גור מגידו פרסם שעו”ד ישראלי הורשע בארה”ב והודה שם שהוא שיחד את יוחנן דנינו ואחרים במערכת אכיפת החוק בישראל. מפאת חשיבות הסיפור, והעובדה שרבים לא יכולים לקרוא אותו ב”דה מרקר” בגלל חסימת מנויים, אנו מעתיקים תוכן, כמו שהוא. 11/4/2024.
מה שכן ניקח את זה בעירבון מוגבל. מי שנמצא בידיים של ה FBI ומציעים לו עסקה, יסכים גם להודות שהוא הצטרף לחמאס, ושהוא רצח את ארלוזורוב.
נראה שהכתבה דלה בפרטים וראיות, על גבול הקונספירציה. פרט לפרוטוקולים של ההודאה בארה”ב, אין לגור מגידו כלום. אין ממש ראיות חיצוניות. כמו שאמרנו… זה לא מספיק. מי שבידיים של ה FBI מוכן “להודות” בכל מה שיגידו לו להודות.
נזכיר רק שיוחנן דנינו היה מפכ”ל משטרה נבלה שהחזיק פילגשות (מעיין צורף ושרית פיליפסון), הפעיל רוגלות על אזרחים, ושיקר גם על זה וגם על זה.
פורסם גור מגידו בדה מרקר 10/4/2024
בית המשפט בארה”ב לעו”ד אבי לביא: “אשר בבקשה ששיחדת את מפכ”ל המשטרה של ישראל”. הנאשם: “זה נכון”
עורך הדין הישראלי אבי לביא נמלט מפני המשטרה לארה”ב ■ בתיק שנשאר עד כה סודי, הורשע שם, לפי הודאתו, בתשלום שוחד לבכירים במערכת אכיפת החוק בישראל, ובראשם המפכ”ל ■ בישראל ידעו שעדותו של לביא מסבכת לכאורה את המפכ”ל לשעבר יוחנן דנינו, אבל הבדיקה נסגרה ■ דנינו: לא היו דברים מעולם
דצמבר 2015 קרה אירוע שצריך היה להרעיד את מדינת ישראל, אך נשמר בסוד. עורך דין ישראלי התייצב בבית משפט בניו יורק, והודה במעורבות במה שעשוי להתגלות כאחת מפרשות השחיתות החמורות שידעה ישראל: שוחד לבכירים ברשויות האכיפה בישראל — ובראשם לא פחות ממי שעמד בראש המשטרה, המפכ”ל עצמו. דקות אחר כך הורשע עורך הדין בשורת עבירות שוחד לעובד ציבור זר במסגרת תיק אמריקאי חסוי, שקיומו מתפרסם לראשונה כעת.
על פי עדותו של עורך הדין — אבי לביא — השוחד ניתן באופן שיטתי ובמשך שמונה שנים. TheMarker הצליח להגיע לחלק ממסמכי התיק שבמסגרתו הורשע לביא בארה”ב. המסמכים נוקבים בתוארו של מקבל השוחד כ”chief of police” של ישראל, קרי מפכ”ל המשטרה, אך לא בשמו של המפכ”ל. עם זאת, לפי שלושה מקורות הבקיאים בפרטים, הרשויות בישראל קיבלו עדכון ממקורות אמריקאיים על כך שלביא מסר לרשויות בארה”ב עדות המסבכת לכאורה את רב־ניצב (בדימוס) יוחנן דנינו, שהיה המפכ”ל בין 2011 לאמצע 2015.
דנינו מכחיש בתוקף שהכיר את לביא, או שקיבל ממנו או מאדם כלשהו שוחד מעולם. עורך דינו מסר בתגובה: “מדובר בהאשמה מופרכת. לא היו דברים מעולם”.
כתב האישום שעל בסיסו הורשע לביא, לפי הודאתו, מספר שפעל בהוראת לקוחו לשעבר, איל כריית המחצבים הישראלי דן גרטלר, כדי לקנות הדלפות מחקירות. בשנים שקדמו להרשעה, התנהלו בישראל שני תיקי חקירה הנוגעים לגרטלר. באחד מהם נחשד יו”ר ישראל ביתנו, שר הביטחון והאוצר לשעבר — ח”כ אביגדור ליברמן — בקבלת שוחד מגרטלר. התיק נסגר ב-2012 בהיעדר ראיות מספיקות להרשעה.
