לפנינו עוד כתבת יחצ”נות זבל ב”מקור ראשון” של יהודה יפרח, שופר של הפמינאציות הפמיניסטיות, נשים ממורמרות שרוצות לשנות את ההלכה, וחושבות שהדת היהודית מדירה אותם בגלל שנאת נשים.  קשה להן לקבל את הדת היהודית כמו שהיא והן רוצות לשנות אותה.

אנחנו אומרים לנקבות חדורות רעל כאלה:  לכו תפתחו לכן דת חדשה, עם מנהגים משלכן, בתי כנסת שלכן, ותוכלו גם להכיר זו את זו ולהתחתן זו עם זו, בלי לחפש גבר שעלול לרצוח אתכן.

בתמונה:  יהודה יפרח כתב זבל פמיניסטי הסוגד לנפלאות הוגינה הדוסית

הפעם כתבת הזבל היא על בתיה כהנא דרור, מי שעמדה בראשות ארגון מבוי סתום, ארגון רדיקלי שהיה תוקף ותוקף את הרבנות ואת בתי הדין הדתיים באופן מבזה ביותר, למרות שאין ארגון יותר פמינאצי מבתי הדין הרבניים.  כולם שם לטובת נשים “בחסות התורה” – אותה “תורה” שבתיה כהנא דרור נגעלת ממנה.  אם היא כל כך נגעלת מהתורה ומיחס התורה לנשים ולבעלות כוס, מדוע אינה פותחת דת חדשה וכנסיה חדשה לנקבות בלבד וסוגדת לאלוהימה שלה על פי תורת הפמינאציה?

בתמונה:  יהודה יפרח שופר תעמולה של נשים ששונאות גברים מלקק בפות של בתיה כהנא דרור ממבוי סתום

בתיה כהנא דרור פוטרה מהעמותה מבוי סתום.  בסוף אפילו מהנהלת בתי הדין הרבניים לעגו לה בתגובה לעיתונות:

“העובדות מדברות בעד עצמן – עו”ד בתיה כהנא־דרור הולכת הביתה, ללא תפקיד או משרה חדשים, כאשר לדבריה היא ‘מחפשת את האתגר הבא’ – דבר שמעלה תהיות רבות. אנו יכולים להעיד כי במבחן התוצאה בתיה כהנא־דרור כשלה. ארגון ‘מבוי סתום’ בהנהגתה התמחה ברעש תקשורתי ובבג”צים, אולם בסופו של דבר התקשה לספק את הסחורה של סיוע פשוט לעגונות מתוך מטרה לפתור עניינים ולא לסבכם. ארגוני נשים אחרים, הפועלים בשיתוף פעולה עם אגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, קצרו עמנו בשנים האחרונות הישגים רבים במאות תיקים שייצגו, אך ב’מבוי סתום’ בחרו בעיקר להשתלח באופן פבלובי בבתי הדין הרבניים, כאשר במקרים רבים נוצר יותר נזק מתועלת”.

בשנת 2021 בבחירות הרביעיות בתיה כהנא דרור הצטרפה למפלגה של ליברמן והכריזה שהיא רוצה להיות שרת הדתות….  מה לדוסית גועלית ששונאת חוי, ולאוכל שרימפים כמו ליברמן?????  הדבר הראשון שעשתה זה לקלל את  בצלאל סמוטריץ’ שהוא מוטציה.    לדבריה של בתיה כהנא דרור:

“אני באמת חושבת שסמוטריץ’ לא מייצג ציונות דתית. הוא באמת סוג של מוטציה, הסתעפות של הציונות הדתית שלא הייתה בקונצנזוס. זה שהוא רואה את עצמו מייצג את הציונות הדתית, בניגוד למיינסטרים, זה מצער” אמרה. “זה נכון שזו תופעה שקרתה בשנים האחרונות, אבל היא בהחלט לא מייצגת”.

צריך להבין מי זו הנבלה הצפעונית הזו, ומה מעלליה.

