בכתבה בעיתון הארץ מייללת עו”ס אסתי שדה מי שאחראית על שירות קצינות המבחן על כך ששופטים החליטו להפסיק לחכות לתסקירים של קצינות מבחן, והם משחררים עצורים ונאשמים בלי לחכות לתסקירים של קצינות המבחן.
אסתי שדה מייללת ש 22% מהתקנים לא מאויישים ושהציבור מתלונן על קצינות המבחן שלוקח להן חודש וחודשיים עד שהן כותבות תסקיר, ובגללן הבן אדם צריך לשבת בכלא ולהינמק עד שתואיל ה”קצינה” לכתוב את התסקיר שלה.
קצינות מבחן כופות על מי שמבקש שחרור מכלא להודות בעבירה לפני המשפט
העו”ס הזו אסתי שדה לא אומרת כלום על זה שקצינות המבחן הללו מצפות שהנאשם יגיד להן כמה הוא מצטער על המעשים הפליליים שעשה, ושהוא צריך להביע חרטה אחרת הקצינת מבחן לא תאשר לשחרר אותו מהכלא. כך נוצר מעגל שוטה בו מי שעומד על חפותו צריך להיתקע בכלא, ומי שמוכר בלופים לקצינת המבחן שהוא “מפנים” ו”מודע למעשיו” ו”מביע חרטה” משוחרר מהכלא בהמלצת אותה קצינת מבחן מטורללת.
בכך בעצם קצינות המבחן שאמורות לעזור למערכת המשפט לשחרר ממעצר אנשים שקשה לזהות בהם שהם לא מסוכנים לציבור, ממליצות לשחרר דווקא את מי שמודה שהוא עבריין, וממליצות לתקוע בכלא דווקא את מי שחפים מפשע ושעומדים על חפותם.
עד שקצינות המבחן האלה לא ישנו דיסקט, ויאמצו את חזקת החפות, ולא יתנקמו במי שעומד על חפותו (על מי שעומד על חפותו הן יכתבו עליו טונות של מלל מטנף ומכפיש) אנו רואים במקצוע שלהן מקצוע בזוי ואפילו עברייני. אלו לא קצינות מבחן אלא קצינות שיימינג שבאמצעות הכוח הרב שלהן מטנפות ומלכלכות דוווקא על אלו שנעצרו במעצרי שווא, ושהוגשו עליהם כתבי אישום שקריים ללא ראיות. מי שטוען שהוא חף מפשע ושתופארים לו תיק, הן תכתובנה עליו שהוא לא מפנים את חומרת מעשיו ולכן הוא מסוכן ושיישאר בכלא.
בתמונה: קצינת המבחן ליאור גול. קצינה זו ידועה כפמינאצית מוצהרת שתמיד כאשר גבר חוטף תלונת שווא ע”י אשתו, היא כותבת עליו שהוא מסוכן לחברה ולאנושות, ושהאישה עלולה להירצח וקוברת את הגברים אחד אחד בכלא…..
מי שאומר לנבלה ליאור גול שהוא חף מפשע ותפרו עליו תיק, היא גומרת אותו בתסקיר וקוברת אותו לחודשים רבים בכלא עד שהוא מצליח לערער על התסקיר השקרי שהיא מפיקה. זו נבלה שאפילו בגהנום יסרבו לקבל אותה.
הסיבה לעיכובים של קצינות המבחן – הן לא יושבות בתוך הכלא
עכשו נסביר למה קצינות המבחן עצלניות, לא יעילות ומתעכבות בהגשת תסקירים. הסיבה מאוד פשוטה. במקום לשבת בתוך מתקני השב”ס בבתי הכלא ובמרתפי בית המשפט, ולהיות נגישים לעצורים מ 9 בבוקר עד 5 בערב (8 שעות העבודה המקובלות), הן יושבות במרכזי הערים בלשכות מפוארות במשרדם מפוארים ומרווחים כאילו כל אחת היא מנכ”לית בנק לאומי.
כדי להגיע לכלא לפגוש עצור ולראיין אותו הן צריכות לבזבז שעה בפקקים להגיע, שעה בכניסה לכלא לסידורי אבטחה וזיהוי (ואם סופרים את האסירים או יש הפסקה הן יושבות רגל על רגל וממתינות בחדר המתנה), וכל זה חוזר על עצמו כשהן יוצאות מהכלא. כך הן מבזבזות 4-5 שעות מיום העבודה רק על הנסיעות המטופשות שלהן ועל סידורי הכניסה לכלא.
