באיחור קל אנו מדווחים על התאבדותו של אבא גרוש אלעד הרץ בתאריך 25/5/2021. ככה זה כשגברים גרושים מתאבדים בגלל הגרושות הסחטניות, הנקמניות והמטונפות שלהם.   החברים כותבים הספדים פיוטיים כמה הוא חסר להם, ו”למה הוא עשה את זה” ו”איך מתמודדים עם משברים”, אבל אף אחד לא מעיז לכתוב את האמת:  שהגרושה שלו היתה שרמוטה בת השטן ושהשופטים בבית המשפט למשפחה יחד עם העובדות הסוציאליות הם אלו שרצחו אותו בגלל אידיאולוגיה פמיניסטית.

החברים ובני המשפחה מפחדים שהגרושה שרמה למוות תתבע בלשון הרע

זהו קשר השתיקה סביב התאבדותם של גברי גרושים.  אף אחד לא יודע מזה, אף אחד לא מדבר על זה.  אולי במקרה מישהו כותב איזה הספד קטן בפייסבוק, אבל גם הוא מפחד שהגרושה לא תתבע אותו, ולכן הסיבות לאובדנות הן “הס מלהזכיר”. אילו אישה היתה מתאבדת, זה היה פותח כותרות, ולא היו מרפים מזה במשך חודש.  אם הגרושה תחליט להתנפל על בני המשפחה וןהחברים שהתאבלו בפומבי, היא תקבל עורכי דין בחינם מהסיוע המשפטי, פטור מתשלום אגרה, והשופט או שופטת יהיו לטובתה.  ראו מקרה דליה שאול זיידנר, עורכת דין שהמיתה את בעלה באמצעות טרור משפטי ותבעה על 1.6 מיליון ש”ח פיצוייים 83 גולשים…

אחיו של המנוח   אהד הרץ  כתב: 

“קמנו מהשבעה המומים, כואבים, מוכים.  אח יקר שלי, כמה מילים שמענו, כמה לב, כמה טוב, כמה אהבה. תודה על הכל, עליך, על מה שהיית והנך אתה בשבילנו אפילו עכשיו. סליחה על הכל, שלא מספיק סבלנו את סבלך, שהאמנו לחיוך ולאופטימיות שלך. כמה סבלת, כמה עוול, כמה חוסר צדק. עוד נמשיך את דרכך, נזעק את זעקתך, ננסה להציל את הבאים. הרי זה ידוע שיהיו באים, שקופים, מוכים וחבולים.  אבל כרגע שתיקה. עצב שאי אפשר לתאר במילים.  אוהב אותך אלעד אחי האהוב”.

למה האח שותק?   למה “כרגע שתיקה”?  למה הוא מתכוון “כמה סבלת, כמה עוול, כמה חוסר צדק. עוד נמשיך את דרכך, נזעק את זעקתך, ננסה להציל את הבאים”????

חבריו ערכו ערב לזכרו.  חבריו בני ישיבות סרוגות. 

חבריו של המנוח בעלי הכיפות הסרוגות למינהם הם אלה שלימדו אותם כמה ארץ ישראל נפלאה וקדושה, וכמה שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל.  הם אלה שהמחנכים והמורים הרוחניים שלהם שוכחים לספר להם כמה אכזרית הדת היהודית (או לפחות איך שמפרשים את היהדות במדינת ישראל…):  שעל פי התורה הגבר צריך לעבוד מהבוקר עד הערב כדי לממן את גרושתו ואפילו עליו לקחת עבודה בשוק כסבל ארגזי ירקות והעיקר שיביא כסף לגרושתו.  היא מצידה לא חייבת בכלום.  היא לא חייבת במזונות, לא חייבת בנאמנות לבעל, לא חייבת לתת לו מין.  יש לה רק זכויות על פי ההלכה ואפס חובות, והיא יכולה בקלות לנצל את ההלכה ולהפעיל כלים משפטיים כדי למוטט ולרסק את הבעל לשעבר עד מוות, והכל בחסות אותה דת שאת הסממן שלה, הכיפה, הם נושאים על הראש.

