לפנינו תביעה של אבא למשמורת על 2 ילדים שבפני השופטת הילה גורביץ עובדיה מחיפה.  לשכת הרווחה של חיפה מטעמים פמיניסטים החליטה להתערב ולהגיש בקשת נזקקות על פי חוק הנוער להוציא ילדה אחת  מתוך השתיים שהיא בת 15 מבית שני הוריהם.  ענ”א 52654-01-23. 

המטרה של המהלך היא לטרפד לאבא את סיכויי הצלחת הבקשה לקבל משמורת.  בנסיבות אלה כנראה שהאם באמת דפוקה ואין לה סיכוי לקבל משמורת. לכן העו”סיות לחוק נוער מתערבות כי כשהילדה יוצאת למען רווחה, האמא ממשיכה לקבל מזונות, והמעון לוקח את מה שמגיע לו על המדינה, וכולם חוגגים על האבא….

האב הגיש בקשה לבטל את מינוי האפוטרופוס בן ציון ראם שנכפה על הילדה

מה עשתה הילה גורביץ?  על מנת לשפר לרווחה את הסיכויים להצליח בתביעת הנזקקות (שהיא לפי חוק הנוער) החליטה למנות אפוטרופוס לדין מהסיוע המשפטי, וזאת ללא מתן זכות התנגדות, ללא הנמקה ומיוזמה הפרטית.

הסיבה לכך היא שאפוטרופוס המקבל שכר לפי מספר החודשים שהקטין מוצא מחזקת הוריו יש לו ענין לתמוך ברווחה ובעמדתה להוציא את הילדים מהבית.

בערעור שהגיש האב שהוא עורך דין לשופט סארי ג’יוסי, קבע ג’יוסי שיש לבטל את ההחלטה למינוי אפוטרופוס גם כי האבא לא קיבל זכות להביע את התנגדותו וגם כי הילה גורביץ לא נימקה.

ג’יוסי אמר שאין צורך למנות סתם אפוטרופוס, אלא שצריך להראות שנוצר איזה צורך שמצריך את מינוי האפוטרופוס, וכמובן שיש לנמק.

כמו כן אמר ג’יוסי שאין לחבר ולמזג את הליכי הנזקקות עם הליכי המשמורת, ואלה תיקים נפרדים.  כלומר הוא אמר שהשופטת הילה גורביץ’ פוגעת בכוונה תחילה באבא בזה שהיא מחברת בין המשמורת להליך הנזקקות שהיא בעצמה יצרה.

לאחר מכן החלה השופטת הילה כגורביץ’ להתעלל באבא, מיזגה את שני ההליכים בכל זאת, גילתה עוינות קשה כלפי האבא ובא כוחו ויצרה אווירה של עוינות והתעללות.  האבא הגיש בקשת פסלות.

כצפוי אסתי חיות גיבתה את גורביץ’ וטענה שכל הטענות הן עירעוריות, ושהיא מאמינה לגורביץ’ שנפשה חפצה להאזין, ואוזניה כרויות לשמוע את האבא…..   ממש….

ראו ההחלטה מבית משפט מחוזי של סארי ג’יוסי

ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת ה. גורביץ עובדיה), בתנ”ז 31798-01-23, מיום 15.01.2023, במסגרתה הורה בית משפט קמא על מינוי אפוטרופוס-לדין עבור ד’ – בתם המשותפת של הצדדים.

הנסיבות הצריכות לעניין

1. בין הצדדים שבענייננו, נוהלו ומתנהלים הליכים רבים בבית משפט קמא בסוגיות הקשורות לשני ילדיהם המשותפים של הצדדים, ילידי 2007 ו-2008.

1. במסגרת בקשת נזקקות לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער, התש”ך – 1960 (להלן: “חוק הנוער“), שהוגשה ביום 15.01.2023 על-ידי האגף לשירותים חברתיים של המועצה האזורית…., בעניינה של ד’ (להלן: “הקטינה“), ילידת 2008, צוין, כי הבקשה האמורה הוגשה נוכח מצבהּ הנפשי המורכב של הקטינה, ובשים-לב לקונפליקט העוצמתי הנמשך בין ההורים.

1. בו ביום קבע בית משפט קמא כהאי לישנא:

“אני מורה על מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינה, זהותו תקבע על ידי הלשכה לסיוע משפטי. תשומת לב ההלשכה לסיוע משפטי כי בהליך הקשור מונה עו”ד בן ציון ראם כאפוטרופוס לדין.

ההורים והאפוטרופוס לדין יגישו עמדתם לבקשה בתוך 21 יום….”

טענות הצדדים בערעור

1. המערער מיאן להשלים עם החלטה זו, וערעורו מונח בפני.

לטענת המערער, שגה בית משפט קמא עת מינה אפוטרופוס-לדין עבור הקטינה, שעה שהיא מיוצגת על-ידי בא-כוח המערער, אין היא מעוניינת כלל במינוי אפוטרופוס-לדין, וכי גם אם ייקבע, כי יש למנותו, אין היא מעוניינת, כי הלה ימונה מקרב המיצגים באגף הסיוע המשפטי.

עוד נטען, כי החלטת המינוי ניתנה מבלי שמי מן הצדדים יבקש זאת, וכי ממילא לא ניתנה לצדדים זכות לטעון לגבי המינוי האמור.

