקליטות, לא הוגש כתב אישום נגד אסף שובלי וגם הלשכה לא עשתה לו כלום, למרות שאין מחלוקת שהוא גנב.
אבל מסתבר שבתיק אזרחי הוא נתבע יחד עם עוד 2 עורכי דין שעבדו עבור אורן קובי, והשופט גלעד הס קבע ששלושתם אחראים למסכת זיופים והונאה, והטיל עליהם לפצות את הקורבנות במאות אלפי שקלים כל אחד. אסף שובלי, צביקה מועלם ומלי חיימוב.
הייחצונים של רני רהב לאורן קובי החל מ 2014: “פרסם אותו כפטרון של מכבי תל אביב”
כדי לייחצן את אורן קובי, חיפשו במשרדי רני רהב גימיק שדרכו אפשר לשווק. שיווקו את אורן קובי כאילו הוא פטרון של מכבי תל אביב.
כתבו ש””אדמה” חוברת שנה שניה ברציפות לקבוצת הכדורסל מכבי ת”א” וש”אורן קובי מעניק חסות למכבי תל אביב בסך של 1 מיליון ש”ח”.
ומה זו החסות הזו? “החסות כוללת תא צפייה, בוקס לעונה שלמה עבור חברת “אדמה“, פרסום במערכת הלדים בהיכל פלוס פעילות קד”מ בשיתוף שחקני הקבוצה, חסויות טלוויזיה סרטוני תדמית וזאת בנוסף לתא הצפייה”.
הבנתם איך עושים יח”צ? אורן קובי קונה לעצמו בוקס צפיה במשחקי כדורסל. כל החברים שלו מגיעים ונהנים, ולציבור “מוכרים” את זה כאילו אורן קובי נותן חסות למכבי ת”א. כאילו מכבי על סף פשיטת רגל והפטרון הגדול אורן קובי הציל את מכבי. ככה ביחסי ציבור צוחקים על הציבור. זה נקרא “שיווק”.
מרינדה מילוביץ’ בעלת “תיק אדמה” אצל רהב משרבטת שבחים של אורן קובי ואדמה
אחרי שכתבו על החסות הזו, כתבו על אורן קובי ש”אודות לוגיסטיק גרופ.קבוצת לוגיסטיק גרופ הוקמה בשנת 2001 ע”י קובי אורן. חברות הבת שלה הינן חברת “אדמה” וחברת “בטוחה משכנתאות. סה”כ מונה הקבוצה כ 40 עובדים.
בפרסומים של רני רהב נכתב ש”חברת אדמה – הוקמה בשנת 2011, מונה כ 25 עובדים והינה חברת ההשקעות בקרקעות הגדולה בישראל. “אדמה” מתמחה באיתור, השבחה, ליווי ושיווק קרקעות חקלאיות ופרטיות ברחבי הארץ ומציעה זכות לדירה ברחבי הארץ על עתודות קרקע. החברה חרטה על דגלה ללוות את הלקוח בכל שלבי הרכישה מתחילתה ועד סיומה, דוגלת במשפט “הלקוח אינו לבד”.
לחברת אדמה 3 פרויקטים פעילים בימים אלו ברחבי הארץ: תל אביב איזור 3700, פרויקט “בית בכרכור”ובהוד השרון .
חברת בטוחה משכנתאות- הוקמה בשנת 2012 ומונה כ- 15 עובדים. בטוחה משכנתאות מתמחה בענף המשכנתאות והבנקאות למגזר הפרטי והעסקי בישראל. הנהלת החברה, צוות היועצים ומנהלי התיקים הינם בעלי ידע רב וניסיון עשיר בייעוץ משכנתאות. השאיפה של צוות החברה הוא להפגין מצוינות ומקצוענות, מתוך מחשבה על טובת הלקוח. צוות היועצים מעניק מענה כולל בתחום המשכנתא החל מליווי ולקיחת משכנתא חדשה וכלה במחזור, שעבוד וכו’.
לפרטים נוספים אנא פנו למנהלת תיק לוגיסטיק גרופ במשרדי רן רהב, מרינדה מילוביץ“.
ולקינוח שמו תמונה של אורן קובי עם שמעון מזרחי ממכבי תל אביב על רקע מגרש כדורסל.
אותה “ממונה” על תיקי היח”צ של אורן קובי, מרינדה מילוביץ, היא כיום יועצת ראש עיריית הוד השרון לקידום מעמד האישה, הנרתיק, הפוסי והווגינות של נשות הוד השרון.
וגם
בתמונה: אשת יחסי הציבור של אורן קובי אצל רני רהב, מרינדה מילוביץ. כולם יודעים שלמשרד רהב לא מגיעים בלי טסט במיטה איתו או עם הילה רהב…. איזה בידור.
וזו היתה הבוסית של מרינדה, הילה רהב…עם הנהג של רהב תקשורת ערן שלמה, שהוא גם המאהב של רני רהב, בעלה.
להלן פסק הדין של השופט גלעד הס בעניין 3 עו”ד שסייעו לאורן קובי בעקיצות:
מדובר בתביעה לביטול 3 עסקאות מכירה שנרשמו בטאבו, נגד הזייפנים ו 3 עו”ד שסייעו לאורן קובי: אסף שובלי, מלי חיימוב וצביקה מועלם.
השופט גלעד הס מתאר בפתיח כך:
“אין עוד מחלוקת, כי שלושת העסקאות הללו הינן עסקאות שנעשו על יסוד תרמית, כאשר התברר, כי המקרקעין לא נמכרו על ידי הבעלים האמיתי של הקרקע, אלא על ידי כנופיית מתחזים, אשר בעזרת זיוף מסמכים, לרבות צוואות, הצליחו לרשום במרשם המקרקעין בעלים אחרים, ותוך התחזות, כפי שיפורט בהמשך, מכרו את המקרקעין בתרמית. חלק מהאחראים לתרמית אף הועמד לדין והורשעו. עסקאות הרכישה של התובעים, אשר, כאמור, התבררו כעסקאות המבוססות על זיוף והתחזות, הולידו שורה של הליכים המתנהלים במסגרת תיק זה”.
לדברי השופט “היוזם את מכירת חלקה 74 ממר רבינוביץ’ לתובעים היה יזם נדל”ן בשם קובי אורן, וכן חברה בבעלותו בשם א.ר. לוגיסטיק בע”מ. מר אורן, או מי מטעמו, הציע לתובעים לרכוש את חלקה 74, אולם זאת בתנאי שתינתן אופציה ללוגיסטיק לסחר את האופציה, ולמכור את החלקה לצדדי ג’… ביום 23.5.2013 נחתם הסכם על פיו התובעים (ליתר דיוק התובע בנאמנות עבור התובעת) רכשו את חלקה 74 בתמורה לסך של 484,650 ₪. מלוא סכום התמורה הועבר לחשבון נאמנות שפתחה עו”ד מלי חיימוב, הנתבעת 15 (להלן: “עו”ד חיימוב”), אשר ייצגה את ‘המוכר’, כאמור המתחזה למר רבינוביץ. לאחר התשלום נרשמה הערת אזהרה לזכות התובע. התובע יוצג בעסקה על ידי עו”ד אסף שובלי. ביום 1.7.2013, ובהתאם למתווה העסקה שסוכם בין התובעים לקובי אורן, התקשרה התובעת עם לוגיסטיק בהסכם אופציה, אשר ניתנת הייתה לסיחור גם לצדדי ג’. ביום 22.7.2013 נחתם הסכם המכר במסגרתו רכשו הנתבעים 7-11 את מלוא הזכויות בחלקה 74 (להלן: “הסכם המכירה לנתבעים”) מהתובעים….
…. התמורה בגין כלל החלקה נקבעה על סך של 786,238 ₪ כולל מע”מ. מלוא התמורה הועברה בנאמנות לעו”ד שובלי. מתוך סך זה שהופקד בנאמנות הועבר לתובע סך של 644,670 ₪ והיתרה בסך של 141,568 ₪ נותרה בנאמנות אצל עו”ד שובלי.
כפי שהתברר מאוחר יותר, וכאמור לעיל, צו קיום הצוואה לטובת מר רבינוביץ היה מזויף, וכן האדם שמכר את חלקה 74 לתובעים, לא היה מר רבינוביץ”.
התוצאה של פסק הדין היא שהשופט גלעד הס מצא ששלושת עוה”ד האלה אחראים על העוקץ, ושעליהם לפצות במאות אלפי שקלים.
יצוין כי עו”ד מלי חיימוב שכרה את שירותי היחצ”ן אדי סוברי שיעשה לה שיווק חיובי.
להלן תוצאות פסק הדין של גלעד הס:
בגין חלקה 71 עו”ד צביקה מועלם יישלם לתובעים סך של 416,000 ₪.
בגין חלקה 150 עו”ד אסף שובלי, מדינת ישראל ועו”ד צביקה מועלם ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים סך של 561,000 ₪. חלוקת האחריות בין נתבעים אלו הינה 50% אחריות לעו”ד שובלי, 25% אחריות לעו”ד מועלם ו- 25% אחריות למדינת ישראל.
בגין חלקה 74 עו”ד מלי חיימוב, עו”ד אסף שובלי, עו”ד צביקה מועלם ומדינת ישראל ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים סך של 396,650 ₪. עו”ד מלי חיימוב תעביר את מלוא הכספים המצויים בחשבון הנאמנות, ולא פחות מסך של 88,000 ₪, לתובעים. חלוקת האחריות בין נתבעים אלו הינה – 40% אחריות לעו”ד חיימוב, 15% אחריות לעו”ד שובלי, 20% אחריות למדינת ישראל ו- 25% לעו”ד מעולם.
שימו לב לתאריך פסק הדין, 31/12/2023, ממש לפני חודשיים וחצי. מסתבר שאותו אסף שובלי שהפרקליטות הפכה אותו בכתב האישום של אורן קובי למלאך צחור כנפיים, מסכן שפחד ואויים ע”י קובי, לא העלה שום טענה שכזו אצל השופט גלעד הס כטענת הגנה.
שימו לב שהתיק נפתח ב 2014!!!!!! רק עכשיו יוצא פסק דין……
| בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו | |
| ת”א 24201-07-14 י.ב.י.ב. נכסים ואחזקות בע”מ ואח’ נ’ שלמה רביקוביץ ז”ל ואח’ |
לפני כבוד השופט גלעד הס
|
||||||
באי כוח הצדדים:
התובע בעצמו;
עזבון המנוח שלמה רביקוביץ ז”ל – עו”ד עודד יחיאל ועו”ד יעל אברהם;
עזבון המנוחה מרים קיבל גולדה ז”ל – עו”ד שמעון קוינטנר ועו”ד דורית ניסנבאום
עזבון המנוח עבדאלה חליל ז”ל – עו”ד שי אבני;
הנתבעים 7 עד 11 (התובעים שכנגד) – עו”ד עידן מרום;
מדינת ישראל – עו”ד עדי אברונין;
עו”ד אסף שובלי – על ידי עו”ד בת-שבע אדיב;
עו”ד מלי חיימוב – על ידי עו”ד שאול איבצן;
עו”ד צביקה מעולם – על ידי עו”ד יעקב לחיאני;
| פסק דין |
רקע
- במוקד ההליכים נשוא פסק דין זה עומדות עסקאות אשר נעשו בשלוש חלקות מקרקעין בעיר חולון: חלקה 71 בגוש 6738 (להלן: “חלקה 71”); חלקה 74 בגוש 6050 (להלן: “חלקה 74”); חלקה 150 בגוש 6745 (להלן: “חלקה 150”).
- התובע 2, ד”ר יעקב ברון (להלן: “התובע”), הינו רופא שיניים בהכשרתו, אולם גם איש עסקים בתחום הנדל”ן. התובעת 1, חברת י.ב.י.ב נכסים ואחזקות בע”מ (להלן: “התובעת”) הינה חברה בשליטה מלאה של התובע, כאשר התובע הינו מנהלה היחיד.
- לפני כ- 10 שנים, במהלך המחצית השנייה של שנת 2013, התובע והתובעת היו מעורבים בשלוש עסקאות נפרדות לרכישת חלקות 71, 74 ו- 150.
לגבי העסקאות בחלקות 71 ו- 74 נרשמה הערת אזהרה על שם התובע או התובעת, ואילו לגבי חלקה 150 נרשמה הבעלות על שם התובע.
לגבי חלקה 74 אף בוצעה עסקה נוספת במסגרתה מכרו התובעים את החלקה לנתבעים 7-11.
- כיום, אין עוד מחלוקת, כי שלושת העסקאות הללו הינן עסקאות שנעשו על יסוד תרמית, כאשר התברר, כי המקרקעין לא נמכרו על ידי הבעלים האמיתי של הקרקע, אלא על ידי כנופיית מתחזים, אשר בעזרת זיוף מסמכים, לרבות צוואות, הצליחו לרשום במרשם המקרקעין בעלים אחרים, ותוך התחזות, כפי שיפורט בהמשך, מכרו את המקרקעין בתרמית. חלק מהאחראים לתרמית אף הועמד לדין והורשעו.
- עסקאות הרכישה של התובעים, אשר, כאמור, התבררו כעסקאות המבוססות על זיוף והתחזות, הולידו שורה של הליכים המתנהלים במסגרת תיק זה.
ההליך הראשון, הינה תביעה של התובע והתובעת לאכיפת שלושת העסקאות, כאשר תביעה זו הוגשה כנגד הבעלים האמיתי של המקרקעין.
לחילופין, וככל שהעסקאות לא יושלמו ויירשמו על שם התובעים, תבעו התובעים פיצויים ממדינת ישראל ומעורכי הדין שהיו מעורבים בעסקאות השונות.
ההליך השני, הינו הליך במסגרתו הבעלים המקוריים והאמתיים של החלקות עתרו להשבת הרישום על שמם. לעניין זה הבעלים של חלקות 71 ו- 74 הגישו תביעה שכנגד בעניין זה, ואילו הבעלים של חלקה 150, הגישו כתב הגנה בלבד, אולם במסגרתו ביקשו להורות על השבת הרישום על שם הבעלים המקורי.
ההליך השלישי, הינו תביעות שכנגד של הנתבעים 7-9 וכן של הנתבעים 10-11, אשר במסגרתן תבעו אלו פיצויים מהתובעים וכן מהנתבעת שכנגד 3, חברת א.ר. לוגיסטיק נדל”ן בע”מ (להלן: “לוגיסטיק”), וזאת בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהעסקה בה הם רכשו מהתובעים את חלקה 74, עסקה שלא יצאה אל הפועל.
- במסגרת ההליכים בתיק זה ניתנו מספר פסקי דין חלקיים, אשר צמצמו את המחלוקות בתיק:
ראשית, ניתנו פסקי דין כנגד האחראים לתרמית, אשר אף הורשעו בהליך הפלילי, מר רוני גלאם, מר ניצן לוין וכן מר ברוך תשובה ז”ל, אשר הלך לעולמו. כמו כן, ניתן פסק דין כנגד הנתבע 2, מר רבינוביץ’, לאחר שזה הצהיר כי אין לו כל זכויות במקרקעין והאחראים למרמה רק השתמשו בזהותו לשם התרמית.
שנית, בהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין המורה על ביטול העסקאות אשר נעשו בחלקות 71 ו- 74, והשבת הרישום לגבי חלקות אלו, לבעלים המקורי. לאור הסכמה זו, נסתיימה למעשה המחלוקת בתביעה שכנגד של הנתבע 3 ושל הנתבע 4 כנגד התובעים, כאשר הרישום הושב על שם הבעלים המקורי של חלקות אלו.
עם זאת, נותר להכריע בעניין הוצאות המשפט עליהן עמדו הנתבעים 3 ו- 4.
- לאור האמור לעיל, נותרו המחלוקות הבאות להכרעה בתיק זה:
- א. הפיצוי הכספי שדורשים התובעים ממדינת ישראל (להלן: “המדינה”), מעו”ד אסף שובלי (להלן: “עו”ד שובלי”) ומעו”ד צביקה מועלם (להלן: “עו”ד מועלם”) בגין עסקת הרכישה של חלקה 71.
- ב. הפיצוי הכספי שדורשים התובעים מהמדינה, מעו”ד שובלי, מעו”ד מועלם ומעו”ד מלי חיימוב (להלן: “עו”ד חיימוב”) בגין עסקת הרכישה של חלקה 74, וכן הפיצוי הכספי שדורשים הנתבעים 7 עד 11 מהתובעים בגין העסקאות שנערכו עמם ביחס לחלקה 74.
- ג. המחלוקת הקניינית בעניין הבעלות בחלקה 150, ובפרט האם יש להשאיר את הרישום על שם התובע על כנו, או שמא יש להשיב את הרישום על שם הבעלים המקורי. כמו כן, ככל שייקבע כי יש להשיב את הבעלות על שם הבעלים המקורי, יהיה מקום לדון בדרישות לפיצויי כספי של התובעים מהמדינה, מעו”ד שובלי ומעו”ד מועלם.
- מכיוון שהמסכת העובדתית והמשפטית אינה זהה לכל חלקה וחלקה, אדון בנפרד במחלוקות הנוגעות לכל חלקה וחלקה, כאשר, כמובן, ככל שדיון מסוים יהיה רלוונטי לכלל החלקות אציין זאת.
הליך ההוכחות וסיכומי הצדדים
- תיק זה הונח לפני מותב זה ביום 4.4.2022, כאשר בימים 10.5.2022 ו- 19.6.2022 התקיימו קדמי משפט, במסגרתם גם נדונו הצעות פשרה.
- ביום 6.7.2022 הודיע ב”כ התובעים דאז, עו”ד ליאור פרי, כי פוטר מייצוג על ידי התובעים. מאותה עת ייצג התובע, ד”ר ברון, את עצמו ואת התובעת וזאת הן בהליכי ההוכחות והן בהגשת הסיכומים.
אציין, כי בית המשפט המליץ לתובע לשכור עורך דין, וזאת כאשר מדובר במערכת עובדתית ומשפטית מורכבת, אך התובע עמד על זכותו לייצג את עצמו ואת התובעת שבשליטתו.
- הצדדים הגישו ראיותיהם בדרך של תצהירי עדות ראשית בכתב.
- ביום 20.7.2022 התקיים מועד ההוכחות הראשון, במסגרתו נחקרו העדים הבאים: התובע בעצמו; עו”ד אפרת חן יה בוכריס, עוזרת בכירה לרשם המקרקעין בחולון (להלן: “עו”ד בוכריס”).
ביום 11.9.2022 התקיים מועד ההוכחות השני, במסגרתו נחקרו העדים הבאים: הגב’ יפעת זיו, מר גיל חסין והגב’ דורית רייף.
ביום 6.11.2022 התקיים מועד ההוכחות האחרון במסגרתו נחקרו העדים הבאים: עו”ד אסף שובלי, עו”ד מלי חיימוב ועו”ד צביקה מועלם.
בסוף יום הדיונים ניתן צו לסיכומים.
- ביום 8.2.2023 הוגשו סיכומי התובע, וזאת כאשר הוא לא מיוצג. לאחר שבית המשפט עיין בסיכומי התובע, הוא מצא כי אלו סובלים מאי בהירות ואי התייחסות לנקודות מרכזיות שבמחלוקת בהתאם לכתבי הטענות. לפיכך, קבע בית המשפט דיון ליום 5.3.2023.
במסגרת הדיון שיקף בית המשפט לתובע את הקושי הטמון בסיכומים מטעמו כפי שהוגשו, ונתן לתובע אפשרות לבקש לתקן את סיכומיו. בית משפט שב והציע לתובע להיעזר בעורך דין לכתיבת הסיכומים.
ביום 23.3.2023 הגיש התובע מסמך נוסף לבית המשפט. במסגרת המסמך הפנה התובע לכתבי הטענות, התצהירים והפרוטוקולים וכן הוסיף טענות בעניין אחריות הנתבעים שונים בהתאם לעסקאות בחלקות השונות.
- בנסיבות אלו, אתייחס לסיכומי התובע כפי שהוגשו, לרבות ההשלמה מיום 23.3.2023, עם זאת, כמובן שאביא בחשבון את העובדה כי התובע אינו מיוצג, ולא אדחה טענות של התובעים רק מהטעם שאלו לא נטענו כראוי בסיכומים מטעמם, ככל שטענות אלו פורטו בכתבי בית הדין מטעמו.
- סיכומים מטעם יתר הצדדים הוגשו, כדלקמן: הנתבע 5 ביום 2.5.2023, הנתבעים 7-11 בכובעם כתובעים שכנגד ביום 15.5.2023, הנתבעת 3 (לעניין ההוצאות בלבד) ביום 13.6.2023, הנתבע 1 (לעניין ההוצאות בלבד) ביום 16.7.2023, הנתבעים 7-11 בכובעם כנתבעים ביום 28.9.2023, הנתבעת 15 ביום 28.9.2023, הנתבעות 12-13 (המדינה) ביום 28.9.2023, הנתבע 14 ביום 29.9.2023 והנתבע 16 ביום 29.9.2023.
ביום 26.10.23 הבהרתי לתובעים כי לא הוגשו מטעמם סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעים 7-11 בכובעם כתובעים שכנגד, ואפשרתי לתובעים להגיש סיכומים עד ליום 10.11.23. התובעים בחרו שלא להגיש סיכומים אלו.
- אנתח את הראיות שהוגשו, חקירות העדים וטענות הצדדים בסיכומים מטעמם בפרק הדיון והכרעה תוך חלוקה לחלקות השונות.
דיון והכרעה
חלקה 71
העובדות שאינן שנויות במחלוקת כיום
- חלקה 71 הייתה רשומה בעבר על שם מרים קיבל גולדה ז”ל (להלן: “הגב’ קיבל”). מר רוני גלאם (להלן: “מר גלאם”), זייף את צוואתה של הגב’ קיבל ז”ל ובעזרת צו קיום צוואה מזויף נרשם ביום 11.6.2013 כבעלים של חלקה 71.
- מר ברוך תשובה ז”ל, אשר התחזה להיות מתווך מקרקעין, פנה לתובע ועניין אותו ברכישת חלקה 71 ממר גלאם (אשר כאמור לא היה הבעלים האמיתי של חלקה 71, אלא רשום מכוח צו קיום צוואה מזויף).
- לאור פניית המתווך, החליט התובע לרכוש את המקרקעין באמצעות התובעת 2, כאשר התובעים היו מיוצגים על ידי הנתבע 14, עו”ד אסף שובלי, ואילו מר גלאם היה מיוצג על ידי הנתבע 16, עו”ד צביקה מועלם.
ביום 25.6.2013 חתם מר גלאם על ההסכם כמוכר החלקה וביום 27.6.2013 חתמה התובעת על ההסכם כרוכשת החלקה.
ביום 30.6.2013 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת.
- אציין, כי לא התובע ולא עו”ד שובלי פגשו את מר גלאם אשר יוצג על ידי עו”ד מועלם.
- על פי הסכם המכר, התמורה בגין החלקה הסתכמה בסך של 716,000 ₪. מתוך סכום זה שילמה התובעת סך של 416,000 ₪ לחשבון נאמנות שפתח עו”ד מועלם עבור מר גלאם.
יתרת התמורה בסך של 300,000 ₪ לא שולמה עד היום.
- התובעת שילמה בנוסף לסכום האמור לעיל סך של 10,000 ₪ למתווך הנחזה מר ברוך תשובה ז”ל (כאשר החשבונית ניתנה על שם מר אברהם לוין) וכן מס רכישה בסך של 35,800 ₪.
עו”ד מועלם טוען כי מתוך כספי הנאמנות שולם לרשות המיסים סך של 85,200 ₪ בגין מס שבח.
- במסגרת פסק הדין החלקי מיום 28.4.2022, אשר ניתן על סמך הסכמת הצדדים, הוריתי על ביטול העסקה בין מר גלאם לבין התובעת, ועל מחיקת מר גלאם מנסח רישום המקרקעין, כך שהרישום יושב על שם הגב’ קיבל. לאור האמור לעיל, נדחתה התביעה הקניינית של התובע כנגד עזבון המנוחה הגב’ קיבל ז”ל, כאשר התובעים אינם מוותרים על תביעתם הכספית החלופית כנגד המדינה, עו”ד שובלי ועו”ד מועלם ומצד שני, הגב’ קיבל אינה מוותרת על פסיקת הוצאות לטובתה.
טענות התובעים
- כאמור לעיל, לאור דחיית הסעד הקנייני, נותר לדון רק בטענות התובעים במישור הכספי. במישור זה טוענים התובעים בכתב התביעה כי הם זכאים לסעדים הכספיים הבאים:
- א. סך של 416,000 ₪ – סך התמורה ששולמה לידיו הנאמנות של עו”ד מועלם;
- ב. סך של 265,000 ₪ – בגין אובדן הרווח הצפוי ממכירת חלקה 71 על ידי התובעת.
- אציין, כי במסגרת ההליך שנוהל, ובהעדר התייצבות מטעם הנתבע 4 וכן לאור הרשעתו בפלילים, ניתן כנגד הנתבע 4, מר גלאם, פסק דין על מלוא סכום התביעה.
- התובעים דורשים כי בית המשפט יחייב את הנתבעים הבאים בסכומים המפורטים לעיל, וזאת על סמך העילות הבאות:
כנגד המדינה (הנתבעים 12-13) – התובעים טוענים, כי זו חבה להם מכוח עוולת הרשלנות וזאת כאשר ללא ננקטו אמצעים סבירים אצל רשם הירושות ו/או לשכת רישום המקרקעין למנוע את רישום המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין על שם מר רוני גלאם מכוח צו קיום הצוואה המזויף.
לטענת התובעים ניתן היה באמצעים סבירים למנוע את רישום מר גלאם כבעלי החלקה ומכאן למנוע את עסקת התרמית והנזק שנגרם בגינה.
כנגד עו”ד שובלי (הנתבע 14) – התובעים טוענים, כי זה חב להם מכוח עוולת הרשלנות, כאשר זה פעל שלא כעורך דין סביר, כאשר יכול היה באמצעים פשוטים וסבירים לגלות כי הרישום של חלקה 71 על שם מר גלאם נעשה עקב תרמית.
כנגד עו”ד מועלם (הנתבע 16) – התובעים טוענים, כי זה חב להם מכוח עוולת הרשלנות, כאשר זה לא בדק את הנתונים בעניין הרישום המזויף של מר גלאם, אשר היה לקוח שלו, ואשר טען כי הינו בעל הזכויות בחלקה 71, וכן מכוח טענה כללית בדבר התנהלות עו”ד מועלם בשלושת העסקאות נשוא התביעה.
התשתית הראייתית בעניין חלקה 71
- לעניין חלקה 71 בפני בית המשפט הוצגו הראיות הבאות:
- א. תצהיר של התובע 1, כאשר זה נחקר על תצהירו;
- ב. תצהיר של עו”ד שובלי, כאשר זה נחקר על תצהירו;
- ג. תצהיר של עו”ד מעולם כאשר זה נחקר על תצהירו;
- ד. תעודת עובד ציבור של עו”ד ציפי סלומון-דרמר הממונה על הרשם לענייני ירושה במחוז תל-אביב.
- ה. תצהיר של עו”ד בוכריס מטעם המדינה, כאשר זו נחקרה על תצהירה;
- ו. מסמכים מתיק החקירה במשטרת ישראל;
- ז. מלוא המסמכים מתיק רישום המקרקעין.
- אתייחס לניתוח העדויות, המסמכים והראיות, וכן לטענות הצדדים בסיכומים מטעמם, במסגרת הדיון והכרעה באחריות של כל נתבע וכן בטענת הרשלנות התורמת מטעם הנתבעים.
אחריות המדינה
המסגרת הנורמטיבית
- במשפט הישראלי, המדינה ככלל נושאת באחריות למעשים רשלניים שלה, ר’, למשל, ע”א 6944-19 שרביב בע”מ נ’ מינהל מקרקעי ישראל [פורסם במאגר נבו] (26.7.2021).
הפסיקה אף הכירה, בשורה ארוכה של פסקי דין, באחריות לשכת רישום המקרקעין, או רשם הירושות, כלפי מוכרי או רוכשי מקרקעין וזאת כאשר הוכחה התנהלות רשלנית של גורמים אלו.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, ואשר הנסיבות בו דומות לנסיבות תיק זה, בעניין ע”א 3391/22 בנק לאומי לישראל בע”מ נ’ דוד קונפינו ואח’ [פורסם במאגר נבו] (3.12.23) (להלן: “עניין קונפינו”) נדונה שאלת אחריות רשם המקרקעין במקרה דומה.
בעניין קונפינו לעיל, קבע בית המשפט כי קיימת אחריות לרשם המקרקעין לבחון ולבקר את העסקה המוגשת לרישום, וכאשר הוא כשל לעשות כן ניתן להטיל עליו אחריות, ר’, למשל בעמ’ 54 לפסק הדין קונפינו לעיל:
“המרשם חייב אפוא להעמיד לבחינה כפולה כאמור כל בקשה שמוגשת אליו, על כל מסמכיה; ובקשות שעניינן רישום ירושה אינן בגדר יוצא מן הכלל. ברי הוא גם, כי בחינה כפולה כאמור צריכה להתבצע במקצועית ובמלוא הזהירות הנדרשת – זאת, בפרט לנוכח עיקרון ההסתמכות על המרשם הקבוע בסעיף 10 לחוק המקרקעין. מרשם המקרקעין אמור לשמור על אמינותו כמנגנון ממלכתי של רישום זכויות שאזרחים שמים בו את מבטחם (ראו: ע”א 3507/14 ציפורה נ’ ג’רוס, פסקה 17 [פורסם בנבו] (11.10.2015)).”
לעניין זה ר’ גם פסק הדין המחוזי בעניין קונפינו בת”א (מרכז) 38273-04-19 דוד קונפינו נ’ עידן נצר [פורסם במאגר נבו] (14.3.22):
“מטבע הדברים, אין ללשכת הרישום אלא מה שבפניה. הלשכה ניזונה מהבקשות המוגשות ע”י המעוניינים ברישום. כאשר המעוניין ברישום אינו מיוצג ע”י עורך-דין, אזי הוא זה שמתייצב בעצמו בפני לשכת הרישום, שמאמתת את פרטיו. כאשר המעוניין ברישום מיוצג ע”י עורך-דין, נעשה אימות הזיהוי ע”י עורך-הדין, ולשכת הרישום נסמכת על אישורו של עורך-הדין.
