Connect with us

Hi, what are you looking for?

בית המשפט

הומאז’ למורשת הג’יהאד הפמיניסטי של עדנה ארבל: “רוצו נשים למשטרה והתלוננו שהבעל אונס את הילדים שלו סידרתי לכם פטור מהעמדה לדין”. ריכוז מאמרים של פנחס יחזקאלי

עדנה ארבל היתה פרקליטת מדינה פמינאצית אשר שאפה להגיע לעליון ב 2014.  באותה שנה הבת השניה שלה התגרשה ממי שהיה אז רשם הוצאה לפועל אייל באומגרט.  עדנה ארבל הלכה למשטרה והתלוננה עליו שהוא ממשש את הנכדות שלה באופן מיני ומתגרה מינית מהנכדות שלה שהן הילדות שלו.  עדנה ארבל רצתה לעצור את המנוי של באומגרט לשופט.  למזלו של אייל באומגרט אף אחד לא האמין לעדנה ארבל, סגרו לו את התלונה והוא הצליח להתמנות לשופט.

ממש במקביל היא ניסחה תיקון להנחיה 2.5 שפטרה נשים מהעמדה לדין על תלונות שווא בנימוק שסביר להניח שנשים מפחדות להתלונן על אלימות במשפחה ואם ייוודע שנשים נכנסות לכלא על תלונות שווא…. הן יפחדו להתלונן.

עדנה ארבל הצליחה להשתחל לבית המשפט העליון והיתה המנגלה של הגיהאד הפמיניסטי בבית משפט עליון.  כשהגיעה לגיל הזיקנה, מינו אותה לראש וועדת השתיים מי שבוחנת מועמדים לשפיטה באמצעות ראיונות סודיים ובחינת קולקציית פסקי הדין שלהם.  וכך כל שופט בישראל שרוצה להתקדם יודע שעליו לייצר פסקי דין המשקפים את האסכולה הג’יהדיסטית-פמיניסטית, אחרת עדנה ארבל לא תמליץ עליו, וגורלו ייחרץ.

בעקבות התיקון שהכניסה עדנה ארבל בהנחיה 2.5 הוציאה המשטרה את הוראת מח”ק 30.300.226 שמכוונת את החוקרים להקצין את היחס לגברים, עוד יותר קיצונית ממה שעושה ההנחיה:  לעצור כל גבר אוטמטית גם אם הגבר נראה לשוטרים כקורבן אלימות של האישה ולהוציא לגבר צו הרחקה מיידי מהבית ל 14 יום.

פרקליטי המדינה, ברובם, הם חניכיה של עדנה ארבל ועושי דברה, שלקחו את ההנחיה ונתנו לה פירושים מרחיקי לכת לכיוון השלילי. כדי לתקן את המצב אין מנוס מלבטל את הנחיה 2.5 – ולא לתקן אותה.

כעת נביא בפניכם ריכוז מאמרים של פנחס יחזקאלי אחד השוטרים (לשעבר) היחידים שהעיזו לפצות פה נגד הג’יהאד הפמיניסטי והיה מהראשונים שפרסמו בביטאון המידע לשוטרים על תופעת תלונות השווא.

פנחס יחזקאלי: אלימות במשפחה – תופעת תלונות השווא

תופעת תלונות השווא באלימות בין בני זוג (False complaints / false allegations in violence against women)  ) היא שימוש בעורמהcrafty) ), בתחבולה ובמניפולציה manipulation)) על מנת לעשות במנגנון אכיפת החוק שימוש, לצורך השגת עמדת יתרון על הצד השני בסכסוכים שונים, כמו למשל: במאבקי גירושין ובחלוקת רכוש, וגם על רקע מניעים רגשיים כמו נקמה.

