הפסד צורב לפרקליט נתי בן חמו: התעקש שנאשם גולן צ’ונה ירצה 4 חודשים בכלא ולא עבודות שירות. השופט דב פולוק “אבא משמורן זו מניפולציה להקלה בעונש”

לפנינו החלטה בערעור פלילי ע”י 3 שופטים על החלטה של שופט שלום דב פולוק (שבעצמו היה תובע משטרתי)  לשלוח נאשם שהוא שפט אותו ל 4 חודשים בבית כלא, ולא בעבודות שירות.

השופט דב פולוק הוא זה שהתעקש שהנאשם יישב 4 חודשים בכלא, כשידוע שעד 9 חודשים לא יושבים בכלא ועושים עבודות שירות במקום.

שופט השלום דב פולוק התעקש שאת ה 4 חודש “יבלה” הנאשם בכלא ולא בעבודות שירות. לטענת השופט התסקיר שכתבה על הנאשם גולן צ’ונה קצינת המבחן לא היה חיובי כי הוא טען לחפותו והאשים את המתלונן שתפר לו תיק, וכן בגלל שגולן אמר שהוא גבר גרוש ושהוא זה שמגדל את הילד המשותף, זו מניפולציה רגשית, ולכן צריך להעניש את גולן צ’ונה על עצם הטענה.

הנאשם גולן צ’ונה הגיש ערעור והערעור הצריך 3 שופטים להתחבט על הערעור הזה.  הערעור התקבל.

את המדינה ייצגה פועה בן טוב אצל דב פולוק בבית משפט השלום, ובערעור ייצג נתי בן חמו.

 

נתי בן חמו התנגד לערעור סתם בגלל שבפרקליטות רגילים להוציא את המיץ

 

תראו איזה זנות יש בפרקליטות.  עד הרגע האחרון הפרקליט נתי בן חמו התנגד להמיר את המאסר בפועל בעבודות שירות, והתעקש שגולן צ’ונה יישב בכלא 4 חודשים, וגרם לבזבוז זמן של 3 שופטים, סתם, כשהתוצאה היתה ידועה מראש.

וכל זה קורה כאשר בתי הכלא מפוצצים באסירים ועצירים.  אנשים נעצרים ונותנים להם לשכב על הרצפה בתחנות משטרה, בלי אוכל ובלי שירותים.  שלא לדבר על עצורי הנוחבה שמעיקים על מערכת הכליאה, והפרקליט הזה בחוצפתו בא לבית משפט וטוען נגד המרת העונש בעבודות שירות.

נתי בן חמו…   זה פרקליט או שזה כלב רחוב מהנוחבה הפנימית של ישראל?

 

 

 

מדובר בסכסוך אזרחי רגיל שבד”כ המשטרה בכלל לא חוקרת

 

ועל מה מדובר?  גולן צ’ונה הוא מנהל אמנים, מפיק אירועים והשקות סינגלים (עופר לוי, לינט, בעבר עדן בן זקן, אירועים בהאומן).

גולן היה שותף להפקה ב 2018 והמתלונן טען שגולן צ’ונה הוציא ממנו 17,000 ש”ח לאירוע לקידום זמרת, הציג לו חוזה מזויף עם אולם, האולם התקשר וחברות של גולן שיקרו שהם מייצגים את האמנית, ובפועל עדיין לא נסגרו כל ההסכמים.

יחסית זה מקרה מינורי ביותר. המשטרה בד”כ סוגרת תיקים כאלה תוך 10 דקות ושולחת את המתלונן להגיש תביעה קטנה בבית משפט.  לא ברור למה נטפלו דווקא לגולן צ’ונה.

גם התוצאה של הערעור מעוגנת בחוק:  ראו סע’ 51 ב’ לחוק העונשין:  “בית משפט שגזר על נאשם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על תשעה חדשים, רשאי להחליט, בגזר הדין, שהנידון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות; קבע בית המשפט כי חלק מעונש המאסר יהיה בעבודת שירות, יישא הנידון את חלק העונש האמור בתום תקופת המאסר בפועל, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת”.