אך זאת לראות, לשכת הרישום איננה רק משרד קבלה וחותמת גומי. הלשכה היא שומרת הסף והמגנה על אמינות המרשם. תפקידה הוא לבקר את הבקשות המוגשות לה, לזהות תקלות, ולסנן שגיאות, ולא כל שכן מעשי מרמה.” (הדגשה אינה במקור – ג.ה).
עוד ר’ לעניין אחריות לשכת רישום המקרקעין בע”א (ת”א) 1729/06 עו”ד טניה נ’ בנק ירושלים בע”מ [פורסם במאגר נבו] (2.12.2008):
“לשכת רישום המקרקעין אמנם גוף שלטוני הוא, אולם מופקד הוא על אותו רישום שהינו למעשה ‘חזות הכל’, מעת שעסקינן במקרקעין. כך ברי הוא, כי אזרחי המדינה נסמכים על הרישום, ולא בכדי קובע הדין, כי הרישום הוא המחייב (ראו: סעיף 125 לחוק המקרקעין). מכאן שהסמכות שניתנה לפועלים בלשכת רישום המקרקעין, הינה סמכות ששוברה בצדה. לית מאן דפליג, כי טעות ברישום זה או אחר, יכול ותגרום לנזק כלכלי רב, ויכול ואף תפגע בזכויות קנייניות”
וכן ר’ ע”א 3507/14 אורי ציפורה נ’ אדמון נג’יב ג’רוס [פורסם במאגר נבו] (11.10.2015) וע”א 624/13 אסתר מורדכיוב נ’ שלמה מינץ [פורסם במאגר נבו] (30.10.2013).
- עוד אציין, כי המחוקק הטיל במסגרת תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע”ב-2011 (להלן: “תקנות הרישום”), חובות פרטניות על לשכת רישום המקרקעין לבחינת העסקה ולביקורת על העסקה, וזאת הן בעסקת מכר והן כאשר מדובר ברישום ירושה.
ר’ בעניין קונפינו לעיל:
“מרשם המקרקעין אחראי על ניהולו התקין של רישום זכויות במקרקעין בישראל. המרשם רושם זכויות כאמור על פי הבקשות שמוגשות לו. מי שמבקש לרשום את זכויותיו במרשם רשאי לפנות למרשם במישרין או באמצעות עורך דין. חתימה על מסמכיה של עסקת מקרקעין אשר מוגשים למרשם יכול שתיעשה בפני עורך הדין, ואז עליו תוטל האחריות לאמת את זהות החותמים, לבדוק את המסמכים ואת פרטי העסקה, וכן להסביר לצדדים לעסקה את מהותה (ראו: תקנה 14 לתקנות המקרקעין); או בפני רשם לשכת הרישום – ואז הרשם הוא שחייב לאמת את זהות הצדדים ואת פרטי העסקה (ראו: תקנה 12 לתקנות המקרקעין). ודוק: גם כאשר החתימה על מסמכי העסקה נעשית בפני עורך דין, חייב המרשם – בטרם ייתן גושפנקא לעסקה וירשמה יחד עם השינוי בזכויות – לבחון את שטר העסקה שהוגש בפניו ואת המסמכים הנלווים (ראו: תקנה 14(ד) לתקנות המקרקעין).
תקנות המקרקעין קובעות כי בקשות המוגשות למרשם אמורות לעבור בחינה כפולה. בקשות אלו אמורות להיבדק הן על ידי רשם לשכת הרישום והן על ידי הביקורת:” (הדגשה אינה במקור – ג.ה).
עוד על אחריות לשכת רישום המקרקעין מכוח תקנות הרישום, ר’ ת”א (ת”א) 1502-03-14 הנרי שלוו נ’ בני דקל [פורסם במאגר נבו] (21.8.2018) פסקאות 69 עד 72.
- על בסיס רקע נורמטיבי זה, אבחן את התנהלות לשכת רישום המקרקעין בעניין חלקה 71.
האם התרשלה לשכת רישום המקרקעין ברישום מר גלאם כבעלי חלקה 71?
- בהתאם לתצהיר שהוגש מטעם המדינה ולתעודת עובד הציבור, בפני לשכת רישום המקרקעין עמדו המסמכים הבאים לצורך רישום מר רוני גלאם כבעלי החלקה מכוח הצוואה המזויפת:
- “בקשה לרישום הסכם שיתוף/הורשה/הסכם חלוקת עזבון” מיום 4.6.2013 חתומה על ידי מר רוני גלאם, כאשר חתימתו מאומתת על ידי עו”ד ברונו מנדלזון. כיום אנו יודעים כי החותמת והחתימה של עו”ד מנדלזון זויפו.
- מכתב מיום 5.6.2013 המייפה את כוחו של תשובה מבורך כשליח מטעם משרדו של עו”ד מנדלזון. כיום אנו יודעים כי מדובר במכתב מזויף.
- צו קיום צוואת המנוחה הגב’ קיבל מרים גולדה. הצו נושא תאריך 9.5.1996. כמו כן, על הצו קיים אישור מתאים למקור מיום 19.5.2013. כיום אנו יודעים שהצו מזויף.
- צוואת המנוחה הגב’ קיבל מיום 7.8.1991, אשר במסגרתה מצווה זו את חלקה 71 למר רוני גלאם, אשר הינו בן אחותה. כיום אנו יודעים כי מדובר בצוואה מזויפת.
- על גבי כריכת התיק הפנימית נרשם “יש להחתים את היורש על בקשה חדשה (לא ניתן לקבל את הטופס הישן)” 9-6-2013. כמו כן נרשם כי “העסקה כשרה לרישום” 11-6-2013.
- על גבי הכריכה החיצונית נרשם, כי הן אימות החתימות בשטר והן ביקורת הרישום בפנקס המקרקעין נעשו ביום 11.6.2013.
בהתאם לנסח רישום המקרקעין הבעלות על שם מר רוני גלאם נרשמה באותו היום, קרי ביום 11.6.2013.
- מכאן, עולה השאלה, האם על סמך המידע שהיה בפני לשכת רישום המקרקעין, יכולה הייתה זו למנוע את רישום החלקה בתרמית על שם מר רוני גלאם.
ניתן לחלק את הטענות כנגד לשכת רישום המקרקעין בעניין חלקה 71 לשני חלקים, טענות כלליות לגבי ההתנהלות של לשכת הרישום וטענות ספציפיות לגבי הרישום של חלקה 71.
- במישור הכללי מעלים התובעים, כמו גם חלק מהנתבעים, את הטענה כי לשכת הרישום היא מפזר הנזק היעיל ביותר, ובמקרה זה, כל אשר נדרש ממנה הינה בדיקה פשוטה ברשם לענייני ירושה, בדיקה אשר הייתה מגלה בנקל כי לא ניתן צו קיום צוואה של הגב’ קיבל.
במישור הספציפי טוענים התובעים, וחלק מהנתבעים, כי ניתן היה להסיק מפגמים שונים במסמכים כי מדובר במסמכים מזויפים, או לכל הפחות, חשודים בזיוף.
אדון בטענות אלו.
- במישור הכללי, כאשר דנים באחריות לשכת רישום המקרקעין, יש לאזן בין שני אינטרסים נוגדים. מצד אחד, יש לשמר את יעילות פעולת לשכת רישום המקרקעין. רישום מקרקעין הינו פעולה כלכלית חיונית, אשר יש לה השפעה כלכלית חיובית למשק, וראוי להבטיח כי זו תבוצע במהירות ויעילות. מכאן, הטלת סטנדרט גבוה מדי על לשכת רישום המקרקעין, בדמות חובת ביצוע שורת בדיקות מקיפות וחקירתיות, תתרום בהכרח לעיכוב בהליכי הרישום ולפגיעה ביעילות הכלכלית. כך, למשל, הצהירה המדינה כי רק בלשכת הרישום בחולון מבוצעות מעל 200 פעולות רישום בממוצע ביום, כך שברור כי הטלת נטל חקירתי על לשכת הרישום לגבי כל פעולה ופעולה תגרום לסחבת משמעותית ברישום ולבסוף לפגיעה במשק ובאזרח.
- מצד שני, רישום המקרקעין הינו פעולה בעלת משמעות משפטית וכלכלית רבת חשיבות. יש לזכור כי חוק המקרקעין הישראלי מעניק חשיבות של ממש לרישום, ר’ לדוגמא ס’ 125 לחוק המקרקעין, תשכ”ט-1969 (להלן: “חוק המקרקעין“) הקובע כי הרישום מהווה ראיה מוחלטת לאמיתות תוכנו.
כך, במקרה שלפניי, הן עורכי הדין, והן הצדדים לעסקאות השונות טוענים, כי הסתמכו על הרישום ועל מרשם המקרקעין בביצוע העסקאות.
לאור אינטרסים נוגדים אלו, וכפי שציינתי לעיל, קבעה הפסיקה באופן עקרוני כי על לשכת רישום המקרקעין קיימת חובה לבצע בדיקה של המסמכים שלפניה טרם ביצוע הרישום, אולם מצד שני, נקבע כי אין ללשכת הרישום תפקיד חקירתי יוזם.
- באופן עקרוני, מקובלת עליי הטענה כי כאשר מדובר ברישום צו קיום צוואה על לשכת הרישום לנקוט במשנה זהירות. כאשר מדובר ברישום עסקה במקרקעין בין צדדים, הרי העסקה נבחנת גם על ידי הצדדים וברוב המקרים גם על ידי באי כוחם, ופעמים רבות זיוף עסקה במקרקעין מחייב זיוף קשת נרחבת של מסמכים. לעומת זאת, במקרה של זיוף צוואה, אין למעשה שני צדדים, וכפי שלמדנו מהמקרה כאן, די בזיופם של שני מסמכים בלבד, הצוואה וצו קיום צוואה, על מנת למחוק את הבעלים האמיתי מהמרשם ולרשום בעלות אחרת בתרמית.
- עם זאת, לא מצאתי מקום להטיל אחריות על המדינה או על לשכת הרישום רק על בסיס הטענה כי היה על לשכת הרישום לבדוק אצל רשם הירושות, האם אכן ניתן צו קיום צוואה על שם המנוחה הגב’ קיבל, וזאת הן מטעמים עובדתיים והן מטעמים משפטיים, ואפרט.
- מבחינה עובדתית, הן התובעים, והן יתר הנתבעים, לא הוכיחו כי ניתן היה בשנת 2013 לברר ב-“לחיצת” כפתור כטענתם, או בחיפוש פשוט במנוע החיפוש גוגל, האם ניתן צו קיום צוואה על שם הגב’ קיבל. מדובר בטענה עובדתית שהיה על התובעים, או על הנתבעים האחרים, להוכיח, ולא הוצבה לפני כל תשתית עובדתית, כי אכן מדובר היה בפעולת חיפוש פשוטה, אשר לא מחייבת אמצעים טכנולוגים משמעותיים.
מכאן, ככל שאין מדובר בפעולה שניתן היה לבצע בשעתו באמצעות מחשב ובנקל, הרי אין מקום לדרוש מלשכת רישום המקרקעין להפעיל אמצעי חקירתי על מנת לברר, האם אכן ניתן צו קיום צוואה, וזאת כל עוד אין חשד בעניין.
- גם מהבחינה הנורמטיבית, אני סבור שאין מקום להטיל נטל כללי שכזה על לשכת רישום המקרקעין באמצעות חקיקה שיפוטית, ואבאר.
אין ספק כי המחוקק מודע לצורך ברישום צוואות וירושות ולחשש מזיוף במהלך רישום זה. בנסיבות אלו, יכול היה המחוקק באמצעות תקנות הרישום או רגולציה אחרת, לקבוע כי על לשכת רישום המקרקעין לבצע בדיקה מול הרשם לענייני ירושה בכל מקרה של רישום צוואה. אולם, תקנות הרישום אינן כוללות חובה שכזו, ואיני סבור שיש להטיל חובה גורפת שכזו בחקיקה שיפוטית.
אציין, כי אין זה מן הנמנע כי יש מקום להטיל חובת בדיקה שכזו במקרה ספציפי, כאשר מתעורר חשד מהמסמכים שלפני רשם המקרקעין כי רישום הצוואה אינו כשר, אולם, לטעמי, אין מקום להטיל חובה שכזו באופן גורף על כל רישום צוואה שהיא.
- אשלים לעניין זה, כי במהלך הדיונים נמסר כי מאז שנת 2018 יש ממשק ממוחשב בין לשכת רישום המקרקעין לרשם לענייני ירושה, וראוי שכך יהיה. עם זאת, איני סבור שאי הקמת הממשק בשנת 2013 מהווה התרשלות של המדינה. ראשית, לא הוכח מבחינה עובדתית כי אכן ניתן היה להקים באמצעים טכנולוגיים סבירים ממשק שכזה בשנת 2013. שנית, רק במקרים קיצוניים בית המשפט יטיל אחריות על המדינה עקב אי התקנת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, היות, ובדרך כלל, מדובר בשיקול דעת של הרשות המבצעת.
- אבהיר כי הטענות במישור הכללי, הן בדבר חובת התקנת הממשק בין לשכת הרישום לרשם לענייני ירושה והן בעניין הטלת חובה על לשכת הרישום לבצע בדיקה עצמאית במרשם הצוואות לגבי כל צוואה, עלו בעניין קונפינו בבית המשפט המחוזי ונדחו, ואצטט:
“רבות דובר במשפט על הממשק המקוון בין לשכת הרישום לבין רשם הירושות. ממשק זה הוקם רק בשנת 2018. אין ספק שיש בו להקטין במידה רבה סכנות זיוף מסוג זה. ואולם אותו ממשק לא היה קיים בשעתו, בשנת 2012, ולכן לא ניתן היה להשתמש בו באותה עת.
שמחיוף טען בהודעת צד ג’ ששלח, כי הייתה על המדינה חובה להתקין ממשק ממוחשב שכזה עוד בשנת 2012; ואולם בסיכומיו חזר בו ב”כ שמחיוף מטענה זו, וטוב עשה. אין לחייב את המדינה להקדים את זמנה מבחינת ההתפתחות הטכנולוגית והמיחשובית, ולייחס לה אחריות בשל כך שלא הייתה מתקדמת מספיק בעניין זה.
אינני רואה גם לייחס רשלנות ללשכת הרישום בשל כך שלא פנתה בעצמה לרשם הירושות.”
דברים אלו מקובלים עליי. אציין כי בעניין קונפינו בבית המשפט העליון אין התייחסות לנושא זה.
- מכאן, לאחר שדחיתי את הטענה בדבר החובה הכללית לבדוק כל רישום צוואה ברשם הירושות, נותר לבחון, האם מהמסמכים עצמם, כפי שהוגשו ללשכת הרישום, עלה חשד לזיוף או חשד אחר.
אזכיר, כי אין מחלוקת כי במקרה שמהמסמכים עולה חשד לזיוף, ניתן להטיל אחריות על לשכת הרישום, ר’ בעניין קונפינו לעיל.
וכן ר’ ע”א (מחוזי ת”א) 1729/06 עו”ד אובניק טניה נ’ בנק ירושלים בע”מ [פורסם במאגר נבו] (22.12.2008):
“השאלה שצריכה להיבחן במקרה שלפנינו, היא האם היה נגלה לעין כי מדובר בטופס, שלפחות על פניו מעורר חשד להיותו מזויף, שאז לא היה מקום לאשר את בקשת הביטול, טרם בדיקה נוספת ולכן אישורה, נבע מרשלנות עובדי לשכת רישום המקרקעין.” (הדגשה אינה במקור – ג.ה).
- לטעמי, עיון במסמכים שהוגשו לרישום מר רוני גלאם כבעלים של חלקה 71, אינו מגלה פגם אשר הצדיק בדיקה משמעותית או מהותית יותר, ורישום החלקה על שם מר רוני גלאם מכוח המסמכים המזויפים אינו מהווה התרשלות של לשכת רישום המקרקעין.
אציין כי הן מבחינת תוכן המסמכים והן מבחינה צורנית, אין אינדיקציה למעשה זיוף או חוסר קוהרנטיות (וזאת, כפי שאפרט בהמשך, להבדיל מהחלקות האחרות), ואף יתר הצדדים לתיק לא הציגו אינדיקציה כלשהי של זיוף או אי כשרות העולה מהמסמכים של חלקה 71.
- להשלמת התמונה אבהיר, כי לא מצאתי גם רשלנות הנובעת מהכתוב על הכריכה כי “יש להחתים את היורש על בקשה חדשה (לא ניתן לקבל את הטופס הישן) 9-6-2013”, וזאת כאשר לא הוכח כי הדרישה לא בוצעה, ובכל מקרה אין בכך לעורר חשד לזיוף.
- אציין כי בעניין קונפינו לעיל, הוטלה האחריות על רשם המקרקעין כאשר החותמת על צו קיום הצוואה העלתה “סימני שאלה עבים” וכאשר לא הוצג צו קיום צוואה מקורי, ר’ פסקה 135 לפסק הדין קונפינו:
“המסמכים שנמסרו למרשם על ידי עו”ד לוי כללו עותק מצו הירושה עם חותמת שמעוררת סימני שאלה עבים – זאת, חלף הצו המקורי. המרשם קיבל את בקשתה של עו”ד לוי לרישום הירושה מבלי שצורף אליה צו ירושה מקורי – זאת, למרות האיסור לעשות כן (ראו: תקנה 18 לתקנות הרישום; וכן: נהלי הרשות, עמ’ 123).
- במקרה שלפניי בחלקה 71 לא מצאתי כי המסמכים שהוצגו לרשם המקרקעין מעלים סימני שאלה, והוצג העתק מתאים למקור של צו קיום הצוואה, כך שאיני סבור שרשם המקרקעין התרשל בעניין חלקה זו.
- לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד המדינה בעניין חלקה 71.
אחריות עו”ד שובלי
- כמפורט לעיל, עו”ד שובלי, ייצג את התובעים לא רק בעניין חלקה 71, אלא בכלל העסקאות נשוא פסק דין זה. התובעים, כמו גם יתר הנתבעים, טוענים כי יש לייחס לעו”ד שובלי אחריות בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהעסקאות שהתבססו על תרמית. אבחן טענות אלו.
- כאמור, טיעוני התובע בסיכומיו בעניין אחריות עו”ד שובלי הינם דלים, עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס לטענות התובע אשר נטענו במסגרת כתב התביעה המתוקן.
טענות התובע נחלקות לשני חלקים. הטענה הראשונה, הינה טענה כללית, על פיה, גם ללא חשד כלשהו עו”ד שובלי לא היה אמור להסתמך על המרשם בלבד, קרי על נסח רישום המקרקעין בו הופיע מר גלאם כבעלי החלקה.
לטענת התובע, היה על עו”ד שובלי, כעורך דין סביר, להנפיק תחילה נסח היסטורי של רישום המקרקעין, ללמוד ממנו מי היה בעל הזכויות הקודם במקרקעין ולאחר מכן לברר מול הרשם לענייני ירושה, האם אכן ניתן צו קיום צוואה של הבעלים המקורי. לשיטת התובע, כאשר עו”ד שובלי לא עשה זאת, הרי שהוא הפר את חובת הזהירות החלה עליו, לעניין טענה זו ר’ סעיפים 175 – 179 לכתב התביעה המתוקן.
- הטענה השנייה הינה טענה ספציפית, על פיה הסמיכות בין מועד רישום מר גלאם כבעלים לבין מועד הסכם המכר הייתה אמורה לעורר חשד אצל עו”ד שובלי.
אדון בטענות אלו.
המסגרת הנורמטיבית
- אין חולק כי הדין הישראלי מטיל חובת זהירות, מושגית וקונקרטית, על עורך הדין כלפי לקוחו, ובתנאים מסוימים גם כלפי צדדי ג’ שאינם הלקוחות שלו.
סטנדרט ההתנהגות המצופה מעורך הדין הינו להתנהג כעורך דין סביר, כאשר כל עוד עורך הדין נוהג בסבירות, לא תוטל עליו אחריות נזיקית, עם זאת, כאשר יסטה עורך הדין מסטנדרט זה, יש ותוטל עליו אחריות נזיקית.
ר’ ע”א 8124/18 יורשי המנוח אלקנה ביישיץ נ’ יעקב ז’רוט [פורסם במאגר נבו] (4.8.2020) (להלן: “עניין ביישיץ”):
“בדומה ליחסים שבין עורך דין ולקוחו, רמת ההתנהגות הנדרשת מעורך הדין “אינה עולה על רמת ההתנהגות הנדרשת – לפי הנסיבות – מעורך דין סביר; לא יותר מכך אך גם לא פחות מכך” (ע”א 4166/00 שטרית נ’ ובר, פ”ד נה(4) 958, 960 (2001)).”
- הפסיקה אף הגדירה מהו אותו סטנדרט סביר הנדרש מעורך דין אשר מייצג לקוח בעסקת מקרקעין, כאשר מצד אחד, מוטל על עורך הדין לבצע את הבדיקות הנדרשות לצורך ייצוג הלקוח נאמנה עת ביצוע עסקת המכר, אולם, ומצד שני, אין נדרש מעורך הדין לבצע עבודת “בלשות” או חקירה פרטית.
ר’ בע”א 7485/10 פנטהאוז רחמני נכסים (1997) בע”מ נ’ עו”ד פפר [פורסם בנבו] (27.2.2012):
“עורך דין הוא ‘מונע נזק’ יעיל וזול, אך לא ניתן להטיל עליו חובה אבסולוטית למנוע נזק. עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי, לא עומדים לרשותו אמצעים טכניים מיוחדים לגילוי מעשי זיוף והתחזות, וגם עורך דין זהיר ומיומן עלול ליפול קרבן לנוכל מיומן. השאלה האמיתית והעיקרית הצריכה לענייננו היא אחת: האם בפני עורכי הדין, או מי מהם, עמדו ‘סימני התראה’ שצריכים היו לעורר את חשדם“. (הדגשה אינה במקור – ג.ה).
וכן ר’ בעניין ביישיץ לעיל:
‘עורך דין סביר’ הוא, אפוא, עורך דין שעם גילויים של ‘סימני התראה’ פועל להסרת החשד שהם מעוררים”
- לאחרונה חזר על הלכות אלו בית המשפט העליון בעניין קונפינו לעיל:
“אשר על כן, השאלה אותה יש לשאול בכל מקרה ומקרה היא האם עורך הדין, לו מיוחסת רשלנות מקצועית, נהג כפי שנוהגים עורכי דין סבירים ומיומנים בתחום ההתמחות הנתון. במסגרת זו, עורך דין שמטפל בעסקת מקרקעין לא יישא באחריות מוחלטת למעשי התחזות ומרמה של לקוחו, כל אימת שהוא מפעיל שיקול דעת מקצועי סביר בכל דבר ועניין שקשורים לעסקה, ופועל בהתאם.”
- עוד יש לזכור כי תקנות הרישום מטילות חובות ספציפיות על זיהוי הלקוח טרם רישום, כך תקנה 14 לתקנות הרישום מטילה את חובת הזיהוי על עורך הדין בעסקת מכר מקרקעין וכך תקנה 18 מטילה את החובה בעת רישום צו קיום צוואה או צו קיום ירושה.
- מכאן, על מנת לבחון האם יש מקום להטיל על עורך הדין אחריות נזיקית בגין עסקת התרמית, יש לבחון האם עמדו בפניו סימני התראה אשר חייבו אותו להזהיר את הלקוח שלו, לערוך בדיקות נוספות ולהסיר את החשד טרם ביצוע העסקה.
- אציין, כי לטעמי הסטנדרט המצופה בעניין זה מעורך הדין גבוה יותר מהסטנדרט של לשכת רישום המקרקעין. לשכת רישום המקרקעין חשופה אך ורק לסדרה מצומצמת של מסמכים שעל בסיסה עליה לברר, האם מתעורר חשד ביחס לכשרות הרישום. לעומת זאת, בפני עורך הדין פרוסה קשת עובדתית רחבה יותר של נסיבות העסקה. כך, בפני עורך הדין עומדים לא רק מסמכי הרישום, אלא גם נסיבות ביצוע העסקה, פגישות עם המעורבים בעסקה, מחיר העסקה, תנאים ועוד.
דוגמא לפער מידע זה הינה במקרה בו מחיר העסקה נמוך באופן משמעותי ובולט ממחיר השוק, כאשר יש והדבר יחייב הדלקת נורות אזהרה אצל עורך הדין לצורך עריכת בדיקה נוספת, ואילו לשכת רישום המקרקעין כלל אינה חשופה לתמורה החוזית.
על רקע נורמטיבי זה אבחן את הטענות כנגד עו”ד שובלי.
- אני דוחה את הטענה העקרונית של התובע כי על כל עורך דין סביר המייצג את הרוכש בעסקת מקרקעין, חלה החובה, בכל עסקת רכישת מקרקעין, לערוך תחקיר כיצד נרשם בעל הזכויות הרשום בנסח רישום המקרקעין.
אציין, כי במקרים רבים אכן יהיה זה ראוי להוציא נסח היסטורי טרם החתימה ולברר מכוחו האם זכויותיו של הבעלים הרשום נרשמו כדין.
אולם, וזה העיקר לעניין שלפני, בהעדר סימנים מחשידים מהמסמכים שבפני עורך הדין ומהנסח ההיסטורי, אין מקום להטיל חובה כללית על עורך דינו של רוכש מקרקעין אשר הוציא נסח היסטורי, לחקור גם את הנסיבות בהם נרשם המוכר כבעלים. לטעמי הדברים נכונים גם כאשר מדובר בעסקת מכר אשר נעשית עם בעלים שנרשם מכוח צו קיום צוואה או ירושה, ואבאר.
- בין התכליות של מרשם המקרקעין ניתן למצוא הקלה וייעול של ביצוע עסקאות מקרקעין, כך נקבע בפסיקה, בשורה של פסקי דין, ר’ לדוגמא, ע”א 467/14 שרה דול שטינברג נ’ חברת לילינבלום 13 בע”מ [פורסם במאגר נבו] (9.9.2015):
“ניהולו של מרשם המקרקעין נועד להקל על ביצוען של עסקאות במקרקעין, למנוע תרמיות וכן לספק מידע אמין בדבר בעלי הזכויות במקרקעין לציבור הרחב ולרשויות התכנון”
כלומר, מטרת הרישום היא, בין היתר, להקל על ביצוע עסקאות. מכאן, שעיקרון ההסתמכות על הרישום נועד, בין השאר, לאפשר לגורמים המעורבים בעסקת מכר מקרקעין לסמוך ידיהם על הרישום ולא לתור אחר נסיבות הרישום.
- על רקע זה, הציבור הרחב, כמו גם, עורך הדין המייצג את הרוכש, כאשר לא קיימת אינדיקציה מחשידה, רשאים להסתמך על המרשם, ואין מקום לחייב אותם לחקור על מקור הרישום.
עוד ראוי לציין בהקשר זה, כי גם אפשרויות המחקר של עורך הדין הינן מוגבלות, ואדגים זאת לגבי המקרה שלפניי. אני סבור, כי בנסיבות העסקה הזאת, אכן היה מקום להוציא נסח היסטורי של המקרקעין טרם החתימה על העסקה. היה ואכן עו”ד שובלי היה מוציא נסח היסטורי שכזה, הרי במסגרתו היה לומד זה, כי הבעלים הקודם של המקרקעין הייתה הגב’ קיבל ז”ל.
אלא, שבמקרה שלפנינו, גם מידע זה אינו מידע מחשיד, ואף אין בו לרמז כי משהו ברישום מר גלאם כיורש מכוח צוואה אינו ראוי, או אינו כשר, היות ובפני עו”ד שובלי עומדת צוואת הגב’ קיבל ז”ל במסגרתה הורישה את המקרקעין למר גלאם. עיון בצוואה או בצו קיום הצוואה אינו חושף בהם דבר חשוד.
טוען התובע, כי בנסיבות אלו, היה על עורך הדין להמשיך ולחקור ולבדוק גם את צו קיום הצוואה של הגב’ קיבל ז”ל, והאם ניתן כדין. לטעמי, בהעדר נסיבות מחשידות, מדובר בדרישה החורגת ממתחם הסבירות של בדיקות שעל עורך דין הרוכש לבצע. הבדיקה האם צוואה מכוחה בוצע הרישום הינה אמיתית או מזויפת מחייבת הפעלת כישורי חקירה ולא כישורים משפטיים, ואני סבור כי לאור הלכות ביישיץ וקונפינו לעיל, הפעלת כישורי חקירה הינה הדבר חורג מחובתו של העורך הדין הסביר.
במילים אחרות, לטעמי, אין להטיל חובה כללית על עורך דין לבחון את כשירותה של הצוואה מכוחה נרשם מוכר המקרקעין. מדובר בדרישה מכבידה, המחייבת כישורי חקירה של עורך הדין, ואשר על פי הפסיקה הקיימת, אין מקום לדרוש אותה באופן גורף לגבי כל עסקה במקרקעין.
- ודוק. הדברים האמורים לעיל מתייחסים לעסקה רגילה אשר לא מתעורר בה חשד, ואין אינדיקציות למעשה שאינו כשר, כך שאין באמור לעיל, למנוע הטלת אחריות על עורך דין, לבצע חקירה, לרבות הוצאת נסח היסטורי וברור אצל רשם הירושות, וגורמים נוספים, לגבי כשרות הצוואה וצו הקיום, כאשר מתעורר חשד שכזה.
- מכאן, לאחר שדחיתי את הטענה בדבר חובה גורפת לבדוק את טיב הרישום של הבעלים הרשום, יש לבחון האם בפני עו”ד שובלי עמדו סימני התראה אשר חייבו בדיקה נוספת בעניין רכישת חלקה 71.
האם היו בפני עו”ד שובלי “סימני התראה”?
