לפנינו פסק דין בתיק מזונות בו השופט ליאור ברינגר מפחית את המזונות מ 5,000 ש”ח (2 ילדים = 10,000 ש”ח) ל 1,500 ש”ח (3,000 ש”ח לשני ילדים).  איך זה קרה?  תלה”ם 38569-11-17.

האיש הרוויח הרבה כסף ולכן היה לארג’ והיה מוכן לשלם מזונות בעין יפה.  סביר להניח שבא כוח האישה גם סחט אותו שיעלה לו הרבה יותר אם ייבחר לנהל הליכים.  אלא שמאז האיש פוטר, אחרי חודשי אבטלה מצא עבודה המשלמת חצי, ולעומת זאת משכורת האישה קפצה פי 2.5.  המשמורת היא 65% לאישה ו 35% לגבר.

השופט ברינגר אומר שאילו הגבר היה מקבל 50% זמני שהות ולא 35% אז בוודאות הוא היה פטור מתשלום מזונות.  אבל בגלל שיש חוסר של 15% זמני שהות אז הוא צריך לשלם מזונות.

בינתיים נולדו לאיש עוד 2 ילדים.

בתמונה השופט הבעיתי ליאור ברינגר “לווגינה מגיע פיצויי תשומת לב”

טענותיה של הווגינה: “ויתרתי על הכתובה”

האישה טענה שאין שינוי נסיבות ושהסכם המזונות הוא הסכם בו קיבלה יותר מזונות עבור ויתורים שויתרה ברכוש וכן ויתרה על הכתובה, “הסכם רכושי משולב”.

כמו כן טענה שזה שנולדו לאיש עוד 2 ילדים שגם הם צריכים לאכול מענין לה את קצה השערה בכוס, לפני גילוח ושלילדים שלה מגיע יותר כסף מהאחים למחצה שנולדו לאבא כי הם ילדי גרושה והילדים החדשים הם ילדי נישואין. כמובן שלשיטתה ילדי גרושה עדיפים על ילדי נישואין.

ילדים חדשים שנולדו אחרי הגירושין – גם הם צריכים לאכול

השופט ליאור ברינגר כתב שמפריע לו וצורם לו שהאישה טוענת ששני הילדים החדשים של האב לא מעניינים אותה, ושאין להביא זאת בחשבון.  :לא אתעלם משני הילדים הנוספים שנולדו לתובע. מבחינתי אין הבדל בין הילדים.  כולם ילדיו של התובע.  את כולם הוא צריך לפרנס.  נכון שאין לי נתונים לגבי צורכי הילדים האחרים, אבל לומר שגידולם לא עולה מאומה, זה לא מקובל עלי”.

בפועל לא ראינו שהשופט התכוון למה שהוא אמר כי החישובים שלו מבוססים רק על ההכנסות, זמני השהות של 2 הילדים המשותפים עם הגרושה.  להגיד ש”אין לו נתונים על צורכי הילדים החדשים, זו צביעות.  בוודאי שיש נתונים.  יש חזקה שכל ילד זה מינימום 1,400 ש”ח, פלוס מחיציות פלוס מדור.  כלומר רק הילדים החדשים עולים 4,000 ש”ח מינימום.  אבל אנחנו לא רואים שהשופט לוקח את זה בחשבון.

ויתור על הכתובה זה לא מונע הפחתת מזונות

לא ידוע מי החכמולוגית שייצגה את האישה, אבל היא טענה שבהסכם כתוב שהאישה מוותרת על הכתובה ולכן חישבו עבורה בהתחלה מזונות על הצד הגבוה.

השופט ליאור ברינגר אמר שהטענה צבועה כי מי שניסחה את החוזה זה העו”ד של האישה ולכן יש לפרש החוזה נגד האישה.  כמו כן ויתור על כתובה זה דבר סטנדרטי ואין לזה שום קשר ל”מזונות מוגדלים”.  כמו כן האיש רצה לנהל הוכחות על השאלה האם האישה ויתרה על משהו בתמורה למזונות הגבוהים והיא סירבה.  לכן התוצאה היא אי קבלת עמדתה של האישה – שסירבה להוכחות.