גרטלר מכחיש את גרסתו של עורך דינו לשעבר, ואף טוען כי בידיו הקלטות של לביא המוכיחות כי “למרבה הצער לביא פיברק ראיות במהלך עדותו במטרה לקבל טובות הנאה ולהבטיח את שהותו בארה”ב”. גרטלר סירב להעביר את ההקלטות המלאות לידי TheMarker. לביא סירב להגיב.
המסמכים שבידינו הוגשו כנספחים לתיק אזרחי שלפרטיו נידרש בהמשך — ופרטים בהם הושחרו (צונזרו) בכבדות כדי לטשטש את זהות המעורבים. אלא שטעויות שעשו הגורמים המצנזרים מאפשרות לזהות את לביא כנאשם שהורשע על פי הודאתו בתיק; את גרטלר — כאיש עסקים המוזכר בכתב האישום כמי שמטעמו פעל לביא בשעה ששימש, לדבריו, חלק ממערך שוחד חוצה מדינות; ואת ישראל — כמדינה שבה שוחדו על פי ההרשעה בכירי מערכת אכיפת החוק, לרבות המפכ”ל. התיק שבו הורשע לביא נותר חסוי באישור בית המשפט בארה”ב, לבקשת לביא, על רקע טענות לחשש לביטחונו האישי.
אף שמידע על עדותו המפלילה של לביא מצא את דרכו למשרד המשפטים בירושלים, בכירי המשרד באותה העת מתעקשים שלא ידעו כי לביא הודה בפרטים בתיק החסוי שבמסגרתו גם הורשע. בשבוע האחרון, הבכירים דאז שעסקו בנושא מסרו לדוברות המשרד מידע סותר באשר למועד העברת המידע על עדותו של לביא מידי גורמים אמריקאיים.
על רקע הסתירות וקושי לאתר מסמכים רלוונטיים בשבוע שחלף מאז הופנו לראשונה השאלות למשרד המשפטים — נמנע המשרד מלהגיב לכתבה. במסגרת הניסיון לגבש את התגובה טען אחד המעורבים כי המידע על לביא הועבר לאחר פרישתו של דנינו מהמשטרה, וטופל על ידי צוות מצומצם של שוטרים ופרקליטים. זה כלל את פרקליט המדינה דאז שי ניצן והחוקר הבכיר כורש ברנור, שכיהן עד תחילת 2016 כראש מחלקת התיאום המבצעי באגף החקירות, ובהמשך כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח”ה). בהנחה שהפרטים מדויקים, ההסבר מיישב את השאלה מדוע המחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש) לא עודכנה במידע: סמכות החקירה בנוגע לשוטר לשעבר, קובע החוק, מסורה למשטרה ולא למח”ש.
על פי אחד משותפי הסוד, נעשה מאמץ כלשהו לברר את הפרטים, שכלל פגישה עם לביא בארה”ב. בפגישה, טען, לביא לא שיתף פעולה — ובעקבות זאת הוחלט שלא להמשיך בבירור. תגובת המשטרה לכתבה שונה במעט: היא מדברת על סירוב של לביא “להמשיך ולשתף פעולה”.
בדיעבד נראה שהצוות החמיץ פרט מהותי ביותר — קיומו של תיק פלילי שבו הורשע לביא בשוחד למפכ”ל. עניין זה, על פניו, אמור היה להביא לפתיחה מיידית בחקירה גם בישראל.
לביא (51), אב למשפחה בת חמישה ילדים מבני ברק, נולד בסביבה דתית־לאומית, וכשבגר למד בישיבה החרדית עטרת ישראל. את לימודי המשפטים שלו השלים באוניברסיטת בר־אילן, ובמקביל להם עבד בחלוקת עיתונים. הוא התמחה אצל עו”ד אביגדור פלדמן, ובהמשך ייסד משרד עורכי דין משל עצמו ברמת גן.
ל-15 דקות התהילה שלו זכה כשהיה חבר בצוות ההגנה של הנשיא לשעבר משה קצב בפרשת האונס שבה הורשע קצב ב-2010. עוד ייצג לביא את חבר מועצת חכמי התורה של ש”ס הרב ראובן אלבז בפרשת השוחד שבה הורשע גם השר לשעבר שלמה בניזרי. לביא השיג עבור לקוחו הישג חלומי: הרשעה בעבירת שוחד ללא מאסר בפועל. “זה היה רגע של גאווה עבורו”, משחזר חבר ותיק.