עוד ובנוסף נטען, כי יש לבטל את החלטת בית משפט קמא, בין היתר, הואיל ואין היא מנומקת כדבעי.

1. לאחר שקראתי בעיון את הערעור, קבעתי מועד לשמיעתו, וכן הוריתי על הגשת תשובה בכתב.

1. באת-כוח היועצת המשפטית לממשלה, אשר ביקשה להורות על צירופה כמשיבה בערעור, טענה, במסגרת תשובתהּ, כי יש לדחות את הערעור, בין היתר הואיל והוראות חוק הנוער מאפשרות לבית המשפט למנות אפוטרופוס-לדין עבור קטין, אם מוצא הוא, כי המינוי נדרש לטובת הקטין ולשם שמירה על עניינו. בעניינהּ של הקטינה, כך נטען, נדרש לעשות כן הן בשים-לב למצבהּ הנפשי המורכב, והן נוכח הקונפליקט ההורי העוצמתי והנמשך.

עוד נטען, כי יש לדחות את טענות המערער גם נוכח העובדה, כי בית משפט קמא מכיר היטב את הצדדים, שעה שבפניו מתנהלים הליכים רבים הנוגעים לעניינם, וכי בעניינהּ של הקטינה, נדרש ביתר-שאת למנות אפוטרופוס-לדין על-מנת שקולהּ של הקטינה יישמע, בשים-לב לקונפליקט ההורי העוצמתי והנמשך בין הצדדים.

עוד ובנוסף נטען, כי אין לקבל את טענות המערער בדבר הצורך למנות עבור הקטינה, ככל שיוכרע, כי יש לעשות כן, גורם טיפולי ולא עורך-דין הואיל והקטינה טופלת על-ידי גורמים מקצועיים מן התחום הנפשי. יש למנות אפוטרופוס-לדין, כך נטען, מאגף הסיוע המשפטי הואיל והם מהווים גורם ניטרלי, ועוברים השתלמות מיוחדת בסוגיות רלבנטיות.

יוער, כי יום לפני מועד הדיון שנקבע, הגישה באת-כוח המשיבה בקשה לדחיית שעת הדיון או מועדו הואיל ונטען, כי היה עיכוב בקבלת הערעור. נוכח עמדות הצדדים, ומועד הגשת בקשת הדחייה, הדיון בערעור התקיים במועדו. בדיון השתתפו הצדדים בעצמם, ללא עורכי-דינם, וכן נציגת היועצת המשפטית לממשלה.

1. במסגרת הדיון, שהתקיים ביום 13.02.2023, חזרו הצדדים בעל-פה על כלל הטיעונים שנטענו בכתב.

המערער הדגיש, כי בית משפט קמא לא נימק את החלטתו, וכי לו היה עושה כן, היה מוצא, כי קיימות מספר חלופות לזהות האפוטרופוס-לדין, לרבות בסוגיות תחום עיסוקו המקצועי של האפוטרופוס-לדין. יתרה מכך, אליבא דמערער, בית משפט קמא אף לא נתן למי מן הצדדים זכות לטעון בעניין מושא הערעור. לפיכך, ביקש המערער לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא.

באת-כוח היועצת המשפטית לממשלה הדגישה, כי סעיף 8 לחוק הנוער מסמיך את בית משפט קמא למנות אפוטרופוס-לדין בכל עת, ובענייננו, שעה שבית משפט קמא מכיר את הסכסוך העמוק בין ההורים, ומצא, כי טובת הקטינה היא מינוי אפוטרופוס-לדין, לא היה חייב הוא לקבל את עמדות הצדדים עובר להחלטת המינוי, ואל לה לערכאת הערעור להתערב בהחלטה מושא הערעור.

המשיבה, אימהּ של הקטינה טענה, כי הקטינים זקוקים לאדם ניטרלי, שיעביר את המידע אודותם, ולפיכך יש למנות אפוטרופוס-לדין. המשיבה התנגד להחלפתו של האפוטרופוס-לדין הואיל והוא מצוי בעניינהּ של הקטינה.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית משפט קמא, לנימוקי הערעור, לתשובת המשיבים, לרבות טיעוניהם בעל-פה בדיון שהתקיים בפניי ביום 13.02.2023,  מסקנתי, היא, כי דין הערעור להתקבל, ואפרט.

1. סעיף 8ג לחוק הנוער קובע כך:

“בית המשפט הדן בענינו של קטין, רשאי, בכל עת, למנות לקטין אפוטרופוס לדין, או לענינים הנובעים מן ההליך שבפניו, אם מצא כי הדבר דרוש לטובת הקטין ולשם שמירה על עניניו“.

ואכן, הוראת חוק זו מאפשרת לבית משפט הדן בעניינם של קטינים שעניינם מצוי בגדרי חוק זה שיקול-דעת רחב בעניין מינוי אפוטרופוס-לדין.

יחד עם זאת, אין בכך כדי לאיין את זכות הטיעון של מי מן הצדדים, ואין כל הצדקה לדלג עליה. הדברים אמורים במיוחד נוכח המשמעויות העולות מן המינוי עצמו ביחס להורים שהרי תפקידו של אפוטרופוס לדין לקטין הוא לייצג את טובתו בהליך המשפטי, שעה שבית המשפט סבור שהדבר אינו מתאפשר באמצעות ההורים. על כן, מן הראוי כי המינוי ייעשה לאחר שבית המשפט ביקש את עמדתם ואפשר להם לטעון בנושא זה.

