משטרת ב”ש מחפשת איך לדפוק דו”לחות לאזרחים על שטויות.  עו”ד אור בן שאנן נהגה ברכב והסתכלה בוייז.  שוטר תעבורה עצר אותה ודפק לה דו”ח.  בדו”ח נרשם שהיא אמרה לו אתה לא בסדר ושהיא הסתכלה בווייז.  המ”ש 1178-03-21. 

עו”ד אור בן שאנן החמיצה את המועד של 30 יום להגשת בקשה להישפט בגלל הקורונה, ולכן ביקשה הארכת מועד והסבירה שיש לה דיבורית ברכב, ולכן לא יכול להיות שדיברה בטלפון נייד בזמן נהיגה, וגם אין סיבה שתחזיק טלפון בייד למטרת שיחה כשיש לה דיבורית.

התיק הגיע לידי שופטת התעבורה אושרת חנה בר שקבעה שבגלל עיקרון סופיות הדיון היא לא מוכנה לתת לאור את יומה בבית המשפט ושיש אינטרס שיפוטי שלא לנהל דיוני תעבורה למי שלא הגיש בזמן את הבקשה להישפט כי השופטת עמוסה.

כשהמשטרה מתוכננת להציק לאזרחים במקום לשמור עליהם פלא שהנוחבה כבשו את משטרת שדרות? 

נו….  אלה הדברים שמשטרת ישראל חזקה בהם.  לצוד נהגים על שטויות ולדפוק להם דו”חות, להציק למי שמעשן גראס וכמובן לשלוח 5 ניידות לכל גבר גרוש שאשתו מצלצלת וטוענת שהיא חשה מאויימת.

פלא שמחבלי הנוחבה כבשו את משטרת שדרות ב 7/10/2023 עם טויוטות בלי התנגדות?  השוטרים הפכו לבבונים שמתעסקים בשטויות ובהצקה לאזרחים.

השופטת אושרת חנה בר: יש “סופיות דיון גם כשלא היה בכלל דיון”

גם השופטת אושרת חנה בר במקרה הזה יצאה מטומטמת.  הרי על איזה סופיות דיון היא מחרטטת, אם בכלל לא היה דיון ובכלל לא התקיים משפט, ובכלל לא נשמעו עדים, ובכלל לא נקבע אפילו מועד למשפט.  איזה דיון הגיע לסופו כאשר הוא בכלל לא התחיל?

שופטת פוסטמה ומפגרת.  הנ”ל התמחתה אצל התמחתה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע אצל השופטת חני סלוטקי.  פלא?  כשמתמחים אצל בהמה שרק רוצה להרשיע, יוצאים מההתמחות כבהמה שרק רוצה להרשיע.

את מחלקת התעבורה של משטרת ב”ש ייצגה הנבךה רחל בן סימון סבג.

להלן פסק הדין:

1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספר 30154566100  וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ”ב – 1982.

1. על פי האמור בדוח, בעת שהרכב היה בתנועה המבקשת אחזה או השתמשה בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ”א – 1961.

1. בגוף הדוח צוין כי העבירה בוצעה בתאריך 15.11.2020, וכי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 14.02.21, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

1. לטענת המבקשת היא לא פנתה במסגרת המועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט, שכן נכנסה לבידוד מספר פעמים. לפיכך ביקשה לפנים משורת הדין להאריך את המועד להישפט.

המבקשת לא תמכה בקשתה זו בתצהיר.

המבקשת כופרת בביצוע העבירה. לדבריה ברכבה יש דיבורית והשיחות מנותבות ישירות לדיבורית.

1. המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה אין בטיעוני המבקשת כדי להצדיק את אי עמידתה במועדים שנקבעים בחוק, שכן ניתן היה להגיש בקשה להישפט באופן מקוון ואין בבקשתה כדי להצביע על עיוות דין שיגרם לה אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

דיון

6. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע”פ 9142/01 סוראיה איטליא נ’ מדינת ישראל  (2.10.03) , פסקה 8:

“יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו…”.

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע”פ 8427/17 מדינת ישראל נ’ אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע”פ סאלם):

“אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה.”

ובהמשך:

“כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו”.

1. בעניינה של המבקשת, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה  ע”פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ’ מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע”פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ’ מדינת ישראל (30.10.08).

1. בחנתי את טענותיו של המבקשת ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

1. בנוגע לטענה כי נחסמה מהמבקשת היכולת להגיש בקשה להישפט עקב כך שנכנסה לבידוד מספר פעמים בתקופה זו, הרי שהמבקשת כלל לא תמכה טענתה זו במסמכים ובאישורים הנדרשים.

צודקת המשיבה כי היתה פתוחה בפני המבקשת גם הדרך להגשת בקשה להישפט באופן מקווון באתר של משטרת ישראל.

1. בנוגע לטענה כי יגרם למבקשת עיוות דין אם לא ינתן לה יומה, כפי שנקבע ברע”פ סאלם שלעיל:

“על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. “

עיינתי בטיעוני המבקשת ולא מצאתי כי יש בהן ממש.

כאמור, המבקשת טענה בבקשה זו כי יש לה דיבורית ברכב וכי השיחות מנותבות ישירות לדיבורית.

ואולם מעיון בדוח שנערך למבקשת עולה כי השוטר רשם בנסיבות המקרה כי המבקשת אחזה בטלפון נייד לכיוון פניה.

למבקשת ניתנה זכות תגובה במעמד כתיבת הדוח על ידי השוטר ואולם בתגובתה אין כל אזכור לטענותיה בבקשה זו.

בתגובתה בדוח נרשם :

“תגובת הנהגת, אתה לא בסדר”.

זאת ועוד, גם מתגובת הנוסעת שהיתה ברכב עם המבקשת, כלל לא עולה כי קיבלה שיחה אלא כדבריה : “הסתכלנו בוויז”, גרסה העולה בקנה אחד עם האמור בנסיבות המקרה כפי שנערכו על ידי השוטר.

1. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו  בעניין זה ע”פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ’ מדינת ישראל (5.11.07):

” לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב’ הש’ שמגר בבר”ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ”י פד”י ל”ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט”.

1. לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא ינתן לה יומה, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

1. הבקשה נדחית.

1. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ”ו ניסן תשפ”א, 08 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.

PDF