הפגנה של מבוי סתום שארגנה בתיה כהנא דרור

להלן הכתבה הזיבלונית  של יהודה יפרח, פורסם במקור ראשון 10/10/2018.

“אני נלחמת למען היהדות”

היא ליברלית, אך תומכת בפנקסי קהילה כמו בשטעטל. בעד הפרדת הדת מהמדינה, אבל רצתה להתמנות כמנכ”לית בתי הדין. בתיה כהנא־דרור, לוחמת ותיקה בסרבני גט, פורשת מתפקידה ב”מבוי סתום” אך לא מחזון המהפכה שלה שמרתיע רבים: “רק בתי דין פרטיים יוכלו להתמודד עם אתגרי המשפחה החדשה”

היא מעולם לא הייתה לבד בזירה. “מבוי סתום” – הארגון שבראשו עמדה בעשור האחרון עד לפרישתה בימים האחרונים – נאבק על נראות, תמיכה ותקציבים בזירה רוויית ארגונים העוסקים באותה סוגיה. אבל משהו בהתנהלות שלה הפך את עו”ד בתיה כהנא־דרור לדמות הייצוגית המזוהה ביותר עם מצוקת מסורבות הגט. בקרבות ההתשה שניהלה מול בתי הדין הצליחה הפרקליטה העיקשת לגרוף לא מעט הצלחות, חלקן נקודתיות וחלקן תקדימיות ובעלות השפעה רוחבית.

האחרונה שבהן הייתה השבוע. בני זוג בעלי רקע של אלימות ופירוד ארוך הגיעו להכרעה על הסוגיות הממוניות בבית המשפט לענייני משפחה, שם נקבע כי הדירה תתחלק ביניהם שווה בשווה, אף שההון הראשוני לרכישתה הגיע מירושה של הבעל. הם הגיעו לרב מרדכי טולדנו מבית הדין האזורי בירושלים לצורך מתן גט. הבעל ביקש לפתוח שוב את סוגיית הדירה, והרב טולדנו הפתיע: “הבעל העלה טענה, וגם אם תצליחו להראות שנדרש כאן פסק דין לחיוב גט, אני בספק אם אוכל לתת אותו”.

הרב טולדנו התבסס על דעת מיעוט של המהרשד”ם (רבי שמואל די־מדינה, סלוניקי, המאה ה־16), שלפיה אם הבעל מתנה את מתן הגט בתנאי שניתן לקיימו, הדיינים יימנעו מכפיית גט. קולמוסים רבים נשתברו בבירור דעת המיעוט של המהרשד”ם, בעיקר סביב השאלה איזה תנאי יכול הבעל להעלות: האם רק תנאי המבוסס על זכות המגיעה לו בדין, או כל גחמה שעולה על דעתו. בפועל, דיינים בעלי חוש אחריות ציבורית כמו הרבנים שלמה דיכובסקי, אוריאל לביא, אריאל ינאי ועוד – דחו לחלוטין את המהרשד”ם, והסבירו שהוא שומט את הבסיס לכל דיוני ההוכחות למתן הגט, שהרי כל סרבן יוכל להעלות טענות מופרכות ולהיתלות בדעת המיעוט של הפוסק היווני. הבעיה היא שלא מעט דיינים מחמירים מתעקשים שלא לדחות על הסף את העמדה הזו.

כהנא־דרור התריסה בדיון כלפי טולדנו: אם אתה מאמץ את המהרשד”ם, הרי שגילית כי דעתך ננעלה. אין טעם לנהל דיון הוכחות לצורך כפיית גט, כאשר התוצאה ידועה מראש. הרב טולדנו נעלב, והודיע לפרקליטה שהוא פוסל את עצמו מלדון לתיק. כהנא־דרור ערערה לבית הדין הגדול. הדיינים קיבלו את תביעתה, ופרסמו השבוע פסק דין הכולל שתי אמירות: א. מצווה על הדיין להכריע בתיק ולא לגרור את הצדדים לעינוי דין, ולכן שגה טולדנו כאשר פסל את עצמו; ב. התיק הספציפי יעבור להרכב נוח יותר בתל־אביב. מבחינת כהנא־דרור, מעבר לניצחון הדיוני בתיק הספציפי, העיקר הוא המסר העקרוני: דיינים יחשבו מעתה פעמיים לפני שיבחרו למסמס תיקים באמצעות המהרשד”ם.