משרדו של לביא ייצג בעניינים שונים גם את מוסדות חצרו של המקובל יאשיהו פינטו, שבה יצאו ובאו בערבוביה עיתונאים, שרים, שוטרים וגנבים. לקוח חשוב אחר היה דוד בלאס, איש השוק האפור שמעל בכספי התנועה הקיבוצית.
על אף הצורך בפרסום, את לחמו הוציא לביא גם בייצוג בתיקי עבריינות ידועים פחות. לביא סלל לו דרך בנתיב הסנגוריה הפרטית — רעב להצליח, חרוץ ונכון להוכיח את עצמו, כפי שתיארו אותו מכריו, וגם בעל נטייה להפריז ו”איש מעט מוזר”, כפי שתיארו אחרים.
עד שיום אחד פגש את דן גרטלר. “לביא פשוט קפץ ראש לתוך העסק של גרטלר והפך מהר מאוד לחייל לכל משימה בשירותו”, מספר מכר שחלק עימו שעות ארוכות. “ראו שהוא רוצה את הקרבה של דן — ולקבל את הקרבה של דן זה עניין תובעני”. לביא נעשה ליועץ עסקי ומשפטי קרוב של גרטלר, תפקיד שבו נשא עד הפיכתו לעד נגד האיש שפעם העריץ, בסוף 2014.
ב-2013 צף שמו של לביא כחשוד בפרשת הלבנת הון שחקרה משטרת ישראל. התיק, שזכה לשם הקוד המשטרתי “ברינה יקצֹרו” ולכינוי התקשורתי “פרשת האמנות”, עסק בהלבנת הון בהיקף של עשרות מיליוני דולרים באמצעות יצירות אמנות מזויפות. לצדו של לביא נחשד בפרשה מקורב נוסף לגרטלר, שלמה אבוחצירא — בנו של רבו ומקורבו של גרטלר, המקובל דוד אבוחצירא מנהריה.
אבוחצירא הבן אף הורשע בפרשה לימים בעבירה על פי החוק לאיסור הלבנת הון, במסגרת הסדר טיעון.
במסגרת הפרשה תפסה משטרת ישראל רכוש שהיה רשום על שמו של לביא, לרבות הערת אזהרה על שמו של לביא שנרשמה על ביתו הפרטי של גרטלר בבני ברק. אבל חוקרי הפרשה מעולם לא הצליחו להביא את לביא לחדרי החקירה של להב 433. ביוני 2013 נקבע מועד ל”פרוץ”, כלומר לתחילת החלק הגלוי בחקירה — תאריך שבו אמורים היו חוקרים לפשוט על ביתו של לביא ולעצור אותו בשעת בוקר מוקדמת; אך ערב לפני המעצר המתוכנן, חמק לביא מישראל באישון לילה. חוקריו העריכו שקיבל מידע מוקדם על מעצרו הצפוי.
בסופו של מסע נחת עורך הדין החשוד בניו יורק, ושם הוא מתגורר עד היום. בחודשים שלאחר הנחיתה בניו יורק ניהלו כמה עורכי דין מטעמו של לביא מגעים עם הפרקליטות כדי להגיע להסכם שיאפשר לו לשוב לישראל. אחד הערוצים התקיים בין עו”ד איל רוזובסקי לפרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) דאז, ליאת בן ארי.
בתמונה משמאל: ליאת בן ארי. הצ’ילבה של ביבי נתניהו.
במועד לא ידוע, נערך ללביא בארה”ב גם חיקור דין בפרשת האמנות בנוכחות שוטרים ישראלים. חיקור הדין הוא הליך נפרד מהניסיון לברר את המידע שנגע לדנינו, שהתרחש מוקדם לאותו ניסיון. שלושה מקורות שהיו בסוד העניין טענו באוזני TheMarker כי בשלב הזה לביא טרם חשף את פרשת השוחד לכאורה למפכ”ל.
מחצית השנייה של 2014 נוצר קשר בין לביא לקבוצת חוקרי FBI שעיקר עניינם היה בלקוח הבכיר שלו — גרטלר, שנחשב כבר אז יעד חקירה בכיר של רשויות אכיפה במדינות שונות בעולם. המסמכים שבידי TheMarker מלמדים כי מנובמבר 2014, התחיל לביא לחשוף בפני ה-FBI מסכת שוחד שלמה שבה היה מעורב, בישראל וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו — מרכז הכובד של עסקי הכרייה של גרטלר.
