לפנינו פסק דין של אחד השופטים הגרועים בתולדות מדינת ישראל, השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב הדוגל ביישום המשפט העברי ודין חובשי הכיפות. השורה הסופית של פסק הדין בערעור זה היא שזכויותיה של הפילגש (או המאהבת, לא ברור מעמדה) שיש לה ילד אחד מהגבר עדיפות על אלו של האישה החוקית שיש לה 3 ילדים מאותו גבר. איכשהו הפילגש זכתה בפסק דין נגד הגבר על סך 750,000 ש”ח והיא מבקשת לעקל נכס מסחרי ששייך לגבר, והאישה “החוקית” צצה וטוענת שחצי מהנכס שייך לה לפי הסכם ממון ולכן לטענתה אי אפשר לעקל. נפתלי שילה קבע שכן אפשר לעקל, ושהאישה החוקית תתבע את הפילגש על מנת לקבל את החצי שלכאורה שייך לה.
אבל הבעיה הגדולה בפסק הדין הזה שהוא כתוב בצורה כה תחמנית וכל כך עמומה, שאי אפשר לדעת בכלל מי נגד מי ומי צודק. השופט נפתלי שילה בכוונה מעלים ומתעלם מעמדתו של הגבר שאת בעלותו בנכס הוא רוצה לעקל. השופט נפתלי שילה אפילו לא טרח לבקש מהגבר תגובה, ומבחינתו הוא לא קיים. לכן אנו לא יודעים האם “האישה החוקית” היא בעצם גרושה שהגבר עזב אותה ופתח חיים חדשים עם הפילגש (או “המאהבת”), או שבאמצע היחסים עם האישה “החוקית” הגבר חי גם עם המאהבת ועשה איתה ילד? מה בעצם קדם למה? איך קורה ש”מאהבת” מקבלת זכויות כמו של אישה נשואה (ה 750,000 ש”ח שהיא זכתה בהם), כאשר הגבר בעצם נשוי ל”אישה חוקית”? האם זו ביגמיה? או שמדובר בגבר במערכת יחסים שניה אשר מחזיק “ספחת”/”גרורה” בצורת אישה חוקית שמסרבת לשחרר אותו והוא תקוע איתה בהליכים כל כך ארוכים שבינתיים הספיק להתחיל ולגמור מערכת יחסים נוספת ואפילו להביא לעולם ילד רביעי עם האישה השניה (המאהבת או הפילגש)?
זוהי דוגמא לכתיבה העלובה של שופטי ישראל בדיני משפחה שכותבים פסקי דין כל כך לא ברורים וכל כך דלים בפרטים, שאי אפשר להבין מי צודק ומי לא צודק, והכל לוטה בערפל. מה שברור הוא שנפתלי שילה כל כך שונא גברים שמבחינתו אפילו לא צריך לקבל עמדה מהגבר ולא צריך להציג את עמדת הגבר כי מבחינתו אותו גבר הוא אוויר, אפס, שום דבר – והעיקר זה שמעקלים לגבר את רכושו. זו הרי תורת היהודים: להשאיר גברים עם כלום ושום דבר ולהעביר כל רכוש שאפשר מידי הגברים לידי הנשים ונפתלי שילה הוא מיישם אדוק של תורה אכזרית זו.
להלן הכתבה והפסק דין מאתר PSAKDIN.CO.IL
המאהבת עיקלה נכס של הבעל – אשתו ניסתה למנוע את המכירה
גבר נשוי חייב יותר ממיליון שקל לאישה שממנה נולד לו ילד מחוץ לנישואים. הניסיון של אשתו לסכל את גביית החוב בהוצאה לפועל כשל
בית המשפט המחוזי בתל-אביב שלל לאחרונה סופית את האפשרות לעכב מכירה של נכס מסחרי שעוקל לצורך כיסוי חוב של יותר ממיליון שקל שחייב גבר נשוי למאהבת שלו לשעבר ואם בנו מחוץ לנישואים. השופט נפתלי שילה דחה את טענת אשתו לבעלות בחצי מהזכויות בנכס מכוח הסכם ממון. נקבע כי לכל היותר היא יכולה לתבוע חצי מהתמורה על הנכס אבל אין לה כל זכות למנוע מהמאהבת לקבל את המגיע לה.