הישג אחר שרשמה כהנא־דרור השבוע היה בתיקה של מסורבת הגט אשרת בן־חיים. מדובר באחד מתיקי העגינות הקשים ביותר, שנמשך כבר שמונה שנים. בן־חיים הגיעה לבית הדין בחיפה כשכרסה בין שיניה מבן זוגה החדש, והביאה ראיות שאחד מעדי הקידושין שלה היה פדופיל מורשע שאמור להיות פסול לעדות. לקבלת ערעורה הייתה משמעות כפולה: חילוצה מעגינות, והצלת הילד מסטטוס של ממזר. אך הדיין הרב דניאל אדרי דחה את הבקשה, מבלי לפרסם נימוקים. כהנא־דרור דרשה מבית הדין הגדול לחייב את אדרי לפרסם נימוקים, שכן לא ניתן להגיש ערעור מבלי להתייחס לשיקולי הערכאה הראשונה. הדיינים בירושלים הורו לאדרי לפרסם נימוקים, אולם הלה סירב. כהנא־דרור איימה בהגשת בג”ץ, והשבוע הסכים ראש ההרכב הרב יצחק אלמליח לדון בתיק מחדש כבערעור.

כהנא־דרור מוכרת כמי שנלחמת בשיניים בעבור לקוחותיה, ורבים עשויים להזדהות עם מאבקיה לשיפור השירות ושינוי הגישה בבתי הדין. עם זאת, היא הפכה לדמות שנויה במחלוקת בשל האג’נדה הרדיקלית שהיא מציגה: היא חותרת ללא פחות מפירוק בתי הדין הרבניים, הפרדת הדת מהמדינה, והפיכתה של ישראל למדינה אזרחית שאין בה חקיקה המתבססת על דין דתי.

“החזון שלי הוא מדינה רב־תרבותית ופלורליסטית”, אומרת כהנא־דרור. “ישראל היא מדינה מודרנית, וככזו היא חייבת להתבסס על עקרונות ההומניזם, שלפיהם האדם הוא הריבון והוא הבוחר. כל הקונספט של בתי דין רבניים מבוסס על גורם סמכות חיצוני – ההלכה – שדורשת ‘כזה ראה וקדש’. זה בעייתי מאוד. הרעיון של בחירות לכנסת מבוסס על ההנחה שהאדם הוא מקור הסמכות. זוהי הדמוקרטיה, אין דמוקרטיה אחרת. כשאתה מעניק מונופול לבית דין דתי, אתה חותר תחת יסודות הדמוקרטיה. אי אפשר להחליף את ריבונות האדם בריבונות ההלכה”.

הדתיים יגידו לך, האם אלפיים שנה חלמנו על מדינת כל אזרחיה? גם בן־גוריון לא חשב כמוך. הוא האמין שישראל יכולה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית, ושהתכלית של שמירה על עם מאוחד, בלי רשימות יוחסין או שבטים שנמנעים מלהתחתן זה בזה, ראויה דיה כדי לתת לרבנות סמכות בתחום המעמד האישי.

