עוזי פוגלמן מונה שלשלום 16/10/2023 נשיא בית המשפט העליון כמחליף של הפורשת הנבלה הפמיניסטית אסתר חיות. 

תומכת החמאס עו”ד מייסא ארשיד שיגעה את עוזי פוגלמן

בואו נראה מה התרומה של עוזי פוגלמן לעובדה שכאשר פלשו המחבלים הרצחניים לקיבוצי עוטף עזה, למוצבי צה”ל ולפסטיבל המוסיקה, לא היו נשקים בידי כיתות הכוננות ובידי התושבים להגנה עצמית….

ובכן עוזי פוגלמן הוא זה שכתב את פסק הדין בעתירה שהגישה לו עו”ד מייסא ארשיד בשם  קואליציה של בהמות מגדר פמיניסטיות ב 2018 לצמצם את תפוצת הנשקים במרחב הציבורי כדי למנוע רצח נשים ע”י הבעלים הישראלים שלהם. 

את הקואליציה הזו שנקראת “האקדח על שולחן המטבח” ארגנה תומכת הטרור עו”ד מייסא ארשיד מחיפה. 

היא עורכת דין ערביה חמאסית והיא הבינה שאפשר להחליש את הציבור היהודי ע”י הקטנת כמות הנשק להגנה עצמית, אם עוטפים את זה בצלופן של הגנה על נשים מפני אלימות….. פוגלמן נפל בפח, ויחד איתו נפלו בפח משטרת ישראל, הפרקליטות, וכל הכונפות הפמיניסטיות היהודיות שרכבו עם מייסא ארשיד על הגל של “הגנה על נשים מאלימות גברים”. 

עכשיו אחרי שאיתמר בן גביר הורה לחלק נשקים לקראת הפלישה לעזה היא כתבה ש”הנורא מכל קרה”….

איך עו”ד מייסא ארשיד טמטמה את המוח לעוזי פוגלמן שצריך להחליש את ההגנה העצמית של אזרחי ישראל????

עו”ד מייסא והחברות שלה, רלה מזלי, עו”ד סמדר בר נתן, מכרו לפוגלמן  סיפורי פוגי שהסכנה היחידה הרובצת לחיי נשים ישראליות היא שהבעלים שלהם ייקחו אקדחים וירצחו אותן….  נו יופי.  עוזי סיפורי פוגי נפל בפח. 

עוזי הורה למשטרה לשנות נהלים ולגרום לכך שבישראל מדינה מוקפת אויבים וטרוריסטים יהיו פחות נשקים להגנה עצמית….. 

לא עלה בדעתו של עוזי פוגלמן בזה שהוא מקבל את העתירה, אחרי שלחץ על המשטרה לשנות נהלים כמו שהפמיניסטיות רצו ממנו, שיבוא יום והציבור בישראל יעמוד חסר אונים מול מרצחים שנכנסים לבתים שלהם, בוזזים, עורפים ראשים, אונסים ושורפים חיים גברים, נשים וטף….. 

כל מה שעניין את עוזי סיפורי פוגי היה להתחנחן לשדולה הפמיניסטית ולקבל צל”ש כאביר זכויות הנשים במדינת ישראל. 

“האקדח על שולחן המטבח” זו קואליציית בהמות מגדר ש”פועלות לצמצום תפוצת הנשק הקל במרחב האזרחי ולמיגור האלימות שזמינותם של כלי ירייה מאפשרת ומעודדת”.  לטענתם אם גבר יראה נשק מונח על שולחן המטבח הוא לא יתגבר על ייצרו וירצח את אשתו סתם כך כי היא אישה.   

הפמיניזם של עוזי פוגלמן התפוצץ לו בפרצוף:  בגללו לא היו נשקים בחרבות ברזל להגנה מפני מרצחים חמאסיים

דא עקא, שזה התפוצץ לו בפרצוף כי המחבלים הרצחניים הוכיחו לו שהסכנה לבנות ישראל החסודות היא לא הגברים שלהן והאבות של הילדים שלהם… אלא מחבלי החמאס. 

עוזי סיפורי פוגי כמה שאתה נפוח.  פלוץ נפוח של חשיבות עצמית ופמיניסטית.  הטמטום של עוזי עלה בחיי בני אדם.  מצער לכתוב את זה, אבל כן. הוא ושותפיו לפסק הדין…  יש להם דם על הידיים בטבח הרצחני של חרבות ברזל. 

הנה פסק הדין בעתירת האקדח על שולחן המטבח, בג”ץ 8451/18 שניתן ב 27/4/2022 בדיוק שנה וחצי לפני פשיטת חרבות ברזל על עוטף עזה ושדרות…. אמנם העתירה נמחקה אבל זה בגלל שהמשטרה התקפלה והגדיעה על שינוי נהלים בדיוק כמו שהפמיניסטיות רצו.   

האקדח על שולחן המטבח הוא חיקוי לתנועות דומות שצצו במדינות בעלות אוריינטציה פמיניסטית, ארה”ב, אוסטרליה, אנגליה, אולם בכל המדינות הן לא קיבלו שום תשומת לב חוץ מאשר במדינת ישראל (פמיניסטאן).  

ועוד משהו:  הפוש של קבוצת האקדח על שולחן המטבח לא בא דווקא ממפלגות השמאל, אלא מתוך הליכוד עצמו.  מי שנטלה עליה את המלאכה לקדם את האג’נדה הזו הייתה בהמת המגדר הפמינאצית מהליכוד ציפי חוטובלי, כלבה ארורה וחברת נפש של מייסא ארשיד.  

בתמונה:  תומכת נלהבת של מייסא ארשיד והאג’נדה שלה, ציפי חוטובלי מהליכוד……

השופט ע’ פוגלמן:

           עניינה של העתירה שלפנינו בשני ראשים: הראשון, נוגע לתבחינים למתן רישיון להחזקת כלי יריה פרטי (להלן: התבחינים) שנקבעו על ידי השר לביטחון הפנים (להלן גם: השר), מכוח סמכותו בחוק כלי היריה, התש”ט-1949 (להלן: חוק כלי היריה); השני, נוגע להוראות השר לביטחון הפנים שמאפשרות למאבטחים לשאת כלי יריה מחוץ לשעות העבודה. כפי שיפורט להלן, העתירה מיצתה את עצמה ברובה ולכן יובאו הדברים הצריכים לענייננו להלן בתמצית.