הפרקליטות והתביעה המשטרתית עלוקות מוצצי דם עד טיפת הדם האחרונה

 

בכל מקרה, תיק זה רק מציג את הפרקליטות ויחידת התביעות המשטרתית כעלוקות שיושבים לציבור על הצוואר, ורק רוצים לינוק דם.  ערפדים.  התיק הסתיים.  4 חודשים זה העונש.  כולם עושים את זה בעבודות שירות.  איזה סיבה היתה לתובע המשטרתי נתי נן חמו להתעקש פה על מאסר בפועל?  ממש כמו כלב רוטווילר שננעל על העצם, ולא מוכן לשחרר.

 

 

 

השופט דב פולוק זרגג את צ’ונה בגלל קצינת המבחן

 

מאוד מוזר ששופט יחליט ש 4 חודשים ירותו במאסר ולא עבודות שירות.  היו לדב פולוק שני נימוקים.  הראשון היה שקצינת המבחן כתבה “כי קיים סיכון גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד, נוכח הקושי של המערער להבין ולקבל אחריות למעשיו וניסיונו לגלגל את העניין על המתלונן, והעובדה שאינו מוכן להשתלב במסגרת טיפולית בקשר לבעיותיו”.

הבעיה הזו חוזרת על עצמה בכל פעם שנאשם עושה עסקת טיעון רק כדי להיפטר מהתיק, והסנגור לא סוגר לו עסקה גם על העונש.  שולחים את הנאשם לקצינת מבחן שאצלה אם אתה מודה ומספר איזה נבלה היית, ועכשיו אתה מצטער ומפנים, אז המסוכנות שלך מאויינת בגלל החרטה, אבל אם אתה מסביר לה שעשית עסקה בגלל שלא רצית להיסחב לבית משפט 4 שנים, ושתפרו לך תיק, אז המסוכנות שלך היא גבוהה.

בשביל מה בכלל היה צריך קצינת מבחן פה?  תיק קטן ועלוב של 17,500 ש”ח מהסוג שנדון בעשרות אלפי מקרים בשנה בית משפט לתביעות קטנות.  תיק עסקי-מסחרי לחלוטין.  מה קצינת מבחן מבינה בענייני עסקים?

נדרשת רביזיה של התיאוריות לבחינת מסוכנות ע”י קצינות המבחן, שהקריטריון היחיד שמעניין אותן זה החרטה.

את החרטה אפשר להביע אצל השופט בדיון עצמו, אבל במדינה שבה קיימת תעשייה של עסקאות טיעון, לדרוש מנאשמים להביע חרטה אצל קצינת מבחן זה פשוט בדיחה.

העבריינים הכבדים יודעים את זה, ולהם קל לספר לקצינת מבחן שהם מתחרטים ואז המסכנות שלהם פוחתת.

לעומת זאת מי שבאקראי הסתבך עם החוק, וקשה לו להביע חרטה כי קיבל יעוץ להיפטר מהתיק ע”י עסקת טיעון, דווקא הוא זה שיוצא עם מסוכנות גבוהה.

השופט פולוק אמר שזה שצ’ונה קיבל משמורת על הילד זה מניפולציה

 

ראו מה נכתב בערעור על השופט דב פולוק:

“בית המשפט התייחס להשלכות העונש על בנו הקטין של המערער, ובהקשר זה ציין כי המשמורת על הקטין הועברה למערער על-פי בקשה שהוגשה לאחר שהורשע בדין ביודעו שעונשו עומד להיגזר; וכן כי “התעורר בליבי חשש שמא מדובר בעוד מעשה מניפולטיבי של הנאשם בניסיון להביא להקלה בעונשו”.  את זה כתב השופט דב פולוק.

הבנתם את זה?  הבנתם כמה רשעות מגדרית ושנאת גברים זורמת בוורידים של שופטי ישראל?