[לקובץ המאמרים אודות ‘אלימות נגד נשים’, לחצו כאן][לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת תלונות השווא והשלכותיה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד”ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת ‘ייצור ידע’ ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה”ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בכל תופעה – ולו המדוברת ביותר – יש צדדים נסתרים שמודרים מהדיון הציבורי. הם נשארים בצל, הן משום שהתופעה חשובה יותר מהעיסוק בסימפטומים שלה; והן משום שלגופים הדומיננטיים בעיסוק בתופעה נוח שלא לתת לה בולטות, כל אחד מסיבותיו הוא. כזו היא תופעת תלונות השווא בתחום האלימות נגד בני זוג.

תופעת תלונות השווא באלימות בין בני זוג (False complaints / false allegations in violence against women) היא שימוש בעורמה (crafty) בתחבולה ובמניפולציה (manipulation), על מנת לעשות במנגנון אכיפת החוק שימוש, לצורך השגת עמדת יתרון על הצד השני בסכסוכים שונים, כמו למשל: במאבקי גירושין ובחלוקת רכוש, וגם על רקע מניעים רגשיים כמו נקמה.

שימוש בערמה הוא בדרך כלל כלי נשי של התמודדות, בעוד גברים נוטים יותר לשימוש באלימות מוחצנת. על כן, תופעת תלונות השווא – לא רק בין בני זוג – היא כלי התמודדות הננקט בדרך כלל על ידי נשים.

אוכלוסיית מתלונני השווא הינה סוג של אוכלוסייה “טפילה” (Parasite), שמתקיימת בתוך או על חשבונה של אוכלוסיה אחרת, הקרויה “פונדקאי” (host)  – במקרה שלנו, על גב קרבנות האלימות נגד נשים) ותלויה בה לקיומה. כמו נוסע סמוי באוניה, מתגנב הטפיל אליה ומתקיים על חשבון נוסעיה.

כאשר גודל הטפיל זניח ביחס לפונדקאי, מתקיימים שניהם במעין שלימות של ניגודים המאפיינת את עולמנו. אולם, אם הטפיל הופך דומיננטי מדי, הוא עלול לפגוע קשה בפונדקאי שלו, גם אם דבר זה יפגע בעקיפין בטפיל עצמו.

[לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

ימיה של תופעת מתלונני השווא כימי תופעת האלימות נגד נשים. יוסף, שנמכר לעבד בבית פוטיפר – שר הטבחים של פרעה – היה קרבן לתלונה כזו בגין אחת הקשות בעבירות האלימות נגד נשים – האונס. ספר בראשית (ל”ט, ז-כ) מספר לנו על אשת פוטיפר (Potiphar’s wife), שניסתה לפתות את יוסף וכשלה. הוא ברח מהבית ובגדו נשאר בידה; והיא מיהרה להאשימו באונס על מנת להגן על עצמה. עקב כך הושלך לכלא.

רובן המכריע של התלונות במשטרה על אלימות נגד נשים, בעיקר במשפחה, מביאות למעצר החשוד. זה קורה גם כאשר התשתית הראייתית חלשה, כאשר אין סימני פגיעה, וכאשר החומר היחידי הנמצא הוא גרסאות סותרות של המעורבים. מעצר שווא בתחנת המשטרה יכול להתגלגל להארכת מעצר בבית-המשפט ואף להגשת כתב אישום, לעתים, גם כאשר התיק בעייתי, הוא עלול להסתיים בהרשעת החשוד.

הדלק המניע את תופעת תלונות השווא הוא הרווח הגדול למתלונן אם התלונה עולה יפה; “העצות החבריות” שמקבלות נשים, הנמצאות במאבקי גירושין; ולצערנו, מה שאף חמור מכך, הכוונה מפורשת של חלק מעורכי הדין (יחזקאלי, 2002).

היקפה של תופעת תלונות השווא אפוף אי וודאות, וכשאנו סופרים את תלונות השווא, אנו לוקחים בחשבון רק את אלה שהתגלו מעבר לכל ספק. הקושי המובנה לרדת לחקר האמת הוא המאפיין העיקרי של העבירה הזו.

המחקר היחידי המוכר לי, שבו נמנו תלונות שווא בתחנת משטרה, נערך בזמן אמת בתחנת באר שבע על ידי ד”ר אורית שלו, כאשר פיקדתי עליה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. בחודשים הראשונים למחקר אותרו 14.2% מהמקרים כמקרי שווא (שלו, 1993, מאי).

