לפנינו כתב ערעור שהפרקליטות (מחוז מרכז) הגישה נגד אפי נוה ובר כץ על העונש שחטפו אצל השופטת עינת רון בפרשת הקפיצה על הגייט בנתב”ג. עפג 48720-12-22. הערעור הוא על עונש של חודשיים מאסר על תנאי וקנס של 2,000 שקל.
רועי וייס: כתיבה נקמנית ומתישה. פיהוק אחד גדול
ערעור יותר מטופש ונקמני מזה לא ראינו הרבה זמן. ניסח אותו הפרקליט רועי וייס וניכר ממנו שהוא יודע שדין הערעור לכישלון. זו הסיבה ש 90% מכתב הערעור זה פרפרזה טרחנית ומייגעת שחוזרת על עצמה בכפל של האירועים בנתב”ג, מהלך ההוכחות, הכרעת הדין וגזר הדין. פשוט משעמם טיחו לקרוא את זה.
פיהוק אחד גדול. גיבובי מילים מיותרות כשהכל ממילא ידוע. בשביל מה הוא חוזר על כל הסיפורים בטרחנות שכזו? מה זה נותן?
מי שקורא את זה רוצה לדעת מה הסיבה לערעור כבר בפתיח אבל תוכלו למצוא את זה רק בסוף עמוד 18, וגם זה כתוב באופן מייגע וטרחני. בגדול, נודף מכתב הערעור הזה ריח מסריח של נקמנות.
הסיבה לערעור: נקמה באפי נוה כי ניהל הליך עד הסוף ולא התקפל
מה שרועי וייס הפרקליט אומר ומורח על פני 26 עמודים זה שבגלל שאפי ובר התעקשו לנהל הליך הוכחות, השופטת צריכה היתה לנקנק אותם ולזמבר אותם, למען ייראו וייראו – כלומר להפחיד את הציבור שמי שלא מודה ביום שהוא חוטף כתב אישום שיידע שיזמברו אותו ויתקעו לו עונש קשה וכבד.
הנה דבריו של רועי רייס:
“עובדות רבות אינן שנויות במחלוקת, אך ההליך נוהל במלואו גם לשאלת העובדות. לו רק פרשנות העובדות ושאלות משפטיות נתגלעו במחלוקות שבין הצדדים, ניתן היה לנהל את ההליך בדרך של טענות משפטיות, ללא צורך בהעדת העדים הרבים, חלקם עדים “טכניים” לגמרי”.
“אמנם, אין מקום להחמיר עם המשיבים, אך בשל עצם החלטתם לכפור ולנהל את התיק, אך בו בזמן, אין הם יכולים להיות זכאים להקלה השמורה רק לנאשמים שבוחרים להתנהל אחרת….תחתית מתחם עונש הולם, חייבת להיות שמורה לנאשמים שלוקחים על מעשיהם אחריות מלאה, מודים בהם, נפתחת להם הדרך להציג תסקיר חיובי בעניינם לפי הצורך, חוסכים זמן שיפוטי ניכר, וכיוצ”ב. גישה שיפוטית שאינה מותירה למשיבים כל תמריץ עונשי שהוא, ולו המינימלי, לקחת אחריות כנה על מעשיהם, ולחסוך זמן שיפוטי ניכר, היא גישה שגויה, הנוגדת את הוראות החוק, המחייב לאבחן בין נאשמים לפי התנהלותם וגישתם במישור לקיחת האחריות”.
נראה שרועי רייס הפסיכופט המורעל התבלבל בין הזכות לנהל הליך משפטי (הזכות ליומו בבית המשפט), לבין לקיחת אחריות. אין קשר בין השניים וזו צביעות לטעון שאפי ובר לא חסכו זמן שיפוטי יקר, כאשר הוא בעצמו יכול היה לחסוך זמן שיפוטי יקר אם היה מחתים את אפי ובר על הסדר מותנה עם קנס גבוה. אבל היי, אז אף אחד לא היה יודע מי זה רועי רייס….
אז בגלל שאפי דרש להביא “עדים טכניים לגמרי – צריך להכפיל לו את העונש????? ממש לא כי זו זכותו המלאה.
אבל אופס. רועי וייס משתמש בטיעון של “למען ייראו וייראו” עךל מנת להרתיע אנשים אחרים מלנסות לעבור את מעבר הגבול ללא רישום. אבל זה טיעון פסיכי, דבילי וילדותי.
זה לא ירתיע אף אחד מהסיבה שהאוכלוסיות שמנסות “לגנוב את הגבול”, או שהם לא יודעים עברית (אזרחים זרים שמתפלחים לארץ), או שהם כאלה שאין להם ברירה. למשל מי שההוצאה לפועל רודפת אותו ואם יישאר בארץ, דינו מוות. לאלה ממש לא אכפת מה העונש. הסיכוי לצאת מכלא מדינת ישראל לחופשי שווה את הכל.