הרי אילו היה מדובר באישה חד הורית, השופט בתיק היה מוציא אותה בלי הרשעה, או עם קנס קטן של 500 ש”ח בלבד.

והנה כאן האבא משמורן, ובמקום לקבל את זה בשיא הטבעיות, השופט דב פולוק קורא לגידול ילד ע”י אביו מניפולציה.  לדבריו “התעורר בליבי חשש שמא מדובר בעוד מעשה מניפולטיבי של הנאשם בניסיון להביא להקלה בעונשו”. 

השופט הזה גדל בקנדה, ואם היה מתאפשר היינו מעיפים אותו ואת הנוחבה יעל שהוא נשוי לה בחזרה על מטוס של אייר קנדה לערבות השלג הצחיחות שמהן הגיח.

 

להלן פסק הדין בערעור

 

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ”ג 75939-05-23 צונה נ’ מדינת ישראל תיק חיצוני: 543966/2019

בפני	כבוד השופטים אלי אברבנאל, חיה זנדברג ומיכל שרביט
המערער		גולן צונה ע”י ב”כ עוה”ד מוטי איווס
נגד
המשיב		מדינת ישראל ע”י ב”כ עוה”ד נתי בן חמו, פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

פסק דין

 

 

1. לפנינו ערעור על גזר דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט דב פולוק) מיום 23.4.23 בת”פ 15014-11-20, שלפיו הושתו על המערער 4 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ותשלום פיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪. ערעור זה הוגש תחילה על-ידי המערער בעצמו, ובהמשך הוגשו נימוקי ערעור על-ידי בא-כוחו, שבהם הושם הדגש על רכיב המאסר בפועל והתבקש להורות כי ירוצה על דרך של עבודות שירות.

 

2. המערער הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.

 

כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, על רקע הפקה משותפת קודמת של הופעת זמר, בשלהי שנת 2018 נעתר המתלונן להצעתו הנוספת של המערער, שניתנה בכזב, להפיק יחדיו מופע של אמנית בהיכל התרבות במעלה אדומים. לצורך כך העביר המתלונן למערער סך של 17,500 ₪. כמו כן המערער העביר למתלונן חוזה שזייף, שהתיימר להתייחס לשלוש הופעות של האמנית, והמתלונן הציגוֹ לפני נציגת היכל התרבות. זו האחרונה ביקשה לוודא כי אכן האמנית תופיע במחיר שצוין בחוזה, ועל כן המתלונן התקשר למערער, שהעביר את השיחה לשתי נשים אשר הציגו עצמן בכזב כמנהלותיה האישיות של האמנית ואישרו בכזב את מצג השווא. התרמית התגלתה כאשר בהמשך יצרה נציגת היכל התרבות קשר עם מנהליה האמיתיים של האמנית שמסרו כי אינם מכירים כלל את פרטי המופע.

 

3. במסגרת הסדר הטיעון, שלא כלל הסכמה עונשית, הוסכם כי עד ליום 1.1.22 המערער ישלם למתלונן סך של 17,500 ₪ (קרן בלבד, ללא ריבית), החזר מלא של חובו של המערער למתלונן. על-פי הודעת ב”כ המערער בטרם שימוע גזר הדין, המערער משלם סכום זה למתלונן בתשלומים במסגרת המרכז לגביית קנסות. כמו כן, על-פי הסכמת הצדדים התקבל תסקיר שירות מבחן, שנמנע מהמלצה טיפולית או שיקומית והמליץ על ענישה מרתיעה משמעותית. בהמשך, לפי בקשת ב”כ המערער בטיעוניו לעונש, הוגשה חוות דעת הממונה על עבודות שירות, שמצאה את המערער מתאים לעבודת שירות במגבלות. כן הוגש תצהיר נפגע עבירה ונשמעה עדות המתלונן, הן ביחס לסכום של 17,500 ₪ שעדיין לא הוחזר לו והן באשר לעוגמת הנפש והנזק התדמיתי שנגרם לו כלפי האנשים שאליהם פנה על סמך החוזה המזויף.