להערכתי, בתחנות שבהן פוחתת מקצועיות הצוות המטפל בתקופת זמן מסוימת, יכולה התופעה לטפס אף ל- 50% ויותר מכלל המקרים (כמו שצמח טפיל מסוגל להשתלט על יער שלם…); ולהפך. הקפדה ומודעות גורמים לירידה מהירה בתופעה וכפי הנראה, ל”נדידתה” למקומות אחרים. במחקרה של שלו הביאה ההקפדה על כל מקרה לירידת התופעה ל- 2% בלבד (שם).

קיימת עליה בתלונות השווא גם בשעות ספציפיות במהלך היממה – שעות הערב והלילה, כאשר הקצינים התורנים בתחנות, בדרך-כלל, אינם מקצועיים. במקרה של ספק הם יעדיפו – במידה רבה בצדק – לשגות בביצוע מעצר שווא על-פני שחרור בעייתי, שיכול גם לפגוע בקרבן, וגם בהם ובקריירה שלהם).

כולנו בני אדם והמערכת אינה חסינה מטעויות. תמיד תהיינה פרצות במערכת.  תמיד יהיו אנשי אכיפה שקל להטעות יותר מאחרים ולעולם יהיה מי שינצל אותן. התופעה הזו מוכרת בכל תחום המנוהל על ידי בני אדם שגורלות של בני אדם אחרים תלויים בהחלטותיהם. למשל, חדרי מיון בשעות הלילה; או התורים לבקשות ערר, המשתרכים בלשכותיהם של שופטים הנוטים להיעתר לבקשות, לעומת לחץ נמוך בהרבה אצל המחמירים.

לאיש האכיפה המעוניין גם להגן על עצמו, נוח הרבה יותר לקחת החלטה של “בית שמאי” מאשר של “בית הלל”. בעניין זה כותב כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נתן זלוצ’ובר, כי “בכל אירוע של אלימות במשפחה שתוצאותיו קשות, עומדות סוכנויות אכיפת החוק לדין, לפני כולם. כדי להתגונן במשפט הציבור, יש העדפה ברורה של נקיטת דפוסי פעולה קשיחים, הנמנעים לעתים מהפעלת שיקול דעת ענייני, התואם את המקרה הרלוונטי.

 

הגזמה הפוגעת בחשוד, בעצור או בנאשם”, טוען זלוצ’ובר, “לא הביאה עד עתה לביקורת קשה בתחום זה. אולם מנגד ברור, כי תוצאה של שגיאה, ולו גם קלה, שתביא לתוצאה קשה, תפגע גם בשוגה, עד כדי הדחה של קציני משטרה מתפקידם” (זלוצ’ובר, 2004, עמ’ 30).

 

למרות שהבעיה מוכרת היטב לעוסקים בצדדיה השונים של התופעה, העיסוק בה הוא כמעט טאבו, והחשיפה של כלל הציבור אליה זניחה, אולי בשל החשש שעיסוק כזה עלול לפגוע במאמץ העיקרי.

בינואר 2002 פרסמתי בכתב העת “מראות המשטרה” מאמר מקצועי בתחום זה, על בסיס ניסיוני האישי כמפקדן של שלוש תחנות משטרה וכראש היחידה לשיטור קהילתי שפעלה לגיבוש וליישום מודל טיפול מערכתי בתופעה (המאמר הועתק גם לבלוג זה). מאז עברו עשור שנים ויותר. למרות זאת, אין חודש שבו אינני נדרש לאותו מאמר בדרך כלשהי; דומני, שזו הייתה גם הסיבה לכך שאני נמצא פה היום לפניכם. אם מאמר בן יותר מעשור נשאר עדיין דומיננטי, דומה שלא התחדש הרבה מאז, ולא נכתבו רבים אחרים באותו עניין.