וגם עם עבר שבוע או שבועיים עד שהן הצליחו לתאם פגישה בכלא עם העצור, הפרקליטות יכולה לזמן דיון דווקא לאותו יום (ויש מקרים שממציאים דיון סרק שלא מתכוונים בכלל לקיים), ואז העצור יילקח לבית המשפט באותו יום והפגישה תתבטל, ושוב יהיה צריך לחכות עוד שבוע-שבועיים עד לתיאום מפגש חדש בכלא.
כך יוצא שבמקום ששופט ידון בחלופת מעצר בו ביום שהפרקליטות מבקשת לעצור עד תום ההליכים (ואפשר לעשות את זה בדיון “בהנחה” שכל מה שכתוב בכתב האישום נכון), מגיעים סנגורים לדיון הארכת מעצר והדבר הראשון שהשופט אומר זה “נדחה את הדיון לעוד 21 יום כדי לקבל תסקיר”, והעצור נשאר עצור ל 21 יום.
ביום ה 20 מגישה קצינת המבחן בקשה לעוד 20 יום, והיא מקבלת “כמבוקש”. כך נצברים עוד ועוד ימי מעצר ואפילו חודשי מעצר שלא לצורך. וכל הסנגורים שהתרגלו לכך שכך עובדת ה”מערכת” שותקים ולא פוצים פה נגד אסתי שדה וכנופיית קצינות המבחן שלה.
אם בכלל “המערכת” זקוקה לקצינות המבחן, הן צריכות לשבת בתוך בתי הכלא, וגם בתוך המרתפים שמתחת לבתי המשפט – כדי להיות זמינות להקפצה לראייין עצור בהקדם האפשרי – מבלי לחכות שבוע או שבועיים עד שהן מצליחות לתאם תאריך לראיון עם העצור בשב”ס.
אם מוגשת בבוקר בקשה למעצר עד תום ההליכים, אם קצינת המבחן יושבת במרתף בית המשפט היא יכולה לבצע את הראיון בצהריים והעצור יכוןל להיות משוחרר אחרי הצהריים – במקום בעוד 40 יום.
תלות אוטומטית של שופטים בקצינות המבחן
את התסקיר של קצינות המבחן המציאו למקרים חריגים בהם השופט אינו יכול לקבל החלטה על סמך כל הנתונים בתיק (מעצר ראשון, העדר הרשעות קודמות, חולשות בכתב האישום, יציבות בקהילה של הנאשם, הצעת חלופות מעצר סולידיות, בחינת מפקחים באולם, וכו’), כאשר נדרשת חוות דעת “סוציאלית” – כלומר מישהי שתבחן את מצבו הנפשי של הנאשם. האם הוא עלול לצאת ולבצע פשעים מסוכנים על רקע סוציאלי.
אבל במקום שזה יהיה תוספת לכל נתוני התיק, זה נהפך גולת הכותרת של הבקשות לשחרור מממעצר, כאשר השופטים חוששים לקחת אחריות על שחרור ממעצר והם שמחים שעו”ס עושה עבורם את העבודה והיא זו שתיקח את האחריות לשחרור.
לכן באופן סדרתי תראו אצל שופטי המעצרים דיונים שנמשכים דקה וחצי בהם השופט עונה לבקשת מעצר עד תום ההליכים “יאללה נזמין תסקיר וניפגש עוד 3 שבועות”.
אבל זוהי בעצם החלטת מעצר ל 3 שבועות שהשופט בכלל לא טורח לנמק מדוע הוא עוצר בן אדם ל 3 שבועות ושולל חירות.
להלן הכתבה בהארץ של בר פלג 23/6/2021
נציין שהכתב בר פלג לא ראיין את הצד השני. הוא לא ראיין את הקורבנות של קצינות המבחן, אלו שנתקעו בכלא חודשים על גבי חודשים בגלל העיכובים שלהן, העצלנות שלהן, חוסר המקצועיות שלהן, וכוח הנשררה שהן מפעילות נגד מי שלא מודה, ולא “מביע חרטה”. כל מה שענין את בר פלג זה לשרת את משרד הרווחה ולהפעיל לחץ על משרד האוצר לשחרר כספים כדעי לסדר פרנסה לעוד אלפי עובדות סוציאליות פרזיטיות ואידיעוטיות עם רמת משכל של חילזון.
ראו בסרטון זה איך העו”סיות מפגינות להגדיל לעצמן את השכר וטוענות שהן עושות עבודת קודש – כאשר בגללן עשרות אלפי אנשים בשנה נכלאים חודשים על גבי חודשים, וגם את אם העציר לא הביע חרטה והודה בעבירה, העו”ס קוברת אותו עוד יותר.