“אני רוצה להגיד לך משהו כאישה דתייה. המשך המונופול הרבני הוא בעיניי אסון בעבור היהדות, בעבור ההלכה ובעיקר בעבור מדינת ישראל כמדינה יהודית. העמדה הדתית ההלכתית אינה יכולה לתת תשובות לאתגר הליברלי, שמעמיד את האדם ואת רגשותיו כמקור הסמכות. היא לא תוכל להמשיך ולהכריע אתגרים מתחום המשפחה החדשה, שרק ילכו והתעצמו. ההלכה תהפוך לפיקציה אחת גדולה. אם אנחנו הומניסטים, אז בהומניזם יש עיקרון: אסור לך לגרום סבל לזולת, זה הקו האדום. בתי הדין גורמים סבל שנשים חילוניות לא מסוגלות להבין. הפרדת הדת מהמדינה תיתן מענה לכולם. מי שיתחתן אזרחי יתגרש אזרחי, ולא יהיו נשים במעמד ‘ספק מגורשת’ שבגללו בתי הדין מרבים ממזרים בישראל”.

גם אם יונהגו פה נישואים אזרחיים, רוב אזרחי המדינה היהודים מעוניינים בחתונה יהודית ונזקקים לבתי דין. מה תעשי איתם?
“שבירת המונופול תכניס את הממסד הדתי לתחרות. המטרה שלי היא להצמיח שדה פתוח של נישואים פרטיים כהלכה. ככל שיותר זוגות ידרשו את זה, ככה יצמחו בתי דין פרטיים שגם יחתנו וגם יגרשו במדיניות מקלה. אם ארצה לגרש אישה או להפקיע לה את הנישואין, אלך לבית הדין שהקמתי בראשות הרב דניאל שפרבר, ועמו הרב מיכאל אברהם ורב נוסף. הם הפקיעו את הקידושין של מסורבת הגט אושרת בן־חיים, וזו הוכחה שיש מענה הלכתי. אם ארצה להשיא זוגות בנישואים פרטיים יש לי את הרב ד”ר מאיר בן־שחר (ממקימי מניין “שירה חדשה” בירושלים – י”י) או הרב אלי פישר. ככה יוצרים שינוי מלמטה”.

גירושין ללא אשמה

אני מבקש מכהנא־דרור לדון בתופעת הקידושין הפרטיים שאינם רשומים ברבנות. “הוויה”, למשל, הוא ארגון חילוני המציע עריכת חופות אלטרנטיביות על ידי ידוענים ובהם אברום בורג וניצן הורוביץ. אחד מעורכי החופות מטעם הארגון, תומר פרסיקו, סיפר בפוסט שפרסם כי חלק מהזוגות מבקשים חתונה אורתודוקסית, אך אחרים מעוניינים בחתונה חילונית או בעלת אופי מעורב.

חשוב להבין: מבחינה הלכתית, כאשר היו שני עדים כשרים, ניתנה טבעת, והחתן אמר לכלה “הרי את מקודשת לי בטבעת זו” – הקידושין חלים גם ללא רב. אם נצרף כמה הנחות: שכמחצית מהזוגות שעברו דרך הוויה נשואים מבחינה הלכתית, שאף אחד מהם איננו רשום ברבנות ולכן לא יתגרש ברבנות, וששיעור הפרידות יהיה בטווח הסטטיסטי – המשמעות היא פצצה חברתית מתקתקת: דור של ממזרים שלא רק שלא יוכל להתחתן עם יהודים בחתונה יהודית, אלא גם יתקשה להוכיח את יהדותו, שכן דרך המלך להוכחת יהדות היא רישום הנישואין של האם.

כרגע הוויה הוא ארגון קטן יחסית, אני אומר לכהנא־דרוד, והנזק שהוא יוצר איננו מאיים על כלל החברה הישראלית. את רוצה לתת לו תוקף חוקי ולהגדיל מאוד את התפוצה שלו. האם לנער הזה את מתפללת?

