שיא החוצפה. להגיש תביעה ייצוגית על מיליוני שקלים נגד חיילי מילואים שמגויסים בעזה למלחמה באויב הרצחני על זה שבאתרי האינטרנט אין “הצהרה שהאתר נגיש לבעלי מוגבלויות”? איזה קשקוש ואיזה חרטא.
אבל מזה מתפרנס עו”ד גיא אלון.
כבר שנים שהוא משתמש בטקסט קופי פייסט ותובעת את כל העולם ואחותו.
באילת תבע בינואר 2021 את עירית אילת בטענה שבעלי מוגבלויות לא יכלים לראות את התכנים. משם עבר למועצת חבל אילות ותבע אותם שלא פרסמו את רשימת הפארקים המונגשים. בספטמבר 2021 בבת אחת התנפל על כל המלונות ב 2021 ותבע את כולם אחד אחד ש”אין הצהרת נגישות לבעלי מוגבלויות”, ולא מינו רכזי נגישות. הוא תבע את אברהם הוסטלס אילת, מלון סנטרל פארק, קומפורט בוטיק, וספא מלון הים האדום.
מדובר בתביעות על מיליוני שקלים בכל הארץ.
כשהתחילה מלחמת הנקמה בנוחבה בעזה, הוא חיפש עו”ד בעזה, במילואים, שהם בעצמם מנותקי קשר כי בעזה אין קליטה, והגיש נגדם תביעות.
והוא לא תובע רק עורכי דין. הוא תובע גם אזרחים, למשל בעלי מסעדות.
בשנים האחרונות, הוגשו תביעות רבות מאוד בנוגע לפרסום הסדרי הנגישות באתרי האינטרנט. השופט עיין בשורה של טענות להפרת הוראות תקנות שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות שם פורט כי בגלישה באינטרנט נמצאו אתרים שלא עומדים במסגרת החוק ולכן התובע קבע שיש לפנות לבית המשפט, פסק דין תקדימי מביא סוף לתופעה
הסוף לתובענות
הייצוגיות בנושא ההנגשה? השופט עודד מאור פסק אמש (שני) תקדימית כי מעתה יש לפנות באופן כתוב לאתר או עסק המפר את נושא הנגישות, ביודעין או שלא, זאת טרם הגשת התובענה הייצוגית ובכך יוכל לתקן את ההפרה.
בשנים האחרונות, הוגשו תביעות רבות מאוד בנוגע לפרסום הסדרי הנגישות באתרי האינטרנט. השופט עיין בשורה של טענות להפרת הוראות תקנות שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות שם פורט כי בגלישה באינטרנט נמצאו אתרים שלא עומדים במסגרת החוק ולכן התובע קבע שיש לפנות לבית המשפט.
השופט קבע: “ההליכים ננקטו רק בשל כך שלא פורסמו באתר האינטרנט אותם הסדרי נגישות פיזיים שבבית העסק, לא פורסמה הצהרת נגישות האתר (שבעיקרה כוללת הוראות טכניות), ולא פורסמו פרטיו של רכז הנגישות (ככל שיש חובה למנות בעל משרה זו), במילים אחרות – אין המדובר בהיעדר הנגשה בפועל אלא המדובר בהיעדר פרסומה של עצם ההנגשה”.
לגבי טענות המעסיקים פסק: “לעסקים הקטנים נגרמים נזקים והוצאות בסך עשרות אלפי שקלים, בתשלום הוצאות לעורך הדין שלהם, לעורך הדין של התובע ועבור גמול לתובע, ומכאן שהם בוחרים בדרך המהירה והיעילה מבחינתם וקונים את דרכם החוצה בתשלום נמוך יותר. ההתרשמות היא שההפרות נבעו לא מכוונה רעה, אלא מחוסר ידע של בעל העסק, ובעיקר בהיסח הדעת. בדרך כלל מדובר בעסק או בחנות קטנה שאין להם יועץ משפטי אשר ידריך אותם בנבכי התקנים, וכמי שסמכו על איש מקצוע שיבנה את האתר עבורם”
עוד המשיך: “אודה ולא אבוש, כי מספרן יוצא הדופן של הבקשות לאישור, שאינן אלא ‘תביעות משוכפלות’, כשלעיתים נמצא שחסרות בהן עובדות רלוונטיות, מעמיד באור חיוור את האמירה שממנה ניתן ללמוד כי הכוונה היא להרים את נס השוויון לזכויות אנשים עם מוגבלויות. השימוש בכלי התובענה הייצוגית צריך להיות מידתי ביחס להפרה הנטענת, ובמצב דברים זה, אינני משוכנע כי נעשה כן”.
לסיום הכריע: “פנייה מוקדמת היא הפתרון הראוי, ההוגן והמועיל ביותר לטענותיו של המבקש. המציאות מלמדת שהליכים רבים מסתיימים ממש לאחר שהעסקים הקטנים מקבלים את הבקשה לאישור, ופועלים מיד לתיקון ההפרות, ממש כפי שהתרחש בענייננו… פנייה מוקדמת לבית העסק הייתה חוסכת את הגשת הבקשה, את עוגמת הנפש שנגרמה לאדם שמנהל עסק קטן בדמות תובענה ייצוגית בסכום של מיליוני שקלים, ולציבור כולו, עת המשאב המצומצם של בתי המשפט היה מופנה לתיקים אחרים, וראוי שהמחוקק ייתן דעתו לעניין זה על מנת לצמצם מחלוקות”.
