קרן לא רוצה שהעם היושב בציון ידע על מעלליה אז היא פונה בדרכים מכוערות למחיקת שמה מדפי ההיסטוריה כדי להסתיר מכם כיצד היא מכרה את גופה בעבור חופן דולרים במשך שנים רבות וארוכות עם הקשיש החביב ניר חפץ. כשגבר עושה את מה שעשתה הגברת הזו זה נקרא צריכת זנות וזו עבירה פלילית אבל כשאישה סוחרת בגופה אז היא קורבן. קרן קיבלה הזדמנות כמו חברותיה ורבים מתושבי סדום לבקש סליחה אמיתית וכנה והיא העדיפה לוותר על זכותה זו. אז אנחנו משתפים שוב את הכתבה להנאתכם ולצורך שימור ההיסטוריה

הגיע העת לחשוף את קרן סידקובסקי – זהו שמה של הפילגש של ניר חפץ, מי שהפך עד מדינה נגד ביבי נתניהו. בין שאר התרגילים שהשוטרים עשו לו (פרעושים, מניעת שינה, הרעבה, מניעת פגישות עו”ד, טלטולי פוסטה באזיקים) הם גם הזמינו את הפילגש שלו קרן סידקובסקי סתם כך שתשוטט בתחנת המשטרה ותפגוש אותו, כדי שהוא יבין שהולכים לחשוף את רומן ה”שוגר-דדי” שלו.

הביקור בתחנת המשטרה להב בלוד לא היה לה כל כך טראומטי. היא לא התלוננה, לא שלחה מכתבים זועמים, ופשוט ישבה בשקט, חוגגת על המזומנים והמתנות שחפץ ריפד אותה.

קרן סידקובסקי – נערת השוגר דדי של ניר חפץ – בתמונה: קרן סידקובסקי היא נערת השוגר דדי של ניר חפץ, ליאת בן ארי השתמשה בה כדי להפחיד את ניר חפץ ולהפוך אותו עד מדינה



אמיר אוחנה ניצל חסינות פרלמנטרית וגילה את תרגיל החקירה המשטרתי עם קרן סידקובסקי

 פתאום אמיר אוחנה אמר על במת הכנסת ששוטרי המשטרה נהגו בסחטנות ופשוט סחטו מחפץ את שינויי הגרסאות והחלפת הצד, בין השאר באמצעות תרגיל החקירה המזוהם – הביקור של הפילגש בתחנת המשטרה. זה הפך שיחת היום.

חפץ כל כך כעס על אוחנה, שהוא גם תבע אותו. במקום לכעוס על המשטרה שהם אלה שסחטו אותו, הוא הלך ותבע דווקא את מי שיכול היה לתת לו חבל הצלה, את אוחנה. אין מה לעשות הפחד מהפרקליטות משתק. במקביל נציגי כל מערכות העיתונים פנו לשופט עלאא מסרוואה וביקשו לפרסם את תמלילי החקירות של קרן סידקובסקי.

השופט עלאא מאסראאוה (שהוא עצמו סניף של הפרקליטות) אישר רק לפרסם שהגברת נשאלה “שאלות חודרניות“, תרתי משמע.

הציבור אמור להבין מזה שהיא נחדרה פעמיים. חפץ חדר בה כנערת השוגר דדי שלו, וגם המשטרה חדרה בה והפרה את פרטיותה, ואת זכותה שלא להיות מוטרדת ע”י המשטרה, כשהיא לא חשודה בשום דבר.

בסוף יצא שחפץ תובע את אוחנה על הפרת איסור פרסום, אבל סידקובסקי תובעת את המשטרה על הטראומה שגרמו לה, והיא דורשת 2.5 מילון ש”ח לא פחות. זה לא שוגר! זה גולד!!! ממש בידור. חד גדיא. יותר מ-2.5 מיליון ש”ח: האישה מחקירת ניר חפץ תובעת את המדינה, אחרי פרסום התרגיל בחקירת ניר חפץ – העדה תובעת מיליונים… .

חפץ גם תובע את יאיר נתניהו על הציוצים שלו בחצי מיליון. מענין מאיפה יש לחפץ כל כך הרבה כסף לשלם אגרה של 2.5% מהסכומים האלה לבתי המשפט. “זה יכול לפרק לו את המשפחה”: ניר חפץ תובע מיאיר נתניהו חצי מיליון ... ממש לא משעמם לניר חפץ ולפילגשתו קרן סידקובסקי.

מוזר מה היא מצאה בו. נראה כמו “ביוטי אנד דה ביסט”.

למה קרן סידקובסקי לא יוצאת לתקשורת בפנים גלויות?

כל הנשים שטענו ששכבו עם ביל קלינטון התראינו לתקשורת בפנים גלויות. גם אלו שטענו שטראמפ מיזמז אותן לא התביישו להתראיין לתקשורת בפנים גלויות, ובארה”ב לפחות ב 2 שימועים לשופטים בעליון, הופיעו נשים בשימוע וטענו שהשופטים החפיצו אותן.

