עו”ד רונן אורן חטף כתב אישום פלילי על הונאת קוני מקרקעין בעוקץ ואחר כך זיוף חתימה של ביטול עסקה, והצגתה בבית משפט אזרחי בכזב.

בהתחלה השופט יוסי טופף החליט לבטל את כתב האישום, כי הפרקליטה אושרה גז החליטה לא לתת לו שימוע. ת”פ 4043-06-18 מדינת ישראל נ’ משיח.

בתגובה הפרקליטה גז הגישה כתב אישום חדש שטופל ע”י השופט בני שגיא, ובני שגיא לחץ על הנאשם להתקפל ולהודות, והנאשם עו”ד רונן אורן התקפל והודה בלי משפט.

התוצאה:  לשכת עורכי הדין הגישה נגדו כתב אישום משמעתי והרשיעה אותו בהרכב בראשות שלומי באשי.  נקבע שיש במעשיו קלון, והוא הוצא מהלשכה ל 7 שנים.  נקבע שאין להתייחס לנסיבותיו האישיות.

העו”ד רונן אורן הגיש ערעור לבית הדין הארצי של הלשכה וגם זה לא הצליח לו בהרכב בראשות גידי פרישטיק ואופיר סטרשנוב.

 

 

וזה הקובל שקבל אותו:  רחמים דיין

נמרוד פלקס ריחם על העו”ד וקיצץ לו שנה וחצי מ 7 שנים

רונן אורן  ערער בפני השופט נמרוד פלקס על העונש. הוא היה מיוצג ע”י עו”ד ניר יסלוביץ’.   עב”י 26020-02-23 אורן נ’ ועדת העתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב. נמרוד פלקס ריחם עליו בגלל נסיבות אישיות וסידר לו הפחתה של משך ההשעיה מ 7 שנים ל 5.5 שנים.

בשלושת פסקי הדין אף אחד לא מספר מה הן הנסיבות האישיות שהוא טען.

הנסיבות האישיות:  העבריין בוריס עקץ אותו בליטא ותקע אותו חצי שנה בכלא הליטאי

מסתבר שבשנת 2014 רונן אורן נסע לליטא להיפגש עם אחד בשם בוריס, ואיך שהוא נחת בליטא עצרו אותו לחצי שנה.  לטענתו בגלל המעצר הזה פיתח פוסט טראומה מסורגים ואזיקים.

ואנו אומרים:  בישראל המעצר עוד יותר קשה.  בישראל תנאי המעצר הם של עולם שלישי.  עכשיו למשל אמצע יולי 2023 משתולל גל חום לוהט בישראל.

כל עצורי השב”ס הישראלי נשרפים בחום הגהנום בגלל החלטה ממסדית שלא לצ’פר את העצורים והאסירים במזגן “שילמדו לקח ולא ירצו לחזור”.

אף אחד בישראל לא טוען שהמעצר בשב”ס הישראלי גורם לו טראומה, כי יצחקו עליו, למרות שנשמע שבליטא המעצר היה פחות טראומטי מאשר מעצר במדינת סדום הישראלית.

הנסיבות האישיות האלה שבגללן הוא ביקש שיתחשבו בו בלשכת עורכי הדין מתוארות בתביעה שהגיש נגד הביטוח הלאומי להכיר במעצר שלו בליטא כתאונת עבודה ולשלם לו גמלת נכה חודשית.

לדבריו הוא הועסק ע”י יבואן אוכל למגזר הערבי ונסע לליטא לאתר מזון, ושם עצרו אותו בגלל טעות בזיהוי.

אלא שבית הדין לעבודה שלח אותו לפסיכיאטר אילן טל.  אילן טל דיבב אותו והעו”ד רונן אורן סיפר לו שהוא בעצם היה אמור להיפגש עם בוריס שחייב לו כסף תמורת שירותי עריכת דין שנתן לו בישראל.  בוריס הבטיח לו שהוא ישלם לו בליטא.  העו”ד נפל בפח, נסע לליטא ואכל שם זין בלא 6 חודשים.

 

תביעתו להכרה במעצר בליטא 6 חודשים נדחתה בגלל פליטות הפה שלו בפני הפסיכיאטר אילן טל.  הוא לא נסע כמועסק בשירותי יבוא מזון.  הוא נסע לגבות חוב כספי מבריון של השוק השחור, על רקע עיסוקו הפרטי כעו”ד ולא כמועסק.

ואלו הנסיבות המקלות שהוא ביקש מהלשכה לשקול. חחח.

 

 

להלן תביעתו של רונן אורן נגד הביטוח הלאומי על טראומה ממעצר 6 חודש בליטא ב 2014

התביעה נדחתה.  הביטוח הלאומי לא ישלם לו גמלת תאונה בעבודה כי נסע לליטא שלא לצורך עבודה בעסקי מזון, אלא לגביית חוב ועבדו עליו.  עשו עליו עוקץ.