 

4. בית משפט קמא קבע כי מתחם הענישה בעבירות מסוג אלה נע בין מאסר מותנה ושירות לתועלת הציבור ועד 12 חודשי מאסר בפועל. לחומרה שקל בית משפט קמא את חומרת העבירות, שהמניע להם רווח כספי, והתכנון שקדם להן בעריכת חוזה מזויף וארגון מנהלות פיקטיביות של האמנית; הרשעות קודמות, וביניהן הרלבנטית לענייננו בעבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו, כמו גם ביצוע העבירות הנדונות חרף הטלת עונשים קודמים לרבות עונש מאסר בעבודות שירות; הנזק הכספי ועוגמת הנפש שנגרמו למתלונן; וכן העולה מתסקיר שירות המבחן, שהעריך כי קיים סיכון גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד, נוכח הקושי של המערער להבין ולקבל אחריות למעשיו וניסיונו לגלגל את העניין על המתלונן, והעובדה שאינו מוכן להשתלב במסגרת טיפולית בקשר לבעיותיו. לקולה שקל בית משפט קמא את הנסיבות הקשות שבהן גדל המערער ואת הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות מבלי שנפתחו תיקים חדשים. בית המשפט התייחס להשלכות העונש על בנו הקטין של המערער, ובהקשר זה ציין כי המשמורת על הקטין הועברה למערער על-פי בקשה שהוגשה לאחר שהורשע בדין ביודעו שעונשו עומד להיגזר; וכן כי “התעורר בליבי חשש שמא מדובר בעוד מעשה מניפולטיבי של הנאשם בניסיון להביא להקלה בעונשו”. לאור כל האמור נגזרו על המערער העונשים שפורטו לעיל. וזאת, לאחר שבית המשפט לא הפעיל מאסר על תנאי שתוקפו עמד עד ליום 16.12.18 לאור הספק אם התנאי פג בטרם ביצוע העבירות הנדונות שעל-פי כתב האישום המתוקן בוצעו “בשלהי שנת 2018, במועד שאינו ידוע למאשימה”.

 

5. כאמור הודעת הערעור הוגשה על-ידי המערער בעצמו ונימוקי הערעור פורטו בהמשך על-ידי בא-כוחו. במסגרת הודעת הערעור המערער הלין גם על הפיצוי למתלונן שהושת עליו, אלא שבדיון הבהיר ב”כ המערער כי הערעור אינו נסב על רכיב עונש זה. שני אדנים מרכזיים לערעור דנן – האחד, בטענה כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להודאת המערער בכתב האישום המתוקן בהינתן שעובדה זו לא נמנתה בין השיקולים לקולת העונש; והשני, ודומה כי זה הוא לב הערעור, בטענה כי בית משפט קמא שגה בכך שלא נתן משקל מספק להשפעת עונש המאסר בפועל על בנו הקטין של המערער. זאת בהינתן שהמערער הוא המשמורן היחיד שלו והמטפל העיקרי בו, עקב נסיבות שפורטו בפרוטוקול הדיון בבית משפט לענייני משפחה שצורף, שעודן נכונות, ולא כפי חששו של בית המשפט כאילו מדובר במעשה מניפולטיבי. בהקשר זה עדכן ב”כ המערער כי המערער התחתן לפני שבוע, מתגורר כעת בירושלים עם בנו הקטין שעתיד להתחיל את לימודיו בשנת הלימודים הבאה בירושלים. על כן התבקש להורות על ריצוי עונש המאסר שהוטל בדרך של עבודות שירות.

