יום אחרי מרחץ הדמים של הנוחבה עובדת בשם לימור קראוס אמרה לחבריה לעבודה שצהל רוצח ילדים, חיילי צה”ל עושים דברים יותר גרועים ממרחץ הדמים ב 7/10, ושחיילי צה”ל מבצעים פשעי מלחמה.  המעסיק שלה “משען” בית זקנים פיטרו אותה. סע”ש 20572-11-23. 

עו”ד יעל שילוני מההסתדרות מגנה על תומכי נוחבה מפני פיטורין

לימור קראוס שכרה את עו”ד אריאל שמר, ומי שבאה לעזרתה היתה ההסתדרות ששלחה לדיון את עו”ד יעל שילוני, מתאמת ההסתדרות לזכויות עובדים ערבים, פלסטינים, נוחבות ורוצחי יהודים.

יעל שילוני באה לדיון וטענה שההסכם הקיבוצי של ההסתדרות מגן על עובדים מפני פיטורין.  לדבריה ההסכם הקיבוצי של ההסתדרות גובר על כל חוק ישראלי אחר וגם על ההיגיון הפשוט.  הרי למה שקראוס לא תשמיע דברים כאלה בפני חברים לעבודה שהילדים והנכדים שלהם בצה”ל, יום אחרי מרחץ הדמים?  כך, לשיטת ההסתדרות.

שופט העבודה אורן שגב בלע בשקיקה את טענותיה של יעל שילוני מההסתדרות. מה שזה שקיקה….  בלע כל שלוק.

השופט אורן שגב, קבע שאותה עובדת בבית זקנים שאחראית על תוכנה ומחשבים, לימור קראוס שהתבטאה בפני חבריה לעבודה שצה”ל הורג ילדים, כשהתפתחה שיחה על מימדי הטבח בקיבוצים ובפסטיבל נובה, יום למחרת, לא תפוטר ושהיא זכאית לחזור לעבודה.

השופט קבע שמה שמגן על ההתבטאויות שלה זה הסכם עבודה קיבוצי.  לדבריו הסכם העבודה הקיבוצי לא כולל פיטורין על רקע הבעת דעה.

מי שבא לתמוך בלימור קראוס היתה ההסתדרות ששלחה עו”ד להגיש עמדה ולסייע לה.  יעל שילוני.  איזה יופי.  תראו כמה זה טוב שגוזרים לעובדים מהתלוש אחוזים לטובת ההסתדרות…..

הנה תיאור המעשה:

“ביום 08.10.23, יום לאחר פרוץ המלחמה, בשעות הצהרים, המבקשת ישבה בחדר האוכל המשותף במשען, ביחד עם עובדים נוספים, ובמהלך שיחה שהתנהלה על אודות אירועי המלחמה, ובתגובה לאמירה של אחת העובדות: “איך אפשר להרוג נשים וילדים” (הכוונה למעשי הטבח שביצעו מחבלי חמאס – א.ש.), השיבה המבקשת: “חיילי צה”ל עושים דברים יותר גרועים“. אמירה זו עוררה סערה גדולה בשולחן, ובתגובה לאמירה של אחת העובדות, לפיה צה”ל הוא הצבא המוסרי בעולם, השיבה המבקשת כי צה”ל הורג ילדים. בתגובה לכך עזבו מספר עובדים את השולחן, נסערים והמומים (להלן –האירוע הראשון).

יומיים לאחר מכן, ביום 10.10.23, ניהלה המבקשת שיחה בעלת אופי פוליטי עם השומר בכניסה לבניין משען, והדבר יצר מהומה רבה (להלן – האירוע השני)”.

ויש גם אירוע שלישי:

“חמישה ימים לאחר מכן, בשעה 14:00 ביום 15.10.23, נשמעה אזעקה וכ- 20 עובדי משען, ובכללם המבקשת, ירדו למקלט, בו דלקה טלוויזיה ששידרה את המתרחש ברצועת עזה. לטענת משען, המבקשת אמרה מיוזמתה בקול רם, ולא כתגובה לאמירה כלשהי: “פושעי מלחמה” בהתייחסה לחיילי צה”ל. כשנשאלה האם התכוונה לכך שחיילי צה”ל פושעי מלחמה, השיבה: “כן, הם (חיילי צה”ל פושעי מלחמה” (להלן – האירוע השלישי).

אמירה זו גרמה לסערה גדולה בקרב הנוכחים. עובדת אחת ציינה כי נכדה משרת בצבא, עובדת אחרת בשם תמי סרוסי, אמרה לה: “הבן שלי במילואים, את אומרת לי שהבן שלי הוא פושע מלחמה”? אמירה זו עוררה כעס, תסכול והתרגשות רבה בין העובדים, אשר לחלקם בנים ונכדים המשרתים בצבא, בעת ששהו במקלט וחוו לחץ וחרדה.

בשלב מאוחר יותר, כפי שיפורט להלן, טענה המבקשת כי לא התכוונה לחיילי צה”ל, אלא לכך שלדעתה ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, הוא פושע מלחמה.

איזה יופי שיש הסכמי עבודה שקיבוציים להגן על עובדים…..   ואיזה יופי שבבית דין לעבודה מותר להתבטא נגד צה”ל ובעד מחבלי הנוחבה.  יופי.  מאוד הומאני ומרגש.  נכון אורן?

הטענות של אריאל שמר בא כוחה של הנוחבה לימור קראוס

לטענתו “הוראות פרק 15 להסכם הקיבוצי קובעות, כי לא יפוטר עובד קבוע מן העבודה, אלא לאחר מו”מ עם ועד העובדים, ולאחר שנשלחה לעובד הודעה מוקדמת על פיטוריו, בהתאם לפרק 16 להסכם הקיבוצי. במקרה זה, למבקשת לא ניתנה הודעה מוקדמת כנדרש;

בפרק 16 להסכם הקיבוצי נקבעו מספר עילות אפשריות לפיטורי עובד: תפקוד לקוי או הפרת משמעת חמורה בעבודה; ביצוע עבירה פלילית; מעילה באמון או מעילה בתפקיד; מחלה תמידית; צמצומים בעבודה; עובד בניסיון על פי שיקול דעת ההנהלה. במקרה דנן, מדובר על פיטורים של עובדת שבחרה להביע את דעתה. פרק 13 להסכם הקיבוצי, שעניינו חובות העובד ומשמעת בעבודה, אינו אוסר הבעת דעה או השקפה פוליטית במקום העבודה ולכן, השמעת דעה פוליטית אינה עילה להשעיה או לסיום העסקה;

במכתב סיום ההעסקה נכתב לראשונה כי מדובר בעבירת משמעת, וחרף האמור, לא נפתח בעניינה הליך משמעתי, כמצוות פרק 14 להסכם הקיבוצי, הקובע, כי עובד שיפר את המשמעת בעבודה או לא יציית להוראה מפורשת של משען, יפוטר מהעבודה בתיאום עם ועד העובדים לאחר שניתנה לו באותה שנה אזהרה בכתב. עניין זה לא התקיים בעניינה של המבקשת;

בהתאם לפרק 16 להסכם הקיבוצי, למבקשת מגיעים 3 חודשי הודעה מוקדמת, וזאת לאור העובדה שהיא עובדת למעלה מ- 10 שנים. במקרה זה, הדבר לא נעשה”.

פרק 22 להסכם הקיבוצי קובע מנגנון ישוב חילוקי דעות וקובע, כי במקרה של חילוקי דעות בין משען לבין נציגות העובדים, תובא המחלוקת לבירור והכרעה בין נציגות העובדים ומשען. במקרה של אי הסכמה, יכול כל צד לדרוש שההכרעה תועבר לבירור בפני ועדה פריטטית, או לחילופין, להעביר את המחלוקת בפני בורר. נציגות העובדים, בהתאם להוראות סעיף 15 לפרק 22 בהסכם הקיבוצי היא הוועד הארצי שיכול להעביר את סמכויותיו להסתדרות, כפי שנעשה במקרה זה;

אשר להשעיה, זו שמורה למקרים קונקרטיים וחריגים שהוגדרו בהסכם הקיבוצי, כגון: מקרה חמור של הפרת משמעת, הפרת משמעת חוזרת לאחר שהעובד הוזהר בכתב, התנהגות בלתי הולמת מצד העובד כלפי ציבור הפונה למשען. בכל אחד ממקרים אלה, על הנהלת משען להודיע בכתב לוועד העובדים ולהעביר מיוזמתה את העניין לבירור בפני רשות השיפוט הארצית לפי תביעת ועד העובדים, או לפי פניית הנהלת משען (סעיף 5 לפרק 14).

השופט אורן שגב: לא הדריכו את העובדת מה מותר לה להגיד

לגברי השופט מקום עבודה צריך לפרט לעובדים מה מותר ומה אסור להגיד….  המסכנה לא ידעה מה מותר ומה אסור….. חחח

ראו את רמת הטמטמת של השופט.  הוא דורש שמקום העבודה יפיץ לעובדים “כללים” שמפרטים מה מותר ומה אסור להגיד.  כלומר המעסיק צריך לחשוב על כל ביטוי שהעובדת יכולה לומר לפני שהיא אומרת אותו ולקלג את הביטויים מראש, כי העובדים המסכנים לא יודעים מה מותר להם ומה אסור להם להגיד……..

“מן הראוי היה שמשען תפיץ בקרב עובדיה מסמך הכולל כללי התנהגות בזמן חירום, תסביר בדיוק מה מותר, מה אסור ומדוע, תציין כי אי ציות לכללים ייחשב כהפרת משמעת ותפרט מהן הסנקציות שעובדים שלא יישמעו לכללים אלה עלולים להיחשף אליהן. הואיל ומדובר בהגבלה של חופש הביטוי, מן הראוי שהדבר ייעשה תוך ליווי משפטי צמוד, בעצה אחת עם נציגות העובדים, ובמידתיות הראויה, כנהוג במקרים בהם מגבילים זכות חוקתית.

הטעם לכך נעוץ בעובדה, שמקום העבודה מהווה מקור פרנסה עבור אנשים שמחזיקים בשלל דעות, חלקן רחוקות מאוד מלב הקונצנזוס (כמו במקרה דנן), ועל כן, יש לנקוט בזהירות במימוש הפררוגטיבה הניהולית ויש לקחת בחשבון את ההשלכה של המגבלות שמוטלות על חופש הביטוי של העובדים על מרקם יחסי העבודה, והכל תוך עידוד היותו של מקום העבודה מגוון מבחינה אנושית ומבחינת דעות מצד אחד, אך גם מוגן ולא פוגעני מצד שני”.

אורן שגב קבע שההסכם הקיבוצי מתיר חופש ביטוי  כולל אמירות שצה”ל רוצח ילדים

“אנו סבורים, כי על מנת שמשען תוכל להפעיל את סעיף 4 בפרק 14 בהסכם הקיבוצי, נדרש ממנה לפרסם בקרב העובדים הוראות של ממש, ולצדן לפרט מה הסנקציות הקבועות לנוכח הפרת הוראות אלה. הדבר נכון במיוחד שעה שהאמצעים בהם רשאית משען לנקוט כנגד עובד שמפר את ההוראות, כוללים “הפסקת עבודה של עובד עד לקיום בירור בעניין ופיטורים”.