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
	ב”ל 42691-01-17

09 יוני 2023

 

לפני:
כב’ השופטת  מיכל נעים דיבנר נציגת  ציבור (עובדים) – גב’ סיגל רונן כץ נציג ציבור (מעסיקים) – מר אילן טל
התובע	רונן אורן ע”י ב”כ עו”ד עירן פיינשטיין
–
הנתבע	המוסד לביטוח לאומי ע”י הלשכה המשפטית תל אביב

 

 

פסק דין

 

1. תביעה להכרה באירוע מעצר מיום 3.3.2014 כתאונת עבודה אשר בגינה נגרם לתובע נזק נפשי. ביום 31.8.2021 ניתנה החלטתנו בה נקבע כי התובע הוכיח שאירעה לו תאונה בעבודה ובהתאם מונה מומחה רפואי מתחום הפסיכיאטריה.

התשתית העובדתית וההליך המשפטי שלפנינו

2. התובע, עו”ד במקצועו, עוסק גם ביבוא, הגיע לוילנה בליטא ביום 3.2014 וכאשר נכנס למלון בו היה אמור ללון, נעצר על ידי שלטונות ליטא והוחזק במעצר למשך כשישה חודשים. לטענת התובע, במהלך המעצר חווה טראומות קשות וסבל מתנאי מחייה קשים, חוסר שינה ורעב, בגינם נגרמו לו נזקים נפשיים קשים.
3. התובע שוחרר ממעצר, מבלי שהועמד לדין, בהתאם להחלטת בית משפט בוילנה מיום 25.8.2014.
4. לטענת התובע, לצד עיסוקיו כעצמאי הוא עבד כשכיר עבור מר סארי אחמד חסן (להלן – המעסיק). מטרת הנסיעה לליטא, היתה למצוא ספקים שונים לצורך רכישת מוצרים למעסיק ולכן, יש לקבוע כי אירוע המעצר והנזקים שנגרמו לתובע בגינו, אירעו תוך כדי ועקב עבודתו כשכיר ולכן מהווים תאונת עבודה. התובע לא טען כי יש לקשור בין אירוע המעצר לבין עיסוקיו כעצמאי.
5. ביום 9.3.2017 הוגש כתב תביעה מתוקן, לאחר שהתובע קיבל את מכתב הדחייה מיום 5.2.2017, לפיו נדחתה התביעה בנימוק כי לא הוכח שהמאסר בליטא נגרם תוך כדי ועקב עבודתו של התובע.
6. הנתבע הגיש כתב הגנה ובקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.
7. במסגרת ההליכים המקדמים ניתן ביום 4.2.2018, לבקשת התובע, צו המופנה אל רפובליקת ליטא להמצאת המסמכים הבאים: מסמך המאשר כי התיק הפלילי כנגד התובע נסגר ואישור שחרור הערבות שהופקדה במשרדי התובע הכללי של רפובליקת ליטא.
8. בהחלטה נוספת מיום 5.9.2018 ולאחר שהמסמכים לא הומצאו לתיק, נקבע דיון אליו זומן נציג שגרירות רפובליקת ליטא אשר חויב להביא עמו את המסמכים המבוקשים. עוד טרם התקיים הדיון, הוגש לתיק ביום 18.12.2018 מכתב מיום 7.12.2018 משגרירות ליטא אל ב”כ התובע עם העתק לבית הדין. על פי המכתב הודיעה שגרירות ליטא כי מכיוון שהתיק דנן אינו קשור לתיק הפלילי / לחקירה כנגד התובע, לא ניתן למסור פרטים ביחס אליהם.
9. ביום 24.12.2018 התקיים דיון מקדמי בפני השופטת הבכירה ע’ איצקוביץ והוחלט כי התיק יועבר לשמיעת הוכחות בפני מותב ביחס לפלוגתאות הבאות:

• א. האם ארעה לתובע תאונת עבודה ביום 3.3.2014?
• ב. האם קיים קשר סיבתי בין מחלות התובע בתחום הנפשי לבין התאונה הנטענת ומאזן ההשפעות?
• ג. האם התביעה התיישנה?

10. מטעם התביעה הוגשו תצהיר התובע ותצהירו של מר משה יחזקאל. דיון ההוכחות בוטל מספר פעמים מסיבות שונות, בעיקר לבקשת התובע והתקיים לבסוף ביום 7.12.2020. בדיון נשמעו עדויות התובע והעד מטעמו והוגשו מוצגים שונים. לאחר הדיון ובהתאם להחלטה שניתנה בו, הגיש התובע הודעה אליה צירף את כרטיסי הטיסה לוילנה וכן מכתב אל מר בוריס פקר מיום 18.2.2014, על אודותיו נעמוד בהמשך. הנתבע הודיע כי בחן את המסמכים הנוספים אך הוא נותר בעמדתו, לפיה מעצר התובע לא היה עקב עבודתו.
11. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ובהחלטה מיום 31.8.2021 קבענו כי התובע הוכיח קיומו של אירוע חריג תוך כדי ועקב עבודתו (להלן – החלטת העובדות). בתוך כך נקבע כי ממכתבו של התובע אל מר פקר, מיום 18.2.2014, עולה כי טס לליטא להיפגש עם מר פקר כנציג של המעסיק (סעיף 39 להחלטה) ולכן המעצר אירע תוך כדי עבודתו של התובע.