 

6. לעמדת המשיבה יש לדחות את הערעור. המשיבה הדגישה את אי נטילת האחריות של המערער למעשיו כעולה מתסקיר שירות המבחן. על כן לשיטתה הודאת המערער שצוינה בפתח גזר הדין כן נלקחה בחשבון השיקולים וזאת לחומרה שכן אף שהמערער הודה הרי שמן התסקיר עולה כי למעשה הוא אינו לוקח אחריות על מעשיו. אשר לנסיבותיו האישיות של המערער, טענת המשיבה היא כי גם הורים יחידניים אינם מוגנים ממאסר; וכי מפרוטוקול הדיון שנערך לפני בית המשפט לענייני משפחה עולה מורכבות משפחתית גם מבחינתו של המערער. בסופו של יום לעמדת המשיבה העונש שנגזר על המערער על-ידי בית משפט קמא הלך כברת דרך לטובתו שעה שלא הופעל התנאי, ובהינתן עברו הפלילי, ומכל מקום אין מקום לשיטתה להתערבות ערכאת הערעור בו.

 

7. לאחר שקילת טיעוני הצדדים החלטנו כי יש לקבל את הערעור וזאת מן הטעמים שלהלן.

 

בית משפט קמא קבע את מתחם העונש ההולם לעבירות הנדונות החל ממאסר מותנה ועבודות לתועלת הציבור ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל. זו היא נקודת המוצא לערעור שלפנינו הנסב כאמור על מיקומו של המערער בתוך המתחם.

 

במקמו את המערער בתוך המתחם האמור שקל בית משפט קמא שיקולים לחומרה ולקולה כפי שפורטו לעיל. במסגרת זו אמנם נלקח בחשבון הקושי של המערער להבין ולקבל את אחריותו למעשיו בגדרי השיקולים לחומרה, ואולם לא נשקלה לקולה הודאת המערער בעובדות כתב האישום המהווה קבלת אחריות ולו פורמלית ושהיה בה גם לייעל את ההליך באופן משמעותי, על החיסכון בזמן שיפוטי הנובע מכך.

 

זאת ועוד, בגזר הדין לא ניתן ביטוי להשלכות העונש על בנו של המערער, קטין כבן 15 וחצי, שמצוי במשמורת יחידה של אביו והוא המטפל בו. דומה כי הטעם לכך נעוץ בקביעת בית משפט קמא בדבר חששו שמא העברת המשמורת על הקטין אל אביו המערער היא עוד מעשה מניפולטיבי מצד המערער בניסיון להביא להקלה בעונשו. אלא שמפרוטוקול הדיון שנערך לפני בית המשפט לענייני משפחה שצורף רק לפנינו עולה כי לא כך הוא הדבר. בנסיבות אלה, ברי כי לעובדת מגורי הבן הקטין אצל המערער, שהוא מקום המגורים היחיד שלו כעת, ישנה חשיבות רבה בבואנו לבחון את שליחתו של המערער למאסר מאחורי סורג ובריח.

 

יצוין עוד כי לאחר שמיעת הטיעונים לעונש הורה בית משפט קמא על הגשת חוות דעת מאת הממונה על עבודות שירות בעניינו של המערער, אף שצוין כי אין בכך כדי לקבוע מסמרות בעניין.

 

לכל אלה מצטרפות נסיבות העבירות שבהן הורשע המערער. מבלי להקל ראש בחומרת מעשי המערער, המדובר בעבירות עוון, המשקפות מעשה מרמה אחד, הגם שכלל תכנון ושיתוף אנשים נוספים, שההיקף הכספי שלו הוא 17,500 ₪. נזכיר כי בגין הנזק הלא ממוני, ובכלל זה התדמיתי שנגרם למתלונן, הושת על המערער פיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪, וזה כאמור משולם על ידו במסגרת המרכז לגביית קנסות ועל כך אין ערעור לפנינו. לא מצאנו כי הטלת עונש של מאסר בפועל למשך 4 חודשים ובמיוחד כמאסר ראשון, משקפת מדיניות ענישה הולמת לנסיבות האמורות (לדוגמא ראו: רע”פ 6435/09 אוסקר נ’ מדינת ישראל (11.8.2009)).