- כאמור, מר גלאם נרשם כבעלי החלקה ביום 11.6.2023. בסמוך לאחר מכן, ביום 27.6.2023, התובעת חתמה על הסכם מכר המקרקעין עם מר גלאם.
- לאחר מכן, ביום 30.6.2013 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת. עם זאת, הרישום לא הסתיים על שם התובעת, אולם לתובע אין טענה כי הרישום לא הסתיים עקב מחדל כלשהו מצידו של עו”ד שובלי [ר’ ס’ 48 לתצהיר התובע].
- מכאן יש לבחון האם בין שני המועדים האמורים, מועד רישום מר גלאם כבעלי החלקה וחתימת התובעת על ההסכם, היו בפני עו”ד שובלי סימני התראה שחייבו אותו להזהיר את התובעים בפני ביצוע העסקה או שחייבו ביצוע בדיקות נוספות.
יודגש כי אין טענה כי עו”ד שובלי טיפל ברישום מר גלאם במרשם המקרקעין.
- לשם כך ראוי להביא בקצרה את ציר הזמן של העסקה, בקווים כללים, כדלקמן: מר גאלם נרשם כבעלים; מר תשובה מציע עסקה לתובע כמתווך; התובע סוגר את תנאי העסקה עם מר תשובה [ר’ עדות התובע, עמ’ 218 – 219 לפרוטוקול הדיון מיום 20.7.2022]; התובע פונה אל עו”ד שובלי לייצגו בעסקת המכר; עו”ד שובלי מוציא נסח רישום מקרקעין רגיל לצורך בדיקת הבעלים הרשום; מר גלאם חותם לפני עו”ד מועלם על הסכם המכר; התובעת חותמת על ההסכם לפני עו”ד שובלי.
- כלומר, התובע לפי עדותו שלו סוגר את פרטי העסקה עם מר תשובה, ורק לאחר מכן פונה לעו”ד שובלי. עוד אין מחלוקת, כי מעורבותו של עו”ד שובלי בעסקה לגבי חלקה 71 התמצתה בהוצאת נסח רישום מקרקעין לשם זיהוי מר גלאם כבעלים רשום ועריכת הסכם המכר.
- מכאן יש לבחון האם מסכת העובדות והמסמכים שעמדה בפני עו”ד שובלי העלתה חשד המחייב בדיקה נוספת.
עיון במסמכים ובהשתלשלות האירועים האמורה מוביל למסקנה, כי אין במסגרתם סימני התראה מיוחדים. מדובר בעסקת מקרקעין פשוטה יחסית, של קרקע שאינה בנויה, אשר הבעלים רשום באופן מלא בנסח רישום המקרקעין.
עם זאת היה קיים סימן התראה אחד, אשר מעלה את שאלת הרשלנות של עו”ד שובלי והוא סמיכות רישום הבעלות של מר גלאם בלשכת רישום המקרקעין ליום ביצוע העסקה.
אין מחלוקת, כי בנסח רישום המקרקעין של חלקה 71 מופיע המועד בו נרשמה הבעלות של מר גלאם וכן מצוין כי הבעלות נרשמה מכוח צו קיום צוואה.
- מכאן, השאלה המרכזית בעניין אחריות עו”ד שובלי הינה, האם סמיכות הזמנים בין רישום הבעלות על שם מר גלאם לבין ביצוע העסקה היה צריך לעורר את חשדו של עו”ד שובלי, ומכאן להחיל עליו חובה לבדוק את נסיבות רישום הבעלות.
לטעמי התשובה לשאלה זו שלילית, ואנמק.
- לשיטתי, בנסיבות המקרה שלפניי, אין די בסימן התראה אחד, אשר מקורו במועד רישום זכויות המוכר, על מנת להטיל על עורך הדין חובה לברר את הנסיבות של רישום זכויות המוכר. ודוק. סימן האזהרה אינו בעניין זהות המוכר, אשר אין חולק כי היה זה מר גלאם, אלא רק נוגע למועד רישום מר גלאם כבעלים.
אכן ייתכן ועו”ד שובלי בא לכדי שיקול דעת מוטעה כאשר לא ייחס חשיבות לסמיכות הזמנים האמורה, וככל הנראה עו”ד זהיר היה מבצע בדיקות על סמך סמיכות זמנים זו. עם זאת, איני סבור כי יש בשיקול דעת מוטעה זה בכדי לחרוג ממתחם הסבירות, ואין בנסיבות אלו די על מנת להגיע למסקנה כי המחדל האמור עולה לכדי התרשלות, ר’ לעניין טעות בשיקול דעת שאינה עולה כדי התרשלות רע”א 2911/13 שמואל סעדיה נ’ עזבון המנוח אדיר כרמי ז”ל [פורסם במאגר נבו] (20.11.2013).
- חשוב לציין, כי מר גלאם היה מיוצג בעסקה זאת על ידי עו”ד מועלם, כאשר מכוח תקנות הרישום האחריות לוודא את זהות וכשירות המוכר מוטלת על עו”ד מועלם ולא עו”ד שובלי, ר’ בעניין קונפינו לעיל פסקה 123.
- כמו כן, יש לזכור כי מדובר בעסקה אשר הובאה אל עו”ד שובלי על ידי התובע כאשר תנאיה מוסכמים, וכאשר, כאמור, מר גלאם היה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו, עו”ד מועלם.
- בנסיבות עולה, כאשר מדובר במכר מקרקעין שנעשה על ידי האדם הרשום במרשם המקרקעין כבעלים (מר גלאם), כאשר המוכר מיוצג על ידי עורך דין, וכאשר הסימן המחשיד היחיד הינו סמיכות הזמנים בין רישום המוכר למועד הסכם המכר, הרי מדובר בסימן מחשיד אחד, בעל משקל נמוך, ומכאן הטלת חובה מוגברת על עורך הדין לביצוע בדיקות נוספות בנסיבות אלו תביא להטלת חובה לא סבירה על ציבור עורכי הדין.
- עוד ראוי להביא בחשבון לעניין אחריות עו”ד שובלי לאור הפרט המחשיד, את הכלל שאין מקום לבחון את התנהגות עורך הדין בחוכמה שלאחר מעשה, ר’ ע”א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ’ דוד לוביאניקר [פורסם במאגר נבו] (7.2011):
“נשוב ונטעים את הידוע. בבואנו לבחון האם היתה התרשלות יש לבחון את סבירות ההתנהגות בעת התרחשותה על פי הידוע אותה עת, ולא בראיה של חכמה לאחר מעשה”
כלומר, ברור שכעת לאחר שנחשפו פרטי המרמה סמיכות הזמנים נראית מחשידה, אולם יש לזכור כי במקרים רבים אנשים לא ממהרים לרשום צוואה, ועושים זאת רק כשהם נזקקים לרישום לאור רצונם לבצע עסקה במקרקעין.
- מכאן, לטעמי, במכלול הנסיבות של רכישת חלקה 71, מצאתי כי התנהגותו של עו”ד שובלי הייתה במתחם הסבירות ולא הגיעה לכדי רשלנות כלפי התובעים.
- אשר על כן, טענות התובעים כנגד עו”ד שובלי בעניין חלקה 71 בלבד נדחות.
אחריות עו”ד מועלם
- כאמור, עו”ד מועלם הוא עורך הדין אשר ייצג את מר גלאם בעסקה, הוא נפגש עם מר גלאם ומר גלאם חתם בפניו על הסכם המכר. מכאן, עולה שאלת אחריותו של עו”ד מועלם לנזק שנגרם לתובעים עקב מעשה המרמה של מר גלאם.
- לאור מעורבותו של עו”ד מועלם בשלושת העסקאות, כפי שאפרט להלן, אדון באחריותו בשלושת העסקאות כמכלול.
חלקה 74
כללי
- העובדות לגבי העסקאות שנעשו בחלקה 74 אינן שנויות למעשה במחלוקת, ונתאר אותן בקצרה היות והן נדרשות לשם הכרעה במחלוקות השונות העולות בעניין העסקאות שנעשו בחלקה זו.
- הבעלות בחלקה 74 הייתה רשומה על שם מר שלמה רביקוביץ’. ביום 13.3.2013 שונה רישום הבעלות בחלקה 74, כאשר מר רבינוביץ נרשם כבעלי החלקה מכוח צו קיום צוואת מר שלמה רביקוביץ’.
היום כבר ידוע ומוסכם, כי צו קיום הצוואה היה מזויף וכי מר רבינוביץ האמיתי כלל לא היה מעורב בעניין, האדם אשר נרשם במרשם המקרקעין כמר רבינוביץ היה רק מתחזה למר רבינוביץ.
כלומר, מדובר על פעולת רמייה כפולה, רישום מר רבינוביץ כבעל חלקה 74 מכוח צו קיום צוואה מזויף, וזאת ללא ידיעתו של מר רבינוביץ, והתחזות למר רבינוביץ לשם מכירת החלקה.
- היוזם את מכירת חלקה 74 ממר רבינוביץ’ לתובעים היה יזם נדל”ן בשם קובי אורן, וכן חברה בבעלותו בשם א.ר. לוגיסטיק בע”מ. במאמר מוסגר אציין, כי מר קובי אורן הינו עבריין מורשע, לרבות בעבירות של מרמה בתחום הנדל”ן.
מר אורן, או מי מטעמו, הציע לתובעים לרכוש את חלקה 74, אולם זאת בתנאי שתינתן אופציה ללוגיסטיק לסחר את האופציה, ולמכור את החלקה לצדדי ג’.
וכך אכן נעשה.
- ביום 23.5.2013 נחתם הסכם על פיו התובעים (ליתר דיוק התובע בנאמנות עבור התובעת) רכשו את חלקה 74 בתמורה לסך של 484,650 ₪.
מלוא סכום התמורה הועבר לחשבון נאמנות שפתחה עו”ד מלי חיימוב, הנתבעת 15 (להלן: “עו”ד חיימוב”), אשר ייצגה את ‘המוכר’, כאמור המתחזה למר רבינוביץ.
לאחר התשלום נרשמה הערת אזהרה לזכות התובע.
התובע יוצג בעסקה על ידי עו”ד שובלי.
- ביום 1.7.2013, ובהתאם למתווה העסקה שסוכם בין התובעים לקובי אורן, התקשרה התובעת עם לוגיסטיק בהסכם אופציה, אשר ניתנת הייתה לסיחור גם לצדדי ג’.
- ביום 22.7.2013 נחתם הסכם המכר במסגרתו רכשו הנתבעים 7-11 את מלוא הזכויות בחלקה 74 (להלן: “הסכם המכירה לנתבעים”) מהתובעים.
אציין כי ההסכם נחתם על ידי התובעת כמוכרת ועל ידי עו”ד יצחק נרקיס (להלן: “עו”ד נרקיס”) כנאמן מטעם הנתבעים 7-11. בהתאם להסכמי הנאמנות שנחתמו בין הנתבעים 7-11 חולקו הזכויות בחלקה 74 כך שהנתבעים 7-9 רכשו 225/359 מחלקה 74 ואילו הנתבעים 10-11 רכשו 134/359 מהחלקה.
התמורה בגין כלל החלקה נקבעה על סך של 786,238 ₪ כולל מע”מ. מלוא התמורה הועברה בנאמנות לעו”ד שובלי.
מתוך סך זה שהופקד בנאמנות הועבר לתובע סך של 644,670 ₪ והיתרה בסך של 141,568 ₪ נותרה בנאמנות אצל עו”ד שובלי.
- כפי שהתברר מאוחר יותר, וכאמור לעיל, צו קיום הצוואה לטובת מר רבינוביץ היה מזויף, וכן האדם שמכר את חלקה 74 לתובעים, לא היה מר רבינוביץ.
בנסיבות אלו לא הושלמה העסקה.
- אציין, כי בכתב התביעה המקורי הוגשה התביעה גם כנגד מר רבינוביץ, אולם בהסכמת הצדדים ניתן ביום 4.12.2014 פסק דין, כי מר רבינוביץ מעולם לא היה בעל זכויות בחלקה 74, ולמעשה השתמשו בזהותו ללא ידיעתו.
- כמבואר לעיל, לאור המלצת בית המשפט וההלכות הרלוונטיות, העסקאות שבוצעו בחלקה 74 בוטלו, הערת האזהרה נמחקה, והרישום הושב לבעלים המקורי עזבון המנוח שלמה רביקוביץ’ ז”ל.
- סדרה זו של עסקאות בחלקה 74, הולידה שתי תביעות.
הראשונה, תביעת התובעים. בתביעה זו התבקש כסעד ראשי, סעד של אכיפת ההסכמים, כלומר הן הסכם הרכישה של התובעת והן הסכם המכירה לנתבעים 7-11. כאמור, סעד זה נדחה.
הסעד הנוסף הינו סעד כספי, אשר מבוסס על טענת רשלנות כנגד הגורמים הבאים: עו”ד שובלי, עו”ד חיימוב, עו”ד מועלם ומדינת ישראל.
- הסעד הכספי לו עותרים התובעים בכתב התביעה מכוח עוולת הרשלנות, הינו, כדלקמן:
- סך של 181,654 ₪ אשר מהווה את הרווח הצפוי של התובעים ממכירת חלקה 74 לנתבעים 7-11.
- סך של 484,650 ₪ שהעבירו התובעים לעו”ד חיימוב בנאמנות בגין רכישת המקרקעין, ולחלופין מעו”ד חיימוב בלבד, סך של 154,060 ₪ שהועברו מחשבון הנאמנות לטענתם שלא כדין.
- סך של 395,000 ₪ ששילמה התובעת בגין מס השבח כתוצאה ממכירת חלקה 74 לנתבעים 7-11.
- התובעים 7-11 הגישו אף הם תביעות שכנגד בגין עסקת רכישת חלקה 74. אציין, כי לכאורה מדובר בשני כתבי תביעה שונים, הראשון של הנתבעים 7-9 והשני של הנתבעים 10-11, אולם טענות הנתבעים הללו בכתבי התביעה דומות, ההסכם במסגרתו נרכשו המקרקעין הינו אותו ההסכם, והסיכומים הוגשו על ידם הינם מטעם כלל הנתבעים 7-11 ללא הפרדה.
בכל מקרה אתאר בקצרה את הטענות של הנתבעים 10-11 ושל הנתבעים 7-9.
תביעת הנתבעים 10-11
- הנתבעים 10-11 מתארים בתביעתם כי ערב הרכישה היו זוג צעיר בתחילת דרכם בחיים. בעקבות דוא”ל שיווקי נפגשו הנתבעים 10-11 עם מר קובי אורן.
לאחר הליך שיווקי, לרבות הבטחה, לטענת הנתבעים 10-11, כי עו”ד יצחק נרקיס ממשרד פירון יהווה נאמן על הכספים, חתמו נתבעים אלו, ביחד עם הנתבעים 7-9, ביום 22.7.2013 על הסכם רכישה מהתובעים וכן נתנו המחאות על סך של 420,000 ₪.
אציין כי מלבד הסכם הרכישה חתמו הנתבעים 7-11 ביום 17.7.2013 גם על הסכם נאמנות עם עו”ד נרקיס שהגדיר את חלקם במקרקעין, וביום 22.7.2013 חתמו גם על הסכם לסיחור האופציה שהוענקה ללוגיסטיק תמורת 288,761 ₪ (לכלל הנתבעים).
ביום 31.7.2023 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים 7-11 על חלקה 74.
- הנתבעים 10-11 מסבירים כי רק בחודש אפריל 2014 נודע להם לראשונה כי קיימת בעיה עם חלקה 74.
בעקבות דין ודברים שהיה לתובעים עם עו”ד יצחק נרקיס וכן נציגי חברת לוגיסטיק, הבינו הנתבעים 10-11 כי נפלו קורבן לתרמית.
ביום 18.11.2014 הודיעו הנתבעים 10-11 על רצונם בביטול עסקת המכר ועל דרישתם לקבלת מלוא התמורה ששולמה על ידם.
לטענת התובעים עד היום לא קיבלו את כספם בחזרה.
- מכאן הגישו הנתבעים 10-11 תביעה שכנגד כנגד התובעים וכן כנגד חברת לוגיסטיק.
אציין כי אין מחלוקת כי חברת לוגיסטיק נכנסה להליך של חדלות פרעון, הוגשה נגדה בקשה לפירוק, וביום 11.9.2016 ניתן כנגדה צו פירוק בתיק פר”ק 28505-05-16. מכאן גם הופסקו ההליכים כנגדה בתיק שלפניי.
- במסגרת כתב התביעה מטעם הנתבעים 10-11, וכן בסיכומים מטעמם, תבעו הנתבעים 10-11 את הסעדים הבאים:
סעדים חוזיים:
- השבת התמורה ששולמה בגין המקרקעין סך של 293,424 ₪, אשר נכון ליום הגשת התביעה הינם 297,904 ₪;
- פיצוי מוסכם חוזי בסך של 29,970 ₪ נכון ליום הגשת התביעה;
- השבת התמורה ששולמה בגין סיחור האופציה בסך של 109,410 ₪;
סעדים נזקיים:
- מס רכישה ששולם על ידם בסך של 20,000 ₪;
- שכר טרחת עו”ד העסקה בסך של 7,670 ₪;
- עלות נטילת הלוואה בסך של 9,396 ₪;
- אובדן תשואה על המקרקעין בסך של 77,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
תביעת הנתבעים 7-9
- הנתבעים 7-9 מספרים סיפור עובדתי דומה בכתב התביעה מטעמם.
לטענת נתבעים 7-9 במהלך פגישה שנערכה לגבי קרקע אחרת, מר קובי אורן, כאמור מנכ”ל לוגיסטיק, הציע להם לרכוש זכויות בחלקה 74, כאשר הרכישה הוצגה כזכות לרכישת דירת מגורים.
גם נתבעים אלו נקראו לפגישה במשרד עורכי הדין פירון ושות’ ושם חתמו על שורה של הסכמים.
סך הכול הנתבעים 7-9, לטענתם, נתנו בפגישה את ההמחאות הבאות: המחאה על סך של 340,000 ₪ וכן על סך של 167,500 ₪ בנאמנות לעו”ד נרקיס והמחאה על סך של- 17,700 ₪ לחברת לוגיסטיק.
בנוסף, ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם שילמו נתבעים 7-9 סך נוסף של 90,620 ₪ במזומן.
הנתבעים 7-9 אף לקחו הלוואה בסך של 110,000 ₪, כאשר כספי ההלוואה הועברו לידי לוגיסטיק.
ביום 18.7.2013 שילמו הנתבעים 7-9 לטענתם תשלום נוטף בסך של 23,375 ₪ וביום 29.8.2013 שולם התשלום האחרון בסך של 6,375 ₪.
- בשלהי שנת 2013 נודע לנתבעים 7-9 כי הרישום שלהם כבעלי החלקה מתעכב וכי קיימות “בעיות” ברישום.
לאור האמור לעיל, ובשים לב לתביעה שהוגשה כנגדם, ביקשו הנתבעים 7-9 לבטל את ההסכמים עליהם חתמו.
- במסגרת כתב התביעה מטעמם עתרו הנתבעים 7-9 לשורה של סעדים כספיים, כדלקמן:
- סך של 492,768 ₪ (503,499 ₪ ליום הגשת התביעה) ששולמו לתובעים בתמורה לזכויות במקרקעין מכוח הסכם הרכש של הנתבעים;
- סך של 49,726 ₪ (50,808 ₪ ליום הגשת התביעה) פיצוי מוסכם חוזי;
- סך של 300,000 ₪ ששולמו בגין סיחור האופציה;
- סך של 33,750 ₪ בגין מס רכישה;
- סך של 10,000 ₪ בגין עלות ההלוואה;
- סך של 162,114 ₪ בגין אובדן תשואה על המקרקעין נכון ליום הגשת התביעה.
- יש לציין כי הנתבעים 7 עד 11 הגישו סיכומים גם כתובעים שכנגד וגם כנתבעים. לעומת זאת התובעים בסיכומי התביעה מטעמם התייחסו באופן נרחב יחסית לנתבעים 7 עד 11, אולם, כאמור, הם לא הגישו סיכומים כנתבעים שכנגד, למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות כך.
בכל מקרה, היות והתובעים אינם מיוצגים, אתייחס גם לטענות התובעים כפי שפורטו בכתב ההגנה מטעמם, על אף שאלו לא באו לידי ביטוי בסיכומיהם.
- בשלב הראשון, אדון בתביעת התובעים לפיצוי כספי לו עותרים התובעים מעו”ד שובלי, המדינה ועו”ד חיימוב, ובשלב השני בתביעת הנתבעים 7-11 כנגד התובעים. באחריות עו”ד מועלם אדון בנפרד.
תביעת התובעים בעניין חלקה 74
- לעניין חלקה 74 בפני בית המשפט הוצגו הראיות הבאות:
- תצהיר של התובע 1, כאשר זה נחקר על תצהירו;
- תצהיר של עו”ד שובלי, כאשר זה נחקר על תצהירו;
- תצהירה של עו”ד חיימוב כאשר זו נחקרה על תצהירה;
- תצהיר של עו”ד בוכריס מטעם המדינה, כאשר זו נחקרה על תצהירה;
- מסמכים מתיק החקירה במשטרת ישראל;
- מלוא המסמכים מתיק רישום המקרקעין.
- אתייחס לניתוח העדויות, המסמכים והראיות, וכן לטענות הצדדים בסיכומים מטעמם, במסגרת הדיון וההכרעה באחריות של כל נתבע ושל הנתבעים שכנגד.
- המסגרת הנורמטיבית לאחריות עורכי הדין ולשכת רישום המקרקעין זהה לכלל החלקות, ולכן אבחן, האם על רקע המסגרת הנורמטיבית שפורטה לעיל בהרחבה בעניין חלקה 71, יש מקום לקבל את התביעה כנגד הנתבעים או מי מהם.
האם התרשלה לשכת רישום המקרקעין ברישום מר רבינוביץ כבעלי חלקה 74?
- בהתאם לתצהיר שהוגש מטעם המדינה ולתעודת עובד הציבור, בפני לשכת רישום המקרקעין עמדו המסמכים הבאים לצורך רישום מר רבינוביץ כבעלי החלקה מכוח הצוואה המזויפת:
- “בקשה לרישום הסכם שיתוף/הורשה/הסכם חלוקת עזבון” מיום 12.3.2013 חתומה על ידי מר אביגדור רבינוביץ, כאשר חתימתו מאומתת על ידי עו”ד בנימין קציר. כיום אנו יודעים כי החתימה של מר רבינוביץ זויפה, ולמעשה נחתמה על ידי מתחזה למר רבינוביץ, וגם החותמת והחתימה של עו”ד בנימין קציר זויפה.
- יפוי כוח בלתי חוזר מיום 3.3.2013 ממר רבינוביץ לעו”ד בנימין קציר. כיום אנו יודעים כי המסמך נחתם על ידי המתחזה למר רבינוביץ וכן חתימת עו”ד קציר זויפה.
- מכתב מיום 10.3.2013 המייפה את כוחו של יהודה עובדיה כשליח מטעם משרדו של עו”ד בנימין קציר. כיום אנו יודעים כי מדובר במכתב מזויף.
- תעודת זהות מזויפת של אביגדור רבינוביץ מיום 11.05.1994.
- צו קיום צוואת המנוח רביקוביץ שלמה. הצו נושא תאריך 26.10.2000 כמו כן, על הצו קיים אישור מתאים למקור מיום 28.2.2013. מס’ התיק המצוין על הצו הינו “תיק מס: 19038”. כיום אנו יודעים שהצו מזויף.
- צוואת המנוח מר רביקוביץ שלומה מיום 11.2.1963, אשר במסגרתה מצווה זו את חלקה 74 למר רבינוביץ. כיום אנו יודעים כי מדובר בצוואה מזויפת.
- חשוב לציין ולהדגיש, כי הצוואה וצו קיום הצוואה שעמדו בפני רשמת המקרקעין, ואשר צורפו לתצהירה עו”ד בוכריס וכן לכתב ההגנה מטעם המדינה, אינם צו קיום הצוואה אשר צורף כנספח 8 לתצהיר התובעים ואשר אליו מפנים התובעים בכתב התביעה מטעמם. אתייחס להבחנה מהותית וחשובה זו בהמשך.
יתרה מזאת, גם תעודת הזהות שהוגשה לרשם המקרקעין שונה מתעודת הזהות שהוצגה לעו”ד חיימוב על ידי המתחזה למר רבינוביץ, ר’ נספח 3 לכתב התביעה והשווה עם תעודת הזהות בנספח ז’ לתצהיר עו”ד בוכריס מטעם המדינה.
- מכאן בדומה לחלקה 71, עולה השאלה, האם על סמך המידע שהיה בפני לשכת רישום המקרקעין, יכולה הייתה זו למנוע את רישום החלקה בתרמית על שם מר רבינוביץ.
עם זאת, ראוי לציין הבחנה חשובה בין חלקה 71 לבין חלקה 74, בעניין חלקה 71 מר גלאם אשר נרשם כיורש היה מר גלאם האמיתי עם תעודת זהות אמיתית, ואילו בחלקה 74 נרשם מתחזה למר רבינוביץ עם תעודת זהות מזויפת.
- בעניין המישור הכללי, הרי כפי שנימקתי לעיל בעניין חלקה 71, איני סבור כי באותה העת היה מקום לדרוש מלשכת רישום המקרקעין לבצע הצלבה עם רשם הירושות לגבי כל תיק של רישום צו קיום צוואה או ירושה.
- מכאן, לאחר שדחיתי את הטענה בדבר קיומה של חובה כללית לבדוק כל רישום צוואה ברשם הירושות, נותר לבחון, האם מהמסמכים עצמם, כפי שהוגשו ללשכת הרישום, עלה חשד לזיוף או חשד אחר.
- לטעמי, ובניגוד לחלקה 71, עיון במסמכים שהוגשו לרישום מר רבינוביץ כבעלים של חלקה 74, מגלה פגמים אשר הצדיקו בדיקה משמעותית או מהותית יותר של לשכת רישום המקרקעין. מכאן, אי ביצוע הבדיקה או הבירור מהווה אי עמידה של לשכת הרישום בחובותיה מכוח תקנות הרישום והתרשלות שלה, ואנמק.
- בפתח הדברים אציין, כי אכן אין אינדיקציה אחת מובהקת להיות המסמכים מזויפים, אולם יש הצטברות של פרטים, אשר אף אם כל אחד מהם כשלעצמו אינו מצדיק בירור נוסף, הרי ההצטברות של פרטים מחשידים אלו, חייבה את לשכת הרישום לבצע בדיקות נוספות או לדרוש הבהרות, דבר שלא נעשה על ידה, ואפרט.
- הנתון הראשון, ולטעמי המרכזי, אשר רשם מקרקעין סביר היה חייב לבדוק, הינו הרישום בנסח הרישום ההיסטורי – “הערות – קיים תיק פתוח מס’ 24/67 מיום 2.1.67”. ר’ הנסח ההיסטורי נספח 2 לתצהיר עו”ד חיימוב, ור’ גם סעיף 19 לתצהיר עידו קליר.
היום אנו יודעים, כי תיק 24/67 הינו תיק שנפתח על ידי יורשיו האמתיים של מר שלמה רביקוביץ ז”ל, על מנת לרשום את החלקה על שמם, ר’ המסמכים מתיק רשם המקרקעין שצורפו כנספח 9 לתצהיר קליר.
מכאן אני סבור, כי כאשר קיימת רשומה ברורה וחד משמעית המעידה כי קיים תיק פתוח ביחס למקרקעין אלו, לא יכול רשם המקרקעין להתעלם מהערה ברורה זו, וקמה לו חובה לבדוק את המסמכים בתיק פתוח זה. התעלמות מההערה ואי בדיקת התיק הפתוח מהווים התרשלות ברורה.
לא מצאתי בתצהיר עו”ד בוכריס מטעם המדינה, או בעדותה, הסבר מדוע בעת רישום הצוואה המזויפת התעלמה לשכת רישום המקרקעין מהערה ברורה זו.
לא למותר לציין, כי תיק העבר הינו תיק המתנהל בלשכת רישום המקרקעין כאשר עיון בתיק זה היה מגלה, כי המסמכים שהוגשו לרישום מר אביגדור רבינוביץ המזויף כיורש של המקרקעין מכוח הצוואה מזויפים מא’ ועד ת’, וזאת כאשר ההתכתבות בתיק הפתוח 24/67 ברורה וסותרת את מסמכי רישום רבינוביץ, ר’ למשל הבקשה לרישום בספרי האחוזה בתיק 24/67. בכל מקרה, אף אם ייטען כי הדברים אינם ברורים, הרי בוודאי היו נדרשים הסברים נוספים לסתירה בין המסמכים בתיק 24/67 לבקשה לרישום רבינוביץ כבעלים.
- הנתון השני המעורר חשד של ממש הינה תעודת הזהות המזויפת של מר אביגדור רבינוביץ. עיון בתעודת הזהות שהוצגה לרשם המקרקעין מגלה, כי מדובר בתעודת זהות שלכאורה הוצאה עוד ביום 11.5.1994, כלומר בעת פעולת הרישום תוקפה עמד לפוג. כמובן שאין מדובר בפגם מובהק , אולם בנתון נוסף המחייב משנה זהירות בבחינתה.
הפגם העיקרי והמהותי בתעודת הזהות הינו העדרה של חותמת סמל המדינה על התמונה בתעודת הזהות.
תעודות הזהות במדינת ישראל, כפי שגם ניתן ללמוד מתעודות הזהות האמיתיות שצורפו לתיק (ר’ למשל תעודת הזהות של יצחק נרקיס, נספח 8 לכתב ההגנה מטעם המדינה), כוללות חותמת של סמל המדינה על פני התמונה בתעודת הזהות. חותמת זו נועדה להקשות על החלפת התמונה בתעודת הזהות.
עיון בתעודת הזהות המזויפת שהוצגה לרשם המקרקעין בעניין חלקה 74 מגלה בנקל שחסרה החותמת של סמל המדינה על התמונה.
החוסר בחותמת על פני התמונה מעורר חשד כי תעודת הזהות זויפה וכי התמונה בה הוחלפה בתמונת אחרת.
