לפנינו הודעת ערעור שהמדינה בגישה על פסק דין שהורה על צו הורות פסיקתי לזוג לסביות, שאין להן זיקה לישראל. שופטת המשפחה הפמינאצית יוכי גרינוולד קבעה שהיא מוציאה צו הורות פסיקתי, והמדינה ערערה.
הערעור נדחה: "מעת שהכירו הדין והפסיקה אף בהורות הסכמית, כהורותם של הורים חד-מיניים, צריך להשוות, ככל הניתן, את דיניהם של שני סוגי הורות אלו. וככל שההבדל העובדתי שבין סוגי ההורות, אין בו למנוע זאת", כתבו השופטים בהחלטתם, וציינו כי בנוגע לתנאי התושבות, יש לבחון כל מקרה לגופו. נקבע שגם אם האימהות לא גרות בישראל והילד לא גדל בישראל, עדיין ישראל צריכה להעניק להן סעדים, אפילו אם באוסטריה הסעד הוא לא חוקי.
השופטים מיכל ברנט, ורדה פלאוט וצבי ויצמן, קבעו כי על המדינה לשלם לעדי ואפרת הוצאות משפט בסכום של עשרת אלפים שקלים. "בהתחשב בעצם אזרחותן של המשיבות, באופי הקשר ובזיקה שלהן לישראל ובהתייחס לטובתם של הקטינים, יש מקום לתת בעניינן צו הורות פסיקתי על אף תושבותן כיום מחוץ לישראל". בפסק הדין, ציינו השופטים כי הצורך בתושבות הוא תנאי מובן, אך יש לבחון חריגים ולהפעיל שיקול דעת. "אין מקום להותרת תנאי זה (תושבות) כדרישה קשיחה ובלתי גמישה, אלא יש לבחון כל מקרה ומקרה בנסיבותיו".
בתמונה לסביות אלימות שגרות באוסטריה ומגיע להן סעדים בישראל על ילדים אוסטרים…מי הבוצ'ה? זאת משמאל?
בנוסף, השופטים התייחסו בהחלטתם לכך שאזרחים המתגוררים בחו"ל נדרשים לרשום את ילדיהם לפי חוק מרשם אוכלוסין, גם אם אינם תושבים. "המדינה, מטעמיה, מעוניינת במידע הנוגע לילדי אזרחיה באשר הם. כיצד, אפוא, ניתן לבוא ולטעון כעת כי המדינה מעוניינת אך ורק במידע על ילדיה מהורות טבעית ואין היא מעוניינת במידע על ילדיה שהורותם בהורות מכוננת?".
השופטים הוסיפו כי "מעת שנקבע בפסיקה כי ההכרה בהורות מוסכמת מעת כינונה כמוה כהורות טבעית – על מה ולמה החילוק? כיצד ניתן ליישבו ולהסבירו באופן הוגן? ודוק, החשש כי ייווצרו 'משפחות מלאכותיות' שכל תכליתן לעקוף חוקים שונים ולצרף גורמים כאלה ואחרים תחת אזרחות ישראלית לא זו בלבד שאינו רלוונטי במקרה הנדון, שכן שתי המשיבות גם יחד הן אזרחיות ישראל, ומעבר לכך אין מדובר בהורות אוטומטית ומיידית אלא בהורות הנדרשת לעבור את בחינתו וסינונו של בית המשפט קודם להכרה בה".
צו הורות פסיקתי יצירת מופת של פוליטיקלי קורקט
סאגת המאבק המשפטי סביב גבולותיו של מה שמכונה "צו הורות פסיקתי" חושפת לא רק תהום אידיאולוגית עמוקה בין הפרקליטות לערכאות הדיוניות, אלא גם את האופן שבו המצאה משפטית נטולת כל אחיזה בספר החוקים הפכה לכלי שרת בידי שופטים המבקשים לעצב מציאות חברתית מטעמי תקינות פוליטית ("פוליטיקלי קורקט").
בערעור חריף ונוקב שהגישה פרקליטות מחוז מרכז, באמצעות עורכת הדין ענת בינדר גלעדי, נגד פסק דינה של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, יוכי גרינוולד, דרשה המדינה לשים סוף לאקטיביזם שיפוטי פרוע שחצה את גבולות המדינה ומנסה להסדיר את מעמדם של קטינים שמרכז חייהם כלל אינו בישראל.
במוקד הערעור עומד עניינן של אפרת קרונקופ בן נון ועדי קרונקופ בן נון, שתי אזרחיות ישראליות שהעתיקו את חייהן לאוסטריה לפני שנים, והגישו בישראל בקשה דחופה לקבלת צו הורות פסיקתי עוד בטרם נולדו עובריהן.