אשר לשאלה האם המעצר אירע עקב עבודתו של התובע, נקבע כי הנתבע לא הרים את הנטל לסתור את חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 רישא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ”ה-1995 (להלן – החוק). זאת שכן, הועלו בהליך מספר השערות ביחס לסיבת המעצר, אך כולן נותרו בגדר השערה, לרבות האפשרות כי התובע נעצר על יסוד טעות בזיהוי (סעיף 45 להחלטה). לפיכך ומחמת הספק ביחס לסיבת המעצר, נקבע כי הוכח שהוא אירע תוך כדי ועקב העבודה.

לבסוף נקבע כי לא חל במקרה הנדון סעיף 326(א) לחוק, העוסק במקרה מזכה לגמלה שאירע אגב ביצוע או ניסיון לביצוע פשע בידי הזכאי לגמלה.

12. לאחר שנאספו כרטיסיו הרפואיים של התובע, מונה ביום 1.3.2022 דר’ אילן טל כמומחה יועץ רפואי בתיק בתחום הפסיכיאטריה (להלן – המומחה). המומחה בדק את התובע ביום 14.6.2022 וביקש לקיים עמו פגישה נוספת, בליווי רעייתו. פגישה כאמור נקבעה ליום 13.7.2022, אולם התובע הגיע אליה בגפו. ביום 8.8.2022 נמסרה לתיק חוות דעתו של המומחה אשר לפיה סבור המומחה שקיים קשר סיבתי בין אירוע המעצר לבין תסמינים חרדתיים ופוסט טראומטיים שחווה התובע.
13. המוסד הגיש בקשה לפסילת המומחה, אך היא נדחתה בהחלטה מיום 20.8.2022. לאחר מכן הגיש המוסד בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה, אך גם היא נדחתה, בהחלטה מיום 8.11.2022. נקבע כי מהשאלות שביקש המוסד להפנות למומחה עולה כי אינו חולק על תקופת אי הכושר שקבע המומחה ודי בה לצורך הכרה בנזק הנובע מהתאונה. לפיכך, ולפי בקשת הנתבע, ניתן צו לסיכומים בתיק.

 

עיקר טענות הצדדים כעולה מסיכומיהם

טענות התובע

14. לטענת התובע, בהחלטת העובדות נקבע כי אירוע המעצר עולה כדי אירוע חריג תוך כדי ועקב עבודתו של התובע. בחוות דעתו של המומחה בוסס הקשר הסיבתי בין נזקיו הנפשיים של התובע לבין האירוע החריג. כך גם המומחה מטעם התובע, דר’ ינקו, קבע בחוות דעתו מיום 5.1.2022 כי התובע סובל מPTSD בעקבות אירוע המעצר. גם דו”ח השתכרות מטעם מחלקת השיקום מביטוח לאומי קובע כי התובע עבר “אירוע כליאה קשה וטראומטי”; ונתנה הערכה כי מצבו של התובע לא מאפשר לו להשתלב בעבודה והמלצה על אובדן כושר מלא עד תום הנכות הזמנית. ועדה רפואית בענף נכות כללית קבעה אף היא שהתובע סובל מPTSD בשיעור 40%, מיום 1.9.2014, ללמד על כך שקודם לאירוע המעצר לא היה לתובע ליקוי נפשי.

 טענות הנתבע

15. הנתבע חזר על טענותיו כי לא הוכח שאירוע המעצר אירע תוך כדי ועקב עבודת התובע. לטענת הנתבע עמדתו זו, כפי שפורטה בסיכומיו בטרם מונה מומחה, קיבלה חיזוק בחוות דעתו של המומחה. בין גרסאות התובע ביחס למטרת הטיסה לליטא קיימת סתירה: בהתאם לגרסה הראשונה שנמסרה על ידי התובע ואומצה בהחלטת העובדות מטרת הטיסה הייתה למצוא ספקים שונים עבור עסקיו של מעסיקו. בגרסה השנייה שנמסרה על ידי התובע למומחה הוא סיפר כי “האירוע קשור ללקוח בשם בוריס פקר עת עבד כעורך דין המתעסק בהלבנת הון. לדבריו אותו לקוח, אשר היה מבוקש בישראל וברח ממנה, היה חייב לו כסף ולכן ניסה ליצור עימו קשר באחת מנסיעותיו לגרמניה. עם יצירת הקשר קבעו להיפגש בליטא ואז דיווח לשלטונות בארץ אודות מקום הימצאו ופרטים נוספים עליו. בהמשך חזר לארץ ושוב יצר קשר עם פקר על מנת להסדיר את החוב…”. הנתבע מפנה גם לרישום מתוך טיפול פסיכולוגי שעבר התובע ובו הוא מתייחס לאותו בוריס פקר שגרם למעצרו בניסיון להתחמק מתשלום חוב.