- הנתון השלישי שהיה אמור לעורר חשד אצל רשם המקרקעין הינו האיות השונה של שם המצווה בין צו קיום הצוואה לבין הצוואה. כך, בצוואה נרשם אני “רביקוביץ שלומה” ואילו בצו קיום הצוואה נרשם “המנוח רביקוביץ שלמה“. איות שונה של שם המצווה בין הצוואה לצו קיום הצוואה, יש בו להוות אינדיקציה נוספת לגבי חשד לאי כשירות צו קיום הצוואה.
- הנתון הרביעי המעורר חשד הינו מועד הצוואה, מועד הצו ומועד הרישום. מדובר בצוואה שנערכה בשנת 1963, כאשר המנוח נפטר בשנת 1964 וכאשר מבוקש לרשום את הצוואה בשנת 2013, כלומר חמישים שנה מאוחר יותר.
נתון זה כשלעצמו אינו מחייב בדיקה נוספת, אבל יש בו להוות נדבך ראשון לנקיטת זהירות בתיק זה. אכן, ייתכנו מקרים כי יבקשו לרשום צוואה חמישים שנה לאחר פטירת המנוח, אולם מדובר במקרים נדירים.
זאת ועוד, צו קיום הצוואה ניתן ביום 26.10.2000 כלומר כארבעים שנה לאחר הפטירה ו- 13 שנה טרם התבקש הרישום, נתון זה מגביר את החשד שמדובר במקרה המצריך בחינה זהירה יותר.
- אני סבור כי הפגמים המפורטים לעיל היו אמורים להתגלות בבדיקה או בביקורת המחויבת מכוח תקנות הרישום, ולאור הפגמים והאינדיקציות המפורטים לעיל, היה על רשם המקרקעין לערוך בירור נוסף טרם הרישום.
אציין, כי אין מדובר בבירור נוסף קשה או מסובך, ובדיקה שטחית נוספת הייתה מגלה את המרמה. כך, מנספח 1 לתצהיר מר עידו קליר, נכדו של מר שלמה רביקוביץ האמיתי, עולה כי מר רביקוביץ נפטר ביום 28.12.1965. מכאן, ככל שרשמת המקרקעין הייתה עורכת בדיקה במרשם האוכלוסין, הייתה מגלה מיד כי קיימת אי התאמה בין תאריך הפטירה בצו קיום הצוואה המזויף לתאריך הפטירה האמיתי, ומכאן סלולה הדרך לגילוי הזיוף.
- לפיכך, אני סבור כי לשכת רישום המקרקעין התרשלה ברישום חלקה 74 על שם מר אביגדור רבינוביץ. כמו כן, אין עוררין כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזקים הנתבעים, היות והעסקה כולה התבססה על הרישום עקב זיוף של חלקה 74 על שם מר רבינוביץ.
בחלוקת האחריות בין המעוולים השונים, אדון לאחר הדיון ברשלנות הנטענת של כל אחד מהמעוולים.
רשלנות עו”ד שובלי
- כאמור לעיל, ההלכה במשפט הישראלי הינה כי עורך הדין המייצג את אחד הצדדים בעסקת מקרקעין יכול לחוב בנזיקין על רשלנותו בבדיקת נתוני העסקה, עם זאת, הפסיקה קבעה כי עורך דין אינו בלש ואינו חוקר, ואינו צריך לבצע פעולות חקירה.
- מכאן, על מנת לבחון את אחריותו של עו”ד שובלי בעניין חלקה 74, יש לבחון האם על פני הדברים, היו לפני עו”ד שובלי סימני אזהרה אשר חייבו בדיקות נוספות על מנת לשלול כי מדובר בתרמית.
- אני סבור כי היו בפני עו”ד שובלי סימני אזהרה בוטים וחד משמעיים, אשר חובה היה עליו להביאם בפני התובעים, או לכל הפחות, לערוך בירור נוסף לאורם. מכאן, כאשר לא עשה כך, הרי פעל שלא כעורך דין סביר, והתרשל. ואנמק.
- כהקדמה לנושא זה אציין כי מדובר ברכישת מקרקעין ריקים ולא דירה מגורים. רכישת מקרקעין ריקים מחייבת משנה זהירות, היות וחסר מרכיב החזקה. בעוד שבדירת מגורים החזקה בדירה ותשלומי החובה בגינה כגון ארנונה, ועד בית וכדומה נותנים אינדיקציה נוספת לגבי זהות הבעלים בדירה, הרי לגבי מגרש ריק, לא ניתן לדעת מי המחזיק במגרש ולא ניתן לברר בעירייה מי שילם ארנונה בגינו.
- סימן האזהרה הראשון שעמד בפני עו”ד שובלי, הינו גם הסימן שעמד בפני רשמת המקרקעין והוא הערת האזהרה בנסח ההיסטורי של החלקה. אציין, כי בניגוד לרשמת המקרקעין, אשר עיקר תפקידה לבדוק את משמעותם של הערות שכאלו טרם רישום, הרי האחריות של עורך הדין בנושא זה פחותה, בפרט שכאמור, העסקה של רישום הצוואה אושרה לרישום.
לפיכך, אילו פרט זה היה עומד בפני עצמו, לא היה בו די להטיל אחריות על עו”ד שובלי. אולם, כפי שאפרט לעיל, פרט זה התווסף לפרטים מחשידים נוספים ברף גבוה.
עוד אציין, כי בתצהירו מכחיש עו”ד שובלי בחצי פה כי נחשף לנסח ההיסטורי של המקרקעין ובחקירתו הנגדית אף הכחיש זאת בפה מלא.
אלא, שמהראיות שלפניי מתברר כי עו”ד שובלי לא דייק בדבריו, בלשון עדינה, וזאת כאשר עולה מנספח ח’ לתצהיר עו”ד בוכריס מטעם המדינה, כי לבקשה לרישום הערת אזהרה, בקשה החתומה על ידי עו”ד שובלי, צורף הנסח ההיסטורי, אותו הנסח שעו”ד שובלי טען שלא ראה.
זאת ועוד, עו”ד חיימוב העידה באופן מפורש, כי הוציאה נסח היסטורי והעבירה אותו, את הצוואה ואת צו קיום הצוואה, לעו”ד שובלי, ועדותה זו מקובלת עליי לחלוטין.
עדות זו של עו”ד חיימוב גם נתמכת בעובדה כי לשם עריכת תחשיב מס שבח נזקק עו”ד שובלי לנסח ההיסטורי.
- סימן אזהרה נוסף, מובהק וחד משמעי, אשר עמד בפני עו”ד שובלי הינו צו הירושה וצו קיום הצוואה אשר הוצגו לו כמסמכים שמכוחם נרשם מר אביגדור רבינוביץ כבעלי המקרקעין. יודגש ויוטעם, כי צו קיום הצוואה וצו הירושה שעמדו בפני עו”ד שובלי ועו”ד חיימוב, אינם אלו שעמדו בפני רשם המקרקעין, והם אלו המצורפים כנספח 8 לתצהיר התובעים.
עיון במסמכים אלו מגלה כי ניתן להבחין בנקל ממש כי מדובר במסמכים מזויפים, ואפרט את האינדיקציות הברורות המעידות כי מדובר בזיוף:
- בצו קיום הצוואה נרשם בפסקה הראשונה, כי המנוח נפטר ביום “01/12/1965” ואילו בפסקה השנייה נרשם, כי צוואתו של המנוח הינה מיום “04/06/1996”. כלומר בהתאם לצו קיום הצוואה, הצוואה נחתמה על ידי המנוח לאחר שזה נפטר, דבר אשר ידוע כי אינו אפשרי.
מדובר בדגל אזהרה בולט. אציין כי עו”ד חיימוב הצהירה והעידה כי עו”ד שובלי היה מודע לנושא זה, ואף העלה אותו בישיבה בו נחתם ההסכם.
עו”ד שובלי טוען בעניין זה, כי אף אם היה מודע לפרט זה (וכאמור אני קובע כי היה מודע לכך ואף התייחס לנושא), הרי כאשר פעולת הרישום הושלמה על ידי רשם המקרקעין די בכך.
איני מקבל עמדה זו. אכן עורך דין רשאי להסתמך על מרשם המקרקעין ועל פעולות רשם המקרקעין, אולם, כל זאת כל עוד לא מתגלה נתון ברור אשר מעורר חשד כי חלה טעות או זיוף במרשם.
במקרה שלפניי, כאשר מדובר בצו קיום צוואה המבקש לקיים צוואה אשר נחתמה לאחר מות המצווה, מדובר בנתון אשר לכל הפחות מחייב בדיקה נוספת של עורך הדין, שמא נפלה טעות אצל רשם המקרקעין ברישום היורש.
- עיון בצוואה עצמה גם הוא מעלה תהיה ממשית לגבי תוקפה והאותנטיות שלה. ראשית, מדובר בצוואה בכתב יד, אשר מעלה סימן אזהרה מסוים. שנית, ומהותית, הצוואה אינה נושאת תאריך. מדובר בפגם המצריך בירור, היות וכאמור בצו קיום הצוואה קיים תאריך, ואילו בצוואה אין כל תאריך.
- מן האמור לעיל עולה, כי במועד החתימה על ההסכם בו רכשו התובעים את חלקה 74 מהמתחזה למר רבינוביץ, הייתה פרוסה לפני עו”ד שובלי, בא כוח התובעים, התמונה הבאה:
עו”ד שובלי ידע שמדובר ברכישת מגרש ריק, אשר לא ברור של מי החזקה בו, מאדם שנרשם כבעלי המקרקעין זמן קצר בלבד טרם העסקה.
עוד יודע עו”ד שובלי כי המוכר נרשם לא עקב עסקה רכישת זכויות, אלא עקב צו קיום צוואה. צו קיום הצוואה הינו של אדם שנפטר לפני 50 שנה, וצו קיום הצוואה הינו משנת 2000. כלומר, לקח כארבעים שנה להוציא צו קיום צוואה ועוד כעשר שנים לרשום אותו.
עוד יודע עו”ד שובלי, כי בנסח ההיסטורי קיימת הערה בדבר תיק רישום פתוח משנת 1967, כלומר סמוך למועד פטירת מר רביקוביץ.
עו”ד שובלי גם מודע לעובדה כי בצו קיום הצוואה נרשם כי הצוואה הינה מיום 4.6.1996 ואילו המוריש נפרט ביום 1.12.1965.
ואם לא די בכך, עיון בצוואה מגלה כי מדובר בצוואה בכתב יד אשר כלל אינה נושאת תאריך.
- מצבור נתונים אלו מחייב עו”ד סביר לבצע בדיקות נוספות, או לכל הפחות, להתריע בפני התובעים על סימני האזהרה הברורים העולים מהעסקה.
- לטעמי, כאשר כאמור קבעתי כי עו”ד שובלי היה מודע לכך כי בצו קיום הצוואה מועד הפטירה של מר רביקוביץ ז”ל הינו לפני מועד החתימה על הצוואה, המינימום שהיה עליו לעשות הינו לבקש צו קיום צוואה מקורי מתוקן, או להוציא את צו קיום הצוואה מרשם הירושות.
- מכאן, כאשר עו”ד שובלי אישר לתובעים לחתום על ההסכם כאילו לא ארע דבר, ולא ביצע אפילו ראשיתה של בדיקה נוספת הרי התרשל כלפיי התובעים.
- לטעמי, קיים קשר סיבתי ברור בין הנזקים שנגרמו לתובעים, והנתבעים בהליך זה לבין רשלנות עו”ד שובלי, היות ובדיקה נוספת הייתה מגלה, כי מדובר ברישום אשר נעשה בתרמית, ובמתחזה למר אביגדור רבינוביץ, והעסקה לא הייתה יוצאת אל הפועל.
רשלנות עו”ד חיימוב
- עו”ד חיימוב ייצגה את המתחזה למר רבינוביץ. הפסיקה הכירה באחריות של עורך הדין המייצג את המוכר כלפיי הרוכש.
ר’, למשל, בעניין קונפינו לעיל, בפסקה 110:
“הלכה זו הורחבה במרוצת השנים: נקבע כי עורך דין עשוי לחוב חובת זהירות גם כלפי צד שלישי שאינו לקוחו בגין המצגים שבאים מאותו עורך הדין, אשר כוללים מסמכים ותצהירים שהלה מאמת, מאשר ומגיש למוסדות אשר סומכים על עורכי הדין בפועלם הרגיל, כדוגמת בנקים, רשויות מקומיות, רשם המשכונות ולשכת רישום המקרקעין (ראו: ע”א 37/86 לוי נ’ שרמן, פ”ד מד(4) 446, 473 (1990); וע”א 2725/91 היינוביץ נ’ גלעדי, פ”ד מח(3) 92, 101-100 (1994)). במסגרת זו נקבע כי ככל שפעולתו של עורך הדין נמצאת בתחום אחריותו המקצועית, כך תורחב ההסתמכות על מצגיו והנטייה להטיל עליו אחריות בגינם (ראו: ע”א 3521/11 עו”ד דניאל וגנר נ’ עבדי, פ”ד סז(1) 84, 137-134 (2014)).” (הדגשה אינה במקור – ג.ה).
- אני סבור כי מחומר הראיות שלפניי עולה כי גם עו”ד חיימוב התרשלה כלפיי התובעים, ואבאר.
- למעשה מכלול הנתונים שעמד בפני עו”ד שובלי עמד גם בפני עו”ד חיימוב, הנסח ההיסטורי עם הערת על תיק פתוח משנת 1967, צו קיום הצוואה שבו תאריך הפטירה קודם לתאריך הצוואה והצוואה הכתובה בכתב יד.
גם נסיבות המקרה החריגות היו ידועות לעו”ד חיימוב, ובפרט, כי מדובר ברכישת מגרש ריק אשר הסיכון בו גדול יותר, כי המוריש של הלקוח שלה נפטר לפני 50 שנה, כי במשך 40 שנה כלל לא הוצא צו קיום צוואה, כי הצו נרשם בלשכת הרישום 50 שנה לאחר הפטירה ו- 10 שנים לאחר שניתן.
ואם לא די בכך, מודה עו”ד חיימוב בהגינותה כי בעת עריכת ההסכם ציין מר שובלי כי קיימת בעיה בצו קיום הצוואה. כאמור, בעניין זה עדותה הסדורה של עו”ד חיימוב עדיפה בעיני על פני עדותו הלא קוהרנטית של עו”ד שובלי בעניין, אשר כאמור גם לא דייק בדבריו בעניין הנסח ההיסטורי.
- מכלול נסיבות אלו, מחייב עורך דין סביר, אף אם הוא מייצג את המוכר, להעמיק ולבדוק את הזכויות של הלקוח שלו במקרקעין. כך, בבירור פשוט, יכולה הייתה עו”ד חיימוב לגלות כי מדובר בזיוף. לשם הדוגמא בלבד, עו”ד חיימוב יכולה הייתה לברר עם הלקוח שלה את מהות הקשר שלו עם הנפטר שלמה רביקוביץ, וזאת כאשר, זה היה בן 10 כאשר מר רביקוביץ נפטר.
כך גם יכולה הייתה עו”ד חיימוב לבקש את תעודת הפטירה של מר רביקוביץ, או לעיין בתיק הפתוח 24/67 במרשם המקרקעין, תיק עליו ידעה כאשר החזיקה בידה נסח היסטורי.
לטעמי, בדומה למסקנתי לגבי עו”ד שובלי, המינימום שהיה על עו”ד חיימוב לעשות הינו לבקש מהלקוח שלה, המתחזה למר רבינוביץ, להציג צו קיום צוואה מתוקן, או להוציא כזה במרשם הירושות, וזוהי גם חובתה הברורה מכוח תקנות הרישום.
- מכאן, בנסיבות שכאלו, עו”ד חיימוב אינה יכולה לפטור את סימני האזהרה הרבים הללו, לרבות הטעות הגלויה על פני צו קיום הצוואה, בלא כלום ולטעון להסתמכות על הרישום במרשם.
- לאור האמור לעיל, אני סבור כי עו”ד חיימוב התרשלה כלפי התובעים, וכי קיים קשר סיבתי בין התרשלותה לנזק שנגרם לתובעים.
כספי הנאמנות בחלקה 74
- טענה נוספת כנגד עו”ד חיימוב הינה בעניין כספי הנאמנות של חלקה 74, ובפרט שחרור שלא כדין של כספים אלו, ואבאר.
- אין מחלוקת בין הצדדים כי כל התמורה של רכישת חלקה 74 על ידי התובעים בסך של 484,600 ₪ שולמה לחשבון נאמנות על שם עו”ד חיימוב.
- אין גם מחלוקת כי עו”ד חיימוב העבירה למוכר (כאמור המתחזה לבעל המקרקעין) סך של 100,000 ₪ מחשבון הנאמנות טרם הגיע המועד החוזי לכך. לטענת עו”ד חיימוב ההעברה בוצעה לאור בקשת המוכר (כאמור המתחזה) ולאחר שקיבלה אישור טלפוני מעו”ד שובלי.
עו”ד שובלי מכחיש שנתן אישור שכזה.
- כמו כן, משכה עו”ד חיימוב סך של 15,440 ₪ בגין שכר טרחתה. לטענתה, גם משיכות אלו נעשו באישור עו”ד שובלי.
בנוסף העבירה עו”ד חיימוב מחשבון הנאמנות סך של 118,214 ₪ למס שבח וכן 8,000 ₪ עבור עו”ד בראונשטיין שטיפל בנושא מס שבח.
עו”ד חיימוב גם שילמה סך של 20,000 ₪ לטובת המתווך (אשר אף הוא היה חלק מהקנוניה) ועוד 10,620 ₪ בעניין מס רכוש.
התשלום האחרון ששולם מחשבון הנאמנות הינו תשלום בסך של 124,000 ₪ אשר לבקשת המוכר (כלומר המתחזה) הועבר למר תשובה, המתווך, אשר כאמור היה חלק מהקנוניה והזיוף.
בחשבון הנאמנות המנוהל על ידי עו”ד חיימוב נותר סכום של 88,876 ₪.
- למעשה המחלוקת המרכזית בעניין הטיפול בכספי הנאמנות הינה בעניין שחרור סך של 100,000 ₪ טרם המועד החוזי.
בענין זה אני מקבל את עדות עו”ד חיימוב ודוחה את טענות עו”ד שובלי, כך שאיני סבור שיש להטיל עליה אחריות ספציפית בגין כספים אלו, ואנמק.
ראשית, כאמור, מצאתי את עדות חיימוב בעניין זה קוהרנטית ואמינה יותר מעדות עו”ד שובלי. ר’, לשם הדוגמא, עמ’ 76 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.2022 במסגרתו מתחיל עו”ד שובלי בגרסה חד משמעית על פיה לא נתן אישור להעברת הכספים הללו, אולם לאחר מכן, כבר מתקן עו”ד שבולי את גרסתו ומסביר, כי נתן אישור רק בכפוף לקיומם של אישורי מיסים. אלא שבגרסה מאוחרת זו אין כל הגיון, היות ומדובר היה בזמן קצר לאחר ביצוע העסקה, 3 ימים בלבד לאחר ההפקדה בחשבון הנאמנות, וברור היה שלא היה את כל אישורי המיסים בשלב זה.
לעומת זאת, גרסתה של עו”ד חיימוב בעמ’ 184-5 לפרוטוקול מאותו היום הינה גרסה קוהרנטית ואחידה.
- שנית, עו”ד חיימוב צרפה לתצהיר שלה מייל מיום 30.5.2013, אשר נשלח לעו”ד שובלי ובו מצוין באופן מפורש כי העברת הכסף היא בהמשך לשיחה עם עו”ד שובלי. עו”ד שובלי לא הכחיש את קבלת המייל, ואילו הדברים שנרשמו במייל היו לא נכונים, מצופה היה ממנו שיצרף מייל תשובה בו הוא מתכחש להסכמתו להעברת 100,000 ₪ מכספי הנאמנות למתחזה למוכר.
- פעולותיה האחרות שפורטו לעיל של עו”ד חיימוב בעניין הנאמנות והתשלומים מחשבון הנאמנות יבואו בחשבון בפרק חלוקת האחריות והנזק.
דיון בתביעה שכנגד של הנתבעים 7-11
כללי
- ראשית אחזור ואציין, כי למרות שהוגשו תביעות נפרדות על ידי הנתבעים 7-9 והנתבעים 10-11, הרי העילות הינן זהות וכך גם הסיכומים. לפיכך, מלבד התיאור העובדתי אתייחס לשתי התביעות בפרק זה.
- במסגרת כתבי התביעה והסיכומים מטעמם, הנתבעים 7-11 מתבססים על עילה מרכזית אחת והיא עילת הפרת החוזה, כאשר הטענה הינה כי התובעים הפרו את הסכם המכירה של חלקה 74 אליהם.
בנוסף טוענים הנתבעים 7-11 לסעדים מכוח עילת הרשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, ועילות טרום חוזיות.
- הסעדים שהתבקשו על ידי התובעים 7-11 הינם בשני מישורים, המישור הראשון הינו סעד השבה של הסכומים ששולמו על ידם לרכישת חלקה 74, והמישור השני, סעד לפיצויי על הנזקים שנגרמו להם.
אדון בעילות ובסעדי תביעות הנתבעים 7-11.
הפרת הסכם – השבת התמורה החוזית
- העילה המרכזית של הנתבעים 7-11, והיא למעשה זהה לתובעים 7-9 ולתובעים 10-11 בתביעה ובסיכומים מטעמם, הינה הפרת יסודית של חוזה המכר, ומכאן התבקש סעד של השבת התמורה החוזית וכן פסיקת פיצויים, ובפרט דרשו הנתבעים 7-11 את הפיצוי המוסכם החוזי.
אני סבור, כי התובעים לא הפרו את ההסכם שנחתם עם הנתבעים 7-11, אולם חלה עליהם חובת השבת מלוא התמורה, ואנמק.
- אין מחלוקת כי בין התובעים, או מי מהם, ובין הנתבעים 7-9 וכן הנתבעים 10-11 נחתם הסכם למכירת חלקה 74.
- ההסכם עם הנתבעים 7-11 נחתם בין התובעת לבין עו”ד נרקיס כנאמן של הנתבעים 7-11 ביום 22.7.2013 וצורף כנספח 7 לתצהיר התובע.
מדובר בהסכם מכר פשוט יחסית.
ראשית מוסבר בהסכם כי חלקה 74 נרכשה על ידי התובע בנאמנות עבור התובעת ממר רבינוביץ, כך שהתובעת היא הזכאית להירשם כבעלת חלקה 74.
בסעיף 2 להסכם מתוארת העסקה במסגרתה מתחייב המוכר (התובע בנאמנות עבור התובעת) להעביר לנתבעים 7-9 את המקרקעין “כשהזכויות במקרקעין ובממכר נקיות וחופשיות מכל זכות מגבילה”.
בסעיפים 3 ו- 4 להסכם מתוארים הצהרות הצדדים ובסעיף 6 מתוארת התמורה בסך של 666,304 ₪.
סעיף 11.1 להסכם קובע מה הם הסעיפים שהפרתם מהווה הפרה יסודית.
סעיף 11.2 להסכם קובע פיצוי מוסכם של 10% מסכום התמורה.
- המחלוקת שלפניי הינה כאמור, האם התובעים הפרו את הסכם זה, ולעניין מחלוקת זו יש להידרש לסעיף 3.4 להסכם. סעיף זה מצד אחד, כולל את הצהרת המוכר כי הזכויות בממכר נקיות וחופשיות, אולם, ומצד שני, קובע כי הייתה ותהיה מניעה כלשהי להעברת המקרקעין לידי הקונים, יהיו הקונים רשאים לבטל את ההסכם ולקבל את מלוא התמורה ששילמו, ללא זכות לפיצוי כלשהו.
- כמבואר לעיל, לאור הסכמת הצדדים, ולאור העובדה כי עסקת רכישת חלקה 74 על ידי התובעים מקורה בתרמית, ניתן צו גם לביטול עסקת המכירה של חלקה 74 לנתבעים 7-11.
- באופן רגיל, פועל יוצא של ביטול עסקת רכישת המקרקעין על ידי התובעים משמעותו הינה הפרת ההסכם עם הנתבעים 7-11. והדברים פשוטים. ההתחייבות המרכזית של התובעים בהסכם היא למכור את הזכויות בחלקה 74 לנתבעים 7-11. אולם, כאשר הסכם רכישת חלקה 74 על ידי התובעים בוטל, ולתובעים אין כל זכות בחלקה 74, ברור כי התובעים הפרו את ההסכם, ואין הם יכולים להעביר זכויות בחלקה זו לנתבעים.
- כאמור, התובעים חתמו על הסכם מכר מקרקעין, ויודגש, ההסכם בין התובעים לנתבעים 7-11, אינו הסכם אופציה ואינו הסכם סיחור אופציה, אלא הסכם שבמסגרתו מוכרים התובעים את הזכויות שלהם בחלקה 74 לנתבעים 7-11.
מכאן אין מחלוקת, כי מרגע שבוטל הסכם רכישת המקרקעין בין התובעים לבין הבעלים המזויף, הרי לתובעים אין כל זכויות בחלקה 74, והם אינם יכולים לעמוד בהתחייבות המרכזית שלהם בהסכם עם הנתבעים 7-11 להעביר את המקרקעין לבעלות נתבעים אלו.
מכאן, לכאורה, מדובר בהפרה ברורה של הסכם.
- עם זאת, בכתב ההגנה טענו התובעים, כי למרות שאכן התובעים כשלו להעביר את הבעלות בחלקה 74 לנתבעים 7-11 כפי שהתחייבו לעשות בהסכם, אין מדובר בהפרה של ההסכם וזאת לאור סעיף 3.4 להסכם עם הנתבעים 7-11.
אני סבור שדין טענה זו להתקבל, כך שהנתבעים 7-11 אינם זכאים לקבלת פיצוי, אלא להשבה בלבד, ואנמק.
- סעיף 3.4 להסכם המכר קובע:
“המוכר מצהיר, כי ככל הידוע לו עד למועד החתימה על הסכם זה אין כל חוב החל על המקרקעין ו/או על הממכר בגין חבות ו/או דרישה לתשלום היטל השבחה ו/או היטלים עירוניים ו/או אגרות עירוניות ובכפוף לאמור בסעיף 7.4 להלן וכי הוא מוכר את הזכויות במקרקעין ובממכר נקיות וחופשיות מכל זכות מקבילה וכי ככל שעד להעברת הזכויות בממכר על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין יוטל עיקול ו/או תירשם הערת אזהרה ו/או צו ביחס לממכר ו/או לזכויות המוכר ו/או זכויות מר ברון ו/או הבעלים הרשומים ביחס לממכר ושמקורו אינו בקונה ו/או החל עליו במפורש על פי הסכם זה ו/או תיווצר מניעה כלשהי לרישום זכויות הקונה במקרקעין ובממכר, לא יהווה הדבר הפרה מצד המוכר ובלבד שהמוכר יעשה כל מאמץ באופן רציף ובשקידה ראויה על מנת להסיר את המניעה האמורה בהקדם האפשרי. מובהר כי הסרת המניעה כאמור תהווה תנאי להמשך ביצוע התשלומים על חשבון התמורה ו/או שחרור כספים מחשבון הנאמנות, ככל שיהיו כאלה עד אז וזאת מבלי לגרוע מזכות הקונה לבטל את התקשרותו בהסכם זה היה והמניעה האמורה לא תוסר בתוך 12 חודשים ממועד היווצרה ובמצב זה, הקונה יהיה זכאי לסעד של ביטול הסכם זה בלבד – כנגד השבת מלוא התמורה ללא זכות לקבל פיצוי כלשהו”. (הדגשה אינה במקור – ג.ה).
- כאמור, אני סבור, כי לאור סעיף ברור זה, התובעים לא הפרו את ההסכמים עם הנתבעים 7-11, עם זאת, ולאור סעיף 3.4 דנא, על התובעים להשיב את מלוא התמורה ששולמה על ידי הנתבעים 7-11 לידיהם, ואבאר:
- כמבואר לעיל, מערכת היחסים בין הנתבעים 7-11 לבין התובעים מעוגנת בהסכם המכר, וממנו קמות הזכויות והחובות של הצדדים.
כמבואר לעיל, ולאור סעיף 2 להסכם, אין עוררין כי ההתחייבות המרכזית של התובעים הינה להעביר את הזכויות בחלקה 74 לבעלות הנתבעים 7-11. היום, אין מחלוקת כי התובעים כשלו מלעשות כן, ומכאן, לכאורה, קיימת הפרה של ההסכם על ידי התובעים.
אלא, וזה העיקר לעניין זה, ההסכם בין הצדדים צופה אפשרות כי העסקה לא תצלח וכי התובעים לא יצליחו להעביר את המקרקעין על שם הנתבעים 7-11, ואף קובע בסעיף 3.4 את חיובי הצדדים במקרה שכזה.
לשונו של סעיף 3.4 הינה ברורה וחד משמעית ולמעשה לא נדרשת לפרשנות של ממש. הסעיף קובע שלושה שלבים במקרה של מניעה להשלמת ההסכם ואי העברת הזכויות על שם הנתבעים 7-11.
השלב הראשון, הינו הגדרה רחבה של המניעה, כך שסעיף 3.4 להסכם קובע כי – “ו/או תיווצר מניעה כלשהי לרישום זכויות הקונה במקרקעין ובממכר” (הדגשה אינה במקור – ג.ה), כלומר, ההסכם אינו גודר את סוג המגבלה המאפשרת את הפעלת המנגנון הקבוע בסעיף 3.4, ומאפשר הפעלתו מכל מגבלה שהיא.
השלב השני, הינו חיוב התובעים להסיר את המגבלה, בעניין זה מציב סעיף 3.4 סטנדרט גבוה, ומחייב את התובעים לעשות “כל מאמץ באופן רציף ובשקידה ראויה” על מנת להסיר את המניעה. כלומר, ההסכם אינו מאפשר לתובעים לצאת מההסכם סתם כך לאור מניעה שתיווצר, אלא מטיל עליהם חובה להסיר את המניעה בעשיית כל מאמץ לאורך זמן.