1. בחודש ינואר 1996 פורסמו לראשונה התבחינים (אמות המידה) למתן רישיונות לנשק פרטי. קבלת רישיון לכלי יריה מותנית בעמידה באחד התבחינים, כמו גם בעמידה בדרישות סף שאינן מענייננו. במסגרת תבחינים אלה נכללים כיום, לדוגמה, מורה דרך מוסמך בעל רישיון תקף; שוטר שמשרת או ששירת שירות קבע במשטרת ישראל במשך שנתיים לפחות; כבאי פעיל ברשות הארצית לכבאות והצלה, בעל ותק של שנתיים לפחות (בתנאים מסוימים) ועוד. בשנת 2014 חתם השר לביטחון הפנים דאז, על רקע המצב הביטחוני, על תבחינים מעודכנים שהרחיבו במידת מה את התבחינים שקדמו להם. התבחינים עודכנו פעם נוספת בשנת 2015, ובמסגרת עדכון זה נוסף, בין היתר, תבחין של “שירות ביחידה מיוחדת בכוחות הביטחון”, שאפשר לבעלי עבר קרבי מיחידות מיוחדות בצה”ל לבקש רישיון לכלי יריה. בשנת 2018, על רקע המצב הביטחוני ששרר אותה העת, קידם השר לביטחון הפנים הרחבה נוספת בתבחינים. במסגרת זאת, חתם השר ביום 20.8.2018 על מסמך התבחינים המעודכן, שבמסגרתו נוספו גם לוחמים בצה”ל שעברו הכשרת “רובאי 07”.

2. במקביל, החל משנת 2016 הורה השר לביטחון הפנים, בהוראת שעה מכוח סמכותו לפי סעיף 10ג(ה)(1) לחוק כלי היריה, כי המועסקים בשירותי שמירה יוכלו לשאת כלי יריה גם שלא במקום ובפרק הזמן שבהם מבוצעת השמירה, וזאת מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו (וזאת, כחריג לכלל שקבוע בסעיף 10ג(ב) שלפיו נשיאה והחזקה של כלי היריה תהא מוגבלת למקום ולזמן השמירה; להלן: הוראת השעה). תוקפה של הוראת השעה הוארך מעת לעת (באחרונה, הוארכה הוראת השעה בהחלטת השר לביטחון הפנים מיום 28.12.2021 ותוקפה עד ליום 30.6.2022; העתירה שלפנינו כוונה להוראה מיום 22.5.2018 “או כל הוראה נוספת שתאריך את תוקפה”).

3. במסגרת העתירה שלפנינו התבקשו שלושה סעדים: ראשית, כי יבוטל השינוי בתבחינים שנערך בשנת 2018; שנית, שנורה כי את התבחינים יש לקבוע במסגרת חקיקת משנה ולא כהנחיות מינהליות; ושלישית, כי תבוטל הוראת השעה שמתירה נשיאת נשק אבטחה ונשק ארגוני מחוץ לשעות העבודה. בעיקרם של דברים, נטען בעתירה כי מדיניות השר לביטחון הפנים מרחיבה באופן קיצוני את הנגישות לכלי ירייה אזרחיים וכי מדיניות זו גובשה – בין היתר – בהיעדר תשתית עובדתית ראויה, ובהיעדר דיון ציבורי ופרלמנטרי.

4. דיון ראשון בעתירה התקיים ביום 19.5.2019 (לפני הנשיאה א’ חיות והשופטים מ’ מזוז וי’ אלרון) ולאחריו נקבע כי המשיבים ישובו ויעדכנו בדבר עבודת המטה והליך קבלת ההחלטות בשלושת ראשי העתירה. המשיבים הגישו הודעות עדכון עתיות בסוגיות אלו, וזאת בשים לב גם להשפעת המצב הפוליטי במדינה ומערכות הבחירות הרצופות על גיבוש המדיניות. לאחר הקמת הממשלה ה-35 וכניסתו לתפקיד של השר לביטחון הפנים דאז נערך דיון נוסף בעתירה (לפני השופטים ע’ פוגלמן, נ’ סולברג ומ’ מזוז) ובסיומו הורה בית המשפט, בשים לב למועד כניסת השר לתפקידו, כי יינתן למשיבים פרק זמן נוסף לסיום הליך קבלת ההחלטות. במסגרת הודעת עדכון מיום 1.10.2020 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא מסכים למתן צו על תנאי בכל הנוגע לסעד שעניינו עיגון התבחינים בחקיקת משנה (יוער כי קודם לכן הגיש השר לביטחון הפנים דאז הודעה מטעמו לבית המשפט; הודעה זו הוצאה מהתיק בהחלטה מיום 18.10.2020). בהמשך לכך הורה בית המשפט על קיום דיון המשך בעתירה. בסופו של הדיון שהתקיים ביום 14.2.2021 (בהרכב השופטים נ’ סולברג, מ’ מזוז וי’ וילנר) ניתן צו על תנאי שהורה למשיב 1, השר לביטחון הפנים, לבוא ליתן טעם:

“(א) מדוע לא יעוגנו התבחינים למתן רישיון לנשיאת נשק אזרחי, פרטי וארגוני בחקיקת משנה (תקנות), חלף הנחיות מינהליות;

(ב) מדוע לא תבוטל, ולא תוארך עוד, הוראת שעה שהוארכה על-ידו לאחרונה ביום 27.10.2020, מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 10ג(ה) לחוק כלי היריה, התש”ט-1949, שלפיה מועסקים בארגון לשירותי שמירה יהיו רשאים לשאת את כלי הנשק שניתן להם ברישיון מאת הארגון (ובלבד שמדובר באקדח בלבד), בכל שטח המדינה, גם שלא במקום השמירה, או בפרק הזמן שבו מתבצעת השמירה, למעט חריג מסוים שפורט באותה הוראה”.

5. בתצהיר התשובה, הבהיר היועץ המשפטי לממשלה כי בכל הנוגע לחלקו הראשון של הצו על תנאי, בדבר עיגון התבחינים בחקיקת משנה, הוא מסכים למתן צו מוחלט (יוער כי במסגרת התצהיר הובאה גם עמדתו החולקת של השר לביטחון הפנים דאז בהקשר זה). אשר לחלקו השני של הצו על תנאי, צוין כי השר לביטחון הפנים התכוון לפעול לשינוי חוק כלי היריה, באופן שייתר את הצורך בהוראת שעה. עם זאת, נכון למועד הגשת תצהיר התשובה, שררה “אי בהירות בנוגע לכינונה של הממשלה השלושים ושש” ולכן צוין שאין אפשרות מעשית לקדם חקיקה כאמור (סעיף 21 לתצהיר התשובה). המשיבים ציינו בתצהיר התשובה כי באותו שלב השר לביטחון הפנים האריך את הוראת השעה ב-4 חודשים בלבד, וביקשו להגיש תצהיר משלים בתוך שלושה חודשים.