זו לא עיתונאות. זו יחצנות ושירותי תדמית. קראו:
שירות המבחן מתריע מעינוי דין של נאשמים: 4,000 תיקים לא טופלו
במכתב ששלחה מנהלת השירות להנהלת בתי המשפט היא מציינת כי 22% מהתקנים לא מאוישים. כתוצאה מכך, מאות עצורים נותרים כלואים ללא בחינת חלופות, ושילוב עבריינים בהליכי שיקום מתעכב
מחסור חמור בקציני מבחן ובעובדים סוציאליים בשירות המבחן מביא לעיכובים בטיפול בעניינם של חשודים ונאשמים וגורם לעינוי דין, כך עולה ממכתב ששלחה בחודש שעבר אסתי שדה, מנהלת שירות המבחן למבוגרים במשרד הרווחה, המתאר מצב של קריסת השירות.
בין היתר, שדה מציינת כי 22% מהמשרות בשירות המבחן לא מאוישות, בזמן שכמות התיקים גדלה. הדבר מביא לכך שהטיפול ב-4,000 תיקים, מתוכם 400 תיקי עצורים, מתעכב בצורה משמעותית. “עצורים נותרים בבתי המעצר וממתינים תקופות ארוכות בלא שניתן למנות קצין מבחן לטיפול בעניינם”, כתבה שדה לד”ר יגאל מרזל, מנהל בתי המשפט. “זהו מצב לא תקין, בלתי סביר ובלתי אפשרי לביצוע השירות”.
לפי נתונים שהגיעו ל”הארץ”, תסקירי מעצר — חוות דעת של קצין מבחן על מידת מסוכנות העצור, השלכות סוציאליות הקשורות בשחרורו ממעצר והצעת חלופת מעצר — הוגשו בשנת 2020 כשבועיים בממוצע לאחר תאריך היעד שקבע בית המשפט. תסקירים לעונש — הליך הבוחן האם הנאשם כשיר לעבודות שירות — הוגשו לאחר עיכובים של חודשיים עד שלושה חודשים. זאת בהשוואה לשנת 2019, שבה שירות המבחן הצליח לעמוד בזמנים.
“מציאות זו של המתנה ממושכת מהרגיל בשלבים שונים של ההליך הפלילי גורמת לעינוי דין למופנים (חשודים ונאשמים), לפגיעה בעבודת בית המשפט, לפגיעה בהגנה על החברה ולביקורת חריפה מצד עובדים שונים במערכת אכיפת החוק כלפי שירות המבחן ומשרד הרווחה”, כתבה שדה. היא הוסיפה כי עקב המצב מתעכב שילובם של מטופלים רבים ש”חלקם ברמות סיכון משמעותיות” (לרוב עבריינים אלימים ששוחררו) בקבוצות טיפוליות ובתוכניות שיקום.
על רקע העיכובים, שופטים מסרבים להמתין לתסקירים ומשחררים עצורים ללא חוות דעת
שדה פירטה במכתבה כי בשירות המבחן מועסקים 510 קציני מבחן — עובדים סוציאליים, מדריכים ומפקחים — ו–65 עובדי מנהל. היא כתבה כי כמעט רבע מתקני עובדי השירות (22%) וכ–42% מתקני עובדים סוציאליים של מעצרים אינם מאוישים. לדבריה, בחלק מהמחוזות חצי מתקני עובדי המעצרים אינו מאויש כלל. עוד טוענת שדה כי תנאי המשרה גורמים לעזיבה של עובדים רבים, בהם בכירים, ובמקביל ישנו קושי בגיוס עובדים. “העומס על שירות המבחן רב מאוד ואף הולך וגדל”, כתבה. “מספר הפניות עולה ויש פער שהולך ומתרחב בין מספר הפניות לבין כוח האדם הקיים בפועל לביצוע המשימות”.
לפי מקור במשרד הרווחה, עובדים סוציאליים רבים נאלצים להשתמש ברכבם הפרטי בשעות לא מקובלות וללא החזרי הוצאות על הזמן והדלק. הבקשה להוסיף תקנים של כלי רכב לעובדים לצד הוספת תקנים לכוננויות היא חלק מסכסוך עבודה פתוח בין עובדי משרד הרווחה למשרד האוצר.
המציאות שמתארת שדה במכתבה מורגשת היטב בשטח. כך, למשל, בתחילת החודש שחררה השופטת טל לחיאני מבית משפט השלום באשקלון עצור בגין כמה מקרי גניבה לאחר שכבר ריצה חודש מעצר. “אנו ערים לעובדת היותו של הנ”ל במעצר, וניתן קדימות לעריכת התסקיר בעניינו בפרק הזמן הקצר ביותר שניתן בהתאם ללוח הזמנים שתואר”, כתבה לשופטת מפקחת מעצרים במחוז הדרום, וביקשה דחייה של שלושה שבועות בעריכת תסקיר בעניין יכולתו להשתחרר למעצר בית. עקב העובדה שלא מדובר בעבירות שנחשבות בסיכון גבוה, החליטה לחיאני שלא לחכות לתסקיר והורתה על שחרורו למעצר בית.