מקובלת עלינו עמדת המבקשת ועמדת ההסתדרות, לפיה פרק 13 להסכם הקיבוצי, שעניינו חובות העובד ומשמעת בעבודה, אינו אוסר הבעת דעה או השקפה פוליטית במקום העבודה ולכן, השמעת דעה פוליטית כשלעצמה, מקוממת ככל שתהיה, אינה כשלעצמה עילה להשעיה או לסיום העסקה. נציין בהקשר זה, כי פרק 16 להסכם הקיבוצי קובע כי עובד שיפר את המשמעת בעבודה או לא יציית להוראה מפורשת של משען, יפוטר מהעבודה בתיאום עם ועד העובדים לאחר שניתנה לו באותה שנה אזהרה בכתב. עניין זה לא התקיים בעניינה של המבקשת, ואין בידינו לקבל את טענת משען, כי הודעת הדוא”ל ושיחתו של מר איזון עם המבקשת בסמוך לאחר שליחת ההודעה, עונות על הדרישה של “אזהרה בכתב”.

בנוסף, גם הוראתו של פרק 16 להסכם הקיבוצי, הקובע כי לעובדת במעמדה של המבקשת מגיעים 3 חודשי הודעה מוקדמת, הופרה; זאת ועוד.

פרק 22 להסכם הקיבוצי קובע מנגנון ישוב חילוקי דעות וקובע, כי במקרה של חילוקי דעות בין משען לבין נציגות העובדים, תובא המחלוקת לבירור והכרעה בין נציגות העובדים ומשען. במקרה של אי הסכמה, יכול כל צד לדרוש שההכרעה תועבר לבירור בפני ועדה פריטטית, או לחילופין, להעביר את המחלוקת בפני בורר.

נו….  לא הגיע הזמן לטפל בהסתדרות ולבטל את ההסכם הקיבוציים האלה שמפריעים למעסיקים לפטר עובדים כשלוניים, עובדים נוכלים, ועובדים תומכי חמאס????

וזו היפיופה מהנוחבה – לימור קראוס שעשתה היסטוריה

גם עו”ד דליה קוטאי תמכה בתומכת הנוחבה לימור קראוס

השופט אורן שגב לא היה לבד.  ישבו איתו גם נציג עובדים ונציג מעסיקים.  העו”ד דליה קוטאי נכחה כ”נציגת מעסיקים”.  היא חתמה על פסק הדין והבעיה תמיכתה באמירות נגד צה”ל.

דליה קוטאי היתה סא”ל בצה”ל שבעצמה פוטרה מצה”ל בגלל שחיתות.  הרמטכ”ל דאז משה יעלון כתב עליה : “לאור כישלונה הפיקודי של סא”ל קוטאי, תוך פגיעה בערכי צה”ל ובכללם ערך כבוד האדם, ערך הרעות, ערך האחריות והדוגמה האישית, לא ניתן לאפשר לה להמשיך לשרת בצה”ל… אין ספק שהתנהגותה חרגה מאמות המידה ומהערכים הנדרשים מקצינה בדרגתה ובמעמדה”.

קוטאי הגישה בג”ץ על פיטוריה וצה”ל ענה לה ש””פעלה ללא לאות להשיג הטבות חריגות למקרוביה ומכריה, קצינים ונגדים, אשר התבטאו בהקצאת חדרים בבית מלון, שידרוג בשיבוץ לבית מלון, השגת כרטיסים ומקומות ישיבה. גם בני משפחתה נהנו מכרטיסים רבים להופעות שונות שיועדו ללוחמים והשתתפו בנופש מג”דים בחוף הגיא בטבריה, למרות שגם העותרת לא הייתה כידוע לוחמת”.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3500997,00.html

נו… ואחת כזו יושבת ומחליטה בעינייני פיטורין של עובדים???  היום היא עו”ד המקושששת לקוחות בראש העין.

הנה כאן דליה קוטאי שפוטרה מצה”ל על מדי צה”ל.  בגלל שזרקו אותה מצה”ל, פלא שהיא מביעה סימפטיה לאחת שאומרת שצה”ל רוצח ילדים.  אם ככה, כמה ילדים דליה קוטאי רצחה כשהיתה על מדי צה”ל?????

להלן כתבה באתר פסק דין פורסם 4/12/2023

פוטרה בגלל התבטאויות נגד צה”ל – בית הדין החזיר אותה לעבודה

עובדת ותיקה ב”משען” פוטרה לאחר שנטען כי כינתה את כוחותינו “פושעי מלחמה שהורגים ילדים”. השופט סלד מאמירותיה, אך קבע שפיטוריה בלתי חוקיים

אמירות קשות ביותר של אחראית תוכנה במרכז “משען” נגד חיילי צה”ל אחרי טבח ה-7 באוקטובר כנראה אינן עילה מספקת לפיטוריה. בעתירה שהגישה העובדת נגד פיטוריה קבע השופט אורן שגב מבית הדין לעבודה בתל-אביב כי חרף שאט הנפש מעצם אמירותיה המבחילות, פיטוריה נעשו בניגוד לחוק ולהסכם הקיבוצי בעניינה – כך שאין להם תוקף משפטי. התוצאה: העובדת תוכל לחזור לעבודתה, על אפה ועל חמתה של המעסיקה.

תחילת הפרשה יממה בלבד אחרי אותה שבת שחורה, כשההלם ממתקפת חמאס הרצחנית עוד היה בשיאו. התובעת ישבה בחדר האוכל של מקום העבודה כשלפתע אחת העובדות תהתה בקול “איך אפשר להרוג נשים וילדים?”. התובעת הגיבה לה ש”חיילי צה”ל עושים דברים יותר גרועים” כאשר אמירתה עוררה סערה בשולחן. כשעובדת אחרת טענה שצה”ל הוא הצבא המוסרי בעולם – התובעת הביעה דעתה לפיה צה”ל הורג ילדים.

אלא שבכך לא הסתיימו אמירותיה מנותקות המציאות. לטענת “משען”, כשבוע לאחר הטבח, כשהיא ועובדים אחרים שהו במקלט לנוכח אזעקה, התובעת אמרה מיוזמתה שחיילי צה”ל הם פושעי מלחמה. העובדת מצדה הכחישה שאמרה את הדברים ביחס לצה”ל, תוך שהבהירה כי כוונתה הייתה לכך שראש הממשלה נתניהו הוא לדעתה פושע מלחמה.

בשל ההתבטאויות הקשות זומנה התובעת לשימוע ובהמשך פוטרה. מכאן הבקשה שהגישה לבית הדין בחודש שעבר, בו עתרה לביטול פיטוריה.

לטענתה, היא סולקה מעבודתה רק בשל השמעת דעה פוליטית – דבר שלא מהווה עילה לפיטורים לפי ההסכם הקיבוצי החל עליה. יתרה מזו, היא טענה כי פיטוריה נעשו בחוסר תום-לב או מידתיות, והם אף מנוגדים לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה שכן נעשו תוך הפלייתה בשל השקפתה האישית.

בנסיבות אלה טענה העובדת שהפיטורים בטלים ויש להשיבה לעבודה לאלתר.

מודה ועוזב ירוחם

“משען” מצדה טענה שאין מקום בשורותיה לעובדת המכנה את חיילי צה”ל פושעי מלחמה, בפרט בתקופה בה רבים מילדיהם ונכדיהם של עובדיה נלחמים בחזית. הנתבעת ביקשה לכבד את החלטתה ולא להתערב בה.

אבל השופט שגב קבע – לצד הבעת מאיסה מעצם האמירות הקשות – שבהליך הפיטורים נפלו מספר פגמים אשר אינם מאפשרים להיעתר לבקשת “משען”.

כך למשל, הנתבעת לא פרסמה בקרב עובדיה הנחיות ברורות על אודות גבולות השיח הלגיטימיים בכלל, ובתקופת המלחמה בפרט. כל שפרסמה “משען” היה מייל לכלל העובדים בו התבקשו “לשים את המחלוקות הפוליטיות בצד”. משפט זה אינו יכול, לדברי השופט, להוות בסיס להחלטת “משען” לפטר את העובדת בשל הפרת משמעת.

יתרה מכך, השופט לא מצא ש”משען” נתנה משקל כלשהו להתנצלותה של העובדת במהלך השימוע על חלק מאמירותיה, באופן העולה כדי פגם בהליך. הוא ציטט מהפסוק במשלי “מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם” והביע צער על כך ש”משען” לא ראתה לנכון כבר בשלב זה לסיים את העניין.

כשל נוסף בהליך נבע, לדברי השופט, ממחדלה של “משען” להציג לעובדת עדויות בכתב של עובדים ספציפיים אשר נעלבו לכאורה מאמירותיה. “החלטתה של משען לבכר את גרסאות העובדים על פני גרסת המבקשת נעשתה תוך קיפוח זכותה של המבקשת להתגונן כראוי כנגד אותן עדויות שבאותה עת היו עלומות מבחינת המבקשת ובאי כוחה, ואנו סבורים כי מדובר בפגם היורד לשורשו של הליך השימוע”, כתב.

לפיכך השופט קבע שבשל הפגמים הרבים פיטורי התובעת בטלים והיא תוכל לשוב לעבודתה.

• ב”כ העובדת: עו”ד אריאל שמר
• ב”כ ההסתדרות: עו”ד יעל שילוני
• ב”כ משען: עו”ד אפרת דויטש

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%92%D7%9C%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%91%D7%98%D7%90%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A6%D7%94-%D7%9C-%E2%80%93-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%97%D7%96%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94

להלן פסק הדין:

שימו לב.  על החלטה זו הוגשו 2 בקשות רשות ערעור, בר”ע 14822-12-23 ובר”ע 9967-12-23.  בראשונה אורן שגב לא הסעים לחתום על עיכוב ביצוע של החזרה לעבודה, ואז הוגשה הבר”ע השניה, והשופטת חני אופק גנדלר הוציאה צו עיכוב ביצוע על החזרתה של הנוחבה לימור קראוס לעבודה בכוף לכך שימשיכו לשלם לה את המשכורת עד להחלטה סופית…..השופטת אופק גנדלר ביקשה מהמעסיקה משען להסכים שהיא תחליט בלי לחקור את העובדת….

                                                                                                            30 נובמבר 2023

 לפני:  כב’ השופט אורן שגב

נ.צ. (עובדים) גב’ עירית אילון

נ.צ. (מעסיקים) גב’ דליה קוטאי

החלטה

האם ההחלטה לפטר את הגב’ לימור קראוס (להלן – המבקשת) מעבודתה התקבלה כדין? זו השאלה בה עלינו להכריע.