העיסוק בנושא מרתיע את ארגוני הנשים וארגוני העבודה הסוציאלית, ומבחינתם בצדק. בניגוד לאוכלוסיית הפונות למשטרה מורכבת אוכלוסיית הקרבנות הפונות לארגונים הללו ברובה ממקרי אמת. על-כן נראות הטענות הנגדיות כשובניזם, וכתמיכה במתעללים. גם הבוטות המאפיינת את ארגוני הגברים, הנאבקים להטות את המטוטלת לצידה השני, אינה מקלה על קבלת טיעוניהם.

באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר בניתי את מודל הטיפול המערכתי באלימות בין בני-זוג בתפקידי כראש המחלקה לשיטור קהילתי במשטרה, ביחד עם ארגונים מקצועיים, קיבלתי עצות טובות מעמיתי אלה, להשמיט נושא זה מן המודל, אם ברצוני להביא לשיתוף פעולה עם כל הגופים הפועלים בתחום (יחזקאלי, 2002).

אחד הטיעונים השגורים כנגד העיסוק בתופעת תלונות השווא הוא חוסר הפרופורציה בין שתי העבירות: רוב המקרים של אלימות מופנים כנגד נשים, רוב התלונות הן תלונות אמת ורובן המכריע של ההרוגות כתוצאה מתופעה זו הן נשים. אולם לפי ההיגיון הזה, גם סדר הקדימות יוצא הדופן הניתן לתופעת האלימות נגד נשים הינו פסול, שהרי, הסטטיסטיקה של עבירה זו אינה קשה יותר מאשר תחומי אלימות אחרים, אחוז הרציחות מתוך כלל האלימות הכללי שולי, וכך גם מסך הסובלות מאלימות.

בשנת 2011 לדוגמה, נרצחו 19 נשים בידי בני זוגן מתוך 152 מקרי רצח סה”כ (12.5%). אם היקף העבירה וחומרתה הוא המדד לעיסוק בתופעה, לא היינו צריכים להתמקד באלימות במשפחה, שהרי חלקה במקרי הרצח זעום כ-13%), יש חמורות ממנה (“פיגועים פליליים” למשל); ויש מקרים שלא פוענחו… (משטרת ישראל, 2012, עמ’ 23).

גידול ב”מפלס” תלונות השווא גורם נזק מקצועי לגורמי האכיפה: שוטרים, הפועלים בשטח בלחץ האירועים, נוטים לגבש לעצמם תבניות עבודה. אם שלושת האירועים האחרונים בהם נתקל השוטר היו אירועי שווא, יטה השוטר לראות גם במקרה הבא ככזה ולהיפך (יחזקאלי, 2002).

התופעה גם פוגעת, בטווח הקצר והארוך גם יחד, בגורם הפגיע ביותר בתא המשפחתי – הילדים, שאביהם מתויג כעבריין ומאבד את הלגיטימציה שלו כהורה נורמטיבי, פרנסת המשפחה נפגעת, והם הופכים לכלי משחק במאבק ללא חוקים בין בני הזוג.

ועוד לא דיברנו על קרבנות העבירה המשלמים מחיר אישי כבד, וכל אדם הוא עולם ומלואו. ההתעלמות מהתופעה גורמת להם להתאגד, למחות ולנסות ליצור קבוצות לחץ לשינוי המצב; ואכן, ניתן לראות בעולם המערבי ניצנים של שינוי התייחסות מצד מערכת האכיפה לכיוון מאוזן יותר.

מיעוט העיסוק בתופעת תלונות השווא בפורומים מקצועיים, מביא להיעדר דיון מקצועי ביכולת להגביל את ממדיה. הצעות כאלה יש רק מעט, וגם הן באות בדרך כלל מחוץ למערכת.

כך למשל הציע גיל רונן, הפובליציסט ומייסד עמותת ה”פמיליסטים”,  הפועלת לחיזוק מוסד המשפחה, לבטל את הנחיה מס’ 2.5 של הפרקליטות (פרקליטות המדינה, 1993), שבסעיפים 7-5 מורה שלא לנהל הליכים פליליים נגד חשוד בעדות סותרת, למעט במקרים חריגים (רונן, 2004).