לפיכך טוען הנתבע כי המעצר היה קשור לעסקיו של התובע ולא לעבודתו כשכיר. לפיכך, מעצרו לא אירע “תוך כדי ועקב עבודתו”.

עוד העלה הנתבע טענות ביחס לחוות דעתו של המומחה, אשר לא מסייעת בהכרעה ביחס לשאלת הליקוי, ובעיקרם של דברים מתארת קשיים וסברות.

סיכומי תשובה

16. לאחר עיון בסיכומי הנתבע נדרש התובע להגיש סיכומי תשובה וכך עשה. התובע טען כי הנתבע מטעה את בית הדין בסיכומיו שכן גרסתו של התובע לא השתנתה לכל אורך הדרך והשערתו כי בוריס פקר הוא זה שגרם למעצרו עלתה גם בעדותו בבית הדין. מטרת הנסיעה היתה לצורכי עבודתו כשכיר ו”העובדה שהתובע ראה בנסיעה זו הזדמנות לפגוש את מר פקר לצורך שימוש בקשריו ועל הדרך לטפל בנושא החוב, אין בה בכדי להוות שינוי גרסה“. עוד הוסיף, כי לולא טס לליטא, לא היה נעצר.

 

דיון והכרעה

17. בהחלטת העובדות קבענו כי אירוע המעצר אירע לתובע תוך כדי ועקב עבודתו אצל המעסיק. וזאת בהתבסס על התשתית העובדתית שהוכחה, כלל הראיות וטענות הצדדים.
18. אשר לקביעות בהחלטת העובדות, בנוגע למעמדו של התובע כשכיר במועד המעצר וכן בנוגע לכך שמעצרו של התובע היה תוך כדי עבודתו עבור מעסיקו – לא מצאנו בסיכומי הנתבע נימוק המצדיק לשנות מהן. קביעתנו כי הטיסה לליטא נועדה לעבודתו כשכיר נותרת בעינה, מהנימוקים שפורטו, אם כי, כפי שנראה להלן, בשלב זה איננו סבורים כי זו הייתה מטרתה היחידה של הטיסה לליטא. מכאן, שלנוכח מעמדו של התובע כשכיר ולנוכח הקביעה כי מעצרו אירע תוך כדי עבודתו, הרי שבשלב זה עובר הנטל אל שכמי הנתבע, להוכיח כי המעצר לא אירע עקב עבודתו של התובע (סעיף 83 לחוק; עב”ל (ארצי) 144/06 יגאל גוזלנד – המוסד לביטוח לאומי, 31.1.2007)
19. לאחר בחינה נוספת של כלל טענות הצדדים והחומר שבתיק, מצאנו לנכון לבחון בשנית את השאלה, האם הוכח כי המעצר לא היה עקב עבודתו של התובע ולאחר שעשינו כן הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נפרט נימוקינו:
20. בהחלטת העובדות קבענו כי הועלו מספר השערות בקשר לסיבת המעצר, אך מאחר שלא הוגש כתב אישום ולאור החלטת החטיבה לפשע מאורגן ושחיתות במשרד התובע הכללי של וילנה, לפיה בוריס פקר היה אחד החשודים/העצורים באותה פרשה, ייתכן שכלל היה מדובר בטעות בזיהוי. על יסוד זה קבענו כי “…משלא הוגש כנגדו כתב אישום, אין בידינו אפשרות לקבוע מה היתה הסיבה האמיתית למעצרו…” (סעיפים 44 – 46. ההדגשה במקור).
21. אלא שבשלב זה ולנוכח שינוי הגרסה של התובע, כפי שיפורט להלן, אנו סבורים כי הנתבע הרים את נטל ההוכחה וכי הסיבה המסתברת ביותר הינה שהמעצר אירע על רקע עסקיו הפרטיים של התובע. נפנה לפרט את התפתחות הגרסאות של התובע בהקשר זה:

בהודעת התובע לחוקר הנתבע הוא אמר את הדברים הבאים (ההדגשות אינן במקור):

“…וכאשר הגעתי לליטא נפגשתי עם בחור רוסי – בוריס, הוא לקח אותי משדה התעופה למלון בוילנה ושם נעצרתי ישר כאשר הגעתי למלון. האשימו אותי בהלבנת הון….

…

נסעתי בסך הכל לשלושה ימים וקבעתי שלוש פגישות בליטא עם בוריס שהוא איש הקשר אותו הכרתי קודם מישראל…

…בסופו של דבר אותו הבחור בשם בוריס גרם למעצר שלי. הוא היה מלשין של המשטרה המקומית.

ש. האם עשית באמצעותו עסקאות קודם?

ת. לא.