זו כללה, על פי עדותו, תשלום של שוחד במאות מיליוני דולרים במזומן (מרביתם בקונגו), רשת חברות זרות שבהן נעשה שימוש להעברת הכספים, ומערך של זיוף חשבוניות ומסמכים שנועד לתת כסות חוקית לתשלומים.
חלק מהשוחד בקונגו ניתן גם בצורת מתנות כמו שעונים וחליפות יוקרה. עד מהרה זכה לביא להסדר טיעון בארה”ב, שבמסגרתו העיד נגד הלקוח לשעבר — עדות שקיומה היה ידוע עד כה רק למתי מעט.
בחלק המתייחס לישראל בכתב האישום שבפרטיו הודה לביא, נכתב: “בהוראתו של מבצע בצוותא מספר 1 (כינויו של גרטלר בכתב האישום; ג”מ), מינואר 2006 ועד נובמבר 2014 לערך, הנאשם אברהם לביא העביר תשלומי שוחד לבכירים ישראלים, כולל לבכיר ישראלי מספר 1 (המוגדר בסעיפי המבוא לכתב האישום כ”בכיר במערכת אכיפת החוק הישראלית”; ג”מ). בין יתר הסיבות, לביא ביצע את תשלומי השוחד האלה כדי לקבל מידע חסוי על כל חקירה פלילית ישראלית בנוגע לעסקיו של המבצע בצוותא מספר 1…”
בצילום המובא כאן תוכלו לראות את גרסתה המושחרת של הפסקה הזאת, שבה מוסתרים שמות המעורבים והמדינה שבה בוצע השוחד. על הדרך שבה השלים TheMarker את הפרטים המושחרים — בהמשך הכתבה.
המסמכים שבידי TheMarker אינם מאפשרים לקבוע אילו ראיות סיפק לביא לביסוס החלק הישראלי בכתב האישום נגדו. כתב האישום מציין כי היה מעורב בזיוף חשבוניות כחלק מאותה מסכת שוחד לבכירים בישראל, כך שסביר שחלק מאותן חשבוניות, או לפחות פרטים עליהן, הועברו לרשויות בארה”ב. ידוע כי סיפק שיחות מוקלטות בינו לבין גרטלר, אך תוכנן המדויק אינו עולה מהמסמכים.
באשר לחלק הקונגולזי של כתב האישום, המסמכים מאפשרים לקבוע כי לביא העביר לרשויות דיסק קשיח עשיר במידע ובו ראיות לשוחד שניתן בקונגו לכאורה לשלושה אישים: הנשיא לשעבר ז’וזף קבילה; יועצו לשעבר אוגוסטין קאטומבה, שנהרג בתאונת מטוס ב-2012; ומואיז קאטומבי, מי ששימש עד ל-2015 מושל מחוז קטנגה העשיר במחצבים, התמודד באחרונה על נשיאות הרפובליקה וזכה במקום השני.
מקורו של הדיסק הקשיח בהליך בוררות חשאי בין גרטלר לבין שותפים עסקיים שלו בעסקי כריית משאבים בקונגו — האחים משה ומנדי גרטנר, אנשי עסקים אנגלים. בהליך זה טען גרטלר, כפי שחשף TheMarker ב-2021, כי רווחיות הפעילות שבה טענו הגרטנרים כי הם זכאים לנתח בקונגו, הייתה נמוכה מכפי שסברו האחים, על רקע “הוצאות במזומן” החשודות על פי FBI כשוחד, בהיקף דמיוני של כ-360 מיליון דולר.
השנים שחלפו מאז הרשעתו של לביא לא היטיבו עימו. הוא נותר בנכר לבדו, הרחק ממשפחתו שבבני ברק ועם קושי להתפרנס במדינה זרה שבה הורשע בפלילים. “לביא לא פגש בשניים מילדיו זה שלוש שנים… הוא כילה את כל חסכונותיו ונסמך על שולחנם של חברים וקרובי משפחה”, נטען במכתב ששלחה עורכת דין מטעמו לרשות ניירות הערך האמריקאית (ה-SEC) ב-2021. המכתב היה חלק מניסיון נואש לקושש פרנסה באמצעות דרישה — שנדחתה — לקבל פיצוי כספי כחושף שחיתות (whistleblower) על פי החוק האמריקאי.
החוק בארה”ב מאפשר לאזרחים שמסרו מידע שהביא להטלת עיצומים כספיים על תאגידים ואנשי עסקים, לקבל הכרה במעמדם כ”חושפי שחיתות”, ולקבל אחוזים מהכסף שנתפס, בסכומים שלעתים מגיעים לעשרות מיליוני דולרים. לביא טען כי הוא זכאי למעמד כזה בנוגע לעיצומים שהוטלו על קרן ההשקעות אוק־זיף (Och-Ziff), שנסחרה בבורסת NYSE בניו יורק, ומוכרת היום בשם Sculptor Capital Management.