ב-2016 חתם הגבר על הסכם שעסק בזכויות הכספיות של המאהבת שלו והילד שהביאו יחד לעולם. כשנה לאחר מכן היא תבעה אותו כיוון שלא עמד בתנאי ההסכם והוא חויב לשלם לה 750 אלף שקל אבל לא מילא אחר פסק הדין. בעקבות זאת פנתה המאהבת להוצאה לפועל, הטילה עיקול על נכס מסחרי שבבעלותו וביקשה למנות כונס נכסים שימכור אותו.
בשלב הזה נכנסה אשתו לתמונה וטענה כי אי אפשר למכור את הנכס כיוון שחצי מהזכויות בו שייכות לה מכוח הסכם ממון. בעקבות זאת דחתה רשמת ההוצאה לפועל את בקשת המאהבת תוך שציינה כי מדובר ב”נכס בעייתי” שהזכויות עליו דורשות בירור. מצב זה התהפך בהמשך בבית המשפט למשפחה בעקבות ערעור שהגישה המאהבת – והמכירה אושרה.
אלא שהאישה לא השלימה עם ההחלטה והגישה עליה בקשת רשות לערער בבית המשפט המחוזי. בבקשה היא טענה כי לא ניתן לפגוע בזכויות שהוקנו לה בהסכם הממון עוד לפני שהעיקול הוטל, וכי מכירת הנכס תגרום לה “נזק כלכלי אסטרונומי”.
אלימות משפטית
השופט נפתלי שילה אפילו לא נזקק לקבל את עמדת המאהבת (המשיבה) כדי לדחות את הבקשה. הוא הפנה להליכים קודמים שהתנהלו בין השלישייה שבהם צוין כי האישה ובעלה נוהגים כלפי המאהבת ב”אלימות משפטית” ומנסים בכל דרך למנוע ממנה מלקבל את המגיע לה.
השופט הסביר כי הסכם הממון העניק למבקשת זכויות ברכוש של בעלה אם וכשהנישואים יפקעו. נכון להיום הנכס שייך לו בלבד ואין לה זכויות קנייניות של בעלות. במילים אחרות, מדובר בהסכם שצפה פני עתיד ולא העביר לה את הזכויות בנכס באופן מיידי.
השופט הדגיש כי כוונת ההסכם היא שבמקרה של פרידה איזון המשאבים יבוצע בהתאם להוראות הסכם הממון. מכאן, שהמכירה כלל לא תפגע באישה שכן בבוא העת היא תוכל לנקוט בהליך משפטי כדי לקבל תשלום על זכויותיה.
עוד הוסיף השופט כי הסכם הממון חל על בני הזוג בלבד. הוא לא מחייב צד שלישי וודאי שאינו יכול למנוע מהמשיבה לנקוט בהליכים לגביית חוב כספי סופי ומוחלט. השופט ציין כי ב-3 השנים שבהן היא מנסה לקבל את המגיע לה תפח החוב ליותר ממיליון שקל ואין כל הצדקה לגרום לה עוול נוסף ולעכב את המכירה רק משום שהמבקשת טוענת שחצי מהתמורה עבורו הנכס שייכת לה. זאת, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בנכס מסחרי ולא בדירת מגורים.
לפיכך הבקשה נדחתה והמבקשת חויבה לשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 7,500 שקל.
- ב”כ המבקשת: נוי ויצמן, עו”ד דיני משפחה
- ב”כ המשיבה: עו”ד ישראל מארק
https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%94%D7%91%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%A1-%D7%A9%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%91%D7%A2%D7%9C-%E2%80%93-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%AA%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A2-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%94#.XyvKXSgzbIV
| רמ”ש בית המשפט המחוזי תל אביב – יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
21085-07-20 21/07/2020 |
| בפני השופט: נפתלי שילה |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| המבקשת: ר’ עו”ד נוי ויצמן |
המשיבים: 1. מ’ 2. י’ עו”ד ישראל מרק (בשם משיבה 1) |
| פסק דין |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 11.6.20 (כב’ השופטת קרן גיל) שבמסגרתו התקבל ערעור המשיבה 1 על החלטת כב’ רשמת ההוצאה לפועל ומונה כונס נכסים לצורך מכירת זכויות בנכס השייך למשיב 2.
- רקע עובדתי
- המבקשת (להלן גם: ר’) והמשיב 2 (להלן: י’) הם בני זוג שנשאו בשנת 1997 ולהם שלושה ילדים.
- בין המשיבה 1 (להלן: מ’) לבין י’ התקיים קשר זוגי במשך מספר שנים ואף נולד להם ילד משותף.
- מ’ פתחה בהליכים משפטיים נגד י’ והגישה גם תביעה רכושית והם הגיעו להסכמות שאושרו וניתן להן תוקף של פסק דין ביום 14.7.16.