במקרה אחר בתחילת מאי הורה בית המשפט השלום בבאר שבע לבצע תסקיר מסוכנות על אדם שלוקה במאניה־דיפרסיה ואיים על אשתו. עקב טעות, שירות המבחן לא ביצע את התסקיר ולבסוף ביקש תוספת זמן כדי לערוך תסקיר נוסף — אך השופט סירב על רקע החשש לעיכוב גדול מדי בזמן המעצר. “קביעת דיון נוסף לצורך קבלת תסקיר תביא לטעמי לדחייה לא מידתית ביחס לעבירות שיוחסו לנאשם”, קבע השופט צבי פורר ושחרר את החשוד למעצר בית לאחר חודש ששהה בבית המעצר.
המחוזי התערב ושחרר סטודנט שמכר גראס
במקרה נוסף הורה בית המשפט המחוזי בירושלים לבית משפט השלום לדון בשחרורו של סטודנט בן 23 שהואשם בסחר בקנביס בשל עיכוב בתסקיר בעניינו. לאחר שלושה שבועות במעצר הוגשו נגד הסטודנט כתב אישום ובקשת הארכת מעצר עד לתום ההליכים. בית המשפט ביקש משירות המבחן תסקיר כדי לשחררו למעצר בית וקבע כי הוא יוגש ב-15 ביוני. יומיים לפני המועד הודיע שירות המבחן כי בשל בעיית תקנים התסקיר לא יוגש עד ל–4 ביולי ועד אז יישאר הנאשם במעצר. השופט ביאלין אלעזר קיבל את עמדת שירות המבחן והותיר את הנאשם במעצר עד להגשת התסקיר.
עורכת דינו, חגית רייזמן־אבודרהם, ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. “לא ראוי ולא מידתי”, כתבה, “שהבחור הצעיר הזה, ללא עבר פלילי, יישב כחודשיים (במעצר) עד להכנת תסקיר בגלל עניינים מנהליים. הוא לא יכול לשלם את המחיר על תקנים שחסרים בשירות המבחן”. השופטת תמר בר־אשר קיבלה את הערר והודתה בהחלטתה כי לאחרונה ישנן בקשות רבות של שירות המבחן לא לעמוד במועדים שקבע בית המשפט: “מצב זה מביא לכך שגם מי שבסופו של דבר משוחרר לחלופת מעצר, נדרש לשהות במעצר תקופה נוספת בטרם נבחנה האפשרות לשחררו”. בר־אשר החזירה את התיק לבית משפט השלום והורתה לבחון את שחרורו של הסטודנט למעצר בית.
בסיום מכתבה — ובהתאמה לדברי השופטת בר־אשר — ביקשה שדה ליידע את השופטים כי בשל מחסור בכוח אדם מרבה לאחרונה שירות המבחן לבקש דחיות ממושכות בביצועם של תסקירים והגשת צווי טיפול ושיקום.
במכתב, שאליו כותבו גם מנכ”ל משרד הרווחה אביגדור קפלן ובכירים בפרקליטות ובמשרד היועמ”ש, הסבירה שדה כי בשל העיכובים הופכים קציני המבחן “מוקד להפניית כעס ותסכול” מצד סנגורים, מטופלים, בני משפחתם, אנשי תביעה ואף מצד בית המשפט. לדבריה, ביטויים אלה מופנים כלפיהם פעמים רבות גם בדרכים בוטות תוך האשמת קציני המבחן בזלזול, בחוסר מקצועיות ובאי־מילוי צווים. לדברי שדה, “התייחסות זו פוגעת קשות בקציני המבחן ובמעמדם גם מול עוברי החוק, ויש מקרים שבהם התנהגות מסוג זה אף מסכנת אותם”.
https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.9930676
One Comment
אבות גרושים הם “מטופלים” ותמיד “מסוכנים” , עצורים גברים תמיד “אשמים”. אחרי כל זה , באמת למה רבים חושבים שמדובר במשרד מיותר לטובת הציבור פשוט לוותר על המשרד המרושע והמיותר שקורא לעצמו משרד הרווחה ומספק התעללות בגברים מכל הסוגים – פשוט לסגור את המשרד כמו הרבה משרדים מיותרים.
בניגוד למשרד מיותר שנוסד כתוצאה מאילוץ פוליטי, משרד הרווחה מייצר אומללות וסבל , עדות ניצולי המשרד מחייבת סגירתו ויפה שעה קודם