השלב השלישי, ככל שאכן התובעים עשו כל מאמץ לבטל את המניעה ולא הצליחו בכך, מגדיר ההסכם את התרופה לנתבעים 7-11, כך שבמקרה שכזה אי העברת המקרקעין על שם הנתבעים 7-11 לא תהווה הפרה של ההסכם, אולם תקנה לנתבעים 7-11 זכות לבטל את ההסכם. כלומר, סעיף 3.4 להסכם קובע מה תהיה התרופה במקרה שהתובעים לא הצליחו לבטל את המניעה במאמץ סביר, כאשר במקרה שכזה, מצד אחד, לא יהיו הנתבעים 7-11 זכאים לפיצוי כלשהו, אולם, ומצד שני, על התובעים להשיב להם את מלוא התמורה ששולמה.
- הכלל הנהוג בפרשנות החוזים בהתאם לפסיקה העדכנית, וזאת הן לפני תיקון מס’ 2 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל”ג – 1973, ובוודאי שאחריו, הינו כי נקודת המוצא לפרשנות ההסכם הינה לשון ההסכם, ר’ עע”מ 1122/22 מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל נ’ סאב ניהול יזמות והשקעות בע”מ [פורסם במאגר נבו] (1.1.2023).
במקרה שלפניי, כפי שצוטט לעיל, לשונו של ההסכם ברורה וחד משמעית, ולמעשה אין מחלוקת של ממש על פרשנותו.
לפיכך, על מנת להכריע בטענות הצדדים ביחס לטענת הפרת ההסכם, יש לבחון את יישום המנגנון שקבוע בסעיף 3.4 על העובדות שהוכחו בדיון שלפניי.
- השלב הראשון – אין מחלוקת אמיתית כי נוצרה מניעה של ממש להעביר את הזכויות בחלקה על שם הנתבעים 7-11, וזאת כאשר התברר כי הזכויות שרכשו התובעים, הזכויות אותן התיימרו למכור לנתבעים 7-11, נמכרו להם עקב זיוף ומרמה.
מכאן, נוצרה מניעה להעברת הזכויות כמשמעותה בסעיף 3.4.
- השלב השני – אני סבור כי התובעים מילאו את חובתם לעשות את מרב המאמצים להשלים את העסקה. התובעים הגישו את התביעה שלפניי, לרבות סעד לאכיפת ההסכם לרכישת חלקה 74 וכן להשלמת העסקה עם הנתבעים 7-11. בנסיבות התיק שלפניי, איני סבור כי היו עוד מהלכים שהתובעים יכולים היו לעשות מלבד הגשת ההליך כאן.
אציין, כי למעשה ויתור התובעים על התביעה לאכיפת ההסכם לרכישת חלקה 74 ופועל יוצא מכך, לביטול העסקה למכירת החלקה לנתבעים 7-11, הינו פרי המלצת בית המשפט לאור ההלכות הקובעות כי לא ניתן להסתמך על תקנת השוק כאשר העסקה לא נסתיימה ברישום.
- השלב השלישי – כמבואר לעיל, מלשונו הברורה של סעיף 3.4 להסכם עולה, כי היה והתקיימו שני התנאים הראשונים, אין מדובר בהפרה של ההסכם, ולכן, ולאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעים לא הפרו את ההסכם.
עם זאת, כאמור, במסגרת השלב השלישי, הסעיף מקנה לנתבעים 7-11 זכות לבטל את ההסכם, ולקבל את מלוא התמורה ששולמה לתובעים.
לעניין ביטול ההסכם, הרי בהתאם לפסק הדין החלקי לעיל, ההסכם אכן בוטל.
מכאן, זכאים התובעים להשבת מלוא התמורה ששלומה על ידם מכוח ההסכם, אולם ללא פיצויי בגין הפרת ההסכם.
- הנתבעים 7-11 מעלים בסיכומים מטעמם טענה כי סעיף 3.4 בטל וחסר כל תוקף, כאשר הנתבעים 7-11 מעלים שני נימוקים לבטלותו של סעיף 3.4.
הראשון, כי לא התובעים הם אלו שביטלו את ההסכם והתובעים אף לא השיבו את התמורה (ר’ סעיף 14 לסיכומי התשובה).
השני, כי הוראות סעיף 11.2, הקובע זכות לפיצוי מוסכם, וסעיף 11.6, המקנה זכות לתרופות נוספות מלבד הפיצוי המוסכם, גוברות על הוראות סעיף 3.4 להסכם.
- איני מקבל טענות אלו של הנתבעים 7-11 ולטעמי ולשיטתי, אין בנימוקים אלו בכדי להורות על ביטול סעיף 3.4 או שלא לפעול בהתאם לאמור בו, ואבאר.
- לעניין הטענה של אי ביטול ההסכם על ידי התובעים, הרי דין הטענה להידחות. כפי שציינתי לעיל, סעיף 3.4 כולל מספר שלבים, כאשר בשלב הראשון קיימת חובה על התובעים לעשות מאמץ לקיים את ההסכם. לפיכך, דווקא אילו היו התובעים ממהרים לבטל את ההסכם עקב הכישלון ברכישת המקרקעין, היה הדבר עלול להוות הפרת הסכם. כאמור, בהתאם לסעיף 3.4 להסכם, היה על התובעים, טרם בחרו בביטול, לפעול להסרת המניעה, כפי שעשו כראוי התובעים כאן בהגשת התביעה.
רק כאשר כשלו המאמצים להסרת המניעה, ולאור המלצת בית המשפט, הסכימו התובעים באופן מפורש לביטול ההסכם, ר’ הודעת התובעים מיום 26.4.2022 כמענה על הצעת בית המשפט מיום 12.4.2022. למען הסר ספק אבהיר, כי גם הנתבעים 7-11 הסכימו לביטול ההסכם, ולמעשה דרשו זאת במסגרת הסעדים מטעמם.
- הטעם השני לו טוענים הנתבעים 7-11 לאי תחולת סעיף 3.4 הוא כי סעיף 11.2 להסכם קובע פיצוי מוסכם במקרה של הפרה ואילו ס’ 11.6 מעניק תרופות נוספות, וסעיפים אלו גוברים על סעיף 3.4 להסכם.
אין ממש בטענה זו.
סעיף 11 להסכם הרכישה כותרתו היא “הפרות ותרופות” וכשמו כן הוא, עוסק בהגדרה של הפרות ההסכם והתרופות על הפרות אלו. מכאן, סעיף 11.2 קובע את הפיצוי המוסכם כאשר קיימת הפרה יסודית של ההסכם, ואילו סעיף 11.6 אכן מעניק קשת נוספת של תרופות במקרה של הפרת ההסכם.
המשותף לכלל הסעיפים הקטנים בסעיף 11, ובפרט לסעיפים 11.2 ו- 11.6 דנא, הינו כי אלו חלים רק כאשר קיימת הפרה של ההסכם. במילים אחרות, תנאי הכניסה לקבלת פיצוי מכוח סעיף 11.2 או 11.6 הינו כי ההסכם הופר.
אלא, כפי שפירטתי לעיל בהרחבה, כאשר מתקיימים תנאי סעיף 3.4 להסכם, הרי המניעה להשלמת העסקה לא תהווה “הפרה מצד המוכר”.
מכאן, לא קיימת כל סתירה הנדרשת ליישוב בין סעיף 3.4 לסעיפים 11.2 ו- 11.6, כאשר מתקיימים תנאי סעיף 3.4, הרי הסעיף קובע מפורשות, כי אין מדובר בהפרת ההסכם, כך שאין תחולה לסעיפים 11.2 ו- 11.6, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי סעיפים 11.2 ו- 11.6 גוברים או מבטלים את סעיף 3.4.
- לאור האמור לעיל, כאשר קבעתי כי התקיימו תנאי סעיף 3.4, הרי התובעים לא הפרו את ההסכם המכר, ואין תחולה לסעיף 11.2 או 11.6 ואף לא להוראות הכלליות של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל”ג – 1973. התרופה שיש לנתבעים 7-11 היא זו הקבועה בסעיף 3.4 להסכם, ביטול ההסכם והשבת תמורה.
- לאור האמור לעיל, בגין העילה החוזית, וכאשר אין חולק כי הסכם המכר בוטל, על התובעים להשיב את התמורה שקיבלו מכוח ההסכם.
השבת התמורה
- כאמור לעיל, פסקתי כי על התובעים להשיב את התמורה שקיבלו מהנתבעים 7-9 ומהנתבעים 10-11.
- מכאן, בשלב הראשון, יש להכריע מי מהתובעים אמור להשיב את התמורה. אני סבור כי החובה חלה על התובעים ביחד ולחוד, ואנמק.
- הנתבעים 7-11 טענו כי התובע הינו בעל מניות יחיד בתובעת ומנהלה היחיד, כאשר זה לא ערך הבחנה בין נכסיו לבין נכסי התובעת, כך שלאור התנהלותו אין מקום לערוך הבחנה בינו לבין התובעת.
בפרט מציינים הנתבעים 7-11 כי את חלקה 74 רכש התובע בעצמו והערת האזהרה רשומה על שמו.
עוד טוענים הנתבעים 7-11 כי כספי התמורה שולמו בסופם של דברים לתובע ולא לתובעת.
- אני מקבל טענות אלו של הנתבעים 7-11. למעשה, אין חולק כי התובע הינו בעלי המניות והמנהל היחיד של התובעת. כמו כן אין עוררין, כי עסקת רכישת חלקה 74 נעשתה על ידי התובע ולזכותו נרשמה הערת האזהרה. אכן, לטענתו, מדובר ברכישה בנאמנות, אולם התובע לא הצליח לבסס בראיות מטעמו, ולמעשה אף לא טען בסיכומים, כי נאמנות זו אכן מומשה, וכי הייתה נאמנות כנה.
- בכל מקרה, הבסיס המרכזי לחיוב התובע והתובעת ביחד ולחוד בהשבה, הינו הודעת בעל הדין של התובע, כי כספי התמורה ששולמו על ידי הנתבעים 7-11 שולמו לו אישית ולא לתובעת, ומכאן פשיטא שעל התובע להשיבם.
- כך, בסעיף 31 לכתב ההגנה מטעם התובעים לתביעת הנתבעים 10-11, מודה התובע מפורשות שכספי התמורה הועברו אליו, ואצטט:
“ביום 31.7.2013 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעים (ורוכשים נוספים שהנם צד לעסקה ואשר רכשו את חלקה 74 ביחד עם התובעים כאן) וכנגד זה הועבר לתובע סך של 644,670 ₪” (הדגשה אינה במקור – ג.ה).
נוסח זהה לחלוטין קיים בסעיף 28 לכתב ההגנה מטעם התובעים ביחס לתביעת הנתבעים 7-9.
- מכאן, כאשר התובע הוא זה שקיבל את כספי התמורה, וכאשר התובעת היא זו החבה מכוח ההסכם, הרי כאשר ההסכם בוטל התובעים חייבים ביחד ולחוד בהשבת כספי התמורה.
- באשר לסכום ההשבה, הרי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, ואבאר.
- הנתבעים 10-11 טוענים בסעיף 86.2 לכתב התביעה שכנגד כי שילמו לתובעים סך של 293,424 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה 297,904 ₪) והתובעים 7-9 טוענים בסעיף 105.2 לכתב התביעה שכנגד כי שילמו סך של 492,768 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה 503,499 ₪).
כלומר סך התשלומים שטוענים הנתבעים 7-11 כי שולמו על ידם לתובע הינו 782,262 ₪.
- התובעים אינם מכחישים זאת, כך בסעיף 28 לכתב ההגנה שכנגד בעניין הנתבעים 10-11 וכן בסעיף 28 לכתב ההגנה שכנגד בעניין הנתבעים 7-9, הם מודים כי שולמה תמורה בסך של 786,238 ₪, כאשר קיים הבדל שאינו משמעותי של כ- 4,000 ₪ בין הסכום שנטען ששולם לסכום בו מודים התובעים.
יתרה מזו, התובעים גם מודים סעיף לאחר מכן, כי סך של 644,670 ₪ הועבר לתובע וסך של 141,658 ₪ הועבר לעו”ד שובלי בנאמנות.
אציין, כי התובעים אחראים, במערכת היחסים בינם לבין הנתבעים 1-2, להשיב את כלל הסכום ששולם על ידי הנתבעים 7-11 לרבות הסכום שהופקד בנאמנות, היות וסעיף 6.1 להסכמי המכר קובע:
“מובהר כי תשלום לנאמן נחשב כתשלום ששולם למוכר”
לפיכך, התובעים אחראים להשבת מלוא הסכום ששולם על ידי הנתבעים 7-11 מכוח הסכמי המכר.
- לאור האמור לעיל, אני פוסק כי התובעים ישיבו לנתבעים 10-11 סך של 297,904 ₪ ולנתבעים 7-10 סך של 503,499 ₪, כאשר סכומים אלו נושאי הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעות שכנגד ועד התשלום בפועל.
בכפוף לתשלום מלוא סכום התמורה, כולל הפרשי ההצמדה והריבית, לנתבעים 7-11, יהיו זכאים התובעים לקבל את כספי התמורה שהופקדו בנאמנות בידי עו”ד שובלי וזאת בהתאם לפסקה 8.1.9 לתצהירו.
לא ישולמו מלוא הכספים לנתבעים 7-11 בתוך 30 יום מיום פסק דין זה, יעביר עו”ד שובלי את הכספים המופקדים אצלו בנאמנות לידי הנתבעים 7-11 וסכום זה יקוזז מסכום ההשבה המפורט בסעיף זה.
- אני דוחה את טענת הנתבעים 7-11 כי הסכמי המכר עימם הופרו ומכאן אני דוחה את טענת הנתבעים 7-11 כי הם זכאים לפיצוי המוסכם החוזי או כל פיצוי חוזי אחר.
עילות וסעדים נוספים בתביעות שכנגד
השבת התמורה בגין הסכם סיחור האופציה
- בנוסף לדרישה להשבת התמורה ששולמה בגין הסכם המכר תובעים הנתבעים 7-11 סעדים נוספים בשני ראשי נזק. ראש הנזק הראשון הינו התמורה ששולמה על ידם ללוגסטיק (הנתבעת 3 כאמור) בגין הסכם סיחור האופציה שנחתם בינם לבינה, וראש הנזק השני הינו פיצויים על נזקים שונים להם טוענים הנתבעים 7-11.
אדון בטענות אלו.
- בעניין הסכומים ששולמו על ידי הנתבעים 7-11 ללוגסטיק בגין הסכם סיחור האופציה, הרי אין מחלוקת כי סכומים אלו אכן שולמו וכי אלו שולמו ללוגיסטיק בגין סיחור האופציה. כך עולה מטענות הנתבעים 7-11 עצמם וכך עולה גם מהסכם סיחור האופציה מיום 22.7.2013.
עוד אין עוררין, כי הסכם סיחור האופציה בוטל.
מכאן, זכאים הנתבעים 7-11 להשבת מלוא הסכומים ששילמו ללוגיסטיק. אלא, שכאמור לעיל, אין מחלוקת כי לוגיסטיק הינה בהליכי חדלות פרעון, כאשר ניתן צו עיכוב הליכים כנגדה, ולכן המקום להיפרע על סכומים אלו הינו במסגרת תביעת חוב בהליכי חדלות הפרעון ולא בהליך זה.
- הנתבעים 7-11 טענו בכתב התביעה, כי לחלופין יש לחייב את התובעים בסכומים אלו ששולמו לנתבעת 3, לוגיסטיק. לא מצאתי כל עילה חוזית לחייב את התובעים בהשבת סכומים שלא שולמו להם אלא לצד ג’ שונה לגמרי.
לפיכך, אני דוחה את הטענה, כי על התובעים להשיב לנתבעים 7-11 את הסכום ששולם בגין סיחור האופציה.
- בטענות הנזיקיות או האחרות עליהן מתבקשים הנתבעים 7-11 להסתמך לצורך קבלת פיצויי, לרבות בגין התשלום ששולם בגין סיחור האופציה, אדון להלן.
עילת הרשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, ועילות טרום חוזיות
- הנתבעים 7-11 תובעים בנוסף לכספים ששולמו על ידם גם פיצויים בגין הנזקים כדלקמן: מס רכישה ששולם, שכר טרחת עו”ד, עלות נטילת הלוואה ואובדן תשואה לצורך רכישת הזכויות.
- בכתב התביעה מטעמם ובסיכומים משתיתים הנתבעים 7-11 את זכותם הנטענת לקבלת פיצויים על העילות הבאות: חוסר תום לב בניהול משא ומתן, רשלנות התובעים, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה.
אדון בעילות אלו.
- אני דוחה את התביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט, היות וכאמור לעיל, קבעתי כי על התובעים להשיב את מלוא התמורה אותה קיבלו, ובהעדר התעשרות נוספת של התובעים, אין עילת השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט לגבי כספים שלא שולמו להם.
- אני דוחה גם את התביעה מכוח עילת הפרת חובה חקוקה. אציין, כי עילה זו נטענה בשפה רפה בסיכומים, ללא נימוק של ממש לתחולתה כאן, ובפרט ללא כל פירוט איך עילה זו מקנה לתובעים את סעדי הפיצוי להם עתרו.
בכל מקרה לא מצאתי כי במקרה שלפניי מתקיימים יסודות עוולת עילת הפרת חובה חקוקה ביחס לסעיפים 12, 39 ו- 41 לחוק החוזים ובוודאי שלא ביחס לסעיף 7 לחוק המקרקעין.
לעניין היסודות הנדרשים לשם הוכחת עילת הפרת החובה החקוקה, ר’ ע”א 2351/90 יונה לסלאו נ’ אמיל אמל [פורסם במאגר נבו] (28.3.1990).
- אני דוחה גם את עילת התביעה של חוסר תום לב במשא ומתן. ראשית אציין לעניין זה, כי הנתבעים 7-11 לא הניחו תשתית ראייתית לכך שהתובעים פעלו בחוסר תום לב, וזאת להבדיל ממר קובי אורן ואח’. לא הוצגה כל ראיה מטעם הנתבעים 7-11, כי תובעים היו חלק מקנוניית התרמית, או מהשיווק האגרסיבי של מר קובי אורן ולוגיסטיק.
- אציין, כי טענת הנתבעים 7-11 בסיכומים מטעמם ביחס לעילה זו הינה כי הצהרות התובעים בדבר הזכויות שלהם במגרש היו בגדר מצגי שווא.
אכן, אין מחלוקת כי במבט לאחור הצהרות התובעים בדבר זכויותיהם במקרקעין היו בגדר הצהרות שאינן נכונות, וזאת כאשר רכשו את המקרקעין מכוח תרמית של אחרים.
אולם, וזה העיקר לעניין זה, על מנת לקבוע כי התובעים התנהלו בחוסר תום לב במשא ומתן מכוח סעיף 12 לחוק החוזים, אין די בכך שהמצגים שניתנו על ידם היו מצגי שווא, אלא יש להוכיח כי הם ידעו, או היה עליהם לדעת, כי מדובר במצגי שווא בזמן שהציגו אותם לתובעים.
- הנתבעים 7-11, ולמעשה אף אחד מבעלי הדין, לא הציג ראיות לכך שהתובעים ידעו כי המצגים שנתנו אינם נכונים, או כי היו שותפים לקנונית התרמית והזיוף.
מלבד אמירה בעלמא כי התובע היה “מודע” לכך שמדובר במצגי שווא, לא הפנו הנתבעים 7-11 לתשתית עובדתית כלשהי המוכיחה כי התובע ידע כי מכירת חלקה 74 נעשתה במרמה או עקב תרמית.
מעבר לאמור לעיל, אני מקבל את גרסתו הברורה של התובע, אשר לעניין זה לא נסתרה אפילו במעט בחקירתו הנגדית, כי לא הייתה לו ידיעה כלשהי בפועל בזמן אמת, לרבות בעת החתימה על הסכם המכר של חלקה 74 לנתבעים 7-11, כי המקרקעין נמכרים עקב מעשה תרמית ולא על ידי הבעלים הרשום.
- בעניין הטענה, כי על התובעים היה לדעת (להבדיל מידיעה בפועל שלא הייתה), כי מדובר בתרמית והיה עליהם לנקוט באמצעים סבירים למנוע זאת, אדון בפרק הרשלנות, היות ומדובר על סטנדרט התנהגות דומה.
האם התרשלו התובעים כלפי הנתבעים 7-11?
- העילה המרכזית של הנתבעים 7-11 כנגד התובעים לצורך קבלת פיצויי הינה מכוח עוולת הרשלנות. בסיכומים מטעמם מייחסים הנתבעים 7-11 את ההתרשלות הנטענת ל- “ברון ו/או מי מטעמו” (ר’, למשל, סעיף 73 לסיכומים).
פעולת ההתרשלות מוגדרת על ידי הנתבעים 7-11 כהימנעות ברון ו/או מי מטעמו לבצע בדיקות ביחס למקרקעין, לשעות לתמרורי אזהרה או לבחון את הנסיבות התמוהות של העסקה לרכישת חלקה 74.
- על מנת להכריע בטענות התובעים בעניין עוולת הרשלנות יש לערוך בשלב הראשון את ההבחנה הנדרשת, והמתחייבת לטעמי, בין מיהות המעוול לבין מעשי העוולה הנטענים.
בענייננו מייחסים הנתבעים 7-11 את מעשי העוולה הנטענים לתובע וכן “ו/או מי מטעמו”, אלא שהנתבעים 7-11 לא הגישו תביעה שכנגד או תביעה אחרת כנגד “מי מטעמו” של התובע אלא רק כנגד התובעים.
מכאן השאלה הראשונה שיש לדון בה הינה, האם ניתן לייחס את מעשיהם או מחדליהם של גורמים שפעלו מטעם התובעים לתובעים לצורך הוכחת עוולת הרשלנות.
אני סבור כי התשובה לכך, בנסיבות תיק זה, הינה שלילית, ואנמק.
- ראשית, נקודת המוצא של דיני הנזיקין בכלל, ושל עוולת הרשלנות בפרט, הינה כי אדם יהיה חב ברשלנות בשל מעשיו או מחדליו שלו בלבד ולא בשל מעשים או מחדלים של אחר, ר’, ע”א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע”מ נ’ המוסד לביטוח לאומי [פורסם במאגר נבו] (30.8.2015) בפסקאות 25-31.
- מכאן, על מנת להטיל על התובע אחריות לאור מעשים או מחדלים של “מי מטעמו” של התובע היה על הנתבעים 7-11 להוכיח כי מתקיימים החריגים לכלל הקובע כי אדם חב בשל מעשיו ומחדליו שלו, כלומר כי קיימת לתובע “אחריות למעשה הזולת”. פקודת הנזיקין מכירה במספר מצבים בהם יחוב אדם בשל מעשה הזולת: משדל לעוולה, מעביד, שולח ומזמין בעל חוזה, ר’ עמוס הרמן, ‘דיני נזיקין’ (מהד’ 2, 2020) עמ’ 208.
הנתבעים 7-11 לא הציבו תשתית ראייתית או משפטית כלשהי לחייב את התובע בגין מעשה “מי מטעמו”. אין עוררין כי התובע אינו “משדל” ואינו “מעביד” החב בעוולות עובדיו.
לפיכך, החלופות הסבירות היחידות הינן כי התובע חב בתור שולח או בתור מזמין בעל חוזה. אולם, על מנת לחייב את התובע מכוח חריגים אלו, היה על הנתבעים 7-11 לבסס טענת שליחות או טענת חבות מכוח חוזה. לא רק שהנתבעים 7-11 לא ביססו זאת, אלא שאין למעשה טענה ברורה בנושא.
כך, למשל, הנתבעים 7-11 כלל לא טענו מי אלו “מי מטעמו” של התובע אשר התרשלו ואשר יש לייחס את התרשלותם לתובע, האם מדובר בעורכי הדין? אילו עורכי דין? אין לכך כל אזכור בראיות הנתבעים 7-11 או בסיכומיהם.
הנתבעים 7-11 אף לא מפרטים בסיכומים מטעמם מכוח איזה חריג הם מבקשים להטיל אחריות על התובע על סמך מעשי הזולת, האם מכוח שליחות בהתאם לסעיף 14 לפקודת הנזיקין, או שמא מכוח חבותו של בעל חוזה בהתאם לסעיף 15 לפקודה זו.
בכל מקרה, הנתבעים 7-11 לא הוכיחו כי מתקיימים התנאים המאפשרים את חיוב התובע מכוח פעולות “מי מטעמו” לפי סעיף 14 או סעיף 15 לפקודת הנזיקין.
- לאור האמור לעיל, כאשר הנתבעים 7-11 לא הציבו תשתית ראייתית לחייב את התובעים באחריות למעשה הזולת, כאשר הנתבעים 7-11 בסיכומים מטעמם אף לא ציינו מי הם אותם הגורמים שמבקשים לייחס את מחדליהם לתובעים, אני סבור שיש לבחון רק את התנהלות התובעים עצמם ולא את פעולות עורכי הדין או גורמים אחרים מטעם התובעים.
מכאן יש לבחון, האם התובעים, ובפרט התובע, התרשלו כלפי הנתבעים 7-11.
- לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמלוא חומר הראיות, לא מצאתי התרשלות של התובעים כלפי הנתבעים 7-11.
- בפתח הדברים, יש לציין כי את שיווק המקרקעין, ומכן את מרבית המצגים, קיבלו הנתבעים 7-11 מחברת לוגיסטיק וממר קובי אורן ולא מהתובעים, וזאת לפי עדותם עצמם. כמו כן, ראוי לציין כי הנתבעים 7-11 היו מיוצגים על ידי משרד עוה”ד פירון ושות’, משרד מוכר בתחום הנדל”ן, בעת עסקת הרכישה.
בפני משרד עוה”ד פירון עמדו אותם המסמכים שעמדו בפני התובעים, כך שככל ועלה מהם חשד שאי בדיקתו מהווה התרשלות, הרי האחריות בגין אי בדיקת החשד חלה גם על משרד עורכי הדין של הנתבעים 7-11.
- לגופם של דברים, לא מצאתי התרשלות של התובעים, ואפרט.
ראשית, מדובר בעסקה הראשונה במסגרת שרשרת העסקאות בחולון, כך שהיא כשלעצמה בוודאי לא הייתה אמורה לעורר חשד כלשהו.
שנית, התובעים שכרו את עורך דין שובלי, הנתבע 14, לשם עריכת הבדיקות טרם תירכש הקרקע. עו”ד שובלי הינו עורך דין המתמחה בדיני מקרקעין ואין טענה כי הבחירה בו לא סבירה ולא ראויה.
שלישית, לא מצאתי כי פעולות התובע בעניין חלקה 74 סוטות מסטנדרט התנהגות סביר של רוכש קרקע, ואבאר.
כנקודת פתיחה, אני מקבל את טענת הנתבעים 7-11 כי התובע אינו רוכש רגיל של מקרקעין, אלא איש מקצוע מתוחכם, אשר לו ניסיון רב בעסקאות נדל”ן, כאשר הדבר עולה באופן חד משמעי וברור מעדותו של התובע בבית המשפט. מכאן, לצורך בחינת סטנדרט ההתנהגות הסביר, יש לבחון את התנהגות התובע על רקע הסטנדרט המצופה מיזם נדל”ן ולא מהדיוט.
יחד עם זאת, וגם תחת ההנחה כי הסטנדרט המצופה מיזם נדל”ן הינו גבוה יותר, עדיין אני לא סבור כי לגבי חלקה 74 נהג התובע שלא כיזם נדל”ן סביר.
הבסיס לקביעתי זו הינה, כי התובע הסתמך על נסח הרישום אשר בו היה מר אביגדור רבינוביץ רשום כבעלים. אני סבור כי בניגוד לבעלי מקצוע, עורכי דין או שמאים, יזם הנדל”ן בבואו לרכוש נכס אינו אמור לבדוק את מקור הרישום של בעל הזכויות.
בניגוד לנטען על ידי הנתבעים 7-11 הקשר עם מוכר הקרקע (המתחזה) לא היה רק דרך קובי אורן, התובע נפגש עם עו”ד מלי חיימוב (הנתבעת 15) כמייצגת את רבינוביץ המתחזה.
כלומר, אין מדובר בעסקה שנעשתה בחטף, תוך הסתמכות על גורם צד ג’ מפוקפק, אלא על עסקת רכישת מקרקעין מהבעלים הרשום של הקרקע, כאשר התובעים היו מיוצגים על ידי עורך דין והמוכר היה מיוצג על ידי עורכת דין.
בנסיבות אלו, לא מצאתי סטייה של התובע מסטנדרט התנהגות המצופה מיזם נדל”ן סביר. אבהיר, כאמור, לשיטתי קיימת התרשלות של עו”ד שובלי וגם של עו”ד חיימוב בהתנהלותם בכל הקשור לרכישת חלקה 74 על ידי התובעים כפי שפירטתי לעיל בהרחבה, אולם לטעמי לא ניתן לייחס את התרשלות עורכי הדין לתובעים עצמם.
- לאור האמור והמפורט לעיל, אני דוחה את כלל עילות הנתבעים 7-11 שאינן מכוח סעיף 3.4 לחוזה הרכישה כנגד התובעים, ומכאן דוחה את הסעדים הכספיים הנדרשים, מלבד סעד ההשבה.
למען הסר ספק, אין באמור לעיל בכדי למנוע מהנתבעים 7-11 להיפרע לגבי כלל נזקיהם מהנתבעת 3, חברת לוגיסטיק במסגרת הליכי חדלות הפירעון.
- הנתבעים 7-11 הגישו גם בקשה לפיצול סעדים וזאת הן במסגרת הסיכומים והן כבקשה נפרדת. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ואבאר.
ביחס לתובעים עצמם, אני סבור כי כאשר דחיתי את התביעה בעילות שאינן חוזיות כנגד התובעים, וכאשר קבעתי כי מכוח החוזה העילה היחידה הקיימת לנתבעים 7-11 הינה עילה חוזית להשבה, הרי אין סעדים נוספים להם זכאים הנתבעים 7-11 מהתובעים ואין מקום לפיצול סעדים.