6. ביום 22.7.2021 הוגש תצהיר תשובה משלים, שבמסגרתו עדכנו המשיבים כי לאחר השבעת הממשלה ה-36 נדרש השר הנוכחי לביטחון הפנים לסוגיות שבעתירה. אשר לעיגון התבחינים בחקיקת המשנה, צוין כי עמדת השר היא כי יש לפעול לקביעת התבחינים בחקיקת משנה. לפיכך, ציינו המשיבים כי סעד זה בעתירה מיצה את עצמו. אשר להוראת השעה, ביקש השר החדש פרק זמן נוסף לצורך גיבוש עמדתו בסוגיה. בית המשפט הורה על הגשת תצהיר תשובה משלים, וזה הוגש ביום 26.12.2021. במסגרת תצהיר זה, עדכנו המשיבים כי מזה מספר חודשים נערכת במשרד לביטחון הפנים עבודת מטה לגיבוש תקנות בעניין התבחינים. צוין כי בעת הקרובה יוגשו בהקשר זה המלצות לשר לביטחון הפנים; כי בהמשך טיוטת התקנות תפורסם להערות הציבור; וכי לאחר מכן אלו יובאו לאישור ועדת ביטחון הפנים של הכנסת. אשר להוראת השעה, נמסר כי בכוונת השר לביטחון הפנים הנוכחי לקדם תיקון חקיקה שיסמיכו לקבוע בצו שמאבטחים, כולם או חלקם, יוכלו לשאת נשק גם שלא במסגרת עבודתם וכי תוקפו של צו מעין זה יוגבל לפרק זמן של עד 12 חודשים ויהיה כפוף לאישור הוועדה לביטחון הפנים של הכנסת. עוד צוין כי בעת הזו בכוונת השר להאריך את הוראת השעה עד ליום 30.6.2022.

           ביום 13.4.2022 קיימנו דיון בהתנגדות לעשיית הצו על תנאי לצו מוחלט.

דיון והכרעה

7. לאחר ששמענו את טענות הצדדים בדיון שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי העתירה בתצורתה הנוכחית מיצתה את עצמה, ודינה להימחק. תחילה, בכל הנוגע לראשה הראשון של העתירה – עיגון התבחינים בחקיקת משנה – בתצהיר התשובה המשלים הבהירו המשיבים כי:

“מזה מספר חודשים נערכת במשרד לביטחון פנים עבודת מטה לגיבוש תקנות בעניין התבחינים. במסגרת עבודת המטה נבחנים כלל התבחינים הקיימים כיום, ובעת הקרובה יוגשו לשר לביטחון פנים המלצות בעניין. בהמשך, תוכן טיוטת התקנות בהתאם לאישור השר, אלו יפורסמו להערות הציבור, ולאחר מכן יובאו לאישור ועדת ביטחון הפנים של הכנסת” (סעיף 5 לתצהיר התשובה המשלים מיום 26.12.2021).

           רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים כי בכוונתם לסיים את הליך גיבוש התקנות עד לסיום כנס הקיץ של הכנסת, ביום 31.7.2022, ומשאלה הם פני הדברים, הרי שהעתירה בראשה זה מיצתה את עצמה.

8. דין העתירה להימחק גם בכל הנוגע לראשה השני, שעניינו בהוראת השעה, שתוקפה הוארך כאמור עד ליום 30.6.2022. כפי שציינו המשיבים, בכוונתם לקדם שינוי חקיקה בהקשר זה, שייתר את הצורך בהארכת הוראת השעה. בדיון לפנינו ציינו המשיבים כי להערכתם תוך כחודשיים יופץ תזכיר לתיקון החוק אך כי הליך החקיקה לא יסתיים עד ליום 30.6.2022. בשלב זה הצענו כי העותרים יוכלו להעביר עמדה בכתב לידי השר לביטחון הפנים עובר להארכה נוספת של הוראת השעה וכי זו תישקל על ידו לפני החלטתו בהקשר זה, והמשיבים נתנו הסכמתם לכך. בנסיבות אלו ונוכח הבהרות המדינה, איננו סבורים כי הונחה עילה – בנקודת הזמן הנוכחית בשים לב להליך החקיקה ולאפשרות שניתנה לעותרים להציג עמדתם עובר לקבלת החלטה חדשה – להתערבותנו בראש זה. נבהיר בצד האמור, כי טענות העותרים שמורות להם באשר להחלטות שיתקבלו בעתיד בהקשר זה.

           סוף דבר: העתירה נמחקת בזאת והצו על תנאי שניתן בה – מבוטל.

           בשים לב להשתלשלות העניינים שתוארה לעיל, יישאו המשיבים בהוצאות העותרים בסך 7,500 ש”ח.

           ניתן היום, ‏כ”ו בניסן התשפ”ב (‏27.4.2022).

PDF

בתמונה:  אסתר חיות היתה נשיאת בימ”ש עליון בזמן שעתירה זו התנהלה.  פוגלמן מחליף אותה וממשיך בדרכה הפמינאצית.

והנה הצו על תנאי שניתן כאשר 3 השופטים “סיננו” את העתירה אם היא ראויה לדיון

           ניתן בזאת צו על תנאי, המורה למשיב 1 – השר לביטחון הפנים – להתייצב וליתן טעם: (א) מדוע לא יעוגנו התבחינים למתן רישיון לנשיאת נשק אזרחי, פרטי וארגוני בחקיקת משנה (תקנות), חלף הנחיות מינהליות; (ב) מדוע לא תבוטל, ולא תוארך עוד, הוראת שעה שהוארכה על-ידו לאחרונה ביום 27.10.2020, מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 10ג(ה) לחוק כלי היריה, התש”ט-1949, שלפיה מועסקים בארגון לשירותי שמירה יהיו רשאים לשאת את כלי הנשק שניתן להם ברישיון מאת הארגון (ובלבד שמדובר באקדח בלבד), בכל שטח המדינה, גם שלא במקום השמירה, או בפרק הזמן שבו מתבצעת השמירה, למעט חריג מסוים שפורט באותה הוראה.

           תצהיר תשובה יוגש בתוך 60 ימים.

           רשמנו לפנינו כי היועץ המשפטי לממשלה הציע לשר לביטחון הפנים כי עמדתו החולקת תוצג במסגרת תגובת המדינה.

           ניתנה היום, ‏ג’ באדר התשפ”א (‏15.2.2021).

PDF

הרקע להגשת העתירה:  למנוע רצח כמו הרצח של דיאנה רז

בישראל נרצחות כל שנה כ 2-3 נשים ישראליות צבריות על רקע גירושין, בד”כ כשהן מקנטרות את הגבר, מתגרות בו, מתעללות בו ומביאות את הגבר אל אובדן עשתונות. 

ישנן עוד כ 12-15 נשים שנרצחות אולם אלה בד”כ ערביות על רקע כבוד המשפחה, אתיופיות על רקע חוסר הסתגלות למדינה החדשה, וגם רוסיות על רקע זנות או אלכוהוליזם. 