- מספר ימים לאחר מכן, ביום 19.7.16, אושר הסכם ממון בין ר’ לי’ ובמסגרתו הוסכם כי נכסים מסוימים שפורטו בהסכם יהיו שייכים לשני הצדדים, גם אם הם רשומים ע”ש י’ בלבד (להלן: ההסכם). בהסכם נקבע גם, שי’ לא יוכל לעשות כל דיספוזיציה בנכסים הנ”ל מבלי לקבל את הסכמתה של ר’.
- לאחר שהיחסים בין מ’ וי’ נפסקו, מ’ טענה שי’ לא כיבד את ההסכם שהיא חתמה עמו והיא הגישה נגדו תביעה כספית. ביום 18.9.17 פסק ביהמ”ש לענייני משפחה שי’ חייב לשלם למ’ סך של 750,000 ₪. י’ ערער על פסק הדין (עמ”ש 26465-10-17) וערעורו נדחה.
- ביום 1.11.17 פתחה מ’ תיק הוצאה לפועל על מנת לגבות את הסכום שנפסק לטובתה בסך של 750,000 ₪ (להלן: החוב). במסגרת הליכי הביצוע, עוקל נכס מסחרי השייך לי’ (להלן: הנכס) ומ’ ביקשה שעורך דינה ימונה לכונס נכסים לצורך מכירת הנכס ופירעון החוב.
- ר’ פנתה ללשכת ההוצאה לפועל וביקשה למנוע את מימוש הנכס, מאחר שלטענתה יש לה זכויות במחצית הנכס מכוח ההסכם.
- כב’ ראש ההוצאה לפועל דחתה את בקשת מ’ למינוי כונס נכסים על הנכס וקיבלה את בקשת ר’ (להלן: ההחלטה). בהחלטה מיום 24.7.19 נקבע כי:
“…עסקינו בנכס “בעייתי”, ולא הוכח כי ניתן להתיר הבעייתיות, באופן שמבסס תועלת בהליך… ככל והזוכה סבור שאין ממש בזכויות הנטענות על ידי צד ג’ והן אינן מבססות כל הקנייה או דומה, כפי החלטתי – מוזמן כמובן לפנות לבית המשפט המוסמך בהשגה או בסעד הצהרתי. כפי התמונה העולה בפני ומן המסמכים שנבחנו, אני קובעת כי הזכויות עליהן מבוקש למנות כונס נכסים, הן זכויות הדורשות ליבון, ועד שלא ייעשה כן, אין מקום למנות כונס נכסים“.
- מ’ לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערעור. ביום 11.6.20 התקבל הערעור ונפסק שהחלטה מבוטלת וב”כ של מ’ ימונה לכונס נכסים לצורך מכירת הזכויות בנכס (להלן: פסה”ד). בין היתר נקבע בפסה”ד כי:
“אין מחלוקת שהזכויות בנכס רשומות במלואן ע”ש י’. די בכך כדי לקבוע שיש הצדקה ותועלת במינוי כונס נכסים על זכויותיו בנכס, שהוא כאמור נכס מסחרי, בפרט בהתחשב בגובה החוב בתיק ההוצאה לפועל ובעובדה שההליכים ננקטו בניסיון לגבותו למעלה משנתיים, לא הועילו. מעת שהזכויות בנכס רשומות ע”ש י’ בלבד, הרי שטענות ר’ שמחצית הזכויות בנכס הן בבעלותה מכוח הסכם ממון שנחתם ביניהם, צריכות להתברר בערכאה המוסמכת טרם חלוקת כספי התמורה לאחר מכירת הנכס ולא כתנאי למינוי כונס נכסים. אין בטענות ר’ לזכויות בנכס כדי להפוך את הנכס ל”נכס בעייתי” באופן ששולל את התועלת בהליך הכינוס… גם אם הזכויות בנכס “דרושות ליבון”, אין בכך להצדיק דחיית הבקשה למינוי כונס נכסים… מעת שהזכויות בנכס רשומות ע”ש י’ במלואן, שומה על מי שטוען אחרת לפנות בהליך מתאים בעניין זה ולא היה מקום להטיל על מ’ לפנות לערכאה המוסמכת בסעד הצהרתי בעניין חלקה הנטען של ר’ בנכס… יובהר שהליך זה לא נועד לשם קביעת זכויותיה של ר’ בנכס. בבוא העת, לאחר מכירת הנכס וטרם חלוקת תמורתן, ר’ תהא רשאית, במידת הצורך, לעתור בהליך מתאים ביחס למחצית מתמורת המכר“.