אז נכון שאפי ובר הם פריבילגיים שלא היו בסיכון מוות בגלל ההוצל”פ, והם רצו להימנע מרישום מעבר גבול “כדי להפיק תועלת בגירושין” מול הגרושה הנוקמת חני נוה, אבל מה היא התועלת הזו?????
איזה תועלת אפשר להפיק בגירושין מזה שהגרושה לא תדע שבעלה לשעבר יוצא עם אחת הפילגשות שלו לנפוש בכּוסמוי? מכיון שהוא עצמו לא יודע להבהיר מה התועלת הוא חוזר על זה כמו תקליט שבור, וזה שקוף שמדובר בשטות.
בתמונה: הגרושה חני נוה שרצו להסתיר ממנה את הנסיעה. אבל איפה התועלת????? מה שווי התועלת???
בתמונה: אפי נוה עם עוד אחת שהיתה זמינה להעמסה
אירוע אחד או כמה אירועים? ברור שאחד!!!
לדבריו של רועי רייס: “מתחם (העונש), אינו יכול להיוותר כמו שהוא ללא כל התאמה לחומרה במקרה כמו ענייננו, של שני אירועים פליליים, בשני כיווני מעבר, בהפרש זמנים ניכר, תוך הרשעה בארבע עבירות פליליות שתיים של מרמה ושתיים של יציאה/כניסה שלא כחוק”.
בסופו של דבר, מה שמפריע לפרקליטות זה שהשופטת עינת רון קבעה שגם היציאה מישראל וגם הכניסה לישראל, וגם ההרשעה המטופשת בקבלת דבר במרמה (ו”הדבר” הוא “אי רישום במעבר הגבול”), זה מעשה אחד. נציין רק של”דבר שבמרמה” – (אי הרישום) אין שום ערך כספי. אי אפשר לכמת את שווי ה”דבר”.
לטענתו של רועי וייס, הכניסה היא אירוע פלילי אחד, היציאה היא אירוע פלילי שונה, והאי רישום במעבר הגבול הוא מעשה פלילי שלישי ולכן הוא מבקש להכפיל פי 3 את העונש…. אבל זה כל כל מטומטם. הטיול הוא טיול אחד. כרטיס הטיסה הוא כרטיס אחד (הלוך ושוב), וגם היסוד הנפשי (המחשבה הפלילית) גובשה פעם אחת גם לגבי היציאה וגם לגבי הכניסה.
נניח שיתקבל הערעור ויכפילו את העונש. למה יכפילו אותו מחודשיים על תנאי? ל 6 חודשים על תבאי? זה לא יביא קלון וזה גם לא יכניס את אפי לכלא, או לגרום לו לעשות יום אחד של של”צים.
ואם יכפילו את הקנס מ 2,000 ש”ח ל 6,000 ש”ח, זה ידגדג לאפי את הארנק? הרי 6,000 ש”ח זה 6 שעות של העו”ד שלו, בועז בן צור…..
אין שום סיכוי לערעור הזה. נקווה מאוד שאפי יגיש ערעור על הרשעתו ב”קבלת דבר במרמה”, כי באמת שזו היתה הרשעה מלאכותית ומאולצת בקבלת דבר במרמה.
נדרשים תיקוני חקיקה לאסור על הפרקליטות לערער
ובסופו של דבר, הגיע הזמן להגביל ולרסן את יכולת התביעה להגיש ערעורים פליליים. כמו שאנו רואים הפרקליטות מונעת ממניעי נקמה, ומגישה ערעורים בשיטת מצליח כי היא אף פעם לא נושאת במחיר של ערעור סרק.
למשל כאשר הרכב ערעורים מזכה ברוב 2:1, די בדעת המיעוט כדי לייצר ספק סביר, ולכן במקרה כזה אין שום סיבה לאפשר לפרקליטות “להגיש ערעור” סתם כי זה לא עולה להם כסף.
אותו דבר לגבי ערעור על זיכוי. ברגע ששופט החליט לזכות, ואין שום סיבה שהפרקליטות תוכל לערער.
בנימה אישית, עדנה קרנבל מייחלת לחזרתו של אפי נוה להתמודד על ראשות לשכת עורכי הדין. את אבי חימי היו”ר הנוכחי צריך להעיף לכל הרוחות. לקקן ישבנים מובהק. אפי יחזור ויחזיר ללשכה את כוחה.
צפו כאן באפי ובר בנתב”ג
https://www.facebook.com/haimstanger/videos/1192157204268798