אולם לצערי, אין פתרונות קלים. החזרה מעדות היא תופעה המאפיינת דווקא נשים מוכות מהסוג הקשה ביותר, במציאות שהסביבה לוחצת על המתלוננת לחזור בה, וכשהיא נוכחת שלמרות התלונה, תאלץ לחזור ולחיות עם המתעלל מסיבות של דת, מסורת, מגורים, כסף ואף פחד מנקמתו.

בעשרים השנים האחרונות התבגרה המערכת מאוד באופן טיפולה בתופעת האלימות נגד נשים, ומקסמה במידה רבה את פוטנציאל ההתמודדות שלה. עתה, עברנו את “עידן התמימות”. כדברי השופט זלוצ’ובר, עלינו לעבור מהדפוס של ניסיונות לפתור את הבעיה, לאסטרטגיה של ניהולה (זלוצ’ובר, 2004, עמ’ 32).

אנו כבר מודעים למגבלות הכוח ומבינים ששתי התופעות: אלימות נגד נשים ותלונות השווא הן כרוניות, ותמשכנה ללוותנו תמיד, כי כולנו בני אנוש, ולעולם יהיו כאלה שינצלו את נקודות התורפה של אחרים – קרבנות ואנשי אכיפה כאחד.

עלינו להכיל את תופעת תלונות השווא כחלק מההתמודדות הכוללת עם תופעת האלימות נגד נשים. צריך לתת לה מודעות, לדבר עליה בציבור ובפורומים מקצועיים ולהתמודד עמה במידת האפשר. זאת, תוך הקפדה שפעולות שתצמצמנה את התפשטות הטפיל, לא תפגענה בפונדקאי.

מקרה בוחן מתוך הראל (2016):

“בית משפט השלום בתל אביב חייב באחרונה צעירה בשנות העשרים לחייה, מתמחה למשפטים, לפצות גבר בן 50 ב־200 אלף שקלים. הסיבה: היא רקמה נגדו עלילה בדויה כשטענה כי תקף אותה מינית.

הנתבעת, שבעת הגשת התלונה במשטרה היתה סטודנטית, טענה נגד התובע במשטרה, בין השאר, כי הוא “תפס לה בחזה בכוח בשתי ידיו”. כמו כן, פנתה הנתבעת לבית החולים ולעובדת הסוציאלית על מנת לעבות את התלונה הבדויה. ואולם פרקליטות מחוז תל אביב החליטה לסגור את התיק בנימוק של “חוסר אשמה”. אחת הראיות החשובות שתמכו בהחלטה היא קלטת שתיעדה שיחה בין התובע לנתבעת, שאימתה את גרסתו.

יצוין כי התובע הוא קרוב משפחתו של אביה של הנתבעת, וכי שתי המשפחות מסוכסכות סביב עסקים ונכסים משותפים.

בעקבות כך, הגיש התובע באמצעות פרקליטתו עו”ד אורנה ברנד תביעת נזיקין נגד הנתבעת בסכום של 305 אלף שקלים. הצדדים הסכימו שהשופט עודד מאור יפסוק ללא הנמקה, כאשר על פי החוק, במסגרת הליך זה מדובר בפסק דין סופי שאין עליו ערעור. השופט מאור קיבל את התביעה ברובה, כאשר חייב את הנתבעת לשלם לתובע 200 אלף שקלים. “הסכום שנפסק משקף את עמדת בית המשפט ביחס לטענות הצדדים השונות”, כתב.”

