לפנינו הכנה לטיעון בפני שופט של הפרקליטים רועי ברק, יעל שניידר, ונג’מי חיאק להסרת חיסיון עו”ד לקוח משיחות של עו”ד דני גבעתי עם “לקוח” שלו, יעקב שמואל.

הפרשה היא הפצת חשבוניות פיקטיביות ב 3.5 מיליארד ש”ח ממשרד יעקב שמואל שישב בוך משרד עו”ד דני גבעתי……

הפרקליטים הלבישו על יעקב שמואל האזנה וראו יותר מידי שיחות עם דני גבעתי שהוא עו”ד, והמשרד של יעקב שמואל שהפיץ את החשבוניות הפיקטיביות ישב בתוך המשרד של דני גבעתי באשקלון.

הפרקליטים היו מסוקרנים.  כמובן שהם פתחו את השיחות וכעת הם רוצים להלבין את השימוש בהם.  לשם כך הם מקיימים דיון עם שופט מחוזי שבו הם מבקשים אישור להסרת חיסיון עו”ד לקוח.

לא עו”ד דני גבעתי ולא יעקב שמואל אי פעם ראו את ה””הכנה לדיון” שהכינו הפרקליטים.

זו חשיפה ראשונה.  פרמיירה.  המייל של עו”ד רועי ברק, הפרקליט נפרץ ע”י פלסטינים……  11/4/2024.   בסוף דני גבעתי  יצא מהסיפור עם 3 חודשי השעיה.  זה הכל.

שימו לב:  אין פה שום האזנה אגב אורחא.  זו היתה האזנה מתוכננת מראש.  ככה משקרים תמיד בפרקליטות.  אגב אורחא עלק…….

וזה הפרקליט שמאזין אגב אורחא לקולגות שלו, רועי ברק.

להלן טיעוני הפרקליטים להסרת חיסיון עו”ד לקוח עם דני גבעתי

טיעון דני גבעתי – האזנות הסתר (עו”ד רועי ברק, פרקליטות)

הקדמה

• יצויין תחילה כי כאשר אנו עוסקים בחסינות עו”ד לקוח הרי שהכלל הראשון והקודם לכל, עליו מתבססת כל ההלכה שבדין, בין ההלכה שבחוק האזנות הסתר ובסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, ובין זו שבהלכה הפסוקה היא כי חסינות זו תעמוד רק כאשר מדובר ביחסי עו”ד לקוח. כאשר בתחום הפלילי החסיון יחול רק בנוגע לעבירות שכבר התבצעו ובגינן מתבקש יעוץ של עורך דין במסגרת שירותו המקצועי, ולא כאלו המתבצעות במסגרת היחסים שבין 2 אנשים שאחד מהם הוא חבר לשכת עורכי הדין ובוודאי לא כאלו שעדיין טרם נעשו ותוכן השיחות בין הצדדים הינו קידום מעשים פליליים.

הרקע לפתיחת השיחות

• במסגרת הפרשה, נושא כתב האישום שהוגש בסופו של יום, הוגשה ביום 30.9.2015 בקשה לאישור האזנות סתר לבית המשפט המחוז מרכז שהוגש על ידי ניצב משנה דדו זמיר בהתאם לסעיף 6(א) לחוק האזנת סתר, אז קצין אח”מ של מחוז מרכז במשטרה. [מגיש לבית המשפט את הצו המקורי]. הבקשה כוונה כלפי מי שהיה היעד המרכזי בפרשה, נאשם מספר 1 בכתב האישום, יעקב שמואל. הבקשה הוגשה כמו גם בקשה נוספת כלפי חשוד נוסף בפרשה.
• בפני בית המשפט המחוזי מרכז הופיע סגן ניצב שמעון דהן בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק. במסגרת הדיון התבקש בית המשפט לאשר ולהנחות את הרשויות בנוגע לקיום האזנות הסתר על רקע של חשדות לעבירות בתחום החשבוניות הפיקטיביות והלבנת הון.
• נשיא בית המשפט המחוזי מרכז אז, כבוד השופט אברהם טל, התיר את האזנת הסתר בקשר למעורבות בעבירות מרמה, מס והלבנת הון.
• בעקבות כך הופעלה האזנת סתר ליעקב שמואל שנמשכה מספר חודשים וכל אותה עת הוקלטו כלל השיחות שנקלטו.

פתיחת האזנות לנאשם אשר הינו חבר לשכת עורכי הדין

• במועד מאוחר לתקופת הקלטת השיחות החלו חוקרי המשטרה לתמלל את השיחות. במסגרת התמלולים התברר כי חלק מהשיחות שהוקלטו היו בין יעקב שמואל ובין הנאשם, שהינו עו”ד.  כלומר שיחות אלו נקלטו אגב אורחא ולא באופן של בקשה ישירה להאזין לעו”ד. יאמר מייד, שבהתאם לחוק האזנת הסתר –  השיחות הללו שנקלטו, היו כבר במעמד ההקלטה שלהן בגדר ראיות קבילות!
• היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, החליט בשעתו, על אף שהדבר אינו נדרש על פי החוק, להחמיר ולשים על הרשויות רסן נוסף על מנת לוודא שאנו נמצאים במדינה מתוקנת אשר נזהרת כאשר היא פוגעת בזכויות חשובות ובפרט של חשודים בעבירות. על כן הורה היועץ המשפטי להחיל את הנוהל הקיים בעניינם של חברי כנסת, המעוגן בסעיף 7א לחוק, גם כאשר מדובר באנשי מקצוע אשר שיחותיהן חסויות בהתאם לסעיפים 48-51 לפקודת הראיות.
• באורו של הנוהל, אשר כאמור הינו מעבר לנדרש על פי החוק, הופסק התמלול של השיחות שנקלטו בין יעקב שמואל ובין הנאשם והיחידה החוקרת פנתה לפרקליט המדינה על מנת שיבחן ויאשר הגשת בקשה לבית המשפט המחוזי, שיקשיב ויאשר מיון וסיווג של אותן שיחות שנקלטו אגב אורחא, על בסיס הצו שניתן כאמור טרם תחילת האזנת הסתר.
• לאחר שקבלו את אישור פרקליט המדינה [מגיש לבית המשפט את אישור פרקליט המדינה], פנו החוקרים אל בית המשפט על מנת לקבל ממנו הנחיות נוספות לאלו שכבר ניתנו במסגרת הצו שקיים על מנת שיוכל בעצמו להתרשם ולהוות גורם מסנן מעבר לנדרש. אל בית המשפט ניגש לקבל הנחיות, כפי שהיה גם קודם סגן ניצב, הפעם היה זה סגן ניצב שלומי בן שטרית, מי שהיה באותה עת מפקד האחראי בין השאר על צוות ההקלטה (הסיגנט).
• בהתאם לפרוטוקול הדיו, שלומי בן שטרית במסגרת הדיון, תוך שהוא מציג מידע מודיעיני רלוונטי, הסביר לבית המשפט כי מדובר בחשדות על כך שהנאשם מעורב בעבירות מס והלבנת הון.
• כבוד הנשיא כתוארו אז, השופט אברהם טל, לאחר ששמע את הטיעונים והתרשם מהמידע שהוצג בפניו, הסכים להורות כי השיחות יתומללו ויועברו לעיונו באופן הדומה לנוהל הקיים בעניין חברי כנסת. [להגיש את הבקשה ואת החלטת בית המשפט לתמלל]
• רק לאחר שהשיחות והמסרונים תומללו והועברו לבית המשפט, ובית המשפט המחוזי עיין בהן בעצמו, התיר נשיא בית המשפט המחוזי מרכז את השימוש בשיחות ובמסרונים, אשר כאמור ממילא על פי חוק היו קבילות. [אם טרם הוגש, להגיש את החלטת בית המשפט]

טענות בדבר הפגיעה הבלתי מידתית בחסיון

• קיימת אבחנה כפולה בין האזנות לעורך דין כיעד האזנה אל מול האזנה לעו”ד אגב אורחא.
  • אבחנה אחת הינה ערכית – פוטנציאל הפגיעה בחסיון. בעוד כאשר בעל המקצוע החסוי פעיל, הרי שהקלטה רציפה, הקשבה והפקה של כלל שיחותיו משמעה קליטה של דברים שהוחלפו עם כלל לקוחותיו, דבר המביא באופן כמעט וודאי לפגיעה, במקרה של עורך דין, בחסיון עורך דין לקוח שקיים על שיחות מקצועיות, במסגרתן ניתן החסיון בדין לכלל לקוחות עוה”ד. לעומת זאת בהאזנה ליעד חשוד, יכולות להקלט רק שיחות של עוה”ד עם יעד האזנה ומראש צומצמה הפגיעה הפוטנציאלית באופן ניכר.
    • בהקשר זה קיימים חסמי כניסה מהותים גבוהים יותר שהציב המחוקק להאזנות לעו”ד כיעד האזנה בדמות האפשרות להאזנות רק לעבירות המנויות בסעיף 9א(א)(2) דבר המצמצם האפשרות לבקש ומכאן לקבל היתר להאזנת סתר ובכך מגולמת הכרעה ערכית א-פריוארית של המחוקק בין הפגיעה הפוטנציאלית המוגברת בחסיון לבין האינטרס הציבורי המצדיק האזנת סתר.
    • במקרה שבו השיחות נקלטות אגב אורחא, בניגוד להקלטה של עורך דין כיעד, הרי שפוטנציאל הפגיעה בחסיון נמוך יותר ואין מקום להצבת חסמים כאמור, אלא יש לבצע “איזון עובדתי” בידי בית המשפט על דרך של מיון השיחות החסיוניות (אלו שזכאיות להיות בלתי קבילות שכן זוכות הן להגנת החסינות) ואלו שאינן ראויות לזכות באותה חסינות.
  • אבחנה שניה הינה במישור הטכני -מעשי– לרשות אין אפשרות וודאית לצפות מראש את השיחות שתקלטנה בין יעד האזנה “רגיל” ובעל מקצוע בפרט מועדן ותוכנן. נוכח זאת האזנת סתר שכוללת תחילה שלב של הקלטה הינו דבר אשר יוביל ל”האזנת סתר” לעו”ד לגבי כל עבירה בעניינה ניתן היתר האזנה. כך שבפועל השיחה כבר הוקלטה והיא נמצאת בידי הרשויות בפועל. משנקלטה כזו שיחה, ניתן לאפשר לבית המשפט לבחון אותה בדיעבד ולהורות על מיון סיווג ואם צריך איסור על השימוש בה. ובכך קיים חסם מסנן אשר לא יכול להיות בנוגע לשיחות עתידיות לא ידועות בין יעד האזנה ובין עורך דין.
• בעוד שהמחוקק וגם התביעה מעוניינים למנוע פגיעה בחסיון עורך דין לקוח ובכך פגיעה בזכויות חשודים ונאשמים הרי שבניגוד למצב בו מתבקש אישור לפי סעיף 9א בו בוודאות יקלטו שיחות החוסות תחת חסיון ע”ד לקוח ואינו רלוונטיות, הרי שבמקרה של האזנות שנקלטו אגב אורחא הערוץ שנחשף הוא רק מול מי שנחשד בעבירות, ולאחר המסננות שמנינו קודם וביקורת שיפוטית הופכות אותן שיחות לראיות בנושא מאוד ספציפי. כך נשמר האיזון החשוב שבין זכויות לקוחות לחסיון עו”ד לקוח ובין האפשרות של שימוש בעו”ד כעיק מקלט ואפשרות של עורכי דין לפעול באחרוני העבריינים ללא שלרשויות האפשרות לשים עליהן את היד.