חישוב המזונות בשיטת בע”מ 919/15

האיש מרוויח 14,300 ש”ח והאישה 12,100 ש”ח (יחס של 54% לגבר ו 46% לאישה.  פער של 8% בהכנסות).  אם האיש היה מקבל עוד 15% זמני שהות, היה פטור לחלוטין גם מהמזונות וגם מהמדור והמחציות.

ברינגר אמר שהאבא צריך לשלם רק על ה 15% זמני שהות שבהפרש שבניהם.  אבל ממה הוא גוזר את ה 15%???  הוא גוזר אותם ממספר בדיוני הנקרא “צרכי הילדים” שאותו הוא קובע על 3,000 ש”ח לכל ילד (6,000 ש”ח לשניים). לפי חישוב של 15% מ 6,000 ש”ח הוא מגיע ל 900 ש”ח.

אבל מי אמר שאלו “צורכי הילדים” באמת?  האם ניתנה לאבא הזדמנות להוכיח מהם צורכי הילדים?  למה הוא לא מחשב 15% על המינימום שזה 1,400 ש”ח (2,800 ש”ח)?  אז הוא יקבל 420 ש”ח.

מכאן הוא עובר לחשב את הפער בהכנסות, שלדבריו עומד על 8%.  לטעמנו הפער הזה הוא זניח מכיוון שאצל האישה המשכורת היא במגמת עליה לעתיד ואצל הגבר המשכורת היא במגמת ירידה.

בכל זאת, זה החישוב לתוספת ה”פער בהכנסות”:  30% פער בזמני שהות.  חלקו של התובע בהכנסות 54% ואז 6,000 ש”ח צורכי הילדים (המנופחים) X 30% = בש”ח 1,800 ש”ח X 54% = בשקלים 972 ש”ח.

לא הצלחנו להבין אם החישוב הוא שהאבא צריך לשלם גם 900 לפערי זמני שהות וגם 972 ש”ח לפערי הכנסה, ויחד 1,872 ש”ח או שרק 972 ש”ח.

השופט פסק לו לשלם 3,000 ש”ח.  אם כן איפה ההתחשבות בכך שהילד השני עולה פחות מהילד הראשון?  איפה ההתחשבות בכך שלאבא יש עוד 2 ילדים להאכיל?

פיצויי “תשומת הלב של האישה”

השופט מודה שלמרות החישובים שעשה החליט לדפוק לאבא סכום גבוה מהחישובים, בסעיף 26 כי “מזונות זה לא מדע מדוייק ויש לפצות את האישה על “המשאב היקר והקשה והוא תשומת הלב והזמן…  להיות איתם ממש, להקשיב להם לשוחח איתם ולשחק איתם”.

תגידו אתם.  השופט לא מפגר ברמות על?  מי המציא את הפיצוי על “משאבי תשומת הלב”?  בשביל מה הביאה האמא את הילדים לעולם אם צריך לפצות אותה על תשומת הלב לילדים????

לשופט ליאור ברינגר יש פיגור שכלי.  צריך לאשפז אותו דחוף.

הערות על מדור מופרז  בשווי 7,500 ש”ח 

האישה טענה שהיא שוכרת מדור בשווי 7,500 ש”ח לה ול 2 ילדים. ברינגר אמר לה “איני מוצא הצדקה לשכר דירה של 7,500 ש”ח. הנתבעת יכולה לשכור דירה בשכונה פחות יוקרתית, שלא לומר שכירות במקום אחר בגוש דן כמו רמת גן גבעתיים או בת ים שם השכירות זולה בהרבה”.  ובכל זאת הוא חישב את המדור לפי 7,500 ש”ח רק שהוא אמר שזה כולל את הוצאות המדור.  ואלה יופי.

להלן פסק הדין: