לפנינו כתב תביעה שבמדינה דמוקרטית אף עו”ד נחשב ויוקרתי ממשרד נחשב ויוקרתי לא היה מעיז לחתום עליו בגלל חופש העיתונות.  מערכת כלכליסט והכתב האמיץ תומר גנון חשפו פרשה איומה ומטרידה לפיה משטרת ישראל בראשות רוני אלשייך הזמינה שירותי ריגול אחרי אזרחים מחברת הסייבר NSO פגסוס.

המשטרה והפרקליטות החליטו על דעת עצמם מי האזרחים שמתחשק להם לרגל בטלפונים שלהם ע”י שאיבת כל המידע מהטלפון בלי שהאזרח יודע שהטלפון שלו משדר ישירות למשטרה.

אין אפשרות בחוק הישראלי לקבל צו להפעלת תכנת ריגול מסוג פגסוס על אזרחים.  ניתן לבקש צו חדירה למחשב או טלפון אם תופסים אותו בפועל, וניתן לבקש צו האזנת סתר לתקשורת בין מחשבים (שזה מיירט את האינטרנט מהמחשב אן הטלפון לשרת של פגסוס היושב במחלקת הסיגינט של משטרה).  אבל לא ניתן לבקש משופט צו להחדרת רוגלה בתוך טלפון שהופכת את כל מה שיש בטלפון לזמין ושקוף למשטרה. גם על פי חוק האזנת סתר נדרש שבקשה כזו לשופט תהיה רק במקרים של ביטחון מדינה, מניעת רצח אימיננטי וכדומה.  השופטים בישראל חותמים על כל מה שמבקשים מהם אפילו בלי להבין מה שמבקשים מהם.

דוח עמית מררי הוא התשתית לעילת התביעה בלשון הרע? 

בעקבות סדרת הכתבות ביקשו מפרקליטה מושחתת תופרת תיקים מדופלמת שבעצמה היתה אחראית על פיקוח על מדור הריגול במשטרה, לבדוק “אם היה חריגות”.  בזריזות מפתיעה הודיעה מררי שכן היו מקרים של שתילת רוגלות בתיקי ההפללה של רראש הממשלה לשעבר ביבי.  לטענתה במקרה של עד המדינה שלמה פילבר זה הצליח ובמקרים אחרים זה לא הצליח.

עמית מררי היא  רעייתו של עו״ד איל ינון היועמ״ש לכנסת, שהייתה חלק מצוות הפרקליטים שעסק בתיקי נתניהו.  בעלה אייל ינון הגיש מועמדות לבית משפט עליון למרות שהוא זבלן מוח וחרטטן מצחין בלי שום קבלות על עשיה משמעותית בתחום המשפט.  היא עצמה כמובן תופרת תיקים מדופלמת ואין להאמין לאף מילה שיוצאת מהג’ורה שלה.

לדבריה של מררי בדו”ח רק לגבי שני אנשים שלגביהם ניתן צו, בוצע ניסיון הדבקה. היא לא אמורת כמה אנשים ספגו ריגול בלי צו.  “הבדיקה הטכנולוגית העלתה כי אין כל אינדיקציה לכך שמשטרת ישראל הדביקה באמצעות מערכת פגסוס שבידיה ללא צו שיפוטי מכשיר טלפון של מי מבין רשימת האנשים שפורסמו בתקשורת”…בצוות מררי מציינים בנקודה זו כי המערכת מאפשרת למשתמש לבצע “תחזוקה הכוללת מחיקה של רשומות”, וכי הם ביצעו בדיקות גם מול רשומות שנמחקו, בין היתר באמצעות “שליפות שהחברה (NSO) ייצרה מהאזור בבסיס הנתונים הפנימי שלא ניתן למחיקה על ידי המשתמש”. “לאחר בדיקה שערכה המשטרה על בסיס רשימת מספרי הטלפון המורחבת, מסרה המשטרה לצוות הבדיקה כי לגבי שלושה אנשים מתוך הרשימה קיימים צווים להאזנת סתר מסוג תקשורת בין מחשבים לפי חוק האזנת סתר, רק לגבי שניים מתוכם בוצע ניסיון הדבקה ורק לגבי אחד מהשניים ההדבקה הצליחה. ביחס ליתר האנשים נמסר על ידי המשטרה כי לא קיימים בעניינם צווי האזנת סתר וכן לא בוצעה הדבקה של מכשירי הטלפון הסלולריים שלהם באמצעות המערכת וכן מערכות נוספות הקיימות ברשותם”.

הביקורת של עו”ד פּינלי פישלר

לדברי עו”ד פיני פישלר “הציבור רק יאבד את האמון במשטרה” בגלל דו”ח עמית מררי. ביקורת חריפה על דוח מררי: “הוא באורך חמישה עמודים, זה מצחיק”/  פישלר הוא יו”ר משותף של ועדת המשטרה בלשכת עורכי הדין.  עו”ד פיני פישלר, תקף בחריפות את ממצאי צוות הבדיקה בראשות המשנה ליועמ”ש עמית מררי, לפרשת האזנות הסתר לכאורה של המשטרה: “את הדבר הזה לא יכול לבדוק שום צוות שהוא מצוי בניגוד עניינים. אבא שלי לימד אותי, ‘אל תבדוק לעצמך את הבחינות, אל תיתן לעצמך ציונים’…

“הועדה לא יכולה לשאול שאלות, להוציא צווים, לחקור באזהרה, לעשות עבודת עומק”…”הפרשה הזאת הרבה יותר עמוקה. קודם כל, לא מדובר רק בפגסוס, אלא מדובר בסייפן ובשתי רוגלות נוספות, ודברים שאתם אפילו לא מצאתם אותם בדו”ח עצמו”.