המספרים הזעומים האלה מספיקים לשדולות הנשים להפיק קמפיינים שכל אישה בסכנת רצח, שהאלימות נגד נשים רובצת להן מהגברים היהודיים ושצריך לתקצב את העוהבדות הסוציאליות ואת ארגוני הפמינאציה בעוד ועוד כסף……

לקראת פסח 2022, המועד בו ניתן הצו על תנאי למשטרה “לבוא ולנמק” כבר היו 3 פיגועי דאעש ע”י אזרחים ישראלים ערביים עם ת”ז ישראלית בבני ברק, באר שבע וחדרה.  11 נרצחו והיד היתה נטויה. 

מי שחיסל את המפגעים היו גברים נושאי נשק, ובכל המקרים זה היה פשוט מזל שבמקרה עבר שם גבר עם נשק שחיסל את המחבלים הערביים.  כבר אז נכתב באתר עדנה קרנבל ש”זוהי תחילתו של טרור דאעש איסלמי”.

אבל…  בישראל מתחולל טרור דאעש פמיניסטי כל יום.  קורבנותיו של טרור דאעש הפמיניסטי לא נספרים, לא מתועדים ולא מדווחים.  הם קופצים מגשר בלינסון אחרי שהם יוצאים מדיון של השופטות אליה נוס או רבקה מקייס מפתח תקוה.  הם קופצים  מגגות הבתים של ההורים שלהם אחרי שהמשטרה זורקת אותם מהבית עם תחתונים.  הם תולים עצמם על עצים, או נכנסים לים ומטביעים את עצמם.  ולא רק שלבית המשפט העליון לא אכפת.  בית המשפט העליון מעודד את זה.

נכון לאפריל 2022 הטרור הפמיניסטי בישראל גבה יותר קורבנות מאשר הטרור האיסלמי.  כ 400 גברים מתאבדים בשנה, כל שנה, אלפי גברים מרוששים הופכים הומלסים ועשרות אלפי גברים מאבדים את הילדים שלהם.  אבות שכולים לילדים חיים, והכל בעידוד אסתר חיות נשיאת בית המשפט העליון, הסוגדת לכת הפמיניזם הרדיקלי.

ועל רקע זה התארגנו שדולת הנשים לבקש מבית משפט העליון לצמצם את תפוצת הנשקים במרחב הציבורי……  ועוזי פוגלמן הסכים גם הסכים שהן צודקות……

שופטי העליון בעד צמצום החזקת הנשק במרחב הציבורי

באפריל 2022 כתבנו על בג”ץ 8451/18.  כתבנו שתלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון עתירה של קואליציית בהמות מגדר פמיניסטיות ערביות (“אישה לאישה חיפה” ו”איתך-מעכי”) המאוגדת תחת הסלוגן “האקדח על שולחן המטבח” שהוגשה ב 2018 ולפי הטענה בג”ץ צריך להוציא צו קבוע נגד השר לבטחון פנים והמשטרה לצמצם את יכולת האחזקה בנשק חם של מאבטחים, חיילים ושוטרים מחוץ לשעות העבודה.

על פי התיאוריה שהוצגה לעליון אם יהיו בידי האזרחים נשקים הם ישתמשו בהם כדי לרצוח נשים. 

לפי התיאוריה כל הגברים הישראלים הם אלימים ורק רוצים לרצוח נשים, ואם רק תהיה הזדמנות לגבר היהודי לרצוח, הוא לא יהסס לרצוח את אשתו.  לכן לטענתם צריך להגביל את אחזקת נשקים בידי גברים אזרחים.

השופטים נועם סולברג, יעל וילנר ומני מזוז בלעו את הטיעונים בשקיקה והוציאו צו על תנאי.  אז, טרם ניתן פסק דין.

כשבית המשפט העליון הוציא צו על תנאי, זה אומר שנקבע שאלו סוגיות כבדות משקל, ונקבע שלכל הארגוני הפמיניסטים שעתרו יש זכות עמידה, והשופטים הורו לשר לביטחון פנים לקדם שינויי חקיקה ותקנות כדי להתאים אותן לעידן המודרני בו הסכנה הגדולה ביותר שנשקפת לבנות ישראל הם הגברים היהודיים שרק רוצים לרצוח את הנשים היהודיות…..

אמיר אוחנה מי שהיה השר לבטחון פנים שלח לבית משפט עליון תגובה משלו – שלא דרך פרקליטות המדינה שנשלטת ע”י פמינאציות, אולם שופטי העליון זרקו אותו וקבעו שהוא אינו יכול להופיע בפני בגץ בלי להיות מיוצג ע”י הפקליטות שתגיב בשמו….

גם התנועה למען איכות השפיטה ביקשה להצטרף ולהוות משקל נגד לארגוני הפמינאציות ושדולות הווגינה למינן, אולם הרשמת שרית עבדיאן קבעה כי לגברים אין מה לתרום בעתירה שכזו, והבקשה להצטרף נדחתה.

בדיוק לפני שנה וחצי כתבנו על דפי “עדנה קרנבל ש”נו…  מה יש לומר???  אם בגץ ובית משפט עליון כזה שסוגד לשדולת הפמינאציות, ומוכן לדון בעתירות סרק (שהועתקו מעתירות דומות בארה”ב) ולקדם את האג’נדה שהגברים היהודיים אלימים ורק רוצים לרצוח יחליט שבאמת אין צורך בנשקים במרחב הציבורי כי זה יעודד רצח נשים ע”י המאבטחים והחיילים ..  מי יגן על הנשים הישראליות כאשר תומכי דאעש בעלי תעוזת זהות כחולה יורים ברחובות????”

ואלה שופטי הפמינאציה שתומכים בצמצום החזקת נשקים ע”י גברים יהודיים:

בתמונה:  יעל וילנר פמינאצית בחסד עליון. מייחלת להקמת קרמטוריום לגברים גרושים בבתי המשפט למשפחה

מני מזוז – נבלה מטונפת שלמד משפטים אצל סאדאם חוסיין בבית ספרו

כתבה בגלובס של לקקן החונטה והפמיניסט הדגול משה גורלי, 21/2/2021:

האקדח על שולחן בג”ץ: צו על תנאי בעתירה לצמצום כלי נשק

רציחתה של דיאנה רז בידי בעלה השוטר נתנה זריקת זירוז לבג״ץ, שרק עכשיו נזכר לקיים דיון רציני בעתירה שהוגשה לפני שנתיים נגד השר לביטחון פנים, שריכך את הקריטריונים לנשיאת נשק במרחב האזרחי: “ככל שיותר כלי נשק מסתובבים בחוץ, סיכוי גבוה יותר שייעשה בהם שימוש לא ראוי״

העתירה תוקפת את מדיניות השר לביטחון פנים, “המרחיבה באופן קיצוני את הנגישות לכלי ירייה אזרחיים ואת נוכחותם במרחב הציבורי והפרטי. מדיניות זו מתבטאת בפרסום המשיב מאוגוסט 2018 של ‘תבחינים’ חדשים, המרחיבים באופן חסר תקדים ובלתי סביר את המספר הפוטנציאלי של בעלי רישיון לכלי ירייה אזרחיים ב־600 אלף איש נוספים”.