…

…ניסו להלביש עלי תיק ואין לי מושג במה מדובר…

ש. איך אתה מסביר את המעצר שלך בליטא?

ת. ליטא ידועה כמקום בו מקובל לדרוש דמי סחיטה. לדעתי אחד הספקים שמספק לסרי מוצרים היה לו אינטרס שאעצר על מנת שלא יקנה במקום אחר. חוץ מזה אין לי הסבר אחר…” (ש’ 8-10;  77-80; 85-89; 109; 116-118, להודעת לחוקר, מוצג נת/3)

 

בחקירתו בפנינו אישר התובע את דבריו האחרונים בהודעה לחוקר, כפי שצוטטו לעיל (עמ’ 21, ש’ 26).

בתצהירו בתיק דנן טען התובע כך:

“3. אציין כי, מטרת הנסיעה לליטא הייתה למצוא ספקים שונים….

4. לצורך כך נקשרתי עם סוכן מקומי העונה לשם בוריס בקר (כך במקור, מ.נ.ד)… והוא זה אשר היה אמור לקשר אותי עם הספקים המקומיים השונים בתחום המזון במהלך שהותי בליטא ובכלל במסגרת עבודתי אצל חסן.
5. אוסיף ואצהיר, כי את בוריס פגשתי לראשונה בנסיעתי הקודמת לליטא, כ-8 חודשים לערך לפני מועד האירוע…“

 

בחקירתו הנגדית נדרש התובע להתמודד עם גרסה שונה שמסר לפסיכולוג שטיפל בו (ת/4) ותשובתו לא נתנה מענה לשאלה. יחד עם זאת, בעקבות השאלה חזר התובע על הטענה (כפי שעשה קודם לכן בהודעה לחוקר) שבוריס פקר הוא זה שאחראי למעצרו, אך כאשר נשאל מדוע השיב: “אין לי מושג, עד היום“. (עמ’ 23, ש’ 16-19) ובהמשך חזר על הדברים “אני ידעתי שהוא (בוריס פקר, מ.נ.ד) עשה לי את זה, אבל לא ידעתי למה…” והמשיך “היום…,מלפני חצי שנה, אני יודע בוודאות” (עמ’ 25, ש’ 9-14) וכי כל הסיבות שמסר קודם לכן היו השערות (שם, ש’ 20-25). יחד עם זאת, הסיבה הוודאית, כדבריו, למעצרו, לא הוצגה בעדותו ונראה שהוצגה לראשונה למומחה מטעם בית הדין.

 

בפני המומחה הוסיף התובע עובדות חדשות בתכלית, שלא היה להן זכר קודם לכן, כך (ההדגשות אינן במקור):

“האירוע קשור ללקוח בשם בוריס פקר עת עבד כעורך דין המתעסק בהלבנת הון. לדבריו, אותו לקוח…היה חייב לו כסף ולכן ניסה ליצור עימו קשר באחת מנסיעותיו לגרמניה. עם יצירת הקשר קבעו להיפגש בליטא ואז גם דיווח לשלטונות בארץ אודות מקום המצאו ופרטים נוספים עליו. בהמשך חזר לארץ ושוב יצר קשר עם פקר על מנת להסדיר את התשלום וקבעו להיפגש בליטא לשם כך. לדבריו, עם הנחיתה בליטא נעצר על ידי המשטרה, מבין בדיעבד שפקר שילם למשטרה על מנת שיעצרו אותו…”

 

22. דבריו האחרונים של התובע, כפי שמסר למומחה, לא רק שמספקים תשובה ודאית לסיבת מעצרו (לפחות מנקודת ראותו. ונזכיר, כי בעדותו בפנינו ציין כי בדק את הנושא), אלא גם מרחיקים באופן משמעותי את המעצר מעבודתו כשכיר. כך, בעוד שבהודעתו לחוקר, כמפורט לעיל, השיב התובע שלא היו לו עסקאות קודמות עם מר פקר, למומחה אמר שהיו ביניהם קשרים עסקיים וכי למר פקר נותר חוב כלפיו. גם הטענה שמר פקר גרם למעצרו על רקע רצונו למנוע ממנו עבודה עם ספקים אחרים (עבור מעסיקו של התובע), הוחלפה בטענה שמר פקר גרם למעצרו בכדי לחמוק מתשלום החוב הפרטי שהיה לו כלפי התובע.

דברים אלו מאירים את הקשר בין התובע לבין מר פקר באור שונה בתכלית מזה שהוצג בפנינו במהלך שלב ההוכחות.

