לפנינו עוד סיפור מוזר שרב בו המיסתורין מהסיבה ששופטים כותבים בפסק דין רק את מה שהם רוצים להראות שמסתדר להם עם ההחלטה הסופית. מדובר בתיק 41587-09-15 שבו האמא שיכנעה במרמה את 2 ילדיה הזכרים להעביר לה את חלקם בירושה של האבא שהתאבד, ומיד העבירה את הירושה לאחותם. הם גילו זאת 38 שנה לאחר מכן בשל מותה של אמם.
יצא שהאחים הפסידו במרמה את הבניין שאביהם הוריש בדיזינגוף. הם טענו כי אימם שכנעה אותם להסתלק מירושת האב תוך הבטחה שזכויותיהם לא ייפגעו. בהמשך הם גילו לאחר מות אמם כי הנכס כולו הועבר לאחותם בסמוך למועד ויתורם על זכויותם. התביעה הגיעה לבית משפט לעניני משפחה תל אביב – יפו, לשופט מרדכי לוי. התביעה הוגדרה על ידי התובעים כתביעה ל”סעד הצהרתי; סעד של מתן חשבונות; כספית“. מהות התביעה היא טענה של התובע 1 ואחיו המנוח באמצעות יורשיו התובעים 2 ו-3 שהוטעו על ידי אמם אשר שידלה אותם בתואנות שווא להסתלק מירושת אביהם כביכול לטובתה כדי לאפשר לה לנהל את נכסי עיזבונו של אביהם, בין היתר עבורם ביתר יעילות ונוחות, ולאפשר לה למנוע פגיעה בנכסים. כאשר האמא בסתר העבירה את העיזבון לאחותם בלבד. את התובעים יצגו עו”ד עומר כרמל ועו”ד סהר פלד ואת הנתבעת יצגו עו”ד יגאל ויאיר יהלומי.
השופט מרדכי (מוטי) לוי קבע שהאחים הזכרים לא סיפקו נימוק משכנע לשיהוי החריג. ואנו שואלים… איך האחים יכלו לדעת שהאמא שלהם יחד עם האחות שלהם מרמה אותם? איך אפשדר להגיד שהם השתהו כשהם לא ידעו בכלל, והאינדיקציות הן ככאשר התחילו לשאול שאלות, התעלמו מהם ולא ענו להם??? בכלל הנסיבות מוזרות לאור העובדה שהאבא התאבד…. סביר להניח שהאמא גרמה לזה. אילו האחות היתה טובת אז בגלל שהיא אישה, השופטת מרדכי לוי לא היה מזכיר בכלל את השיהוי.
עיקר טענות התובעים היו שלאחר מות אביהם פנתה האם לתובע ולג. וביקשה מהם, כאמור, להסתלק מירושת אביהם לטובתה על מנת שתוכל לנהל את הנכסים של עיזבון האב ביתר יעילות ונוחות “…על פי מצגיה של האם, ההסתלקות לא הייתה אמורה לפגוע בזכויותיהם המהותיות של ג. ו-ב. בנכסי עיזבון אביהם…” על פי מצגי האם הסתלקותם לא נועדה להיטיב עם אחר אולם בפועל נעשו על מנת להיטיב עם אחותם הנתבעת וללא הסכמתם. לטענתם הם מעולם לא היו מוותרים ומסתלקים לטובת אחותם. לטענתם האם במעשה תרמית גרמה להם להסתלק מעיזבון אביהם לטובתה ולאחר מכן העבירה את כל חלקה לאחות הכול תוך שמירת ההעברה בסוד במשך שנים רבות. לעת ההיא גרו התובע וג. בXXX, נותקו ממשפחתם ומישראל ולא הייתה להם אפשרות לקבל ייעוץ משפטי באשר לדין הישראלי במקום מושבם בXXX. “מובן שהם גם לא חשו שהדבר נחוץ להם מאחר שסמכו על אמם,…, ועל האופן בו הציגה בפניהם את משמעות כתב ההסתלקות ותכליתם, שכאמור התגלו ככזבים“. לטענת התובעים האם ניצלה את אמונם ואהבתם אליה, “תוך ניצול בוטה של גילם הצעיר, חוסר בקיאותם, חוסר ניסיונם וחוסר נגישות של ייעוץ משפטי עבורם”.