1. בנוסף, וחשובה לא פחות – חובת ההנמקה. על אף שחוק הנוער, כאמור כבר לעיל, מאפשר לבית משפט שיקול-דעת רחב ונרחב, אין בכך כדי לפטור אותו מחובת ההנמקה, כאשר ניתנת החלטה בתיק נוער – מקל וחומר, כאשר לא ניתנה לצדדים זכות הטיעון.

אפנה לפסק-דיני ב-רמ”ש 11137-06-21 ב. נ’ ב. (05.08.2021), פסקה 13:

פסיקה עקבית וארוכת-שנים של בית המשפט העליון הדגישה את חשיבותהּ של חובת ההנמקה, על נדבכיה השונים, ודומה, כי במרוצת הזמן הפכה חובה זו לאחד מסימני-ההיכר של שיטת המשפט הישראלי, עת דומני, כי אין צורך להכביר מילים על הרציונליים המצויים בבסיסהּ.

יפים לענייננו זה דברי כב’ הנשיאה, השופטת א. חיות ב-רע”א 290/15 ברנד פור יו בע”מ נ’ רמי לוי שיווק השקמה בע”מ, [פורסם בנבו], 08.12.2015, פסקה 11:

“בית משפט זה עמד לא אחת על חשיבותה של חובת ההנמקה ונפסק כי “כלל גדול הוא – כתוב או בלתי כתוב – כי בית משפט חייב לתת נימוקים להחלטתו” (ע”א 176/54 נחום נ’ ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש”ט-1949, פ”ד ט 617, 635 (1955); בג”ץ 7/83 ביארס נ’ בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ”ד לח(1) 673, 689 (1984); בג”ץ 142/70‏ ‏שפירא נ’ הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, ירושלים, פ”ד כה(1) 325, 334 (1971) וכן רע”א 8996/04 עודד שכטר  נ’ נציגות הבית המשותף ע”י שרה כץ, [פורסם בנבו] פסקה ט’ (21.12.2004); כן ראו: תקנות 190(ב), 192 ו-460(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי). ההנמקה נועדה, בין היתר, “לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטתה של הערכאה הדיונית וכן על-מנת לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה” (רע”א 6393/11 סולבר חצור בע”מ נ’ מזל עזרא [פורסם בנבו] (8.11.2011) (להלן: עניין סולבר)). כמו כן משמשת ההנמקה כלי חיוני בידי השופט עצמו בגיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי (אהרן ברק שיקול דעת שיפוטי 48-46 (1987)). על בית המשפט לפרט את נימוקי החלטתו מטעם נוסף והוא – מראית פני הדברים על-מנת שלא ידבק בעשיית המשפט “אבק של שרירות” (ע”פ 446/01 רודמן נ’ מדינת ישראל, פ”ד נו(5) 25, 30 (2002) והאסמכתאות שם; רות גביזון “בית המשפט וחובת ההנמקה” משפטים ב 89, 92 (התש”ל)) וכדבריו של הנשיא לנדוי “שיפוט על פי שיקול דעת אסור לו שייהפך לשיפוט שרירותי. כדי למנוע סכנה זאת אין אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק הדין” (משה לנדוי “הלכה ושיקול דעת בעשיית  משפט” משפטים א 292, 303 (התשכ”ח-התשכ”ט))….”….

על אף שככלל “יש לברך על קיצור כל עוד הוא כולל הנמקה בהירה, ולא כל תיק מצדיק ‘דיסרטציה'” ( ר’ רע”פ 5605/11 כהן נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.07.2011)) אין בידי לקבל, כי בענייננו נימק בית משפט קמא את החלטתו האמורה כדבעי….

נוכח האמור, ובשים-לב למהות ההכרעה, סבור אני, כי בענייננו העדר הנימוק, בהתייחס לבקשה לגופה, מהווה פגם היורד לשורשו של עניין, באופן שמצדיק את ביטול החלטתו של בית משפט קמא, בדבר מחיקת בקשתהּ של המבקשת למתן צו-מניעה זמני וסעדים נלווים….”

1. עוד ובנוסף, מצאתי להדגיש, כי הגם שבפני בית משפט קמא מתנהלים בעניינם של הצדדים הליכים נוספים סביב סכסוך במשפחה, יש לאבחן בינם לבין הליכים המתנהלים מכוח חוק הנוער, ואל לו לבית משפט הדן בעניינם של צדדים במסגרת שני הליכים מעין אלו, לערב או למזג ביניהם.

אפנה לדברים שכתבתי ב-ענ”א 55917-10-21 ק. נ’ המחלקה לשירותים חברתיים…ואח’ (24.11.2021), פסקה 24:

“בענייננו נוהלו שני סוגים של הליכים במקביל – האחד הוא הליך נזקקות, על-פי חוק הנוער, במסגרתו עתרו המשיבים להוצאת הקטינים ממשמורתם ומביתם של הוריהם, והאחר הוא הליך משפחה, במסגרתו עתר המערער למשמורת מלאה על ילדיו הקטינים.