הדגשים:

  • ואם היא לא הייתה ‘נופלת’ בהקלטה, מה אז?
  • עד שהפרקליטות תחזור לתבוע בסוגיית תלונות השווא, דומה שהנשק היחידי – שנותר בידי הבודדים שהצליחו להוכיח שהעלילו עליהם – הוא תביעה אזרחית ודרישה לפיצויים…
  • להשכלה ולמעמד אין קשר לשימוש בתלונות השווא. שימו לב, המעלילה היא מתמחה במשפטים (מעניין מה הייתה מייעצת ללקוחותיה אם לא הייתה מוקלטת)…

[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות ‘אלימות נגד נשים’, לחצו כאן][לריכוז המאמרים אודות תופעת תלונות השווא והשלכותיה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

עו”ד טלי גוטליב: מ- 1315:

 

מנשה דורון (2015), הייתכן עשן בלי אש?, ג’וקופוסט, 4/12/15.

תלונות שווא אינן המצאה ישראלית:

מבט שני – תלונות שווא על הטרדה מינית, 17 ביוני 2013:

התופעה כה נפוצה עד שיש עורכי דין הפונים לקהל הקורבנות בפרסום ישיר סלקטיבי. להלן פרסום כזה ביו-טיוב, מאוגוסט 2014:

 

אשה מודה בהקלטה עם חבר שהעלילה על מנת להתנקם כיוון שבגד בה:

 

ערוץ 10, המקצוענים, 10 בדצמ׳ 2008 – עו”ד יפית אוליאל על תלונות שווא של נשים נגד גברים בהליכי הגירושין:

עוזרת הבית מודה שהעלילה על ניצב פריינטי, 28 באוק׳ 2014: 

עו”ד מאיה הרצברג אלון מתארחת בתכנית חדשות ואקטואליה בערוץ 20 עם אראל סג”ל, אריה אלדד, ד”ר יפעת ביטון ואורחים נוספים לדיון בעקבות הודעת עוזרת הבית של ניצב פריינטי, כי היא חוזרת בה מהתלונה שהגידה כנגדו בעניין הטרדה מינית והודאתה כי בדתה זאת מליבה:

 

הערוץ הראשון, 13 במאי 2013: – דיון בנושא תלונות השווא:

סרט של ערוץ טלוויזיה מרוסיה שמתאר את ישראל כגן עדן לנשים.

הצוות הגיע לישראל וראיין את גיל רונן וגם אותי בסוגיית תלונות השווא. מעניין לראות איך הם כרכו את זה יחד, כמו גם לנסות להבין על איזה רקע של מציאות שם הדברים מתקבלים…

 

 

 

 

 

 

 

  • משטרת ישראל. (2012). השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל. ירושלים: משטרת ישראל, אג”ת, מדור מחקר וסטטיסטיקה.
  • פרקליטות המדינה. ( 14 אוקטובר 1993). הנחיה מס’ 2.5 – מדיניות התביעה בהעמדה לדין של עד תביעה ושל קורבן עבירת מין או אלימות שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה. הנחיות פרקליטות המדינה. אוחזר ב- 13 אפריל 2013.

 

 

 

 

 

“מישהו מתקדם אז פתאום את שמה לו רגל רק כי את יכולה?!”

עורכת הדין טלי גוטליב בסוגיית תלונות השווא על אלימות בין בני זוג:

https://www.facebookautoplay_reason=gatekeeper&video_container_type=0&video_creator_product_type=2&app_id=2392950137&live_v.com/anashim.keshet/videos/1443635802394332/?autoplay_reason=gatekeeper&video_container_type=0&video_creator_product_type=2&app_id=2392950137&live_video_guests=0

תכנית הנאנסות של רוני אלוני סדובניק ומוטי מורל על עו”ד אורי דניאל

בית משפט קובע שרוני אלוני-סדובניק ומוטי מורל הובילו מהלך של עלילת אונס נגד עו”ד וחייב את לקוחותיה של סדובניק לשלם פיצויים גבוהים:

ע”א 7426/14, פלונית נ’ אורי דניאל / פס”דמחלקה ראשונה (2016), עו”ד רוני אלוני-סדובניק והיחצ”ן מוטי מורל הובילו עלילת אונס, 14/3/16:

פנחס יחזקאלי - תלונות השווא בפסד רוני דניאל

 

 

 

מאימרותיו של עו”ד יאיר רגב (שוטר לשעבר)

