אריאל ברגנר הוא שופט בית משפט השלום מפתח תקוה אשר פנה לועדה לקידום שופטים וביקש קידום. היות ומדובר בשופט מזעזע שפוגע בגברים ומפר את זכויותיהם הבסיסיות לשוויון ולמשפט הוגן, התנועה למען איכות השפיטה פנתה לוועדה למינוי שופטים והגישה נגדו התנגדות לקידומו.

במכתב ההתנגדות חברי הוועדה הנכבדים התבקשו שלא לקדם ושלא למנות את כבוד השופט אריאל ברגנר מבית המשפט השלום בפ”ת לבית משפט מחוזי. שופט זה ידוע בלפחות 3 תכונות אשר אינן מצדיקות קידום. ראשית, שופט זה ידוע בנטייתו המופלגת לטובת המדינה, הפרקליטות, המשטרה, הרווחה ושאר גורמים ורשויות המדינה על חשבון זכויות האזרח של האזרחים.  אצלו אין לשום אזרח סיכוי לקבל משפט הוגן כאשר מנגד מתייצבת המדינה, שוטרים, פרקליטים, או עובדים סוציאלים. 

למשל במקרה אישי של אריאל פורמנובסקי השופט אריאל ברגנר מיסמס בכוונה תחילה תביעה נגד שוטרים ממחוז ש”י אשר תפרו תיק לפורמנובסקי, הרביצו לו, קיללו אותו, גנבו ממנו כסף ותפרו לו מעצר שווא.  השופט ברגנר קבע דיון הוכחות בנושא חסינות השוטרים, אולם ממש ביום ההוכחות, מצא תירוץ לבטל את הדיון, לשנות את סוג ההליך מפסים מהירים לפסים רגילים, כדי לגרום לאזרח לשלם תוספת אגרה ללא צורך ולתקוע את התיק.  בסופו של דבר מחק השופט את התביעה, כי מזכירה החליטה שמדובר בתביעת נזק גוף ולא בתביעה קצובה ולא שולמו 300 ₪ אגרה. ברגנר גיבה את המזכירה המטומטמת שלא יודעת להבדיל בין תביעת נזק גוף לתביעה קצובה. לעומת זאת בתיק בו העובדת הסוציאלית הפושעת סימונה שטיינמץ תבעה על סך 600,000 ₪ בלשון הרע, כי כתבו עליה שמנכ”ל שר הרווחה יוסי סילמן פיטר אותה בגלל תלונות על אפליית גברים, במשך יותר מ 3 שנים שטיינמץ לא שילמה אגורה אחת לאגרת בית משפט, ואותו שופט נתן לה לנהל מספר הליכי קדם בלי לשלם אגרה כלל וכלל, ולבסוף נתן לה אורכות של יותר מחצי שנה לשלם האגרה. 

שנית, השופט ידוע בנטייתו לטובת נשים ונגד גברים.  בביקור פתע שנערך אצלו התגלה כי נשים גרושות עומדות אצלו בתור כי הוא ידוע כמי שמחלק צווי הרלחקה לגברים במעמד צד אחד מבלי לשאול אף שאלה.  ראו תלונה שהוגשה לנתל”ש בענין זה. 

שלישית, שופט זה ידוע במזג שיפוטי גרוע.  הוא נוזף בעורכי הדין של האזרחים, קוטע אותם, לא מאפשר לטעון, וידוע שהוא לא מאפשר לחקור חקירות נגדיות כמו שצריך. לעומת זאת כראשר מדובר בבאי כוח של המדינה, שוטרים ופרקליטים, הם מקבלים אצלו את כל הזמן שבעולם ויכולים לשאול כל שאלה שמתחשק להם.  זוהי שיטה לתפור תיקים ואחר כך לטעון שהאזרח לא הוכיח טענותיו. 

במקרה של העובדת הסוציאלית הפושעת סימונה שטינמץ היא הגישה תיק ראיות הכולל דיסקים שאותם לא מסרה לנתבעים.  כשהחלו ההוכחות, במקום לפסול את הדיסקים שלא נמסרו לנתבעים, השופט אריאל ברגנר קבע שאין שום בעיה שרק הוא יראה את הדיסקים, ושהנתבעים לא צריכים לדעת בכלל מה הוגש בתיק המוצגים של התובעת. כך מתנהלים תיקים בצפון קוראה: נפתחים תיקים, מוגשות ראיות חסויות והנתבע לא יודע בכלל מה הוגש נגדו ונגד מה עליו להתגונן. השופט אריאל ברגנר יותר גרוע מהשופטים של קים ג’ונג’ איל.