 

8. לאור כל האמור אנו סבורים כי נפלה שגגה בגזר דינו של בית משפט קמא במיקומו של המערער בתוך מתחם העונש ההולם. על כן מצאנו לקבל את הערעור כך שאנו מורים כי עונש המאסר ל-4 חודשים ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות שהוגשה בתיק זה. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

 

לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות יתייצב המערער ביום 3.9.2023 בשעה 09:00 לפני הממונה על עבודות שירות במתחם כלא רמלה.

תשומת לב הממונה לכך שהמלצתו ניתנה ביצוע עבודת שירות באזור הצפון, ומאז עבר הנאשם להתגורר בירושלים. מובהר כי מוטלת על המערער חובה לבצע את כל העבודות המוטלות עליו במסגרת עבודות השירות על-פי הנחיות שתינתנה לו מעת לעת על-ידי הממונה על המקום; וכי הפרה של עבודות שירות עשויה לגרום להפסקה מידית של עבודות השירות ולריצוי עונש מאסר בפועל.

 

המזכירות תמציא את פסק הדין לב”כ הצדדים, לשירות המבחן למבוגרים ולממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, י”ז תמוז תשפ”ג, 06 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

 

אלי אברבנאל, חיה זנדברג ומיכל שרביט

 

 

אלי אברבנאל, שופט		חיה זנדברג, שופטת		מיכל שרביט, שופטת

 

PDF

 

גולן צ'ונה נ מדי ערעור התקבל 4 חודשי מאסר לא בכלא על זיוף מופע מוסיקלי 75939-05-23

 

גזר הדין בבית משפט השלום אצל דב פולוק

 

 

בפני	כבוד השופט  דב פולוק
בעניין:	המאשימה	מדינת ישראל ע”י פרקליטות מחוז ירושלים
	נגד
	הנאשם	גולן צונה ע”י ב”כ עוה”ד מוטי איוס

 

גזר דין

 

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בזיוף, עבירה לפי סעיף 418 מציעא לחוק העונשין תשל”ז-1977, שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין תשל”ז-1977 וקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין תשל”ז-1977.

 

הרקע לאירוע, הנאשם הציע למתלונן, בכזב, להפיק הופעה אמנית בהיכל התרבות במעלה אדומים והמתלונן העביר לידי הנאשם סכום של 17,500 ₪. הנאשם זייף חוזה שהתיימר להיות עם האמנית לשלוש הופעות והעביר את החוזה המזויף למתלונן, שהציגו בפני נציגת היכל התרבות. נציגת היכל התרבות ביקשה לוודא כי אכן האמנית תופיע במחיר המוסכם בחוזה והמתלונן התקשר לנאשם. הנאשם העביר את השיחה לשתי נשים שהציגו את עצמן, בכזב כמנהלותיה האישיות של האמנית ואישרו בכזב את מצג השווא.

 

במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, סוכם שהנאשם יפצה את המתלונן בסכום של 17,500 ₪ שקיבל מהמתלונן במרמה. חרף האמור, הנאשם לא שילם את הסכום למתלונן.

 

המתלונן חתם על הצהרת נפגע עבירה והעיד בטיעונים לעונש. בתצהיר ובעדותו התייחס לסכום של 17,500 ₪ ששילם לנאשם ועדיין לא הוחזר לידיו. כן התייחס לעגמת הנפש, לאי נעימות והנזק התדמיתי שנגרם לו כלפי האנשים שהוא פנה אליהם על סמך החוזה שהנאשם זייף.

 

לנאשם הרשעות קודמות, כולל עבירה של גניבה ממעביד בידי עובד. ביום 17.12.15 הוטל עליו, בין היתר, עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, דהיינו, התנאי עד ליום 16.12.18. התנאי למאסר כל עבירת רכוש מסוג עוון.

כתב האישום מייחס לנאשם שב-“שלהי שנת 2018, במועד שאינו ידוע למאשימה, הציע הנאשם למתלונן, בכזב, להפיק יחד (את ההופעה)”.