הסרוגים אלה לא מבינים שכאשר קורה מקרה כזה, אלוהים מאותת להם שהוא מצפצף על כל הזכרים של עם ישראל (מבחינתו שימותו…), כי אצל אלוהים ואצל הדין הדתי שבחסותו רק הנשים של העם היהודי הן ורק הן בנות הסגולה, בעלות הזכויות, ורק עליהן מגן האלוהים, ודואג להן לספומטים אנושיים – הבעלים שלהם עם אפס זכויות על הילדים שלהם ואפס זכויות על החיים שלהם.

אוי איזו תמימות אצל חובשי הכיפה הסרוגה.  את אותה נאיביות רואים גם בפוסטים של החברים של המתאבד:

ישראל בראלי  כתב בפייסבוק את הדברים הבאים:  “אתמול איבדתי חבר.  אלעד הרץ ז”ל, הלב מסרב להאמין שעזבת אותנו. החיוך שלך יחסר לעולם.  לפני החתונה, כשאשתי עברה על הרשימת מוזמנים המצומצמת, היא התפלאה לראות שם שלא הכירה.. שיא הקורונה בכל זאת, מזמינים רק את ההכי קרובים.. הסברתי לה שבחתונה שלנו אלעד חייב להיות, הוא האיש שיודע לנצח את העולם. לצחוק על משברים. לאכול אותם בלי מלח, ולהישאר עם חיוך גם כשהכל נראה אפור. המוטו היה אפילו בתמונות פרופיל שלו שם הוסיף ‘בשמחה תמיד’.

אני רוצה שיהיה שם איתנו, אין עוד רבים כמוהו.  ואלעד באמת היה כזה, הוא עבר את כל מה שהעולם ידע להציע לו בשמחה. והעולם לא תמיד פרגן.. תמיד כשנפגשנו הוא היה עם חיוך מאוזן לאוזן מפזר שלום מחויך לכל עובר אורח. עם בדיחות מזדמנות כאלה, שנהג להמציא מידי פעם. ודאג להפיץ שמחה סביבו, גם שבפנים בפנים היו כל התנאים להיות במצב רוח הפוך.. אני זוכר פעם שנפגשנו כשהיה עם הילדים. ירדנו לים, דיברנו על החיים, והוא פשוט לא הפסיק לספר כמה הוא אוהב את הילדים וחי בשבילם. כל היום הוא קנה להם דברים ופינק אותם, רק בשביל שירגישו שיש להם אבא אוהב הכי הכי.  אלעד, חבר אהוב, אני מאמין שבשמים שמור לך מקום של טוב, מקום של נשמות שחזרו מטיול אקסטרים, ומבקשות קצת מנוחה.  אני אוהב אותך ,אתה תחסר לעולם, אבל החיוך שלך ישאר בזכרוני תמיד

 

 

כעבור כמה ימים ישראל בראלי כתב:

 

החברים אבלים

מירב אודאי פורקוש הספידה גם היא:  “ערב לזכרו של חברינו היקר לכיתה אלעד הרץ ז”ל.  ערב בו ההורים של אלעד כיבדו אותנו בנוכחותם.  היו בו רגעים של עצב ושמחה העלאת זכרונות שגרמו לרבים מאיתנו לצחוק מכל הלב ולהבין איזו נשמה הלכה. בן אדם עם מאור פנים שתמיד היה מוכן לעזור להושיט יד ולהיות בשביל כל אדם ואדם.  נוח על משכבך בשלום ומקווה שגרמנו לך נחת שם למעלה.

תודה לחבריי לכיתה אלמוג וטלי על ארגון הערב.  Tali Dahan Almog Saban ועל המקום המושלם חוף באשדוד. הים שאלעד אהב כל כך ונהנה לגלוש.  ותודה לכל החברים שבאו והשתתפו בערב זה.  שניפגש בשמחות בע”ה“.

 

שימו לב שכולם זוכרים אותו כ”בן אדם עם מאור פנים שתמיד היה מוכן לעזור להושיט יד ולהיות בשביל כל אדם ואדם”, אבל ברשימות של מדינת ישראל – במשטרה ובבתי המשפט ובסטטיסטיקות הרשמיות – הוא “נחשב” איש אלים ומסוכן – בגלל תלונות השווא של אשתו/גרושתו.