במילים אחרות, מערכת היחסים בין התובעים לבין הנתבעים 7-11 מוצתה בהליך זה.
- לגבי עילות וסעדים של הנתבעים 7-11 כנגד גורמים אחרים, כגון עורכי הדין בתיק זה, המדינה, או עורכי דין אשר לא צורפו להליך, הרי כאשר עילות אלו לא נדונו ולא הוכרעו בהליך זה, אין צורך ואין מקום בפיצול סעדים.
- למען הסר ספק, אין בפסק דין זה קביעה כלשהי, לכאן או לכאן, לגבי מערכת היחסים בין הנתבעים 7-11 לבין גורמים אחרים, מלבד התובעים.
חלקה 150
כללי
- העובדות לגבי רכישת חלקה 150 על ידי התובעים, אינן שנויות במחלוקת.
- חלקה 150 הייתה רשומה בעבר על שם מר עבדאלה זאדה חליל ז”ל (להלן: “מר חליל ז”ל”), כנופיית הרמאים זייפה את צוואתו של מר חליל ז”ל ובעזרת צו קיום צוואה מזויף נרשם ביום 27.8.2013 מר יוסי כהן כבעלים של חלקה 150 מכוח צו קיום צוואה מזויף מיום 14.7.2013.
אציין, כי היורשים הנטענים של מר חליל ז”ל הינם אלו שצורפו כנתבע 5 להליך זה.
- בחודש אוגוסט 2013, כחודשיים לאחר שנרכשה על ידי התובעים חלקה 71, פנה מר תשובה ז”ל לתובעים והציע לו לרכוש חלקה נוספת בחולון והיא חלקה 150. התובעים שכרו שוב את עו”ד שובלי לייצג בהסכם לרכישת חלקה 150.
כאמור, הבעלים הרשום של חלקה 150 היה הנתבע 6 כאן, אדם בשם יוסי כהן, כאשר היום ברור כי יוסי כהן האמיתי, כמו רבינוביץ בחלקה 74, לא היה מעורב כלל בנושא, ומי שהציג את עצמו כיוסי כהן היה מתחזה.
כלומר, מר יוסי כהן האמיתי כלל לא היה מעורב בעניין, ולא ידע כי נרשם כבעלי חלקה 150 וממילא לא מכר אותה לתובעים.
- למען הסר ספק מובהר בזאת, כי מר יוסי כהן מעולם לא היה בעל זכויות בחלקה 150, ולמעשה השתמשו בזהותו ללא ידיעתו, ולכן התביעה כנגדו נמחקת ללא צו להוצאות.
- לאור פניית המתווך, החליט התובע לרכוש גם את חלקה 150. בעסקה זו עו”ד שובלי ייצג את שני הצדדים, הן את התובע והן את המתחזה למר יוסי כהן.
ביום 02.9.2013 חתמו המתחזה למר יוסי כהן והתובע על הסכם למכירת חלקה 150 לתובע.
ביום 3.9.2013 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע.
- על פי הסכם המכר, התמורה בגין החלקה הסתכמה בסך של 561,000 ₪. מתוך סכום זה שילם התובע סך של 300,000 ₪ בהמחאה לטובת מר יוסי כהן.
כמו כן שילם התובע סך של 96,277 ₪ מס שבח, סך של 34,355 ₪ בגין מס רכוש וכן סך של 33,600 ₪ מס רכישה, כאשר היתרה נותרה בנאמנות אצל עו”ד שובלי.
- ראוי להוסיף במאמר מוסגר, כי במסגרת תשלום התמורה, ארע אירוע שנכנה אותו בשלב זה כ- “מוזר”. עו”ד מועלם, אשר לא מייצג איש מהצדדים לעסקה, פתח חשבון נאמנות בבנק הפועלים לטובת יוסי כהן, או למעשה לטובת מי שהתחזה ליוסי כהן.
המתחזה ליוסי כהן הפקיד בחשבון הנאמנות של עו”ד מועלם את ההמחאה בסך של 300,000 ₪ שנתן לו התובע ואשר הייתה “למוטב בלבד”. עו”ד מועלם הוציא מחשבון הנאמנות המחאה בסך של 298,000 ₪ וזו הוסבה לצד ג’ שאינו קשור לעסקה, מר עמוס הררי.
- ביום 25.11.2013 הושלם רישום הבעלות על שם התובע.
- אציין, כי התובע מודה בכתב התביעה כי בחודש דצמבר 2013 כבר התעורר החשד כי רישום מר יוסי כהן כבעלי חלקה 150 נעשה באמצעות צו קיום צוואה מזויף.
- במסגרת כתב התביעה מבקשים התובעים שני סעדים עיקרי וחליפי. במסגרת הסעד העיקרי מבקשים התובעים להצהיר כי הם הבעלים החוקיים של החלקה, וזאת כאשר לטעמם, אף אם היום ברור כי המכירה נעשתה עקב זיוף צוואת מר חליל ז”ל והתחזות למר יוסי כהן, הרי הם עומדים בתקנת השוק.
- הסעד החלופי הינו סעד כספי, במסגרת סעד זה התובעים דורשים ממדינת ישראל, עו”ד מועלם ועו”ד שובלי את הסכומים הבאים:
- 210,000 ₪ בגין הרווח שהיה צפוי לתובעים ממכירת המקרקעין לצד ג’;
- סך של 561,000 ₪ בגין הסכום ששילמו התובעים לרכישת החלקה.
התשתית הראייתית בעניין חלקה 150
- לעניין חלקה 150 הוצגו בפני בית המשפט הראיות הבאות:
- א. תצהיר של התובע 1, כאשר זה נחקר על תצהירו;
- ב. תצהיר של עו”ד שובלי, כאשר זה נחקר על תצהירו;
- ג. תצהיר של עו”ד מעולם, בעניין חלקו בפרשה, כאשר זה נחקר על תצהירו;
- ד. תצהיר של עו”ד בוכריס מטעם המדינה, כאשר זו נחקרה על תצהירה;
- ה. מסמכים מתיק החקירה במשטרת ישראל;
- ו. מלוא המסמכים מתיק רישום המקרקעין.
- אתייחס לניתוח העדויות, המסמכים והראיות, וכן לטענות הצדדים בסיכומים מטעמם, בדיון בשאלה הקניינית ולחלופין באחריות הנטענת של הנתבעים הרלוונטיים.
המחלוקת הקניינית
- המחלוקת הראשונה שיש לדון בה הינה המחלוקת הקניינית לגבי הבעלות בחלקה 150.
- בעניין זה, טענת התובע הינה פשוטה, היות והוא זה הרשום כבעלים במרשם המקרקעין, ומכיוון שקנה את חלקה 150 בתום לב, בתמורה והשלים את הרישום בעודו בתום לב, הרי מכוח תקנת השוק במקרקעין, ובהתאם לסעיף 10 לחוק המקרקעין, הבעלות הרשומה שלו, גוברת על כל זכות של בעלים קודם.
- לעומת זאת טענת הנתבעים 5, יורשיו הנחזים של המנוח עבדאלה זאדה חליל ז”ל, היא, כי יש להחזיר את הרישום על שם המנוח. לטענתם, היות ואין כיום מחלוקת שהמקרקעין נרשמו על שם מר יוסי כהן תוך זיוף צוואתו של זאדה חליל ז”ל, וכאשר אין מחלוקת כי מר יוסי כהן האותנטי לא היה מעורב במכירה, אלא המקרקעין נמכרו על ידי מתחזה למר יוסי כהן, העסקה במסגרתה רכשו התובעים את המקרקעין אינה עומדת בתנאי סעיף 10 לחוק המקרקעין ודינה להתבטל תוך השבת הרישום על שם המנוח.
- בפתח הדיון בפרק זה אבהיר, כי מטעם יורשי המנוח זאדה חליל ז”ל לא הוגשה תביעה שכנגד, ומכאן פסק דין זה לא יעסוק במי זכאי להירשם כיורשיו של המנוח זאדה חליל ז”ל. השאלה היחידה העולה מכתבי הטענות (הן מכתב התביעה והן מכתב ההגנה של הנתבעים 5) הינה, האם התובעים נרשמו כדין כבעלי חלקה 150, ככל שהתשובה על כך הינה חיובית, דין התביעה להתקבל. ככל שהתשובה על כך שלילית, דין התביעה להידחות, והמשמעות הינה כי הרישום על שם התובעים בטל, ויש להשיב את המרשם למצבו בשנת 2013 ערב רישום התובעים כבעלי חלקה 150.
- מכאן, גם אין מקום להידרש לטענות הצדדים ביחס לזהות יורשי זאדה חליל ז”ל ומעמדם, כאשר התוצאה האפשרית בהליך זה הינה רק השבת המרשם למצבו טרם רישום התובעים, ולא הצהרה כלשהי לגבי יורשי חליל ז”ל.
- לאור האמור לעיל אבחן האם יש תחולה לסעיף 10 לחוק המקרקעין על נסיבות תיק זה, נסיבות שכאמור אינן שנויות במחלוקת.
המסגרת הנורמטיבית
- סעיף 10 לחוק המקרקעין, מגדיר את תקנה השוק, כדלקמן:
“מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום-לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון.”
- הפסיקה פרשה סעיף זה כדורש ארבעה יסודות על מנת שזכות הרוכש תהא עדיפה על זכות הבעלים המקורי:
- תמורה;
- תום לב עד מועד הרישום;
- הסתמכות על המרשם;
- סיום ברישום.
- אציין, כי כל אחד מהרכיבים נתון לפרשנות לאור נסיבות המקרה, כך למשל עלו שאלות לגבי רף תום הלב הנדרש והמועד המדויק בו יש לבחון אותו, לגבי התמורה, ואף לגבי הרישום כיסוד מכונן.
- עד לאחרונה התמודדו בתי המשפט בערכאה הדיונית בדילמה הפרשנית שנגעה לתיבה “בהסתמך על המרשם”.
בפרט הדילמה הייתה לגבי פגמים המוגדרים כ- “פגמים חיצוניים” למרשם, ובמיוחד למקרה בו פגם חיצוני מצטרף לפגם פנימי, ואסביר.
- ניתן לחלק באופן גס את הפגמים שיכולים להיות במרשם המקרקעין ובעסקת מקרקעין לשני סוגים של פגמים, פגמים פנימיים ופגמים חיצוניים.
פגם פנימי הינו פגם במרשם עצמו, כלומר כאשר המרשם אינו משקף את מצבת הזכויות האמתית במקרקעין. פגם חיצוני הינו פגם המיוחס למקרה בו המרשם משקף את מצבת הזכויות הנכונה במקרקעין,אולם באמצעות זיוף של מסמכים שונים נעשתה עסקה במקרקעין שלא על ידי בעל הזכויות הרשום.
ניתן להדגים בצורה נאה את ההבדל בין פגם פנימי לפגם חיצוני בעסקה שנעשתה בחלקה 150 במקרה שלפניי.
כך, רישומו של מר יוסי כהן כבעלי החלקה על סמך צוואה וצו קיום צוואה מזויפים הינו בגדר “פגם פנימי” במרשם, כך שהרשום במרשם המקרקעין אינו הבעלים האמיתי של המקרקעין.
לעומת זאת, המכירה של חלקה 150 לתובעים אינה סובלת רק מפגם פנימי, אלא גם מפגם חיצוני, כך שאין מחלוקת שלא מר יוסי כהן האמיתי מכר את חלקה 150 לתובעים, אלא מתחזה למר יוסי כהן אשר השתמש בתעודת זהות מזויפת. המכירה על ידי התחזות, תעודת זהות מזויפת או ייפוי כוח מזויף מהווים “פגם חיצוני”.
- הפסיקה הישראלית הינה ברורה וחד משמעית לגבי המשמעות של פגם חיצוני ופגם פנימי במרשם המקרקעין על תקנת השוק.
כך, ההלכה הינה כי במקרה של פגם פנימי זכותו של הרוכש בתום לב ובתמורה אשר השלים את הרישום גוברת על זכות הבעלים המקורי, ר’ פרופ’ י. ויסמן, דיני קניין – חלק כללי (תשנ”ג) (להלן: “ויסמן, דיני קניין”), בעמ’ 325 והאיזכורים שם:
“פשיטא שראובן, אשר נרשם שלא כדין כבעל מקרקעין מוסדרים (כגון שרישומו הושג בעזרת ייפוי כוח חסר תוקף) יכול לאחר מכן למכור את המקרקעין לשמעון, אשר ירכוש זכות טובה במקרקעין אם רכישתו שלשמעון
תיעשה בתמורה ובתום לב, ובהסתמך על רישומו של ראובן כבעלים”
לאור הלכה זו, אילו יוסי כהן האמיתי היה מוכר את המקרקעין בתמורה ובתום לב לתובע, וזה היה משלים את הרישום על שמו, זכויות התובע היו גוברות על זכויות הבעלים המקורי. הסיבה לכך הינה, כי התובע הסתמך על המרשם, כלומר הסתמך על כך כי מר יוסי כהן הינו הבעלים הרשום, ובנסיבות אלו קובע סעיף 10 כי “יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון.”, כלומר, על אף שהרישום על שם יוסי כהן הינו שגוי ופגום, הרי לאור סעיף 10 לחוק המקרקעין זכות צד ג’, כלומר התובע, גוברת.
- לעומת זאת, כאשר מדובר בפגם חיצוני, ההלכה פסקה כי זכותו של הבעלים המקורי תגבר על זכותו של רוכש הזכות מכוח התחזות, או על סמך יפוי כוח מזויף, וזאת אף אם רכש בתמורה ובתום לב והשלים את הרישום, ר’ ויסמן ‘דיני קנין’ לעיל, בעמ’ 312 והאסמכתאות שם:
“הוא הדין אם אדם המתחזה כראובן יבקש למכור מקרקעין הרשומים על שמו של ראובן. קונה שילך שולל אחר ההתחזות של המוכר כראובן לא יוכל להסתייע בתקנת השוק שעל-פי סעיף 10.
כשם שהמרשם אינו אומר דבר בשאלה אם לפלוני ייפוי כוח תקף מטעמו של זה הרשום במרשם כך אין הוא אומר דבר בשאלה אם האיש הפיסי, המתיימר להיות זהה עם האיש הרשום במרשם הוא אכן כזה. כדי לוודא עובדה זו על המתקשר לבדוק דברים שמחוץ למרשם (כגון תעודות מזהות, וכדומה).
- מכאן, הפרשנות של הפסיקה לסעיף 10 לחוק המקרקעין הינה העדפת שיטה המכונה שיטת “השריון הדחוי” על פני שיטת “השריון המיידי”, על שריון דחוי אל מול שריון מיידי, ר’ פרופ’ חיים זנדברג ‘הסדר זכויות במקרקעין בארץ-ישראל ובמדינת ישראל’ (תשס”א) בעמ’ 301-300; 331-330.
על דחיית השריון המיידי בישראל ר’ ע”א 624/13 אסתר מורדכיוב נ’ שלמה מינץ [פורסם במאגר נבו] (4.8.2014) (להלן: “עניין מורדכייב”):
“רישום הזכות בפנקס המקרקעין אינו מקנה “שריון מיידי” לזכותו הרשומה של הקונה; עצם ההצלחה להירשם כבעל הזכות אינה מקנה לקונה הגנה אוטומטית של תקנת השוק”
- למדנו, אפוא, כי מצד אחד, רכישה מזה שרשום כבעלים בנסח רישום המקרקעין בתום לב ובתמורה תהווה הגנה בפניי הבעלים המקורי, מצד שני, רכישה מהמתחזה לבעלים הרשום, כאשר המכירה נעשתה באמצעות התחזות או ייפוי כוח מזויף, לא תקנה עדיפות לרוכש, גם אם רכש בתום לב ובתמורה והשלים את הרישום.
הדילמה מצויה במקרה בו הצטברו שני הפגמים גם פגם פנימי וגם פגם חיצוני, כלומר כאשר גם הבעלים הרשום אינו בעל הזכויות האמיתי במקרקעין, וגם המקרקעין לא נמכרו על ידי הבעלים הרשום (והלא אמיתי כאמור), אלא על ידי מתחזה באמצעות תעודת זהות מזויפת.
- המקרה של חלקה 150 הינו במובהק מקרה של שילוב של פגם פנימי ופגם חיצוני, כך הרישום של מר יוסי כהן כבעלי המקרקעין מהווה פגם פנימי במרשם ואילו ההתחזות של כנופיית הזייפנים למר יוסי כהן מהווה פגם חיצוני.
במילים אחרות, בהתאם לפסיקה דלעיל, אילו היו התובעים רוכשים את חלקה 150 ממר יוסי כהן האמיתי, הרי מכיוון שרכשו בתום לב ובתמורה והשלימו את הרישום על שמם, היו גוברים על זכותו של עזבון חליל ז”ל הבעלים האמיתי של המקרקעין.
אולם, אין מחלוקת כי לא מר יוסי כהן, אשר היה רשום כבעל המקרקעין, מכר את חלקה 150 לתובעים, אלא מתחזה לו, ומכאן השאלה האם יש בעובדה זו שאינה שנויה במחלוקת בכדי לשנות את התוצאה הקניינית, כך שזכותו של הבעלים המקורי, עזבון חליל ז”ל, תגבר.
- אני סבור, כי בהתאם לפסיקה הנוכחית, במקרה שקיים פגם חיצוני, כלומר זיוף ייפוי כוח או התחזות, יש לתת בכורה לבעל זכות הקניין המקורי, וזאת אף אם היה פגם פנימי בנוסף, ואנמק.
- בפתח הדברים אבהיר, כי סעיף 10 לחוק המקרקעין והפסיקה בעקבותיו מחייבים הכרעה בינארית בין זכות הבעלים המקורי לבין זכות הרוכש תם הלב. כשלעצמי, איני סבור כי זו תוצאה הכרחית, ולטעמי ניתן לכונן תזה אשר תאפשר חלוקת אחריות בין הבעלים המקורי לבין הרוכש תם הלב, ר’ בהיקש פרופ’ עופר גרוסקופף, ‘אופקים חדשים במשפט – הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט’ (תשס”ב) בפרק 6.
אולם, לטעמי, תפקיד הערכאה הדיונית הינה ליישם את הדין והפסיקה ולא לפתח תיאוריות משפטיות חדשות, הגם שלטעמי יש בהן להוביל לתוצאה צודקת יותר.
- כאמור בעבר שררה מחלוקת פרשנית בסוגיה זו בערכאות הדיוניות.
מצד אחד, בעניין ת”א (מרכז) 38273-04-19 דוד קונפינו נ’ עידן נצר [פורסם במאגר נבו] (14.3.2022), בית המשפט הגיע למסקנה, כי בנסיבות של פגם כפול, חיצוני ופנימי, לא יזכה הרוכש בהגנת תקנת השוק, ואצטט:
“מקום שהקונה או מקבל המשכנתא רכשו את זכותם בהסתמך על שני פגמים, פגם פנימי ברישום ופגם חיצוני לרישום; וכאשר הם לא יכלו לרכוש את זכויותיהם, בעלות ומשכנתא, אלא בהסתמך גם על אותו פגם חיצוני לרישום – או אז לא תחול בעניינם תקנת השוק, וזכויותיהם יידחו מפני זכות הבעלות הנקייה של הבעלים המקורי והאמיתי.“
אולם, ומצד שני, בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בנסיבות דומות, הגיע לתוצאה שונה, ר’ ת”א (באר שבע) 49119-07-16 חיה שמואל נ’ אסף ריבה [פורסם במאגר נבו] (16.3.2019):
“בענייננו, לעומת זאת, חי הסתמך על הרישום השגוי, שלפיו ריבה היה בעלי הזכויות; וגם על תעודת הזהות המזויפת, שלפיה המתקשר בעסקה הוא אותו ריבה; וכן על צו הירושה המזויף, שנחזה לבסס את הזכות הרשומה. אין בסעיף 10 בחוק המקרקעין שצוטט לעיל, או בפסיקה, כל דרישה שההסתמכות תהיה על הרישום השגוי בלבד.
בענייננו, הרישום לא היה נכון, משום שריבה הערים עוד קודם לכן על פקידי המרשם, וגרם לכך שהזכויות יירשמו על שמו, במקום על שם הבעלים האמיתי. על רישום מרומה זה הסתמך חי. זה בדיוק המצב שמפניו ביקשה תקנת השוק להגן על הרוכש בתמורה ובתום לב.
מסקנתי, אפוא, כי חי הרים גם את הנטל השני של תקנת השוק, הסתמכות על הרישום.”
כלומר בעניין שמואל לעיל, הגיע בית המשפט המחוזי לתוצאה הפוכה מבית המשפט המחוזי בעניין קונפינו וזאת באותה מערכת נסיבות, אשר כאמור זהה למערכת הנסיבות במקרה שלפניי.
- מחלוקת זו הוכרעה לאחרונה בבית המשפט העליון, כאשר בעניין קונפינו לעיל אישר בית המשפט העליון באופן ברור וחד משמעי את פסק הדין בעניין קונפינו בבית המשפט המחוזי, וקבע באופן חד משמעי וברור, כי במקרה של פגם פנימי אליו נוסף פגם חיצוני, לא יזכה הקונה להגנת תקנת השוק, גם אם רכש בתום לב ובתמורה והשלים את הרישום.
ר’ קונפינו לעיל בפסקה 81:
“מילים אחרות: מקרהו של נצר הוא מקרה של תקלה מעורבת בעסקת הרכישה, אשר בו התממשו שני סיכונים נפרדים: (1) מי שרשום כבעלי המקרקעין במרשם אינו הבעלים האמתי – סיכון אשר גוּדר על-ידי תקנת השוק והערבות שהמדינה נותנת במסגרתה לרוכש הזכות בתום-לב ובתמורה; וכן (2) המקרקעין נרכשים שלא מידי הבעלים הרשום – סיכון חיצוני למרשם, שתקנת השוק אינה מבטחת מפניו. המדינה נושאת באחריות בכל הקשור לסיכון הראשון – תקלה וטעות במרשם המקרקעין. ברם, לפי העקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה שסקרתי לעיל, המדינה אינה נושאת באחריות להתממשות הסיכון השני – מפאת היותו חיצוני לחלוטין לפעילות המרשם. כפי שהוסבר לעיל, במקרים כאלה תקנת השוק לא חלה והרוכש לא יהא אפוא זכאי לסעד קנייני (להבדיל מפיצויי נזיקין, בהם אעסוק בהמשך).”
והדברים ברורים.
- למען הסר ספק, אציין כי לטעמי תוצאה זו נובעת גם מלשון החוק. סעיף 10 לחוק המקרקעין קובע בלשון מפורש כי העדיפות של הרוכש הינה ב- “ובהסתמך בתום-לב על הרישום”, כלומר לשון הסעיף קושרת בין ההסתמכות על הרישום במרשם המקרקעין לבין הזכות ליהנות מתקנת השוק. מכאן, תקנת השוק של סעיף 10 לחוק המקרקעין מנקה ומטהרת פגמים פנימיים במרשם, אבל לא עוסקת כלל בנסיבות חיצוניות למרשם.
כלומר, ככל שהיה פגם במרשם, והקונה הסתמך על פגם זה, הרי לאור לשונו של סעיף 10 לחוק המקרקעין (וכמובן בכפוף ליתר התנאים), סעיף זה ממרק פגם זה, אך סעיף 10 לחוק המקרקעין כלל אינו עוסק בפגמים אחרים.
מכאן, במקרה שלפניי, סעיף 10 לחוק המקרקעין יכול היה למרק את הפגם שנפל ברישום יוסי כהן כבעלי המקרקעין, כך שניתן היה להתעלם מפגם זה, אולם, וזה העיקר לענייננו, אין בכוחו של סעיף 10 לחוק המקרקעין למרק את הפגם הנעוץ בהתחזות הכנופיה ליוסי כהן וזיוף תעודת הזהות שלו.
- עוד אציין, כי לטעמי תוצאה זו אינה עולה רק מעניין קונפינו לעיל, אלא היא משקפת את עמדתו של בית המשפט העליון עוד טרם לעניין קונפינו.
ר’, למשל, פסק הדין בעניין מורדכייב לעיל, בו מתייחס בית המשפט העליון לעניין הפגם החיצוני וההסתמכות עליו וקובע:
“קונה הרוכש זכות במקרקעין על בסיס מסמכים – דרכונים; תעודות זהות; יפויי כוח – שהם מזויפים, אינו זכאי להגנת תקנת השוק, אף אם השלים בתום לב את העסקה ברישום. תקנת השוק אינה מוחלת במקרים של “פגמים בזיהוי” בשל היות הפגם חיצוני למרשם, והיות הקונה “מונע הנזק” המיטבי בנסיבות אילו נזהר כראוי.”
וכן ר’ ע”א 767/11 להיגי נ’ עזורי [פורסם בנבו] (27.8.13) (להלן: “עניין להיגי”):
“מטעמים אלה אף הקפידה הפסיקה לתחום את ההגנה הניתנת על-פי סעיף 10 לחוק ולהחילה רק לגבי מקרים מובהקים של הסתמכות על הרישום, דהיינו כאשר מי שרשום כבעל הזכות שנרכשה איננו בעליה לאמיתו של דבר בשל רישום שאינו נכון. לעומת זאת, לא הכירה הפסיקה בתחולתה של תקנת השוק במקרקעין במקרים אחרים, אשר בהם התחזה המוכר לבעל הזכות הרשומה, למשל באמצעות ייפוי כוח מזויף, שכן במקרה כזה ההסתמכות היא על ייפוי הכוח ולא על הרישום … במלים אחרות, סעיף 10 לחוק המקרקעין מבטיח את רוכש הזכות במקרקעין בתום לב ובתמורה רק מפני הסכנה הצפויה לו במקרה שבו יתגלה בדיעבד כי הבעלים הרשום במרשם אינו בעל המקרקעין” (הדגשה אינה במקור – ג.ה).
ניתן לראות כי גם בעניין להיגי דנא, בית המשפט שולל את תחולת סעיף 10 לחוק המקרקעין במקרה של התחזות.
- לסיום עניין זה אציין כי גם שיקולי מדיניות תומכים בתוצאה שבמקרה של פגם כפול יש להעדיף את זכות הבעלים המקורי, ואנמק בקצרה.
שיקולי המדיניות בעניין קביעת “הזוכה” במקרה של תחרות בין זכויות במקרקעין הינם רבים ומגוונים, ר’ ויסמן, ‘דיני קנין’, עמ’ 314-317.
עם זאת, קיימת הסכמה רחבה כי שיקול מדיניות מרכזי שיש להביא בחשבון הינו השיקול, מיהו הגורם שיכול למנוע את הנזק. או בלשון אחרת, מיהו מונע הנזק המיטבי.
בנסיבות שלפניי, כלומר כאשר קיים פגם חיצוני ופגם פנימי, מונע הנזק הטוב ביותר הוא הרוכש. היכולת של הבעלים המקורי למנוע זיוף הינה קטנה מאוד, לעומת זאת לרוכש יש אמצעים למנוע רכישה מזייפן, כך למשל יכול הקונה להרחיב את הבדיקה לגבי הזייפן, לבדוק את מקום מגוריו, מקום עבודתו, לבקש את חשבון הטלפון הנייד, חשבון בנק, ועוד מגוון אמצעיים.
אכן, לא תמיד ניתן יהיה לגלות את הזייפן, ולעתים המרמה ערוכה בצורה כה מקצועית עד אשר היא בלתי נמנעת, אולם במקרים רבים אחרים, די בנקיטת צעדים מועטים בעלות שאינה גבוה לגלות כי מדובר בהתחזות, או בחשש להתחזות, ולמנוע את הרכישה מהזייפן ואת הנזק.
כמובן, שיש להביא בחשבון כי הטלת אחריות כזו על הקונה, יש לה מחיר חברתי וכלכלי, כאשר מדובר בפגיעה ישירה ביעילות עריכת עסקאות במקרקעין, כך אם בכל עסקה נדרוש מהרוכש לבצע שורה של בדיקות לגבי זהות המוכר, הדבר יגרום לעלויות עסקה גבוהות, אובדן זמן ופגיעה ביעילות הכלכלית.
אולם, לטעמי, וכך אף עולה באופן ברור מההלכה בעניין קונפינו לעיל, יש להעדיף כלל אשר מטיל את האחריות על זה שיכול למנוע את הנזק, כלומר על הרוכש, למרות העלות החברתית הכרוכה בכך, על פני כלל המטיל את האחריות על הבעלים המקורי, אשר אין לו אפשרות של ממש למנוע את הנזק.
- אשר על כן, ובהתאם להלכת קונפינו, סעיף 10 לחוק המקרקעין מעניק הגנה על רוכש מקרקעין בהסתמך על המרשם, אולם אינו מגן על הרוכש ממתחזה לזה הרשום במרשם המקרקעין, וזאת אף אם הרשום במרשם אינו הבעלים המקורי.
לפיכך, כאשר התובעים כאן רכשו את חלקה 150 ממתחזה למר יוסי כהן, אין הם זכאים ליהנות מתקנת השוק, וזאת גם כאשר יוסי כהן עצמו נרשם בחטא ואינו הבעלים האותנטי.
- לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה הקניינית כנגד עזבון חליל ז”ל, וקובע כי הרישום לטובת התובעים יבוטל, והמקרקעין ירשמו על של עזבון חליל ז”ל, בהתאם לרישום שקדם לרישום צו קיום הצוואה המזויף.
התביעה הנזיקית בעניין חלקה 150
טענות התובעים במישור הכספי
- כאמור לעיל, לאור דחיית הסעד הקנייני, נותר לדון רק בטענות התובעים במישור הכספי. במישור זה טוענים התובעים בכתב התביעה כי הם זכאים לסעדים הכספיים הבאים:
- א. סך של 561,000 ₪ – סך התמורה ששולם על ידי התובע;
- ב. סך של 210,000 ₪ – בגין אובדן הרווח הצפוי ממכירת חלקה 150 לצדדים שלישיים.