רשמים שלנו מהתביעה הדבילית של משה מזור

קודם כל לא נראה לנו שהתביעה הזו תצליח לעבור את מחסום חופש הביטוי וחופש העיתונות וזאת על רקע הלכות העליון בתביעות הדיבה שהוגשו נגד אילנה דייין ונקבע בהם שאין לשון הרע אם העיתונאי פרסם “אמת לשעתה”.

שנית כל שופט בר דעת מייד יראה שמדובר בתביעת השתקה.

שלישית, זה שקוף שהתביעה נועדה לגרום לתומר גנון מכלכליסט לחשוף את ה”מקור העיתונאי” שלו.  כנראה שהפרקליטות והמשטרה חמים על המקור הזה כי הוא גרם להם נזק יחצנות אדיר מכיוון שהם לא ציפו לו, והם חמים לתפוש אותו ולשפד אותו.  אנו מקווים שהמקור הזה כבר מזמן עזב את הארץ ונמצא בבית מבטחים הרחק למתפרת התיקים של מדינת ישראל.

רביעית, שימו לב שכל כתב האישום הוא היטפלות לכמה מילים פה וכמה מילים שם, אשר התובעת NSO פגסוס טוענת שמדובר בשקרים.  אבל NSO פגסוס לא אומרת מה האמת.  כלומר חוץ מציטוטים והכחשות, NSO פגסוס פשוט לא מגלה שום דבר:  מתי התקשרו עם המשטרה, כמה שילמה המשטרה, כמה בקשות לריגול הם הפיקו, היכו אוכסנו החומרים שנשאבו מהטלפונים (במשטרה-סיגינט? על שרת משטרתי?  על שרת בחו”ל?  על ענן?), מי הפעיל את התוכנה ומה בדיוק פגסוס סיפקה להם חוץ מהתוכנה עצמה?

ברור שברגע ש NSO פגסוס יקבלו בקשה לגילוי מסמכים ספציפי הם יטענו שיש חסינות מטעמי בטחון המדינה, ויסרבו לספק אפילו לוג אחד של לקוח אחד.  הרי על פניו זוהי הרמה להנחתה.  באה NSO פגסוס וטוענת שכתבו עליה שקרים.  לנתבעת כלכליסט יש זכות לבקש לראות את כל החוזים, כל העסקאות, כל הרשומות, כל הלוגים כדי להוכיח שמה שהמקור סיפר הוא אכן נכון, וגם אם יש אי דיוק פה ואי דיוק שם – הרי זה עדיין במסגרת גרעין האמת.

חמישית, זה דבילי לבוא ולטעון שהגברת עמית מררי ניקתה את NSO פגסוס מכל עוון ושדו”ח עמית מררי הוא ההוכחה לכך שבכלכיסט מכרו לציבור ברווז עיתונאי.  קודם כל, מררי לא ניקתה את NSO פגסוס.  להיפך, מררי הודתה שהיו ריגולים והיו גם חריגות מצוו חותמות גומי שקיבלו משופטים.  די בזה להוכיח שבכלכליסט לא שיקרו, אבל שוב פעם זוהי הרמה להנחתה.  זו פשוט הזמנה להזמין את עמית מררי וכל צוות הבלפנים שלה לחקירה נגדית בשבועה.  דיון כזה יהיו שישו ושמחו.

לכן בכלכליסט צריכים לשמוח ש NSO פגסוס הגישו נגדם תביעה.  זוהי הזדמנות להוציא מ NSO פגסוס גילוי מסמכים ולחקור את הכוס של האמא של חוליו שלו, הבעלים של NSO.

שישית, בארה”ב תבעו פייסבוק, ווצאפ ואפל את NSO פגסוס על חבלה ונזקים בשירות שהם נותנים לציבור, ומה שמתואר בתביעות האלה די חופף למה שתומר גנון סיפר בכלכליסט.

שביעית, דומה שמכל מה שנכתב על NSO פגסוס נטפלו מנסחי כתב התביעה רק לטענה שלא קיימת מערכת למחיקת הלוגים של הפעלת הריגול, ושאי אפשר להפעיל את הריגול באופן אנונימי שלא משאיר “לוגים”.  נו…  מכל מה שנאמר זה הדבר היחיד שמפריע להם – שכן יש לוגים?  אם כן למה לא צירפו לתביעה כמה לוגים כאלה כולל צילומי מסך שמראים שאי אפשר להפעיל בלי לוגים?

הנה כתב התביעה

חתומים עליו משה מזור, גלעד רונן ורועי בלכר.  די מביש להיות חתום על כתב תביעה מביש שכזה.

בכלכליסט דיווחו על התביעה כך:

https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bkmqbykl5