המדינה התנגדה נחרצות לבקשה, אולם בית המשפט קמא בחר להעניק להן את הצו המיוחל, תוך שהוא רומס את תנאי התושבות הבסיסי ומכשיר מסלול עוקף חקיקה עבור אזרחים שאינם חיים בארץ.
כדי להבין את עוצמת האבסורד, יש להזכיר תחילה קביעה משפטית אלמנטרית: "צו הורות פסיקתי" איננו מושג הקיים בחוקי מדינת ישראל. מדובר בהמצאה יש מאין של מערכת המשפט, פרי אקטיביזם מובהק של שופטים אשר חשו כי הליכי החקיקה בכנסת אינם מתקדמים בקצב השקפת עולמם הליברלית, והחליטו לייצר בעצמם מסלול מהיר לכינון הורות משפטית ללא זיקה ביולוגית.
במקום להמתין להסדרה חקיקתית מסודרת שתאזן בין טובת הילד לשמירה על שלטון החוק, המציאו השופטים כלי משפטי קונסטיטוטיבי המשנה סטטוס ומייתר את הצורך בהליכי אימוץ מסודרים, מתוך רצון עז לקבל תשואות מהאגפים הפרוגרסיביים בציבור ולהיראות נאורים ומתקדמים בעיני עצמם.
המדינה, אשר נאלצה להשלים בדיעבד עם ההמצאה הפסיקתית הזו, ניסתה לתחום אותה בגבולות הגיוניים וקבעה בשנת 2015 מתווה תנאים נוקשה, הכולל דרישת תושבות בלתי מתפשרת בישראל, בהתבסס על ההסדרים המקבילים הקיימים בחוק האימוץ ובחוק הפונדקאות. אלא שהנבלה יוכי גרינוולד רנד מבית המשפט קמא החליט לפרוץ גם את הגדרות הללו, והעניקה את הצו למי שמגוריהן הקבועים הם בווינה.
בפסק דינו המקומם של בית המשפט קמא, נטען כי דרישת התושבות אינה רלוונטית כלל כאשר עוסקים בצו הורות פסיקתי. השופטת יוכי נימקה זאת בכך שזכותו של אדם למשפחה ולהורות נגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר תחולתו אינה מוגבלת לתושבי ישראל בלבד אלא חלה על כל אדם.
עוד הוסיפה יוכי כי טובת הקטינים מחייבת את מתן הצו, במיוחד לאור העובדה שהדין האוסטרי אינו מאפשר לרשום את האם הלא-ביולוגית, ועל כן על מדינת ישראל "לפרוש את חסותה" על המשפחה כדי שלא תיוותר ללא מענה חוקי.
יוכי קבעה כי מניעת הצו תייצר אפליה פסולה ותעמיד את המשיבות במצב נחות לעומת זוגות הטרוסקסואליים, אשר לשיטתה זכאים לרשום אבהות בחו"ל על סמך הצהרה בלבד. לבסוף, קבעה יוכי באופן עובדתי תמוה כי המשיבות הן למעשה "תושבות המדינה", וזאת בהסתמך על הצהרותיהן בדבר "קשר רגשי ומשפחתי" לישראל ורצון ערטילאי לשוב אליה בעתיד, למרות שנתוני הכניסות והיציאות הוכיחו כי הן מבלות את רוב זמנן באוסטריה, שם הן עובדות, מטופלות רפואית ומנהלות את משק ביתן.
ראו כתבה מפרגנת של בהמת המגדר לי ירון בהארץ פורסם 27/9/2018
המדינה התעקשה למנוע "פורום שופינג" ללסביות שבכלל גרות באוסטריה
בערעור שהגישה, מפרקת עו"ד ענת בינדר גלעדי לגורמים את ההנמקות הללו ומצביעה על השלכות הרוחב ההרסניות של פסק הדין. המדינה מבהירה כי תנאי התושבות איננו גחמה משרדית, אלא עקרון יסוד במשפט הבינלאומי הפרטי המעוגן באמנות האג השונות. דרישה זו נועדה למנוע תופעה פסולה ומסוכנת של "פורום שופינג" – מצב שבו אנשים יוצאים זמנית למדינה זרה כדי לקבל החלטות סטטוס נוחות המנוגדות לדין החל במקום מגוריהם הקבוע.
המדינה מדגישה כי יצירת "פיצול סטטוס", מצב שבו הילד יוכר כבעל שני הורים בישראל אך כבן להורה יחיד באוסטריה שבה הוא חי, פוגעת בראש ובראשונה בטובת הילד עצמו. מעבר לכך, כאשר המבקשות מתגוררות דרך קבע בחו"ל, למדינה אין שום יכולת מעשית לבדוק את כשירותן ההורית, את עברן הפלילי או הרפואי, או את כוונותיהן האמיתיות, והדבר מותיר את שלומם של הקטינים מופקר ללא כל פיקוח רווחתי ממשי.