 

ב”כ הנאשם טען שאין מקום להפעיל את המאסר על תנאי הואיל והרשעתו של הנאשם בתיק דנן אינו בשל עבירות רכוש. ברור שאין ממש בטענה זו הואיל והמעשה נעשה, בין היתר, על מנת להוציא כסף מידי המתלונן.

 

יחד עם זאת, אין לשלול, לפחות תיאורטית, שהתנאי פג לפני ההצעה למתלונן. למותר לציין, שספק פועל לטובת הנאשם. אי לזאת, הגעתי למסקנה שאין להפעיל את המאסר על תנאי.

 

לנאשם גם הרשעה קודמת מפאת עבירת אלמ”ב.

 

הערך המוגן הגנה על קניינו של אדם.

בטיעוניה לעונש המאשימה ציינה את הנזק הכספי שעלול היה להיגרם להיכל התרבות ולרוכשי כרטיסים, בנוסף לנזק הכספי בפועל שנגרם למתלונן. המאשימה הדגישה שמדובר בעבירה עם תכנון ותעוזה, גם בשל עריכת החוזה הפיקטיבי וגם בשל השיחה הפיקטיבית עם הבחורות שהציגו את עצמן כמנהלות של האמנית.

 

לעניין מתחם הענישה המאשימה טענה שהמתחם בין כמה חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות עד ל- 18 חודשי מאסר. במקרה דנן, המאשימה טענה למתחם בין שישה חודשי עבודות שירות עד 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פיצוי למתלונן וקנס.

 

בהתחשב בהרשעתו הקודמת של הנאשם בעבירת גניבה ממעביד, בהתחשב בכך שהנאשם טרם החזיר למתלונן את הסכום של 17,500 ₪, בהתחשב שעל פי התסקיר הנאשם לא לוקח אחריות על מעשיו ועוד מנסה להטיל את העבירות על המתלונן, בהתחשב בחשש להישנות המקרה בעתיד, בהתחשב שעונשי מאסר במסגרת עבודות שירות לא הרתיע את הנאשם ובתחשב ששירות מבחן ממליץ על ענישה מרתיעה משמעותית, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל ולהפעיל את המאסר על תנאי (בדבר אי הפעלת המאסר על תנאי ראה לעיל ד.פ.), סך של 14 חודשי מאסר בפועל, פיצוי למתלונן בסכום מעל 17,500 ₪, מאסר מותנה וקנס גבוה.

 

הנאשם הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן לעונש. התסקיר מעיד על אדם שניסה לגלגל את האחריות למעשים על שכמו של המתלונן, אדם הסובל מהתמכרות אך אינו מוכן לקבל את הטיפול הדרוש, אדם שאין לו את המוטיבציה לשינויים הנדרשים בחייו, אדם שלא נרתע מעונשים שהוטלו עליו בעבר. על פי התסקיר יש סיכון גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד. שירות מבחן נמנע מהמלצת טיפולית או שיקומית וממליץ על הטלת ענישה הרתעתית משמעותית.

 

בטיעוניו לעונש, ב”כ הנאשם טען שאין לקבל שמתחם הענישה נע בין שישה חודשי מאסר בעבודות שירות עד ל-12 חודשי מאסר בפועל. בהקשר זה, הפנה את בית משפט לפסיקה.

 

צודק ב”כ הנאשם שמתחם הענישה בעבירות מסוג אלה נע בין מאסר מותנה ועבודות של”צ עד ל-12 חודשי מאסר בפועל (ראה למשל טענות המאשימה בפני לעונש מיום 12.3.23  בת.פ. 58758-09-20 בעבירות זיוף, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבלת דבר במרמה שם ביקשה הפרקליטות לקבוע מתחם ענישה לנאשם בין 50 – 100 שעות של”צ, מאסר מותנה וקנס.