23. על רקע זה הורינו לתובע להגיש סיכומי תשובה ואולם לא זו בלבד שלא מצאנו בהם מענה לקושי האמור, אלא שמצאנו שהם תומכים בטענות הנתבע. בסיכומי התשובה הוסיף התובע לראשונה את הטענה הבאה “העובדה שהתובע ראה בנסיעה זו הזדמנות לפגוש את מר פקר לצורך שימוש בקשריו ועל הדרך לטפל בנושא החוב, אין בה בכדי להוות שינוי גרסה” (סעיף 4). טענה זו, לא רק שאין לה זכר בראיות, היא אף עומדת בניגוד לעדות התובע. נזכיר, כי בעדותו טען התובע כי המטרה היחידה של נסיעתו לליטא היתה עסקי מעסיקו (עמ’ 20, ש’ 3-21).
24. נתונים אלו פוגמים משמעותית במהימנות גרסת התובע ומשכך, מכרסמים באמינות התביעה כולה.
25. על כך נוסיף את הדברים הבאים: אף שלא הוגש כתב אישום, על סיבת המעצר, לכאורה, ניתן ללמוד מהחלטת בית המשפט המחוזי של וילנה (נת/6) שם נכתב בין היתר כך:

“רונן אורן חשוד בכך שבפעילותו בקבוצה המאורגנת יחד עם אזרחי ישראל…אירגן…תוכנית לרכישת הון זר בערך רב – רכישת כספים במירמה מהישויות המשפטיות הרשומות ופעילות בחו”ל…בכוונה ישירה ובדרך מרמה פעל להשיג לטובת עצמו ולטובת חברי הקבוצה המאורגנת הנוספים רכוש זר שאינו שלו…” (בהחלטה ממשיכה התביעה ומפרטת את המעשים המיוחסים לתובע).

 

26. אנו נכונים להניח לצורך העניין שבפנינו, כי המעשים שיוחסו לתובע על פי החלטה זו לא בוצעו על ידו. יחד עם זאת, מההחלטה עולה לכאורה כי אין מדובר במעצר אקראי או בטעות בזיהוי, אלא בצעד שננקט ישירות ובמכוון כלפי התובע בגין מעשים (לכאורה) שאין בינם ובין מקום עבודתו דבר. מכאן שאף אם נניח שמדובר במעצר שווא, הוא היה מכוון אל התובע בגין מעשים שרשויות ליטא טפלו עליו, שאינם קשורים לעבודתו כשכיר. משנוכחנו כי בין התובע לבין מר פקר היו יחסים עסקיים שאינם קשורים לעבודתו כשכיר, הרי שגם אם נכונה גרסתו של התובע כי מר פקר גרם למעצרו, היה זה על רקע עסקיהם הפרטיים, כפי שאף עולה לכאורה מהחלטת בית המשפט בוילנה כעולה לעיל.
27. יוצא אפוא שבניגוד למסקנתנו בהחלטת העובדות, אשר הסתמכה על ספק ביחס לנסיבות המעצר (סעיף 47 להחלטה), הרי שבשלב זה עולה מדבריו המפורשים של התובע למומחה, מהם לא חזר בסיכומי התשובה שהגיש, שיותר מסתבר שהמעצר היה לכל הפחות על רקע סכסוך עסקי בינו לבין בוריס פקר, שלא בהקשר לעבודתו כשכיר ואולי אף על רקע עסקיו הפרטיים של התובע, בהם גם בוריס פקר היה מעורב (שהרי גם הוא מוזכר כחשוד בהחלטת בית המשפט של וילנה).
28. משכך, הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי לא מדובר בתאונה שאירעה עקב העבודה ולכן דין התביעה להידחות.

 

 

 

סוף דבר

 

29. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 5,000 ש”ח אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

 

ניתן היום, כ’ סיוון תשפ”ג, (09 יוני 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב’ סיגל רונן כץ נציגת ציבור עובדים		מיכל נעים – דיבנר שופטת		מר אילן טל נציג ציבור מעסיקים

 

 

PDF

רונן אורן נ הביטוח הלאומי נדחתה טענתו שעצרו אותו בליטא חצי שנה בגלל עבודתו כיבואן

להלן כתבה על ביטול כתב האישום הראשון ע”י יוסי טופף

פורסם בכלכליסט ע”י תומר גנון 17/9/2018

הפרקליטות לא קיימה שימוע, ביהמ”ש ביטל אישום נגד עו”ד רונן אורן על עוקץ לקוחות

השופט הורה על ביטול כתב אישום נגד עו”ד רונן אורן מת”א, המתמחה במסים, וחבריו דוד ואנונו ואייל משיח, שבו נטען כי הציגו מצגי שווא לגבי עסקאות נדל”ן. השופט: “פגמים מהותיים מנעו קיום שימוע”

שופט בית המשפט המחוזי בת”א, יוסי טופף, הורה היום על ביטול כתב האישום נגד עו”ד רונן (בן אדוארד) אורן מת”א, המתמחה במסים, משום שלא נערך לו שימוע בפרקליטות טרם הגשתו.

“מצופה מהמאשימה לפעול במהירות למיצוי זכות השימוע”, כתב השופט, “באופן שתמנע פגיעה יתר על המידה באינטרס הציבורי שבעמדת נאשמים לדין – ככל שתתקבל החלטה על הגשת כתב אישום מחדש”.