תלונת סרק היא תלונת שווא שאין בה ממש והיא שקרית ואינה נכונה, מטרתה לפגוע, לנקום על מנת להפליל אדם בביצוע עבירה שהוא לא עשה. קשה מאוד לקבוע שהמדובר בתלונה שקרית, לצורך כך יש לבצע חקירה מעמיקה ויסודית. אם מתברר למשטרה שהמתלונן שיקר אזי תיפתח נגדו חקירה והוא יובא לדין פלילי עקב כך. לרוב זה לא קורה. תופעה זו נפוצה בתיקי אלמ”ב בהן יש לאישה אינטרס הפללה גבוהה. בתיקים כאלה, הבעיה הינה ההכרעה בין שתי גירסאות סותרות, דהיינו, קביעת מהימנותם של החשוד והמתלונן. הגנה על קורבנות האלמ”ב הנה המטרה הראשונה של רשויות האכיפה, אולם, לעניות דעתי חוקרי המשטרה שכחו לאסוף ראיות לאימות התלונה, להתייחס לטענות החשוד ולהמשיך לחקור גם מעבר למסירת התלונה, לאור חולשת החקירות נשים נקמניות ימשיכו להשתמש במשטרה להתנקם בבני הזוג בחסות החוק. המעצר הופך להיות כלי החקירה העיקרי של חוקרי המשטרה. המעצר מבנה יחסי-כוח שבהם החשוד מצוי בעמדת חולשה המגדילה את הסיכוי שהוא ישתף פעולה עם חוקריו – יודה, ימסור מידע ויפליל את עצמו. חוקרים רבים רואים במעצר כלי חקירה אפקטיבי מאוד “לשבירת רוחם” של חשודים. וככיסוי “תחת” שחס וחלילה הגבר יפגע שוב בבת זוגתו…

 

פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה – למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.

פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה – למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.

מאימרותיה של עו”ד מיה אלון:

אין ספק שתיקון הנחיה 2.5 לא יביא את השינוי המיוחל וחבל לתלות בכך ציפיות מופרזות. מדובר כפי שציינת בהנחיה מאוד ספציפית והיא לא המקור . המקור הינו מסע הסברה פמיניסטי שסחף עימו את המשטרה והרווחה בראיה חד מימדית של תופעת האלימות במשפחה. תופעה קשה לכשעצמה שיש להוקיעה בכל פה. מכאן ועד להפוך את כל בני המין הגברי לאנסים אלימים הדרך ארוכה…. אז יש צורך בהסברה וחינוך תעמולה והפנמה של אמת רחבה ולא חד צדדית.

כולנו במסע משותף ליצירת עולם טוב יותר שבו משפחות וילדים לא יהרסו שלא לצורך.

2 Comments

2 Comments

  1. אחד העם

    נובמבר 24, 2021 at 5:53 pm

    תחקיר מרתק, אציין שהוא פורסם יום לפני היום הקרוי ע”י שדולת הנשים “יום המאבק באלימות בנשים”. יום זה מלווה בקורסים להעצמה נשית, יעוץ משפטי ועוד ועוד.

    מעניין אם הנחיה 2.5 שתוארה לעיל והשלכותיה היא חלק מקורס העצמה נשית או מהיעוץ המשפטי…

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    נובמבר 24, 2021 at 11:14 pm

    פנחס יחזקאלי, השוטר הקאפו הצבוע שמשחק אותה צדיק בסדום, היה אחראי לכך שתלונות כזב של נשים קיבלו יחס חם עת שימש כמפקד ארגון הפשיעה תחנת ב”ש. הוא זה שהעסיק את השוטר העבריין גדי חדאד שנאמר עלו בתסקיר כי השפיע השפעה בלתי הוגנת על דייני בית הדין הרבני (עבירה פלילית) ושמסר נתונים שקריים לגרושה. אייל באומגרט הגמד הוא טינופת ואנטיפאת ועוד שופט שמעוות דין. אין פלא שגרושתו זרקה אותו.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

Search Here:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content

You May Also Like