א. הרקע להליך

1. משעות הבוקר של יום שבת ה- 07.10.23 ועד היום, מדינת ישראל נתונה במצב של לוחמה מול החמאס – ארגון פלסטינאי טרוריסטי, שפלש לשטחה, ביצע מעשי טבח ופשע נתעבים ללא רחם בכל בן אנוש שנקרה בדרכו, וחטף כ- 240 תינוקות, ילדים, נשים וגברים ממיטותיהם לתוך שטח רצועת עזה, תוך שהוא משמיד באכזריות יוצאת דופן משפחות וקהילות שלמות ביישובי העוטף, והכל תוך כדי מתקפת אלפי טילים על יישובי הארץ. חרף העובדה שחלפו למעלה מ-50 יום מאז אותה שבת שחורה, נכון לכתיבת החלטה זו, טרם נחשפו כל ממדי הזוועות שבוצעו. לא כל הנרצחים זוהו והובאו לקבר ישראל, ומרבית החטופים, ביניהם תינוקות, ילדים והוריהם, טרם שבו לביתם.
2. מאז אותו בוקר ועד היום, מאות אלפי חיילים, המשרתים בצה”ל בשירות סדיר, בשירות קבע ובמילואים, מגויסים ועסוקים במשימה אחת עיקרית: הגנה על מדינת ישראל, תושביה וגבולותיה: הדרומי, הצפוני והמזרחי. רבים מחיילי צה”ל ויתר גורמי הביטחון נמצאים בחזית ומחרפים נפשם בקרבות ובלוחמה עיקשת בארגון המרצחים הנ”ל, אחרים עסוקים במשימות ביטחון שונות בעורף – כולם רחוקים ממשפחותיהם ומחייהם השוטפים מזה כחודשיים ימים.
3. הורתו של הליך זה באמירות על חיילי צה”ל שיוחסו למבקשת במקום עבודתה במהלך הימים הראשונים של המלחמה, אמירות בגינן פוטרה מהעבודה.

ב. תמצית העובדות

4. המבקשת עובדת אצל המשיבה, מרכז משען בע”מ (להלן – משען), כ- 11 שנים, בתפקיד אחראית תחום תוכנה. ביום 08.10.23, יום לאחר פרוץ המלחמה, בשעות הצהרים, המבקשת ישבה בחדר האוכל המשותף במשען, ביחד עם עובדים נוספים, ובמהלך שיחה שהתנהלה על אודות אירועי המלחמה, ובתגובה לאמירה של אחת העובדות: “איך אפשר להרוג נשים וילדים” (הכוונה למעשי הטבח שביצעו מחבלי חמאס – א.ש.), השיבה המבקשת: “חיילי צה”ל עושים דברים יותר גרועים”. אמירה זו עוררה סערה גדולה בשולחן, ובתגובה לאמירה של אחת העובדות, לפיה צה”ל הוא הצבא המוסרי בעולם, השיבה המבקשת כי צה”ל הורג ילדים. בתגובה לכך עזבו מספר עובדים את השולחן, נסערים והמומים (להלן –האירוע הראשון).
5. יומיים לאחר מכן, ביום 10.10.23, ניהלה המבקשת שיחה בעלת אופי פוליטי עם השומר בכניסה לבניין משען, והדבר יצר מהומה רבה (להלן – האירוע השני).
6. בעקבות אירועים אלה, שלחה הגב’ מאיה הלוי, סמנכ”לית משאבי אנוש (להלן – הגב’ הלוי), הודעת דוא”ל לכל עובדי משען, תחת הנושא: “מצב בטחוני”, שזהו נוסחה:

(להלן – הודעת הדוא”ל).

7. לטענת המבקשת, באותו היום, נכנס הממונה על המבקשת, מר דורון איזון (להלן – מר איזון), לחדרה והפנה את תשומת לבה להודעת הדוא”ל, תוך שהוא מציין בפניה, כי ההודעה נוסחה בעקבות פניות שהתקבלו מעובדי החברה על אודות התבטאויותיה, ועל מנת שהיא תימנע מפגיעה נוספת בתחושת הביטחון והחוסן האישי של עובדי משען.
8. חמישה ימים לאחר מכן, בשעה 14:00 ביום 15.10.23, נשמעה אזעקה וכ- 20 עובדי משען, ובכללם המבקשת, ירדו למקלט, בו דלקה טלוויזיה ששידרה את המתרחש ברצועת עזה. לטענת משען, המבקשת אמרה מיוזמתה בקול רם, ולא כתגובה לאמירה כלשהי: “פושעי מלחמה” בהתייחסה לחיילי צה”ל. כשנשאלה האם התכוונה לכך שחיילי צה”ל פושעי מלחמה, השיבה: “כן, הם פושעי מלחמה” (להלן – האירוע השלישי).
9. אמירה זו גרמה לסערה גדולה בקרב הנוכחים. עובדת אחת ציינה כי נכדה משרת בצבא, עובדת אחרת בשם תמי סרוסי, אמרה לה: “הבן שלי במילואים, את אומרת לי שהבן שלי הוא פושע מלחמה”? אמירה זו עוררה כעס, תסכול והתרגשות רבה בין העובדים, אשר לחלקם בנים ונכדים המשרתים בצבא, בעת ששהו במקלט וחוו לחץ וחרדה.
10. בשלב מאוחר יותר, כפי שיפורט להלן, טענה המבקשת כי לא התכוונה לחיילי צה”ל, אלא לכך שלדעתה ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, הוא פושע מלחמה.
11. לאור האמור לעיל, למחרת היום, ביום 16.10.23 נערך למבקשת בירור בו נכחו: הגב’ הלוי, מר אשר משאלי, יו”ר העובדים המקומי (להלן – מר משאלי), נציגת ועד נוספת, מר איזון והגב’ רחל אמור ממחלקת משאבי אנוש (להלן – הבירור).
12. במהלך הבירור, שתועד בפרוטוקול, עומתה המבקשת עם הטענה, כי התבטאה פוליטית בזמן האזעקה במקלט, לאחר שהודעת הדוא”ל מיום 10.10.23 נשלחה לכל העובדים, והמבקשת השיבה, כי לא היא זו שיזמה את השיחה, אלא הגיבה לדברים שנאמרו במקלט.
13. עוד הוסיפה: “דיברו משהו ועניתי, התייחסתי למה שאמרו. נאמרה דעה מפי מישהי ונכון שלא הייתי צריכה להגיב כך, אני מצטערת”. בהמשך, לאחר ששמעה את טענותיהם של יתר הנוכחים, הוסיפה: “לא דברתי על חיילי צה”ל. אני גם עושה דברים בזמן המלחמה, מתנדבת באקספו, אורזת”.
14. לאחר אמירה זו, הודיעה הגב’ הלוי למבקשת, כי היא מושעית מהעבודה עד להודעה חדשה.
15. מפאת חשיבות הדברים, להלן פרוטוקול ישיבת הבירור:

7. למחרת היום נערך לתובעת שימוע. בזימון לשימוע נכתב, בין היתר:

(להלן – מכתב הזימון לשימוע)

17. ביום 31.10.23 התקיימה ישיבת השימוע בנוכחות המבקשת ובא כוחה מצד אחד, ונציגי המשיבה ובאת כוחה מצד שני. במהלך השימוע, הכחישה המבקשת כי אמרה את האמירה המיוחסת לה לפיה, חיילי צה”ל הם פושעי מלחמה, ושבה ועמדה על כך שבדבריה התייחסה לראש הממשלה.
18. יומיים לאחר מכן, ביום 02.11.23 נמסרה למבקשת הודעה על סיום העסקתה לאלתר בשל עבירת משמעת. נימוקי משען, בתמצית, היו כדלקמן:

• המבקשת כינתה את חיילי צה”ל פושעי מלחמה, ומשען דוחה את גרסתה כי לא אמרה זאת אלא התכוונה לראש הממשלה;
• הדברים החמורים נאמרו חרף הודעת הדוא”ל מיום 10.10.23, שם הובהר כי יש לשים את הדעות הפוליטיות בצד ולא להתבטא פוליטית;
• האמירה על חיילי צה”ל לא היתה האמירה הפוליטית הראשונה של המבקשת;
• ניכר במהלך ישיבת השימוע כי אין כל הבנה מצד המבקשת בדבר הקושי והבעייתיות שבהתנהלותה המנוגדת להוראות הממונים אליה, ואין כל הפנמה בנושא (סעיף 6 להודעת הפיטורים – נספח 11 לבקשה);
• בימים אלה ובמקום העבודה, האמירות הפוליטיות של המבקשת אינן לגיטימיות, שעה שלחלק מעמיתיה ילדים ונכדים בצבא;
• אמירות אלה מהוות פגיעה בביטחון ובבטיחות של העובדים במקום העבודה.

19. מכאן הבקשה שלפנינו להורות על ביטול פיטוריה של המבקשת.

ההליכים בתיק

20. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 20.11.23, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו הואיל ומדובר בבקשה למתן סעדים זמניים, וממילא קביעותיו של בית הדין הן לכאוריות בלבד, והואיל וקיימת מחלוקת עובדתית מהותית בין הצדדים, הנוגעת לשאלה האם הדברים המיוחסים למבקשת נאמרו על ידה, החלטת בית הדין תינתן בהנחה שהמבקשת אמרה את האמירות המיוחסות לה. עוד הוסכם, כי אין בהסכמה דיונית זו כדי להוות ויתור כלשהו של צד על טענותיו, כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות. כפועל יוצא של ההסכמה הנ”ל, ויתרו הצדדים על חקירות העדים.
21. לאור האמור לעיל, לצורך החלטה זו בלבד, נצא מנקודת הנחה כי האמירות שיוחסו למבקשת אכן נאמרו על ידה, תוך התחשבות בעובדה שמדובר במחלוקת עובדתית בין הצדדים: אל מול גרסתה של המבקשת לאופן בו התנהלו הדברים ולתוכן האמירות שנאמרו מפיה, קיימת גרסת משען הנתמכת בתצהירים שהגישו עובדיה, לרבות תצהיר משלים שהוגש, באישור ביה”ד, לאחר שהמבקשת עצמה הגישה תצהיר משלים ערב הדיון.