 

כפי שבתאטרון “אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית”, ניתן לומר שככל שיותר אקדחים “מסתובבים בחוץ”, בלשונו של מזוז, גדל הסיכוי שחלק מהם גם יירו בסוף. והקורבנות כאן נמנים עם כמה קבוצות. העתירה מתמקדת בשתיים: נשים ומתאבדים. נשים שנרצחו בידי בעלים או בני משפחה וחיילים שלקחו נשק הביתה והתאבדו. ולפני הדיון העקרוני, חשוב לציין שאין הסכמה על הנתונים המספריים, לא בין העותרים למדינה וגם לא בין מחקרים ניטראליים. במעקב “הארץ” פורסם שב־2020 נרצחו 16 נשים, ואילו בדו”ח התצפית הישראלית על רצח נשים, גוף שהוקם באוניברסיטה העברית בירושלים, נמצא ש־25 נשים נרצחו ב־2020. והמחלוקת המשפטית אינה רק על המספרים, אלא על ההיגיון, התכלית ומידת הסיכון שבהפצת הנשק במרחב הפרטי.

 

דם חם, נשק חם

 

עקרון היסוד הוא שאין בישראל זכות מוקנית לשאת נשק, ונשק ניתן רק לאוכלוסיות שיש להן צורך ספציפי בכך על בסיס עילות מוגדרות. למשל אנשים המתגוררים ביישובים המוגדרים “זכאים” עקב רמת איום על היישוב. בסוף שנות ה־90 עלתה דרישה מצד צה”ל להרחיב את התבחינים המאפשרים נשיאת נשק כדי לאפשר לקצינים להמשיך ולהחזיקו ברישיון גם לאחר שחרורם מהצבא. דרישה זו הביאה ב־2001, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, להקמת ועדה ממשלתית שהרחיבה את התבחינים וכללה בהם “אדם שהשתחרר מצה”ל בדרגת סרן ומעלה” וכן “קצין ולוחם ביחידות מיוחדות בצה”ל”.

 

בשנים 2013-2012, לאחר גל קשה של אירועי רצח והתאבדות, פרסם המשרד לביטחון פנים דו”ח “מדד אלימות לאומי 2014”, שקבע כי שיעור מקרי הרצח בנשק חם גבוה בישראל באופן משמעותי מהממוצע במדינות ה־OECD. המגזר הערבי תרם את חלקו למגמה בנדיבות העולה על חלקו באוכלוסייה. עיקר הנשק הבלתי חוקי מגיע לחברה הערבית באמצעות גניבות מצה”ל, הברחות מירדן וייצור בגדה המערבית, אולם גם מגניבות מבתים ומכלי רכב. במקביל התגבשה ההבנה שהנשק הארגוני המצוי בידי מאבטחים במסגרת עבודתם מציב סיכון משמעותי לביטחון האישי. במשך שנים ארוכות נהגו מאבטחים לקחת את נשקם לביתם בסיום יום העבודה, וזאת בין היתר בהיעדר מקום לאחסון הנשק במקום העבודה. ב־2013 נרצחו שמונה בני אדם בנשק שנשאו מאבטחים מחוץ לשעות העבודה. בדצמבר 2013 הפכה הממשלה כיוון והחליטה על “הקטנת נגישות לאמצעים קטלניים”.

 

והנה, נכתב בעתירה, שנתיים לאחר מכן, בין 2014 ל־2016, “לא נרצח ולו אדם אחד נוסף בנשק אבטחה במרחב הביתי, וזאת לאחר שנים רבות שממוצע הרציחות בנשק אבטחה עמד על לפחות שלושה אנשים בשנה. נתונים אלה מהווים עדות מובהקת לקשר שבין תפוצת נשק לבין אלימות במשפחה ורצח חפים מפשע”.

 

ירידה נרשמה גם בכמות התאבדויות החיילים. ירייה היא דרך ההתאבדות הנפוצה ביותר בקרב חיילי צה”ל, וכמחצית מההתאבדויות מתרחשות מחוץ לבסיס. לכן גיבש הצבא כבר ב־2006 מדיניות של צמצום מספר החיילים שמורשים לצאת עם נשק לחופשת סוף השבוע. החלטה זו הביאה לירידה של 40% במספר ההתאבדויות בצבא.

גלנט מתנגד לארדן

ב־2015 התהפכו שוב המגמה והמדיניות. על השינוי חתום הפעם השר לביטחון פנים דאז גלעד ארדן. “אזרחים מיומנים המחזיקים בכלי ירייה במרחב הציבורי תורמים לתחושת הביטחון, מהווים קו הגנה חשוב בפני פיגועי יחידים, ומשמשים למעשה כמכפילי כוח מזדמנים, וכך מחזקים את ביטחון הציבור”, מסרה הודעת הדוברות באוגוסט 2018. אבל כבר מ־2015 החל ריכוך הקריטריונים לנשיאת נשק.

רפורמת הנשק של ארדן כללה בין היתר זכאות לרישיון לנשק לכל בוגרי הכשרת רובאי 07 (כל בוגרי יחידות החי”ר) ומעלה, אפילו אם עברו 50 שנים מאז סיום השירות. הנימוק המרכזי של ארדן היה שריבוי אקדוחנים אזרחים יסייע לסכל פגועים.

פיני שיף, יו”ר ארגון חברות האבטחה, התנגד למהלך: “אני לא מבין בשביל מה לחמש 600 אלף מאזרחי ישראל בנשק ולהפוך אותנו לאיזה מין מיליציה אזרחית חמושה. אנחנו נשב מחר במסעדה ולמישהו ידמה ששמע קול נפץ כי משהו נפל על הרצפה ו־20 אזרחים ישלפו נשק. נשק ייגנב ונשק ילך לאיבוד ויהיו פריצות לבתים רק בגלל שאולי יש שם נשק ואפשר לקחת אותו”.

עמדה דומה נשמעה על ידי השר יואב גלנט: “כאשר אתה משתמש בנשק בידי אנשים לא מיומנים, בעיקר אקדחים, אתה יכול להגיע לתוצאות מאוד בעייתיות של קטל של אנשים שלא היו מעורבים”.

 

לצורך נימוקים משפטיים, גייסה העתירה את הבג”ץ שביטל את הפרטת בתי הסוהר, וגזרה ממנו את הנימוק נגד הפרטת הכוח השלטוני שאמון על הביטחון הציבורי והפקדתו בידי אזרחים חמושים. “לאורך השנים”, נכתב בעתירה, “‘נזרקו’ שוב ושוב על ידי המשיב (השר לביטחון פנים – מ.ג.) אמירות בלתי מגובות באשר לריבוי המקרים שבהם אזרחים היו מעורבים בסיכול אירועי טרור. מדובר במקרים ספורים שרובם ככולם התרחשו בשטחים שבהם הזכאות לרישיון נשק קיימת לכלל התושבים זה שנים ארוכות ואין כל צורך בהרחבת התבחינים”.