“זה לא מבהיל אותי”, היא משיבה. “ראשית, בחזון שלי יהיה מאגר רישום. מה שישתנה זה שנחזור לחיות כמו בגלות: לכל קהילה יהיה פנקס קהילה משלה, ומי שירצה להתחתן יבדוק בפנקס ויחליט אם זה מתאים לו או לא. בתי דין פרטיים יפתרו את בעיית העגונות בדקה: נגיד תנאי בקידושין, שבמסגרתו כל חתן ממנה שליח לתת גט למקרה שהוא יאבד הכרה ולא יוכל לגרש. הם יוסיפו על זה את הפקעת הקידושין, וברגע שהנשק הזה יהיה קיים, אף אחד לא יסרב לתת גט”.

גם הדיינים הליברלים ביותר במערכת טוענים שהפקעת הקידושין היא פיקציה שאינה קיימת בהלכה המסורה, אלא רק במאמרים של קומץ אקדמאים. ההלכה היא מסורת הפסיקה הרבנית שעברה בקהילות ישראל, ולא דעת יחיד שכתב מישהו לפני אלף שנה.
“אגיד לך משהו כפמיניסטית. אני אישה שמייצגת אישה בעולם גברי, באולם עם שלושה דיינים וקלדן. לגברים הדתיים יש כוח שהם לא רוצים לוותר עליו, ולכן בתי הדין הפכו לטכנוקרטים של ההלכה, בלי שאר רוח ובלי דרך ארץ. הרב יצחק יוסף רצה לבטל את הגט שהרב אוריאל לביא נתן לאישה שבעלה הפך להיות צמח. הוא הפך את כל תקנות סדר הדין, והחליט לדון בערעור מבלי שיש מערער. הלכתי עם זה לבג”ץ ואמרתי להם, ‘לא יכול להיות שהרבנים ישללו חירות של אישה שכבר קיבלה גט והסתמכה עליו’. אני מרגישה שהם איבדו את זה. הם נתונים במאבק תמידי ורואים עצמם כשומרי החומות, ולכן מתבצרים בעמדות של טכנוקרטיה הלכתית ומגיעים לעוולות”.

לכהנא־דרור לא חסרות דוגמאות לעוולות כאלה. “הרב הראשי דוד לאו מינה לאחרונה את הגיס שלו – הרב יצחק רלב”ג – לתפקיד ראש אבות בתי הדין בירושלים. היה לנו בעל שהוגשו נגדו שני כתבי אישום על מכות רצח לאשתו. הרב רלב”ג לא הסכים לחייב אותו בגט. מה היה התירוץ? שהאיש הרביץ לה רק משום שהיא רצתה להתגרש. אם לא תרצה להתגרש, הוא לא ירביץ. ערערנו לבית הדין הגדול וקיבלנו חיוב גט. בתיק אחר, רלב”ג דחה תסקירי מסוכנות של הרווחה, כי האמין לבעל שאמר שהוא קונה לאשתו כל יום פרחים. הוא סגר את התיק, ומשום שהתיק היה סגור לא יכולנו אפילו לערער. זה טירוף”.

סיפורים מצערים בכיכובם של דיינים מהדור הקודם לא חסרים, אבל במקביל, לא רק שהדיינים הצעירים הם בראש אחר לגמרי, גם המערכת משקיעה אנרגיות עצומות בשיפור השירות בכל המדדים ומציגה תוצאות מרשימות. ההודעות לתקשורת של מבוי סתום מלאות ביקורת כרימון, וקמצניות מאוד בפרגון כשצריך.
“כשזה מוצדק אני מפרגנת. הרב לאו שדיברנו עליו הרגע, יש לו סבלנות מטורפת. היו תיקי סרבנות קשים שהוא ישב בהם עם הבעל עד 12 בלילה והוציא גט. הייתי בדיונים שהתחילו בעשר בבוקר וראיתי אותו עם סבלנות של פיל, יושב עם הסרבנים הכי קשים בעולם, נותן להם המון כבוד והערכה, מגלה הבנה פסיכולוגית ומצליח להביא הישגים במקום שבו כולם נכשלו.