תמצית טענות המבקשת

22. להלן תמצית טענות המבקשת:

• פיטוריה נעשו על רקע התבטאויות פוליטיות שנאמרו במקום העבודה;
• בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה האם אותם אמירות המיוחסות לה, אכן נאמרו על ידה;
• לפני ישיבת השימוע, משען סירבה לבקשתה לקבל פרטים על אודות אותן אמירות המיוחסות לה, למרות שנתבקשה, כמו גם על הדברים שנאמרו למבקשת לכאורה ע”י מר איזון;
• במסגרת הזימון לשימוע נטען כי הכוונה לסיים את העסקתה נובעת מהתבטאויותיה הפוליטיות נגד חיילי צה”ל, מבלי לציין או לנקוב באירוע או מועד ספציפי מסוים שבהם נאמרו אותן אמירות;
• בהודעת הפיטורים משען חזרה בה ממחצית הדברים שיוחסו למבקשת בזימון לשימוע, וכך האמירה “רוצחים” נעלמה;
• בהליך סיום העסקתה של המבקשת נפלו הפגמים הבאים, המחייבים את ביטול ההחלטה:
• על משען חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 12.07.97 (להלן – ההסכם הקיבוצי), ואשר על פיו, המבקשת נמצאת במעמד של עובדת קבועה;
• הוראות פרק 15 להסכם הקיבוצי קובעות, כי לא יפוטר עובד קבוע מן העבודה, אלא לאחר מו”מ עם ועד העובדים, ולאחר שנשלחה לעובד הודעה מוקדמת על פיטוריו, בהתאם לפרק 16 להסכם הקיבוצי. במקרה זה, למבקשת לא ניתנה הודעה מוקדמת כנדרש;
• בפרק 16 להסכם הקיבוצי נקבעו מספר עילות אפשריות לפיטורי עובד: תפקוד לקוי או הפרת משמעת חמורה בעבודה; ביצוע עבירה פלילית; מעילה באמון או מעילה בתפקיד; מחלה תמידית; צמצומים בעבודה; עובד בניסיון על פי שיקול דעת ההנהלה. במקרה דנן, מדובר על פיטורים של עובדת שבחרה להביע את דעתה. פרק 13 להסכם הקיבוצי, שעניינו חובות העובד ומשמעת בעבודה, אינו אוסר הבעת דעה או השקפה פוליטית במקום העבודה ולכן, השמעת דעה פוליטית אינה עילה להשעיה או לסיום העסקה;
• במכתב סיום ההעסקה נכתב לראשונה כי מדובר בעבירת משמעת, וחרף האמור, לא נפתח בעניינה הליך משמעתי, כמצוות פרק 14 להסכם הקיבוצי, הקובע, כי עובד שיפר את המשמעת בעבודה או לא יציית להוראה מפורשת של משען, יפוטר מהעבודה בתיאום עם ועד העובדים לאחר שניתנה לו באותה שנה אזהרה בכתב. עניין זה לא התקיים בעניינה של המבקשת;
• בהתאם לפרק 16 להסכם הקיבוצי, למבקשת מגיעים 3 חודשי הודעה מוקדמת, וזאת לאור העובדה שהיא עובדת למעלה מ- 10 שנים. במקרה זה, הדבר לא נעשה;
• פרק 22 להסכם הקיבוצי קובע מנגנון ישוב חילוקי דעות וקובע, כי במקרה של חילוקי דעות בין משען לבין נציגות העובדים, תובא המחלוקת לבירור והכרעה בין נציגות העובדים ומשען. במקרה של אי הסכמה, יכול כל צד לדרוש שההכרעה תועבר לבירור בפני ועדה פריטטית, או לחילופין, להעביר את המחלוקת בפני בורר. נציגות העובדים, בהתאם להוראות סעיף 15 לפרק 22 בהסכם הקיבוצי היא הוועד הארצי שיכול להעביר את סמכויותיו להסתדרות, כפי שנעשה במקרה זה;
• אשר להשעיה, זו שמורה למקרים קונקרטיים וחריגים שהוגדרו בהסכם הקיבוצי, כגון: מקרה חמור של הפרת משמעת, הפרת משמעת חוזרת לאחר שהעובד הוזהר בכתב, התנהגות בלתי הולמת מצד העובד כלפי ציבור הפונה למשען. בכל אחד ממקרים אלה, על הנהלת משען להודיע בכתב לוועד העובדים ולהעביר מיוזמתה את העניין לבירור בפני רשות השיפוט הארצית לפי תביעת ועד העובדים, או לפי פניית הנהלת משען (סעיף 5 לפרק 14);
• משען לא פעלה בהתאם לאף אחת מההוראות הנ”ל, ולמעשה פעלה בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי.
• לאור כל הפגמים הנ”ל, פיטורי המבקשת לא השתכללו ויש לראות בחוזה העבודה כחוזה שלא בוטל.
• אשר לסעיף 4 לפרק 14, אליו הפנתה משען, זה קובע כי עובד שלא יציית להוראות, או שיפר משמעת בעבודה, משען תנקוט כלפיו באחד מהאמצעים הבאים: בירור התלונה בין העובד, הוועד וההנהלה, מתן התראה בכתב והעתק לוועד העובדים, הפסקת עבודה של עובד עד לקיום בירור בעניין ופיטורים. במקרה דנן, משען פעלה בהתאם לכל אחד מארבעת האמצעים, ולא באחד מהם. לשון אחר, משען הפעילה בגין אותה עילה מספר סנקציות והענישה את המבקשת על אותו מעשה, והכל בניגוד לדין, לפסיקה ולהוראות ההסכם הקיבוצי.
• בניגוד לטענת משען, נציגות העובדים מתנגדת לפיטורים, כפי שבא לידי ביטוי בעמדת ההסתדרות שהוגשה לתיק;
• פיטורי המבקשת בשל אמירותיה הפוליטיות, הם פיטורים שעומדים בניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ”ח-1988 (להלן – חוק השוויון) שכן מדובר בהפליה בשל השקפה אישית ובניגוד לזכות החוקתית של חופש הביטוי.
• אין לראות בהודעת הדוא”ל מיום 10.10.23 כמסמך שיש בו כדי להטיל חובה כלשהי על מי מעובדי משען, ולא כל שכן מכתב אזהרה למבקשת, כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי;
• פיטורי המבקשת אינם מידתיים ונעשו בחוסר תום לב. פיטוריה פוגעים בצורה בלתי מידתית בחופש הביטוי שלה, ומשען שמה עצמה בתפקיד “שוטר דעות”, ועובד שדעותיו אינן מתיישבות עם דעותיה, דינו פיטורים;
• אין מדובר בהתבטאויות שעולות כדי עבירה פלילית או שתוכנן אינו לגיטימי או שעלולות להיות בעלות השלכה על יכולת ביצוע התפקיד. במקרה דנן, האמירות שנאמרו ע”י המבקשת (עליהן, כאמור, הדעות חלוקות), נאמרו במסגרת שיח שנערך בין עובדים, ומדובר בשיח לגיטימי;
• בהליך השימוע נפלו פגמים מהותיים, שכן:
• ההחלטה לסיים את עבודתה של המבקשת התקבלה לפני שהשימוע עצמו נערך, שכן בתום הליך הבירור המזורז שנערך ללא התראה מראש, המבקשת הושעתה מעבודתה;
• חרף בקשות ופניות אל משען, היא סירבה למסור את כל המסמכים והפרטים שבגינם הוחלט לזמן את המבקשת לשימוע בטענה כי הם אינם רלוונטיים, וכי אין מדובר בהליך משפטי. על מנת שזכות הטיעון תהייה אפקטיבית על המעסיק לגלות לעובד את כל המסמכים והמידע הקשורים להליך, והמעסיק אינו יכול לצאת ידי חובתו בכך שהוא קובע שמדובר במסמכים לא רלוונטיים. סירוב משען למסור למבקשת את מלוא המידע והפרטים באשר לטענות כלפיה, במיוחד שעה שמדובר בטענות בדבר התבטאויות שהן “מילה כנגד מילה”, הרי שהדבר יורד לשורשו של ההליך ומהווה פגם מהותי המצדיק את ביטול ההחלטה. ככל שמשען סברה כי אין מקום לעמת את המבקשת באופן ישיר עם העובדים שהעלו כלפיה טענות, היה עליה, לכל הפחות, ליתן לה אפשרות הוגנת וסבירה להתייחס לדבריהם ולהציג את תגובתה המסודרת;
• הסיבה המוצהרת שמשען ציינה בזימון לשימוע היתה כי התבטאויותיה הפוליטיות של המבקשת אינן לגיטימיות; במכתב סיום ההעסקה התברר כי מדובר בהתבטאויות שמהוות פגיעה בביטחון ובבטיחות הדיירים וכי מדובר בהפרת משמעת – שתי עילות שלא צוינו בזימון לשימוע.

תמצית טענות ההסתדרות

23. לטענת ההסתדרות, יש לקבל את הבקשה לסעדים זמניים ולהורות על ביטול פיטורי המבקשת, תוך התניית סיום העסקתה במיצוי ההליכים הקבועים בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים, וזאת מן הטעמים הבאים:

• משען נמנעה מלהציג אסמכתאות לטענות שהיא מייחסת למבקשת, ובכלל זה התעלמה מפניות מפורשות בעניין;
• משען מחויבת בקיום ההליך הקבוע בהסכם הקיבוצי לבירור טענות וחילוקי דעות. הליך זה לא בוצע כדין, חרף דרישת המבקשת ודרישת ההסתדרות;
• עד למיצוי הליך ישוב חילוקי הדעות הקבוע בהסכמים, מנועה משען מלסיים את העסקת המבקשת, ומעשה הפיטורים במקרה זה לא התגבש;
• השעייתה של המבקשת נעשה שלא כדין, וההסתדרות מצטרפת לטענות המבקשת בעניין זה;
• לא נוהל מו”מ עם ההסתדרות לפני או אחרי השימוע ונציגות העובדים הביעה את עמדתה המפורשת בהודעת דוא”ל של יו”ר הסתדרות המעו”ף, מר גיל בר-טל מיום 22.10.23;
• מכתב הזימון לשימוע לא מבהיר על פי איזה סוג הליך פיטורים מתכוונת משען לפעול, שכן נכתב בו: “אנו סבורים כי בנסיבות העניין ולאור תלונות של עובדים בנושא, יש קושי בהמשך עבודתך ופגיעה ביחסי עבודה”;
• בישיבת הבירור המבקשת לא הוזהרה בכתב טרם השעייתה, כי פעולתה אסורה או מהווה עבירת משמעת בכלל;
• קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, והמבקשת מכחישה חלק מהעובדות המיוחסות לה;
• נוכח מורכבות התקופה בה אנו מצויים והרגישות הגבוהה בציבור הישראלי בכלל ובציבור העובדים במשען בפרט, ההסתדרות הציעה כי לצורך בירור כל המחלוקות, לרבות העובדתיות, יקוצר ההליך הקבוע בהסכם הקיבוצי, וכבר בשלב זה יועבר לבירור בפני שופט בדימוס שידון כבורר דן יחיד. משען הודיעה שתשקול את הדברים אך תחת זאת, המבקשת קיבלה מכתב סיום העסקה לאלתר;
• ההסתדרות לא קיבלה עותק ממכתב סיום ההעסקה, ונודע לה על מעשה הפיטורים מהעובדת. במכתב זה נכתב לראשונה כי מדובר בפיטורים מטעמי משמעת, כאשר עבירת המשמעת המיוחסת לעובדת היא פגיעה בעובדים אחרים, בביטחון ובבטיחות שלהם ושל מקום העבודה;
• משען מפרה את ההסכם הקיבוצי החל עליה;
• בתי הדין לעבודה נתנו תמיד מקום של בכורה ליישוב חילוקי דעות באמצעות המנגנונים הקבועים בהסכמים הקיבוציים, ומשען מחויבת לכך.

תמצית טענות משען

24. בתגובתה ובסיכומיה, טענה משען כדלקמן:

• אמירותיה של המבקשת אינן חוסות תחת סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ”ח-1988 (להלן – חוק השוויון) ואין לאמירה, לפיה חיילי צה”ל הם פושעי מלחמה, מקום במרחב הציבורי של מקום עבודה בעת מלחמה. מדובר באמירה שיש בה כדי לסכן את תחושת הביטחון של עובדי משען;
• משען הזהירה את המבקשת מפני שימוש בביטויים פוליטיים במסגרת המרחב הציבורי במקום העבודה, אך המבקשת בחרה להפר את הוראות הממונים עליה, ליצור סערה גדולה ולערער את תחושת הביטחון של העובדים בזמן שהותם במקלט בזמן אזעקה;
• הליכי הבירור והשימוע שמשען ערכה למבקשת התבצעו בנוכחות נציגי ועד העובדים. המבקשת, שהייתה מיוצגת ע”י באי כוחה, סירבה לקבל אחריות על התבטאויותיה וזלזלה בהן תוך הטחת האשמות שווא פוליטיות כנגד משען;
• לאחר שמשען שקלה את מכלול הנסיבות בעניין, היא החליטה על סיום העסקתה של המבקשת בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי, בהסכמת יו”ר ועדת העובדים. משנוצר משבר אמון חמור בין המבקשת לבין משען, אין מקום שביה”ד יתערב בפררוגטיבה הניהולית השמורה למשען בקביעת סטנדרטים והתנהלות הולמת של עובדיו, במיוחד כאשר ניתנה הודעה ואזהרה לעובדים;
• הזכות לחופש ביטוי אינה בלתי מוגבלת, ובענייננו, התבטאויותיה של המבקשת היו פומביות, מתריסות, חמורות, גרמו לסערת רוחות והפכו לשיחת היום. המבקשת לא חזרה בה;
• דברי המבקשת, שנאמרו במרחב המוגן ביום 15.10.23, נאמרו לאחר שמשען הוציאה ביום 10.10.23 “אזהרה/אתראה במייל לכל עובדיה” (סעיף 16 לסיכומי משען);
• בישיבת השימוע הודתה המבקשת לראשונה כי מר איזון נכנס לחדרה לאחר משלוח המייל והתריע בפניה כי המייל נשלח בעקבות דברים שהיא אמרה קודם לכן;
• משעה שהמבקשת הוזהרה כי אין להביע עמדות פוליטיות בשעה קשה זו, ובחרה בכוונת מכוון לומר בפני עובדי משען שנכחו בחדר המוגן כי חיילי צה”ל רוצחים ילדים, הרי שהיא הפרה בכוונה את הנחיות מעסיקתה;
• אין בסיס לטענת המבקשת, לפיה חלק ממגישי המצהירים מטעם משען שמו לעצמם מטרה לסלק אותה ממקום העבודה;
• גם אם נפלו, כדברי המבקשת, פגמים בשימוע, אין בהם כדי להוות עילה לחזרתה לעבודה;
• המבקשת הכירה את הטענות כלפיה לפני ולפנים, והיא מתעלמת מכך שלשיחת השימוע קדמה שיחת בירור, בה הועלו הדברים, ושנית – המבקשת נכחה בחדר האוכל באירוע הראשון ויודעת היטב מי ישב בשולחן ומי היה נוכח במקלט. מכאן שאין בסיס לטענה לפיה משען לא אמרה לה מי מהעובדים אמר מה;
• כפי שאפשר ללמוד מנוסחו של מכתב הזימון לשימוע, הטעמים שעמדו בבסיס הזימון לשימוע לא הצטמצמו לכדי התבטאויות פוליטיות של המבקשת, אלא כללו התייחסות להנחיה/אזהרה שניתנה לכלל עובדי משען, כמו גם למבקשת באופן פרטני ע”י מר איזון, ולהתעקשותה של המבקשת לחזור על דברי הבלע שלה פעם נוספת כאשר שהתה במרחב המוגן, תוך שהיא מפרה את הנחיה שניתנה לה;
• מכתב הפיטורים מצוי בהלימה מלאה לטענות שפורטו בזימון לשימוע;
• משען התאכזבה לגלות גם במעמד השימוע, כי המבקשת מתכחשת לדברים שאמרה, חרף עדויות העובדים וציפתה, כי לכל הפחות, במועד השימוע שהתקיים כשבועיים לאחר שיחת הבירור, כאשר המבקשת כבר מיוצגת, היא תתעשת ותחזור בה מאמירותיה הקשות והמתריסות;
• בהתאם לפסיקה, דרך המלך בפיטורים שלא כדין אינה השבה לעבודה כי אם תשלום פיצויים, והשבה תיעשה במקרים חריגים;
• משען פעלה בהתאם לפרק 14 להסכם הקיבוצי שעניינו משמעת: ראשית זימנה את המבקשת לשיחת בירור בנוכחות מר משאלי (יו”ר ועד העובדים הארצי) והגב’ שרעבי (יו”ר ועד העובדים המקומי) ובנוכחות נציגו של ראש חטיבה בהסתדרות המעו”ף, מר שמואל משה. ההסתדרות הייתה אפוא נוכחת על כל נציגיה בהליך;
• בהתאם להוראות סעיף 4 בפרק 14 להסכם הקיבוצי, המבקשת הושעתה מעבודתה, תוך תשלום שכר מלא עד לישיבת השימוע;
• אין לקבל את פרשנות המבקשת לסעיף 4, לפיו משען מוגבלת רק לאחד מארבעת האמצעים המצוינים בו. מדובר באמצעים שונים שיש לנקוט בהם על פי סדרם בסעיף, אך אין הגבלה על הפעלת יותר מאמצעי אחד, וגם ההיגיון מחייב זאת;
• למבקשת ניתנה אזהרה בהתאם להוראות פרק 16 להסכם הקיבוצי, שכן היא קיבלה את הודעת המייל מיום 10.10.23, הוזהרה ע”י מר איזון וועד העובדים נתן את הסכמתו;
• הליכי הבוררות לפי ההסכם הקיבוצי הם בעניינים כלליים ועקרוניים הנובעים מפרשנות ההסכם הקיבוצי, ואין מקום להחילם בעניינו של עובד ספציפי, בוודאי כאשר קיימת הסכמה מצד ועד העובדים. מעבר לכך, במקרה דנן, העובדת היא זו שפנתה לבית הדין ובכך הביעה את דעתה כי אין לה עניין להעביר את המחלוקת להכרעת בורר יחיד;
• עילות חוקתיות כמו גם זכויות קוגנטיות, אינן יכולות להיות נושא לבוררות, והזכות לחופש הביטוי היא זכות חוקתית. לפיכך, סכסוך זה, בו נטען שפיטורי המבקשת נבעו בשל דעותיה הפוליטיות והשקפת עולמה, תוך פגיעה בחופש הביטוי, אינו יכול להתנהל בהליך של בוררות;
• אין לתת צו מניעה מקום לא הוגשה תביעה עיקרית טרם הדיון, והתובעת טרם עתרה לסעדים קבועים;
• בית הדין אינו מחליף את שיקול דעתו של המעסיק, אשר לו נתונה הפררוגטיבה לנהל את עסקו כראות עיניו. השבת המבקשת לעבודה תגרום לשיבוש של ממש בפעילות משען ועמיתיה של המבקשת, שהיו עדים להתבטאויות קיצוניות ומטלטלות, יאלצו לחיות תחת צו שיפוטי לשוב ולעבוד עם המבקשת. לאור האמור לעיל, לפיכך, מאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה.

דיון והכרעה

25. נקדים ונציין, כי אנו מביעים סלידה עמוקה והסתייגות גמורה מאמירות, לפיהן חיילי צה”ל הם פושעי מלחמה או כי גם חיילי צה”ל הורגים ילדים. אמירות אלה מעוררות סלידה ביתר שאת אל נוכח מעשי הזוועה שאנו עדים אליהם מידי יום – מעשים שעולים כדי פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות שמבוצעים ע”י מחבלי החמאס ושולחיהם.

כל אמירה שיש בה לרמוז על השוואה כלשהי, ראויה לגינוי בכל פה. הדברים נכונים שבעתיים שעה שהם נאמרים במקום עבודה, בו נמצאים עובדים ועובדות שלהם בני משפחה שמשרתים בצה”ל בימים אלה ועושים לילות כימים תוך הקרבת חייהם, פשוטו כמשמעו, למען כלל תושבי המדינה. יחד עם זאת, אמירות אלה, חמורות ומקוממות ככל שיהיו, אינן יכולות להוות צידוק לפיטורים בניגוד לחוק.

כללי

26. נשוב ונזכיר, כי משמדובר בבקשה לסעדים זמניים וקביעות בית הדין הן לכאוריות בלבד, ובהתאם להסכמת הצדדים, נצא מנקודת הנחה, לצורך דיוננו זה, כי המבקשת אכן התבטאה כנגד חיילי צה”ל באופן שמיוחס לה ע”י משען ונותני התצהירים מטעמה.
27. על מערכת יחסי העבודה במשען חל הסכם קיבוצי והוראותיו מחייבות את הצדדים לו. כפי שנבהיר להלן, אנו סבורים, כי משען פעלה בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי בדבר פיטורי עובד, ובנוסף, בהליך הפיטורים המזורז שעשתה, נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, המחייבים את ביטול ההחלטה בדבר פיטורי התובעת, והכל כפי שנפרט להלן.
28. כמו כל מעסיק, משען רשאית ואף חייבת לקבוע נהלי עבודה וקוד התנהגות במקום העבודה. לא ניתן להפריז בחשיבות העניין במיוחד, שעה שמדובר במקום עבודה שעיסוקו הוא ניהול ותפעול מסגרות מגורים לקשישים, לילדים ונוער במצוקה, לרבות בעלי צרכים מיוחדים. ברי, כי אין הכוונה ליצירת סביבת עבודה סטרילית ומלאכותית, וטבעי הדבר כי עמיתים לעבודה יחליפו במהלך יום העבודה דעות, ישתפו בחוויות, כמקובל בסביבת עבודה קולגיאלית. מבלי לגרוע מן האמור לעיל, בעתות משבר ומצוקה חריגים כפי שאנו חווים מאז ה- 07.10.23, מן הראוי שהמעסיק יקבע כללי ‘עשה ואל תעשה’ במקום העבודה בכל הקשור להתבטאויות פוליטיות או להבעת דעות חריגות, וזאת על מנת לאפשר סביבת עבודה שקטה ורגועה לכלל העובדים, תהיה השקפת עולמם אשר תהייה.
29. לפיכך, מן הראוי היה שמשען תפיץ בקרב עובדיה מסמך הכולל כללי התנהגות בזמן חירום, תסביר בדיוק מה מותר, מה אסור ומדוע, תציין כי אי ציות לכללים ייחשב כהפרת משמעת ותפרט מהן הסנקציות שעובדים שלא יישמעו לכללים אלה עלולים להיחשף אליהן. הואיל ומדובר בהגבלה של חופש הביטוי, מן הראוי שהדבר ייעשה תוך ליווי משפטי צמוד, בעצה אחת עם נציגות העובדים, ובמידתיות הראויה, כנהוג במקרים בהם מגבילים זכות חוקתית.
30. הטעם לכך נעוץ בעובדה, שמקום העבודה מהווה מקור פרנסה עבור אנשים שמחזיקים בשלל דעות, חלקן רחוקות מאוד מלב הקונצנזוס (כמו במקרה דנן), ועל כן, יש לנקוט בזהירות במימוש הפררוגטיבה הניהולית ויש לקחת בחשבון את ההשלכה של המגבלות שמוטלות על חופש הביטוי של העובדים על מרקם יחסי העבודה, והכל תוך עידוד היותו של מקום העבודה מגוון מבחינה אנושית ומבחינת דעות מצד אחד, אך גם מוגן ולא פוגעני מצד שני.
31. נפרט להלן את הפגמים שמצאנו בהליך הפיטורים.

הודעת הדוא”ל

32. במקרה שלפנינו, משען משליכה את יהבה על הודעת הדוא”ל של הגב’ הלוי מיום 10.10.23 ולאחר מכן על הדברים שמר איזון אמר למבקשת, וטוענת כי בכך מתמלאת דרישת האזהרה הקבועה בהסכם הקיבוצי. דעתנו שונה, ונבהיר.
33. כאמור לעיל, סעיף 4 לפרק 14 בהסכם הקיבוצי קובע כי עובד שלא יציית להוראות, או שיפר משמעת בעבודה, משען תנקוט כלפיו באחד מהאמצעים הבאים:

• בירור התלונה בין העובד, הוועד וההנהלה;
• מתן התראה בכתב והעתק לוועד העובדים;
• הפסקת עבודה של עובד עד לקיום בירור בעניין;
• פיטורים.

34. האם הודעת הדוא”ל ששלחה גב’ הלוי עומדת בדרישות של הוראה מחייבת, שהפרתה עולה כדי הפרת משמעת? תשובתנו לכך בשלילה, ונבהיר.
35. ההודעה כוללת מספר משפטים הצהרתיים כגון:

• “אנחנו בעיצומו של אירוע קשה, מורכב וכואב”;
• “בימים אלה אנו נדרשים יותר מתמיד לגלות חוסן אישי וארגוני ואורך רוח כלפי העמיתים שלנו לעבודה”;
• הביטחון של העובדים והדיירים עומדים בראש סדר העדיפויות שלנו ובה בעת חשוב לנו לשמור על המשך סדרי עבודה תקינים;
• אנו עובדים לפי הנחיות של פיקוד העורף ונערכים בהתאם להתפתחויות”;

36. לצד משפטים אלה נמצא משפט אחד, הצהרתי אף הוא, שמנוסח בלשון אופרטיבית:

“בעת הנוכחית, כולנו שמים את המחלוקות הפוליטיות בצד” (ההדגשה במקור – א.ש.).

37. אנו סבורים, כי על מנת שמשען תוכל להפעיל את סעיף 4 בפרק 14 בהסכם הקיבוצי, נדרש ממנה לפרסם בקרב העובדים הוראות של ממש, ולצדן לפרט מה הסנקציות הקבועות לנוכח הפרת הוראות אלה. הדבר נכון במיוחד שעה שהאמצעים בהם רשאית משען לנקוט כנגד עובד שמפר את ההוראות, כוללים “הפסקת עבודה של עובד עד לקיום בירור בעניין ופיטורים”.
38. הודעה במייל שכל כולה דקלרטיבית אינה יכולה להיחשב כהוראה מחייבת, וזאת משום שהפעלת הסנקציה האולטימטיבית שיש בידי מעסיק להפעיל – פיטורי עובד – חייבת להיעשות רק לאחר שלא יכולה להיות מחלוקת כי אותו עובד הפר ביודעין הוראה מחייבת של מעסיקו, לאחר שהוזהר על כך ולאחר שהיה מודע לסנקציה שבצד אותה הוראה.
39. המשפט: “בעת הנוכחית, כולנו שמים את המחלוקות הפוליטיות בצד”, אינו נכנס, לאור ניסוחו, להגדרה של הוראה כופה של מעסיק לעובדיו. מעבר לכך, אין בצדו האזהרה הנדרשת לכך שהפרת ההוראה עלולה להוביל למימוש סנקציות כלשהן, לא כל שכן סנקציה של פיטורים. ודוק. בהודעת הדוא”ל ולאחר מכן בזימון לשימוע, משען עצמה לא ראתה לנכון לציין כי מדובר בהפרת משמעת, ולכן שגתה כאשר הסתמכה על הודעה זו כעל הוראת מעסיק מחייבת, שהופרה.

שיחת הבירור

40. לא מצאנו כל התייחסות בכתובים לכך שמשען שקלה את התנצלותה של המבקשת בשיחת הבירור, שם, כזכור היא אמרה (ההדגשות אינן במקור – א.ש.):

“דיברו משהו ועניתי, התייחסתי למה שאמרו ונאמרה דעה מפי משהי ונכון שלא הייתי צריכה להגיב כך, אני מצטערת”.

ולאחר מכן:

“לא דיברתי על חיילי צה”ל. אני גם עושה דברים בזמן המלחמה, מתנדבת באקספו אורזת”.

מיד לאחר דבריה אלה, הודיעה לה הגב’ הלוי: “החלטה כרגע שאת מושעית לביתך עד להודעה חדשה”, ולמחרת היום, קיבלה המבקשת מכתב זימון לשימוע לפני סיום העסקתה.

41. במקורותינו נאמר: “מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם” (ספר משלי). יש להצטער שמשען לא ראתה לנכון כבר בשלב זה לסיים את העניין תוך דרישה שהמבקשת תביע את התנצלותה גם בפני אותם עמיתים לעבודה ששמעו את דבריה ושחוו סערת רגשות כה גדולה בעקבות דברים אלה. יש להניח שפעולה זו הייתה מביאה את העניין לסיומו בעודו באיבו.

הליך השימוע

42. משען, וטעמיה עמה, החליטה לזמן את המבקשת ללא דיחוי לישיבת שימוע, ובזימון ציינה כי הזימון נעשה “לאור התבטאויותיך הפוליטיות בימים האחרונים כנגד חיילי צה”ל (ובכלל זה כינויים “רוצחים” ו”פושעי מלחמה”), וזאת לאחר שהחברה הבהירה בבירור – בהודעת דוא”ל […]”.

בהמשך מכתב הזימון נכתב:

“בבירור שנערך עמך ביום ה- 16.10.23 לא סיפקת הסברים מניחים את הדעת” (סעיף 6 למכתב הזימון), ובהמשך:

“אנו סבורים כי בנסיבות העניין ולאור תלונות של עובדים בנושא, יש קושי בהמשך עבודתך ופגיעה ביחסי העבודה” (סעיף 7 למכתב הזימון).

43. כאן, לטעמינו מצוי פגם נוסף בהליך פיטוריה המזורז והחפוז של המבקשת. אין כל אזכור להפרת משמעת חמורה, ומשען שבה ומתייחסת להודעת הדוא”ל מיום 10.10.23 כאל הוראה מחייבת שניתנה כדין, והופרה. יתרה מכך, הקביעה כי המבקשת לא סיפקה הסברים מניחים את הדעת, מתעלמת מכך שבישיבת הבירור המבקשת טענה כי אמרה את הדברים בתגובה לאמירה שנאמרה, כי היא לא הייתה צריכה להגיב כך, וכי היא מצטערת. כמו כן, יש התעלמות מהכחשתה של המבקשת את הדברים שיוחסו לה בנוגע לחיילי צה”ל.
44. אשר לישיבת השימוע עצמה, אנו סבורים, כי זכות הטיעון של המבקשת נפגעה באופן בסיסי מכך שלא נמסרו לה פרטים על אודות העובדים שייחסו לה את האמירות, אותן היא מכחישה. יש לזכור כי המבקשת ובאי כוחה נחשפו לראשונה  לעדויותיהם של אותם עובדים לראשונה במסגרת כתב התשובה שמשען הגישה לתיק ביה”ד.
45. צודקת משען, כי ישיבת השימוע אינה דיון משפטי במובן זה, שלא אמורים לחקור במהלכה עדים. יחד עם זאת, מדובר בהליך שתנאי מוקדם לקיומו הוא מתן אפשרות ניאותה לעובד שזומן להתמודד עם ראיות שהמעסיק עצמו עושה בהן שימוש בבואו לקבל החלטה על המשך עתידו התעסוקתי של עובד. הדבר נכון במיוחד שעה שקיימת מחלוקת עובדתית מהותית בין הצדדים.
46. ודוק. בסעיף 7 לזימון לשימוע נכתב: “אנו סבורים כי בנסיבות העניין ולאור תלונות של עובדים בנושא, יש קושי בהמשך עבודתך ופגיעה ביחסי העבודה” (ההדגשה אינה במקור – א.ש.). אנו סבורים כי המבקשת הייתה זכאית לקבל מידע קונקרטי הכולל פרטים כגון: מה תוכן התלונות הספציפיות, ומי הלין עליה, וזאת במטרה לאפשר לה להתגונן בפני תלונות אלה.
47. אין בידינו לקבל את טענת משען, לפיה המבקשת ידעה במי המדובר מן הטעם שהיא היתה נוכחת בעצמה באירועים ולכן לא היה במידע כדי להוסיף לה דבר. יש לזכור כי אחת מהטענות המרכזיות של משען כלפי המבקשת היא כי אמירותיה יצרו אווירה קשה במקום העבודה ופגעו בתחושת הבטיחות והביטחון של הדיירים ושל העובדים. ודוק. במכתב סיום העסקתה של המבקשת, שבה משען וציינה כי “כפי שאמרנו, מספר עובדים שמעו זאת ואישרו זאת בפני הנהלת החברה, טרם זימונך לשימוע ולאחר מכן. (ההדגשה אינה במקור – א.ש.)”
48. בנקודה זו, אנו מקבלים את טענת המבקשת, לפיה על מנת שזכות הטיעון תהייה אפקטיבית על המעסיק לגלות לעובד את כל המידע הרלוונטי להליך, והוא אינו יכול לצאת ידי חובתו בכך שהוא קובע ביחס למידע מסוים או למסמכים מסוימים כי הם אינם רלוונטיים, במיוחד שעה שמדובר בטענות בדבר התבטאויות שהן “מילה כנגד מילה” ועל המעסיק לשקול לאיזו גרסה הוא מאמין. ואכן, במכתב סיום העסקתה של המבקשת, נכתב בסעיף 1, כי “מספר עובדים מסר לחברה, כי אלו הדברים שנאמרו מפיך ואנו סומכים ובוטחים בכך“. ובהמשך: “אנו רואים בחומרה את ניסיונך לטעון טענות שאינן נכונות ולנסות לשנות את הדברים שהיו” (שתי ההדגשות אינן במקור – א.ש.).
49. למען הסר ספק, נבהיר, כי אין כוונתנו לכך שמשען הייתה צריכה לאפשר למבקשת להתעמת במהלך ישיבת השימוע עם אותם עובדים או לאפשר את חקירתם הנגדית, ואולם, חובה היה על משען להביא עדויות בכתב, כפי שממילא עשתה זמן קצר לאחר מכן שעה שהגישה את תצהיריהם של אותם עובדים, ולמצער, לתת למבקשת ולבאי כוחה פרטים לגבי איזה עובד מייחס למבקשת אמירה כזו או אחרת, וזאת על מנת לאפשר לה ליתן את התייחסותה הפרטנית לכל עדות שכזו. החלטתה של משען לבכר את גרסאות העובדים על פני גרסת המבקשת, נעשתה תוך קיפוח זכותה של המבקשת להתגונן כראוי כנגד אותן עדויות שבאותה עת היו עלומות מבחינת המבקשת ובאי כוחה, ואנו סבורים כי מדובר בפגם היורד לשורשו של הליך השימוע.
50. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, נציין עוד, כי אנו מקבלים את עמדת המבקשת, לפיה אין הלימה בין הסיבה המוצהרת שצוינה במכתב השימוע – התבטאויותיה הפוליטיות של המבקשת חרף בקשת הגב’ הלוי לשים לעת הזו דעות פוליטיות בצד, לבין מכתב סיום ההעסקה, בו נכתב כי התבטאויותיה מהוות “פגיעה בעובדים אחרים, בביטחון ובבטיחות שלהם [ו]של מקום העבודה”, ובסעיף 10 – כי פיטוריה נובעים מעבירת משמעת. כאמור לעיל, מכתב הזימון לשימוע היה צריך לכלול באופן ברור את הטענה כי מבחינת משען מדובר בהפרת משמעת שהסנקציה הקבועה בצדה – פיטורים. משהדבר לא נעשה, מדובר בפגם מהותי.
51. די לנו בכל האמור לעיל, כדי לקבוע כי הליך הפיטורים נעשה שלא כדין ולכן דינו להתבטל, ואולם, בכך לא סגי, הואיל ואנו מקבלים את טענת המבקשת ואת טענת ההסתדרות, כי נפלו פגמים נוספים בהליך הפיטורים הקשורים להפרתו של ההסכם הקיבוצי. להלן, נתייחס לכך בתמצית.

