אשרת חנוך קיבלה תלונה על עו”ד ב 2014 ורק אחרי 6 שנים הגישה קובלנה באתיקה.  העו”ד אסף דוק קיבל זיכוי מהמם.

רק ב 2020 הקובלת של וועדת האתיקה של תל אביב אושרת חנוך הגישה קובלנה נגד עו”ד אסף דוק אחרי שהתלונה שכבה אצללה במגירה 6 שנים.  אסף דוק התגונן וזוכה בבית הדין לאתיקה ע”י חבריו למקצוע.

נציין שאותה אשרת חנוך היתה אמורה להגיש קובלנה גם נגד אפי נוה, אבל היא פסלה את עצמה, והעבירה הטיפול למחוז אחר. מסתמן שהיא פשוט חזקה על חלשים.

אשרת חנוך דגרה על תלונה 6 שנים כמו תרנגולת שמטילה ג’ולות של קקי

לאסף דוק יש היסטוריה עכורה עם “לוכד פדופילים” אבי דוביצקי.  דוביצקי שלח לאסף דוק לקוח מתחזה שהמציא סיפור ודובב את אסף דוק להמליץ על אסטרטגיית פעולה, שהיא כנראה פלילית או לא אתית, ועל זה הוגשה קובלנה ע”י קובלת בשם אושרת חנוך.

הקובלת אשרת חנוך דגרה על התלונה 6 שנים מ 2014 עד 2020 ופתאום העלתה באוב את התלונה על אסף דוק כי כנראה היה לה משעמם.  

אסף דוק התגונן וטען שיש שיהוי של 6 שנים ועל שיהוי הקובלת צריכה לנמק מדוע התרנגולת דוגרת על הביצים שלה 6 שנים.  הוא גם טען הגנה מן הצדק, שהשיהוי של 6 שנים מהווה הגנה מן הצדק ושהפעלת סוכן מדיח היא הכשלה מכוונת של העו”ד, ואין לעודד אותה.

שני דייני בית הדין לאתיקה אילנה גולדרט ושרון גרשוני קבעו שאשרת חנוך לא שכנעה אותם מדוע נזכרה להגיש תלונה אחרי 6 שנים ולכן השיהוי הפך להגנה מן הצדק.

הדיין אלעד פנחס הרחיב דווקא בענין הסוכן המדיח.  הדיין מצא שיש הבדל אם תחקירן מהטלוויזיה נשלח לדובב אנשים לצורך כתבה (למשל כשמישהו מתחזה לנער או נערה כדי לחשוף פדופילים) לבין מישהו פרטי ששולח סמוי לדובב עורך דין ולהכשיל אותו.

לדבריו “פעולתו של החוקר הפרטי, שביצע פעילות “סמויה” בשליחות המתלונן, איננה “תחקיר עיתונאי”. פעולה זו הינה מקרה קצה המדגים את הסיכונים והקשיים הנובעים מפעולת גופים פרטיים “אשר כרוכה בהם יצירת מצב עובדתי שאלמלא התקיימותו העבירה הקונקרטית שנעברה לא הייתה נעברת”. ר’ עניין קטיעי.  אינני רואה צורך ממשי לעודד פעילות מסוג זה. האינטרס הציבורי בביצוע “תחקירים” על ידי אנשים פרטיים, כאשר עצם ביצוע התחקיר יצר את התנאים לביצוע עבירה, הוא אינטרס קל משקל.

“את פעילות התחקיר העיתונאי, התורמת לביצוע עבירות, ניתן להצדיק בכך שהיא נועדה להביא לידיעת הציבור תופעות עברייניות. בנוסף לכך, פעילות זו עשויה לסייע להרתעת עבריינים בכוח. פעילות זו מוסדרת במידה מסוימת בכך שהיא מבוצעת על ידי גוף ציבורי הכפוף לרגולציה ונורמות אתיות.  במקרה של “תחקיר” על ידי אדם פרטי, כפי שבוצע במקרה דנא, לא מתקיימות ההצדקות שפורטו לעיל.  כמו כן, בביצוע “תחקירים” כאמור, הגורם השולח את ה”תחקירן” הוא אדם פרטי, שאינו כפוף לכללים מכל סוג שהוא. קיים אף חשש, כי אותם “תחקירים” ישמשו כלי לחיסול חשבונות בין מבצע ה”תחקיר” לאחרים. לפיכך, אין לעודד יתר על המידה ביצוע “תחקירים” מסוג זה”.

עוד נכתב בפסק הדין:  “הנסיבות שבהן נעברה לכאורה העבירה במקרה דנא, מפחיתות גם אם אינן מאיינות את האינטרס הציבורי בבירור הקובלנה. גם אם לא ניתן לומר שעצם פעילותו של החוקר הפרטי במקרה דנא, מצדיקה תחולת ה”הגנה מן הצדק” ואינני נזקק להכריע בשאלה זו הרי שהיא משליכה, כאמור, על האינטרס הציבורי בבירור קובלנה שעניינה העבירות ש”נחשפו” על ידו, ואשר אלמלא פעילותו כלל לא היו באות לעולם”.

כל הכבוד לעו”ד אסף דוק על הזיכוי המהמם.  בד”מ 118/20.