- התובעים דורשים כי בית המשפט יחייב את המדינה ואת עו”ד שובלי בסכומים המפורטים לעיל, וזאת על סמך העילות הבאות:
כנגד המדינה (הנתבעים 12 – 13) – התובעים טוענים כי זו חבה להם מכוח עוולת הרשלנות וזאת כאשר לא ננקטו אמצעים סבירים אצל רשם הירושות ו/או לשכת רישום המקרקעין למנוע את רישום המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין על שם מר יוסי כהן מכוח צו קיום הצוואה המזויף.
לטענת התובעים ניתן היה באמצעים סבירים למנוע את רישום מר כהן כבעלי החלקה ומכאן למנוע את עסקת התרמית והנזק שנגרם בגינה.
כנגד עו”ד שובלי (הנתבע 14) – התובעים טוענים, כי זה חב להם מכוח עוולת הרשלנות, כאשר זה פעל שלא כעורך דין סביר, כאשר יכול היה באמצעים פשוטים וסבירים לגלות כי הרישום של חלקה 150 על שם כהן נעשה עקב תרמית וכן לגלות כי לא מר כהן האמיתי הוא הלקוח שלו, אלא מתחזה למר יוסי כהן.
כנגד עו”ד מועלם (הנתבע 16) – התובעים טוענים, כי זה חב להם מכוח טענה כללית בדבר התנהלות עו”ד מועלם בשלושת העסקאות נשוא התביעה.
אחריות המדינה
- כאמור לעיל, בהתאם להלכות בעניין, רשם המקרקעין אינו אמור לבלוש או לבצע חקירות מורכבות, אלא לבחון את המסמכים המוצגים לו, וכאשר ממסמכים אלו עולה חשש כי העסקה בלתי כשירה, אמור רשם המקרקעין לבקש הבהרות.
- בעניין חלקה 150, ברור על פני הדברים, לכל הדיוט, קל וחומר, לרשם מקרקעין סביר, כי לא ניתן היה לרשום את צו קיום הצוואה שהוגש ללשכת רישום המקרקעין וזאת כאשר קיימים בו פגמים חמורים וגלויים על פני הדברים.
יוטעם כי צו קיום צוואה הינו מסמך בן כחמש שורות, כך שאין דרישה כי רשם המקרקעין ייבחן מסמכים מורכבים ומסובכים, אלא רק מספר נתונים בסיסי בצו קיום הצוואה, כגון תאריך הפטירה, תאריך הצוואה ותאריך מתן הצו. כמו כן ראוי שהרשם יבחן על פני הדברים את מספר התיק.
- במקרה שלפניי נרשם בצו קיום הצוואה:
“בעניין עיזבון המנוח עבדלה זאדה חליל ת”ז 42550251 שנפטר ביום 23/091988 ומענו היה בת ים”
ולאחר מכן:
“הנני מצהיר כי צוואתו של המנוח מיום 03/08/2009 שהעתק ממנה מצורף בזה, היא בת תוקף”
כלומר מהצו עולה כי המנוח נפטר ביום 23/091988. אלא שברור שאין תאריך שכזה.
lawdata – דטהחוקלטעמי, די בכך על מנת שרשם מקרקעין סביר היה מסרב לרשום את צו קיום הצוואה, ללא הבהרת העניין במסמך רשמי.
יוטעם, מדובר במסמך על בסיסו מועברת בעלות בנכס משמעותי כחלקת מקרקעין, ולכן יש מקום להקפיד על הנתונים הבסיסיים עליהם מושתת הרישום, ובפרט התאריך.
מכאן, כאשר רשם המקרקעין לא סרב לבצע את הרישום על סמך צו קיום צוואה פגום ולא דרש צו קיום צוואה תקין, הרי פשיטא שהתרשל.
- זאת ועוד, אף אם הייתי מקבל את תזת ‘טעות הסופר’ של המדינה, כך שנשמט הסימן “/” מהתאריך הרי בהתאם לצו קיום הצוואה, לאחר תיקון טעות הסופר, תאריך הפטירה הינו “23/09/1988”, אלא שתאריך הצוואה הינו “03/08/2009”.
כלומר, פעם נוספת לפנינו מקרה בו תאריך הפטירה קודם לתאריך הצוואה, דבר אשר אינו אפשרי בהתאם לידע הרפואי הקיים היום בידי האנושות.
- מכאן לא ניתן לפתור את הטעות הבולטת על פני צו קיום הצוואה כטעות סופר זניחה של חוסר במקף, טעות שאין מקום להטריח את מבקש הרישום לתקנה, אלא בטעות שאף אם נתקנה טכנית, הרי קיימת בעיה מהותית באי התאמה בין תאריך הפטירה לתאריך הצוואה.
- אי התאמה זו, לטעמי ולשיטתי, מהווה דגל אדום וברור אשר חייב את רשם המקרקעין שלא לרשום את בעלות מר יוסי כהן ולבקש הבהרות ממבקש הרישום.
- זאת ועוד, קיימים פגמים נוספים אשר מהווים תמרור אזהרה בפני רשם המקרקעין, ואפרט.
כך, מספר תעודת הזהות של המנוח חליל ז”ל בצו קיום הצוואה אינו זהה למספר תעודת הזהות של המנוח בנסח ההיסטורי, דבר שאף הוא מהווה פגם של ממש. המדינה בסיכומים מספקת הסבר להבדל זה, כך שלטענתה מדובר באות ד’ אשר נראית כמספר 3 והפכה להיות מספר אחר. אף אם הסבר זה נכון, הרי כאשר קיים הבדל בין תעודת הזהות בצו קיום הצוואה למספר תעודת הזהות במרשם, הדבר מחייב בירור ובדיקה.
כמו כן ראוי לציין, כי גם מבט כללי בצו קיום הצוואה מעלה חשד בדבר כשרותו, למשל, תבנית מס’ תיק הרשם הינה מספר בן 4 ספרות וזוהי אינה התבנית המקובלת, ובנוסף, המסמך ערוך בצורה מרושלת עם רווחים שאינם ברורים ואינם תקניים.
אציין כי פגמים אלו כשלעצמם אינם פוסלים רישום ואינם מחייבים בדיקה נוספת. אולם, כאשר פגמים אלו באים על רקע פגם כה ברור בתאריך בצו קיום הצוואה, הרי הם מחזקים את החובה של רשם המקרקעין שלא לרשום צו זה ללא בירור נוסף.
- לאור האמור לעיל אני קובע, כי המדינה התרשלה ברישום צו קיום הצוואה המזויף, וכאשר קיים קשר סיבתי בין התרשלותה לבין הנזק שנגרם כתוצאה מהרישום, יש לראות בה חייבת בנזיקין.
אחריות עו”ד שובלי
- כפי שציינתי לעיל בעסקה זו ייצג עו”ד שובלי הן את המוכר (המתחזה) והן את התובעים. ברור כי מידת האחריות של עורך דין המייצג את שני הצדדים הינה גבוהה יותר, היות ועליו לבצע הן את הבדיקות הבסיסיות החלות על בא כוח המוכר והן את אלו החלות על בא כוח הרוכש, וכמו כן להביא בחשבון כי למעשה אין בקרה של הצד השני על בדיקות אלו.
אציין, כי עו”ד שובלי עצמו בסיכומיו בעניין חלקה 74 מפרט את חובותיו של בא כוח המוכר לבחון את הנסח ההיסטורי, הצוואה וצו קיום הצוואה (ר’ סעיף 8.1.15 לסיכומים) ואני סבור שאכן אלו בדיקות שהיה מקום לבצע גם בנסיבות של חלקה 150.
- עו”ד שובלי בסיכומיו טוען כי אין לו אחריות וכי לא התרשל היות וקיבל מהמתחזה למר יוסי כהן נסח רישום מקרקעין נקי על שם יוסי כהן, ומכאן אין לו חובה לבחון, לא כבא כוח המוכר ולא כבא כוח הרוכש, את נסיבות רישום מר יוסי כהן בנסח הרישום.
- השאלה באלו נסיבות אמור בא כוח המוכר בעסקת מקרקעין לבחון את נסיבות רישום המוכר כבעלים בנסח רישום המקרקעין, והאם יש לו חבות לבדוק נסח היסטורי הינה שאלה נכבדת, אשר לטעמי אין לה תשובה חד משמעית וגורפת לכל מקרה ומקרה, והיא תלויה בנסיבות.
בכל מקרה, במקרה שלפניי אין צורך להידרש לה, היות והוכח באופן ברור כי לעו”ד שובלי לא הוצג נסח נקי כטענתו, ובנסיבות שכאלו, ברור כי היה צריך לבחון, לפחות על פני הדברים, את המסמכים מכוחם נרשם המוכר, ואפרט.
- ראשית, עו”ד שובלי מודה בתצהירו כי ראה את צו קיום הצוואה המזויף. לא רק שהוא מודה שראה אותו, אלא הוא מסביר כי הוא אף הבחין בפגם בתאריך הפטירה, ר’ סעיף 8.3.12 לתצהירו.
מכאן, כאשר נחשפו בפני עו”ד שובלי המסמכים שמכוחם נרשם הלקוח שלו כבעלים, היה עליו לבחון אותם, לכל הפחות, באופן שטחי. כך, אכן עשה עו”ד שובלי לטענתו, ואף גילה את הפגם.
עו”ד שובלי, לטענתו, לא התעלם מהפגם, אלא שוחח עם מר יוסי כהן (כלומר עם המתחזה למר יוסי כהן) וזה העביר לו “צו ירושה מקורי” לאחר תיקון הטעות. אילו אלו היו פני הדברים ייתכן וניתן היה לומר כי עו”ד שובלי קיים חובתו בעניין זה ולא התרשל.
אלא, שאותו צו ירושה מקורי ‘מתוקן’ לא צורף לתצהיר עו”ד שובלי, או לכל תצהיר אחר, הוא אינו חלק מתיק המשטרה שהועבר לבית המשפט, ולמעשה מלבד אמירתו בעלמא של עו”ד שובלי כי נמסר לו צו מתוקן שכזה, לא הוצג צו שכזה ולא נשמעה כל עדות התומכת בקיומו של צו מתוקן שכזה.
בנסיבות אלו, כאשר מדובר במסמך מהותי, ואף הכרחי, לתמיכה בגרסתו של עו”ד שובלי, וכאשר לטענתו של עו”ד שובלי מסמך זה היה בחזקתו, והוא לא הגישו לבית המשפט, הרי חזקה כי המסמך או שאינו קיים או שהינו פועל כנגד גרסתו, והדברים ברורים.
- למען שלמות התמונה אבהיר, כי אף אם אקבל את גרסתו הנוספת של עו”ד שובלי כי צו קיום הצוואה התגלה לו רק בשלב הכנת הדיווח לרשויות המס ולא טרם העסקה (כאמור, לשיטתי עו”ד שובלי ידע על הפגם בצו הקיום טרם החתימה), הרי עדיין הוא היה יכול בשלב זה לעצור את העברת הכספים, או רובם, ולמנוע חלק ניכר מהנזקים בשלב מוקדם.
- שנית, עו”ד שובלי הודה בחקירתו הנגדית כי לא קיבל “נסח נקי” מהמתחזה ליוסי כהן, ונדרש פרק זמן על מנת שהמתחזה ליוסי כהן יסדיר את הרישום, ר’ עמ’ 83 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.2022:
“אני אסביר לך, למיטב זכרוני בעסקה הזאת של יוסי כהן מהרגע שיעקב סגר את העסקה מול יוסי כהן או מול ברוך תשובה המתנו פרק זמן עד להשלמת רישום הצוואה או צו הירושה כי הבנו שיש שם איזה הליך רישום וברגע שהושלם הרישום וראינו את יוסי כהן כבעלים של הקרקע התקדמנו לעסקה.”
- כלומר, אין לפנינו מצב בו מגיע המתחזה למר יוסי כהן לעו”ד שובלי, מציג לו נסח בו הוא רשום כבעלים, ואומר אני מבקש למכור את המקרקעין, אלא מצב בו עו”ד שובלי יודע, עוד טרם ההסכם, כי מר יוסי כהן, הלקוח שלו, אינו רשום בלשכת רישום המקרקעין.
במצב דברים זה, עו”ד שובלי אינו יכול לטעון להסתמכות על המרשם, כאשר הלקוח שלו, לפחות בתחילת הדרך, אינו הבעלים הרשום.
- נתונים אלו, מצטרפים לנסיבות המחשידות הנוספות של העסקה, אשר כולן היו ידועות לעו”ד שובלי, וביניהן ניתן למנות: מחיר נמוך למ”ר, שלוש עסקאות רצופות מכוח צווי קיום צוואה ישנים באותו האזור, יורשים אשר זכותם נרשמה ממש טרם העסקה, פערי זמנים בין מועד הפטירה, צו קיום הצוואה והרישום, העדר פגישה בין המוכר לתובע ואי ניהול משא ומתן ביחס לתמורה או לתנאים המשפטיים.
חשוב להדגיש, כי העסקה לגבי חלקה 150 הייתה האחרונה בשרשרת העסקאות, אשר בכולן ייצג עו”ד שובלי את התובעים, כך שאף אם לגבי העסקאות הראשונות התמונה לא הייתה ברורה דיה, הרי בעסקה האחרונה, כבר היו מספר רב של סימנים המגלים חשד של ממש כי מדובר בעסקה שאינה כשרה.
- לאור האמור לעיל, אני סבור כי לאור הנסיבות הכלליות של עסקת המכר של חלקה 150, ועל רקע הנסיבות הספציפיות שהיו ידועות לעו”ד שובלי, ובהינתן שעו”ד שובלי ייצג את שני הצדדים לעסקה, אני קובע כי עו”ד שובלי התרשל בכך שלא העמיק את הבדיקות, העמקה שהייתה חושפת כי מדובר בתרמית.
אני סבור גם כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות עו”ד שובלי בביצוע הבדיקות לחתימת הסכם המכר והתשלומים השונים מכוחו ומכאן, גם לנזק שנגרם לתובעים.
אחריות עו”ד מועלם במכלול העסקאות
- התובעים טענו לאחריות של עו”ד מועלם, הן כמייצג המוכר בעסקה בעניין חלקה 71, והן בהתנהלותו בכלל העסקאות.
אני מקבל טענה זו של התובעים, ואנמק.
- עו”ד מועלם נטל חלק כעורך דין רק בעניין העסקה לרכישת חלקה 71, עת ייצג את מר גלאם, המוכר באותה עסקה. כאמור, מר גלאם לא היה הבעלים האותנטי של המקרקעין, אלא נרשם על סמך צוואה מזויפת.
עם זאת, לשיטתי ולטעמי, לאור הראיות בתיק זה יש לבחון את התנהלות עו”ד מועלם במכלול העסקאות על מנת לבחון האם קיימת לו אחריות כלפי התובעים.
לטעמי בחינה שכזו מגלה כי עו”ד מועלם פעל שלא כעורך דין סביר והתרשל בפעולותיו בעניין העסקאות האמורות לעיל.
- כפי שציינתי לעיל במסגרת פסק הדין בעניין ביישיץ וכן לאחרונה בעניין קונפינו הותוו הגבולות לגבי אחריות עורך הדין ללקוחותיו וללקוח הצד שכנגד בעסקת מקרקעין, כאשר מצד אחד, חלה על עורך הדין האחריות לבחון את פרטי העסקה והנתונים הבסיסיים ולראות כי אלו אינם מהווים דגלים אדומים, אולם ומצד שני, עורך הדין לא אמור להיות בלש או חוקר ולא אמור לבחון מה עומד מאחורי המסמכים המוצגים לו.
אלא, שלטעמי, הלכות ביישיץ וקונפינו לעיל, נכונות למצבים בה פועל עורך הדין במסגרת מקצועו כעורך הדין, אולם כאשר עורך הדין בוחר לעסוק בנושאים נוספים, אשר אינם בתחום המקצועיות שלו, ואשר משפיעים על עבודתו כעורך דין, הרי הגנת “עורך הדין הסביר” לא תעמוד לו בפעולות אלו.
- במקרה שלפניי, עו”ד מועלם, היה מעורב בשלושת העסקאות, באחת מהן כבא כוח המוכר ובאחרות בתפקידים אחרים, מלווה בריבית ופורט כספים. בנסיבות אלו, אני סבור כי יש לייחס אחריות לעו”ד מועלם לנזקים שנגרמו בכלל העסקאות.
ואנמק.
- ראשית, לעו”ד מועלם היה קשר עם מר תשובה ז”ל . אין עוררין, כי מר תשובה ז”ל היה מיוזמי התרמית וממבצעיה, כך בין היתר, הוא זה שביצע את הרישום המזויף בפועל בלשכת רישום המקרקעין. מר תשובה ז”ל הורשע בעבירות המרמה והזיוף לפי הודאתו.
מר תשובה ז”ל הוא גם זה שפנה לתובעים והציע להם את המקרקעין, בטענתו כי הוא מתווך.
הקשר של עו”ד מועלם עם מר תשובה ז”ל, לא היה חברי בלבד, אלא עו”ד מועלם הלווה מעת לעת כספים למר תשובה ז”ל, לעתים בסכומים שאינם מבוטלים, ר’ עמ’ 275 לפרוטוקול מיום 6.11.2022.
זאת ועוד, לא רק שעו”ד מועלם הלווה כספים למר תשובה ז”ל, אלא שהוא גם ידע שהוא לא מתווך רשום ולכן אינו יכול לעסוק בתיווך.
עו”ד מועלם, בניגוד לחובתו בחוקית, נמנע גם לרשום בטפסי הדיווח כי היה מתווך בעסקה וכי שולם עבור תיווך, ר’ עמ’ 290 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.2022:
“ש. למה?
ת: אני לא אוהב למלא את הרובריקה הזאת של המתווכים.
ש: מה זאת אומרת, זה לא חובה שלך? הצהרה למיסוי מקרקעין, לא?
ת: לא מדווח.”
ההסבר של עו”ד מועלם לעניין זה הינו יוצא דופן בכנותו (ר’ עמ’ 295 לפרוטוקול מיום 6.11.22):
“ת: ככה במרכז, בפריפריה זה עובד אחרת, אנשים אין להם כסף לשלם לא שכירות ולא ארנונה אז אין להם משרדים.
ש: וגם אין חשבוניות.
ת: חשבוניות אני, אני לא מס הכנסה.”
וכן בעמ’ 296 שם:
ש: איך אפשר לעבוד איתם, הרי זה מנוגד לחוק המתווכים.
ת: חברים, אתם מסתכלים על איך עובדים במרכז, בפריפריה זה עובד אחרת..
ש: אוקיי.
כמובן, כי אני דוחה מכל וכל טיעון זה של עו”ד מועלם. אין חוק אחר למרכז ולפריפריה, יתרה מזו, אין כל בסיס עובדתי לתזה של עו”ד מועלם לגבי הפריפריה, בית משפט זה עסק רבות בפריפריה ומצא כי עורכי דין והמתווכים בפרפריה הגונים, מקצועיים, ישרים ופועלים על פי החוק ובמסגרת החוק.
ואם לא די בכל האמור לעיל, הרי כי מנספח 107 לתצהיר התובעים, מתוך תיק החקירה במשטרה, עולה כי מר תשובה ז”ל, לא השיב לעו”ד מועלם את כספי ההלוואות והוא נאלץ ללחוץ על מר תשובה ז”ל שיחזיר את הכספים.
מכאן, כאשר לעו”ד מועלם הייתה מערכת יחסים כלכלית עם אחד ממתכנני התרמית, כאשר עו”ד מועלם ידע כי אין מדובר במתווך, וכי זה חייב לו כספים ואינו משיב אותם, הרי היה עליו, לכל הפחות, לשתף במידע זה את עו”ד שובלי ב”כ התובע בעסקה לרכישת חלקה 71.
בכל מקרה, ברור כי מערכת יחסים זו בין עו”ד מועלם למר תשובה ז”ל, חייבה את עו”ד מועלם למשנה זהירות כאשר ייצג את מר גלאם בעסקה בעניין חלקה 71.
- אלא שעסקיו הצדדים של עו”ד מעולם, שאינם נוגעים לעריכת דין, ביחס לעסקאות נשוא תיק זה, לא הסתכמו רק במתן הלוואות למר תשובה ז”ל, הסתרת היותו של זה עוסק בתיווך ללא רישיון תיווך ומילוי חסר של דיווח למס שבח, אלא בסדרת פעולות תמוהה בעניין כלל העסקאות בחלקות, כולל עסקאות בהן לכאורה לא ייצג מי מהצדדים.
- ראשית, עו”ד מועלם, בהתאם להודאה שלו עצמו, היה שותף פעיל בהלבנת ההמחאה שניתנה במסגרת העסקאות שנערכו בתרמית. כך, מתאר עו”ד מועלם במסגרת תצהירו, כי מר תשובה ז”ל, מהוגי ומבצעי התרמיות, פנה אליו עם המחאה על סך של 124,000 ש”ח שניתנה במסגרת עסקת חלקה 74 וביקש כי יפתח עבורו חשבון נאמנות ויעביר מהחשבון סכומים לפי הוראותיו (ר’ ס’ 7 בעמ’ 4 לתצהיר עו”ד מועלם).
המניע מאחורי פעולה זו של תשובה ז”ל נבע מהעובדה, כי ההמחאות שניתנו במסגרת העסקאות סומנו ‘למוטב בלבד’ ולכן היה קושי להפקיד את ההמחאות לחשבון המתחזה, היות ופתיחת חשבון בנק על שם המתחזה הינה פעולה מורכבת. מכאן, נעזרו המתחזה ומר תשובה בעו”ד מועלם.
עו”ד מועלם, אשר פעל לפי בקשתו של מר תשובה ז”ל, פתח חשבון נאמנות, הפקיד בו סך של 124,000 ₪, משך לעצמו 25,000 ₪ כשכר טרחה, ואת היתרה העביר, כדבריו: “את שאר הכסף ביקש מר תשובה שאני אתן בהתאם להוראות שלו וכך עשיתי”.
לטעמי ולשיטתי, בפעולות אלו סטה עו”ד מועלם מהתנהלות של עורך דין סביר. אכן, לעורך דין מותר לפתוח חשבון נאמנות עבור לקוח, אבל עורך הדין חייב לוודא כי קיים היגיון כלשהו בנאמנות זו. ודוק. עורך הדין אינו חוקר ואינו בלש, ואינו צריך לחקור מה עומד מאחורי הנאמנות, אבל עורך הדין חייב לוודא כי יש איזה שהוא הגיון עסקי או מסחרי בנאמנות מלבד מרמה או הלבנת כספים.
עו”ד מועלם לא הצליח להסביר בתצהירו, או בעדותו בבית המשפט, למרות שאלות בית המשפט בנושא, היגיון כלשהו ב- “נאמנות” שפתח. לא ניתן הסבר מכוח איזה הסכם הוקמה הנאמנות, לא ניתן הסבר מי הנהנה בנאמנות, ולמעשה עו”ד מועלם אינו מכחיש באופן מפורש, כי מדובר בנאמנות פיקטיבית אשר כל מטרתה הינה פריטת המחאה שהוגדרה למוטב בלבד.
עו”ד מועלם ציין בעדותו (עמ’ 277 לפרוטוקול מיום 6.11.22):
“לתשובה פרעתי את השיק בגלל שאני מכיר אותו, הוא בא אלי עם שיק, בגלל שאני מכיר אותו אז זה בעסקה אחת, בעסקה אחרת תשובה בא עם אותו אדם יוסי כהן, אמר לי- צביקה, הוא הולך לקנות, תפקיד את הכסף הזה אצלך, הולכת להיות רכישה, עסקה דרך המשרד שלך, זה מה שעשיתי”
בכל הכבוד לתשובתו דנא של עו”ד מועלם, העובדה שהוא “מכיר” את תשובה, או כי הולכת להיות רכישה דרך המשרד של עו”ד מעולם, אינה מהווה נימוק לפתיחת חשבון נאמנות שכל מטרתו להתחמק משרטוט של “מוטב בלבד”, דברים אלו נכונים למרכז כמו גם לפריפריה.
זאת ועוד, בעניין ההמחאה בסך של 124,000 ₪, הוסיף עו”ד מועלם “חטא על פשע” כך שמתוך הסכום שהופקד “בנאמנות” אף גבה 25,000 ₪ אשר תשובה ז”ל חייב לו מכוח היחסים ביניהם שלא בקשר לעסקה. כלומר, עו”ד מועלם השתמש בהמחאה שניתנה למוכר המקרקעין, ועל שמו, לא רק על מנת להעביר כספים לגורמים שאינם קשורים לעסקה בהתאם להוראות העבריין תשובה ז”ל, אלא גם כדי לפרוע לעצמו חובות של מר תשובה ז”ל אליו. נזכיר, מר תשובה לא היה אמור לקבל את כספי התמורה, ופשיטא שלא ניתן היה להשתמש בכספים אלו לתשלום חובות של מר תשובה ז”ל לעו”ד מועלם.
- פעולה דומה ביצע עו”ד מועלם גם לגבי כספי התמורה בחלקה 150. במסגרת עסקה זו העבירו התובעים למר יוסי כהן המחאה על סך 300,000 ₪ המשורטטת למוטב בלבד. לרמאים שוב נוצרה בעיה, לאור הקושי לפתוח חשבון בנק כמתחזה, עקב פעולות אימות שעורך הבנק. הפתרון שוב צץ בדמותו של עו”ד מועלם, אשר פתח חשבון ‘נאמנות’ בבנק הפועלים, כאשר בהצהרה לבנק כתב שתהיה פעילות עו”ש, פעילות שמעולם לא הייתה.
בסופם של דברים, הוא גבה מחשבון זה 2,000 ₪ כשכר טרחתו, ואת היתר העביר בהמחאה למר יוסי כהן. ישאל השואל, מה הרוויח מכך הרמאי המתחזה למר יוסי כהן, אשר נתן המחאה לפקודתו לעו”ד מועלם וקיבל בחזרה המחאה בסכום דומה? והתשובה פשוטה, ההמחאה שמשך עו”ד מועלם מחשבון הנאמנות למתחזה למר יוסי כהן לא הייתה משורטטת “למוטב בלבד”, וזאת בניגוד להמחאה מכוח העסקה, וכך המתחזה יכול היה להסב אותה לשותפיו העבריינים.
- גם לסדרת פעולות תמוהות אלו של עו”ד מעולם, לא ניתן הסבר מניח את הדעת על ידי עו”ד מועלם. יש לזכור, עו”ד מועלם מכיר את העסקאות בהן היה מעורב מר תשובה ז”ל, ואף ייצג באחת מהן, עו”ד מועלם אף מודע לכך שמדובר בהמחאה שניתנה במסגרת עסקת נדל”ן, ובכל זאת, עו”ד מועלם ‘מלבין’ את ההמחאה ללא סיבה משפטית או עסקית של ממש, ולא מיידע בכך את התובעים או בא כוחם עו”ד שובלי.
- עוד חשוב לציין, כי בשני המקרים בהם פתח עו”ד מועלם חשבון “נאמנות”, לא הציג עו”ד מועלם כל מסמך תומך, לא הסכם הלוואה, לא הסכם נאמנות, לא הסכם שכר טרחה ולא כל מסמך אחר.
- לאור האמור לעיל, אני סבור שקמה אחריות לעו”ד מועלם כלפי התובעים בעניין העסקאות שנעשו בחלקות 74 ו- 150.
- לגבי האחריות הספציפית של עו”ד מועלם בעסקה בעניין חלקה 71, הרי בעסקה זו ייצג עו”ד מועלם את מר רוני גלאם, אשר כאמור נרשם כבעלי החלקה מכוח זיוף צוואת קיבל ז”ל.
כפי שקבעתי לעיל, הזיוף והמרמה בעניין מר רוני גלאם היו ברמה גבוהה, כך שעיון במסמכים עצמם אין בו די על מנת לעורר סמני אזהרה אצל עו”ד מועלם ב”כ המוכר.
עם זאת, אין לבחון את אחריות עו”ד מועלם בהקשר זה במנותק ממכלול האירועים שתיארתי לעיל רק על רקע מסמכי העסקה. כאמור לעיל, העסקה הזאת הובאה לפתחו של עו”ד מועלם על ידי מר תשובה ז”ל. עו”ד מעולם ידע היטב שתשובה ז”ל עוסק בתיווך מבלי שהוא מחזיק ברישיון תיווך. יתרה מזו, מר תשובה היה חייב כספים לעו”ד מועלם. עו”ד מועלם גם הודה שהכיר את מר גלאם קודם לכן, ולפיכך יכול היה לברר כיצד ומדוע זה “זכה” בצוואת הגב’ קיבל גולדה ז”ל.
יתרה מזאת, וכאמור לעיל, בשלב מסוים ניכה עו”ד מועלם שיקים עבור מר תשובה ז”ל והמתחזים בעסקאות 74 ו- 150, כאשר פעולות אלו של גורמים אלו, היו צריכים להדליק נורות אזהרה אצל עו”ד מועלם גם ביחס לעסקה בה ייצג את גלאם, חלקה 71, כאשר מדובר באותו מר תשובה ז”ל. אדגיש, כי ידיעה זו של עו”ד מעולם הייתה עוד בשלב בו ניתן היה עוד למנוע חלק מהנזקים שנגרמו בעניין חלקה 71.
- בנוסף לאמור לעיל, אין חולק כי במחשבו של עו”ד מועלם אותר על ידי המשטרה מסמך המתיימר להיות מסמך ממשרדו של עו”ד ברונו מנדלזון, אשר כנופיית המתחזים השתמשה בשמו כחלק ממעשה הזיוף והמרמה. עו”ד מועלם אמנם הסביר כי מתווך מסוים ביקש ממנו, כי המסמך יודפס במשרדו של עו”ד מועלם, ומכאן, לשיטת עו”ד מועלם, מסמך מזויף על שמו של עו”ד מנדלזון מצא את עצמו על מחשבו של עו”ד מועלם. ראוי להודות, כי הסברו של עו”ד מועלם בהקשר זה מעורר קשיים, כאשר לא ברור מדוע יש צורך להדפיס מסמך שכזה, אשר הינו מסמך מזויף, דווקא במשרדים של עורך דין, ומכל מקרה עצם הבקשה מעוררת חשד.
