EDNA LOGO 1

משפט ביבי 12: עו”ד הראל ארנון (ב”כ הרי ארו) הוחשד בקומבינה ע”י השוטר אסף ולפיש ב”קשירת קשר” כתירוץ להסרת חיסיון עו”ד לקוח ולהחתמת הרי ארו עד מדינה

ארנון הראל כדי לתפור את ארי הרו תפרו לו תיק של קושר קשר

לפנינו דו”ח חקירה סודי שהוכן במשטרה ע”י החוקר אסף ולפיש שמרכז את כל החשדות נגד הרי ארו Ari Harow, מי שהפרקליטות סימנה כיעד לשמש עד מדינה שטינקר נגד ביבי.

כל כך היו להוטים ללחוץ על הרי ארו שהיה זה לגיטימי לפגוע בעו”ד שלו הראל ארנון כאמצעי לחץ. רק אחרי 8 שנים (לפני חודשיים 2/2024) הודיעו לעו”ד הראל ארנון שמורידים את החרב מצווארו.

ליאת בן ארי: אם מדליפים שיש עד מדינה הציבור יאמין שהתיק נגד ביבי חזק

 

 

באותו שלב לא עניין את ליאת בן ארי אם בכלל יש להרי ארו סחורה נגד ביבי.  עניין אותה שתוכל לצאת בהצהרות שיש עד מדינה נגד ביבי, ומכאן הרמז הוא שהרי ארו שופך סחורה מפלילה נגד ביבי, גם אם אין כלום.

הדו”ח הזה מוצג פה לראשונה.  אפילו הרי ארו לא ראה אותו כי לפי הלכות שפיתח יצחק עמית, זה לא נחשב חומר חקירה, ולא מגלים את זה לחשוד או הנאשם בשום מצב.  רק השופט רואה את זה. בדו”ח כתוב “כזכור“, כלומר זה דו”ח המשך למשהו קודם.

מדובר בבקשה להסרת חיסיון עו”ד לקוח בין ארי הרו ובא כוחו הראל ארנון שסייע לו למכור חברה בבעלותו כדי שיוכל לשמש ראש לשכה במשרד ביבי בלי להפר דרישות של ניגוד עניינים.  כדי להסיר את החיסיון תפרו לעו”ד הראל  ארנון “קשירת קשר”…..  לא היה ולא נברא….

 

אסף ולפיש שוטר עם עיניים של תולעת ואייקיו של חילזון
אסף ולפיש שוטר עם עיניים של תולעת ואייקיו של חילזון

 

תרגיל ידוע: לוחצים על העו”ד של החשוד כדי להפיל את החשוד

 

שימו לב לתרגיל הידוע להפעיל לחץ על החשוד, ע”י סיבוך העורך דין שלו בחשדות.  השוטר אסף ולפיש כותב שהחושדים הם ארי הרו והעו”ד שלו הראל ארנון.

כותרת המסמך היא בקשה לשופט מחוזי להסיר חיסיון עו”ד לקוח בין הרי ארו לבין העו”ד שלו הראל ארנון, למרות שלא כתוב במסמך לצורך מה מבקשים להסיר חיסיון עו”ד לקוח.  האם יש שיחות האזנות סתר בין ארו לבין הראל ארנון?  האם תפסו במשרד של הראל ארנון מסמכים שהם רוצים אישור לחטט בהם למרות החיסיון?

גם לא מוסבר איך כל זה בכלל קשור לביבי ולחשדות שהוציאו ותפרו נגד ביבי.

מסכן עו”ד הראל ארנון סתם הכתימו את שמו

 

סתם ככה נותנים כותרת של בקשה להסרת חיסיון עו”ד לקוח, ובלי להסביר על מה ולמה. זה טוב כי אפשר לעשות עם זה מטעמים בהדלפות לתקשורת….  הדליפמנים הרי חיכו למטעמים האלה…..

כתוב שהזמינו את הראל ארנון לחקירה והוא ענה להם באופן כללי איזה עבודות משפטיות ביצע, ושהוא אמר מראש שייתכן שיישאל שאלות חסויות, אבל בפועל הוא בכלל לא נזקק לחיסיון וענה להם על כל מה שרצו, כי כל הפעולות שעשה היו כשרות למהדרין.

ובמה מדובר?  הרי ארו הסכים לעבוד כראש הסגל בלשכת ראש הממשלה ביבי.  זה לא אחד שבא מאשפתות, אלא אחד שבא עם קשרים ועסקים מוכחים ומניבים, כולל מניות בחברה מאוד מוצלחת 3H Global Ltd.  כשהוא נכנס לעבוד אמרה לו עו”ד שלומית ברנע פרגו לחתום על הסכם ניגוד עניינים ולמכור את החברה כדי שלא יהיה לו פיתוי לעשות פעולות שיניבו לחברה הזדמנויות עסקיות מהמעמד החדש שלו בלשכת רוה”מ.

ארו אכן ביצע מכירה כזו לאחד מארה”ב, חבר ילדות ג’רי פלאט ואשתו, ועו”ד הראל ארנון ייצג את הארו, אבל כעבור זמן הקונים התחרטו והחזירו לארי הרו את המניות כי לא הצליחו לגייס כסף.

על זה נתפס אסף ולפיש והמציא סיפור שכביכול העסקה הזו היתה פיקטיבית, ולכן הרי ארו היפר אמונים.

אבל תקראו בדו”ח הסודי.  מדובר בפעולה שגרתית רגילה.  מניות נמכרו, קונה חזר בו והעסקה בוטלה.  זה הכל.

 

 

אין פה שום אבק פלילי ואין שום הפקת רווחים ואין שום רווח לביבי או קשר לביבי.  הכל קשור לחברה הפרטית של ארי הרו ולהסכם ניגוד עניינים ששלומית ברנע פרגו כפתה עליו.

לא סביר שביבי בכלל ידע מה החברה הזו עושה ועם מי החברה הזו מקושרת. את הסכם המכירה של החברה של ארי הרו ניסח עו”ד ארנון הראל.

רק בסוף המסמך מעלה השוטר חשד שהרי ארו הפיק רווח של 120,000 ש”ח מביקור של נשיא מדגסקר בארץ.

 

ארנון הראל כדי לתפור את ארי הרו תפרו לו תיק של קושר קשר
ארנון הראל כדי לתפור את ארי הרו תפרו לו תיק של קושר קשר

 

כמה קל לתפור תיקים באמצעות “אינדיקציות” לקשירת קשר”

 

התפירה הולכת ככה.  הטענה היא שהמכירה של 3H היתה פיקטיבית ושהרי ארו שלט עליה.  הטענה היא שחברת ההפקות שהביאה את הנשיא לארץ פנתה להרי ארו וביקשה עזרה ופתיחת דלתות לחברות בארץ שיעשו עסקים עם מדגסקר.  הרי אמר שהוא לא יכול לעזור אישית, אבל היפנה אותם ל 3H, ואלה ביצעו את העבודה המבוקשת תמורת 120,000 ש”ח.

אסף וולפיש ראה ש 3H קיבלה את הסכום מחברת ההפקה, אבל הוא לא ראה ש 3H העבירה משהו (עמלה, דיבידנד, בונוס) להרי ארו, ולכן הוא ביקש אישור להפעיל לחץ על העו”ד של הרי ארו, עו”ד הראל ארנון, ע”י החשדתו בפלילים, כדי שאולי הוא יזמר ויפתח על הרי ארו. ואז בשרשרת חד גדיא ארי הרו יפתח על ביבי….

 

שימו לב שעו”ד הראל ארנון  הכין חוזה ב 2011 ואילו נשיא מדגסקר בא ארצה ב 2014.

 

ארי הרו העורך דין שלו ארנון הראל יעץ לו למכור את ביבי
ארי הרו העורך דין שלו ארנון הראל יעץ לו למכור את ביבי

 

המציאו על ארנון הראל קשירת קשר לרמות את שלומית ברנע פרגו

 

והנה מסקנת המחץ:

“חומר הראיות מלמד כי הרו קָשַר קֶשֶר עם עו”ד ארנון בעזרתם של ג’רי פלאט וויקי דויטש לרמות ורימה את היועצת המשפטית של משרד רה”מ ואת נציגי משרד המשפטים, אשר אישרו את כניסתו לתפקיד ראש הסגל בהתאם להסדר ניגוד העניינים עליו חתם.  עסקה הממומנת מרווחי H3 סותרת את התכלית העומדות בבסיס הסדר ניגוד העניינים – ניתוק מוחלט של כל זיקה בין הרו לחברה כנדרש”.

הבנתם מה כתוב פה?  קשירת קשר לרמות את שלומית ברנע פרגו…. ואת משרד המשפטים……  יותר דבילי מזה אין!

רצו עד ארה”ב כדי לחקור את הקונה של החברה של הארי הרו “אם עשה שינויים בחברה”

 

נציין שהשוטר אסף ולפיש כתב שהיחידה בה הוא עובד שלחה לארה”ב בקשה לעזרה משפטית לבצע חיקור דין של הקונים ג’רי פלאט וויקי דויטש ע”י ה FBI.

בהתחלה מר פלאט הסביר שזו עסקה בין חברים שהם נאמנים זה לזה, ומכיוון שהחברה תפקדה כמו שצריך לא עשה בה שום שינויים בפעילות או כוח האדם.

משנמשכו השאלות, פלאט ענה ל FBI שזו רדיפה פוליטית מטעמם של השונאים של ביבי ושכאזרח אמריקאי הוא לא צריך לעזור לשונאים של ביבי להפיל אותו.

אסף ולפיש כתב שבגלל שג’רי פלאט לא עשה שינויים בחברה זה מחשיד אותו כ”קונה פיקטיבי”.

עד כאן מה שכתוב בדו”ח.  מקווים שהבנתם עד כמה היתה מוכנה המפעילה של אסף ולפיש, ליאת בן ארי, לשרוף כל דבר אפשרי בדרך שלה להפיל את ביבי.

אסף ולפיש וליאת בן ארי היו מוכנים להאשים את ארי הרו גם ברצח ארלוזורוב

 

ליאת בן ארי הפעילה את שלומית ברנע פרגו להציק לארי הרו עם הסכם ניגוד העניינים, בלי שום סיבה מוצדקת, היא הנחתה את וולפיש להתנפל על עו”ד ארנון הראל המסכן ולהחשיד אותו בחשדות מופרכים ומטומטמים, היא בזבזה כסף על חקירת סרק בארה”ב של ג’רי פלאט, והיתה מוכנה גם לשרוף את כל הקשרים העסקיים של מדינת ישראל עם מדינת מדגסקר.

נציין שעובדי מדינה שלא מזוהים עם הליכוד לא מקבלים כזה יחס של חיפוש בתחתונים.  להם מאפשרים לחתום על התחייבות שלא להיות בניגוד עניינים, וזהו.  מאף מקורב של החונטה לא דורשים “למכור מניות בחברה”.

בשלב זה אנחנו לא יודעים מי השופט הנבלה שאישר לוולפיש להמשיך ולהציק לעו”ד ארנון הראל, כדי להפעיל לחץ על ארי הארו, אבל כשנקבל תשובה, נעדכן.

בתמונה:  ליאת בן ארי.  מי היה מאמין שכזאת סמרטוטת רצפה יכולה לעשות כל כך הרבה נזק למדינת ישראל.

 

ליאת בן ארי באנגליה נראית כמו מאדאם שיש לה עסק לאירוח חרמנים
ליאת בן ארי באנגליה נראית כמו מאדאם שיש לה עסק לאירוח חרמנים

 

 

למה רצו בפרקליטות לרסק את הרי ארו כדי שיחתום איתם עסקת שטינקר

 

 

הרי ארו הקליט שיחות בין ביבי לנוני מוזס, מו”ל ידיעות אחרונות. מכשיר הטלפון הנייד של הרו נתפס בדצמבר 2015 במסגרת חקירת החברה בבעלותו H3.

חודשיים לאחר תפיסתו ולאחר שהמשטרה העתיקה את תכולתו למחשביה, הוזמן הרו לבוא ולקחת את המכשיר. כשהחזירו לו את הטלפון, השאירו לו את אפליקציית ההקלטות פתוחה על השיחות שהקליט את ביבי עם נוני.

הוא הבין שהם האזינו לשיחות האלה (ללא צו וללא אישור יועמ”שי) ושזה החומר שהם רוצים.ארי הרו נכנס לפלונטר.  הוא ידע שמנסים לעשות לו תרגיל.  אם יתקשר לביבי ויספר לו, אז יעצרו אותו שוב פעם על שיבוש חקירה.