אוק־זיף הייתה שותפה עסקית של גרטלר בקונגו, והודתה ב-2016 בתשלום שוחד במאות מיליוני דולרים בשורת מדינות, לרבות שוחד בכ-100 מיליון דולר בקונגו. על פי כתב אישום שבו הודתה הקרן, השוחד בקונגו שולם בתיווכו של מי שכונה “השותף מקונגו”, והוגדר כאיש עסקים ישראלי בעל קשרים ענפים במדינה האפריקאית. השוחד, צוין, שולם בתמורה לזכייה בזכויות כרייה במדינה. אוק־זיף שילמה לבסוף קנס ביותר מ-400 מיליון דולר.
לביא קיווה לקבל נתח מהסכום, והסביר בפנייתו לרשות כיצד עדותו התחילה את כדור השלג שהביא לחשיפת הפרשה, אשר בה גויסו שני עדים מרכזיים נוספים. דרישתו של לביא נדחתה על ידי ה-SEC בנימוק שהחוק האמריקאי אינו מתיר למי שהיה חלק מהאקט הפלילי שבגינו הוטל עיצום כספי ליהנות ממעמד של חושף שחיתות.
לביא הנואש עירער על ההחלטה, וכשערעורו נדחה, ניגש לערכאה העליונה בארה”ב. ב-2023 דחה בית המשפט העליון האמריקאי את בקשת רשות הערעור האחרונה של לביא, מבלי שדן בה לגופה. הליכי הערעור, על נספחיהם, הם חומר הגלם שממנו עשויה הכתבה הזאת.
אף שזהות המערער בהליכים וכן יתר המעורבים המוזכרים בהם נותרה חסויה, ואף שמסמכי ההליכים מלאים במחיקות ובהשחרות שנועדו למנוע את חשיפתם של הפרטים — הצדדים להליך ביצעו עבודה רשלנית בהסתרת הפרטים, וזו איפשרה ל-TheMarker לפענח חלק ניכר מתמונה שנועדה להישאר סודית.
לביא, המכונה במסמכים John Doe (“פלוני”), מזוהה כ”יועץ עסקי” וכ”עורך דין” של “מבצע בצוותא 1” — שאותו ניתן לזהות כגרטלר. זיהוי זה אפשרי, בין היתר, משום שמבצעי ההשחרה שכחו למחוק משפט שבו כונה “מר DG”, כראשי התיבות של שמו; ומפני שבמסמך נותר אזכור בלתי מושחר ל”בוררות גרטנר”, כשמם של יריביו של גרטלר להליך הבוררות. על “מבצע בצוותא 1” נכתב שפעל במדינה באפריקה, ושבזכות תשלומי השוחד שביצע לכאורה, קיבל זיכיונות רבים לכריית נחושת וקובלט. אין חולק על כך שגרטלר זכה בכאלה, ושבגינם הוא נחשד בשוחד בארה”ב.
את נשיא קונגו לשעבר קבילה — “מקבל השוחד הקונגולזי מס’ 1”, על פי כתב האישום שצורף לערעור — אפשר לזהות בין היתר בשל העובדה שמישהו שכח להסתיר את המילה President (נשיא) במשפט המתייחס אליו במסמך אחר. החשד לשוחד ששילם גרטלר לקבילה עולה גם מהסנקציות שהטיל עליו משרד האוצר האמריקאי ב-2017, כך שהתמונה שמצייר כתב האישום מתיישבת עם זו שמציירת ההחלטה על הסנקציות.
את יועצו המנוח קאטומבה, “מקבל השוחד הקונגולזי מספר 2″ בכתב האישום, אפשר לזהות מתיאורו כמי שהיה אמון על חלוקת רישיונות כרייה במדינתו. בכתב האישום המושחר צוין גם חודש פטירתו — פברואר 2012 — המועד שבו נהרג קאטומבה בתאונת מטוס.
כתב האישום מתייחס לשוחד בשתי מדינות בלבד. הראשונה מתוארת כמדינה עשירה במחצבים, לרבות קובלט ונחושת, וניתן לזהות אותה כקונגו — מקורם של 70% מהקובלט הנכרה בעולם כולו. באחד מנספחי הערעור של לביא על החלטת ה-SEC היא מוזכרת בשם המפורש Democratic Republic of Congo.