 

המדינה לבג”ץ: אל תתערב

 

בתשובה לעתירה, באמצעות עו”ד רועי שויקה, מסכימה המדינה ש”תבחין רובאי 07 הוסיף פוטנציאל של מאות אלפי מבקשי רישיון, אבל בפועל מספר הבקשות קטן. מטרת הרחבת התבחינים”, נכתב, “היא לאפשר לאזרחים מיומנים בעלי הכשרה איכותית, המחזיקים בכלי ירייה במרחב הציבורי, לתרום לתחושת הביטחון האישי וכן להוות קו הגנה חשוב מפני פיגועי יחידים”.

 

בנוגע לרצח נשים, השיבה כי היו “שלושה מקרים של רצח מנשק פרטי ברישיון בשנים 2018-2015, כולם מקרים שלא היו תלונות קודמות בין בני הזוג על אלימות”.

 

ומלבד המחלוקת על הנתונים, מזכירה המדינה לעותרים שבסופו של יום הסמכות היא של השר, ומוטב שבית המשפט לא יתערב בה.

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3894853,00.html

ראו גם כתבה אוהדת של ענת יורובסקי בביטאון ההסתדרות “דבר”

 

https://www.davar1.co.il/161761/

קודם כל הוציאו השופטים צו על תנאי

זה מה שכתבו הפמינאציות של אתך מעכי בפיסבוק שלהן ב 14/2/2021:

“כשנכנסנו לבית המשפט העליון, המאבטחים בכניסה שאלו אותנו על מה הדיון. הסברנו להם, שמדובר בעתירה כנגד נשיאת נשק אבטחה במרחב האזרחי והם אמרו “ברור – אסור שניקח את הנשק הביתה!”

מדהים שאת מה שמבינים כבר נושאי הנשק בעצמם, עוד לא מבינים במשרד לביטחון פנים, שפעם אחר פעם מבקשים לחדש את הוראת השעה שמאפשרת נשיאת נשק הביתה בשל המצב הביטחוני.

היום בבית המשפט אמר השופט מזוז “ברירת המחדל מיצתה את עצמה מזמן והיא לא קשורה למציאות היום… יש אקסיומה שככל שיש יותר נשק בציבור – השימוש לרעה בו גובר. המדינה משכה את הזמן ולא ברור מאיזו סיבה”.

לדברי עו”ד אן סוצ’יו, מהאגודה לזכויות האזרח, המייצגת את קואליציית האקדח על שולחן המטבח יחד עם עו”ד נטע לוי מאיתך מעכי:

“התקדמנו היום צעד חשוב לקראת מציאות שבה כלי נשק לא יילקחו עוד הביתה. כלי ירייה בבתים הם סכנה לנשים, לילדים ולמאבטחים עצמם. הנתונים הכואבים מלמדים על עלייה ברצח ובהתאבדויות בנשק מורשה, ועל אווירת טרור בבתים רבים שבהם יש נשק. בית המשפט הזכיר לממשלה שעוד ב2016 הכנסת קבעה שככלל כלי נשק לא ילקחו הביתה. הגיעה השעה ליישם זאת”.

           ניתן בזאת צו על תנאי, המורה למשיב 1 – השר לביטחון הפנים – להתייצב וליתן טעם: (א) מדוע לא יעוגנו התבחינים למתן רישיון לנשיאת נשק אזרחי, פרטי וארגוני בחקיקת משנה (תקנות), חלף הנחיות מינהליות; (ב) מדוע לא תבוטל, ולא תוארך עוד, הוראת שעה שהוארכה על-ידו לאחרונה ביום 27.10.2020, מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 10ג(ה) לחוק כלי היריה, התש”ט-1949, שלפיה מועסקים בארגון לשירותי שמירה יהיו רשאים לשאת את כלי הנשק שניתן להם ברישיון מאת הארגון (ובלבד שמדובר באקדח בלבד), בכל שטח המדינה, גם שלא במקום השמירה, או בפרק הזמן שבו מתבצעת השמירה, למעט חריג מסוים שפורט באותה הוראה.

           תצהיר תשובה יוגש בתוך 60 ימים.

           רשמנו לפנינו כי היועץ המשפטי לממשלה הציע לשר לביטחון הפנים כי עמדתו החולקת תוצג במסגרת תגובת המדינה.

           ניתנה היום, ג’ באדר התשפ”א (15.2.2021).

בג”צ בית המשפט העליון 8451/18 האקדח על שולחן המטבח – אשה לאשה מרכז פמיניסטי חיפה ו-9 אח’ נ’ השר לביטחון פנים, משרד הבריאות, משרד הרווחה (פורסם ב-LawDataֽ 15/02/2021)

מה אמר ב”גץ לאמיר אוחנה שהגיש תגובתו שלא דרך הפרקליטות?

תראו איזה חוצפה בבית המשפט העליון.  אמיר אוחנה היה שר ביטחון הפנים והוא רצה לענות לבית המשפט בעצמו.  השופטים עוזי פוגלמן, נעם סולברג ומני מזוז קבעו שהשר אוחנה לא יכול לענות לבית המשפט בעצמו והוא חייב להיות מיוצג בעל כורחו ע”י הפרקליטות שהיא בעצם סניף של שדולת הפמיניסטיות.  

כמובן שזה נעשה כדי שהדיון יתקיים בקליקה סגורה שבה כל המשתתפים בדיון, העותרות הפמינאציות, הפרקליטות הפמיניסטית והשופטים הפמינאציים מאוחדים בדעתם מראש לדפוק גברים ולהראות בציבור כמי ש”דואגים לזכויות נשים”.  

שלא יבואו השופטים האלה עכשיו, אחרי מה שקרה בחרבות ברזל ויגידו שאין להם תרומה למחדל הגדול שקרה שהאזרחים נותרו ללא יכולת הגנה עצמית בלי נשקים…. והם נטבחו ושופדו כמו כבשים…. ואותן בנות ישראל חסודות וענוגות ששופטי הבג”ץ יצאו מגדרם להגן עליהם מפני גברים ישראליים…   נאנסו סדרתית ע”י עשרות מחבלים וגופותיהם הועלו באש בעודן בחיים מדממות.      

ההודעה מטעם המשיב 1 מיום 1.10.2020, הוגשה שלא באמצעות היועץ המשפטי לממשלה ולא על דעתו.

כפי שנפסק בבג”ץ 5124/18 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע”מ נ’ שר האוצר, פסקאות 7-6 לחוות דעתו של השופט  מ’ מזוז (4.3.2019):

“[…] משגיבש היועץ את עמדתו המשפטית בסוגיה מושא ההליך המשפטי שהמדינה צד לו, ממילא זו העמדה שתוצג לפני בית המשפט, גם אם לנושא משרה זה או אחר ברשות יש השקפה אחרת באותה סוגיה.