 

העו”ד שלו יעץ לו ללכת ישר לשי ניצן ו”ליידע” אותו שי הקלטות כאלה בטלפון שלו.  שי ניצן הוציא חיסיון על שם אותו אדם.הרי הרי ארו יכול היה לשבת בשקט ולא לעשות כלום.  לראות מה יתפתח.  אבל עו”ד ארנון הראל רצה שירדו לו מהוורידים כי טפלו עליו קשירת קשר.

לכן ארנון הראל הלך לשוחח עם שי ניצן.  הרי ארו התראhין ואמר:  החוקר אמר לי “אתה יודע שיש דרכים לצאת מזה. באותו רגע הבנתי שהסיפור זה לא רק אני”.

 

רק כעבור שנה וחצי שלפו מחדש את סיפור מדגסקר ועצרו את הארי ארו עוד פעם ואז הוא נשבר וחתם על עסקת עד מדינה, בתמורה לעדותו על ההקלטות של ביבי עם נוני.נציין שליאת בן ארי תפרה לארי ארו עבירות של שוחד ועבירות מס וחילטה את כל רכושו, שתי דירותיו במודיעין וכ-5 מיליון שקל בחשבונות שלו.

 

בעדותו במשפט הוא נשאל: “רוששו אותך, לא יכולת לקנות חלב במכולת, לא יכולת להשתמש בכרטיס האשראי שלך”.  ארו בקול חנוק מדמעות אמר “זה היה נורא”.השוטר הנבלה ערן קמין, (שהפעיל את בן כספית), קרא לארי הרו לשיחה והבהיר לו שיש דרכים להיחלץ מהברוך שלו כשיביא דברים אחרים.

ערן קמין גולת הכותרת של חייו היא לדפוק את ביבי עמוק בתחת
ערן קמין גולת הכותרת של חייו היא לדפוק את ביבי עמוק בתחת

 

כורש ברנור, ראש יאח”ה דאז, שוחח עם הרו מחוץ לחדרי החקירות ולא תיעד זאת. “אני לא זוכר מה היה”, אמר הרו, “זה בטח לא היו שיחות חולין”.  נחקרים אחרים העידו שהוא קילל אותם, נדבק להם לפרצוף, הפחיד אותם כמו בבון, וגם אזק אותם והרעיב אותם.

 

כורש ברנור שוטר שהסירחון מהתחת שלו מגיע עד טהרן
כורש ברנור שוטר שהסירחון מהתחת שלו מגיע עד טהרן

 

עו”ד חדד הוכיח שקובץ מתוך ההקלטות שיחות נתניהו-מוזס נוצר כבר בספטמבר 2015, בלי שהרו עצמו העתיק או יצר קובץ כזה, משמע שכנראה היתה רוגלה שהושתלה בטלפון וגילתה את הקבצים עוד לפני החיטוט הלא חוקי בטלפון שלו.
ארי הרו אמר בצורה הכי חד משמעית:
“ניסו לתפור לי תיק, זו שערורייה! אני הייתי אמצעי כדי להגיע למטרה – ראש הממשלה נתניהו. ההדלפות נגדי היו כדי ללחוץ עליי, למעוך ולשבור אותי.  הבנתי שהמטרה היא נתניהו – שאם לא אתן משהו על נתניהו, אהפוך לחשוד בתיקי האלפים; הבנתי שיש מסע דיג נגד נתניהו, שאני צריך להביא משהו שישחיר את נתניהו, שצריך להביא את הקרקפת של נתניהו”.

 

 

https://elizipori.co.il/facebook/dailylog-230511/

 

מישהו מחפש צדק בבית משפט ישראלי
מישהו מחפש צדק בבית משפט ישראלי

 

 

ראו בקשה להארכת תוקף איסור פרסום (סודית במעמד צד אחד)

 

בבית משפט השלום בראשון לציון                                                                  ב”ש 8436-08-17

   מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה)

רחוב מנחם בגין 154, תל אביב 6492107

טל’: 073-3736000; פקס: 03-5163093

דוא”ל: [email protected]                                 המבקשת

בקשה להארכת תוקף צו איסור פרסום

בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על הארכת צו איסור הפרסום מיום 27.12.2018, שתוקפו יפוג ביום 27.5.2019, וזאת למשך ארבעה חודשים, מהטעמים שיפורטו להלן.

 

רקע

  1. במסגרת חקירת הפרשות המכונות 1000 ו-2000, בהן נחקר חשד לביצוען של עבירות מתחום טוהר המידות על-ידי ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, נחתם ביום 4.8.2017 הסכם “עד מדינה” עם מר ארי הרו (להלן: “הרו“), אשר שימש בעבר כראש הסגל בלשכת ראש הממשלה.
  2. באותו היום, 4.8.2017, הוציא בית המשפט הנכבד, לבקשת משטרת ישראל, צו איסור פרסום, במעמד צד אחד, שתוקפו הוארך מעת לעת, וצפוי לפוג כאמור ביום 27.5.2019.
  3. בהתאם לצו, בית המשפט הנכבד אסר על פרסום שלושה פרטים:
  • כל פרט מהליך המשא ומתן שהתנהל עם הרו ובא כוחו ותוכן הדברים שנמסרו במהלך המו”מ.
  • כל פרט מפרטי ההסכם שנחתם ביום 4.8.2017 עם הרו וכל פרט אחר ביחס לתנאי ההסכם עמו.
  • כל פרט הקשור להודעותיו של הרו במשטרה, בין שנמסרו ובין שימסרו במהלך החקירה.
  1. ביני לביני, ביום 29.1.2019, הוגשה לבית המשפט הנכבד בקשה להסרת צו איסור הפרסום על-ידי עמותת “חוזה חדש” (להלן: “העמותה“) בצ”א 72634-01-19. ביום 21.2.2019 התקיים דיון בפני בית המשפט הנכבד בבקשה במעמד הצדדים, וביום 17.3.2019 דחה בית המשפט הנכבד את הבקשה להסרת צו איסור הפרסום בהחלטה מפורטת ומנומקת.
  2. העמותה ערערה על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי מרכז בלוד במסגרת עש”א 52665-03-19. ביום 16.4.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כב’ השופט שינמן. בתום הדיון נענתה העמותה להצעת בית המשפט וחזרה בה מהערעור. בהחלטת בית המשפט מיום זה נקבע כי על המבקשת להודיע לעמותה עד ליום 13.5.2019 ככל שבכוונתה לבקש את הארכת תוקפו של הצו, וככל שכך, יתאפשר לעמותה להתייצב לדיון בבקשת הארכת הצו.
  3. בהתאם להחלטה זו, המבקשת הודיעה ביום 13.5.2019 לב”כ העמותה על כוונתה לפנות בבקשה לבית המשפט הנכבד להאריך את צו איסור הפרסום. ב”כ העמותה הודיע לב”כ המבקשת כי העמותה מעוניינת להתייצב לדיון ולהביע את התנגדותה לבקשה.
  4. להשלמת התמונה יצוין, כי במקביל להליכים שקיימה העמותה בעניין צו איסור הפרסום שהוצא בבית המשפט הנכבד בתיקי 1000 ו-2000, התקיימו הליכים לבקשת העמותה גם בנוגע לצווי איסור הפרסום שהוצאו בפרשה המכונה תיק 4000, שגם במסגרתה נחקר ראש הממשלה כחשוד. בדומה לתיקי 2000-1000, צווי איסור הפרסום בתיק 4000 חלים על פרטי הסכמי עדי המדינה באותה הפרשה ועל כל פרט העולה או קשור לעדויותיהם.
  5. באותם הליכים קיבל בית משפט השלום בתל אביב את בקשת העמותה באופן חלקי, והורה על צמצום צו איסור הפרסום. המבקשת הגישה ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. ביום 4.4.2019 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב על ביטול החלטת בית משפט השלום בהליך בעניין תיק 4000 ועל החזרת הדיון בבקשה לבית משפט השלום לצורך שמיעת עמדת החשודים. דיון זה צפוי להתקיים ביום 20.5.2019.
  6. בית המשפט המחוזי מרכז, אשר דן בערר העמותה על החלטת בית המשפט הנכבד, לאחר החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין תיק 4000, קבע בהחלטתו האמורה מיום 16.4.2019, כי ככל שהמבקשת תבקש להאריך את צו איסור הפרסום, בית המשפט הנכבד “יכריע בשאלה אם יש מקום לצרף גם את החשודים ואם לאו בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק 37389-03-19 מיום 4.4.2019”.

 

הגורמים הרלוונטיים לבקשה

  1. עד מועד זה הוגשו ונדונו הבקשות להארכת תוקפו של צווי איסור הפרסום במעמד צד אחד.
  2. בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי ולאור עמדת ב”כ העמותה שתוארה לעיל, העמותה תהיה רשאית להתייצב ולטעון בדיון בבקשה זו. על כן, ב”כ המאשימה יודיעו לב”כ העמותה על מועד הדיון לכשיקבע.
  3. כאמור, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מרכז, בית המשפט הנכבד יכריע בשאלה אם יש מקום לצרף להליך גם את החשודים. לעניין זה, המבקשת תטען כי לטעמה, אין מקום להורות על צירוף שכזה משלושה טעמים:

ראשית, נוכח הטעמים שבבסיס הוצאת צו איסור הפרסום והארכתו מעת לעת – הגנה על עדי המדינה והגנה על טוהר החקירה – עמדת החשודים אינה צריכה לעניין.

שנית, המחוקק התייחס בסעיף 70ב לחוק בתי המשפט למצבים בהם החשודים יהיו משיבים בבקשות לצווי איסור פרסום, ותחם מצבים אלה למקרים בהם איסור הפרסום חל על שמו של החשוד. תכלית החקיקה בעניין זה ברורה – במצבים בהם איסור הפרסום חל על שמו של החשוד, שיקול מרכזי להיענות או לדחות בקשות לצו איסור הפרסום, נוגע לפרטיותו של החשוד ולשמו הטוב.

שלישית, צו איסור הפרסום מקנה סמכות לממונה על החקירה לסיים את צו איסור הפרסום על דעת עצמו מבלי שהוא נדרש לפנות בעניין לבית המשפט. אם כך, בהתאם לצו עצמו, עמדת החשודים אינה נדרשת, במצבים בהם משיקולי חקירה אין עוד צורך בצו איסור הפרסום.

 

נימוקי הבקשה

  1. המבקשת תטען כי מאז החלטתו המנומקת של בית המשפט הנכבד בבקשת העמותה, והמלצתו של בית המשפט המחוזי למשוך את הערר שהוגש על החלטה זו, לא חלו שינויים שיש בהם כדי להטות את נקודת האיזון.
  2. למעשה, בעת החלטות בית המשפט הנכבד ובית המשפט המחוזי בבקשת העמותה לביטול צו איסור הפרסום, כבר נשלח לחשודים מכתב המפרט את החשדות כנגדם ומזמין אותם לקיים שימוע ככל שימצאו לנכון. שימועים אלה לחשודים טרם התקיימו.
  3. ההתפתחות היחידה בנסיבות מאז מועדי ההחלטות האמורות ועד מועד הגשת בקשה זו טמונה בכך שהחשודים לקחו את ליבת חומרי החקירה והצהירו על רצונם בקיום שימוע.
  4. בנסיבות אלה, נימוקי המבקשת להארכת הצו, שהתקבלו על ידי בית המשפט הנכבד, נותרו בעינם: הגנה על עדי המדינה והגנה על טוהר החקירה ככל שתתקיים השלמת חקירה בעתיד.