הגם שדומני, כי אין צורך להכביר מילים על ההבדלים בין שני ההליכים האמורים, מצאתי לנכון, ולא בכדי, להקדיש חלק זה של פסק-דיני להבדלים אלו….

עינינו הרואות, שעל אף שטובתם של קטינים ודאגה לשמירה על האינטרסים שלהם מצויה בבסיס התכליות הן של הליכי נזקקות והן של הליכי משמורת בין הורים ועוברת כחוט השני בין הדינים השונים, קיים שוני מהותי והכרחי בין הליכים אלו הן לעניין הסעדים, הן באשר לסדרי-הדין והן בדבר ההכרעה לגופם של דברים, וזאת אף בשים-לב לזהות הצדדים בכל אחד מן ההליכים ולפערי-הכוחות ביניהם.

עוד יודגש, שהוראת החוק הקבועה בסעיף 6(ט), מתירה לבית משפט לענייני משפחה להמשיך לדון בתיק הנוער מן השלב אליו הגיע בית המשפט לנוער, אולם אין באמור, כדי לאפשר לבית המשפט לענייני משפחה, לערבב בין ההליכים השונים, לבלבל בין היוצרות, ולהחליף את נטלי ההוכחה המוטלים על כל אחד מן הצדדים”.

1. על יסוד האמור, סבור אני – וכך אני מורה – כי יש לבטל את החלטת בית משפט קמא מושא ערעור זה, להחזיר את הדיון לבית משפט קמא בסוגית מינוי האפוטרופוס-לדין, על-מנת שיכריע בה – כהבנתו ומנימוקיו – לאחר שיאפשר לצדדים לטעון בעניין זה בכתב בתוך מועדים קצובים וקצרים ביותר, לרבות לגבי המינוי עצמו, תחום עיסוקו של האפוטרופוס-לדין, כמו גם מידת התאמתו לצרכיה של הקטינה ומצבהּ המורכב.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

פיקדון שהופקד יוחזר למפקידו.

מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

ניתן היום,  א’ אדר תשפ”ג, 22 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.

סארי ג’יוסי

PDF

ההחלטה של הנבלה הילה גורביץ אחרי שג’יוסי החזיר את הדיון אליה

אל תאמינו לאף מילה שהשופטת כותבת פה.  זו שופטת שקרנית ומושחתת מהיסוד.  מעלימה עובדות.  ממציאה סיפורי אלף לילה ולילה שלא היו ולא נבראו.  לא קובעת דיונים.  מקבלת תצהירי נשים בלי שהן נחקרות.  מעצבת מציאות לפי חזונה הפמיניסטי – עולם ללא גברים.  זו שונאת גברים קלינית.  כוס רקוב ומושחת.

ראו איך היא מטילה אשם באבא שלא הגיעה למפגשים.  תמיד כששופטת כותבת את זה, זה סימן שהאישה ביטלה מפגשים, ואז השופטת מפילה את האשמה על האבא.

השופטת מאשימה את האבא שהוא מפריע ומתנגד לכל הטיפולים והשיקומים שמוצעים לילדה, למרות שהילדה לא צריכה את הטיפולים האלה.  האבא מציע לה בית חם ואוהב וכל ההתערבויות של השופטת, העו”סית והאפוטרופוס נועדו לדבר אחד בלבד:  לטרפד לאבא את קבלת המשמורת על הילדה.

שימו לב:  משפט לא היה.  ראיות לא נשמעו.  חקירות לא היו.  הכל מבוסס על דיווחי שקר של פקידות סעד נוכלות ושטניות.

להלן ההחלטה:

מחלוקת לעניין מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינה.

ברקע, החלטתי מיום 15.1.23 במסגרתה הורתי על מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינה.

האב ערער על החלטתי וביום 22.2.23 הורה בית המשפט המחוזי על השבת הדיון בפני בסוגית מינוי האפוטרופוס-לדין, על-מנת שאכריע בה לאחר שיתאפשר לצדדים לטעון בעניין זה.

הרקע להליך כאן:

הקטינה מאובחנת כבעלת הפרעת OCD, חרדה, דיכאון ואגורפוביה ומקבלת טיפול במרכז “—-” בבית חולים —- מאז חודש נובמבר 2021.

מאז חודש יולי 2015, בין ההורים סכסוך הנוגע לענייני חינוך ובריאות של הקטינה (ואחיה).

הציפייה כי בחלוף מספר שנים מאז פרידת ההורים עוצמת הסכסוך ביניהם תפחת – לא התקיימה. בפני התנהלו ומתנהלים מספר הליכים משפטיים הנוגעים לטיפול בקטינה (ואחיה שהוצא בעבר בצו חירום) ועולה מהנתונים בהליכים אלו כי בין ההורים אין הסכמה בנוגע לטיפול בקטינה. ההורים חלוקים על האבחנות וצרכי הקטינה. כפועל יוצא הקטינה אינה חוות רגיעה או שיתוף פעולה של שני הוריה בטיפול הניתן לה. עיקר הסכסוך מקורו בהתנגדות האב להמלצות גורמי הטיפול וכפועל יוצא, הקטינה חווה מציאות מורכבת וסוערת. אי שיתוף הפעולה בין ההורים גרם וגורם לפגיעה מתמשכת במילוי צרכי הקטינה ובעבר אירע שהקטינה לא קיבלה מענה בזמן אמת בשל כך – אם בעיכוב במתן טיפול רגשי, תרופתי או אם בעריכת אבחונים או אי הוצאתם אל הפועל ואם בעיכוב במתן טיפולים וגם בנושאים אחרים. טיפול קבוע ועקבי בקטינה התאפשר רק לאחר מעורבות בית המשפט ולאחר שניתנה אפוטרופסות בלעדית לאם. עם זאת, שילוב הקטינה במסגרת חינוכית התואמת את צרכיה – לא התאפשר עד כה בשל התנגדות האב להמלצות גורמי הטיפול והחינוך.

