זו השופטת מיכל אגמון גונן, אחת מבהמות המגדר הקליניות והרעילות ביותר במערכת השפיטה הישראלית. להבדיל מאחרות שמסתירות את שנאתן לגברים, מיכל אגמון גונן לא מתביישת להצהיר בפה מלא שהיא שונאת גברים, ושבאולמה היא דופקת כל גבר רק בגלל שהוא גבר. היא גם נותנת את הסיבה: אין מספיק נשים בעמדות מפתח, והנשים מרוויחות רק 70% מהמשכורת של גבר על אותה משרה.

ראו בערב העיון ליום האישה 2021 בו הופיעה השופטת גם כאשר עו”ד ברוריה לקנר מזכירה לשופטת מיכל אגמון גונן שהייתה לנו גולדה מאיר ראש ממשלה והיו לנו 3 נשיאות בית משפט עליון פמיניסטיות רדיקליות ביותר בזו אחר זו (דורית ביניש, מרים נאור, וכעת אסתי חיות) מיכל אגמון גונן עונה ש”אסור לנוח על זקרי הדפנה” והיא ממשיכה לטעון שרק קומץ, מיעוט של כמה נשים פריבילגיות (כמוה) הגיעו למעמד בכיר וזה לא משנה את העובדה שנשים במדינת ישראל הן מסכנות, חלשות, נלחמות בתקרות זכוכית, לא מצליחות להגיע להישגים, ותמיד על כל אישה יש גבר שמנהל אותה ומרוויח יותר ממנה. כך על פי השופטת הפמינאצית מיכל אגמון גונן.

בהרצאה זו תוכלו לשמוע את השופטת מדקלמת נתונים סטטיסטיים שקריים שמופצים ע”י שדולת הפמינאציות כאילו זו אמת לאמיתה, כאשר ברור לכל השומע שמדובר בשקרים פמיניסטיים מובהקים. זה לא מפריע לשופטת הזו להאמין שנשים זה מיעוט מופלה ושקיימת קנוניה בין כל הגברים הישראלים לדפוק את כל הנשים. זו הסיבה לכך שהיא באולמה דופקת גברים.

יש לשופטת מיכל אגמון גונן גם טענות נגד צה”ל שלא מעריך מספיק את התרומה של נשים להגנת המולדת.  כנראה השופטת מיכל אגמון גונן לא ביקרה בבית עלמין צבאי ולא ספרה כמה מצבות יש עם שמות גברים, וכמה חיילות מתו על קידוש המולדת.

בעברה מיכל אגמון גונן הצטרפה למחלקת החקיקה של משרד המשפטים. היא טענה ש”במגזר הפרטי בכך שכאם עובדת הופלתה לעומת עמיתיה הגברים”. במהלך עבודתה בוועדה פגשה את השופט אהרן ברק. כשהתמנה לנשיא בית המשפט העליון, מונתה אגמון-גונן לעוזרת משפטית שלו ולרשמת. בשנת 1996 מונתה לרשמת בית המשפט העליון ולכהונת שופטת בית משפט השלום בירושלים. אגמון-גונן הגישה את מועמדותה לכהונת שיפוט בבית המשפט המחוזי פעמיים מאז 2004, אך לא נבחרה למשרה. באחת הפעמים הגיש השופט דן ארבל לוועדה לבחירת שופטים התנגדות למינויה. אגמון-גונן שקלה לפרוש מתפקידה, ואף הגישה את מועמדותה לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים (אותה הסירה בהמשך). בשנת 2007 הגישה שוב את מועמדותה לבית המשפט המחוזי, אך הפעם, על פי המלצתה של דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, פנתה לבית המשפט בתל אביב. באפריל נבחרה לתפקיד, והחלה לכהן בו ביוני.

בויקיפדיה נכתב עליה שהיא הטילה עונשי מאסר קשים ביותר על גברים, ובית משפט מחוזי הפך את ההחלטות שלה. בגלל שהייתה שופטת בעייתית ביותר בתחום הפלילי העבירו אותה למחלקה כלכלית. “מיכלאגמון-גונן נקלעה לעימות משפטי עם בית המשפט המחוזי בירושלים, המשמש כערכאת ערעור על בית משפט השלום בו כיהנה. לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים הפך פסק דין שכתבה, שבו לא אישרה הסדר טיעון שכלל עונש של מאסר על תנאי לגבר מכה, העדיפה להתבסס על פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב. במקרה נוסף שבו דנה בהסדר טיעון בנסיבות דומות, קבעה כי “חוסר האחידות בקביעת עונשם של נאשמים פוגעת בשוויון הנאשמים לפי החוק, ודומה כי אף בשוויון הקורבנות בפני החוק. חוסר האחידות בין עונש מאסר בעבודות שירות שהטיל בית המשפט המחוזי בפרשת מחתסב לבין עונש מאסר בפועל שהוטל, בניגוד לעסקת טיעון בפרשת בן אריף, בולט לעין. לטעמי, נשות ירושלים זכאיות להגנה ראויה על גופן ונפשן כנשות תל אביב-יפו, וגברים מכים מירושלים ראויים לענישה שווה לזו המוטלת על חבריהם שבתל אביב”. בשנת 2007 פרסמה השופטת אגמון-גונן יחד עם פרופ’ ענת פירסט מאמר בנושא:”המכונית שווה יותר?! הענישה בעבירות אלימות נגד בנות זוג” בספר “עיונים במשפט מגדר ופמיניזם”, בעריכת דפנה ברק ארז“.

באוגוסט 2017 קבעה אגמון-גונן כי יש לסגור מועדוני חשפנות במתחם הבורסה ברמת גן משום שתוכנית בניין עיר למתחם מאפשרת להפעיל בו מועדוני בידור, אך מופעי חשפנות אינם נחשבים “בידור” מכיוון שכרוכים בהם “ביזוי, החפצת נשים ופגיעה בכבודן”.