 

ג.1. פגיעה פוטנציאלית מוגברת בעד המדינה ובפרטיותו

  1. סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984 העוסק, בין היתר, בשמירה על ביטחון ופרטיות עדים, מכיר בחשיבות צו איסור פרסום לצורך הגנה על עד, מפני הטרדה, השפעה ולחצים בכל הנוגע לעדויותיו והדברים שמסר בחקירתו.[1] עדי מדינה, באופן כמעט אינהרנטי, מעידים בעניינם של מי שהיו מקורבים אליהם, והיוו חלק מהמרקם המקצועי או החברתי שלהם. על כן, קיים חשש מובנה כי ייעשו ניסיונות להשפיע או ללחוץ על עדים שכאלה לשנות מגרסתם, לאו דווקא על ידי החשודים עצמם, ובכך לצד הפגיעה בעדים עלולה להיווצר גם פגיעה בהליך המשפטי. חשש זה מתעצם בשעה שעסקינן בתיקים בעלי עניין ציבורי רב, שכלי תקשורת מגוונים עוסקים בהם באופן אינטנסיבי. צו איסור הפרסום מגן, ולו במעט, על עד המדינה, מפני ניסיונות לחץ והשפעה שעלולים לפגוע בחקירה ותוצריה.
  2. בעניין ידיעות אחרונות[2] מצא בית משפט המחוזי בתל אביב, בתיק בעל נסיבות דומות, כי שיקולים אלה מצדיקים איסור פרסום שמו של עד מדינה ופרטי חקירתו. המבקשת תטען כי הפגיעה באותו המקרה בפומביות הדיון ובזכות הציבור לדעת הייתה רבה יותר מהמקרה שלפנינו בשני היבטים: ראשית, איסור פרסום שמו של עד מדינה טומן בחובו פגיעה משמעותית יותר בעקרון פומביות הדיון מאשר איסור פרסום של תכני גרסתו ופרטי ההתקשרות עמו גרידה; שנית, איסור פרסום בעת ניהול המשפט פוגע בליבת עקרון פומביות הדיון. משכך, תטען המבקשת כי פסיקת בית המשפט המחוזי באותו מקרה מצדיקה הארכת הצו בענייננו מחזקת קל וחומר.

להמחשה נוספת ראו עניין יצחק, שגם בו הותיר בית המשפט צו איסור פרסום על פרטי עדת מדינה על כנו, גם בעת שמיעת דיוני ההוכחות בבית המשפט.[3]

ג.2. פגיעה פוטנציאלית בהליך החקירה

  1. סעיף 70(ה) לחוק בתי המשפט מסמיך את בית המשפט לאסור פרסום של פרט מפרטי החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה שעל פי דין. ההצדקה לסעיף טמונה בין היתר בכך שפרסום פרטים הנוגעים לעדים שנחקרו בתיק עשוי להוביל להפעלת לחץ פסול על עדים אלה לקראת המשך ההליך המשפטי, וכן לתיאום עדויות ו”לזיהום” הליך החקירה.
  2. המבקשת תבהיר כי החשש מפני הפגיעה בהליך חקירתי מתקיים גם בשלבים שלאחר סיום החקירה, כאשר חומרי החקירה מועברים לגורמי התביעה לצורך בחינתם, וגם בשלב שלאחר קבלת החלטה לשקול להגיש כתב אישום, בכפוף לשימוע. זאת מאחר שהליך השימוע עשוי להביא לבחינה מחודשת של הראיות, ולעיתים גם להשלמות חקירה. הדברים רלוונטיים במיוחד במקרה דנן, בו כבר פנו באי כוחו של אחד מהחשודים ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה כי יבוצעו השלמות חקירה שונות, ונענו כי המקום להעלות טענות הנוגעות להשלמות חקירה נדרשות בתיק הוא במסגרת השימוע. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בעניין פלוני,[4] שעסק בבקשה להסרת צו איסור פרסום בשלב שלאחר ההחלטה לשקול הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע, בפרשה המכונה “הולילנד”:

“השלב שבו מצוי העניין הוא שלב ביניים. השלב שלאחר שחומר החקירה הועבר לפרקליטות, ולאחר בחינתו הוחלט כי קיים בסיס להגשת כתבי אישום. לפיכך נקטה הפרקליטות בהליך לפי סעיף 60א […] והודיעה כי מתקיימת לחשודים זכות להשמיע דבריהם על בסיס האישומים שבכוונת הפרקליטות להאשים בהם. ויודגש כי למעשה עדיין לא נתגבשה ההחלטה להגיש כתבי אישום. […] לפיכך למעשה אין אנו נמצאים בשלב הסופי של התהליך החקירתי. מעבר לכך, יש ובשימוע שיתקיים יעלו שאלות מהותיות הנעוצות בחקירה, שאלות שיצריכו השלמת חקירה או בירור עובדתי נוסף. ממילא אתה אומר כי למעשה שלב החקירה טרם בא לכדי סיום“.

  1. מדברים אלה עולה, שתיקי 1000 ו-2000 מצויים עדיין בשלב שבו קיים חשש ממשי שפרסום הפרטים החוסים תחת צו איסור הפרסום עלול להביא לכדי פגיעה בחקירה בין אם בדרך של זיהום עדויות ובין אם בדרך של הפעלת לחץ פסול על עד המדינה שפרטי עדויותיו וההתקשרות עמו חוסים תחת איסור הפרסום, כפי שקבע בדין בית משפט הנכבד בעניין זה:

“הסרת צו איסור הפרסום עלולה לשבש את החקירה, ולהוביל להפעלת לחץ בלתי סביר על עד המדינה, בעיקר שהפרשיות הללו זוכות לתהודה ציבורית רחבה. עד המדינה אמור להעיד על אנשים שהיו מקורביו. על כן, קיים חשש כי ייעשו ניסיונות להשפיע עליו לשנות מגרסתו. צו איסור הפרסום מאפשר לרשות החוקרת לבצע מלאכת[ה] נאמנה, ללא ‘זיהום’ הראיות הנוגעות לתוכן עדות עד המדינה.”

 

ג.3. צו איסור הפרסום מצומצם ומאזן נכונה בין האינטרסים השונים

  1. המבקשת תטען כי צו איסור הפרסום במקרה דנן הינו מצומצם מאד, והפגיעה בעקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת הינה מידתית, וזאת משלושה טעמים עיקריים:
  2. ראשית, צו איסור הפרסום לא חל על כלל חומרי החקירה, אלא רק על דברים שמסר עד המדינה ופרטי ההתקשרות עמו. כתוצאה מכך, תוצרי חקירה רבים עד מאוד, בהם עדויות של מעל מאה עדים, אינם חוסים תחת הצו. ואכן, הציבור אינו “עני” במידע בנוגע לתיקים אלה.
  3. שנית, צו איסור הפרסום אינו חל על עצם העובדה כי בתיק נחתם הסכם עד מדינה ועל שמו של עד המדינה, וזאת בשל חשיבות עובדות אלה לעקרונות פומביות הדיון וזכותו של הציבור לדעת בחקירת עובדי ציבור בכירים. כאמור, בתיק דומה, שגם בו נחקר ראש ממשלה, אישר בית המשפט צו איסור פרסום רחב הרבה יותר.
  4. שלישית, תוצרי החקירה, שהינם מיהות העובדות העומדות בבסיס החשדות שנחקרו, ידועים לציבור, הן כתוצאה מפרסומי המשטרה עם העברת תיקי החקירה לפרקליטות, ובעיקר בעקבות פרסום מפורט מטעם היועץ המשפטי לממשלה עם שליחת מכתבים בדבר ההחלטה על שקילת הגשת כתב אישום כנגד החשודים בכפוף לשימוע. פרסומים אלה מקהים עד מאד (ואפשר כי מבטלים כליל) את הפגיעה בעקרונות של זכות הציבור לדעת ופומביות הדיון. ואכן לא בכדי קבע בית משפט הנכבד בהחלטתו המוזכרת לעיל בנוגע לבקשת העמותה לביטול צו איסור הפרסום, כדלקמן:

“בענייננו, הפרטים החוסים תחת צו איסור הפרסום מצומצמים […] החקירה בפרשיות אינה חסויה וכך גם הייתה מלכתחילה. היא ידועה לציבור וכך גם פרטים הנוגעים לחשדות הנבדקים ולזהות החשודים.

לא ברור מדוע עקרון ‘זכות הציבור לדעת’ טובן בחובו […] גם פרטים הנוגעים לתוכן עדות ולחומרי חקירה. תיק החקירה אינו מתנהל בתקשורת או על ידי הציבור. בית המשפט הוא הגוף האמון על פיקוח וביקורת על הרשות החוקרת והוא ממלא תפקידו נאמנה”

  1. לבסוף תציין המבקשת ביחס להתנגדות העמותה, כי על פי רוב, דיונים בדבר גבולות צו איסור הפרסום נעשים עת פונה גוף תקשורת ומבקש לפרסם מידע ספציפי. במקרה דנן, העמותה לא הציגה עד כה בפני בית המשפט מידע ספציפי אותו היא מבקשת לפרסם, ועל כן, התנגדות העמותה להארכת הצו לא מאפשרת בחינה מלאה האיזון בין הערכים המתנגשים. שיקול זה בוטא באופן בהיר על ידי בית המשפט המחוזי, עת המליץ לעמותה לחזור בה מהערר שהגישה על החלטת בית המשפט הנכבד.
  2. על יסוד כל האמור לעיל, המבקשת מבקשת להאריך את צו איסור הפרסום.

 

 

יום חמישי 16 מאי 2019, ‏י”א אייר, תשע”ט

[1] ראו למשל לעניין זה: ע”פ 2117/12 פלוני נ’ הוצאת הארץ בע”מ (23.9.2012).

[2] ראו: ת”פ (ת”א) 10291-01-12 ידיעות אחרונות בע”מ נ’ מדינת ישראל (27.1.2012).

[3] ת”פ (י-ם) 28759-05-15 יואב יצחק נ’ מדינת ישראל (11.8.2016).

[4] פ”ר 48190-03-10 מדינת ישראל נ’ פלוני (21.4.2011).

PDF

ארי הרו בקשה להארכת תוקף צו איסור פרסום הדר ויינשטיין 2000-1000 16.5.2019

 

קראו כאן – מתי סגרו לארנון הראל את התיק?  אחרי 8 שנים!!!!

כתבה של אבישי גרינצייג, גרינצי פיצקי, גלובס 23/2/2024

הרשעת ארי הרו גילתה כיצד הפרקליטות ממשיכה להתעמר בחפים מפשע

באיחור של שמונה שנים סגרה הפרקליטות את תיק החקירה נגד עו”ד הראל ארנון

הדבר קרה לאחר שביהמ”ש הרשיע את ארי הרו במרמה והפרת אמונים – תהליך שלקח גם הוא שנים, כדי שיעיד קודם בתיקי האלפים • צריך להיות תמים כדי לחשוב שאין קשר בין שני המקרים

 

באיחור קל, קל מאוד, פרקליטות המדינה סגרה את תיק החקירה נגד עו”ד ד”ר הראל ארנון. מאז פתיחת החקירה חלפו להן רק שמונה וחצי שנים, כך שכנראה אין עשרה אנשים במדינה שבכלל זוכרים במה הוא נחשד מלכתחילה בלי ריענון ותזכורת של גוגל. אז במה נחשד ארנון, ומדוע התיק נסחב זמן רב כל־כך?

 

ובכן, הפרשה היא פרשת 3H, בה נחשד ארי הרו, לימים עד המדינה בפרשת 2000 (שיחות נתניהו־מוזס). הרו שימש מינואר 2014 ועד לינואר 2015 כראש הסגל בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. כתנאי לכניסתו לתפקיד, התבקש הרו להסדיר את נושא ניגוד העניינים, ולשם כך למכור את החזקותיו ולנתק את זיקותיו עם חברת 3H Global.

הרו מכר את החברה במכירה פיקטיבית למראית־עין, כך שבפועל תישמר זיקתו לחברה. לפני עריכת הסדר ניגוד העניינים, הרו המציא ליועמ”שית משרד ראש הממשלה את הסכם המכירה, ממנו עולה מצג לפיו הוא ינתק כל זיקה לחברה.

הרו הודה במסגרת הסכם עד המדינה כי ביצע פעולות בניגוד עניינים בקשר לפגישה שהתקיימה בין ראש הממשלה לבין נשיא מדגסקר. הרו סייע בתיאום הפגישה למרות שהיה לו בה אינטרס אישי כבעל זיקה לחברת 3H – שהייתה קשורה בפגישה.

ובכן, היכן נכנס עו”ד ארנון לסיפור? הוא ערך את החוזה בין הרו לבין ג’רי פלאט מניו יורק, כאשר הוא ייצג את שני הצדדים בעסקת מכירת החזקותיו של הרו בחברה.

החקירה נפתחה במחצית 2015, והמשטרה המליצה להעמיד לדין את הרו ואת ארנון בפברואר 2017 (לפני 7 שנים!). כאשר הרו הבין שהוא הסתבך עד צוואר, הוא מיהר לנהל משא־ומתן לשם חתימה על הסכם עד מדינה, שאכן נחתם בסופו של דבר. ארנון טען בתוקף כי הוא לא היה שותף לשום קנוניה, ומבחינתו העסקה הייתה כשרה וכנה לחלוטין.