בתובענה כאן עו”ס לחוק נוער מפנה לדו”ח בינים ממרכז “—-” בו מטופלת הקטינה ואשר נכתב בו, בין היתר כי: “לאורך כל תקופת הטיפול אנו עדים למורכבות המשפחתית המשפיעה על מצבה הנפשי של ד’. היחסין הקונפליקטואליים בין ההורים, היעדר התקשורת ביניהם והמאבקים המשפטיים הבלתי פוסקים אודות החלטות מהותיות בנוגע לילדיהם מייצרים מציאות חיים כאוטית, בלתי ניתנת לניבוי ובלתי יציבה”.

עוד נכתב שם כי “ג’ האם מגיעה באופן עקבי להדרכות ההורים, פעמים רבות תוך הצפה וקושי ביצירת פניות רגשית ופיזית לעסוק בנעשה עם ד’ בנפרד מההתרחשויות הגועשות בזירה המשפחתית”.

לגבי האב נכתב “על אף מסירותו והמחוייבות אותה ג’ האב מגלה כלפי ד’ ומפגשי ההדרכה, נראה כי ג’ אינו מצליח להיעזר בהדרכות לשם שיפור תובנתו למצבה של ביתו ולהבנת קשייה וצרכיה. למעשה גיג’ל אינו מכיר כלל בקשייה הנפשיים, מגלה חשדנות רבה וחוסר אמון כלפי המרכז והטיפול שניתן לד’, עסוק באופן נוקשה וחזרתי במשאלתו כי תשוחרר לקהילה ולמסגרת חינוכית רגילה, במנותק לחלוטין ממצבה הרגשי ומכל המידע המוצג לו משלל אנשי המקצוע אשר באים עימו במגע. באופן חסר שיפוט, דבריו נאמרים לא פעם בנוכחותה של ד’, דבר המעורר אצלה חרדה רבה לגבי שאלת המשכיות שהותה במרכז, מקום אותו חווה כחיובי עבורה ומערער את תחושת היציבות שלה”.

עוד מציינת עו”ס חוק נוער כי האב הפסיק להגיע למפגשי ההדרכה ב-“—-” בו מטופלת הקטינה, בקיץ 2022.

בחלק הסיכום כותבת עו”ס חוק נוער כי “עמדותיו והתנהלותו של האב, אשר ממשיך שלא לקבל את האבחנות של ילדי ואינו מסכים למסגרות החינוכיות והטיפוליות בהן נמצאים מקשה מאוד על ד’ ומסכנת את השקום לו היא זקוקה וכן את התפתחותה התקינה. האם מתקשה להתמודד רגשית עם המאבק בלתי פוסק בעניין הטיפול הנפשי והחינוכי של ד’“.

בנימוקי עו”ס חוק  נוער למינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינה נכתב כי מומלץ למנות אפוטרופוס לדין “בשל הסכסוך הקשה בין ההורים המתנהל בבתי המשפט מזה מספר שנים ובערכאות שונות. להערכתי ד’ זכאית לאפוטרופוס לדין אשר ייצג את טובתה וזכויותיה ללא תלות בכל גורם אחר”.

האם תמכה בבקשה למינוי אפוטרופוס לדין, ומאחר ובהליכים הקשורים, התלויים ועומדים בפני ושעניינים הקטינה (ואחיה) מונה לקטינה אפוטרופוס לדין (הליך בעניין אפוטרופסות והליך בעניין זמני שהות) מונה עו”ד בן ציון ראם, ביקשה הרחבת מינויו גם להליך כאן. האם תיארה את מצבה הקשה של הקטינה והדגישה כי מעל שנה האב מעכב יציאת הקטינה למסגרת שתאפשר המשך חייה. נטען כי הקטינה בסכנה להתדרדרות במצבה אם לא יתממשו המלצות גורמי הטיפול.

האב התנגד למינוי אפוטרופוס לדין והתנגד למינוי עו”ד בן ציון ראם שמונה בהליכים הקשורים, בפרט.נטען כי בית משפט זה נעדר סמכות ויש לאפשר חקירה – לכל הפחות של שעה, של עו”ס חוק נוער טרם מתן החלטה. עוד נטען כי האב אינו מעוניין במימון הלשכה לסיוע משפטי או במינוי עו”ד בן ציון ראם שכן הקטינה מיוצגת על ידי אביה וב”כ וממילא אין צורך במינוי עו”ד עבורה אלא בעל מקצוע מתאים.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים מצאתי כי התקיימו תנאי סעיף 8 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש”ך-1960 ויש למנות לקטינה אפוטרופוס לדין לשם ייצוגה בהליך שבפני מאחר והדבר דרוש לטובתה ולשמירה על ענייניה. ולהלן נימוקי:

אכן נקודת המוצא היא כי להורים נתונה הזכות לאוטונומיה ופרטיות בגידול ילדיהם. אלא שהאוטונומיה של ההורים אינה מוחלטת. היא כפופה לצרכי הקטין, לטובתו ולזכויותיו ולכן “במצבים מסוימים, צומחת מן החובה לפעול לטובת הילד ולהגנת שלומו הגופני והנפשי זכותה וחובתה של המדינה לפעול באופן אשר יש בו התערבות ופגיעה באוטונומיה האמורה”. ראו:  רע”א 5587/97 היועמ”ש נ’ פלוני (קטין), פ”ד נא(4) 830, 860-861. וגם ע”א 577/83 היועמ”ש נ’ פלונית, פ”ד לח(1) 461, 468; ע”א 2266/93 פלוני, קטין נ’ פלוני, פ”ד מט(1) 221, 235.

זכותה וחובתה של המדינה לשמור על טובת קטינים ולהגן עליהם יכול ותעשה על ידי מעורבות גורמי טיפול כבמקרה כאן (עו”ס חוק נוער) וגם על ידי מינוי אפוטרופוס לדין. ראו: רע”א 352/80 צוקרמן נ’ צוקרמן, פ”ד לד (4) 689; ע”א 878/96 פוזילוב נ’ פוזילוב, פ”ד נ(5) 208, 214.

אפוטרופוס לדין ימונה מקום בו קיים חשש ממשי כי טובת הקטינים עלולה להיזנח במסגרת המאבק שניטש בין הוריהם. וכאשר קיים ניגוד אינטרסים בין ההורים או מי מהם ובין הקטין ועניינו אשר עלולה להביא לזניחת טובת הקטין בשל אינטרס ההורה.  אין ספק שהעדר ההסכמות בין ההורים גרם וגורם לפגיעה קשה בקטינה המצויה בלב הסכסוך ומתקיים חשש ממשי כי אינטרס ההורים, בפרט האב המתנגד לתוכניות הטיפול, אינו מאפשר להם לראות את אינטרס הקטינה וטובתה.

ראו גם הדברים שכתבתי עוד בהחלטתי מיום 26.2.2019 שם הורתי על מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינה ואחיה בהליך הקשור א”פ 11985-11-18.

אשר לזהות האפוטרופוס לדין. אין ספק כי יש הכרח למנות עו”ד. מספר התיקים הקשורים להליך זה על פי מערכת נט המשפט הוא 37. נוסף על כך לפי המידע שהביאו הצדדים, לא רק הליכים אלו התנהלו בין הצדדים, התנהלו מספר עתירות מנהליות בבתי משפט לעניינים מנהלים בנוגע למסגרות חינוכיות של הקטינה ואחיה וגם הליכים בבג”צ לעניין זהות לשכת הרווחה שתהא מעורבת במשפחה.

המורכבות המשפטית כאן מחייבת ייצוג משפטי מקצועי עבור הקטינה.

אשר לגורם מקצוע טיפולי אחר, של הקטינה, הרי שגורם זה מעורב גם מעורב בהליך, אם עו”ס חוק נוער ואם המטפלים בקטינה. גורמים אלו הם גורמים אובייקטיבים ואינם מטעם מי מהורים.

בעניין טענות האב בנוגע לסמכות העניינית – הדברים נדונו והוכרעו בעבר.

על כן אני מורה על מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינה. זהותו תקבע על ידי ראש הלשכה לסיוע משפטי. מאחר והמשכיות טיפול והכרת המשפחה הם מהותיים לשם שמירה על טובת הקטינה, בפרט מקום בו הרקע הוא מורכב וארוך בשנים, ומתפרס על פני מספר ערכאות, תשומת לב הלשכה לסיוע משפטי, כי בהליכים הקשורים מונה עו”ד בן ציון ראם.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים וללשכה לסיוע משפטי.

ניתנה היום, כ’ אדר תשפ”ג, 13 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

PDF

ראו ההחלטה בעליון של אסתר חיות בבקשת הפסלות נגד הילה גורביץ – ע”א 3548/23

הנימוק העיקרי לפסול את הילה גורביץ היה שהיא היתה עוינת כלפי האבא, גילתה הטייה לטובת הרווחה ואמרה שהיא נחושה לקדם ולזרז את הליך הנזקקות באופן שהשתמע ממנו שבוער לה להוציא קטינה אחת מתוך שתיים מחזקת שני ההורים.

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ה’ גורביץ עובדיה) מיום 30.4.2023 בתנ”ז 31798-01-23 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1. המערער והמשיבה 2 היו נשואים בעבר ולהם שני ילדים קטינים. בין המערער והמשיבה התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים רבים בנוגע לקטינים, וההליך נושא הערעור דנן עניינו בקשת המשיבה 1 (להלן: העובדת הסוציאלית) להכריז על הקטינה כנזקקת לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-1960.

2. ביום 15.1.2023 הורה המותב על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינה, ועל קבלת תגובות ההורים לבקשה. כמו כן, נקבע דיון ליום 19.2.2023.