 

היחידה שהעיזה לכתוב דברים שמהם אפשר להבין למה אלעד התאבד היתה גיסתו, רעות קולא, ואלו דבריה:  

 

“גיסי איבד את חייו.  כן, כן. קראת נכון, איבד את חייו.  חד וכואב.  זה לא שיתוף של שיתוף… זה שלי. גיס יקר שלי.

אח גדול של הבעל שלי.  לא עוד משהו רחוק ולא מוכר…  ומסתבר שגם לא כזה נדיר…  כמה כאב וסבל סחבת בגבורה, בגבורה ואופטימיות רבה. מה בסך הכל רצית? להמשיך להיות הורה לילדיך גם לאחר הגירושין.. כמה ייסורים העבירו אותך על הרצון העז והכל כך טבעי הזה.

 

ואתה בלב הענק שלך נשארת טוב וסחבת בגבורה.. עד שכבר לא יכולת.  החוסר שלך, גיס יקר, הותיר בור כל כך גדול.. והלב הענק שלך מילא את אוהל המנחמים מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה במאות או אולי אפילו אלפי מנחמים.  בין המשפחה, המנחמים והניחומים, נכח שם עוד חוסר אחד.. חוסר שתיבל את רגשות העצב, ההחמצה והכאב בכעס ותסכול גדולים כ”כ – חוסר צדק!

חוסר צדק במערכת ובחברה שלנו.

 

חוסר צדק וכעס על מערכת שמאפשרת (יש שיגידו והעידו שאף מעודדת) הגשת תלונות שווא חוזרות ונשנות, על מעשיות אלימות שלא היו…  חוסר צדק וכעס על כך שכל תלונה כזו, גם כשיש מאחוריה עשרות תלונות שנמצאו כתלונות שווא, מובילות ישר ומיד למעצר.

חוסר צדק על כך, שרק בשבוע שעבר לפחות 4 גרושים התאבדו, ובשנה מתאבדים כ- 100 גרושים, הנושא הזה לא תופס כותרות. השיח הציבורי אינו מאפשר ופעמים משתיק תופעה שכיחה זו ופיקוח נפש של ממש!

 

זו החברה שלנו, וברור לנו שיש ביכולתנו להשפיע על הסטטיסטיקה ועל נפשות ההורים והילדים שחייהם מתערערים במלחמות המכוערות האלו.  רוצים לנתב את הכעס והכאב לעשייה..  איך עושים את זה? איך מונעים את זה? איך מפסיקים לאבד אנשים טובים ויקרים?

איך דואגים שגירושין יתקיימו בטוב, בעיקר כשיש ילדים? ושחלילה לא יובילו לנטילת חיים… איך?  יש לכם רעיון? אדם או ארגון שעוסק בתחום או שאפשר לגייס אותו לנושא הכואב הזה? מזדהים? קרה / קורה לכם או ליקירכם גם?  לא משתיקים”.

 

 

תלונות השווא במשך 5 שנים

 

נראה שגרושתו של המנוח עשתה לאלעד טרור פמיניסטי טהור.  אין ספור תלונות במשטרה. אנו יודעים שבספטמבר 2017 הוא נעצר על תלונת שווא בבאר שבע.  קצין המשטרה רצה לקבוע לו תנאים מגבילים והוא ערער על כך לשופט צבי פורר.  תיק ע”ק 43689-09-17.  הערעור שלו על החלטת קצין המשטרה התקבל חלקית.

 

התביעה המשטרתית בבאר שבע הגישה נגדו תיק פלילי כבר בספטמבר 2019, תיק מ”י 273-09-19 והוא הגיע לשופט אמיר דורון במעצר ימים ושוחרר למעצר בית.

כעבור חודש עוד תיק 12582-10-19 שבו הוא שוחרר למעצר בית ע”י השופט יריב בן דוד.

 

כעבור שנתיים עוד פעם באוקטובר 2018 תיק מ”י 12582-10-19 : מדינת ישראל נ’ אלעד הרץ.  זה אומר שלוקח 5 שנים מתלונת השווא הראשונה ו 3 שנים מכתב האישום הראשון עד להבשלת המוות.