הפרת ההסכם הקיבוצי

52. אין חולק כי המבקשת היא עובדת קבועה, ועל כן, חלות עליה הוראות פרק 15 להסכם הקיבוצי הקובעות, כי לא יפוטר עובד קבוע מן העבודה, אלא לאחר מו”מ עם ועד העובדים, ולאחר שנשלחה לעובד הודעה מוקדמת על פיטוריו, בהתאם לפרק 16 להסכם הקיבוצי.
53. פרק 16 להסכם הקיבוצי קובע מספר עילות אפשריות לפיטורי עובד:

• תפקוד לקוי או הפרת משמעת חמורה בעבודה;
• ביצוע עבירה פלילית;
• מעילה באמון או מעילה בתפקיד;
• מחלה תמידית;
• צמצומים בעבודה;
• עובד בניסיון על פי שיקול דעת ההנהלה.

54. במקרה דנן, רק בסעיף 10 למכתב הפיטורים נכתב כי פיטורי המבקשת הם בשל עבירת משמעת. עוד נאמר כי פיטוריה ייכנסו לתוקף באופן מידי, היינו, ללא מתן הודעה מוקדמת.
55. כפי שכבר פסקנו לעיל, הזימון לשימוע לא כלל עילה של הפרת משמעת, ובוודאי לא הפרת משמעת חמורה, כמצוות פרק 16. מקובלת עלינו עמדת המבקשת ועמדת ההסתדרות, לפיה פרק 13 להסכם הקיבוצי, שעניינו חובות העובד ומשמעת בעבודה, אינו אוסר הבעת דעה או השקפה פוליטית במקום העבודה ולכן, השמעת דעה פוליטית כשלעצמה, מקוממת ככל שתהיה, אינה כשלעצמה עילה להשעיה או לסיום העסקה. נציין בהקשר זה, כי פרק 16 להסכם הקיבוצי קובע כי עובד שיפר את המשמעת בעבודה או לא יציית להוראה מפורשת של משען, יפוטר מהעבודה בתיאום עם ועד העובדים לאחר שניתנה לו באותה שנה אזהרה בכתב. עניין זה לא התקיים בעניינה של המבקשת, ואין בידינו לקבל את טענת משען, כי הודעת הדוא”ל ושיחתו של מר איזון עם המבקשת בסמוך לאחר שליחת ההודעה, עונות על הדרישה של “אזהרה בכתב”.
56. בנוסף, גם הוראתו של פרק 16 להסכם הקיבוצי, הקובע כי לעובדת במעמדה של המבקשת מגיעים 3 חודשי הודעה מוקדמת, הופרה; זאת ועוד.
57. פרק 22 להסכם הקיבוצי קובע מנגנון ישוב חילוקי דעות וקובע, כי במקרה של חילוקי דעות בין משען לבין נציגות העובדים, תובא המחלוקת לבירור והכרעה בין נציגות העובדים ומשען. במקרה של אי הסכמה, יכול כל צד לדרוש שההכרעה תועבר לבירור בפני ועדה פריטטית, או לחילופין, להעביר את המחלוקת בפני בורר.
58. במקרה זה, מוכנים אנו לקבל את עמדתה של משען, כי בזמן אמת הסתמכה על הסכמתו של ועד העובדים ולכן מנגנון יישוב חילוקי הדעות, כלל לא היה רלוונטי. אלא שמשעה שהובהר למשען, כי הארגון היציג סבור כי נפלה טעות בעמדת ועד העובדים, ולאחר שההסתדרות שטחה את נימוקיה וטיעוניה ביחס לאותה טעות, מן הראוי היה שמשען תשוב ותשקול את צעדיה ותפעל בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המחייבות אותה.
59. לא נעלמה מעינינו טענתה העקרונית של משען לפיה מדובר ממילא במחלוקת סביב חופש הביטוי שהנו זכות חוקתית, ובתור שכזו אינה ראויה להתברר בפני בורר, בהתאם להלכה הנוהגת, לפיה זכויות קוגנטיות וחוקתיות צריכות להתברר בבית הדין בלבד. אין בידינו לקבל את עמדה זו, משום שמשען עצמה ציינה במכתב הפיטורים כי מדובר בעבירת משמעת, וממילא קיימת מחלוקת עובדתית האם האמירות המיוחסות למבקשת נאמרו על ידה, אם לאו. בירור העניין אפוא הוא עובדתי-משפטי וליבת הסכסוך אינה סוגיית חופש הביטוי במקום עבודה, כי אם טענה בדבר הפרת משמעת לכאורה – כך לעמדת משען עצמה.

אחרית דבר

60. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי בשל הפגמים הרבים שנפלו בהליך פיטוריה של המבקשת, פיטוריה לא השתכללו, ויש לראות בחוזה העבודה כחוזה שלא בוטל. בהתאם לכך, אנו מורים על ביטול החלטת משען לפטר את המבקשת.
61. יחד עם זאת, בהתאם להצעת ההסתדרות, ככל שמשען עומדת על החלטתה לפטר את המבקשת, רשאית היא לעשות כן בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, ובהתאם לדין, לרבות בדרך המקוצרת שהוצעה ע”י ההסתדרות, בשים לב לנסיבות.
62. שאלת ההוצאות תידון במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, י”ז כסלו תשפ”ד, (30 נובמבר 2023), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%A1%D7%A2-%D7%A9-20572-11-23

PDF

החלטה של אורן שגב לא לעכב ביצוע החזרתה של קראוס לעבודה

שימו לב.  יעל שילוני ההסתדרות טוענת שאין סיכוי לערעור ויש להחזיר מיידית את קראוס לעבודה.  משען הגישה תצהירים של עובדים שהם לא יכולים לעבוד יחד עם תומכת נוחבה אבל השופט אורן שגב אמר שהם סתמיים ולא משכנעים.

כמו כן הוא טען שקראוס לא הפרה חובת אימון ושהמעסיקה היא זו שיוצרת משבר אימון מאולץ.

עו”ד אריאל שמר טען ש “לימור קראוס היא בת 61 ו”אם יחידנית”…. “הבקשה היא המשך ישיר להתנהלות חסרת תום הלב, חסרת ההגינות וחסרת ההיגיון” של המעסיקה” ו”משען היא זו שיצרה ועדיין יוצרת במו ידיה משבר אמון מדומה, וממילא לא משבר אמון הוא זה שעמד בבסיס ההחלטה לזמן את הגב’ קראוס לשימוע, או בבסיס ההחלטה לפטרה. כך או כך, אין מדובר במילת קסם, ומשבר אמון הוא רק שיקול אחד שיש לקחתו בחשבון, לצד שיקולים נוספים”.

יעל שילוני מההסתדרות טענה שמשען “דרסה את מנגנוני הבירור וסיום ההעסקה הקבועים בהסכם הקיבוצי, אשר גם מכוחם, המבקשת לא היתה אמורה לשהות בביתה עד לסיום הבירור”…. וההליך לקוי ב”אי חוקיות השעייתה של הגב’ קראוס עובר לקבלת ההחלטה על פיטוריה, ובאשר למאזן הנוחות טענה, כי לא ייגרם כל נזק למשען מהשבת הגב’ קראוס לעבודה”.

השופט אורן שגב קבע ש”השבתה לעבודה לא תגרום לכאורה למי מהם הפרעה למהלך עבודתו התקין. כך, גם לא מצאנו כל בסיס לטענה, כי השבת הגב’ קראוס לעבודתה תפגע בבטיחות העובדים”.

“הנזק שנגרם למבקשת מאז ההחלטה החפוזה והשגויה על פיטוריה, גדול מהנזק הערטילאי לו טוענת משען, שכן למקרא הבקשה  לעיכוב ביצוע, דומה כי משען סימנה את הגב’ קראוס כ’אויבת הציבור’ שתגרום חלילה לכאוס במקום העבודה. למרבה הצער, במקום לנסות ולגרום ללהבות לשכוך במטרה לאפשר את חזרתה של גב’ קראוס למקום העבודה בו היא עובדת כ- 11 שנים לשביעות רצונם של מעסיקיה, משען ממשיכה ללבות את האש, שלא לצורך”.