הפרקליטות הגיש את כתב האישום החמור נגד עו”ד אורן בחודש יוני השנה בטענה כי ביצע עבירות של קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה וזיוף. בכתב האישום נטען בין היתר כי עו”ד אורן, ביחד עם חברו דוד ואנונו (ואן) ואדם נוסף בשם איל משיח, סייע להוציא לפועל תוכניות עוקץ לגניבת מאות אלפי שקלים מלקוחותיו.

באמצעות עו”ד גלעד כצמן ביקש עו”ד אורן לבטל את כתב האישום נגדו מטעמי הגנה מן הצדק, בשל אי קיום חובת המאשימה ליידע את הנאשמים בדבר הכוונה להגיש נגדם כתב אישום. גם שני הנאשמים האחרים הגישו בקשה דומה – ובקשתם התקבלה.

“הובהר לא אחת בפסיקה כי הליך היידוע והשימוע מהווה זכות מהותית שעוגנה בחוק, אשר מניעתה שלא כדין עשויה לגרור בטלותו של כתב האישום”, כתב היום השופט טופף. “תכליתו של הליך למנוע העמדה לדין מבלי שיידע על מה ולמה כך, ומבלי שתינתן לו הזדמנות להתמודד נגד החשדות שעלו נגדו, ולנסות להפריכם”.

“נחה דעתי”, כתב הוסיף השופט, “כי נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורש העניין בהחלטת פרקליטת המחוז, וכתוצאה מכך לא הייתה הצדקה ממשית למנוע מהנאשמים לממש את זכותם לקיים שימוע בטרם הוגש נגדם כתב האישום. מדובר בהחלטה אשר בנסיבות העניין חורגת ממתחם הסבירות, ואף לא ניתן למקמה בשוליו של מתחם זה”.

בכתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז ת”א (פלילי) נטען כי אורן ושני הנאשמים הנוספים “פעלו במשותף לקבל במרמה כספים משני בני זוג ויהלומן, תוך שהם מציגים בפניהם מצגי שווא שקריים וכוזבים הנוגעים למצב המשפטי של קרקעות ברמת השרון.

במסגרת האמור, הציג עו”ד אורן בפני הנפגעים מצג שווא כאילו הוא מייצג גם אותם בביצוע שתי עסקאות שונות, בעוד שבפועל עשה יד אחת עם שני הנאשמים האחרים במטרה להוציא כספים מהנפגעים”.

“לאחר שנחשפו מעשי התרמית”, נטען בכתב האישום, “פעלו הנאשמים במטרה לשיבוש ההליכים בתביעה אזרחית שהוגשה נגדם על ידי בני הזוג, תוך שעו”ד אורן משתמש בסמכותו לאמת חתימות, כדי לזייף מסמך שהוגש לבית המשפט האזרחי”.

מסנגוריו של אייל משיח, עו”ד ליה פלוס ועו”ד ד”ר איתן פינקלשטיין, נמסר: “כפי שטענו לכל אורך הדרך מדובר בסכסוך אזרחי שנמשך למעלה משנתיים ולא ראוי היה להפעיל כאן כלים פליליים, קל וחומר שלא היה ראוי להפעיל את ההליך החריג של הגשת כתב אישום בהליך מהיר לפני שמוצתה החקירה וללא זכות שימוע. לא למותר לציין כי לאחר הגשת כתב האישום הוגש המסמך המרכזי בתיק שנטען כי הוא מזוייף ושעל בסיס טענה זו הוגש כתב האישום, ובעקבות כך תוקנה חוות הדעת של מז”פ כאשר בתחילה נטען על בסיס צילום של המסמך שמדובר בפוטומונטאז’, וכיום המשטרה מודה שלא מדובר בפוטומונטאז’.

החלטת בית המשפט, אשר מתח ביקורת חריפה על הפרקליטות, הינה תוצאה צודקת אשר מונעת עוול שנעשה לאייל משיח, אשר שמו הוכתם בהגשת כתב האישום ללא שהיתה לו הזדמנות להצגת גרסתו המלאה לרבות מסמכים הפורסים באופן מלא את השתלשלות האירועים”.

מעו”ד שי שורר המייצג את דוד ואנונו נמסר: “לאחר קריאה וניתוח הראיות היה ברור כי זכות השימוע נרמסה בנוסף על אי מסירת חומרי חקירה ודברים נוספים. לשמחתי בית המשפט קיבל את טענותינו והורה על ביטול כתב האישום”.

הפרקליטות לא קיימה שימוע, ביהמ”ש ביטל אישום נגד עו”ד על עוקץ לקוחות (calcalist.co.il)

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3746242,00.html

וגם

השופט המחוזי יוסף טופף ביטל כתב אישום של פרקליטות ת”א נגד עורך דין – פוסטה (posta.co.il)

https://posta.co.il/article/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%96%D7%99-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%A3-%D7%91%D7%99%D7%98%D7%9C-%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%A9/

 

להלן ההחלטה של השופט יוסי טופף על ביטול כתב האישום בגלל טירפוד השימוע ת”פ 4043-06-18 מדינת ישראל נ’ אייד משיח

את פמת”א ייצג בתיק זה הפרקליט הצוציק אלירן גלילי.  פרקליט זה נתפס בשירותים מבצע אקט באחד הקב”טים והועף מהתיק.