- ר’ לא השלימה עם פסה”ד והגישה בקשת רשות ערעור.
- תמצית טענות המבקשת
- במקרה דנן “עולה שאלה עקרונית וכללית המשליכה על כלל הציבור וייגרם למבקשת עיוות דין חמור, אם לא יתערב ביהמ”ש זה בפסק הדין”. השאלה העקרונית היא מה מעמדה של המבקשת כבעלת זכות מעין קניינית בנכס מכוח ההסכם, אל מול זכות הנושה שהיא מעקלת מאוחרת יותר. זכויותיה מכוח ההסכם “נרמסו” בפסה”ד, שעה שביהמ”ש קמא התעלם מהן.
- על פי ההסכם, לי’ אין אפשרות לבצע דיספוזיציה בנכס מבלי לקבל את הסכמתה ומאחר שיש לה זכות מעין קניינית בנכס וזכות קניין שביושר, לא ניתן לפגוע בזכותה לממש את הנכס. זכויותיה המעיין קנייניות של בת הזוג הלא רשומה, גוברת על זכויותיו של נושה מעקל מאוחר.
- מימוש הנכס בהליך כינוס נכסים “משמעותו נזק כלכלי אסטרונומי למבקשת וגרירתה להוצאות ניכרות וגבוהות עד כדי פגיעה כלכלית כבדה במבקשת”.
- זכותה בנכס התגבשה כבר ביום אישור ההסכם ובתוך כך זכותה למנוע כל דיספוזיציה בנכס, שכן י’ מחויב לקבל את הסכמתה אודות כל עסקת מכר.
- היא וי’, בעריכת הסכם הממון, התנו על חוק יחסי ממון בבין בני זוג, תשל”ג – 1973 (להלן: חוק יחסי ממון) ובחרו להחיל משטר שונה. לכן, זכויותיה בנכס לא מתבססות על הזכות האובליגטורית הדחויה לעת התרת הנישואין אלא מדובר בזכות מעין קניינית.
- דיון והכרעה
- לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, יש לדחות אותה אף מבלי קבלת תשובה, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד – 1984.
- בעניינינו, “מדובר בבקשת רשות ערעור “בגלגול שלישי” על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, בו נדונו טענות המבקשים בערעור על החלטת רשמת ההוצל”פ. במצב דברים זה, תחול אמת מידה מחמירה יותר למתן רשות ערעור. אמת מידה זו דורשת, ככלל, שהעניין יעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינים של הצדדים הישירים למחלוקת, שנפל בהחלטת הערכאות דלמטה פגם דיוני היורד לשורש העניין, או שייגרם למבקש עיוות דין אם לא תינתן רשות ערעור” (רמ”ש 14987-10-15 י.י. נ’ נ.ש. (10.5.16) כן רמ”ש 34024-01-13 ר’ ל’ נ’ ע’ ל’ (17.4.14) שניהם מפי כב’ השופט (כתוארו אז) שאול שוחט).
- אכן, כפי שנקבע ברע”א 8476/12 עזבון המנוחה כהן עדינה ז”ל נ’ בנק הפועלים בע”מ (29.1.13):
“כיום, לאחר הפרדת מערכת ההוצאה לפועל ממערכת בתי המשפט, אפשר שראוי לקבוע רף מקל יותר לקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל… זאת, שכן בשונה מבעבר, אין מדובר בערכאה שיפוטית רגילה, כי אם בגוף “מעין שיפוטי” בלבד“.
ראו גם: רע”א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע”מ נ’ מנורה מבטחים ביטוח בע”מ ואח’ (20.5.13).
- ברם במקרה דנן, אף בחינה מרוככת יותר של הבקשה, לא תצדיק מתן רשות ערעור.
- בדין ובצדק קבע ביהמ”ש קמא, שאין למבקשת זכות קניינית בנכס וכל שיש לה היא זכות לשיתוף אובליגטורי דחוי לעת התרת הנישואין או פקיעתם וזאת, על דרך איזון השווי של כלל הרכוש ואין לה זכות קניינית בנכס עצמו.