7. אכן, קיימים מקרים, חריגים ונדירים, בהם היועץ המשפטי לממשלה עצמו מחליט, לרוב לבקשת הרשות, כי תובא בפני בית המשפט גם עמדה אחרת, באופן שקבע היועץ. לענין זה המליצה ועדת שמגר (דו”ח הועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו, 1999 […]) כי במקרים מתאימים ישקול היועץ המשפטי לממשלה אם לאפשר לרשות להציג באופן נפרד עמדה שונה מעמדת היועץ (שם בעמ’ 77-72)”.

כל עוד לא הושגה לעניין זה הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה, לא ניתן היה להגיש את ההודעה האמורה, ואנו מורים על הוצאתה מהתיק.

העתירה תקבע להמשך דיון לפני ההרכב.

          ניתנה היום, ל’ בתשרי התשפ”א (18.10.2020).

בג”צ בית המשפט העליון 8451/18 האקדח על שולחן המטבח אשה לאשה מרכז פמיניסטי חיפה, איתך-מעכי משפטניות למען צדק חברתי, האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח’ נ’ השר לביטחון פנים, משרד הבריאות, משרד הרווחה (פורסם ב-LawDataֽ 18/10/2020)

מה אמר בגץ לתנועה למען איכות השפיטה שביקשה להצטרף ולהשמיע קול מאזן?

וזו הרשמת שרית עבדיאן שדחתה את בקשת ההצטרפות של התנועה למען איכות השפיטה ולמעשה אמרה שלגברים אין מה לתרום לבגץ, ושבגץ מוכן לשמוע אך ורק את ייללות הבכי של שדולת הפמינאציות והערבושיות של איתך מעכי:

העמותה למען איכות השפיטה בישראל כתבה בבקשת ההצטרפות שלה כדלקמן:

התנועה למען איכות השפיטה מתכבדת לבקש להצטרף לעתירה זו שכן אין מי שיופיע בעתירה זו וייצג את קולם של הגברים.  מדובר בעתירה בקליקה סגורה שבה שדולת נשים פמיניסטיות רדיקליות מבקשות להשפיע על הנרטיב הציבורי באמצעות יצירת פסקי דין שבהם אין מי שיתנגד להן, היות וגם פרקליטות המדינה מאוישת ע”י פמיניסטיות רדיקליות.

להלן נימוקי הבקשה:

1. התנועה למען איכות השפיטה בישראל הוקמה בהשראתו של אליעד שרגא, “כוכב משפטי” אשר יצר לעצמו שם ציבורי בזכות השם הקליט של תנועתו “למען איכות השלטון”.  כפי שיש מקום לשרגא ולעתירותיו בשם איכות השלטון, כך גם יש מקום לתנועה למען איכות השפיטה.  התנועה בהליכי רישום ברשם העמותות וכבר נרשמה באו”ם בוועדה לזכויות אזרח במרשם התנועות הציבוריות היועצות לאו”ם כ Civil Society.
2. במקרה דנן, חבורה של נשים פמיניסטיות רדיקליות אשר לוקות בשנאת גברים קלינית ומיזנדריה כרונית, מבקשת להשפיע על הנרטיב הציבורי, ולהציג גברים כאילו הם אלימים, ויש לרסן אותם, וכל זאת ללא נתונים, ע”י הפרכת סיסמאות באוויר, והרבה הבלים שאין להם כל בסיס או תשתית.
3. מישהו צריך להתייצב כנגד הנשים הללו ולהביע את עמדת הצד שכנגד. העתירה עלולה לפגוע בעבודתם של גברים העלולים לאבד את פרסתם, ומפליא שבית המשפט העליון לא סבר שיש לזמן לעתירה זו את אלו שעלולים להיפגע במידה והעתירה תתקבל.  ברור שאם שדולת הנשים מתייצבת בבית משפט, אזי לפחות על מנת לשוות מראית עיין של “משחק הוגן” יש להזמין מישהו מטעם שדולת הגברים.  אנו ננסה להיות להם שופר בבקשה זו.
4. ייאמר כבר עכשיו כי יותר אזרחים בישראל מתים בשנה מפמיניזם רדיקלי מאשר בנות זוג של מאבטחים אשר הורגים אותן באמצעות נשק. מעל 200 גברים מתאבדים בשנה בשל ההפליה המגדרית נגד גברים, אם בשל תלונות השווא אשר גורמות להם לכתם, גורמות לניתוק מהילדים, ואם בשל סכומי המזונות השערורייתיים המוטלים בישראל רק על גברים (שזו לכשעצמה הפליה מובהקת), כאשר בישראל מוטלים המזונות הכי גבוהים בעולם.
5. בפתח העתירה טוענות הרדיקליות כי כל בר דעת מבין שצריך לצמצם את הבעלות של אזרחים פרטיים על נשקים. וטענה זו משכפלת טענות המועלות בארה”ב שם החוקה עצמה קובעת שמותר לאזרחים לשאת נשק, ובמדינות רבות אפשר להיכנס לחנות נשק ולקנות רובים, אקדחים וכדורים מכל הבא ליד.  אבל אין זה המצב בישראל.  בישראל אין חנויות נשק ולא ניתן לקנות נשק בחופשיות כמו בארה”ב.
6. בהמשך טוענות הרדיקליות כי מאבטחים עלולים לירות בנשותיהם בגלל שמותר להם לקחת את הנשק הביתה. אם זו הלוגיקה אז הסעד האמיתי צריך להיות לאסור על כל המאבטחים לקבל נשק בכלל.  אין שום בעיה עם זה שכל המאבטחים בארץ לא יוכלו לשאת נשק.  אבל אם הטענה היא שצריך להפקיד את הנשק אצל המעסיק כדי לא לקחת אותו הביתה, הרי שזו טענה מטומטמת לכל הדעות.
7. הרי אם המאבטח חושק לרצוח את אשתו, הוא יגיע לעבודה ייקח את הנשק וילך אל אשתו וירצח אותה. הוא לא צריך לחכות עד תום המשמרת שכן הנחת היסוד (הפמיניסטית) היא שהוא באובססיה לרצוח.  לכן מדוע שיחכה עד תום המשמרת?
8. כאן מתעוררת שאלה אחרת. מדוע שהמאבטח ירצח את האישה דווקא באמצעות נשק?  הרי הוא יכול לחנוק אותה עם כרית, לשסף אותה עם סכין מטבח, וגם לשים לה רעל בכוס התה.  לכן כל הרעיון שיש לצמצם את נשיאת הנשקים כדי למנוע או לצמצם רציחות הוא מופרך ודי ילדותי.
9. הטענה ש”מדיניות צמצום הנגישות לנשק נשאה פרי והובילה בשנים האחרונות להפחתת היקף כלי הירייה המורשים הנמצאים במרחב הציבורי והפרטי וכתוצאה מכך לירידה משמעותית במספר ההתאבדויות באמצעות נשק ולירידה במספר הנשים שנרצחו בנשק אבטחה” גם היא דמגוגית. מי שרוצה להתאבד ואין לו נשק, יקפוץ מקומה גבוהה או ייכנס לים ויטביע את עצמו.  מי שרוצה לרצוח בת זוג, יעשה זאת גם באין ספור דרכים אחרות.  לא הובאו שום נתונים כיצד המספר האבסולוטי של התאבדויות ורציחות ירד בגלל “מדיניות צמצום גישה לנשק”.
10. העותרות הפמיניסטיות רדיקליות מייצרות מצג שווא כאילו הנשקים הללו מהווים סכנה לחברה הישראלית. הן שוכחות שאלו הנשקים שעוצרים מחבלים וטרוריסטים מלבצע את זממם בבני ישראל ובנשות ישראל על רקע “ההתנגדות לכיבוש”.  לכן באותה נימה דמגוגית ניתן לטעון שאם יתאפשר ליותר אזרחים לשאת נשק ניתן יהיה לעצור ולסכל יותר פיגוי התאבדות של מחבלים פלסטינים.
11. גם הטענה שצמצום נשיאת הנשקים יתרום להקטנת רצח הנשים בחברה הערבית (כנראה על רקע כבוד המשפחה) היא דמגוגית, שכן הערבים הרוצחים את נשותיהם או אחיותיהם לא משרתים בצבא, והם אינם עובדים כמאבטחים.
12. עד כמה זוטרה התופעה בממדיה ניתן לראות בגרף בפסקה 40, שם רואים גרף שעולה ויורד, וזה נראה מרשים, אך כשמסתכלים על המספרים מדובר ב 0 עד 6 מקרים בשנה, כאשר הממוצע הוא 3 מקרים בשנה. אם כך על זה כל המהומה?  על 3 מקרים במוצע בשנה?  על פי הגרף בשנים 2014-2016 מספר המקרים היה 0 – אפס. אבל אם באותם שנים הו רציחות באמצעות נשק של מאבטחים אז מה התועלת בגרף?   מה הועילו חכמות בתקנתן?
13. ולמה העותרות אינן אוספות נתונים ומראות כמה מאבטחים שהיו בדרכם לעבודה, נתקלו במחבל וירו בו, ובכך סיכלו פיגוע חבלני?
14. למה דומה העתירה? למישהו המתלונן על יותר מידי תאונות דרכים והפתרון שלו הוא להוריד את כל המכוניות מהכביש, כדי שלא ימותו אנשים באמצעות מכוניות.  האם זה ראלי?  בוודאי שלא.  תמיד היו תאונות דרכים ותמיד יהיו תאונות דרכים, אבל המכונית היא לא מה שקוטל אנשים בכבישים.
15. כך גם לגבי הנשק של המאבטחים. אם מתבצעות רציחות באמצעות נשק, זה לא בגלל זמינות הנשק.
16. דומה שהעותרות שהן חלק מקואליציה בינלאומית בהשראה אמריקאית מבקשות לשכפל מאבקים אמריקאים נגד הזכות להחזיק נשק. אבל שם קורים מקרים איומים כגון הרצח בקולומביין, ופיגועי ירי חסרי אבחנה בבתי ספר, מוסדות חינוך, מועדונים, בתי תפילה, וכו’.  שם הנשק הזמין בחנויות לרכישה משמש למגה פיגועי ירי רבי קורבנות, אבל מאבטחים הם לא אלו שמבצעים את הפיגועים.  להבדיל, בישראל לא קיימות תופעות שכאלה, שמאבטח קם בבוקר ומחליט לירות צרורות של כדורי ירי ללא אבחנה לכל עבר.
17. מדובר בעתירת סרק שנועדה לרשם “וי” על עוד אג’נדה פמיניסטית רדיקלית מובהקת באמצעות נתונים מסולפים, חיבורים מלאכותיים בין פתיתי מידע שאין להם קשר, והכל חסר לוגיקה בכל משפט ובכל פסקה.
18. כאמור, לו ביקשו העותרות לאסור על כל המאבטחים לשאת נשק, ייתכן וניתן היה למצוא היגיון (מעוות ככל שיהיה) באיכות הטיעון, אבל סתם כך לטעון שנים נרצחות רק בגלל שנשק זמין למאבטחים זו טענה דמגוגית שנולדה רק בגלל המיזדריה המאפיינת את כל העותרות.