המדינה השנייה ששמה מושחר היא זו שבה שוחדו על פי האישום בכירי מערכת אכיפת החוק. זיהויה של ישראל כאותה מדינה היה מלאכה קלה למדי בזכות ההתרשלות של מבצעי ההשחרות. הם הותירו משפט המתייחס ל”תשלום שוחד לבכירים הישראלים”, מה שלא משאיר הרבה מקום לספק בעניין.
זיהויו של מפכ”ל משטרת ישראל כאחד ממקבלי השוחד לכאורה עולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט בניו יורק שבו הורשע לביא בדצמבר ב-2015, מסמך שצורף אף הוא לנספחי הערעור של לביא. באותו דיון התבקש לביא על ידי התובע, ג’יימס לונאם, לאשר את פרטי האישום בפני בית המשפט.
“…הנאשם (לביא; ג”מ) היה פעיל לא רק ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אלא גם בישראל, בתשלום שוחד לבכירים ישראלים, לרבות מפכ”ל המשטרה של ישראל, כדי שהנאשם ומר גרטלר יוכלו לקבל התרעה מוקדמת על חקירות, ולמעשה — לקנות הגנה מפני חקירות של מערכת אכיפת החוק בישראל בנוגע לעסקיהם”, חזר התובע על הפרטים.
“שמעת את כל הדברים… שאמר התובע”, הפנה בית המשפט שאלה ללביא. “כן, בוודאי”, אישר לביא. “והאם כל מה שאמר נכון?” נשאל. “נכון”, אישר לביא.
באותו המעמד, ביקש לביא להסביר כמה חשובה לו בקשתו — שכבר אושרה, כפי שעולה מהפרוטוקול — להפוך את התיק לחסוי. “אני רוצה שתדעו למה ביקשתי שהתיק יהפוך לחסוי. חשוב שבית המשפט יידע שחיי בסכנה”, טען, אך לא קיבל במה להמשיך בדבריו. “כבר אישרתי את הבקשה”, נענה מפי בית המשפט, “הבנתי”.
הסדר הטיעון הרשמי קבע כי במקרה שבו בית המשפט יגזור על לביא עונש הנמוך מחמש שנות מאסר בפועל, לא תעמוד לו זכות לערעור. אלא שההליכים שיזם בניסיון לקבל מעמד של חושף שחיתות מגלים כי עד 2023, מסיבה כלשהי, טרם נגזר דינו.
למרות חיסוי ההליך, גרטלר גילה על חציית הקווים של עורך דינו לשעבר עד מהרה. לאחר שזה קרה, מתארים כמה מקורות הבקיאים בפרטים, התחילה רכבת אווירית של מכרים משותפים של גרטלר ולביא, שביקשו להיפגש עם לביא ולשכנעו לחזור בו מעדותו. לביא, שדיבר גלויות על חשש שעדותו תעלה לו בחייו, סיפק לבסוף נשק בידי אחד מבני שיחו: הוא אמר לתוך מיקרופון משפטים שלכאורה פוגעים במהימנות עדותו. עורך דינו של גרטלר, בעז בן צור, מסר בתגובה לכתבה זו שהקלטה כזאת בידיו, ואף ציטט מתוכה ציטוטים נבחרים שבהם טוען לביא לכאורה כי בדה את עדותו. בן צור התבקש להעביר לידי העיתון את ההקלטה המלאה לצורך פרסומה, וסירב.
מי שדווקא קיבלו את ההקלטה היו אנשי משרד המשפטים האמריקאי. למרבה אכזבתו של גרטלר, עד כה התברר שאין בה כדי להושיע את גרטלר מהתסבוכת. לביא אולי התגלה כעד בעייתי, אבל המסמכים שסיפק לחוקריו דיברו בעד עצמם. ההמשך ידוע: עדים נוספים גויסו, קרן אוק־זיף הורשעה בפרשה, וב-2017 הוטלו על גרטלר סנקציות, שעל פניהן עולות בקנה אחד עם העדות. הרשעתו של לביא בפרשת השוחד, לרבות החלק הנוגע לישראל, נותרה גם היא על כנה.
בין 2006 ל-2014, שנות תשלום השוחד לכאורה לאנשי מערכת אכיפת החוק בישראל — כך לפי הרשעתו של לביא — התנהלו בישראל שתי חקירות שנגעו לגרטלר. הראשונה היא חקירת תיק “חברות הקש”, שנסגר כאמור ב-2012, ובמרכזו עמד ליברמן.