עוד נכתב בפסק הדין ש”ביסוס לטענת המרמה שנרקמה בין האם לאחות, הנתבעת, עולה מכך שג. ציווה בצוואתו 5% מעיזבונו לנתבעת ולו היה יודע על מעשה התרמית של האם והנתבעת ברי שלא היה מוריש לה דבר בעיזבונו”. את הביסוס הזה לא כל כך הבנו….
דבר התרמית הנטענת נודע לתובע כחודשיים לאחר מות האם אשר הלכה לבית עולמה בחודש 09/2008. הוא עדכן את אחייניו התובעים 2 ו-3. התובע הגיע ארצה להלוויית האם שהה בבית אמו ושב לביתו בארה”ב תוך שהוא מיעט לשוחח עם הנתבעת ובוודאי שלא על ירושת האם. בסמוך למלאת 30 ימים למות האם פנה התובע אל הנתבעת וביקש לברר על הירושה וצוואת האם. פנייתו נותרה ללא מענה.
כך, ביום 18/11/2008 שב ופנה אל אחותו באמצעות דואר אלקטרוני וביקש לקבל עותק מצוואת האם. ביום 21/11/2008 קיבל בדואר אלקטרוני חוזר עותק מצוואת האם. מעיון בצוואה למד התובע על העברת הבעלות בבניין לנתבעת וזאת בניגוד להבטחותיה של האם לו ולג.. עוד למד שהאם הורישה לו סך של 20,000 דולר ארה”ב ושטיח פרסי ולכל אחד מהתובעים 2 ו-3 5,000 דולר ארה”ב. הנתבעת לא נהגה על פי ציווי הצוואה.
לטענת התובעים מאחר ונודע להם על מעשה התרמית עם קבלת הצוואה של האם ביום 21/11/2008 הרי שעל פי חוק ההתיישנות מועד ההתיישנות הוא 7 שנים מאותו מועד ועל כן חל “לכל המוקדם” ביום 21/11/2015 ולכן הוגשה התביעה בתקופת ההתיישנות.
השופט מרדכי (מוטי) לוי ציין כי התובעים מבקשים הלכה למעשה את תיקון צו הירושה שניתן בעניין עיזבונו של האב ב-1969. הוא הבהיר כי תיקון צו ירושה ייעשה רק בהתקיים שני תנאים מצטברים. ראשית יש לבחון אם קיימת עובדה אשר לא הובאה לפני בית המשפט או הרשם אשר נתנו את צו הירושה. בהינתן שהתשובה לכך חיובית יש לבחון האם הידיעה של בית המשפט או הרשם את אותה עובדה הייתה גורמת לשינוי תוכנו של הצו. בנוסף, על בית המשפט לבחון האם ניתן היה להביא את אותה עובדה טרם הגשת הבקשה לשינוי צו הירושה. השופט קבע שהתובעים לא עומדים בתנאים אלה שכן מבית המשפט המחוזי שנתן את צו הירושה לא הועלם מידע כלשהו.
בנוסף קבע השופט כי התביעה לוקה בשיהוי משמעותי המהווה מחסום לדיון מחדש. הוא ציין כי מאז מתן צו הירושה ועד הגשת התביעה חלפו יותר מארבעה עשורים. כמו כן, הידיעה שמשהו “אינו כשורה” היה ידוע לתובעים כבר בשנת 2000. במועד זה ניתן היה לבחון את טענות התובעים שכן האם עוד הייתה בחיים. לקביעתו, התובעים לא סיפקו כל הסבר מהותי ובעל משקל לקיומו של השיהוי החריג.”לא הייתה כל מניעה שהתובעים יגישו התביעה כאמור במועד מוקדם יותר. פרק הזמן שלקחו התובעים לעצמם לצורך הגשת התביעה באופן שחיפשו וחיפשו עד שהגו את הגשת התביעה בניגוד להליך הנכון והראוי אינה התנהלות סבירה”, כתב השופט.
כאמור, אילו האחות הייתה תובעת את האחים, מוטי לוי לא היה מזכיר בכלל את טענת השיהוי, והיה כותב כמה שהיתה קטינה, מסכנה, חלשה ומנוצלת ושכל זה מצדיק את “השיהוי”.