מקורות נוספים מהם ניתן ללמוד על תקינות ההליך

• דוח לבנת משיח, מי שהייתה המשנה ליועץ המשפטי, אשר ישבה רבות על נושא הפגיעה של האזנות הסתר בזכויות אדם ואנשי מקצוע בפרט, גם הוא ממליץ לאמץ את המנגנון שהופעל כבר אז על ידי המדינה. ויצויין כי דוח לבנת משיח הציע להגיש את תיקון 6 לחוק האזנות הסתר, אשר נעצר בשלבי חקיקה וטרם הופנם.
• על פי הצעת החוק האזנת סתר (תיקון 6) התש”ע-2009 הוצע כי יחוקקו סעיף 7ב ו7ג, בעניינם של אנשי מקצוע ששיחותיהם חסויות, באופן הדומה לסעיף 7א בעניין חברי כנסת. יצויין כי גם בו אין כל אמירה בנוגע לסוג עבירות הפשע שבעניינן ניתן לבקש. בנוגע לזהות מבקש פתיחת ההאזנה שכבר נקלטו הרי שבסעיף 7ג נכתב במפורש כי את הבקשה להיתר יגיש סגן ניצב.

טענות בדבר הכוונה לעקוף את סעיף 9א

• היה יעד חקירתי מרכזי – ראש הקבוצה בינתיים הודה והורשע ונשלח למאסר בגין עבירות בהיקף של למעלה מ600 מליון ₪. השיחות היוו תשתית ראייתית להגשת כתבי אישום כנגד 8 חשודים, מהם 7 כבר הודו במסגרת הסדרים שונים ומרצים תקופות מאסר משמעותיות מאחורי סורג ובריח.
• האזנות הסתר ליעקב שמואל הן בעלות משקל עצמאי ובוודאי שלא נודעו לעקוף הוראות החסינות של לשכת עורכי הדין ו סעיף 48 לפקודת הראיות.
• אלפי שיחות נקלטו בעמדה המדוברת ובכלל בעמנדות של יעקב (מדובר על למעלה מ3000 שיחות)  שסווגו גרלוונטיות, מתוכן מדובר בסה”כ על 65 שיחות וSMSים הקשורים לנאשם
• פרשנות אחרת כפי שמציעה ההגנה תוביל למצב בלתי סביר בו כל מי שמתקשר עם עו”ד על מנת למצוא בו עיר מקלט לא ניתן יהיה לעשות שימוש בשיחות הללו ובכך למעשה נרחיב את מעגל השיחות האסורות מעבר למה שהתכוון המחוקק.
• קיבעה כי האזנה שנעשתה לחשוד מרכזי רק בשל כך שהוא עשוי לשוחח עם עורך דינו מרחיבה את החסיון שבקשה מחוקק לקיים אל מעבר לסביר.  כפי שציין בית המשפט בעניין קירשנבאום הפרשנות מובילה לתוצאה בלתי רצויה לפי החברי כנסת יהיו חסינים לחלוטין מפני האזנת סתר לשיחות עם מי שהם נוהגים לשחוחח עימם בדרך קבע, ומשמעותה המעשיךת היא אף הרחבת מעבל הנהנים מהחסינות לכלל עובדי לשכת חבר הכנסת ועוזריו.

טענה כי בית המשפט המחוזי הוטעה על ידי היחידה החוקרת

• טענה בדבר כך שהבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לפתיחת השיחות הכילה מידע שגוי וחשיפתו יכולה להיות לטובת הנאשם כבר נבחנה על ידי כב’ השופט גיא אבנון במסגרת בקשה לפי סעיף 74 שהוגשה לבית המשפט הנכבד. במסגרת הדיון נחשף בית המשפט לבקשה המפורטת, אשר הושחרה, ולאחר שבחן אותה ציין כי אין בחומרים כדי לסייע להגנת הנאשם, ובשל כך נזנחה הטענה באותו דיון [מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 1.2.2018.)

• השיחות שנקלטו בין המואזן המבוקש, יעקב שמואל ובין הנאשם, עניין הפתיחה שלהם והפיכתן לראיות נבחן במסננת ראשונה על ידי הגורמים המקצוטעיים ברפקליטות המדינה אשר כבר שם נבחנות השאלות בנוגע לצורך בפגיעה בחסיון עו”ד לקוח בשיחות שנקלטו אגב אורחא. רק לאחר שפרקליט המדינה מאשר בעצמו או באמצעות שלוחו, רשאית הייתה המשפטרה בכלל לפנות אל בית המשפט על מנת שהוא זה שיבחן את הראיות ויורה האם וכיצד ניתן להופכן לראיות.
• בית המשפט בחן את הראיות על פי הנוהל שהושרש שבו חוקר שאינו מצוות החקירה תמלל את השיחות והגיש אותן לביתהמשפט ורק לאחר שבית המשפט בעצמו, נשיא בית המשפט המחוזי דאז, כב’ השופט אברהם טל, הוא התיר את השימוש בשיחות.

היקף הביקורת השיפוטית

• במצב דברים שכזה כאשר הדברים נעשו כדין קבע בית המשפט בעניין קירשנבאום כי

“בשים לב לנסיבות הייחודיות של תוצרי צו האזנת סתר, ובמיוחד מנגנון הביקורת השיפוטית המוקדם והמוקפד, …הדעת נותנת כי היקף הביקורת השיפוטית מצוצמם”

הנסיבות בהן יפעיל בית המשפט ביקורת שיפוטית- מכח סמכותו הטבועה באשר לקבילות ראיות הממוגשות בפניו- מצומצמות ותחומות הן”

“ככלל, שיקול הדעת שהפעיל בית המשפט בקבלת ההחלטה אם להעיתר או לדחות בקשה להאזנת סתר אינו מסוג העניינים הנתונים לביקורת שיפוטית , על ידי ביתה המשפט הדן בתיק העיקרי, אף אם סבורה הערכאה הדיונית כי נפלה שגגה בהחלטה.”

באותו עניין דן בית המשפט ב2 טענות :

1. תום הלב – בענייננו נראה כי טענה זו נופלת גם במובן של החומרים שהוגשו לבית המשפט וגם במובן שזהות המואזן המקורי שבגדרי אותה האזנה בה נקלטו אלפי שיחות רלוונטיות, נקלטו גם השיחות עם עורך הדין אגב אורחא, מדובר במי שעמד בראש פירמידת פשיעה מסודרת ועניינו כבר הוכרע ובית המשפט גזר עליו 7.5 שנות מאסר.

ויצויין ויודגש -כאשר מדובר בעבירות המבוצעות על ידי עורך הדין  ביחד עם לקוחו לא קיימת חסינות כלל לשיחות.

אמנם בשונה מעניינה של קרישנבאום, בבקשה שהוגשה לבית המשפט לא צוין עורך הדין במפורש, אך הפער הוא אינהרנטי לזהות הצדדים. בעוד שבעניינה של קירשנבאום המואזן היה עוזרה והיו קיימים סיכויים גבוהים כי שיחות רבות הנוגעות לענייניה החסויים של קירשנבאום יקלטו, הרי שבענייננו מדובר בהאזנה שנעשתה לראש פירמידת פשע אשר לא ניתן היה לחזות במדויק כי צפויות להקלט שיחות אשר חוסות תחת חסיון עו”ד לקוח, ובפועל, בדיעבד, אכן לא נקלטו כאלו עם הנאשם שכן כל קשריהם היו קשרים של מעורבות בפעילות העבריינית.

2. מטרות החקיקה והאישונים בין האינטרסים והערכים המוגנים – באותו עניין, בפרט בסעיפים 23 ו- 25, סוקר בית המשפט הנכבד את מטרות החקיקה ומפנה לאיזון שקיים בין הצורך לאפשר לבעלי החסיון לפעול ללא מורא ובין הצורך בחקירה וגילוי עבירות, בדרך של אימוץ מנגנון ביקורת על תוצרי האזנות שבהן נקלטו שיחות אגב אורחא שבין מואזן ובין מי שעל שיחותיו קיימת חסינות. מנגנון זה שאומץ והופעל מעבר לנדרש על פי חוק, על ידי המדינה בעניין עורך דין, מקיים את האיזון הראוי והנדרש.

• מן האמור לעיל ולאחר בחינת אופן הפעולה של המדינה בפתיחת ההאזנות וכן המסד הראייתי בדיעבד, אין ספק כי המדינה פעלה בנקיון כפיים ותום לב מלא, בזהירות הנדרשת ואיזון האינטרסים נשמר באופן הדוק ומלא. לבית המשפט הנכבד אין לו כל סיבה להתערב בהחלטתו הנכונה של נשיא בית המשפט המחוזי בלוד.

טענה בדבר החלת סעיף 13 לחוק בעניין זה

• לשון סעיף 13 מדברת על דברים שנקלטו בדרך של האזנת סתר בניגוד להוראות חוק. אין חולק כי הדברים נקלטו במסגרת האזנת סתר אשר נעשתה באישור בית משפט ומשכך סעיף 13 לא חל בענייננו.
• ואולם, אפילו בעניין זה, אשר הדיון בו הוא מעבר לנדרש, הרימה המדינה את הנטל שכן השיחות הללו מקיימות את הדרישות של סעיף 13(א)(2) נוכח האישום השני לכתב האישום, אשר עוסק בעבירות לפי סעיף 117(ב1) בנסיבות מחמירות לפי סעיף 117(ב2)(2) ו117(ב2)(3) לחוק מעמ המהוות עבירות פשע חמור כלשון סעיף 13 לחוק האזנת סתר. הפעולות שנעשו תואמות את הנחיות סעיף 13 באופן דקדקני – ונזכור שוב כי הכל כאשר כבר התיק בית המשפט את ההאזנה לפי הבקשה המקורית שהוגשה.
• כך או כך איננו נכנסים לגדרי סעיף 13 שכן לא מדובר על האזנת סתר בניגוד לחוק ואין טעם להדרש לכך עוד.

טענה כי עורך הדין לא היה מודע לחלקו בעבירה

• אפילו אם בסופו של יום, בסיומו של ההליך העיקרי, יקבע כי השיחות נערכו מבלי שהנאשם מבין את משמעותן הרי שגם בעניין זה נאמר כבר בב”ש (מחוזי תל אביב-יפו) 90130/08אביגדור ליברמן נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.03.2008)

 “יתכנו בהחלט מצבים, בהם מתייעץ לקוח המתכנן עבירה עם פרקליט, מבלי שהלה יהיה מודע לכך, שמטרת היעוץ ומטרת מסמכים המופקדים בידו אגב כך, היא פלילית. אם אכן קיימת תשתית ראייתית המצביעה על כך שההתייעצות נועדה לקדם פעילות עבריינית של הלקוח, הרי שגם אם עורך הדין לא היה מודע לכך, לא יחול החיסיון על מסמכים שכאלה.”

והרי שאם החסיום אינו מתקיים כאשר מדובר בהתייעצות הרי בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בשיחות המובילות לביצוע פעולות מהותיות במסגרת העבירות שעשה יעקב שמואל ומשכך ממילא לא קיים חסיון לשיחות הללו ובית המשפט המחוזי לוד, כב’ השופט אברהם טל גם בבחינה בדיעבד בדין הסיר את צל החסיון הלכאורי מעל השיחות הללו.

קביעה כי תנאי לכך שהאזנות סתר שנקלטו אגב אורחא שצד להן הוא עורכי דין יהיו מותרות בתנאי שיוכח עורך הדין הוא שותף פעיל מלא לעבירה יובילו לכך שכלל שיחות אלו לא יהיו מותרות מראש, דבר שאינו יכול לקיים את האיזונים הנדרשים במסגרת הצורך באכיפת החוק. ויודגש כי בית המשפט בהליך המעצר קבע, בדיעבד, כי קיימת תשתית ראייתית לאישומים כנגד הנאשם.

• ויודגש כי החסיון בא להגן על הלקוח והחסיון הוא של הלקוח, ולא בא להגן על עורך הדין המעורב פעילות עבריינית.

– סוף טיעון –

לבקשת אתי – טענות שעלו בעניין האזנות סתר:

1. האם מדובר בהקלטה הנכנסת לגדריו של חוק האזנות סתר או שיש לבחון אותו תחת חוק הגנת הפרטיות – בענייננו לא רלוונטי.

2. צו האזנה ניתן באופן המרחיב את הבקשה מעבר למבוקש במפורש או שהבקשה לא הייתה מספיק מפורטת – בענייננו צו האזנת הסתר התבקש בעניינו של יעקב שמואל לעבירות של חשבוניות פיקטיביות והלבנת הון. בעניינו של דני התבקשה הרחבה לפי תחום החשבוניות הפיקטיביות. כתב האישום שהוגש מעיד כי נושא הבקשות הינו מותאם לעבירות שעל פיהן הוגשו הבקשות, על אף שהלבנת הון בסופו של יום לא נכללה. עם זאת על פי הפסיקה שהביאה אמי עולה לכאורה כי רמת חשדות הנדרשת היא ראיות לכאורה. ובעניין זה קבע בית המשפט השלום בעניין המעצר של הנאשם (כב’ הושפט גיא אבנון) כי בנוגע לחשבוניות פיקטיביות יש תשתית ראייתית בעצמה לא גבוהה (בניגוד להעדר תשתית בעבירת השיבוש בה האשמנו בתחילה) והמשיך לדון בעילת המעצר והחלופה.

3. פניה לחיפוש חומרים אצל לקוח אשר הינם חומרים הנחזים להיות חוסים תחת חסיון עו”ד לקוח במקום לתפוס אותם אצל עורך הדין – ברע”פ 8873/07 היינץ ישראל בע”מ נ’ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 02.01.2011) מקביל בית המשפט את הטיפול בחומרים (מסמכים) שכאלו לעניין האזנות סתר וקובע כי המנגנון שבו יש חוצץ בדמות גוף אובייקטיבי – בית המשפט – אשר בוחן את החומרים, ההכרעה על קיומו של החסיון הינה על ידי בית המשפט וכך נשמר האיזון הראוי. באותו מקרה משהיה מדובר על מסמכים הפנה בית המשפט לכך שהאופן בו החומרים מטופלים לאחר שנתפסו ונטען לגביהם חסיון, הוא על סמך נוהל של מפכ”ל המשטרה וקיומו של נוהל שכזה מספק. בענייננו יש נוהל שהנחילה פרקליטת המדינה במקור – עדנה ארבל (על פי דוח לבנת משיח) ולבסוף אומץ על ידי היועץ המשפטי לממשלה ויינשטיין .

בסעיף 20 לפסק הדין של הנשיאה ביניש:

“מטבע הדברים, בעת ביצוע חיפוש במשרדו של אדם נתפסים מסמכים רלוונטיים ובלתי רלוונטיים לחקירה, חסויים ובלתי חסויים כאחד. בירורן של טענות חיסיון, ככל שאלו הועלו, מתבצע בשלב מאוחר יותר באמצעות מיון וסיווג החומר שנתפס”

סעיפים 26-25 , 28

“במובן זה, קיים שוני בין תפיסתו של מסמך כלשהו בחזקתו של עורך-הדין לבין תפיסתו של אותו מסמך ממש אצל הלקוח: בעוד שהנחת המוצא ביחס למסמכים שנתפסו אצל עורך-הדין היא כי הללו הגיעו לחזקתו לצורך מתן ייעוץ ושירות מקצועי, לא קיימת הנחה דומה ביחס למסמכים שנתפסו אצל הלקוח. הנטל להוכיח אחרת – ולו באופן לכאורי – מוטל, כאמור, על שכמו של הטוען לחיסיון.                מקום שבו נחצתה משוכה זו והוצג יסוד ענייני לכאורי לביסוס טענת החיסיון, שוב אין רשויות החקירה והתביעה רשאיות לעיין בחומר מבלי שתתברר תחילה טענת החיסיון.”

“השאלות הנוגעות לאופן בירור טענת החיסיון, כאשר מדובר במסמך שלכאורה עשוי לחול עליו חיסיון, אינן פשוטות; המנגנון המקובל עד כה בשיטתנו הניח את ההכרעה בשאלת תחולתו של החיסיון לפתחו של בית המשפט.”

“בישראל, בהעדר גורם אחר שהוסמך על ידי המחוקק לדון בטענות מסוג זה עד היום, מקומן של טענות חיסיון להתברר בפני בית המשפט.”

PDF

פרשת החשבוניות הפיקטיביות מאשקלון ב 3.5 מיליארד שקל

דני גבעתי ושבתאי טל הם שני עורכי דין מאשקלון ואשדוד הועמדו לדין פלילי בדצמבר 2016 על סיוע לארגון פשע בהפצת חשבוניות מס כוזבות במאות מיליוני שקלים לקיזוזים במע”מ.

לאחר שהודו בעסקאות טיעון הגישה ועדת האתיקה של מחוז דרום קובלנות משמעתיות. מההר יצא עכבר.  פרשה שהתחילה ברעש וצלצולים, עם 26 ימי מעצר של עורכי הדין, הסתיימה בכמעט כלום….

בכל כתבה שהדליפו הפרקליטים יעל שניידר, רועי ברק ונג’מי חיאק הופיעו מספרים שונים.  אפילו דיברו על 3.5 מיליארד שקל בהתחלה. הניפוחים האלה ירדו וירדו והצטמקו.  לנבוח הרבה הם יודעים.

פרשה זו החלה בקול תרועה רמה נגד עורכי הדין, דני גבעתי ושבתאי טל, כאילו היו חלק אורגני מתעשיית זיופי החשבוניות, ובסוף מתברר שכל מה שעשו זה לזהות את אנשי הקש והקופים ולעשות להם אימות חתימה.

יעל שניידר ורועי ברק לא הצליחו להוכיח יסוד נפשי לרמות את מע”מ.

נכון שהיו סימנים מחשידים, תעשיית הזיופים התקיימה ממשרדים שצמודים לעורכי הדין האלה.  המשרד של נאשם 1 שמואל יוסף היה בתוך משרד עורכי הדין של דני גבעתי ברח’ הרצל 38 אשקלון….

גם החותמות שלהם כנראה נגנבו,או “הושאלו”, ואפשר היה לטעון שהם נתנו אותם בעצימת עיניים, והיו גם האזנות סתר….  הפרקליטות גם גייסה עדי מדינה נגד עורכי דין אלו….  אבל בסוף הכל הסתיים בקול ענות חלושה.

התוצאה:  דני גבעתי חטף 3 חודשי השעיה ו 20,000 ש”ח קנס ועו”ד טל שבתאי חטף 9 חודשים בהשעייה.

טל שבתאי פנה לבית משפט מחוזי בענין העונש שלו עב”י 4630-08-19 ו 18019-07-19.   אלא ששבתאי טל לא התרגש מההשעיה כי הבת שלו רויטל טל עובדת במשרד שלו כעו”ד.

גם דני גבעתי לא התרגש מההשעיה המצ’וקמקת שלו.  הוא מגיע ממשפחה עם שובל של תעשיות עוקץ, קראו כתבות על תעשיות העוקץ של עו”ד מאיר מיקי גבעתי (שינה שם למיקי וייס), האבא הרצל גבעתי (שנפסל לצמיתות מהלשכה), ובת זוגו של הרצל דורולינה ראסל-גבעתי, שחשבון הבנק שלה משמש להפיל לקוחות תמימים בפח.

בתמונה:  דני גבעתי מרח’ הרצל 38, אשקלון.  הרצל גבעתי עובד מרח’ עולי הגרדום 17 אשקלון.

וזה העו”ד מאשדוד שבתאי טל שחטף 9 חודשי השעיה, והקשר שלו לכנופיה היה הרבה יותר פחות מזה של דני גבעתי, שמתוך המשרד של גבעתי פעלה הכנופיה, ושבתאי חטף פי 3 השעיה מעו”ד דני גבעתי…. מוזר.

להלן גזר הדין המשמעתי בעניינו של עו”ד דני גבעתי. בד”מ 21/19 (3 חודשים השעיה)

כאמור עו”ד דני גבעתי הודה בתיק הפלילי בתאריך 30/6/2019.  הלשכה החטיפה לו רק 3 חודשים…..

כנופיה של זייפני חשבוניות מע”מ מגישה 3.5 מיליארד של קבלות ובמע”מ לא עולים על זה???

קודם כל שמישהו יסביר לנו איך במע”מ לא עלו על החשבוניות האלה בזמן אמת, ואיך מע”מ אפשרו הגשת חשבוניות מס פיקטיביות בשווי 3.5 מיליארד ש”ח?  איך זה הצטבר לסכום כזה? 

גם לאר התיקונים כשנשארו עם מאות מיליוני שקלים (ולא 3.5 מיליארד) של קבלות מזויפות, איך במע”מ לא עלו על זה ונתנו לתעשייה לפרוח?   מי האחראי לפדיחה במע”מ????   

בזמן המעצר של “הכנופיה” הפרקליטים הפיצו שלכאורה פיתחו רשת שעסקה בהפצת חשבוניות פיקטיביות “בהיקף חסר תקדים של כ-3.5 מיליארד שקלים“.

ככל שהתקדם התיק היקפי הסכומים בפרשה ירדו ממילארדים, לטענה שהקבוצה הפיצה 1,490 חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 604,137,471 ש”ח (604 מיליון שקלים). סכום המע”מ שלא שולם כחוק 92,324,735 ש”ח (92 מיליון ש”ח). החברות שהשתמשו בחשבוניות הן מתחום ענף הבניה, קבלנים.

התובעים טענו שנאשם 1 יעקב שמואל ניהל והתווה את פעילות הקבוצה וכמה מחבריה פעלו לאיתור וגיוס אנשים, הנתונים, על פי רוב, במצוקה נפשית או כלכלית, על מנת שישמשו אנשי קש בחברות המפיצות.  נאשם 2 כנראה הפך עד מדינה נגד עורכי הדין.

לשיטתם של הפרקליטים, עוה”ד דני גבעתי ושבתאי טל ערכו מסמכים משפטיים המסמיכים את אנשי הקש כמנהלים ובעלי מניות בחברות המפיצות.

הפרקליטים ייחסו להם פתיחת החברות במרמה, תוך מסירת פרטים כוזבים על פעילות החברות; זיוף מסמכי העברת הבעלות והחשבוניות בחברות המרומות; שימוש בחותמות מזויפות; הכנת פנקסי חשבונות מזויפים; הנפקת חשבוניות ללא סמכות כדין במטרה להתחמק ממס.

לגבי עו”ד דני גבעתי טענו שהוא גם שיבש חקירה, כלומר הדריך את אנשי הקש מה לענות למשטרה במקרה של חקירה.

העבירות שיוחסו לקבוצה הן בין היתר פתיחת חברות במרמה, תוך מסירת פרטים כוזבים, זיוף מסמכי העברת הבעלות והחשבוניות בחברות המרומות; שימוש בחותמות מזויפות; הכנת פנקסי חשבונות מזויפים והנפקת חשבוניות ללא סמכות כדין במטרה להתחמק ממס ע”י קיזוזים פיקטיביים של הוצאות שלא היו בפועל.

התיק נוהל בידי הפרקליטים עוה”ד יעל שניידר, אלעד פנחס, נג’מי חאיק ורועי ברק מפרקליטות מחוז ת”א מיסוי וכלכלה. הפרשה נחקרה על ידי היחידה המרכזית של מחוז מרכז במשטרת ישראל, ומרשות המיסים – מחלקת חקירות מכס ומע”מ באר שבע, חקירות מכס ומע”מ תל אביב, יחידת יהלום והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.

https://ashkelonim.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/1781

הנאשם 1 יעקב שמואל הודה בעסקת טיעון שסידרה לו הפרקליטה טליה גריידיש, אחרי גישור.  סכום העלמת המס ירד משמעותית כך ש שסכום המע”מ בגין החשבוניות הועמד על כ-159 מיליון ש”ח, והוא קיבל 7.5 שנים בכלא ו 1,000,000 ש”ח קנס ב 25 תשלומים.  אנשי הקש קיבלו 30-40 חודשים.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5144317,00.html

עו”ד שבתאי טל התראיין לאשדוד ניוז אחרי שיצא ממעצר

אחרי ששוחרר מהכלא אמר עו”ד שבתאי טל ש”נתתי שירות בתור עו”ד ביי דה בוק. העלו כלפיי טענות חולניות”….. “אני מכיר שטחית את הנאשם מספר 1, יעקב שמואל. הוא מתווך חברות שהביא לי לקוחות מסוימים, בדקתי, ערכתי תצהירים, דברים מהסוג הזה. את דני גבעתי נאשם מספר 2 ראיתי בכל חיי אולי שלוש פעמים. את האחרים אינני מכיר”.

לשאלה “עשית פה כסף?” ענה “מאה-מאתיים שקל, אתה קורא לזה כסף?”.  הוא הוסיף ש”שבן אדם נורמטיבי יכול למצוא את עצמו ברגע אחד בשאול הכי עמוקה שיכולה להיות. הייתי סקסי ואטרקטיבי בשבילם (הפרקליטות), קטפו אותי. אני מניח שבגלל שאני עו”ד, ובגלל שאני דומיננטי ומקרין משהו כלפי חוץ, הרי לא הצליחו לשבור את רוחי. מצאתי את עצמי במעצר לא אחת מעודד אחרים. הם כלאו את הגוף שלי, אבל לא את הנשמה שלי”.

“השוטרים והחוקרים הגיעו לבצע חיפוש, הבת הקטנה הייתה בבית”.  “זה היה בבוקר ה-14 בנובמבר, אשתי יצאה מהבית, ירדה למטה וחזרה אחורה. באה ואמרה לי שיש חיפוש. זאת הייתה קבוצה, מימ”ר מרכז, יהלו”ם ומע”מ. הופתעתי, בוודאי. זה היה לא כרעם ביום בהיר, אלא כצונאמי ביום בהיר. זה היה רגע מכונן, אני זוכר כל פרט. הם דפקו על הדלת וערכו חיפוש, לקחו אותי לחקירה, ביתי הקטנה, בת 16, הייתה בבית. זה לא קל. מהחקירה נלקחתי למעצר. 26 ימים ולילות”.

“אפשר להשתגע. הייתי בכלא הדרים, בתא עם אנשים נוספים, חלקם מהפרשה הזאת וחלקם ממקומות אחרים, כל מיני טיפוסים. חוויה מפוקפקת מאוד. הורדתי 10% ממשקל הגוף. בקושי אכלתי משהו. גיליתי בעצמי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי. אדם ממוצע לא היה שורד את זה”.

https://ashdodnet.com/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/68952

להלן ההחלטה בענין מעצרו של נאשם 5 שבתאי טל (השופט גיא אבנון)

ענין המעצר של הנאשמים העיקריים נדון בעליון ב 9394/17.

עו”ד ירון ברזילי
עו”ד רומח שביט

החלטה בעניין משיב 5 

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%9E-%D7%AA-34262-12-16-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A0-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%A8-%D7%95%D7%90%D7%97_3

PDF

להלן הטיוטה שהכינו לטיעונים בעל פה בפני השופטת שרית זמיר

שימו לב.  חלק גדול מהטיעונים זה ציטוטים ממכתב שהכין חיים ויסמונסקי על “האזנת סתר אגב אורחא לעורכי דין”.

הפרקליטים שמעירים על הטיוטה סבורים שהשופטת שרית זמיר לא מכירה את חוק האזנת סתר, אבל עו”ד יניב פרטוק היועמ”ש של הסיגינט אמר שהוא הופיע אצל שרית זמיר הרבה פעמים כתובע משטרתי והיא מאוד בקיאה.  האמת שהחשש שלהם היה מוגזם.  שרית זמיר היא חותמת גומי של המשטרה ולכן ממילא היה ברור שתפסוק לטובתם.

בגדול הם מנסים לתקוף מכל הכיוונים.  קדם הם טוענים שזה ששופט אישר להם להאזין במעמד צד אחד, זה כבר הופך את ההאזנה לקבילה “כי שופט אישר במעמד צד אחד”… ו”חזקה על השופט שביצע איזונים ערכיים”.

שנית הם טוענים שלא ביקשו להאזין לדני גבעתי העו”ד דרך האזנה לשותף שלו כדי לעקוף את חיסיון עו”ד-לקוח כי הם לא ידעו שהשיחות עם עו”ד גבעתי יצוצו להם בהאזנות.  אבל זה שקר כי השותף החזיק משרד בתוך המשרד של עו”ד גבעתי.  ככה שברור שהם משקרים.

רואים שלא היה להם תקדים.  הם מנסים להשתמש בתקדים להאזנה לנהג של פאינה קירשנבאום מהמלגה של ליברמן. הם טוענים ששם היעה ברור שאם הוא נהג אז שיחות אם פאינה ייקלטו.  אבל שוב פעם, כאן השניים חלוקים אותו משרד.  ברור ששיחות ייקלטו….

זה רק מראה את שיטות הפעולה של הפרקליטות.  קודם כל יוזמים פעולה גם אם לא בטוח שהיא חוקית, אחר מנסים בכל הכוח לחפש צידוקים ולקוות השופט יזרום כרגיל עם המשטרה.