אלירן גלילי הסביר שופט טופף שהבוסית שלו אושרה גז חתמה על פטור מיידוע נאשמים על העברת החקירה מהמשטרה לפרקליטות לפי 60 (א)(ה) לחסד”פ בין היתר כי “הגשת כתב האישום נגד (העו”ד) בהקדם נחוצה כדי למנוע ממנו את האפשרות להמשיך ולעסוק במקצוע עריכת הדין כדי למנוע פגיעה פוטנציאלית בקורבנות נוספים”.

טענה זו היתה מגוחכת כי החקירה נמשכה שנתיים במהלכם הוא היה עו”ד פעיל ולא מסוכן, ופתאום אושרה גז מכריזה עליו מסוכן, רוצה למנוע ממנו לעסוק במקצועו, עוד לפני שבכלל שמעו מה טענות ההגנה שלו בשימוע…..

השופט טופף אמר על אושרה גז והפישר הקטן שלה אלירן גלילי ש”המדובר בהחלטה אשר בנסיבות העניין חורגת ממתחם הסבירות, ואף לא ניתן למקמה בשוליו של מתחם זה”…..”ודוקו, המדינה לא הבהירה מדוע לא הסתפקה בדיווח ללשכת עורכי הדין על מנת שתנקוט בהליכים משמעתיים כנגד הנאשם 3 מתוך מטרה להשעותו ממקצוע עריכת הדין”.

 

 

מדינת ישראל נ אייל משיח טעוד רונן אורן ביטול אישום עי יוסי טופף העדר שימוע 4043-06-18

 

ראו את הסכמת הפרקליטות לביטול צווי עיכוב יציאה מהארץ

 

להלן פסק הדין של בית הדין המחוזי של הלשכה בתל אביב בדמ 26/22

PDF

ועדת האתיקה תא נ רונן אורן השעיה ל 7 שנים בדמ 26-22

להלן פסק הדין של בית הדין הארצי של הלשכה – בדא 25/22

השופטים בבית דין זה אמרו שאין לערעור כל יסוד ושהעונש של 7 שנים עשה חסד עם הנקבל ואם זה היה מגיע אליהם הם היו מוציאים אותו לצמיתות.  הם גם טענו שאין לו שום נסיבות אישיות לקולא.

PDF

רונן אורן נ ועדת אתיקה בבית דין ארצי בדא 25-22

להלן פסק הדין בערעור אצל נמרוד פלקס מחוזי ירושלים – עב”י 26020-02-23

השופט פלקס קיצר את תקופת ההשעיה מ 7 שנים ל 5.5 שנים בגלל הנסיבות האישיות.  את הלשכה ייצג רחמים דיין.

 

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עב”י 26020-02-23 אורן נ’ ועדת העתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב  תיק חיצוני: בדא 25/22

 

בפני	כבוד השופט נמרוד פלקס
מערערים		רונן אורן
נגד
משיבים		ועדת העתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב

 

העתק החלטה מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 04 יולי 2023

פסק דין

הצדדים הציגו בפניי הסדר אשר הוא דומה שהטעם המרכזי לכריתתו עניינו בנסיבותיו האישיות הפרטניות והמיוחדות של המערער אשר למצער חלק מהראיות המלמדות על אותן נסיבות, אשר לא תפורטנה מחמת צנעת הפרט, לא עמדו בפני הערכאות המשמעתיות שדנו בעניינו של המערער.

בנסיבות אלו, ואף על רקע הכלל בו אלא אם קיים טעם מיוחד שלא לאמץ את הסכמת הצדדים, סבורני כי אכן יש מקום לאמץ את הסכמת הצדדים שהובאה בפניי.

אשר על כן, כהסכמת הצדדים, הערעור מתקבל במקצתו באופן בו חלף אמצעי המשמעת שנקבעו בסעיף 71 בפסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי בבד”מ 26/22  מיום 28.6.2022, תועמד תקופת השעיית המערער בפועל מחברותו בלשכת עורכי הדין על פרק זמן של 66 חודשים.

כמו כן, תקופת ההשעייה על תנאי תעמוד על 54 חודשים, כאשר יתר האמור בסעיף 71.2 לפסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי האמור יעמוד בעינו בשינויים המחויבים.

למען הסר ספק, אין שינוי בשנפסק בסעיף 71.3 לפסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי האמור.

נמרוד פלקס

PDF

 

רונן אורן נ הלשכה ערעור נמרוד פלקס קיצר מ 7 ל 5.5 שנים 26020-02-23