הבנתם את זה?  השופט טוען שעובדת שאומרת שצה”ל רוצח ילדים זה “לשביעות רצונם של מעסיקיה” – אותם מעסיקים שאמורים בפה מלא שאחת כזו מקומה בעזה ולא בארץ…. וזה “לשביעות רצונם”……

וזו ההחלטה:

                                                                                                            03 דצמבר 2023

החלטה

1. לפנינו בקשת משען לעכב את ביצועה של ההחלטה שניתנה ביום 30.11.23, לפיה התקבלה בקשת הגב’ קראוס למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריה (להלן – ההחלטה). דין הבקשה להידחות ולהלן נימוקינו.
2. לטענת משען, בכוונתה להגיש בקשת ערעור לבית הדין הארצי, שכן גם אם בי”ד זה סבור, כי נפלו פגמים בהחלטה לפטר את הגב’ קראוס, אין בכך כדי לכפות על הצדדים יחסי עבודה, ובהחלטתו, בית הדין לא דן בטענות משען בעניין מאזן הנוחות ובנזק שייגרם למשען שבעטיו לא יתאפשרו יחסי עבודה תקינים, לאור משבר האמון שנוצר בין הגב’ קראוס לבין עובדי משען, ששמעו את התבטאויותיה כנגד חיילי צה”ל. הדבר נכון במיוחד שעה שהגב’ קראוס, ש”יכולה היתה ביוזמתה להתנצל בפני העובדים”, בחרה שלא לעשות כן, ובכך “יצרה מציאות עבודה שאינה אפשרית אופרטיבית”. עוד הוסיפה, כי באופן שגוי הציע בית הדין כי היה על משען להציע למבקשת להתנצל “(הגם שהיא הכחישה את דבריה) והגם שהיה בידה להתנצל באופן עצמאי” (סעיף 4 לבקשה לעיכוב ביצוע).
3. מכאן, לטענת משען, מדובר על אכיפת יחסי עבודה, שעה ש”משען סבורה כי השבתה של העובדת לעבודה תגרום לשיבוש של ממש בפעילות התקינה של מקום העבודה…” (סעיף 5 לבקשת עיכוב הביצוע).
4. עוד הוסיפה, כי סיכויי הערעור טובים, ובכל מקרה מן הראוי שבית הדין הארצי ייתן את דעתו לסוגיה של החלפת שיקול דעתו של המעסיק ולסוגיה של אכיפת יחסי עבודה תוך יצירת סביבת עבודה שאינה אפשרית. למשען ייגרם נזק בתפקוד התקין של מקום העבודה, כשמנגד אם ביצוע ההחלטה יעוכב, ישולם שכרה של גב’ קראוס ולא ייגרם לה נזק, שכן ממילא היא אינה נמצאת בעבודה מזה כחודש וחצי.
5. לטענת גב’ קראוס, הבקשה אינה מגלה עילה ואין היא אלא “המשך ישיר להתנהלות חסרת תום הלב, חסרת ההגינות וחסרת ההיגיון” של משען.
6. אשר לסיכויי הערעור, אלה קלושים, שכן ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטה למתן סעדים זמניים. מדובר בשיקול דעת נרחב של הערכאה הדיונית, והתערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר שיקול הדעת הופעל מתוך טעות בדין או בעובדה.
7. הטיעונים בבקשת הערעור אינם אלא חזרה על טענות שנטענו באריכות, ונדחו, ומשען לא הצביעה על טעות בשיקול דעתו של בית דין זה.
8. ביה”ד קבע כי בהליך פיטוריה של הגב’ קראוס, נפלו פגמים משמעותיים אשר יורדים לשורשו של עניין, בין היתר בכך שהפיטורים נעשו בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי, ובניגוד לדיני השימוע.
9. בית הדין אכן אינו אמור להחליף את שיקול דעתו של המעסיק, ואולם, שעה שנפסק כי החלטת הפיטורים נתקבלה תוך חריגה מסמכות, או חריגה מכללי הצדק הטבעי, או שהיא נגועה בשיקולים זרים, או בחוסר מידתיות קיצונית, בית הדין רשאי ואף חייב להתערב בה, כפי שנעשה במקרה זה.
10. משען היא זו שיצרה ועדיין יוצרת במו ידיה משבר אמון מדומה, וממילא לא משבר אמון הוא זה שעמד בבסיס ההחלטה לזמן את הגב’ קראוס לשימוע, או בבסיס ההחלטה לפטרה. כל או כך, אין מדובר במילת קסם, ומשבר אמון הוא רק שיקול אחד שיש לקחתו בחשבון, לצד שיקולים נוספים.
11. מאזן הנוחות נוטה לטובת הגב’ קראוס, שנעדרת ממקום עבודתה זמן קצר יחסית, והיעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע תכשיר, הלכה למעשה, את פיטוריה הלא חוקיים. כאמור, מדובר בעובדת שעבדה לשביעות רצון מעסיקיה 11 שנה, בת 61 ואם יחידנית. מתחים וחיכוכים הנם חזון נפרץ במקומות עבודה, וממילא הגב’ קראוס עבדה תקופה ממושכת מביתה ויכולה לבצע את עבודתה באתרים אחרים של משען בתל אביב, כך שכל טענות משען בהקשר זה מוגזמות.
12. לטענת ההסתדרות, דין הבקשה להידחות, ו”מכלול הסיטואציה, בה המבקשת נמצאה בביתה ולא בעבודה הולדתו בחטא על ידי המשיבה 1, אשר דרסה את מנגנוני הבירור וסיום ההעסקה הקבועים בהסכם הקיבוצי, אשר גם מכוחם, המבקשת לא היתה אמורה לשהות בביתה עד לסיום הבירור, אלא בנסיבות ובהליך הקבועים שם (שלא התקיימו)…”.
13. ההסתדרות שבה בתמצית על טענותיה בדבר אי חוקיות השעייתה של הגב’ קראוס עובר לקבלת ההחלטה על פיטוריה, ובאשר למאזן הנוחות טענה, כי לא ייגרם כל נזק למשען מהשבת הגב’ קראוס לעבודה. ביצוע הליך תקין, גם אם מזורז, כפי שההסתדרות הציעה, יכול להועיל באופן ניכר ליחסי העבודה במשען, לרבות בהקשר הספציפי של התנהלות ראויה ותקינה של מקום עבודה בזמן חירום.
14. הטענה כי השבתה לעבודה תגרום לשיבוש של ממש בפעילות התקינה של משען אינה מפורטת, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מגובה בתצהיר. הרחקתו של עובד ממקום העבודה מקטינה את סיכויי השתלבותו במקום העבודה ככל שחולף הזמן ממועד ההרחקה, ומכאן, ששיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת הגב’ קראוס. הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שעמדת ארגון העובדים היא כי ההרחקה נעשתה שלא כדין, תוך הפרת ההסכם הקיבוצי.
15. סיכויי הערעור אינם גבוהים, אל נוכח “אופן ביצוע סיום ההעסקה, החל מאי-העברת מלוא האסמכתאות והטענות לרשות העובדת ולמשיבה 2 ערב השימוע, ועבור בהפרת הוראות ההסכם הקיבוצי כבר בשלב ההשעיה, וגם בשלב סיום ההעסקה” (סעיף 6 לתגובת ההסתדרות).

אשר להכרעתנו

16. דין הבקשה להידחות.
17. אשר לשאלת מאזן הנוחות. לתגובתה לבקשה למתן סעדים זמניים, צירפה משען לא פחות מ- 8 תצהירים, מתוכם 2 תצהירים מטעם הגב’ הלוי.
18. למעט הגב’ הלוי, שהתייחסה לשאלת חזרתה האפשרית של הגב’ קראוס לעבודה, לא מצאנו כל התייחסות מטעם העובדים עצמם – אותם עובדים שבשמם משען טוענת. בתצהירה הראשון טענה הגב’ הלוי כך:
19. בתצהיר המשלים מטעמה, שבה וטענה בסעיף 17: “המבקשת אינה יכולה לשוב לעבודה. לא כעת ולא בכלל. הנזק שנוכחותה גרמה לעובדי משען הוא גדול ואיננו יכולים לאפשר זאת”.
20. כזכור, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה מגישי התצהירים לא ייחקרו, ועל כן, הגב’ הלוי לא עומתה עם האמירות שבתצהירה, ואולם, חשוב מכך, לא מצאנו בשום תצהיר נוסף, לרבות בתצהירו של מר איזון, מנהלה הישיר של הגב’ קראוס, כל התייחסות לטענה כי השבתה לעבודה תגרום לכאורה למי מהם הפרעה למהלך עבודתו התקין. כך, גם לא מצאנו כל בסיס לטענה, כי השבת הגב’ קראוס לעבודתה תפגע בבטיחות העובדים.
21. זאת ועוד. אנו סבורים כי הנזק שנגרם למבקשת מאז ההחלטה החפוזה והשגויה על פיטוריה, גדול מהנזק הערטילאי לו טוענת משען, שכן למקרא הבקשה לעיכוב ביצוע, דומה כי משען סימנה את הגב’ קראוס כ’אויבת הציבור’ שתגרום חלילה לכאוס במקום העבודה. למרבה הצער, במקום לנסות ולגרום ללהבות לשכוך במטרה לאפשר את חזרתה של גב’ קראוס למקום העבודה בו היא עובדת כ- 11 שנים לשביעות רצונם של מעסיקיה, משען ממשיכה ללבות את האש, שלא לצורך, ולשים בפי עובדיה טענות שאף אחד מהם לא מצא לנכון לכלול מרצונו החופשי בתצהירו.
22. לא נעלמה מעינינו כוונת משען להמשיך ולשלם לגב’ קראוס את שכרה כל עוד אין החלטה בבקשת רשות הערעור, ואולם, נזכיר, כי זכותה של הגב’ קראוס אינה מתמצית בקבלת שכר, כי אם בזכותה לעבוד ובכבודה כאשה עובדת. זכות זו אינה ניגפת מפני העובדה שהיא התבטאה באופן פוגעני, לטענת משען, והדברים נכונים בבחינת קל וחומר אל נוכח הפגמים הרבים והמהותיים שנפלו בהליך פיטוריה, לרבות התעלמות מוחלטת מהתנצלותה בישיבת הבירור.
23. אשר לסיכויי הערעור, לא השתכנענו כי הם גבוהים, מן הטעם שבבקשה לעיכוב ביצוע, שבה משען על אותן טענות ממש, אותן מצאנו לדחות במסגרת ההחלטה. לפיכך, משלא הובא כל נימוק חדש, משפטית או עובדתית, הבקשה לעיכוב נדחית גם מן הטעם הזה.
24. משבר האמון שנוצר לדברי משען נראה בעינינו מלאכותי ומאולץ, שכן יש לזכור כי המבקשת לא הפרה את חובת האמון שלה כלפי משען. ‘חטאה’ מתמצה בכך, שבשני מקרים פגעה בחלק מעמיתיה באופן בו התבטאה בנוכחותם כנגד חיילי צה”ל. נשוב ונזכיר כי גב’ קראוס מכחישה את הדברים המיוחסים לה, ובהתאם להחלטתנו, אף לא ניתנה לה הזדמנות ניאותה להתגונן בפני הטענות שהובילו לפיטוריה.
25. אל מול אמירותיה החמורות של גב’ קראוס (בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים), ניתן וראוי לאפשר לה כיום, להתנצל בפני עמיתיה לעבודה, במיוחד, כשמנגד, מבחינת משען, האפשרות היחידה היא פיטוריה בגין 61 לאחר 11 שנות עבודה מסורות.
26. אכן, כדברי משען, גב’ קראוס מכחישה שהדברים נאמרו על ידה בנוסח שמיוחס לה, ואולם, אין הדבר מאיין את האפשרות שהיא תתנצל בפני חבריה שסבורים כי אלו הם הדברים שאמרה, משאין חולק כי הם נפגעו מהם עמוקות, ובצדק.
27. כפי שבא לידי ביטוי בהחלטה על ביטול פיטוריה, בית דין זה מצפה ממשען שתזנח את גישתה של ‘ייקוב הדין את ההר’, ושתשים לנגד עיניה גם את עתידה התעסוקתי של הגב’ קראוס, תוך מתן האפשרות שהיא תתנצל בפני עמיתיה.
28. לסיום, נזכיר את שנאמר בתלמוד ביחס לעכן במהלך כיבוש יריחו – “ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא“. ראוי לה למשען שתיקח את הדברים לתשומת לבה, במיוחד בימים קשים אלה, בהם כולנו מתמודדים עם משבר לאומי ואישי עמוק.
29. לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
30. הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בסוף ההליך.

ניתנה היום, כ’ כסלו תשפ”ד, (03 דצמבר 2023), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

PDF