עוד הם טוענים שלא עלה על הדעת שעבריינים יוכלו לנהל שיחות עם עורכי דין עבריינים ובכך לחסות תחת חיסיון עו”ד לקוח “כעיר מקלט”.  אבל הכשל הלוגי פה זה שהשופטת שאמורה ליישם את חזקת החפות של העו”ד צריכה לקבל את הטענה שהעו”ד עבריין – כדי לפתוח את השיחה אגב אורחא.

לא ידוע מה החליטה השופטת שרית זמיר, וסביר להניח שנתנה לפרקליטים כל מה שביקשו אבל ההיגיון אומר שאם הם ביקשו להאזין לשותף, אז יוכלו להשתמש במה שהשותף מושא ההאזנה אמר, אבל לא יוכלו להשתמש בזה נגד העו”ד שלגביו לא היה אישור האזנה.

טיעון בעל פה של רועי ברק נגד פסילת האזנות סתר שבוצעו לעוד דני גבעתי אגב אורחא

PDF

להלן ההחלטה בעניין מעצרו של נאשם 4 דני גבעתי (השופט גיא אבנון)

החלטתי זו ניתנת לאחר שניתנה החלטה בנסיבות לכאורה דומות בעניינו של המשיב 5, כשבעניינם של חלק מהמשיבים האחרים טרם הסתיים הליך המעצר. לפיכך מובהר כי אין במתן החלטתי בעניינו של המשיב 4 דני גבעתי (יכונה גם גבעתי) כדי לקבוע קביעות ראייתיות לכאוריות כלשהן ביחס למעורבים אחרים, אשר בעניינם טרם ניתנה החלטה. ההחלטה נוגעת אך ורק לעניינו של משיב 4, תוך התייחסות לטענות הצדדים והתבססות על חומרי החקירה ביחס למשיב זה.

עוד מובהר, כי נוכח הקביעות והמסקנות אליהן הגעתי ביחס למשיב 5, ביקשתי מהצדדים לטעון ביחס לדמיון/אבחנה בין המשיבים 4 ו- 5, זאת שכן מרבית המעשים והעבירות המיוחסים להם הינם משותפים.

כתבי האישום

1. כנגד המשיב ואחרים הוגשו כתבי אישום המייחסים להם מעורבות בפעילות עבריינית שעיקרה מכירת חשבוניות מס פיקטיביות תמורת עמלה, וכן מתן זכויות שימוש בחברות לאחרים לשם הפצת חשבוניות מס פיקטיביות על ידם, וזאת בהיקף של מאות מיליוני ₪ (להלן: “התכנית העבריינית”).

החשבוניות הפיקטיביות נמסרו לחברות שרכשו אותן לצרכי התחמקות מתשלום מס ערך מוסף ומס הכנסה. החשבוניות הפיקטיביות נחלקו לחשבוניות שניתנו על אף שבגינן לא סופקה כל סחורה או לא בוצעה כל עבודה, ולחשבוניות שניתנו במקרים בהם בוצעה עבודה או סופקה סחורה, על ידי גורם שביקש להימנע מלהוציא חשבונית כדין בגין העבודה או הסחורה.

המשיב 1 (יכונה גם שמואל) הוא הרוח החיה של הקבוצה העבריינית, יוזם הפעילות וזה שניהל והתווה את הפעילות כולה.

המשיבים 1-3 שכרו את שירותיהם של אנשים שונים שמטרתם להתחזות לבעלי מניות, מנהלים ומורשי חתימה בחברות המפיצות (להלן: אנשי קש), אשר הוחלפו מעת לעת.

המשיבים 4-5 שהנם עורכי דין, ערכו מסמכים משפטיים המסמיכים את אנשי הקש כמנהלים ובעלי מניות בחברות המפיצות, וזאת על מנת ליצור את התשתית לפעילותה העבריינית של הקבוצה.

עניינו של המשיב 6 לא רלבנטי למשיב 5, ולכן לא יוזכר.

2. האישום הראשון מייחס למשיבים 4 ו- 5 מעורבות בהנפקת חשבוניות פיקטיביות בנסיבות מחמירות באמצעות החברות המפיצות, בהיקף של כ- 604 מיליון ₪, שערך המע”מ בגינן הינו מעל 92 מיליון ₪.

הטענה היא כי המשיבים 4-5 (עורכי הדין) אישרו בחתימתם חלק ממסכי הרישום הכוזבים ויפויי הכוח. זאת ביודעם כי המשיב 1, לבדו או עם אחרים, משתמש בחברות המפיצות לצורך הפצת חשבוניות פיקטיביות, וכי המסמכים שאושרו כוזבים, ו/או נועדו לצורך פעילות זו.

עוד נטען כי הקבוצה בניהולו של המשיב 1 פעלה להדפסת פנקסי שיקים, פנקסי חשבוניות מס וקבלות על שם החברות המפיצות, אשר שימשו את הקבוצה בביצוע תכניתה העבריינית להפצת החשבוניות הפיקטיביות.

למשיבים 4 ו- 5 מיוחסות עבירות של קשירת קשר עם אחרים להפצת חשבוניות פיקטיביות, באמצעות 22 חברות מפיצות, וסיוע לרישום כוזב במסמכי החברות המפיצות, בכוונה לרמות.

3. באישום השני – עבירות מע”מ, נטען כי המשיב 4 ערך מסמכים משפטיים שאפשרו פעילות הפצת חשבוניות בשתי חברות מפיצות, ובכך פעל במטרה להביא לכך שהחברות המקזזות יתחמקו ממס באמצעות 36 חשבוניות פיקטיביות בסך כולל של מעל 33 מיליון ₪, שסכום המע”מ בגינן הינו כ- 5 מיליון ₪ (ביחס למשיב 5 דובר על 113 חשבוניות בסך כולל של מעל 86 מיליון ₪ שסכום המע”מ בגינן קרוב ל- 8 מיליון ₪). מיוחסת למשיבים 4 ו- 5 פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק מתשלום מס, עבירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע”מ, בנסיבות מחמירות כמפורט בסעיפים 117(ב2)(2) ו- 117(ב2)(3) לחוק מע”מ.
4. באישום השלישי – עבירות מס הכנסה, נטען כי המשיבים 4 ו- 5 ערכו מסמכים משפטיים המסמיכים את אנשי הקש כמנהלים ובעלי מניות בחברות המפיצות, וזאת על מנת ליצור את התשתית לפעילותה העבריינית של הקבוצה, ביודעם כי בחברות המפיצות ייעשה שימוש על מנת להפיץ ולקזז חשבוניות פיקטיביות. למשיבים 4 ו- 5 מיוחסת עבירה של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, במזיד ובכוונה לעזור לאחרים להתחמק ממס.
5. באישום הרביעי – הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט, אישום אשר מיוחס אך ורק למשיב 4 בצוותא עם המשיב 1 (שחלקו באישום רב יותר), נטען כי המשיב 4 הכין מסמך מזויף בהוראתו של משיב 1, ושלח אותו לחוקר. למשיב 1 מיוחסים באישום זה מעשים נוספים, אשר אינם רלבנטיים להחלטה דנן.

בקשת המעצר

6. המשיב 4 משוחרר בערובה בתנאי “מעצר בית” בפיקוח עם שעות התאווררות, והבקשה היא להורות על המשך התנאים המגבילים בעניינו. בבקשה נוספת שהוגשה כחודשיים לאחר הגשת כתב האישום, ובטרם התקיים דיון בבקשת המעצר, התבקשתי לאסור על המשיבים 4 ו- 5 להמשיך ולעבוד בעיסוקם כעורכי דין, וזאת עד לתום ההליכים בעניינם, ולמצער עד החלטה על השעייתם על ידי מוסדות לשכת עורכי הדין.

גדר המחלוקת הראייתית בין הצדדים

7. הטענה הבסיסית של המשיב 4 (כפי שטען גם המשיב 5) היא כי אין ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, ולכן דינן של כל המגבלות שחלות עליו להתבטל.
8. טענה זו הצטמצמה לשאלת היסוד הנפשי במעשיו של המשיב 4 (בדומה למשיב 5), לאחר שבמהלך הדיון הובהר כי אין מחלוקת ראייתית באשר למעשים הפיזיים שביצע משיב 4, למעט באשר למפורט באישום 4 – שם המחלוקת הראייתית מלאה (פרו’ עמ’ 64 שו’ 18-26).

כך: אין מחלוקת על השירותים המקצועיים שסיפק משיב 4 למשיב 1; אין מחלוקת שמשיב 4 החתים אנשים שונים שהופנו אליו על ידי משיב 1 כבעלי חברות, כמורשי חתימה, החתים אותם על תצהירים; אין מחלוקת על כך שהמשיב 4 העביר מסמכים לרשם החברות.

9. מכאן, גדר המחלוקת כפי שהובהרה על ידי המשיב 4 הינה באשר ליסוד הנפשי – לדבריו, מעולם לא ידע כי מעשיו משמשים לצורך הפצת חשבוניות פיקטיביות.

נוכח העובדה כי האישומים כולם מייחסים למשיב 4 ידיעה וכוונה לכך שמעשיו יסייעו לקבוצה העבריינית לבצע עבירות של הפצת חשבוניות פיקטיביות – בכך נתמקד.

מחלוקת נוספת בה נעסוק הינה אישום מס’ 4, שם כאמור הטענה היא להיעדר ראיות לכאורה.

טענות המבקשת

10. המשיב 4, עורך דין במקצועו, השתמש בכובעו כעורך דין כעושה דברו של משיב 1, פעל כמקורב אליו, האזנות סתר מגלות כי היה מודע למעשיו העברייניים של משיב 1, לכך שמדובר בפעולות פיקטיביות ופליליות, ובנוסף ישנם עדים הטוענים מפורשות כי המשיב 4 היה מודע לכך שמדובר בחשבוניות פיקטיביות.
11. מפנה להודעותיו של משיב 2. בחקירתו מיום 14.11.16 מסר שהמשיבים 4 ו- 5 ידעו שמדובר בחשבוניות פיקטיביות (שו’ 174-177).

בחקירתו מיום 16.11.16 מסר שמשיב 4 יעשה הכל בשביל כסף, ושמשיב 5 הרבה יותר גרוע (שו’ 55-58).

בחקירתו מיום 17.11.16 מסר שהמשיבים 4 ו- 5 ידעו שמדובר בחברות קש ובאנשי קש, “קופים” כהגדרתו (שו’ 45-47).

בחקירה מיום 18.11.16 מסר שמאמין שהמשיבים 4 ו- 5 מקבלים פקודות ממשיב 1.

המבקשת טוענת כי משיב 2 מסר אמירות ברורות יותר ביחס למשיב 4 מאשר ביחס למשיב 5 (פרו’ עמ’ 65 שו’ 25).

12. מפנה להודעותיו של סלומון בוהדנה, איש קש נוסף שעבד לכאורה עבור משיב 1. בחקירתו מיום 16.11.16 מסר שנפגש עם המשיב 1 ואחרים אצל המשיב 4, חתם על חוזים ויפויי כוח, כל מה שמשיב 1 היה אומר לו לעשות, כולל העברת מניות (שו’ 86-87, שו’ 149-152).

בחקירתו מיום 17.11.16 זיהה את תמונתו של המשיב 4, אצלו חתם על חוזים והעברת מניות “כשיעקב אמר לי שהוא מוריד אותי מהחברות ואני נקי מכל הענין זה היה אצל העורך דין הזה”. טען שהמשיב 4 כבר היה מתודרך כשהגיע, המסמך היה מוכן והוא צריך היה רק לחתום (שו’ 188-193, שו’ 316-318).

בחקירתו מיום 18.11.16 מסר שהמשיבים 4 ו- 5 (בנפרד) החתימו אותו על טפסים מוכנים. טען שהמשיב 5 היה מסביר לו על מה הוא חותם. טען שהמשיב 4 נתן לו פעם 200 ₪ לבקשתו של משיב 1 (שו’ 198-210).

בעימות בינו לבין המשיב 4 ביום 22.11.16 מסר שמעולם לא שילם למשיב 4, שהמשיב 1 הוא שביקש ממנו לבצע פעולות אצל המשיב 4, וכי כאשר הניירת לא היתה מוכנה או שהמשיב 4 לא ידע מה לעשות, היה המשיב 4 מתקשר למשיב 1 ומקבל הסברים (שו’ 21-54). מפנה לכך שהמשיב 4 שמר על זכות השתיקה גם במהלך רוב העימות בינו לבין סלומון בוהדנה, תוך שהבהיר כי הוא מבין את משמעות השמירה על זכות השתיקה.

בחקירתו של סלומון בוהדנה מיום 24.11.16 מסר שאיננו יכול לומר בוודאות שהמשיבים 4 ו- 5 ידעו שהוא איש קש “קוף”, שאין לו כסף, שאין לו ניסיון ניהולי כלשהו, והשיב שההיגיון הינו שהם ידעו, אך איננו יכול לומר זאת בוודאות (שו’ 46-53).

13. מפנה להודעותיו של משיב 3. בחקירתו מיום 16.11.16 סיפר על חברה שהועברה על שמו אצל המשיב 4 (שו’ 30-31).

בחקירתו מיום 17.11.16 סיפר על חברות נוספות שהעביר אצל המשיב 4.

בחקירתו מיום 24.11.16 סיפר שלא היה משלם את שכר טרחתו של המשיב 4, אלא בעניינים פרטיים שלו (שו’ 129-134).

מפנה להאזנות סתר בין משיב 3 ומשיב 1, שהושמעו למשיב 3 בחקירתו מיום 29.11.16. לא נאמר בחקירה שום דבר מהותי הקושר את המשיב 4 לביצוע עבירות.

14. מפנה להודעותיו של צבי איזיקוביץ. בחקירתו מיום 16.11.16 נשאל באשר להעברת מניות שבוצעה על ידי המשיב 4. השיב שהמשיב 4 לא ידע דבר, ופעל לפי חוק, וכנראה חלה אי הבנה בגינה ניתן למשיב 2 יפוי כוח ללא אישורו של העד.
15. מפנה לחקירתו של משה איזיקוביץ מיום 20.11.16 – לא נטען דבר בנוגע לחקירה זו. החקירה לא נמסרה לבית המשפט.
16. מפנה להודעותיו של אדם אלעברה. בחקירתו מיום 14.11.16 סיפר על יפויי כוח שניתנו לו על ידי משיב 4 לשתי חברות, וששכ”ט עורך הדין שולם על ידי בעלי החברות (שו’215-218).

בחקירתו מיום 15.11.16 שב וסיפר על אותן פעמיים בהן היה במשרדו של משיב 4 (שו’ 138-140).

17. מפנה להודעותיו של המשיב 4. ככלל, שמר על זכות השתיקה, דבר המהווה חיזוק לראיות שנאספו כנגדו.
18. תמלילי שיחות.

הפנתה לתמליל שיחה 95 בין המשיבים 1 ו- 4, ממנה עולה כי המשיב 4 מודע לכך שהמשיב 1 שולט בחברה המדוברת, ושמינוי הגורם המדובר הינו פיקטיבי. מפאת חשיבות השיחה, תובא להלן: “יעקב – תהיה מרוכז, בא אליך חבר של העיראקי, תחתים אותו טופס שש פתוח, שש פתוח איפה זה שם בדירקטור שם של הזה… שאם יעשה פאלטה אני אעיף אותו משם מיד, זה דבר ראשון. דבר שני, תחתים אותו שמה על על האגדה שלוש ו-שש ושטר העברה, עם צילום תעודת זהות שלו, שלא תגיד אחרי זה אין לי, הבנת? כי צריכים את זה מחר לירושלים. גבר- אוקי”.

הפנתה לתמליל שיחה 349 בין המשיבים 1 ו- 4, ממנה עולה כי המשיב 4 מודע לכך שיש חברות רבות על המשיב 3, כי זה מסוכן, ולכן אמור לעורר את חשדו של המשיב 4. להלן קטע מהתמליל: “יעקב – אני אסביר לך, כי צריך להיכנס למחלקה המשפטית שמה, כי יש שם שתי חברות שתקועות, וזה קצת מסוכן, אחד שמה זה עם כל החברות על גילו או על גולי, צריך להעביר אותה למישהו, הבנת? גבר- אבל מה הבעיה? יעקב – אני אעבור אליך בערב, אני אסביר לך מה לעשות. גבר – תבוא תבוא תסביר לי”.

19. אישום 4. הפנתה לתמלילי שיחות 834, 886, 1120, 1198, 1327, 1607, מהן עולה לשיטת המבקשת תשתית ראייתית להוכחת האישום. מאשרת שהמילה “מזויפים” לא מופיעה באופן מפורש, אך טוענת כי מהטקסט ברור שמדובר על ייצור מסמך במועד מסוים לקראת חקירה, ותיאום תשובותיו של משיב 4 בחקירה.

טענה כי מדובר בעבירה התנהגותית, ולכן לא נדרש שמעשיו של המשיב 4 יובילו בהכרח לשיבוש מהלכי משפט.

כן הפנתה לאירוע במסגרתו נטען כי אביו של המשיב 4 הוציא קלסרים וחותמות ממשרדו של המשיב 4, ביום הפיכת החקירה לגלויה, בטרם הגיעו לשם החוקרים. אביו של המשיב 4 נחקר תחת אזהרה, והוא איננו עד בתיק. המבקשת מאשרת כי החותמות לא נתפסו, וכי האירוע איננו נזכר בכתב האישום.

20. ב”כ המבקשת ביקשה לאבחן לחומרה את עניינו של המשיב 4 לעומת המשיב 5. בראש וראשונה, נוכח שמירת המשיב 4 על שתיקה בחקירותיו, דבר המחזק את עוצמת הראיות כנגדו, וכן את עוצמתן של עילות המעצר. בנוסף, טענה כי האזנות הסתר מבססות העברת חברות בכמות מרובה וכן את אישום מס’ 4, אשר איננו מיוחס למשיב 5. כמו כן הפנתה לכך שחותמות וקלסרים של המשיב 4 נלקחו ביום הפיכת החקירה לגלויה, ולהפללת המשיב 4 על ידי המשיבים 2,3 וסלומון בוהדנה.

טענות המשיב 4

21. כאמור, אין מחלוקת על כך שהמשיב 4 אישר בחתימתו מסמכים משפטיים כמפורט בבקשה. בצד זאת נטען כי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית התומכת בטענתה לפיה המשיב 4 התכוון לסייע להפצת חשבוניות פיקטיביות, או אפילו ידע על תכנית להפצה כאמור.
22. ב”כ המשיב 4 טענה כי בניגוד למשיב 5, המשיב 4 פנה פעמיים למשטרה בהודעה בדבר זיוף חתימותיו. הפנתה לתכתובת מסרונים בין המשיב 4 לחוקר בשם לאוניד ביחידת הונאה דרום, ולמכתב ששלח בעניין זה ביום 3.12.15.

הפנתה להודעה שמסר ביום 28.1.16 במסגרתה התלונן על זיוף חתימתו, תוך שטען כי חשד במשיב 2. הפנתה גם לכך שהמשיב 2 התייחס בחקירתו מיום 18.11.16 (שו’ 26-28) לתלונת המשיב 4.

23. טענה כי פנה לרשות לאיסור הלבנת הון בבקשה לברר האם עליו לדווח על העברות. הפנתה למסמך תשובה שקיבל ביום 5.11.14. לא עלה בידה להציג את המסמך שנשלח על ידי המשיב 4. אין מחלוקת כי המשיב 4 לא התייחס לכך בחקירתו, שם שמר על זכות השתיקה.
24. הפנתה לכך שלמשיב 1 מיוחסת פעילות עבריינית מוקדמת למועד בו החל הקשר בינו לבין המשיב 4, וכי רוב עבודת המשיב 1 היתה מול עורכי דין אחרים ולאו דווקא מול המשיב 4.
25. הפנתה להודעת סלומון בוהדנה מיום 18.11.16 שו’ 198-207, וטענה כי המשיב 4 ביצע פעילות רגילה של עו”ד העוסק בתחום החברות.
26. הפנתה להודעת משיב 2 מיום 14.11.16 שו’ 172-180, אשר טען כי המשיבים 4 ו- 5 ידעו שמדובר בחשבוניות פיקטיביות. תהתה מנין הידיעה הזו, וביקשה לא לתת לה משקל.
27. הפנתה להודעותיו של משיב 3, בפרט לחקירתו מיום 17.11.16. מפאת חשיבות הדברים, יובאו חלקם להלן: “ש. היה פעם שהיית אצל דני גבעתי לחתום על מסמכים בלי לקבל כסף? ת. לא. הרוב הייתי מקבל לא מדני עצמו, מאנשים שהייתי עושה את החוזים. דני הוא סה”כ היה עו”ד. הוא היה מזהה את האנשים שבאו אליו ולוקח את השכר טרחה שלו. זו עבודה. ואת הכסף שלי הייתי לוקח ממי שהיה בא. ש. האם הייתה פעם שעשית העברת בעלות על חברה בלי שהצד השני היה? ת. לא” (שו’ 81-85). ובהמשך: “…דני גבעתי. לא יודע מה אתם רוצים ממנו. מה הוא אשם אני לא יודע…ש. למה אתה מחריג אותו? ת. כי היו כמה עו”ד שהם לא באמת עורכי דין, ואת זה אני משאיר בשבילי” (שו’ 118-131).