 

ב”כ הנאשם ציין שבשנים שחלפו מאז ביצוע העבירות (שלהי 2018 – 2019) לא נפתחו נגד הנאשם תיקים חדשים. לטענתו יש לקחת את הזמן שחלף בחשבון לעניין העונש וגם יש לקבוע שהדבר מעיד שהנאשם חזר לדרך הישרה.

 

הוא גם הפנה את בית המשפט לנסיבות האישיות הקשות בהן גדל הנאשם כפי שפורטו בתסקיר שירות מבחן.

 

הסנגור גם הפנה את בית המשפט לכך שהנאשם קיבל לידיו את המשמורת על בנו הקטין ביום 6.9.22 (הוגשו מסמכי פרוטוקול לבית המשפט). הוא ביקש מבית המשפט להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל (שלא במסגרת עבודות שירות) בשל ההשלכות על הילד הקטין.

 

לבקשת ב”כ הנאשם, מבלי להביע דעה לגבי העונש ההולם, הפניתי את הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה. הנאשם כשיר לעבודות שירות במגבלות.

 

לחומרה שקלתי את חומרת העבירות, את הרשעותיו הקודמות של הנאשם וביצוע העבירות חרף הטלת עונשים קודמים, את התכנון שקדם לביצוע העבירות בעריכת החוזה המזויף וארגון “המנהליות הפיקטיביות” של האמנית. שקלתי את הנזק הכספי ואת עגמת הנפש שהנאשם גרם למתלונן, שקלתי שהנאשם פעל במניע של רווח כספי, שקלתי את הקושי שיש לנאשם להבין ולקבל את אחריותו למעשיו וניסיונו לגלגל את העניין על המתלונן, שקלתי שהנאשם אינו מוכן להכיר בבעיותיו ולהשתלב למסגרת טיפולית.

 

לקולא שקלתי את הנסיבות הקשות בהן גדל הנאשם ואת הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות מבלי שנפתחו תיקים חדשים.

 

לעניין השלכות העונש שיוטל על הנאשם על הקטין, מעיון במסמכים שהוצגו בפניי, עולה שהנאשם עתר להעברת המשמורת של הקטין אליו, בעת שהיה ידוע לו שהוא הורשע בתיק זה וביודעו שבית המשפט עומד לגזור את עונשו. התעורר בליבי חשש שמא מדובר בעוד מעשה מניפולטיבי של הנאשם בניסיון להביא להקלה בעונשו.

 

לאור כל האמור אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

 

1. 4 חודשי מאסר בפועל. הנאשם יתייצב לריצוי המאסר בבית מעצר ניצן ברמלה ביום ט”ו סיון תשפ”ג, 4.6.23, בשעה 10:00.
2. 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים. התנאי למאסר אותן עבירות בהן הורשע הנאשם בתיק זה.
3. תשלום פיצוי למתלונן מרדכי פרץ בסך 20,000 ₪. סכום הפיצוי ישולם ב-40 תשלומים החל מיום ט”ו סיון תשפ”ג, 4.6.23. אי תשלום של תשלום במועד יעמיד את כל הסכום לפירעון מידי. המאשימה תמסור את פרטיו של המתלונן למזכירות תוך 24 שעות.

תשומת לב הגזברות שהובא לידיעת בית המשפט שהנאשם משלם את הפיצוי במסגרת המרכז לגביית קנסות בתיק מספר 18172312 כאשר התיק מתיק החיוב הוא תיק זה. ככל שהנאשם משלם באמצעות המרכז לגביית קנסות יש לקזז סכום זה מהסכום הנקוב בסעיף 3 לגזר הדין.

ניתן היום,  ב’ אייר תשפ”ג, 23 אפריל 2023, במעמד ב”כ המאשימה עו”ד פעה בן טוב, הנאשם וב”כ עו”ד מוטי איוס.

                                                                                             

 PDF

מדי נ גולן צ'ונה גזר דין דב פולוק אבא משמורן זו מניפולציה תפ 15014-11-20