ביום 22.1.2023 ערער המערער לבית המשפט המחוזי על החלטת המותב למנות לקטינה אפוטרופוס לדין (ענ”א 52654-01-23), והערעור התקבל ביום 22.2.2023. בית המשפט המחוזי ביטל את ההחלטה על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינה, ועל החזרת הדיון למותב “על מנת שיכריע בה – כהבנתו ומנימוקיו – לאחר שיאפשר לצדדים לטעון בעניין זה בכתב בתוך מועדים קצובים וקצרים ביותר”.

3. ביום 2.3.2023 הודיעה העובדת הסוציאלית על החלטת בית המשפט המחוזי, וביקשה כי ייקבע דיון בעניין נזקקותה הנטענת של הקטינה, לאחר שהדיון שנקבע ליום 19.2.2023 בוטל נוכח המחלוקת בעניין מינוי האפוטרופוס.

4. ביום 16.4.2023 התקיים דיון בהליך, ובפרוטוקול הדיון מופיעים דברי המותב הבאים:

“בשלב זה אני קוטעת את דברי [המערער] […] מתקיים היום מעין קדם משפט בתיק הנזקקות על-מנת לראות כיצד לקדם עניינים לטובת הקטינה. משיכת ההליכים אינה טובת הקטינה […] יש מקום לשמוע מפי [העובדת הסוציאלית] כיצד יש לקדם את הליך הנזקקות ומה נעשה עד כה […]”.

בתום הדיון קבע המותב, בין היתר, כי יתקיים “דיון הוכחות בכלל ההליכים התלויים ועומדים”, ובתוך כך יתקיים דיון הוכחות ביום 30.4.2023 שבו תיחקר רופאה פסיכיאטרית אשר טיפלה בקטינה (להלן: הרופאה).

5. ביום 20.4.2023 הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ”ש 35680-04-23) בה טען, בין היתר, כי המותב חיבר בין הליכים שונים המתנהלים בין הצדדים, אף שסדרי הדין הנוהגים בהם שונים והצדדים אינם זהים. כמו כן טען המערער כי המותב “אינו יכול […] ליזום הליכים מיוזמתו כפי שפעל [בהליך]”.

ביום 24.4.2023 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, וציין כי המותב הבהיר שבדיון הקבוע ליום 30.4.2023 יישמעו העדים הנוגעים להליך דנן בלבד. בית המשפט המחוזי הוסיף כי “ככל שהדבר לא מובהר דיו בדברי השופטת קמא, אני מבהיר זאת ומורה כי כך ייעשה. קרי, במועד ההוכחות הראשון (30.4.23) ייחקרו העדים […] רק על תביעת הנזקקות […] הוזמנו להעיד במועד הקרוב (30.4.23) [הרופאה, העובדת הסוציאלית וההורים], ועדותם תישמע במועד זה אך בעניין תביעת הנזקקות” [ההדגשה במקור] (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לאופן ניהול הדיון).

6. ביום 24.4.2023 הגישה העובדת הסוציאלית בקשה לדחות את מועד עדותה של הרופאה, מאחר שהתברר שהאחרונה עתידה ללמד סטודנטים לרפואה במועד הדיון שנקבע, ולפיכך התבקש בית המשפט לדחות את עדותה ליום 11.5.2023.

בו ביום נעתר המותב לבקשה.

7. ביום 27.4.2023 הגיש המערער בקשה לביטול הדיון הקבוע ליום 30.4.2023, וטען כי מאחר שעדות הרופאה נדחתה ליום 11.5.2023, אין הצדקה לשמוע רק את עדותה של העובדת הסוציאלית ויש לשמוע את עדותה יחד עם זו של הרופאה.

בו ביום דחה המותב את הבקשה הן בשל כך שלא צורפה אליה עמדת יתר הצדדים, והן, כך צוין, כי נקבעו חקירות נוספות ליום 30.4.2023 “וכפי שנפסק יש לקדם את ההליך”.

8. ביום 30.4.2023 התקיים דיון הוכחות בהליך, וכעולה מהפרוטוקול בפתח הדיון קבע המותב כי לא יאפשר למערער, עורך דין במקצועו, לייצג את עצמו מאחר שבאולם נוכח עורך דין המייצג אותו, ובהמשך הוסיף החלטה כי ב”כ המערער “משוחרר מהמשך הדיון”. המותב נתן החלטה נוספת בה ציין כי המערער טען ש”הוא חש ברע מאז אתמול”, אך כי חרף כך שהדיון נקבע לשעה 11:30, המערער לא טען דבר בעניין עד לפתח הדיון. המותב הוסיף כי ברקע בקשה זו של המערער “ניסיונותיו ובקשותיו לדחות את הדיון”.

כעולה מהפרוטוקול, בהמשך הדיון ולאחר שב”כ המערער שב לאולם, ביקש המערער את פסילת המותב מלשבת בדין. דברי המערער אינם מפורטים בפרוטוקול אך מהחלטת המותב עולה כי המערער טען שהמותב אינו שומע את טענותיו בלב פתוח ובנפש חפצה, ואף “הכריע בעניינו מבעוד מועד”. כמו כן צוין שהמערער העלה טענות בנוגע לניהול ההליכים השונים בעניינו, ובכלל זאת “טענות […] בנוגע ל’אווירה’ באולם”.