כאמור, המשטרה לא השתכנעה מגרסת ארנון והמליצה להעמידו לדין. הפרקליטות לא עשתה דבר וחצי דבר עם המלצת המשטרה במשך שלוש וחצי שנים (!). רק באמצע אוגוסט 2020 (!!), כאשר הוגש נגד הרו כתב האישום במסגרת הסכם עד המדינה עליו חתם, הודיעה הפרקליטות כי זימנה בנוסף לכך את ארנון לשימוע לפני הגשת כתב אישום בחשד של סיוע לקבלת דבר במרמה והלבנת הון. השימוע נערך בסמוך לכך, ורק כעת, שלוש וחצי שנים (!!!) לאחר מכן, מסרה הפרקליטות לארנון כי הוחלט לסגור נגדו את תיק החקירה.

כשל לוגי

השערורייה של לוח הזמנים היא לא השערורייה היחידה. עסקה פיקטיבית למראית־עין יכולה להתקיים בשני אופנים: 1. שני הצדדים לעסקה שיתפו את עורך דינם שמדובר בעסקה פיקטיבית, והוא שיתף עימם פעולה. 2. שני הצדדים לעסקה פעלו מאחורי גבו של עורך דינם ולא גילו לו שמדובר בעסקה פיקטיבית.

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001471873

להלן הדו”ח הסודי.  פרמיירה.  הופעת בכורה

 

דו”ח סודי – פרשת ארי הרו – בקשה להסרת חיסיון עו”ד לקוח מאת אסף ולפיש, שוטר

 

החשודים

ארי הרו, ת.ז. 15705767 (להלן: “הרו”).

ד”ר עו”ד הראל ארנון ת.ז. 29392065 (להלן: “עו”ד ארנון“)

העבירות

  • לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל”ז-1977.
  • קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל”ז-1977.
  • מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל”ז-1977.
  • קשירת קשר לביצוע פשע, עבירת לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל”ז-1977.

עיקרי החשדות

  1. בעקבות חשדות שהתעוררו בדבר ניגוד עניינים לכאורה נפתחה ביאח”ה חקירה סמויה נגד הרו. בתאריך 14.12.15 נחקר הרו באזהרה בחשד לביצוע עבירות מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר מרמה. בזהירות המתבקשת בשלב זה של החקירה, תציין המבקשת כי בחומר החקירה מצויות ראיות גם ללקיחת שוחד על ידי הרו בתמורה לארגון פגישה בין רה”מ לנשיא מדגסקר.
  2. הרו שימש בשנת 2014 כראש הסגל בלשכת ראש הממשלה. כתנאי למינויו, חתם הרו על הסדר ניגוד עניינים לפיו הוא התחייב למכור את מניותיו בחברת 3H Global Ltd (להלן: “3H או החברה“) שבבעלותו לצד ג’ שאינו בן משפחה, וכן שלא לעסוק במסגרת תפקידו בעניינים הנוגעים לעסקי החברה, או לכל עניין שהחברה מטפלת בו עבור לקוח שלה מול המדינה או בקשר עם המדינה.
  3. הרו הכיר את עו”ד ארנון בארה”ב עת כיהן הרו כיו”ר הליכוד שם ועוד בטרם הקים עו”ד ארנון את משרד עורכי הדין שבבעלותו. עו”ד ארנון מסר בעדותו בקשר להרו כי מאז שנת 2011 התחיל “לעבוד אתו כלקוח” (ש’ 12 שם). באשר לאופי הייעוץ שנתן להרו, מסר כדלקמן: “נתתי לו ייעוץ בכל מיני עניינים, גם דברים אישיים, פעם פרסמו עליו איזה כתבה אז אולי להגיב, ואז אני לא זוכר אם הוא עזב את הלשכה של נתניהו והקים את החברה של 3H, ייעוץ שוטף מידי פעם לעניינים שקשורים לחברה שלו, 3H. אני חושב שבשנת 2011 הוא נכנס אלי בפעם הראשונה, ביקש לעבור על חוזים תכלס.” (ש’ 18-22 שם).
  4. לב החקירה עניינה בחשד שהרו מכר את החברה למראית עין בלבד, על מנת ליצור מצג שווא על פיו הוא עומד בדרישות שהציב משרד המשפטים לצורך מניעת ניגוד עניינים כתנאי למינויו לתפקיד ראש הסגל בלשכת רה”מ, כשבמקביל המשיך הרו ליהנות מרווחי H3 גם בעת כהונתו בתפקיד ציבורי. זאת, באמצעות מנגנון התשלומים של עסקת המכירה אותה רקח יחד עם אחרים ובהם עו”ד ארנון ובעלי החברה הרוכשת, ג’רי פלאט וויקי דויטש, אזרחי ותושבי ארה”ב. החשד הוא כי “הכשל” בעיסקת המכר, שהביא להחזרת החברה לבעלותו של הרו “במקרה” מייד עם תום כהונתו במשרד רה”מ, לא היה הפתעה כי אם שלב מובנה בתכנון ה”עיסקה” שלא היתה אלא מצג שווא.
  5. חשדות נוספים, שאינם נוגעים לעו”ד ארנון, עניינם בהפרת הסדר ניגוד העניינים על ידי הרו תוך קידום ענייני 3H בעת שכיהן כראש הסגל בלשכת רה”מ. על פי החשד, הרו לא הסתפק באי ניתוק הקשר בינו לבין החברה כפי שהתחייב, אלא שפעל למען קידום עניינו של לקוח של חברת H3 מול משרד ראש הממשלה. מחומר החקירה עולה שחברת H3 העניקה שירותים בתשלום לחברת NIP” גלובל” (להלן: “ניפ“) חברה מסחרית פרטית אשר ארגנה את ביקור נשיא מדגסקר בישראל בחודש יוני 2014 למען קידום מטרותיה העסקיות. מחומר הראיות עולה כי חברת H3 קיבלה תשלומים מניפ עבור ארגון פגישה בין רה”מ בנימין נתניהו, לנשיא מדגסקר, זאת בניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים במשרד החוץ.
  6. בפתח חקירתו ציין עו”ד ארנון כדלקמן: “אני כמובן אספר לך מה שתרצה, יש דברים מסוימים שהם חסויים תחת חיסיון עורך דין לקוח ולכן אני מניח שיהיו דברים שבלי הסכמה של הלקוח, ארי, אסור לי לספר לך אלא אם כן אקבל אישור מלשכת עורכי הדין, אני לא רוצה תכלס להפר חיסיון ולהיות חשוף לעבירה אתית” (ש’ 7-10 שם).

חומר הראיות שנאסף עד כה

מו”מ וחתימה על הסדר ניגוד עניינים

  1. בין השנים 2007-2010 שימש הרו כיועץ קשרי חוץ לרה”מ בנימין נתניהו. לאחר פרישתו הקים הרו את חברת H3 בה שימש כמנכ”ל ובעלים יחיד. החברה עוסקת בייעוץ בתחומי מדיניות ממשלתית ופיתוח עסקי בתחומים שונים, בין היתר מעניקה החברה שירותי ייעוץ לממשלות זרות (“ייעוץ ממשלתי עסקי” כדברי הרו, ש’ 41-42 לחקירתו). בחודש ינואר 2014 מונה הרו לתפקיד ראש הסגל ושימש בתפקיד זה כתשעה חודשים בלבד.
  2. ביום 21.1.2014, עובר למינויו של הרו כראש סגל, ולאחר “התנהלות מורכבת מאד ממושכת” כלשונה של מיכל בקרמן, עובדת הלשכה המשפטית במשרד רה”מ (ע’ 1 ש’ 8 שם) חתם הרו כתנאי כניסה לתפקידו על הסדר למניעת ניגוד עניינים (מצ”ב הסדר ניגוד העניינים).
  3. בהסדר נכללו הנחיות בנוגע למכירת החברה על ידי הרו טרם מינויו, זאת נוכח תפקידו של הרו בH3 ותחומי עיסוקה וקהל לקוחותיה של החברה הכולל לקוחות שעשויים להפיק תועלת מקשרים עם לשכת רה”מ.
  4. בתחילה, ביקש הרו להיוותר בעליה של החברה, זאת מתוך תפיסה שמינוי למשרת אמון עשוי להסתיים בבוא העת. לכן הציע הרו כי החברה תוחזק בנאמנות במשך כהונתו בתפקיד ציבורי. האפשרות שהוצעה ע”י משרד המשפטים להרו היא כי יוכל להמשיך להחזיק בחברה בכפוף לכך שיעמוד בתנאים מחמירים ובכללם, הפסקת ההתקשרות עם נשיא פרגוואי שהוא אחד מלקוחותיה העיקריים של החברה, והפסקת טיפול החברה בגורמים הפועלים בישראל.
  5. היועצת המשפטית של משרד רה”מ, עו”ד פרגו ברנע, מסרה בהודעתה כי מכירת מניות החברה היו תנאי לכניסתו של הרו לתפקיד וכי הדבר אף הובהר להרו ולב”כ עו”ד רובינשטיין בפגישה שהתקיימה במשרד המשפטים בהשתתפות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו”ד דינה זילבר ועו”ד דני חורין ממחלקתה (הודעת שלומית פרגו ברנע מיום 28.7.2015).
  6. הלחץ להגיע להסכמה על תוכנו של הסכם ניגוד העניינים במהירות היה רב: העידה על כך מיכל בקרמן שהטעימה כי הדבר נבע מכך שהתפקיד שהרו היה מיועד אליו בלשכת רה”מ לא היה מאויש (ע’ 1 ש’ 8-10 שם). הרו בעצמו מסר כי “…היה לי לחץ של זמנים כדי להכנס לתפקיד במשרד ראש הממשלה…” (ש’ 86 שם).
  7. למרות זאת, אנשי הלשכה המשפטית במשרד רה”מ, אשר ערבו את אנשי משרד המשפטים דינה זילבר ודני חורין, לא הקלו ראש בהסדר ועמדו על כך שיימצא פתרון שיאיין את ניגוד העניינים הפוטנציאלי לפני כניסתו של הרו לתפקיד ובאופן שיהיה מוסכם עליהם, למורת רוחו של הרו (ר’ ע’ 1 ש’ 24-27 להודעת בקרמן).
  8. אחיו של הרו המשמש כסמנכ”ל הכספים של H3, ג’וש הרו (להלן: “ג’וש“), מסר בהודעתו כדלקמן:“…מה שהבנתי מארי הסיבה לקנות את החברה 3ה’, שאנחנו חשבנו אז, בדיוק אז נכנסנו לפרגוואי, ואנחנו חשבנו שזה הולך לפתוח לנו את שוק העסקים שם, ושנהיה שווים מיליונים, ושזה יהיה שווה פיצוץ, ארי הרגיש שהוא עוזב חברה על סף לעשות כסף גדול, והוא לא היה מוכן לוותר…” (ש’ 221-226 שם).
  9. דני חורין, מסר בהודעתו כי בטרם נחתם הסדר ניגוד העניינים הוחלפו התכתבויות ונערכה פגישה עם הרו ובאת כוחו עו”ד רובינשטיין, בהם הובהר הקושי שקיים בכך שהרו יעביר את החברה לידי נאמן וכי עמדת משרד המשפטים היא כי במידה שיעשה כן יהיה צורך להגביל את פעילות החברה כך שיבוצע שינוי של ממש בהתנהלות החברה ובפרופיל הלקוחות שלה. במכתבו לעו”ד רובינשטיין כתב דני חורין כי “מכירת החברה היוותה תנאי למינויו של הרו לתפקיד…” (ראו מכתבו מיום 2.1.2015).
  10. לדבריו של דני חורין בהודעתו “לאחר שיחות שונות והתלבטויות של ארי הרו, במסגרתן גם נוסחו 2 טיוטות של הסדר, האחת עוסקת במכירת החברה והשניה עוסקת בהעברה לנאמנות תוך מגבלות משמעותיות על פעילותה, נמסר לנו כי החברה תימכר” (ע’ 1 ש’ 13-15 שם).
  11. דני חורין אף מסר כי עמדת משרד המשפטים היתה כי מכירת החברה לידי קרוב משפחה לא תאפשר ניתוק מוחלט של זיקותיו של הרו לחברה שעה שהוא שהקים אותה ועשוי אף לחזור אליה (ע’ 2 ש’ 6-8 שם). גם מיכל בקרמן, עובדת הלשכה המשפטית במשרד רה”מ כאמור, מסרה בהודעתה כי הרו ביקש למכור את החברה לקרוב משפחתו אך בקשתו נפסלה משום שמכירה כזו מתירה על כנה את הזיקה של הרו לחברה להתחשב בכך שהוא עשוי לשמור לעצמו את האפשרות לחזור אליה.
  12. נציין כי הרו בחקירתו נשאל מדוע לא מכר את החברה לבן משפחה, והשיב “כי לפי הסכם ניגוד העניינים אסור למכור את זה לבן משפחה. מעבר לזה, לבני משפחתי אין את היכולת הכספית לרכוש וגם לא היה רצון“. תשובה זו תהיה רלוונטית גם לגרסת “העסקה הסיבובית” שתופיע בהמשכו של דו”ח זה.
  13. הרו הודה בחקירתו כי לא רצה למכור את החברה וכי חשש שיפסיד כסף מהמהלך (ש’ 353-358 וש’ 381-382 שם).
  14. בסופו של יום, לאחר חילופי דברים וקיום פגישות בנושא, ולאחר ששקל את האפשרויות שהוצבו לו, החליט הרו למכור את מניותיו בחברה טרם כניסתו לתפקיד ולמנות נאמן אליו יועברו הכספים המתקבלים בגין מכירת החברה.
  15. בשלב זה, לטענת הרו, שוחח עם מספר קונים פוטנציאלים בחו”ל, שאינו זוכר, בהם גם ויקי דויטש וג’רי פלאט עימם יש לו הכרות ארוכת שנים במסגרת פעילותו של פלאט במפלגת הליכוד בארה”ב. לדבריו של הרו, “ויקי וג’רי הסכימו לרכוש את החברה” (ש’ 67 שם). בהמשך הוא מסר: ג’רי הכיר את פעילות החברה והבין את הפוטנציאל שלה. הראל ארנון הכיר את 3h ובדק את מה שצריך. היו שיחות עם רו”ח שמוליק הירשפלד. הכל היה חשוף בפני היועצת המשפטית של משרד רה”מ” (ש’ 76-78 שם).
  16. עוד לדברי הרו, נוכח סד הזמנים הקצר והלחץ להיכנס לתפקיד הוא פנה לגורם שמכיר את החברה, על מנת לחסוך את הצגת הדברים (ש’ 86-87 שם).
  17. במסגרת הסדר ניגוד העניינים התחייב הרו, כדלקמן:
  • להתפטר מתפקידו בחברה טרם כניסתו לתפקיד ולהימנע מכל פעילות במסגרת החברה בכל תקופת כהונתו בתפקיד.
  • למכור את כל מניותיו בחברה טרם כניסתו לתפקיד לאדם שאינו קרוב משפחה שזהותו תאושר על ידי היועצת המשפטית של משרד רה”מ.
  • שלא לעסוק במסגרת תפקידו בכל עניין הנוגע לחברה, למנהליה, לעובדיה וכיו”ב: בכל עניין הנוגע באופן ישיר ללקוחות החברה, בכל עניין שהחברה מטפלת בו עבור לקוח שלה מול המדינה או בקשר עם המדינה, וזאת למשך התקופות שפורטו בהסדר ניגוד העניינים.
  • להימנע מלקבל החלטות, להשתתף, או לטפל בכל דרך, במישרין או בעקיפין, בנושאים שעלולים להעמידו במצב של ניגוד עניינים, ובין היתר, בנושאים הקשורים לקרובי ובני משפחתו כהגדרתם בכלל האתיקה של עובדי המדינה.
  1. ההסדר כלל נספחים אשר צורפו להסדר, בין היתר, הסכם מכירת מניות החברה, פירוט התשלומים שנקבעו בהסכם המכירה, רשימה של מנהלי החברה, בעלי השליטה בה, עובדיה ויועציה במועד חתימת ההסדר, ורשימות של לקוחות החברה בהווה ובעבר.
  2. במסגרת ההסדר נקבע כי הסכם מכירת החברה וכל שינוי שייעשה בו טעונים אישור מראש של היועצת המשפטית של משרד רה”מ, עו”ד פרגו ברנע.
  3. אין מחלוקת כי עו”ד ארנון היה מודע להסדר ניגוד העיניים. הוא טען בחקירתו כי לא זכור לו שראה אותו אך הודה כי ידע שהסדר ניגוד העיניים אושר. לטענת עו”ד ארנון הוא לא היה מעורב כלל וכלל בגיבוש ההסדר, הוא לא טיפל בנושא והרו לא ביקש ממנו כי ייצג אותו בעניין. עוד הוסיף עו”ד ארנון “ידעתי שיש לו הסדר, ידעתי שעורכת דין ממשרד גולדפרב טיפלה לו בזה, קצת נעלבתי שזה לא הייתי אני, זהו” (ש’ 58-59 שם).
  4. הרו טען גם הוא בחקירה כי מי שייעץ לו בעניין הסדר ניגוד העניינים היתה עו”ד רובינשטיין ממשרד גולדפרב ותו לא, שמו של עו”ד ארנון לא נמסר בשלב זה של החקירה. לעומת זאת, אחיו, ג’וש ציין את מעורבותו של עו”ד ארנון עוד משלב הסדר ניגוד העיניים, וכך מסר: “הוא (עו”ד ארנון- הח”מ) היה מעורב מכמה כיוונים במכירה, הוא יייצג את הקונה את גברת דויטש, והתייעצנו איתו, הוא דיבר בנושא הניגוד עניינים של ארי רצינו לוודא שהכל לפי דין, התייעצנו גם איתו. אני לא זוכר את הפרטים של השיחות האלה זה לפני שנתיים, אני זוכר את התהליך של לפני כניסת ארי לתפקיד ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, שארי רצה להחזיק בחברה, לא זוכר מה הראל אמר לו.” (ש’ 263-268 שם).
  5. הרו דווקא זכר כי עו”ד ארנון ידע שהוא חייב למכור את החברה בטרם ימונה לתפקיד ראש הסגל בלשכת רה”מ: “שאלה: ובמסגרת תפקידו בכוח של עו”ד הראל ארנון, הוא ידע על הצורך שלך למכור את החברה כדי להיכנס ללשכת רה”מ? תשובה: כן. הוא היה עורך דין של החברה, הוא ידע.” (ש 461-463 שם).

עסקת מכירת H3

  1. בהתאם להסדר ניגוד העניינים, ביום 23.1.2014 נכרת הסכם למכירת מניות החברה (להלן: “הסכם המכירה“) בין הרו ו-3H לחברת VJD Holdings LLC (להלן: “החברה הרוכשת“), חברת אחזקות אמריקאית בבעלות המלאה של ויקי דויטש (מצ”ב הסכם המכירה).
  2. הן הרו הן ויקי דויטש (באמצעות החברה הרוכשת) יוצגו בעסקה ע”י עו”ד ארנון. ג’וש הרו מסר בעניין זה בהודעתו כדלקמן: “אני חושב שזה היה מקובל על 2 הצדדים, גם ארי וגם ויקי סומכים ב-100 אחוז על הראל, הם יודעים שיש לכאורה ניגוד עניינים, כי לכאורה הראל אם הוא מייצג אחד, ולא יודע, הוא בעצם מייצג 2 צדדים של עסקה, אם נקרא לזה ככה, ואם ל 2 הצדדים בסדר עם זה, לא רואה עם זה בעיה” (שם, ש’ 434-437).
  3. על פי הסכם המכירה, התחייבה החברה הרוכשת להעביר במועדים שנקבעו בחוזה, באמצעות נאמן, להרו סך של 3,000,000 $ ארה”ב, עבור מניות החברה. נקבע כי התמורה תועבר ב-12 תשלומים שווים בסך של 250,000$ כל אחד, בכל רבעון, החל מיום 1.4.2014 ועד ליום 1.1.2017 (מצ”ב נספח התשלומים).
  4. לדבריו של הרו, בנושא התמורה דן מול פלאט כאשר עו”ד ארנון היה שותף למו”מ (ש’ 86-87 שם). עוד לדבריו, משטר התשלומים “…היה חלק מהמו”מ, חלק מהדיון. בגלל הפוטנציאל העסקי של 3h vjd holdings לא רצו לשלם בבת אחת אלא לפרוס בתשלומים ומבחינתי זה בסדר גמור”. (ש’ 93-94 שם).
  5. עוד נקבע בהסכם המכירה, כי החברה הרוכשת לא תפעל ולא תקדם עניינים של לקוחותיה מול משרד ראש הממשלה או מול ראש הממשלה זאת במשך 3 שנים ממועד המכירה או עד חלוף שנה מסיום התשלום עבור המכירה, לפי המאוחר.
  6. בהתאם להסדר ניגוד העניינים הוסכם כי התשלומים עבור מכירת החברה יתקבלו עבור הרו באמצעות נאמן שימונה לשם כך והוא שיפעל בשמו של הרו בכל הנוגע להסכם המכירה ומימושו. הנאמן שמונה לשם כך הוא רו”ח שמואל הירשפלד (להלן: “הנאמן”).
  7. במהלך שנת 2014 היה על החברה הרוכשת להעביר לידי הנאמן שלושה תשלומים בסכום כולל של 750,000$. אולם, חרף התחייבויותיה, כבר ממועד התשלום הראשון לא עמדה החברה הרוכשת בלוח התשלומים על פי הסכם המכירה. החברה הרוכשת העבירה לידי הנאמן בשנת 2014 תשלומים בסכומים שונים ובשלושה מועדים שונים (שלא בהתאם ללוח התשלומים שנקבע), בסך כולל של מיליון ₪ בלבד. התשלום האחרון בסך של 500,000 ₪ שהועבר בגין המכירה להרו, הועבר ימים ספורים לפני ביטול העסקה ורק לאחר העמקת בירור העניין על ידי עו”ד פרגו-ברנע.
  8. הנאמן, אשר נדרש על פי הסדר ניגוד העניינים לדווח אודות ביצוע עסקת המכירה, דיווח על אי עמידה בהסכם ליועצת המשפטית של משרד רה”מ (ראו: תכתובות בין הנאמן ליועצת המשפטית במשרד רה”מ). לאחר שנודע ליועצת המשפטית במשרד רה”מ כי התשלומים לא מועברים כסדרם לנאמן, התבקש הנאמן להשיב לשאלה מדוע לא ננקטו הליכים משפטיים בנושא וכן עורבו נציגי משרד המשפטים בעניין.
  9. קצרה היריעה מלפרט את השתלשלות העניינים מאז, ודי אם נאמר כי עלו תהיות של ממש בקשר להתנהלותם של הרו והנאמן מול החברה הרוכשת ובכלל זה, הימנעותם מנקיטת הליכים לגביית החוב כבר מהמועד שנקבע להעברת התשלום הראשון על ידי החברה הרוכשת, לאחר שהתשלום לא הועבר במלואו. ובתוך כך עלו תהיות באשר לכוונותיה של החברה הרוכשת לביצוע הרכישה מלכתחילה.
  10. לאחר דין ודברים, הודיעה באת כוחו של הרו, עו”ד נגה רובינשטיין, לנציגי משרד המשפטים כי החברה הרוכשת הודיעה לנאמן על ביטול ההסכם, שכן אין ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה. הנאמן החליט להיענות להצעת הביטול ולהשיב להרו את מניות החברה, בין היתר בגלל שיקולי מס. בתמורה לקבלת הצעת הביטול, נטען כי ויתרה החברה הרוכשת על כספי התמורה שכבר שולמו להרו. כן עדכנה עו”ד רובינשטיין כי אל למשרד המשפטים לעסוק בעניין ניגוד העניינים שנוצר עקב ביטול ההסכם, שכן הרו מתכנן להתפטר מתפקידו (ראו מכתבה של רובינשטיין מיום 4.1.2015).

מחומר הראיות עולה כי 3H מימנה למעשה את רכישתה שלה על ידי החברה הרוכשת.