מבוקש להטיל על העותרות הוצאות כבדות למען יראו וייראו.

על החתום:  יוני קפאח

שרית עבדיאן:  אין לגברים מה ללתרום בעתירה למניעת החזקת נשקים במרחב הציבורי

וזו החלטתה של שרית עבדיאן – גברים לא צריכים לטרוח להשמיע קולם בבית משפט עליון….. הם לא “תורמים”.  :

           לפני בקשה להצטרף כמשיבה לעתירה שבכותרת.

           לא ראיתי להיעתר לבקשה כבר בשל השלב שבו הוגשה – כשנה וחצי לאחר פתיחת ההליך ולאחר שהתקיים דיון בפני הרכב. עוד אוסיף כי עיון בטענות המבקשת מעלה ספק באשר לאפשרותה לתרום לסוגיה המתבררת בפני בית המשפט (ראו: בג”ץ 5368/96 פנחסי נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נ(4) 364, 374-373 (1996); בג”ץ 6438/07 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ’ שר המשפטים (5.8.2007)).

           הבקשה נדחית אפוא.

           ניתנה היום, כ”ה באייר התש”ף (19.5.2020).

בג”צ בית המשפט העליון 8451/18 התנועה למען איכות השפיטה בישראל, האקדח על שולחן המטבח – אשה לאשה מרכז פמיניסטי חי, איתך- מעכי משפטניות למען לצדק חברתי, האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח’ נ’ השר לביטחון פנים, משרד הבריאות, משרד הרווחה (פורסם ב-LawDataֽ 19/05/2020)

עדכון: בתאריך 31/3/2022 הגישה התנועה למען איכות השפיטה בקשה למתן פסק דין בתיק זה למען יוכל הציבור לראות עד כמה מטורלל בית המשפט העליון הסוגד לכת הפמיניזם הרדיקלי: 

מה אומרות הפמיאציות על העתירה שלהן אחרי חרבות ברזל????

מייסה ארשיד מקוננת: הנורא מכל קרה שיהיו עכשיו נשקים בידי אזרחי ישראל”

מייסא ארשיד שהיא העו”ד הפעילה ביותר בתנועה כותבת שהיא מזועזעת מבן גביר שהחליט להקל ברישוי אקדחים להגנה עצמית, 16/10/2023:

ואלה דבריה:

אפרת ג’רופי בהמת מגדר קלינית נכנסה לפניקה שיותר נשים יירצחו עכשיו ע”י בני ישראל