בחקירתו מיום 27.11.16 טען שהמשיב 4 לא יכול היה לדעת בוודאות שהוא לא מנהל חברות, וטען שהמשיב 4 לא עשה דבר אסור (שו’ 193-199).

בחקירתו מיום 30.11.16 סיפר שהמשיב 1 עשה שימוש במשרדו של המשיב 4 כאילו היה שלו, עד שלבסוף המשיב 4 כעס וסילק אותו משם, בסוף שנת 2014. כן סיפר על כך שמשיב 4 סיפר לו שהתלונן במשטרה שנגנבו לו פנקסי צ’קים, ושחשד במשיב 2 (שו’ 297-315).

בחקירתו מיום 7.12.16 נחקר בנוגע לאישום 4, כפר בטענה כי המשיב 4 הכין עבורו מסמך או חתם בשמו (שו’ 9-50). עוד מסר במועד זה כי המשיב 4 לא ביצע פעולה כלשהי בלא לגבות תשלום ולהוציא חשבונית (שו’ 272-276).

28. הפנתה להודעת אדם אלעברה מיום 20.11.16. נשאל על המשיב 4 ותיאר פעמיים שביקר במשרדו. נשאל האם משיב 4 ידע שבוהדנה ומשיב 2 הם לא בעלי חברות אלא “סתם קופים” והשיב בשלילה “לא נראה לי. הוא היה מאד דייקן” (שו’ 176-189).
29. הפנתה להודעת צבי איזיקוביץ מיום 16.11.16. מסר שהמשיב 4 לא ידע על התרחשות פלילית, וכי פעל רק לפי חוק (שו’ 145-151).
30. הפנתה להודעת משיב 1 מיום 23.11.16, אשר מסר כי תפקידו של משיב 4 היה רק לזהות את העומדים בפניו ולאמת חתימה (שו’ 339-379).
31. באשר לאישום 4 – טענה כי אין בסיס ראייתי להוכחת האישום. ראשית, בניגוד לאמור בכתב האישום, אין מדובר בחקירה ברשות המסים, אלא ביחידת הונאה של משטרת באר שבע, כי המשיב לא נחקר באותה יחידת חקירה, כי אין בנמצא חוקר אשר סיפר למשיב 4 על כוונתו לזמן את משיב 3 לחקירה, כי המשיב 4 לא יצר מסמך, וודאי שלא שלח אותו לחוקר. הפנתה לכך שלא עלה בידי ב”כ המבקשת להציג מסמך כאמור אשר לפי הטענה נוצר על ידי המשיב 4, וכי בהיעדר מסמך, הרי שהשיחות בין המשיבים 1 ו- 4 הם בגדר “רבים דיבורים בפי איש ומעשים אין”. מסכימה עם ב”כ המבקשת כי עבירת השיבוש הינה עבירה התנהגותית, אך טוענת כי בפועל לא בוצע מעשה שיבוש. הפנתה לכך שבעקבות הדיון מתכוונת המבקשת לעתור לתיקון כתב האישום באישום 4, נוכח קשיים שהתגלו.

דיון

32. הפסיקה חזרה ושנתה את הכללים באשר לאופן בחינתם של חומרי החקירה והמבחן לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. חומר החקירה צריך להצביע על פוטנציאל ראייתי אשר יהא בכוחו להביא בסופו של המשפט, לאחר עיבודן של הראיות וקביעת אמינותן ומשקלן, להוכחת אשמת הנאשם (בש”פ 8087/95 זאדה נ’ מדינת ישראל, פ”ד נ(2)133). השאלה הנבחנת איננה מהימנות גרסתו של הנאשם, אלא קיומו של פוטנציאל ראייתי להרשעה בתום המשפט. מכאן, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מראש מסקנה שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמה, הגם שתמיד קיימת אפשרות כי בסוף ההליך יינתן אמון בגרסת הנאשם אשר יזוכה בשל כך (בש”פ 2182/95 מדינת ישראל נ’ מהאג’נה, פ”ד מט(2)227).
33. כפי שהבהרתי בראשית הדיון, החלטה זו ניתנת לאחר החלטה קודמת בעניינו של משיב 5, שם נקבע קושי ראייתי להוכחת העבירות המיוחסות לו. המבקשת טענה לאבחנה בין המשיבים 4 ל- 5, העומדת לחובתו של המשיב 4.
34. לאחר שבחנתי בעיון את מלוא המסמכים אליהם הופניתי על ידי ב”כ הצדדים, מצאתי כי ישנה תשתית ראייתית בעוצמה לא גבוהה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב 4, תוך שנתגלעו קשיים כמפורט להלן.
35. כאמור, המשיב 4 איננו חולק על המרכיב העובדתי המיוחס לו במסגרת כתב האישום. הוא ביצע, בכובעו כעורך דין, פעולות משפטיות רבות אשר אפשרו לכאורה לקבוצה עבריינית, בראשותו של המשיב 1, לבצע עבירות שונות שעיקרן הפצת חשבוניות פיקטיביות. לצורך כך ערך לכאורה מסמכים המסמיכים אנשי קש כמנהלים ובעלי מניות בחברות מרומות ובחברות קש.
36. לב המחלוקת, כמבואר לעיל, נוגע בשאלה האם המשיב התכוון, ולמצער ידע, כי מעשיו משמשים ו/או נועדו לשמש לצורך הפצת חשבוניות פיקטיביות. מרכיב המודעות הינו הכרחי, בלתו אין, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מתיאור המעשים המיוחסים למשיב 4: אישום 1 סעיפים 12, 15, 18; אישום 2 סעיפים 30, 35, 36; אישום 3 סעיפים 6, 7, 11.

כמו כן קיימת מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אישום 4.

מכאן, על מנת לבסס הרשעה בעבירות המיוחסות למשיב 4, יש צורך להוכיח לא את הרכיבים העובדתיים, לגביהם אין לכאורה מחלוקת (אישומים 1-3), אלא את היסוד הנפשי.

אבהיר, כי לו הייתי צריך לקבוע תשתית לכאורית באשר לרכיב העובדתי, הרי שחומר החקירה מבסס רכיב זה בעוצמה לכאורית כנדרש בשלב זה של ההליך, להוכחת אשמתו של המשיב 4. בצדק נמנעה באת כוחו המלומדת של המשיב מלטעון כנגד קיומה של תשתית ראייתית להוכחת רכיב זה.

37. ואולם, באשר ליסוד הנפשי, ידיעתו של המשיב 4, המצב שונה. אבהיר מראש, נתתי דעתי לכך שהמשיב 4 שתק במרבית חקירותיו, דבר המחזק את עוצמת הראיות, גם בשלב זה של ההליך. ואולם, חיזוק הינו תמיד באשר ל”יש” הראייתי, ואילו בענייננו קיים חסר ממשי בכל הנוגע לידיעתו של המשיב 4, ובטענה כי היה צד ולמצער מודע לכך שהמשיב 1 עוסק בהפצת חשבוניות מזויפות.

במסגרת הדיון בחנתי את הודעותיהם של עדי המבקשת ואת השתלבותן זו בזו, בשאלה האם נוצר מארג ראייתי לכאורי שדי בו בשלב זה, כנדרש על פי הפסיקה. אך גם בהינתן מלוא ההקלות הניתנות בשלב זה של ההליך, בו בית המשפט איננו בוחן ממצאי מהימנות אלא פוטנציאל הרשעה בלבד, מצאתי קיומו של קושי ראייתי.

38. המשיב 2 הינו היחיד מבין עדי התביעה אשר טוען מפורשות, כי המשיבים 4 ו- 5 ידעו שמדובר בחשבוניות פיקטיביות. לכאורה, ניתן להסתפק באמירה זו לשם קביעה כי קיימת תשתית ראייתית לשלב זה של ההליך. ואולם, הסתפקות באמירה זו של המשיב 2, אין בה די, וגם צוות החקירה היה מודע לכך.

בהמשך ישיר לטענתו, נחקר המשיב 2 אודות הבסיס לה. על כך השיב כי בכל פעם שמשיב 1 “מביא קופים חדשים”, היו מתבצעות פעולות של העברת מניות וחוזים. ברי כי אין בטענתו של המשיב 2 הסבר, כיצד הגיע למסקנה שהמשיבים 4 ו- 5 ידעו שמדובר בחשבוניות פיקטיביות דווקא, ולא פעילות אחרת.

המבקשת טענה כי אמירותיו של המשיב 2 היו ברורות יותר ביחס למשיב 4 לעומת המשיב 5. דעתי שונה. דווקא ביחס למשיב 5 טען המשיב 2 כי הוא היה שותף סמוי של המשיב 1, דבר שלא נטען ביחס למשיב 4. לאחר שעיינתי במלוא הודעותיו של המשיב 2, לא מצאתי הסבר אמיתי לטענה לפיה מי מהמשיבים 4 ו- 5 ידע שהמשיב 1 עוסק בהפצת חשבוניות פיקטיביות.

