עו”ד מורן אלבז קונפורטי ייצגה אישה שרוצה מזונות קטינים מהגרוש שלה, כשהילדים במשמורת משותפת חצי חצי. הילדים מתחת לגיל 6 (בני 3 שנים ושנה). טענתה העיקרית של מורן אלבז קונפורטי היתה שלמרשתה יש איבר מין נשי, ולכן מגיע לה מזונות. הטענה הייתה שכאשר קיימת משמורת משותפת חצי חצי, מה ששובר שוויון בזכאות למזונות זה הכוס של האישה – שבזכותו צריך להזרים לאישה כספים באופן חודשי.
מול העו”ד המטורללת הזו התייצב הגרוש בעצמו, ייצג את עצמו וגם חקר בעצמו, והוא ניצח אותה. איזה ביזיון לעו”ד מורן אלבז קונפורטי. איזו פדיחה!!! הלכה ולמדה משפטים 4 שנים, ובא גבר גרוש ומנצח אותה בלי השכלה משפטית. אבל זה לא רק הכישלון המשפטי שמשתקף בפסק הדין הזה, זו גם עזות המצח של עו”ד מורן אלבז קונפורטי לבוא בפני בית משפט ולטעון שלנשים מגיע כסף בזכות הכוס שבין הרגליים.
השופט ארז שני אמר לעו”ד מורן: העובדה שהתובעת היא אישה לא מזכה אותה אוטומטית בכסף. נוק אאוט!
וכך כתב רן חורי בפייסבוק על הפדיחה של מורן:
א. אני מניח שעורכת הדין מורן אלבז קונפורטי חשבה שזה יהיה תיק פשוט: היא מייצגת אישה, הילדים מתחת לגיל שש, והדין החל מפלה: חובת התשלום היא לפי מגדר, והאב חייב לשאת בכל צרכים ההכרחיים. לא משנה שבשלב מסוים הוסכם על זמני שהות שווים ומשמורת משותפת. אישה היא אישה, ומגיע לה על פי דין. 3,500 ש”ח. כמו מורן יש המון עורכי דין שאין להם שום בעיה עם הדין הזה. הם הולכים ומייצגים, מקבלים כסף על מנת לטעון מול בית המשפט שהעובדה שהלקוחה שלכם היא אישה מזכה אותה בכסף עבור הילדים. אני מניח שמורן לא חלמה שארז שני, שופט בתל אביב יכתוב לה:לא. העובדה שהתובעת היא אם לא מזכה אותה אוטומטית במזונות.
ב. עזבו את זה שהשופט קבע שהכנסתה של האם עומדת על 12,000 ש”ח ולא נתן אמון בגרסתה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל קם שופט ואמר: די.כדי שאם תקבל מזונות היא צריכה להיות משמורנית או לפחות הורה מרכז. השופט לא סטה לחלוטין מן האפליה וקיבל את הקביעה שהאב חייב בהוצאות ההכרחיות של ילדיו. בכך הוא עדיין באפלה, לא משנה כמה נשבח אותו. קביעה כי מגדר משפיע על היקף ואופי חובה כלכלית של הורה לילדיו לגיטימי כמו קביעה שגזע משפיע על תשלום מסים או בעלות על עסקים. אבל השופט בחר, בהינתן בחירתו להיות מחויב לאפליה, בארובקטיקה מדהימה. לפיה אין לאם זכאות אוטומטית למזונות. לפיה במקרה הזה זמני השהות, המשמורת המשותפת והשכר הדומה מבטלים את הצורך בקביעת תשלום מזונות, והאב נושא ישירות בצורכיהם ההכרחיים של ילדיו. האפליה, אף על פי שהיא באה לידי ביטוי עקרוני בפסק הדין, לא תבוא לידי ביטוי מעשי.
ג. אבל אני רוצה לחזור למורן. לעורכת הדין שייצגה את האישה בתיק. לעורכת הדין שבחרה לייצג אישה שלמרות זמני השהות השווים והגרסה לגבי הכנסותיה (שהשופט קבע היא מפוקפקת), דרשה מזונות עבור הילדים. מורן, שלא היססה לטעון: הנשיות מחייבת. שלא חשה בעיה מוסרית בשימוש בדין מפלה כדי לתבוע כסף. הכאפה המטפורית שקיבלה מורן מהשופט היא נדירה עד מאוד. בדרך כלל הדברים מתקבלים כלגיטיימים לגמרי. רוב מוחלט של שופטי המשפחה והמחוזי פוסקים לפי אפליה. הטיעון הזה לגיטימי לגמרי. שופט העליון דוד מינץ (עוד דתי, לצערי) קבע שהעליון בכוונה תחילה לא ביטל את האפליה מתחת לגילאי שש, וחסם את האפשרות לשנות זאת. באולמות בתי המשפט עומדים בכל יום עורכי דין, גברים ונשים, ואומרים: הלקוחה שלנו אישה, מגיע לה. הלקוח ההוא גבר, ולכן חייב לשלם. אין להם בעיה מוסרית. אין להם בעיה משפטית – טענותיהם מתקבלות בקלות. הגברים בצד השני הרבה פעמים נאלצים לשחק את המשחק, ולהסביר את נימוקיהם תוך קבלת האפליה. התבוסה של עורכת הדין מורן, אחת מני רבים, ממחישה עד כמה עצום העוול שעורכי דין רבים משתמשים בו כדי להוציא כספים באופן לא מוסרי, על פי דין.העובדה שאנחנו שמחים על פסק הדין של ארז שני (לא אומרים תודה! אני לא מודה לאדם על שאינו מפלה אותי) לא אומרת שאיננו עצובים על כל האחרים.
https://www.facebook.com/RanHuri/posts/10219388242198420
להלן פסק הדין:
קישור לפסק הדין https://bit.ly/2HNL9ZG