“מצד שני, האם אני מרוצה מזה שהוא החל עכשיו קדנציה כנשיא? ממש לא, כי הוא שמרן מאוד בחלק מהסוגיות. היה מקרה שהרב לאו סירב לחייב גט משום שהאישה לא הייתה מוכנה לחתום על הסכם לחלוקת הרכוש. הבעל הציג הסכם שהיה נראה על פניו סביר, והאישה אמרה ‘יש לי הליכים נגדו בבתי משפט בארה”ב ולא אחתום’, ובגלל זה הוא לא חייב גט. אם אתה מאמין שהיא זכאית לחופש שלה, אתה חייב לכפות גט. אני לא משליכה רפש במקום שאין רפש. הקורבנות הן נשים בלי קול, בלי מעמד, בלי כסף, לרוב אימהות חד־הוריות בלי מזונות. הבעיה של בתי הדין אינה תדמיתית. הם מפחדים מהאתגרים ומהמראה שאנחנו מציבים להם, לעיתים בחריפות.

“בעולם המערבי הגירושין הם לפי דרישה, לא לפי אשמה. אתה לא צריך להוכיח אשמה של הצד השני בשביל להתגרש, מספיקה דרישה. אני לא חושבת שצריך להגיע לשם. לגיטימי לשלוח זוג בסכסוך לחשוב על זה עוד חודש, כי הגירושין פוגעים בילדים ובערך יציבות התא המשפחתי. הבעיה היא שהדיינים בישראל נמצאים בקצה השני, הקיצוני והרדיקלי: הם דורשים אותות ומופתים גם כשברור להם שהנישואים מתו. יש לי לקוחה שחיה בפירוד חמש שנים, בדיונים היא ובעלה לא מפסיקים לקלל זה את זה, ועדיין דורשים ממנה הוכחות לעילת גירושין. מצאתי את עצמי בדיונים פורנוגרפיים כמעט על זוג שכבר שנים לא מקיים יחסים. חקרו אותה לפרטי פרטים מה קורה כשהיא חוזרת מהמקווה”.

גם זה משתנה. הרב ציון לוז מבית הדין הגדול פרסם פסקי דין שבהם אימץ את עמדת רבנו ירוחם ור’ חיים פלאג’י, הסבורים שניתן לכפות גט על זוג שחי בפירוד שנה וחצי, גם ללא עילת גירושין, ויותר ויותר דיינים מאמצים את זה.
“לצערי זה עוד רחוק. אפילו דיינים מעולים לא מסתמכים רק על ר’ חיים פלאג’י, ומשתמשים בו רק כשהם מוצאים עילות נוספות. בעיניי, המתח כאן הוא לא בין עמדה ליברלית לעמדה דתית, אלא בין עמדה דתית של דרך ארץ לעמדה דתית קנאית. כשהרב דיכובסקי פרש הוא פרסם מסמך מדהים וכתב בו לחבריו, ‘אל תחששו מכפיית גט’. יש דיינים שמבינים את האתגר והשפה, אבל הם מעטים”.

סרבנות גט קיימת גם בצד הנשי, ורק השבוע פורסם שמשרד החינוך השעה סרבנית גט מעבודתה כמורה, בהוראת בית הדין הרבני. מה חשבת על הצעד הזה?
“בנסיבות המקרה כפי שהוא תואר בפסק הדין, אין ספק שבית הדין חייב לעשות שימוש בכל אמצעי שבידו על מנת לסייע לבעל לקבל גט ולמנוע ממנו סבל מיותר. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהאבסורד שבשיטה המשפטית הנהוגה בישראל, שבה הגבר והאישה מחזיקים זה בחירותו של זה, וכל צד יכול למנוע את שחרורו של הצד השני. אני לא מכירה תחום אחר שבו אדם יכול להיות הסוהר של חברו, ללא דין וללא דיין. הגיע הזמן לשנות את זה, ולהעביר את הכוח מבני הזוג לבית המשפט”.