  1. למען רכישת H3 הקימה החברה הרוכשת חברת בת ישראלית בבעלותה הבלעדית ששמה VJD Holyland LLC (להלן: “הולילנד“). מניתוח חשבונות הבנק של H3 עולה כי החברה העבירה מספר תשלומים בסך כולל של 1,075,000 ₪ להולילנד, בסמוך למועד בו העבירה החברה הרוכשת לידי הנאמן תשלומים בסך כולל של מיליון ₪ כאמור. הכסף שהועבר לידי הנאמן הוזרם כמוסכם (חזרה) להרו. בהערות בחשבון בקשר להעברות להולילנד נכתב על ידי H3 כי פעולות אלו נועדו לצרכי: “דמי ניהול”, “העברה לחברת האם” ו”הלוואה”. על פי החשד מדובר בתנועות כספיות מלאכותיות, אשר אפשרו להרו ליהנות מרווחי החברה בעודו מכהן בתפקיד ציבורי (ראו את דפי חשבונות הבנק של חברת H3).
  2. ראוי לציין כי התשלום הראשון לביצוע הסכם המכירה נעשה בתאריך 23.6.2014 (באיחור של כשלושה חודשים מהקבוע בהסכם). התשלום התבצע רק לאחר שג’וש, ששימש כזכור כסמנכ”ל הכספים של H3, הצטרף לדירקטוריון הולילנד (בתאריך 3.6.2014) (ראו: מסמך רשם החברות על צירוף ג’וש הרו לדירקטוריון).

מצ”ב ציר זמן הממחיש את העברות הכספים בנושא מכירת החברה כנספח א’.

  1. עוד עולה מדפי החשבון כי חשבון חברת הולילנד נפתח ונסגר בבנק לאומי לצורך קבלת כספים מ-H3 והעברתם המידית לחשבון הנאמן. לא נצפו תנועות משמעותיות אחרות בחשבון.
  2. לאחר ביטול עסקת המכירה, החלה חברת הולילנד בהליך פירוק (הודעת עו”ד ארנון, ש’ 133).
  3. אחיו של הרו והנאמן הירשפלד אישרו בהודעותיהם את מנגנון המימון הסיבובי, לפיו כספים מ-H3 הועברו לחברת הולילנד, אשר העבירה את הכספים לנאמן ומשם להרו, וכי בפועל לא שילמו הרוכשים מכיסם עבור עסקת המכירה.
  4. ג’וש הרו מסר כי הוא שהעביר בפועל את הכסף. לדבריו, את מיליון השקלים שהרו קיבל מהחברה הרוכשת העביר ג’וש עצמו מרווחי H3 לחשבון חברת הולילנד. ג’וש טען כי למיטב זיכרונו ביצע 4 העברות כאלו במהלך שנת 2014 המסתכמות במעט מעל מיליון שקלים, כספים אלו נועדו לצורך תשלום התמורה בגין מכירת החברה להרו (ש’ 344-350). והוא הסביר: “הכסף היה אמור לעבור לחברה של הקונה, לחברה של גברת דויטש, כדי שהיא תשתמש בכספים האלה לשלם את התמורה לארי. הכספים עברו אני יודע שכספים אלו הגיעו לארי. הכספים עברו מחשבון הקונה לחשבון הנאמנות של ארי שהיה אצל שמוליק הרשפלד, ומשם המשיך לארי” (ש’ 344-350 שם).
  5. ג’וש טען כי לא מדובר ביוזמה פרטית שלו אך לא הסכים לומר מי הגה את הרעיון או הורה לו לבצע את ההעברות, “אני חושב שארי ידע מזה, ארי ידע מזה, הראל ידע מזה, מי נתן לי בגדול את ההוראה לעשות את ההעברות הכספיות האלה. זה לא בן אדם אחד שבא ונתן לי הוראה. אני לא יודע מי נתן לי הוראה.” (ש’ 360-362 שם).
  6. לדבריו של ג’וש, אופן ביצוע התשלומים נקבע במסגרת המו”מ על מכירת החברה ומסלול הכסף היה ידוע לצדדים מראש (הודעת ג’וש הרו, ש’ 391-395; 517-518, 524). ג’וש ציין כי ההחלטה על מנגנון התשלומים הייתה על אחריותו ודעתו של הרו (ש’ 524 שם). יתרה מזאת, ג’וש ציין כי לאחר שהיה מעביר כספים מ-H3 להולילנד, היה מעדכן את הרו כי הוא צפוי לקבל כספים בגין עסקת המכירה (ש’ 496-501 שם): “כל פעם שהייתי מעביר תשלום ל-וי גי די הולילנד, אז באיזשהו שלב, לא באופן מיידי, ארי לא התעסק בזה, הייתי אומר לו כשהייתי רואה אותו בשבת, הייתי אומר לו שהקונה העבירה לו כספים. והוא אמר לי בסדר. ככה אמרתי לו: הקונה העבירה לך כספים.” (שם, ש’ 494-497). לאמור, ג’וש עדכן את הרו כי העביר אליו כסף מ-H3, החברה אשר “מכר” וממנה התחייב להתנתק כאמור.
  7. עוד לדברי ג’וש, ויקי דויטש, בעליה של החברה הרוכשת כאמור, מעולם לא העבירה כסף בגין הרכישה: “אני לא ראיתי שויקי דויטש שלמה ישירות כספים לחשבון של ארי, זה אני לא ראיתי. היא לא שלמה ל-3ה’ כסף, זה בוודאי.” (ש’ 387-388 שם).
  8. כאשר נשאל ג’וש מי הנחה אותו לבצע את העברות הכסף לויקי דויטש, השיב: עשיתי את זה על דעת עצמי, הייתה החלטה מראש שאני אעביר את הכספים, כשהייתה החלטה מראש שנציג הקונה היה שם, היה חלק מזה, והוחלט שאני מעביר את הכספים, אני כבר עשיתי את זה בעצמי. עשיתי את כל רבעון. הסכום לא היה בחשבון, מתי שהיה מספיק לבצע תשלום.” (שם, ש’ 368-371).
  9. כאשר נשאל בשנית מי הנחה אותו להעביר את הכסף לויקי דויטש השיב: “ההחלטה נעשתה תוך דיונים של קבוצה, גם נציגות של הקונה, ונציגות של המוכר, אני די בטוח שחוץ ממני היו שם ארי, הראל, יכול להיות ששמוליק היה שם, יכול להיות שאני זוכר פעם אחת שישבנו שם והעלנו את שמוליק על הקו, אני מנסה לדייק, לא זוכר תאריך, זה היה כנראה בדצמבר, או בינואר 2014. זה היה לפני הרכישה.” (ש’ 391-395 שם).
  10. ‘שמוליק’ הוא לא אחר מרו”ח שמואל הירשפלד, הנאמן, אשר מסר בחקירתו כי נוכח מורכבותו של מנגנון התשלום בעסקה הוא מונה כנאמן על מנת לחצוץ בין הרו לרווחי החברה שהיו אסורים לו בגין חשש לניגוד עניינים. “הכסף שארי אמור לקבל כתמורה הגיע בעצם מרווחי חברת 3ה’, כתמורה למכירת החברה ב-3ה’ צריך להגיע מרווחי החברה, מקורו ברווחי החברה, זה בדיוק המקרה, זו העסקה, לא רגילה, הקונה אומר אני אשלם לך רק מהרווחים שאני מייצר בחברה.” (ש’ 97-102 שם).
  11. המשיך הירשפלד והסביר את ההיגיון לשיטתו בעצם מינויו כנאמן: “אם ארי צריך לקבל תמורה מרווחי החברה, אז הוא יכול להיות עסוק ברווחי החברה, דבר שהוא לא צריך להיות עסוק במשרד ראש הממשלה, ולכן מינו אותי לנאמן שאני בעצם אדאג להעביר לו את הרווחים שהגיעו מהחברה אליו.” (ש’ 103-105 שם).
  12. עוד לדבריו של הנאמן בהודעתו, מהסכם המכירה עולה בבירור שהתמורה לרכישת החברה תנבע מרווחיה (ש’ 100-101 שם). אלא שמעיון בהסכם המכירה ניתן לראות כי לא דובים ולא יער: לא זו בלבד שהדבר אינו מוזכר במילה בהסכם (ולא בכדי) אלא שצורף אליו כאמור לוח תשלומים הכולל סכום ומועד לתשלום כאשר מועד התשלום הראשון בסך של 250,000 $ נקבע ליום ה-closing, או לכל המאוחר עד סוף אפריל 2014. כיצד ניתן לחזות רווחים ברזולוציה כזו? לחשודים הפתרונים.
  13. כאשר נשאל ג’וש בהודעתו כיצד ניתן להתחייב בגין תשלום מהרווח שאינו וודאי הוא השיב: “תראה, אני לא יודע מה ויקי אמרה לארי בארבע עיניים לגבי מצב שלא נכנס מספיק כסף כדי לשלם אם ארי היה בסדר עם זה שהיא תשלם באיחור או אם היא צריכה להעביר את זה באופן מיידי, אני לא יודע מה היה ביניהם.” (ש’ 562-564 שם).
  14. כמובן שאופן התשלום בגין מכירת החברה לא הובא לידיעת מי מהגורמים המוסמכים במשרד המשפטים או הלשכה המשפטית של משרד רה”מ, למרות שהנאמן טען בחקירתו שסבר כי היועצת המשפטית במשרד רה”מ וכן הגורמים הנוספים שעסקו בהסדר ניגוד העניינים היו מודעים למתווה מימון העסקה ובגינו מינו אותו כנאמן.
  15. גורם נוסף שתואר כשותף להחלטה על מימון הרכישה מכספי החברה הוא אישהּ של ויקי דויטש, בעלת החברה הרוכשת, מר ג’רי פלאט תושב ארה”ב ומכר של הרו משכבר הימים (ר’ פירוט בהמשך). בתשאול שנערך לג’רי פלאט בארה”ב ע”י ה-FBI, ציין פלאט כי אין לו שום חלק בחברה הרוכשת, וכי הוא שילם 1,000$ לצורך פתיחת החברה ותו לא. בשמו של עורך הדין שייצג אותו בקניית החברה לא היה מוכן לנקוט (תשאול פלאט מיום 1.5.2016).
  16. מנכ”ל חברת H3, מר יחיאל לייטר, ציין בעדותו כי כלל לא היה מודע לכך שעסקת המכירה ממומנת מרווחי H3, וטען כי לו היה יודע מכך לא היה נותן ידו לדבר (הודעת יחיאל לייטר ש’ 80-102).
  17. באופן מפתיע גם הרו טען בחקירתו שלא היה מודע לאופן מימון הרכישה. כאשר הוטח בו כי החברה למעשה מימנה את רכישתה הוא מסר: “אני לא התעסקתי בשום דבר בצד הזה לא ב-3h ולא vjd היה נאמן ואני ראיתי את החשבון בבנק וגם זה בקושי” (ש’ 271-272 שם), כאשר עומת עם גרסת אחיו הוא טען “…השיקולים של ויג’ידי ושל הקונים אינם השיקולים שלי. אני גם לא הייתי מודע להשתלשלות הכספים הזו, אני רק יודע מה שנכנס לי לחשבון.” (ש’ 279-280 שם).
  18. לטענת הרו, לרוכשים ויקי דויטש וג’רי פלאט הייתה איתנות כלכלית לעמוד בסכום שהוסכם על ידם בעד מכירת החברה, והוא אינו יודע מדוע הרוכשים לא עמדו בתשלומים שכן העניין היה בטיפולו של הנאמן (ש’ 95-99 שם). כזכור, הוא עוד טען כי לבני משפחתו לא היתה יכולת כלכלית לרכוש את החברה. נשאלת השאלה איזו איתנות כלכלית נדרשת לעמוד ברכישה הממומנת מרווחי החברה?
  19. לעומת זאת, ג’וש מסר בהודעתו כי “ארי אישר את ההחלטה למכור את המניות לויקי דויטש אחרי שהציגו בפניו, לאחר שארי הגיע לסיכום עם ויקי דויטש שכלל שהיא תעביר כספים, תמורה למניות מרווחי 3ה’, אז ארי אישר שככה זה יתבצע. אני לא חושב שבפגישה (המתוארת בסעיף 44 לעיל – הח”מ) התקבלו החלטות סופיות. היו טלפונים, לא יודע. זו לא החלטה שלי. אני חושב שהראל ארנון, אני לא זוכר שמשהו אמר כן ככה אנחנו הולכים לעשות את זה, לא זוכר את האמרה הזאת. ההחלטה התקבלה על אחריותו ודעתו של ארי.”.
  20. אלא, שגם עו”ד ארנון אינו מספק מידע באשר למקורם של כספי התמורה, הגם שלשיטת הנאמן כאמור מדובר במתווה ברור שעולה מלשון ההסכם ונמסר למיטב ידיעתו לכל הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים. כאשר נשאל עו”ד ארנון לגבי התשלומים בגין העסקה הוא מסר: “לא ייצגתי את ארי אחרי מכירת החברה, ולכן אינני יכול לפרט בנוגע לתשלומים שהועברו או מידע עליהם שהגיע אלי במסגרת יחסי עורך דין לקוח עם החברה ועם הרוכש של החברה.” (ש’ 79-80 שם). לראשונה בחקירתו טוען עו”ד הראל לחסיון בגין ייצוגו את החברה הרוכשת ואת הזוג דויטש ופלאט.
  21. עו”ד ארנון סירב לספק תשובה אודות על נסיבות עזיבתו של הרו את משרד רה”מ, והשיב: “שאל אותו. כל מה שנודע לי במסגרת ייצוגי את ארי הרו הינו חסוי” (ש’ 37-39 שם). אלא שלטענתו של עו”ד ארנון, הוא לא ייצג את הרו לאחר עזיבתו של האחרון את חברת H3 בשום אופן (ש’ 79-80 שם), כך שנסיבות עזיבתו של הרו את משרד רה”מ אינן חוסות תחת חסיון עו”ד-לקוח.
  22. חומר הראיות מלמד כי הרו קָשַר קֶשֶר עם עו”ד ארנון בעזרתם של ג’רי פלאט וויקי דויטש לרמות ורימה את היועצת המשפטית של משרד רה”מ ואת נציגי משרד המשפטים, אשר אישרו את כניסתו לתפקיד ראש הסגל בהתאם להסדר ניגוד העניינים עליו חתם.
  23. עסקה הממומנת מרווחי H3 סותרת את התכלית העומדות בבסיס הסדר ניגוד העניינים – ניתוק מוחלט של כל זיקה בין הרו לחברה כנדרש. ההסכמה בין הרו לרוכשים כי תשלום עבור החברה ייעשה מרווחי החברה, אינה מנתקת את הרו מהחברה, ומובילה לכך שלהרו יש אינטרס לקדם את ענייני החברה גם בעת כהונתו בתפקיד ציבורי (כפי שאכן עשה על פי החשד).
  24. העסקה הפיקטיבית שנרקחה אפשרה השגת מטרה כפולה – האחת, לאפשר את כניסתו של הרו לתפקיד תוך שימור שליטתו על החברה; השנייה, תכנון מסלול עוקף המאפשר להרו ליהנות מכספי הרווח של H3 תוך כדי כהונתו כראש סגל רה”מ.