חלק מהתיק עסק במה שנחשד כתשלום שוחד מגרטלר לליברמן באמצעות חברה זרה. התיק נסגר על ידי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יהודה וינשטיין. חלק ממי שעסקו במלאכת החקירה בו — אנשי המשטרה והפרקליטות — התלוננו על דליפה שיטתית של מידע מתוך החקירה.
התובעת שליוותה את התיק, ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות לשעבר, עו”ד אביה אלף, תיעדה זאת בספרה “תיק ליברמן”.
חקירה נוספת שלא הבשילה לכלום נקראה בקוד המשטרתי “יין אדום”. על פי מידע שבידי TheMarker, החקירה התבססה על בין היתר על חלק ממסמכי בוררות גרטנר־גרטלר ועל הליך בוררות נוסף בין הגרטנרים לעורך הדין המנוח יעקב וינרוט.
המתלוננים בתיק היו האחים גרטנר, שאף מסרו עדות נרחבת במשטרה. הגרטנרים טענו כי וינרוט מעל בכספי נאמנות — עשרות מיליוני דולרים שהפקידו בידיו במסגרת עסקיהם עם גרטלר.
תיק “יין אדום” נבלם על רקע זהותה של עורכת הדין שייצגה את הגרטנרים, סיפר אחד מהעוסקים במלאכת החקירה ל-TheMarker. האחים שכרו את שירותיה של עורכת הדין הפרטית רות דוד, לשעבר פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי). ב-2015 התפוצצה הפרשה הפלילית סביב עו”ד רונאל פישר ושותפתו, דוד, שנחשדו בעצמם בקבלת הדלפות מתיקי חקירה של המשטרה — והתיק הפלילי נגדם עדיין נסחב בבית המשפט המחוזי בירושלים. בעקבות הפרשה נבחנו בפרקליטות כל התיקים שהייתה לדוד נגיעה אליהם. הבחינה הביאה לסופה של פרשת “יין אדום”.
הליך נוסף שהתנהל במשטרת ישראל ונגע לגרטלר, על פי מידע שבידי TheMarker, היה הליך עזרה משפטית שביצעה המשטרה בעבור רשות החקירה האנגלית Serious Fraud Office.
הרשות האנגלית ניהלה עד לאחרונה חקירה נגד גרטלר בגין חשד לשוחד בקונגו. במסגרת הקשר בין יחידות החקירה האנגלית והישראלית, הועברו מסמכים שונים מישראל לאנגליה.
עורכי דינו של גרטלר הציגו בפני TheMarker השבוע אישור של SFO מאוגוסט 2023, שלפיו התיק האנגלי נגדו נסגר ב”היעדר ראיות קבילות מספיקות”.
כשמונה שנים וחצי חלפו מהיום שבו עמד לביא בבית המשפט בניו יורק והודה בשוחד למפכ”ל משטרת ישראל. כעשר שנים חלפו מסיומה של מסכת השוחד, על פי ההרשעה. “תהיה פה טענה להתיישנות, שיצטרכו לבחון אותה — אבל אסור בשום מקרה שזה יהיה תירוץ להימנע מחקירה”, אמר בימים האחרונים גורם משפטי בכיר שנחשף לפרטים.
עבירת שוחד, לפי החוק הישראלי, מתיישנת לאחר עשור, אף שבחוק קיימים גם סייגים ומנגנוני השהיה שונים שעשויים לעצור את שעון ההתיישנות — ושאותם ייאלצו בקרוב לבחון במשרד המשפטים. בכל מקרה, הוסיף הגורם המשפטי הבכיר, “התיישנות זה דבר שחל על כתבי אישום, ולא על חקירות. לחקור חייבים בכל אופן”.
כעת השאלה המרכזית נוגעת ליועצת המשפטית לממשלה ולפרקליט המדינה הנוכחיים. האם יש להם האומץ לפתוח תיבת פנדורה ולחקור עד תום את מה שעשוי להתגלות כפרשת השוחד בדרג הבכיר ביותר שנחשף אי פעם בצמרת רשויות האכיפה בישראל?