עורכת הדין בינדר גלעדי דוחה בשאט נפש גם את טענת האפליה שהעלה בית המשפט קמא. המדינה מבהירה כי רישום של זוגות הטרוסקסואליים בחו"ל נעשה אך ורק כאשר מדובר בהורות ביולוגית שהיא עניין שבעובדה, ללא קשר לתושבות. לעומת זאת, כאשר מדובר בכינון הורות משפטית שאינה ביולוגית – בין אם עבור זוגות חד-מיניים ובין אם עבור זוגות הטרוסקסואליים המבקשים לאמץ או להסתייע בפונדקאות – החוק דורש באופן מפורש וקטגורי תושבות ישראלית קבועה. פסק הדין של בית המשפט קמא מעניק אפוא למשיבות זכויות יתר מפליגות שאינן ניתנות לאף אזרח אחר שאינו תושב, והופך את האזרחות הישראלית למעין כרטיס מועדון המאפשר רכישת צווים שיפוטיים בהתאמה אישית ללא כל מחויבות למדינה או חובת מגורים בה.
ההתעקשות של המשיבות לנהל מאבק משפטי עיקש בישראל, והלהיטות של בית המשפט קמא להכשיר את ההמצאה הפסיקתית הזו גם מעבר לים, גובות מחיר כלכלי כבד מהציבור בישראל. שירותי המשפט והממשל של המדינה מנוצלים כאן לטובת שתי נשים שבחרו להעתיק את מרכז חייהן לאוסטריה ואינן משלמות מסים בישראל, אך דורשות כי משלם המסים הישראלי יממן את הליכי ההכשרה החוקית של משפחתן הפרטית.
פתיחת בתי המשפט ללסביות אלימות שכאלה, גורמת לבזבוז משווע של משאבים ציבוריים: כתיבת כתבי הטענות הרבים, הדיונים בבית המשפט קמא, ניתוח הדין הזר האוסטרי והגשת הודעת הערעור המורכבת גזלו לפחות 180 שעות עבודה של פרקליטים בכירים ועובדי מדינה, שעלותן הציבורית מוערכת בכ-90,000 שקלים. לכך יש להוסיף את שעות השיפוט היקרות של שני בתי משפט (שלום ומחוזי), עלויות אדמיניסטרטיביות ובדיקות קונסולריות בחו"ל, המסתכמות בלפחות 60,000 שקלים נוספים. בסך הכל, למעלה מ-150,000 שקלים מכספי הציבור נשחקו כדי לספק תשוקה פוליטית-חברתית של שופטים לעשות "תיקון עולם" מחוץ לגבולות הריבונות שלהם, על חשבון החוק הכתוב וההגיון הכלכלי והמשפטי הבסיסי.
להלן הודעת הערעור של הפרקליטה ענת בינדר על הש' יוכבד גרינוולד רנד
להלן פסק הדין של יוכבד (יוכי) גרינוולד רנד 17/9/2018 תיק
1677-01-18
המבקשות, בנות זוג נשואות אשר הביאו לעולם זוג תאומים, עתרו לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה לטובת מתן צו הורות פסיקתי אשר יכיר בהורותה של האם הלא ביולוגית ביחס לתאומים. בנות הזוג הינן אזרחיות ישראליות, אולם הן תושבות אוסטריה ולדעת היועמ"ש תושבות בישראל הינה תנאי למתן צו הורות פסיקתי.
השופטת יוכבד גרינוולד – רנד קיבלה את התביעה והורתה על מתן צו הורות פיסקתי. השופטת קבעה כי הזכות לכבוד האדם חובקת בתוכה גם את זכותו של האדם למשפחה ולהורות, ותחולתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינה מוגבלת לתושבי ישראל בלבד. השופטת הוסיפה כי טובת הקטינים היא שיהיו להם שני הורים בחייהם, לא רק בפועל, אלא גם מבחינה רשמית ורישומית. השופטת ציינה כי אי מתן צו הורות במקרה הנדון, יעמיד את המבקשות במצב נחות לעומת זוגות הטרוסקסואליים, וכי השוני בין משפחות הנמנות על קהילת הלהט"ב לבין משפחות הטרוסקסואליות אינו "שוני רלוונטי" המצדיק הפעלת נהלים שונים לכל אחת מהן. עוד נקבע כי אין להשליך מסוגיית התושבות של המבקשות על מתן צו ההורות, שכן ליבתה של סוגיות צו ההורות הוא הקשר ההורי שבין המבקשות לקטינים, הא ותו לא.