איני סבור כי מציאת המסמך המזויף בעניין עו”ד ברונו מנדלזון על מחשבו של עו”ד מועלם די בו לייחס אחריות לעו”ד מועלם בנזיקין, אולם מדובר בעוד לבנה בבניין האחריות של עו”ד מעולם.
- למען שלמות התמונה אוסיף, כי עדותו של עו”ד מועלם והסבריו בהקשר למכלול תמרורי האזהרה דלעיל לא הייתה משכנעת.
- לאור האמור לעיל, יש לייחס אחריות לעו”ד מועלם לנזקים שנגרמו לתובעים בחלקות 71, 74 ו- 150, כאשר במסגרת הפרק הדן בחלוקת האחריות, אדון מהו חלקו של עו”ד מועלם בנזק שהוכח.
רשלנות תורמת של התובעים
- הנתבעים טוענים כי יש לייחס רשלנות תורמת משמעותית לתובעים, כאשר אלו יכולים היו לזהות את התרמית על פי סימנים מקדימים רבים. בפרט מציינים הנתבעים, כי אין מדובר ברוכש רגיל, אלא ביזם נדל”ן, אשר יש לו מומחיות בעסקאות מסוג זה.
- כמפורט בהרחבה לעיל בעניין חלקה 74, קבעתי שלא מצאתי רשלנות של התובעים כלפי הנתבעים שכנגד 7-11, ואני סבור כי הנימוקים שם נכונים ורלוונטיים גם ביחס ליתר החלקות, ואנמק בקצרה.
- כאמור לעיל, אני מקבל את טענת הנתבעים כי התובעים אינם הדיוטות בתחום הנדל”ן, כאשר מחומר הראיות, ובפרט מעדותו של התובע, ד”ר ברון, עולה כי על אף שמקצועו הינו רופא שיניים, הרי הוא מומחה ויזם בתחום הנדל”ן.
כך, במסגרת עדותו הודה התובע כי ערך עסקאות רבות במקרקעין מסוגים שונים, ר’ עמ’ 73-74 לפרוטוקול הדיון מיום 20.7.2022.
- עם זאת, גם תחת ההנחה כי התובע, והחברה בשליטתו ובבעלותו, היו בעלי מומחיות רבה בתחום המקרקעין, וניתן אף להגדיר כי עיסוקם הינו יזמות במקרקעין, עדיין לא מצאתי כי קיימת רשלנות תורמת שלהם.
- שתי עובדות הבסיס לעניין זה, עליהן אין חולק, הינן כי התובעים שכרו עו”ד המתמחה בנדל”ן, עו”ד שובלי, על מנת לייצגם בעסקאות וכי המקרקעין נרכשו על ידי התובעים לאחר רישום המוכר בנסח, כלומר על סמך “נסח נקי”.
זאת ועוד, עו”ד שובלי לא הזהיר את התובעים בשום שלב טרם התגלתה התרמית, כי קיים חשש או חדש המצדיק בחינה נוספת.
אציין, כי בעניין קונפינו לעיל, דן בית המשפט ברשלנות תורמת של הרוכש, וקבע כי כאשר זה הסתמך על עורך דין הבקיא בנדל”ן, אין מקום לייחס לרוכש רשלנות תורמת, ר’ קונפינו לעיל בפיסקה 130:
“זאת ועוד: עסקינן בלקוח אשר שכר את שירותיו של עורך דין המתמחה בנדל”ן, אשר יידע את עורך דינו אודות כל תהיה שעלתה אצלו בקשר לעסקת המקרקעין ואשר סמך על פועלו של עורך הדין. מטעם זה בלבד, אין לייחס לנצר שום אשם תורם.”
- בנסיבות אלו, אני סבור כי אין ביתר הנסיבות עליהן מצביעים הנתבעים, כגון מחיר העסקאות, או המועדים הקרובים בהן הוצעו, בכדי לכונן רשלנות של התובעים. אין מדובר בידיעות מוצקות או ממשיות כי העסקאות חשודות במרמה, אלא במידע כללי אשר ניתן לפרשנויות שונות.
אציין, כי לא הוכח באמצעות שמאי מקרקעין כי אכן העסקאות נעשו במחיר הנמוך משמעותי ממחיר השוק, וכאשר מדובר בקרקע ריקה המיועדת להשקעה, לא מצאתי גם פגם בדרך ניהול המשא והמתן המסחרי או המשפטי.
- לאור האמור לעיל, אף אם עולות תהיות לגבי התנהלות התובע ברכישת המקרקעין, הרי כאשר התובע הסתמך על עורך דין מטעמו ועל נסח רישום מעודכן, וכאשר עורך הדין לא הציב בפני התובע אזהרות כלשהן בדבר העסקאות, לא ניתן לייחס לו, או לחברה התובעת, סטייה מהתנהלות של יזם נדל”ן סביר, ואין רשלנות תורמת.
הנזקים וחלוקת האחריות
- בפתח הדברים בעניין הנזק, ראוי להבהיר, כי הנזקים בהם אדון הם אך ורק הנזקים שנתבעו במסגרת כתב התביעה המתוקן, ומובן כי אין מקום לדון בנזקים שלא נתבעו בכתב התביעה המתוקן, גם אלו שפורטו בתצהירים או בסיכומים.
דין דומה חל גם בעניין הנתבעים, התובעים בכתב התביעה המתוקן מבקשים לייחס אחריות לנתבעים מסוימים ביחס לחלקה מסוימת. לפיכך, הבסיס לדיון בשאלת חלוקת האחריות יהיה בהתאם לנטען בכתב התביעה המתוקן. כך, לדוגמא, אם לגבי חלקה מסוימת, לא ייחס התובע אחריות לנתבע מסוים, הרי אין מקום לדון באחריותו של אותו הנתבע, וזאת אף אם יתר הנתבעים סבורים שיש לאותו הנתבע אחריות, וזאת בפרט שלא הוגשו הודעות צד שלישי.
נזק משותף לכלל החלקות – הפסד רווח צפוי
- התובעים בכתב התביעה המתוקן טוענים להפסד רווח צפוי בכל אחת מהעסקאות. כך, לגבי חלקה 74, טוענים התובעים להפסד רווח צפוי בסך של 181,654 ₪, לגבי חלקה 71 נזק בסך של 265,000 ₪ ולגבי חלקה 150 נזק בסך של 210,000 ₪.
אני סבור שיש לדחות את התביעה בראש נזק זה.
- כמבואר לעיל, עילת התביעה כנגד הנתבעים הינה עילת הרשלנות מכוח דיני הנזיקין, כאשר מטרת העל של דיני הנזיקין בכלל, ועוולת הרשלנות בפרט, הינה הצבת הניזוק במצבו אילולא בוצעה העוולה, ר’, למשל, בפסק הדין הידוע בעניין ד”נ 15/88 שמואל מלך נ’ ורדה קורנהויזר [פורסם במאגר נבו] (13.3.1990).
- מכאן, לענייננו, הרי אילו הנתבעים, כלומר עורכי הדין והמדינה, היו עושים מלאכתם נאמנה כטענת התובעים, הרי התובעים היו מגלים כי החלקות נלקחו מבעליהם המקוריים בתרמית, ובמקרה שכזה התובעים לא היה רוכשים את החלקות. ודוק. בהעדר ההתרשלות, לא היו התובעים רוכשים את החלקות. מכאן, העדר ההתרשלות אינה “מרפא” את המרמה של חבורת הנוכלים ולא היה מקנה בעלות במקרקעין לתובעים, אלא רק היה מוביל לכך שהתובעים לא היו מבצעים את העסקאות.
כלומר, ההתרשלות הנטענת של הנתבעים גרמה לכך שהתובעים רכשו את החלקות עקב תרמית, ואילו הנתבעים היו מתנהגים בסטנדרט ראוי, הרי החלקות כלל לא היו נרכשות.
מכאן, הפסד רווח צפוי ממכירת החלקות, אינו חלק מהעמדת הניזוק במצבו ללא ביצוע העוולות, היות ומצבו ללא ביצוע העוולות היה אי רכישת החלקות, ולא רכישת החלקות ומכירתן ברווח.
במילים אחרות, בראש נזק זה התובעים מבקשים נזק המוכנה בדיני החוזים “נזק קיום”, נזק אשר באופן עקרוני לא ניתן לעתור לו מכוח עוולת הרשלנות, ובוודאי שלא בנסיבות תיק זה, כאשר העמדת הניזוק במצבו טרם העוולה, משמעותה, אי רכישת החלקות.
- אשר על כן, אני דוחה את התביעה בראש הנזק של אובדן רווח צפוי.
חלקה 71 – הנזק וחלוקת האחריות
- כאמור לעיל, דחיתי את ראש הנזק של אובדן הרווח הצפוי ממכירת החלקה. למען שלמות התמונה אציין, כי גם אם הייתי מכיר בראש נזק זה כבר-פיצוי, הרי נזק זה, ובפרט שיעורו, לא הוכח על ידי התובעים, כאשר לא הוגשה כל ראיה בנושא.
- ראש הנזק השני הנתבע, הינו פיצוי בסך של 416,000 ₪ המהווה את הסכום ששולם על ידי התובעים למתחזה והופקד אצל עו”ד מועלם בנאמנות. לאור עיקרון העל של דיני הנזיקין, עיקרון השבת המצב לקדמותו, אני מכיר בראש נזק זה במלואו, כאשר זהו הנזק הישיר שנגרם לתובעים.
התובע בכתב התביעה מבקש לחייב בסכום זה את עו”ד שובלי, עו”ד מועלם ומדינת ישראל.
- כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, איני סבור כי קיימת אחריות בעניין חלקה 71 למדינת ישראל או לעו”ד שובלי, כאשר מצאתי כי קיימת אחריות לעו”ד מועלם, לאור מכלול התנהלותו, כמפורט לעיל.
- אשר על כן, עו”ד מועלם יישלם לתובע סך של 416,000 ₪, כאשר סכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. אבהיר, כי לא נעלם מעיני כי התשלום בסך של 416,000 ₪ נעשה כשנה טרם הגשת התביעה, אולם כאשר במסגרת כתב התביעה נתבע סכום של 416,000 ₪ בלבד, ללא הפרשי הצמדה וריבית, וכאשר בסעיף 222 לכתב התביעה התבקשו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בלבד, לא מצאתי לנכון להורות על הצמדה מיום התשלום עד ליום הגשת התביעה, כאשר כאמור, זו לא נדרשה. דין דומה חל על כלל החלקות.
- חיוב זה של עו”ד מועלם לשאת בהפסדי התובעים אינו סוף פסוק בעניין הנזק, היות ואין חולק כי מתוך כספי הנאמנות האמורים שולם מס שבח, כאשר בהתאם לנספח 109 לתצהיר התובעים, מדובר בסכום של 85,920 ₪.
כאמור, בית המשפט נתן פסק דין המורה על ביטול העסקה בחלקה 71, ומכאן, בכפוף לדינים הרלוונטיים, על רשויות המס להשיב סכום זה לחשבון הנאמנות ממנו שולם הסכום.
- לפיכך, עו”ד מועלם רשאי לפנות לרשויות המס בבקשה להשבת מס השבח לחשבון הנאמנות, וככל שיושב סכום המס, הרי זה יועבר לתובעים ויופחת מסכום החוב של עו”ד מועלם לתובעים מכוח פסק דין זה.
- למען הסר ספק יובהר, כי החבות של עו”ד מועלם לפצות את התובעים בסך של 416,000 ₪ אינה תלויה בהשבה או בהחזר מרשויות המס, כאשר רק וככל שישובו הכספים, אלו יופחתו מהסכום בסך של 416,000 ₪.
כמו כן, ככל שיידרש שיתוף פעולה של התובעים לצורך השבת הסכומים האמורים, אני מורה להם לעשות ככל הנדרש על ידי רשויות המס ולחתום על כל מסמך על מנת להשיב כספים אלו לחשבון הנאמנות.
חלקה 74 – פיצוי כספי וחלוקת אחריות
- ראש הנזק הראשון הנתבע בכתב התביעה בעניין חלקה 74 הינו אובדן רווח צפוי בסך של 181,654 ₪.
כמפורט לעיל, לא הכרתי בראש נזק זה, וזאת כאשר אילולא ביצוע העוולות הנטענות, חלקה 74 כלל לא הייתה נרכשת על ידי התובעים, וממילא מעולם לא הייתה נמכרת על ידם ברווח.
אשר על כן, אני דוחה ראש נזק זה.
- ראש הנזק השני הנתבע בעניין חלקה 74 הינו פיצוי בסך של 484,650 ₪ אשר שולמו על ידי התובעים למתחזה והופקדו בנאמנות בידי עו”ד חיימוב.
כאמור לעיל, לאור עיקרון העל של דיני הנזיקין, עיקרון השבת המצב לקדמותו, אני מכיר בראש נזק זה במלואו, כאשר זהו הנזק הישיר שנגרם לתובעים.
בהתאם לתצהיר עו”ד חיימוב בחשבון הנאמנות נותרו נכון ליום 12.12.21 (מועד הגשת התצהיר) סך של כ- 88,000 ₪. לפיכך, סכום זה יש להשיב לתובעים ולהפחית מהנזק בגין תשלום התמורה למתחזה.
כך שהנזק הינו בסך של 484,650-88,000=396,650 ₪.
- בכתב התביעה עותרים התובעים לחייב בסכום נזק זה את עו”ד שובלי, עו”ד חיימוב, מדינת ישראל וכן עו”ד מועלם.
- לאור פירוט הרשלנות של כל אחד מהגורמים לעיל, ולאחר שהבאתי בחשבון כי עו”ד חיימוב היא זו שייצגה את המוכר המתחזה, ומכאן אחריותה גדולה יותר, וכן לאחר שהבאתי בחשבון את חלוקת האחריות ואת הנימוקים בעניין קונפינו לעיל, ולאור פעולותיו של עו”ד מועלם, אני קובע את חלוקת האחריות, כדלקמן:
עו”ד חיימוב – 40% מהנזק;
מדינת ישראל – 20% מהנזק;
עו”ד שובלי – 15% מהנזק;
עו”ד מועלם – 25% מהנזק.
- למען הסר ספק אציין, כי לא נעלם מעיני כי בעניין קונפינו לעיל, בית המשפט העליון התערב בקביעות בית המשפט קמא, וקבע שאין אחריות לבא כוח רוכש המקרקעין. אלא, שכפי שפירטתי בהרחבה לעיל, אני סבור כי המקרה של עו”ד שובלי כאן שונה מעניינו של עו”ד שמחיוף בעניין קונפינו לעיל.
בעניין קונפינו לעיל פטר בית המשפט העליון את בא כוח הרוכש, עו”ד שמחיוף, על סמך הממצא כי “…ובפני עו”ד שמחיוף לא נדלקו שום “אורות אדומים”, לעומת זאת, במקרה שלפני, וכפי שנומק לעיל, אני סבור כי בפני עו”ד שובלי נדלקו אורות אדומים המצדיקים הטלת אחריות בשיעור של 15% מהנזק.
- עוד אציין כי גם בגין חלקה זו שולם מתוך כספי הנאמנות סך של כ- 118,214 ₪ למס שבח (ר’ עמ’ 47 לתצהיר עו”ד חיימוב).
לפיכך, בהתאם להכרעתי לגבי חלקה 71, גם במקרה זה, הנתבעים רשאים לפנות לרשויות המס על מנת לקבל השבה של סכום זה, וככל שהסכום יושב לאחר ששולם הפיצוי המלא לתובעים, הוא יחולק בין הנתבעים בהתאם לחלוקת האחריות האמורה לעיל ובהתאם לתשלום בפועל שביצע כל נתבע לתובעים.
הצדדים, לרבות התובעים, ישתפו פעולה לצורך השבת הסכום ששולם לרשויות המס לחשבון הנאמנות.
- ראש הנזק השלישי, הינו סך של 395,000 ₪ אשר לטענת התובעים שולם בגין “מס השבח העודף בו חוייבה התובעת” בגין מכירת חלקה 74 לנתבעים 7-11, ר’ ס’ 215.1.3 לכתב התביעה המתוקן.
אני דוחה את התביעה בראש נזק זה, ואנמק.
- לא מצאתי בכתב התביעה, או בראיות התובעים, כל ראיה או הוכחה בדבר תשלום זה למס שבח. אציין כי מלבד ציון הסכום בסעיף 93.1.3 לתצהיר התובע, אין בתצהיר כל תמיכה לתשלום הסכום האמור.
- אדגיש, כי גם כאשר התובע מתאר את העסקה בפרק ב.2 לתצהירו (עמ’ 5 עד 6) אין כל איזכור לתשלום הנטען למס שבח בסך של 395,000 ₪, וממילא גם אין כל ראיה שתומכת בכך.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענה בראש נזק זה.
- למען הסר ספק, ככל שאכן שולם סכום כאמור על ידי התובעים ישירות, הרי כאשר בוטלה העסקה בחלקה 74, לרבות עסקת המכר של התובעים לנתבעים 7-11, רשאים התובעים לפנות לרשויות מס שבח בבקשה להשבת הסכום ששולם, ככל ששולם.
גם בעניין זה, אני מורה לכלל הצדדים, ובכללם הנתבעים 7-11, לשתף פעולה ככל הנדרש לשם השבת הכספים האמורים ככל ושולמו.
חלקה 150 – פיצוי כספי וחלוקת אחריות
- ראש הנזק הראשון הנתבע בגין רכישת חלקה זו הינו פיצוי בסך של 210,000 ₪ בגין אובדן הרווח ממכירת החלקה לצד שלישי. כמפורט לעיל, דחיתי את התביעה בראש נזק זה. מלבד האמור לעיל, הרי התובע לא הוכיח קיומו של נזק, וממילא לא את שיעורו.
- ראש הנזק השני הינו סך של 561,000 ₪ אשר שילמו התובעים למתחזה וזאת באמצעות חשבון נאמנות שפתח עו”ד שובלי.
אני סבור כי יש להכיר בראש נזק זה. מדובר בחסרון כיס מדויק שנגרם לתובעים, כאשר שולמה תמורה על ידם בגין מקרקעין אשר מכוח פסק דין זה יושבו לבעליהם.
- עוד אציין כי גם בגין חלקה 150 נטען שולם מתוך כספי הנאמנות סך של 248,382 ₪ לשלטונות המס, כמס שבח ומס רכוש.
לפיכך, בהתאם להכרעתי לגבי חלקות 71 ו- 74, גם במקרה זה, הנתבעים רשאים לפנות לרשויות המס על מנת לקבל השבה של סכום זה, וככל שהסכום יושב, הרי לאחר שישולם הפיצוי המלא לתובעים, הוא יחולק בין הנתבעים, בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי ובהתאם לתשלום בפועל שביצע כל נתבע לתובעים.
הצדדים, לרבות התובעים, ישתפו פעולה לצורך השבת הסכום ששולם לרשויות המס לחשבון הנאמנות.
אציין כי מראיות הצדדים לא ברור האם נותר כסף בחשבון הנאמנות, כך התובע טוען בסעיף 62 לתצהירו כי בחשבון הנאמנות נותר סך של 47,129 ₪, לעומת זאת מתצהיר עו”ד שובלי עולה כי לא נותר כסף בחשבון הנאמנות.
כך או כך, אני מורה על העברת יתרת כספי הנאמנות, ככל שאלו קיימים, לתובעים, כאשר סכום זה יופחת מראש נזק זה.
- התובעים טוענים לאחריות של עו”ד שובלי ומדינת ישראל לראש נזק זה. כמו כן, קיימת טענה כללית של התובעים לגבי אחריות עו”ד מועלם לנזקים בכלל העסקאות שנעשו בחלקות השונות.
- לאור הניתוח המפורט לעיל בדבר אחריות שלושת הגורמים, עו”ד שובלי, מדינת ישראל ועו”ד מועלם, אני סבור כי חלוקת האחריות הינה:
50% אחריות לעו”ד שובלי, אשר ייצג ברשלנות את שני הצדדים לעסקה, 25% אחריות לעו”ד מועלם, שפרט באופן רשלני המחאה למוטב בלבד שניתנה אגב העסקה ו- 25% אחריות למדינת ישראל, אשר איפשרה רישום של צו קיום צוואה פגום על פניו, ואנמק בקצרה.
כפי שפירטתי לעיל בהרחבה, בעסקה בחלקה 150 עו”ד שובלי ייצג הן את המוכר והן את הרוכש ומכאן נדרש לזהירות מיוחדת. עו”ד שובלי, למרות שנדרש לזהירות מיוחדת, התעלם מסימני אזהרה ברורים שעמדו לפניו, ומכאן נושא בחלק מרכזי באחריות לכך שנמכרה קרקע על סמך תרמית.
עו”ד מועלם אפשר פריטת כסף באמצעות חשבון נאמנות, ואף אם פעולותיו בעניין הנאמנות אינן עולות לכדי תרמית, הרי בוודאי מדובר בסטייה מסטנדרט סביר ובהתרשלות, וזאת כאשר עו”ד מועלם היה מודע למעורבות של מר תשובה ז”ל בכלל העסקאות. בנסיבות אלו, יש לייחס אחריות מסוימת לעו”ד מועלם וזאת גם לאחר שהבאתי בחשבון שלא היה מעורב באופן ישיר בעסקה.
רשם המקרקעין כשל בכך שרשם מקרקעין מכוח צו קיום צוואה אשר על פניו פגום, ומכאן יש להטיל עליו אחריות, עם זאת, לטעמי אחריות פחותה מאשר על עו”ד שובלי.
סיכום
- לאור האמור והמפורט לעיל, אני פוסק כדלקמן:
חלקה 71
עו”ד מועלם יישלם לתובעים סך של 416,000 ₪, כאשר סכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
הנתבעים, בשיתוף פעולה של כלל הצדדים, יפנו לרשויות המס להשבת המסים ששולמו בגין העסקה, ולאחר שיושבו ינהגו בהם כמפורט לעיל.
חלקה 150
עו”ד שובלי, מדינת ישראל ועו”ד מועלם ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים סך של 561,000 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
חלוקת האחריות בין נתבעים אלו הינה – 50% אחריות לעו”ד שובלי, 25% אחריות לעו”ד מועלם ו- 25% אחריות למדינת ישראל.
הנתבעים, בשיתוף פעולה של כלל הצדדים, יפנו לרשויות המס להשבת המסים ששולמו בגין העסקה, ולאחר שיושבו ינהגו בהם כמפורט לעיל.
חלקה 74
עו”ד חיימוב, עו”ד שובלי, עו”ד מועלם ומדינת ישראל ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים סך של 396,650 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
עו”ד חיימוב תעביר את מלוא הכספים המצויים בחשבון הנאמנות, ולא פחות מסך של 88,000 ₪, לתובעים.
חלוקת האחריות בין נתבעים אלו הינה – 40% אחריות לעו”ד חיימוב, 15% אחריות לעו”ד שובלי, 20% אחריות למדינת ישראל ו- 25% לעו”ד מעולם.
הנתבעים, בשיתוף פעולה של כלל הצדדים, יפנו לרשויות המס להשבת המסים ששולמו בגין העסקה, ולאחר שיושבו ינהגו בהם כמפורט לעיל.
- התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים 10-11 סך של 297,904 ₪ ולנתבעים 7-10 סך של 503,499 ₪, כאשר סכומים אלו נושאי הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעות שכנגד ועד התשלום בפועל.
בכפוף להשבת מלוא סכום התמורה על ידי התובעים לנתבעים 7-11, כולל הפרשי ההצמדה והריבית, עו”ד שובלי יעביר את כספי התמורה שהופקדו אצלו בנאמנות לידי התובעים.
לא ישולמו מלוא הכספים לנתבעים 7-11 בתוך 30 יום מיום פסק דין זה, יעביר עו”ד שובלי את הכספים המופקדים אצלו בנאמנות לידי הנתבעים 7-11 וסכום זה יקוזז מסכום ההשבה המפורט בסעיף זה.
התובעים, בשיתוף פעולה של הנתבעים 7-11 ויתר הצדדים, יפנו לרשויות המס להשבת המסים ששולמו בגין העסקה, ולאחר שיושבו, יועברו המסים לגורם ששילם אותם בפועל.
הוצאות
- לעניין ההוצאות, ההלכה במשפט הישראלי הינה כי צד שזכה במשפט זכאי לקבל החזר ראלי על שכר טרחת עורכי הדין שהוציא ועל הוצאות המשפט שהוציא. עם זאת נקבע, כי יש לבחון כי ההוצאות שהוצאו הינן סבירות ומידתיות לניהול ההליך. כמו כן, יש לשקול פרמטרים נוספים, כגון: היחס בין הסעדים שנתבקשו בתביעה לאלו שאושרו בפועל, התנהלות הצדדים, מורכבות ההליך וכדומה.
בית המשפט העליון הבהיר את הכללים בעניין פסיקת הוצאות בפסק הדין בעניין ע”א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע”מ נ’ תפן מדיקל בע”מ [פורסם במאגר נבו] (24.2.2022):
“ככלל, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ריאליות, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. שיעור ההוצאות “נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו”.”
- על רקע זה אבחן את תשלומי ההוצאות לתובעים ולנתבעים השונים.
זכות התובעים להוצאות
- התובעים זכו במרבית תביעתם כנגד עו”ד חיימוב, עו”ד שובלי, עו”ד מועלם וכן מדינת ישראל, כמפורט לעיל.
- בנסיבות אלו, כאשר הבאתי בחשבון את ההליך הממושך שהתנהל, את סכום התביעה שהתקבל ביחס לסכום התביעה שנתבע ואת חלוקת האחריות שקבעתי בין הנתבעים, אני סבור שאין מקום להבדיל בשיעור ההוצאות בין הנתבעים השונים.
אשר על כן, כל אחד מהנתבעים הללו ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ”ט עורך דין בסך של 70,000 ₪ (כולל מע”מ).
זכות הנתבעים 1, 3 ו- 5 להוצאות
- כמפורט לעיל, התביעה כנגד הנתבעים 1, 3 ו- 5 נדחתה, כאשר המקרקעין הושבו לבעליהם המקורי. לאור האמור לעיל יש לחייב את התובעים בהוצאות נתבעים אלו.
בעניין זה, לטעמי, יש להבחין בין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 3 והתביעה כנגד הנתבע 5.
לשיטתי, התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 3 הייתה תביעת סרק. אין מחלוקת כי לגבי החלקות בהם הבעלים המקורי הינם הנתבעים 1 ו- 3 ( חלקות 71 ו- 74) העסקה לא הסתיימה ברישום של התובעים. לפיכך, הן בהתאם ללשון הברורה של סעיף 10 לחוק המקרקעין והן בהתאם להלכות החד משמעיות בנושא, בהעדר סיום העסקה השנייה ברישום, לא ניתן ליהנות מתקנת השוק.
לפיכך, פסיקת ההוצאות לגבי נתבעים אלו צריכה להיות בערכים ריאליים על מנת למנוע הפסד כיס מהנתבעים הללו. עם זאת, ראוי להביא בחשבון, כי בשלב מסוים של ההליך הסכימו התובעים לדחיית התביעה ביחס לנתבעים אלו, דבר המצדיק הפחתה מסוימת מסכום ההוצאות.
ביחס לנתבע 5, כאשר הרישום של חלקה 150 הושלם, לא ניתן לומר כי התביעה הינה תביעת סרק והמחלוקת המשפטית בנושא הובהרה רק בעניין קונפינו לעיל. מצד שני, בעניין זה, נאלץ הנתבע 5 לנהל את ההליך עד סופו.
לאור האמור לעיל, ולאחר שעיינתי בסיכומי נתבעים אלו ביחס להוצאות הראליות שנגרמו להם, אני קובע כי התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים, כדלקמן:
הנתבע 5 – סך של 100,000 ₪ (כולל מע”מ).
הנתבע 3 – 150,000 ₪ (כולל מע”מ).
הנתבע 1 – 150,000 ₪ (כולל מע”מ).
זכות הנתבעים 7 – 11 להוצאות
- כמפורט בפסק הדין, קיבלתי את תביעת הנתבעים 7-11 בחלקה, כך שקבעתי כי הם זכאים להשבת הסכומים ששילמו, אולם לא לפיצויים.
בנסיבות אלו, אני פסוק כי התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים 7-11, כדלקמן:
הנתבעים 7-9 – סך של 85,000 ₪ (כולל מע”מ).
הנתבעים 10-11 – סך של 85,000 ₪ (כולל מע”מ).
- כל סכומי ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, י”ט טבת תשפ”ד, 31 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
גלעד הס
ראו פה כתבת יחץ שעשה אביעד פוהורילס לרני רהב בישראל היום 14/2/2021
אביעד פוהורילס מקבל מרני רהב כתבות מוכנות והוא מזרים אותן ל ICE ועוד כל מיני אתרי זבל על מנת למלא את האינטרנט בתוכן המבוקש.
https://www.israelhayom.co.il/article/870551
One Comment
וואו. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.
במשך שנים אני שומעת כל כך הרבה דברים על הזוג הזה ולמען גילוי נאות אני גרה בסביון לא רחוק מהזוג רהב.
אז ככה כל כך הרבה שמועות וסיפורים רצים ורצו בשכונה שלנו והנה פתאום חלק קטן מאד מתנכז לתוך כתבה אחת.
אני לא מצליחה להבין איך דבר כזה לא תופס את כל הכותרות , ישנם כל כך כך הרבה סיפורים ששמעתי על הלייף סטייל של רני רהב ואשתו.
האם כך זה באמת עובד שאמצעי המדיה יודעים על זה ושותקים כל אחד מהסיבות שלו?
פשוט מזעזע והגיע הזמן שמשטרת ישראל באמת תחקור את הדבר הזה.
לא יעלה על הדעת שפשוט יהיה וכאלה שהם מחוסנים ויהיו כאלה שישלמו מחירים כבדים על 1% מהמתואר כאן בכתבה.
אני פשוט מתביישת
הערת מערכת:
חמודה זו הפלטפורמה למענך. Spill the beans פה או במייל אלינו. עדנה ממתינה.