עורך דינו של יוחנן דנינו, ישגב נקדימון, מסר בתגובה:
“מדובר בהאשמה הזויה ומופרכת, שכל מה שניתן להגיד עליה הוא: להד”ם — לא היו דברים מעולם. אם העיתונאים שפנו בעניינה היו בודקים את עברו של דנינו, הם היו נוכחים בעובדה שבשנים שאליהן הם מתייחסים בפנייתם (2006–2014; ג”מ) הוא היה מעמודי התווך של המלחמה בשחיתות בישראל. הוא היה ממקימי יחידת להב 433, האמונה על המלחמה בשחיתות, הקים את כוחות המשימה הראשונים בישראל המצרפים את כל רשויות האכיפה למלחמה בשחיתות, ופיקח באופן אישי על חקירות נגד ראשי ממשלה, שרים בכירים ואחרים. הטענות המופרכות, המתיימרות להתבסס על חשוד בפלילים, שנמלט מישראל מאימת הדין, הן לשון הרע כפשוטה”.
עורך דינו של דן גרטלר, בעז בן צור, מסר בתגובה:
“גרטלר שולל בתוקף כל טענה המופיעה בכתבה, ומדגיש שתמיד פעל כדין במהלך עסקיו. לגרטלר אין מידע על הסכם כלשהו שייתכן שלביא עשה בארה”ב לפני קרוב לעשור. מכל מקום, מעולם לא הוגש כתב אישום נגד גרטלר בארה”ב או בכל מקום אחר. הצוות המשפטי של גרטלר הציג בפני הרשויות בארה”ב ראיות מוצקות ומידע קונקרטי, לרבות הודאה של לביא, המלמדים שלמרבה הצער לביא פיברק ראיות במהלך עדותו במטרה לקבל טובות הנאה ולהבטיח את שהותו בארה”ב — ובמילותיו שלו: ‘99% סיפורי מעשיות’, ושהוא דאג להכניס לחומר שמסר ‘גלולות רגל’. מידע חיוני זה הוליך לכך שההסכם עם לביא בוטל והוחלט שלא לנקוט הליכים נגד גרטלר. בהתאם לכך, גם הרשויות בבריטניה שנחשפו למידע האמור החליטו שיש לסיים את החקירה בעניינו של גרטלר, ללא נקיטת הליכים. הוצע ל-TheMarker להיחשף למידע זה, אך הכותבים החליטו, מטעמיהם, להימנע מכך”.
הערת TheMarker: מהמסמכים שבידינו לא עולה כי בוטל ההסכם עם לביא, או כי נסגר התיק הפלילי שבו הוא משמש עד, כנטען בתגובה. תשומת לב הקוראים מופנית לכך שבתגובה מטעם גרטלר טוען עו”ד בן צור, מחד גיסא, כי אין לגרטלר מידע על הסכם שנחתם עם לביא, ומאידך גיסא, כי ההסכם שנחתם עם לביא בוטל. בניגוד לטענת בן צור, TheMarker הסכים להיחשף למידע המוזכר בתגובה (הקלטות של לביא) ואף לפרסמן, בתנאי שיועברו במלואן.
ממשטרת ישראל נמסר: “ככלל, כל חשד לביצוע עבירה פלילית נבחן במשטרת ישראל ומטופל ביסודיות, במטרה להגיע לחקר האמת. לגופו של עניין, בפני המשטרה לא הובאה כלל עדות, אלא מידע בלבד, וזה הועבר בשרשרת הפיקוד ונבחן מיידית ובכובד ראש על ידי גופי אכיפת החוק בישראל, לרבות גורמים בכירים במשרד המשפטים. המידע שהתקבל לא הבשיל לכדי חשד ממשי, הוטל ספק במהימנות מוסר המידע, וכן הובע סירוב שלו להמשיך ולשתף פעולה”.
מטעמו של מואיז קאטומבי נמסר בתגובה: “כמושל מחוז לא הייתה לקאטומבי כל סמכות להעניק רישיונות כרייה. סמכות זו הייתה ועודנה נתונה באחריותו הבלעדית של השלטון המרכזי. היא אף מעוגנת בחוקי הכרייה של קונגו, שתוכנם גלוי לכל. על כן, אין כל היגיון בטענה על כך שהוא, כמושל מחוז, קיבל תמורה כלשהי לסיוע שאין לו כל יכולת להגיש. יודגש כי טענות דומות נטענו בעבר על ידי יריבים פוליטיים שונים של קאטומבי, והובילו לבדיקות שהעלו כי אין לכך כל בסיס. הוא שומר לעצמו את הזכות לנקוט צעדים משפטיים נגד מי שמפיץ נגדנו טענות כזב מסוג זה”.
אבי לביא וז’וזף קבילה סירבו להגיב לכתבה.