- כפי שקבע כב’ סגן הנשיא השופט שוחט בבקשת רשות ערעור אחרת שהגישה ר’ (רמ”ש 39006-05-20 מיום 7.6.20):
“פסה”ד שהוגש לביצוע ע”י המשיבה ניתן נגד המשיב בלבד. הרכוש כלפיו הגישה בקשת זוכה למינוי כונס נכסים ולמימושו הוא רכוש הרשום בבעלות המשיב בלבד במרשם המקרקעין. ככל שטענת המבקשת היא כי יש לה חלק באותו רכוש חרף הרישום המלא על שם המשיב, הרי שהיא זו שלמעשה מנסה “לנגוס” ברכוש שכלפי כולי עלמא אין לה חלק בו – ולא ההפך“.
- גם המבקשת מודה שלי’ מגיע מחצית מהנכס בעת האיזון. היא גם לא חולקת על חובו של י’ למ’. לפיכך, מימוש הנכס לא יפגע בה כלל. כפי שאף ציין ביהמ”ש קמא, בבוא העת, לאחר שהנכס יימכר, תוכל המבקשת לנקוט בכל הליך לצורך קבלת תמורת מחצית הנכס. העובדה שלהליך כינוס הנכסים יש עלויות, לא צריכה לפגוע בה, מאחר שהנכס נמכר עקב חובו של י’ בלבד ולא עקב חוב שלה.
- חוק יחסי ממון לא יוצר שיתוף קנייני בין בני הזוג ואף בהסכם לא נקבע שלר’ יש זכויות קנייניות בנכס כבר כיום. נאמר כי פירטי הרכוש “יהיו” שייכים לצדדים בחלקים שווים ומדובר בלשון עתיד ולא בלשון הווה. בהסכם נקבע גם, שי’ יחתום על ייפוי כוח לצורך העברת הנכסים על שמה של ר’ ואולם, ייפוי הכוח יישאר בנאמנות אצל עורך דינה. אם כוונת הצדדים להסכם היתה להעברה מידית של הזכויות בנכסים ע”ש ר’, מדוע נשאר ייפוי הכוח בנאמנות? ברור אם כן שכוונת הצדדים היתה שכאשר יהיה קרע ביניהם יבוצע איזון המשאבים ואולם עד אז, לא הוקנתה לר’ כל זכות קניינית בנכסים.
- כמו כן, הסכם הממון כוחו יפה כלפי הצדדים לו ואין הוא מחייב צדדים שלישיים כגון מ’. כפי שציין השופט בר אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות (עמ’ 308) ביחס למשמעותו של אישור הסכם ממון:
“האישור איננו בגדר פסק דין, ואיננו משמש תחליף לפסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם של בני הזוג בנכסים. בוודאי שאין הוא יוצר, כשלעצמו, זכויות כלפי צד שלישי“.
- גם ההוראה בהסכם לפיה י’ לא יוכל לבצע כל דיספוזיציה ברכוש ללא הסכמת ר’, לא יכולה למנוע מצד ג’ – מ’ – שי’ חייב לה חוב כספי חלוט, מלממש את אחד מנכסיו של י’ לצורך פירעון החוב.
- מ’ ממתינה כבר כשלוש שנים לגביית החוב שי’ חב לה ושעומד על מעל מיליון ₪. אין שום הצדקה לעיכוב המכירה רק מאחר שלמבקשת טענות ביחס למחצית תמורת הנכס. מדובר בנכס מסחרי ולא בדירת מגורים שהמבקשת מתגוררת בו. המשיבים לא טענו ולא הוכחו שמכירת הנכס לא תניב סכום כסף שיהיה בו בכדי לפרוע את החוב למ’. שום עוול לא ייגרם למבקשת מביצועו של פסק הדין. אדרבא, אי ביצוע פסק הדין יגרום למ’ עוול ויעכב עוד את קבלת הכספים שי’ חייב לה ושהיא טרם הצליחה לגבות לאור התנהלותם של המשיבים.
- בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום (ת”א 1019-11-17) ציין כב’ השופט אילן צור בהחלטתו מיום 11.4.19 ביחס להתנהלות המבקשת, כי היא ובעלה י’ פועלים בצוותא חדא ועושים שימוש לרעה בזכויות משפטיות “תוך רדיפה בלתי פוסקת של מ'” וכי הם נוהגים כנגדה “באלימות משפטית” (סעיף 95 להחלטה).
- סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.
- מאחר שהמשיבה 1 הגישה תגובה מפורטת ומנומקת לבקשה לעיכוב ביצוע, המבקשת תשלם לה הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך של 7,500 ₪ ולפיכך הערובה שהפקידה המבקשת, תועבר למשיבה באמצעות ב”כ.
- פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ”ט תמוז תש”פ, 21 יולי 2020, בהעדר הצדדים.