39. סלומון בוהדנה איננו קושר את המשיב 4 לידיעה בדבר קיומן של חשבוניות פיקטיביות. הבהיר כי איננו יכול לומר בוודאות שהמשיבים 4-5 ידעו שהוא איש קש. טען כי המשיב 4 ביצע פעילות רגילה של עורך דין העוסק בתחום החברות.
40. משיב 3 טען בחקירותיו כי המשיב 4 פעל כעורך דין, זיהה את האנשים שהגיעו אליו, אימת חתימות, גבה שכר טרחה, הוציא חשבוניות. טען שהיו עורכי דין אחרים שפעלו באופן בלתי ראוי, להבדיל ממשיב 4 שנהג כעורך דין מן השורה.
41. צבי איזיקוביץ מסר שהמשיב 4 פעל לפי חוק ולא ידע דבר על פעילות לא חוקית.
42. אדם אלעברה אף הוא איננו מפליל את המשיב 4. טען כי לא ידע שבוהדנה והמשיב 2 הינם אנשי קש.
43. בית המשפט רשאי לקבוע תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה גם על בסיס ראיות נסיבתיות, ואין חובה להידרש לעד אשר יטען מפורשות כי הנאשם ביצע מעשה או כי הייתה לו מודעות.

בחינת הראיות הנסיבתיות מעלה שהמשיב 4 לכאורה היה שותף לפעילות עבריינית של החתמת גורמים פיקטיביים כבעלי מניות ודירקטורים בחברות שונות, ויתכן שאף עצם עיניו נוכח פעילות זו – עצימת עיניים השקולה לידיעה.

ואולם, העבירות המיוחסות למשיב 4 מחייבות תשתית לכאורית להוכחת ידיעה/עצימת עיניים לכך שהחברות ומעשי המשיב 4 שימשו להפצת חשבוניות פיקטיביות, וכזאת לא עלה בידי המבקשת לבסס בעוצמה ממשית.

גם אם אתן משקל ממשי להודעותיו של המשיב 2, שכאמור הינו היחיד הטוען מפורשות שמשיב 4 ידע שמדובר בחשבוניות פיקטיביות, אינני יכול ואינני רשאי להתעלם מן הקשיים העולים מהודעותיו אלה, גם לשיטתם של החוקרים. חומר החקירה שהוצג בפני איננו מבסס תשתית שהניעה את המשיב 2 לטעון כי המשיב 4 היה מודע לכך שהחברות משמשות להפצת חשבוניות פיקטיביות, להבדיל ממטרות אחרות.

בנסיבות אלה, גם אם אייחס משקל מרבי לשתיקת המשיב 4 בחקירה, אין בכך כדי ליצור “יש מאין” תשתית ראייתית המחוזקת על ידי אותה שתיקה.

44. באשר לאישום 4, הגעתי למסקנה כי קיים קושי ראייתי להוכחת העובדות העומדות בבסיס האישום. שיחות הטלפון מקימות חשד סביר להתנהלות עבריינית. ואולם, לא ניתן להתעלם מחסרים ראייתיים משמעותיים להוכחת המפורט באישום זה. המאשימה עומתה במהלך הדיון עם קשיים העומדים בבסיס התזה המפורטת באישום זה בעניין המשיב 4 (תוך שמובהר כי מרבית האישום מיוחסת למשיב 1 בגין מעשים אחרים), והודיעה כי בדעתה לפעול לתיקון כתב האישום. גם אם יתוקן, כל שיש בידי המבקשת הינן שיחות טלפון בין המשיב 1 למשיב 4, אך אין אינדיקציה לכך שבפועל נעשה ניסיון אמיתי לשיבוש חקירה.

באישום נטען כי המשיב 4 הכין מסמך לפי הוראותיו של משיב 1, ושלח אותו לחוקר. אין בחומר החקירה מסמך כאמור. מכאן, גם אם היה תכנון מוקדם בין המשיבים 1 ו- 4 לשבש הליכי חקירה, אין בסיס ראייתי לטענה כי המשיב 4 אכן פעל בהתאם לאותו תכנון.

חסר זה עומד לרועץ כנגד האפשרות להוכיח את האישום המיוחס למשיב 4, ולמצער מקים חולשה ראייתית.

45. מסקנת האמור עד כה, כי קמה תשתית ראייתית בעוצמה לא גבוהה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב 4 באישומים 1-3, תוך שמצאתי קושי באשר לידיעתו של המשיב 4 כי מדובר במעשים שנועדו לאפשר הפצת חשבוניות פיקטיביות. באשר לאישום 4 – מצאתי כי ישנו קושי ראייתי להוכחת האישום.

עילת מעצר וחלופה

טענות הצדדים

46. המשיב 4 משוחרר בתנאים מגבילים הכוללים “מעצר בית” בפיקוח עם שעות התאווררות. המבקשת עותרת להותרת תנאים אלו על כנם, ובהמשך התבקשתי לאסור על המשיב 4 להמשיך ולעבוד בעיסוקו כעורך דין.
47. המבקשת הפנתה לחומרת העבירות המיוחסות למשיב 4, לכך שנשקפת ממנו מסוכנות כלכלית ככל שהוא ממשיך לעסוק בעריכת דין, באופן שהוא יכול לשוב ולבצע את העבירות המיוחסות לו או דומות להן. הובהר כי בשעה שהוגשה בקשת המעצר המקורית, לא סברה המבקשת כי המשיב 4 ישוב ויעסוק בעריכת דין, דבר שהותר לו על ידי בית המשפט המחוזי.
48. המבקשת הפנתה לכך שהמשיב הפר, לטענתה, אמון שניתן בו על ידי בית המשפט המחוזי, שעה שנצפה עולה לבניין רשות המסים בבאר שבע, ביום בו אמור היה להתייצב לדיון בבית המשפט.
49. עוד הפנתה המבקשת לתסקיר המעצר אשר הוגש בעניינו של המשיב 4, כשהומלץ שלא להסיר את התנאים המגבילים כולם, אלא להקל בדרך של הוספת שעות התאווררות.
50. המבקשת עתרה כי ככל שבית המשפט ימצא שהמצב הראייתי שונה בעניינו של המשיב 4 לעומת זה שנקבע למשיב 5, אזי יש להורות על הפסקת עיסוק במקצוע עריכת הדין, תוך שהפנתה לפסיקה התומכת בטענותיה באשר למניעת עיסוק, וכן לפסיקה העוסקת במסוכנות כלכלית.
51. ב”כ המשיב 4 הפנתה לכך שמדובר במשיב צעיר, נעדר הרשעות.
52. ביחס לתסקיר הפנתה לכך שעורך התסקיר יצא מנקודת מוצא כי קיימות ראיות לכאורה, בהתאם להנחיית בית המשפט (התסקיר הוגש, בהסכמה, עובר לקיום דיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה).
53. באשר לבקשה להפסקת עיסוק, טענה כי אין מקום לקבלת הסעד, בראש וראשונה נוכח חלוף הזמן והעובדה כי הבקשה הוגשה לאחר שהמשיב 4 משוחרר כמעט 3 חודשים ללא תנאי מגביל מסוג זה, והמשיך בעיסוקו כעורך דין, באישור בית המשפט המחוזי.

תסקיר מעצר

54. הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 4. קצין המבחן הבהיר כי בהתאם להוראת בית המשפט הניח שקיימות ראיות לכאורה. נוכח זאת קבע כי לא ניתן לשלול קיומו של סיכון, ולפיכך לא המליץ על ביטול התנאים, אלא על הקלות בשעות התאווררות.

הכרעה – עילה מעצר וחלופה

55. כאמור, תסקיר המעצר ניתן בהתבסס על הנחה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב 4.

מכאן, יש לבחון מחדש את התסקיר נוכח הקביעות אותן קבעתי לעיל, לפיהן קמה תשתית ראייתית בעוצמה לא גבוהה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב 4 באישומים 1-3, תוך שמצאתי קושי באשר לידיעתו כי מדובר במעשים שנועדו לאפשר הפצת חשבוניות פיקטיביות, וקיים קושי ראייתי להוכחת אישום מס’ 4.

56. נוכח הקביעות הראייתיות אליהן הגעתי, נוכח נתוניו האישיים של המשיב 4 לרבות היעדר עבר פלילי, ותפקודו החיובי במהלך חייו עד כה, לא מצאתי כי יש מקום להותיר על כנם תנאים מגבילים כלשהם, למעט ערבויות אשר יבטיחו התייצבותו להמשך ההליכים בעניינו.

אבהיר, כי לו הייתי מגיע למסקנות ראייתיות מכבידות, לפיהן לא קמה חולשה ראייתית להוכחת האשמה, הייתי שוקל בכובד ראש הותרת התנאים המגבילים על כנם, ואף היעתרות לבקשת המבקשת להורות על הפסקת עיסוק בעריכת דין. בנסיבות קביעותי דלעיל, לא מצאתי לקיים דיון בבקשה זו של המדינה, באשר בית המשפט איננו משחית זמנו על קיום דיון תיאורטי.

אוסיף, כי לו התקיים דיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה עובר לקבלת תסקיר, לא הייתי נזקק לתסקיר בעניינו של המשיב 4, והייתי מגיע לאותן המסקנות אף בהיעדרו של תסקיר.

57. נוכח המפורט לעיל, הנני מורה על ביטול התנאים המגבילים בהם נתון המשיב 4, תוך שהערבויות שניתנו יעמדו על כנן עד תום ההליכים, להבטחת התייצבותו של המשיב 4 להליכים בעניינו.

ניתנה היום, כ”א אדר תשע”ז, 19 מרץ 2017, במעמד הצדדים.

גיא אבנון שופט

PDF

בתמונה:  דורולינה ראסל, האמא החורגת של עו”ד דני גבעתי.  כל פעם שבמשפחת גבעתי רוצים להפיל לקוחות בפח, אומרים לו לעשות העברה בנקאית לחשבון של דורולינה.

עו”ד מאיר מיקי (מיקי וייס) תעשיית העוקץ 1: עם הרצל גבעתי דורולינה ראסל וגארי פיקהולץ עסקאות עוקץ, התחזות לעו”ד, זיופים, הפלה בפח ונטילת שכר טרחה לייצוג בגירושין בלי לעבוד

עו”ד מאיר מיקי גבעתי (מיקי וייס) תעשיית עוקץ 4: שת”פ עם מגה-נוכל גדליה גארי פיקהולץ עקיצות בשווי $15,000,000

תעשיית העוקץ של מאיר מיקי גבעתי (מיקי וייס) 4: שיתוף פעולה עם המגה-נוכל גדליה גארי פיקהולץ עקיצות בשווי $15,000,000