ביטול העסקה ושובה של החברה לחיקו של הרו

  1. כאמור, לאחר שפנו נציגי משרד המשפטים לבאת כוחו של הרו, עו”ד נגה רובינשטיין, הודיעה עו”ד רובינשטיין כי החברה הרוכשת הודיעה לנאמן על ביטול ההסכם, שכן אין ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה. כספי התמורה שהועברו נותרו בידי הרו (ראו מכתבה של רובינשטיין מיום 4.1.2015).
  2. בחקירתו טען הרו כי ביטול העסקה נעשה על ידי החברה הרוכשת, וציין כי היה מופתע מביטול העסקה וכי אינו מבין את מניעי החברה הרוכשת לביטול. הרו ציין כי לא עסק בביטול העסקה וכי מי שטיפל בכך היה הנאמן (הודעת הרו, ש’ 320-322, 371). בהמשך חקירתו ציין הרו כי הנאמן לא הצליח לקבל דחיית מס עבור עסקת המכירה, כך שהרו נדרש לשלם בשנת 2014 מס עבור כל סכום העסקה, בניגוד לחיוב במס בשיעורים בחישוב לפי תקבולים שהועברו בפועל בלבד. בהמשך חקירתו שינה הרו את גרסתו וטען כי אי-דחיית המס הייתה קטליזטור לביטול העסקה (שם, ש’ 396-397). בהמשך ציין הרו כי הנאמן הוא זה שביטל את העסקה (ש’ 529), בניגוד לגרסתו הראשונה לפיה החברה הרוכשת היא זו שביקשה לבטל את העסקה.
  3. הנאמן אמר בחקירתו כי לא ראה את עצמו כמי שצריך לפעול משפטית מול החברה הרוכשת ולעסוק באכיפת ההסכם וביטולו, וכי שימש כרו”ח נאמן להעביר להרו את כספי המכירה שמגיעים לו ותו לא (הודעת הירשפלד, ש’ 225-246, 288-289).
  4. מחומר החקירה עולה כי ביטול עסקת המכירה נעשה בפועל מטעמיו של הרו ולא מיוזמתה של החברה הרוכשת.
  5. ג’וש מסר בחקירתו כי ביטול העסקה נעשתה מיוזמתו של הרו: “.. מס הכנסה אינה מאשרת את תשלומי המס ככל שהכסף יתקבל אצל ארי, ולכן זה הפך לעסקה שארי חתם עליו, לעסקה מאוד בעייתית בשבילו, פתאום ארי חייב מיליון דולר למס הכנסה, והתחילו דיונים איך ארי יכול לצאת מהעסקה הזאת” (674-677). “יצאנו מפקיד השומה, ודיווחתי לארי, אמרתי לו תראה אתה בבעיה, כנראה שאתה תצטרך לבטל את העסקה” (693-694). “תהליך שבמשך כמה חודשים מדברים מה ניתן לעשות בעניין… ובסוף ארי מחליט לבטל את העסקה הזאת” (ש’ 702 ואילך).
  6. כן עולה מחומר החקירה כי הרו כלל לא היה מודאג מהאיחור בתשלומים ומכך שהועברו סכומים חלקיים בלבד, לדבריו נוכח היכרותו רבת השנים עם הרוכשים וכן העובדה שעפ”י ההסכם הוא זכאי לקבל ריבית פיגורים על איחור בתשלום (הודעת ארי הרו, ש’ 509-512).
  7. מכאן עולה כי הרקע לביטול העסקה אינו העברת תשלומים חלקיים ואי עמידה בהסכם המכירה, אלא הדרישה לשלם מס אמת עבור עסקה פיקטיבית. נוכח דרישת פקיד השומה לתשלום המס, ביקש הרו לבטל את העסקה לפני תום שנת המס 2014. ברקע הדברים עומד בירורם ההולך ומעמיק של עו”ד פרגו-ברנע ונציגי משרד המשפטים על הפרות עסקת המכירה ומשמעויותיהן המשפטיות. נוכח סוגיות אלו, ביקש הרו לבטל את הסכם המכירה, גם במחיר של סיום תפקידו.
  8. ביטול העסקה אפשר להרו לחזור לחברת H3 כאילו לא התקיימה מכירה לעולם, וכן לקבל את רווחי החברה שנצברו בתקופה בה היה בתפקיד ציבורי כחלק מתנאי ביטול העסקה.

זהות הרוכשים והיעדר פעילותם בחברה- ממצאים המלמדים על פיקטיביות המכירה

  1. החברה הרוכשת, רשומה כאמור על שם ויקי דויטש. מחומר החקירה עולה כי בעלה של ויקי דויטש, ג’רי פלאט, מיודד עם הרו. בני הזוג הם אזרחי ארה”ב ומתגוררים בה. פלאט הוא פעיל מפלגת הליכוד והכיר את הרו כשהרו כיהן כמנכ”ל מפלגת הליכוד בארה”ב (ש’ 64-68 להודעת ארי הרו; הודעת יחיאל לייטר, מנכ”ל H3, ש’ 49-52). פלאט ציין כי הוא והרו חברים טובים מאוד (תשאול ג’רי פלאס מיום 5.1.2016). מחומר החקירה עולה כי פלאט ודויטש הקימו את החברה הרוכשת במיוחד לצורך רכישת H3, אין בחברה זו שום פעילות נוספת (שם). יש לציין כי פלאט נמנע מלרשום עצמו כבעלי החברה ובחר לרשום את אשתו, רופאה במקצועה, כבעלת המניות הבלעדית וכי באופן פורמאלי אין לו כל תפקיד בחברה הרוכשת (תשאול ג’רי פלאט מיום 17.12.2015).
  2. מחומר החקירה עולה כי לאחר רכישת H3 לא נעשה כל שינוי בפועל בחברה, מלבד עזיבתו של הרו את תפקידיו כמנכ”ל ובעל מניות. ויקי דויטש וג’רי פלאט או מי מטעמם לא עשו כל שינוי ולא התערבו בשום היבט הנוגע לניהול החברה (ראו הודעת ג’וש הרו, ש’ 210-212; 245-244; 250-251; 279-282; 318-320). לטענת ג’וש הרו לא נעשה כל שינוי כיוון שמדובר במכירה בין חברים (שם). אף לאחר ביטול עסקת המכירה, לא חל שינוי בחברה, מלבד העובדה שארי הרו חזר להיות בעל המניות ובעל תפקיד בחברה (שם, ש’ 577).
  3. לדבריו של הרו, לאחר ביטול ההסכם, הוא התחיל בהליך משפטי בארץ אשר הסתיים “בכך שהם ויתרו על מה ששילמו ואני קיבלתי את המניות בחזרה” (ש’ 173 ו-209-215 שם). כזכור, “מה ששילמו” הם מיליון ₪ מרווחי החברה שהועברו מ-H3 להרו, ממש כאילו לא נכרת חוזה מעולם.
  4. גם לאחר הפרות ההסכם וביטולו שגרמו להרו “להיות עצבני” (ש’ 371 שם), נותרו הרו והרוכשים בקשר ידידותי וטוב במסגרתו הם מחליפים מיילים בעניינים שוטפים כפעם בחודש, ופעם בחודשיים עת הרו נמצא בארה”ב, הוא נפגש עמם (הודעת הרו, ש’ 442-443; תשאול ג’רי פלאט מיום 17.12.2015).
  5. ג’וש הרו מסר בחקירתו, כדלקמן: “…אני קצת כעסתי על ארי על העניין הזה, כי כשארי עזב את לשכת ראש הממשלה, הוא החליט מהסיבות שלו, שלא להגיד ליועצת המשפטית שמה שלומית ברנע, לא לספר לה מה בדיוק קרה כאן, הוא נתן לאנשים לנחש. כמו במקרה הזה נעשתה מכירה בין ידידים נקרא לזה, או חברים, אנשים שמכירים אחד את השני ויש בהם אמון הרבה שנים, לדעתי לא צריך לתת לאנשים להתחיל לנחש, צריך שלא יהיה מראית עין להגיד מה באמת קרה כאן.” (שם, ש’ 206-211 שם).
  6. לאורך חקירתו חזר ג’וש מספר פעמים על האמרה כי “יש כאן עסקה בין חברים, יש אמון” (שם, ש’ 217 שם). כאשר הוא נשאל כיצד יתכן שלא חל כל שינוי בחברה לאחר המכירה, כמו הוספת מורשה חתימה או החלפתו כדירקטור, הוא השיב: “זה חוזר שוב ליחסי האמון בין קונה ומוכר… זה הזוי שיש קניה ומכירה בין אנשים זרים ויש חוסר אמון, אז בוודאי שתרחיק את האח של המוכר מכל מוקדי הכח, אבל כשיש יחסי חברות ואמון בין 2 הצדדים אז הקונה לא ביקש לשנות דבר. העקרון היה שהחברה תמשיך כמו שהיא, ולא היו שינויים בכלל.” (שם, ש’ 241-245).
  7. יש לציין כי פלאט, אשר תושאל על ידי ה-FBI עם הפיכת החקירה לגלויה, סירב לשתף פעולה עם החוקרים והשיב לשאלות באופן לקוני בלבד, תוך שציין כי חקירת הרי הרו נובעת ממניעים פוליטיים ““this is a political witch hunt” ואם יקבל “subpoena” הוא לא יענה על אף שאלה (תשאול פלאט מיום 17.12.2015). בתשאול נוסף שערך ה-FBI אמר מר פלאט כי: ” he is not obligated to answer any questions, and if forced to answer any additional questions he will get an attorney . . . he is an American citizen and is not obligated to help Israel” (תשאול פלאט מיום 5.1.2016).