ארגון “חותם” הפיק סרטון שבו תקף אותך על פעילות מבוי סתום בגין המימון מהקרן החדשה. נפגעת?
“נפגעתי מזה שהם הציגו אותי כמי שפועלת נגד הדת והיהדות, כשבפועל המצב הפוך – אני נלחמת בעד היהדות. אתה יודע למה הייתי בעד חוק הלאום? כי הוא מבסס את העליונות היהודית במדינה לא על חוקים דתיים כופים, אלא על זהות לאומית חילונית. הקמפיין הזה מגוחך בעיניי. חותם הם הראשונים שהיו צריכים למחוא לנו כפיים על זה שאנחנו משתתפים בכללי המשחק של הרבנות, ופועלים מתוך המערכת. אני לא מגיעה לבתי הדין הרבניים עם מגילת זכויות האדם של האו”ם או חוק כבוד האדם וחירותו, אלא עם עקרונות כמו ‘משום עיגונא אקילו בה רבנן’; עם ‘הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן, ואפקעינהו רבנן לקידושין’, ועוד מנגנונים הלכתיים מוסריים שמאפשרים ליישב בין ההלכה למציאות ולמנוע עוול. במקום לעודד אותנו, הפכנו לשק החבטות של רבנים ובתי הדין. הפכו אותנו לאנטי דתיים, שמאלנים ועוכרי ישראל”.

מדוע את עוזבת את “מבוי סתום”, ומה השלב הבא?
“בקדנציה שלי התחוללה מהפכה משמעותית בתחום המודעות לאפליית הנשים בבתי הדין, וזה בהחלט גורם לי סיפוק. אמנם המודעות הזו טרם הבשילה לפירות ויש עוד דרך ארוכה לתיקון, אבל אני רוצה להרחיב את העשייה שלי לתחומים נוספים, כמו לפעול נגד ההקצנה והקנאות הפושטות בחברה שלנו, ולפעול לחיזוק החזון הציוני ונגד המגמה הפופולרית לאחרונה בצד השמאלי של המפה, הרואה ברעיון מדינת הלאום היהודית כמנוגד לערכים דמוקרטיים.

“מבוי סתום ימשיך כמובן לפעול, ואני אגב אמשיך לייצג בכמה תיקים שלו כעורכת דין חיצונית, אבל אני רוצה לעסוק בסוגיות דת ומדינה בהיקף רחב יותר. הממסד הרבני לא מתמודד עם האתגר של שוויון לנשים. דרישות של נשים להיות מעורבות בחוויה הדתית, בבית הכנסת ובתפילה, מתקבלות בחשדנות. כשהגשתי את מועמדותי למנכ”לית בתי הדין, אמרו לי שאני מתגרה במערכת. דווקא השופט הדתי אליקים רובינשטיין קבע שאין מניעה שאישה תמלא את התפקיד הזה. צריך להוביל מהפכה גדולה.

מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר בתגובה: “העובדות מדברות בעד עצמן – עו”ד בתיה כהנא־דרור הולכת הביתה, ללא תפקיד או משרה חדשים, כאשר לדבריה היא ‘מחפשת את האתגר הבא’ – דבר שמעלה תהיות רבות. אנו יכולים להעיד כי במבחן התוצאה בתיה כהנא־דרור כשלה. ארגון ‘מבוי סתום’ בהנהגתה התמחה ברעש תקשורתי ובבג”צים, אולם בסופו של דבר התקשה לספק את הסחורה של סיוע פשוט לעגונות מתוך מטרה לפתור עניינים ולא לסבכם. ארגוני נשים אחרים, הפועלים בשיתוף פעולה עם אגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, קצרו עמנו בשנים האחרונות הישגים רבים במאות תיקים שייצגו, אך ב’מבוי סתום’ בחרו בעיקר להשתלח באופן פבלובי בבתי הדין הרבניים, כאשר במקרים רבים נוצר יותר נזק מתועלת”.

https://www.makorrishon.co.il/news/81753/