9. המותב דחה את בקשת הפסלות על אתר וקבע כי הוא עושה כל שביכולתו על מנת לאפשר ניהול סדיר של הדיונים ללא הפרעה, והעובדה שביקש מעת לעת מהמערער לשבת ולא להפריע היא חובתו של בית המשפט כמי שמופקד על ניהול ההליך. המותב הטעים כי הוא פתוח לשמוע “בחפץ לב ובאוזן קשובה” את טענות כל הצדדים ובהם גם המערער. המותב ציין כי כאשר טען המערער שהוא חש ברע שחרר אותו המותב מן הדיון כך שבא-כוחו ימשיך לייצגו בדיון, אך המערער בחר להישאר בדיון. בהקשר זה הוסיף המותב “יוער בזהירות כי לא ניתן היה להתרשם מבעל דין החש ברע”. המותב קבע כי הוא נוהג במערער “בסבלנות ובסובלנות”, מה שאפשר למערער אף להגיש בקשות חוזרות בעניינים שכבר הוכרעו, והמותב “בוחן פעם אחר פעם את הטענות מתחילתן ולעומקן”. המותב הוסיף כי העובדה שקבע מיוזמתו דיון בהליך, נובעת מחובתו של בית המשפט – בפרט כשהוא דן בעניינם של קטינים שהם “בעלי דין נוכחים נפקדים” – לפעול לטובתם ובאופן המקדם את עניינם.

10. מכאן הערעור שלפניי, בו טוען המערער כי דעתו של המותב “נעולה” נגדו, וכי הוא גמר בדעתו להוציא את הקטינה מהבית. לטענת המערער, החלטת המותב מיום 16.4.2023 “לקדם את ההליך” אף שלא התבקש לעשות כן, מנוגדת לחובתו של המותב לשמור על “נייטרליות”, והיא בגדר התערבות “לא מקובלת” מצד גורם שיפוטי, שנועדה לסייע לעובדת הסוציאלית. עוד טוען המערער כי היה על המותב לקבל את טענתו כי אינו חש בטוב, ובהקשר זה מצרף המערער אישור מחלה. לטענת המערער “ברור לכל כי המותב עוין בגלוי את המערער”, והתייחסות המותב אליו מצדיקה את פסילתו. המערער מלין על כך שהמותב הוציא את בא-כוחו מהדיון, אף שלטענתו המותב החזיר את בא-כוחו כעבור 20 דקות. לפי המערער, זכותו של עו”ד מייצג להיות נוכח באולם, והתנהלות המותב גם בהקשר זה מצדיקה את פסילתו. המערער מוסיף כי בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לאופן ניהול הדיון “החליטה” ערכאת הערעור כי הרופאה תעיד ביום 30.4.2023, אך המותב “לא [ציית]” להחלטה ושחרר את הרופאה מהדיון שהתקיים במועד זה. לבסוף טוען המערער כי המותב מונע ממנו מלהעלות טענות ושאלות ענייניות ורלוונטיות, בניגוד לחובתו לנהוג בשוויוניות כלפי בעלי הדין.

11. דין הערעור להידחות. מרבית טענות המערער מופנות כלפי החלטות דיוניות שקיבל המותב, ולא אחת נפסק כי אלה אינן מקימות עילת פסלות והדרך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים ולא בהליך פסלות שופט (ראו: ע”א 1067/23 פלוני נ’ פלונית, פסקה 13 (7.3.2023)). בעניינינו המערער אכן נקט לא אחת בהליכי ערעור כמפורט לעיל, ואילו על חלק מן ההחלטות, אשר לגביהן הוא מעלה טרוניות כעת, בחר שלא לערער. בהקשר זה כבר הודגש בפסיקה כי הליך פסלות שופט אינו תחליף לערעור שלא הוגש, והדברים יפים לענייננו (שם).

אף לא מצאתי כי החלטת המותב “לקדם” את ההליך מקימה עילת פסלות כלשהי. בניגוד לטענת המערער כי איש מן הצדדים לא ביקש זאת, העובדת הסוציאלית ביקשה כבר ביום 2.3.2023 כי ייקבע דיון בעניין נזקקותה של הקטינה וכך נעשה. המערער הלין על החלטת המותב בהקשר זה בבקשת רשות הערעור שהגיש ביום 20.4.2023, וזו נדחתה ביום 24.4.2023. כשם שהליך פסלות שופט אינו תחליף לערעור שלא הוגש, כך אין הוא הליך שיורי לטענות “ערעוריות” שהועלו ונדחו (ראו: ע”א 6257/22 פלוני נ’ פלונית, פסקה 14 (13.11.2022)). טענת המערער כי המותב “לא ציית” להחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לניהול דיון ההוכחות שנקבע אף היא חסרת בסיס. כעולה מאותה החלטה עיקרה הוא בכך שעל המותב להקפיד על ההפרדה בין ההליכים ולדון תחילה בעניין הנזקקות. הרופאה אכן אמורה להעיד בהקשר זה, אך לא נקבע כי עליה להעיד תחילה ומשנבצר ממנה להתייצב לדיון ביום 30.4.2023, אין בהחלטת בית המשפט המחוזי דבר שאינו מאפשר את שמיעת עדותה במועד נדחה ואת שמיעת העדים האחרים תחילה.

12. מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ‏כ”ד באייר התשפ”ג (‏15.5.2023).

PDF