מעורבותו של עו”ד ארנון בעסקת המכירה הפיקטיבית וביטולה

  1. על פי חומר החקירה עו”ד ארנון, שימש כאדריכל העסקה וכשותף מרכזי לבניית מבנה העסקה המלאכותי שנוצר וכן שותף לביום ה”מחלוקת” שהובילה לביטול ההסכם.
  2. עו”ד ארנון שימש כעורך דינה של חברת 3H וכן נהג לייצג את הבעלים של החברה הרוכשת בענייניהם בישראל. מחומר החקירה עולה כי הרו הוא זה שהכיר לעו”ד ארנון את בעלי החברה הרוכשת, אשר הפכו בשלב מאוחרת יותר ללקוחותיו (הודעת הראל ארנון, ש’ 27; הודעת ארי הרו, ש’ 88-91).
  3. מחומר החקירה עולה כי עו”ד ארנון היה מודע לכך שהרו נדרש על ידי משרד המשפטים למכור את החברה שבבעלותו כתנאי לכניסתו לתפקיד בלשכת רה”מ (ראו ש’ 462-463 להודעת ארי הרו), ואף היה מעורב במידה מסוימת בהסדר ניגוד העניינים של הרו (הודעת ג’וש הרו, ש’ 271-264; הודעת יחיאל לייטר, מנכ”ל חברת 3H, ש’ 55-56; הודעת הירשפלד, ש’ 91). ארי הרו התייעץ עם עו”ד ארנון לגבי דרכי הפעולה הטובות ביותר עבורו שיאפשרו לו כניסה לתפקיד והמשך שליטה בחברה (הודעת ג’וש הרו, ש’ 264-271).
  4. לבסוף, משהוחלט על מכירת H3 לחברה הרוכשת, ייצג עו”ד ארנון את שני הצדדים, החל משלב המו”מ ועד לכריתת הסכם המכירה (הודעת ארנון, ש’ 26-28; הודעת הרו, ש’ 87-91; הודעת ג’וש הרו, ש’ 263-264).
  5. כמו כן, עו”ד ארנון הוא זה שביצע את היציאה המשפטית של הרו מחברת H3, והעביר את מניות החברה לרוכשים (הודעת הרו, ש’ 184-187).
  6. מחומר החקירה, עולה כאמור כי הוחלט על מנגנון התשלומים הסיבובי עוד לפני כריתת ההסכם, על אף שהדבר אינו בא לידי ביטוי בהסכם המכירה ולא הובא לידיעת הגורמים המוסמכים במשרד המשפטים ובלשכה המשפטית במשרד רה”מ.
  7. עו”ד ארנון, היה מודע לאופן מימון העסקה מרווחי H3, ואף היה שותף מרכזי בהליך עיצוב אופן מימון העסקה. ההחלטה אודות מתווה התשלומים התקבלה על ידי הרו, ג’וש ועו”ד ארנון, אשר שימש כנציג החברה הרוכשת, ובשיתוף הנאמן (הודעת ג’וש הרו, ש’ 406-407, 536). ג’וש, אף ציין שעו”ד ארנון הוא זה שקבע את אופן ביצוע העסקה (שם, ש’ 551-552).
  8. לאחר כריתת הסכם המכירה, המשיך עו”ד ארנון להיות חלק פעיל ומרכזי בהוצאת ההסכם לפועל:
  • עו”ד ארנון המשיך להיות עורך דינה של חברת H3 גם לאחר עסקת המכירה, וכן שימש כמזכיר החברה (ש’ 158-159 להודעת הראל ארנון).
  • כתובת החברה H3 עברה למשרדו של עו”ד ארנון לאחר עסקת הרכישה, בהרטום 16 ירושלים (ראו הודעה על שינוי מען רשות לרשם החברות).
  • עו”ד ארנון שימש כעורך דינה של החברה הרוכשת וכן שימש כמזכיר החברה (הודעת הראל ארנון, ש’ 140-141).
  • עו”ד ארנון שימש כעורך דינה של חברת הולילנד, הנמצאת כעת בפירוק (שם, ש’ 132-135).
  • עו”ד ארנון רשם את חב’ הולילנד בישראל כשמשרדה הרשום הינו במשרדו ברחוב הרטום 16 ירושלים.
  • עם הקמת חברת הולילנד, שימש ארנון כדירקטור יחיד של החברה (ראו פרוטוקול חברת H3 בו מוזכר המשיב כדירקטור יחיד של חברת הולילנד).
  • עו”ד ארנון הוא מורשה חתימה בחשבון הולילנד בבנק לאומי (הודעת ג’וש הרו, ש’ 187-188).
  1. ג’וש ציין בהודעתו כי לאחר שהיה מעביר את הכספים מחשבון H3 לחשבון הולילנד, היה מעדכן את עו”ד ארנון, אשר היה מעביר את הכסף הלאה אל הנאמן ומאשר את ביצוע ההעברה (הודעת ג’וש הרו, ש’ 512-514, 525-529).
  2. מהודעתו של גו’ש עולה כי עו”ד ארנון רשם אותו כדירקטור בחברת הולילנד. ג’וש הרו מסר כי לא ביקש להיות דירקטור בחברה, לא עשה דבר בחברה וכי החברה קמה רק בשל שיקולי מס (ש’ 157-167).
  3. הנאמן אמר בהודעתו כי היה בקשר רציף עם עו”ד ארנון אשר ייצג את הרוכשים במהלך ביצוע עסקת המכירה וכי עו”ד ארנון היה מדווח לנאמן כאשר היה מעביר כסף לחשבון הנאמנות (הודעת הירשפלד, ש’ 45, ש’ 83-84).
  4. כשנשאל בחקירתו האם התגלעו מחלוקות או קשיים ביישום הסכם המכירה, ניסה עו”ד ארנון להרחיק עצמו וטען כי במידה והיו קשיים לא היה מודע לכך. בהמשך, כשנשאל ישירות אודות עמידה בתשלומים ציין כי הבין בשלב מסוים שהמוכרים לא עמדו בלוח התשלומים שנקבע (הודעת הראל ארנון, ש’ 114-118).
  5. כן עולה מחומר הראיות שעו”ד ארנון היה מעורב גם בעניין חבות המס הפרטית של ארי הרו בעקבות עסקת המכירה, על אף שלטענתו לא ייצג בשלב זה את הרו. הנאמן אמר בהודעתו כי דיווח בכל הנוגע לפרטי המיסוי של העסקה לעו”ד ארנון (הודעת הירשפלד, ש’ 45).
  6. כאשר תכנון המס לא צלח, כונסה ישיבה. לדבריו של הנאמן רו”ח הירשפלד: “זה היה אחרי המכירה. זה היה פנים אל פנים, דברנו במסעדה במודיעין, היינו אני, ארי וג’וש. אמרתי להם שמס הכנסה לא מוכן לדחות את תשלום המס ממכירת המניות של חברת 3ה, והוא רוצה את המס באופן מיידי. ארי לא שמח, זה היה הרבה חודשים אחרי שהתייעצתי והוא לא נתן תשובה. לא זוכר מה ג’וש, לדעתי גם העורך דין הראל היה שם, ארי אומר שצריך לפנות לפקיד השומה ולנסות לשכנע אותם. הראל אומר שצריך לפנות ולהשקיע את כל המאמצים, הראל ידעתי שהוא מטעמו של הרוכשת. ש’ 194-195 להודעת הירשפלד). גם ג’וש מסר בהודעתו כי התייעץ עם עו”ד ארנון כיצד על הרו לנהוג נוכח בעיית המס (הודעת ג’וש הרו, ש’ 682).
  7. מחומר הראיות עולה כי עו”ד ארנון טיפל בביטול עסקת המכירה (הודעת ג’וש הרו, ש’ 706). הרו אמר בהודעתו כי עו”ד ארנון ייצג את החברה הרוכשת בעניין הפרת הסכם המכירה (הודעת ארי הרו, ש’ 173-174).
  8. כמו כן, נמצאו בחשבון הבנק של H3 העברות בנק לחשבונו של עו”ד ארנון החל מחודש אוגוסט 2013 על בסיס חודשי, כאשר אלו עולות בציר זמן מקביל לכריתת הסכם המכירה והקמתה של הולילנד (ראו תדפיס דפי חשבון הבנק של H3).
  9. הרו סירב לוותר על חיסיון עו”ד-לקוח מול עו”ד ארנון. ג’רי פלאט, אשר כאמור מיאן לשתף פעולה עם החקירה סירב לנקוט בשמו של עו”ד הירושלמי שייצג אותו בעסקת המכירה (ראה תשאול פלאט מיום 17.12.2015), שעה שעו”ד ארנון ציין בהודעתו כי מעולם לא נפגש עם פלאט ודויטש (ש’ 85 שם).
  10. מכל המקובץ לעיל עולה, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לחשד ולפיו עו”ד ארנון מעורב בביצוע עבירה למצער בסיוע לביצועה.

ביקור נשיא מדגסקר בישראל ופגישה עם רה”מ

  1. לצורך השלמת התמונה, ועל אף שחשדות אלו אינן נוגעים לעו”ד ארנון או לבני הזוג פלאט ודויטש, יפורטו להלן בקליפת האגוז אודות החשדות המיוחסים להרו בגין קבלת שוחד לכאורה עבור ארגון פגישה בין נשיא מדגסקר לרה”מ.
  2. מחומר הראיות עולה כי H3 והרו היו מעורבים בארגון ביקור של נשיא מדגסקר בישראל במהלך חודש יוני 2014. זאת בניגוד להסכם המכירה והסדר ניגוד העניינים אשר על פיהם התחייבה H3 שלא לקדם ענייני לקוחותיה מול משרד רה”מ והתחייב הרו שלא לעסוק בכל עניין הנוגע לחברת H
  3. חברת ניפ אשר יזמה וארגנה את ביקור נשיא מדגסקר בארץ והתבקשה לארגן פגישה עם רה”מ לצורך הוצאת הביקור אל הפועל. משנתקלה חברת ניפ בהתנגדות הגורמים המוסמכים במשרד החוץ, פנה מר טוביה גרוסמן, עובד בחברת ניפ להרו בבקשת עזרה. הרו השיב כי הוא נמצא בתפקיד רשמי ועל כן אינו מסוגל לעזור, ואמר כי יפנה אליו אדם שיוכל לעזור לו. לאחר מספר ימים יצר אבי וינטר, עובד חברת H3, קשר עם גרוסמן (ראו הודעות טוביה גרוסמן).
  4. בין החברות נכרת חוזה על פיו תעניק חברת H3 לניפ שירותים בנוגע ל”פיתוח קשרי ממשלה בישראל” וכן תסייע לתאם משלחות שונות שתגענה לישראל מטעם ניפ. בחומר הראיות נמצאו אינדיקציות למעורבות של H3 בארגון הביקור.
  5. גרוסמן ציין כי המשיך להסתייע בארי הרו לצורך ארגון הביקור והדבר נובע גם ממסמכים אשר נתפסו בחברת ניפ (ראו תכתובות בעניין ביקור נשיא מדגסקר המצ”ב).
  6. במסמכי הבנק של H3 נמצאו העברות בנקאית בסך של 120,000 ₪ בחמישה תשלומים שהועברו במהלך החודשים מאי – נובמבר 2014 מחברת ניפ.

 

________________________

אסף ולפיש, רפ”ק  רמ”ח חקירות, מפלג ב’, יאח”ה

 

להורדה בוורד:

דוח סודי של אסף וולפיש על הרי ארו והחשדת בא כוחו ארנון הראל להסרת חיסיון עוד לקוח

PDF

דוח סודי של אסף וולפיש על הרי ארו והחשדת בא כוחו ארנון הראל להסרת חיסיון עוד לקוח

 

 

ראו כאן מחקירתו של השוטר מומי משולם.  מומי נשאל איך עשו משא ומתן עם הרי ארו לעד מדינה.  האם אמרו לו תן לנו כל מה שיש לך נגד ביבי באופן פתוח?  והוא מאשר.  כן.

נציין כי ב”כ ביבי עמית חדד חקר את מומי משולם גם על הרומן של ג’ודי ניר מוזס עם הפקוד שלו, אבי רוטנברג, תוך ניגוד עניינים חמור.  משולם השתולל: “אני לא אתן לך להכפיש אותו. אחד הקצינים המעולים שהיו ביאח”ה. המעולים”.

 

 

מחקירת מומי משולם על האיומים להפיכת הרי ארו עד מדינה
מחקירת מומי משולם על האיומים להפיכת הרי ארו עד מדינה

 

 

Views: 236

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי מכיר את האישה הזאת?




This will close in 25 seconds