אז למה לא ככה בישראל? לקרן יש סיכוי גדול לקבל פרסומת לקסטרו, כי נמאס כבר לראות את רותם סלע. סידקובסקי תעשה יותר כסף מחוזי דוגמנות מאשר תביעות בבתי משפט.

קרן קרן…… השמיעי קול! לכי להתראיין לשוש מולא. היא כבר תעשה חגיגה מהכתבה שלך, והמשטרה תרוץ לשלם לך כסף. ככה השיטה עובדת.

צפו בטיקוקים של קרן בטיקטוק:

https://www.tiktok.com/@kerenthelawyer

מעריב אונליין: יותר מ-2.5 מיליון שקלים: האישה מחקירת ניר חפץ (קרן סידקובסקי) תובעת את המדינה

לטענתה היא הובאה לחדר החקירות ללא הצדקה, אך ורק בכדי להפעיל לחץ על עד המדינה חפץ. הקצין הממונה על החקירה: “מישהו אצלי חרג מסמכותו”.

כתב תביעה הוגש היום 12/2/2020 (רביעי) על ידי האישה קרן סידקובסקי שעמדה במרכז תרגיל החקירה שבוצע בעת חקירתו של ניר חפץ, כך פורסם בחדשות 12. בתביעה שהוגשה נגד הרשות השופטת, משטרת ישראל, הרשות לניירות ערך והפרקליטות, נטען כי זהותה של האישה נחשפה ואף נמסרה בשוגג לפרקליטיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. באמצעות עורכי דינה מורן בן יצחק ויואב בלומוביץ, תובעת האישה יותר מ-2.5 מיליון שקל מהמדינה. לטענתה, היא הובאה לחדר החקירות ללא הצדקה, אך ורק בכדי להפעיל לחץ על עד המדינה חפץ בעת חקירתו במסגרת תיקי נתניהו.

בכתב התביעה מתואר כיצד הגיעו חוקרי המשטרה לביתה בשעת בוקר מוקדמת והורו לקרן סידקובסקי, בתום חיפוש במקום, להתלוות אליהם אל מתקן החקירה. לטענתה, לא הוסבר לקרן סידקובסקי כי היא רשאית לסרב לדרישתם.

לאחר שהפך לעד המדינה, התקיימה בין ניר חפץ ופרקליטו אילן סופר לבין מי שהיה הקצין הממונה על החקירה, תת-ניצב אלי אסייג, פגישה שבה התרעם הראשון על השאלות החודרניות שנשאלה האישה בחקירתה.

בתגובה השיב לו אלי אסייג כי הוא לא מאמין שחוקר כלשהו בצוותו מסוגל לשאול שאלות מסוג זה. אולם לאחר שקרא את פרוטוקול העדות, הודה: “מישהו אצלי חרג מסמכותו”. 

קרן סידקובסקי מפרטת בכתב התביעה כיצד צוות התביעה בתיק התחייבו בפני חפץ ופרקליטו כי הוטל חסיון על עדותה, וכי זהותה לא תימסר לפרקליטי נתניהו במסגרת החומר שהועבר להם לקראת הליך השימוע. 

“נפלה טעות בפרקליטות, התמלילים הועברו בטעות לידי הסנגורים”, הודה תנ”צ אסייג. “אנו מצטערים אבל זו טעות של מישהו שגילינו בדיעבד, כשהיה מאוחר מדי”.

ניר חפץ מיהר לפנות לבית המשפט בדרישה לקבל צו איסור פרסום על כלל פרטי הפרשה, אותו קיבל. הוא שב והדגיש כי לתרגיל אין קשר לתוכן שהעיד בבית המשפט”. חחח.

https://www.maariv.co.il/news/law/Article-747833

הצא”פ הראשון של אביים ברקאי

בהתחלה בכלל השוטרים פנו לשופט אביים ברקאי וביקשו ממנו להוציא צא”פ על עצם קיומו של תרגיל החקירה של הבאת פילגש קרן סידקובסקי לגייס את ניר חפץ עד מדינה בסחיטה אמוציונלית.

אף אחד לא ידע שהצא”פ הזה קיים. אפילו שר המשפטים אמיר אוחנה לא ידע שהצו הזה קיים והוא דיבר על כך בחופשיות בכנסת. מייד לאחר שהשר דיבר על כך, פנו הארץ והתנועה למען איכות השפיטה לחשוף את הפרשה. ראו את הצאפ שהוציא אביים ברקאי:

צאפ אביים ברקאי

וזה מה שהוציאה דוברות המשטרה על התרגיל:

בינתיים דלפו לרשתות קטעים מהסיכומים שהגיש ביבי להגנתו לקראת השימוע שערכו לו אצל ליאת בן ארי. נזכיר שבזמן השימוע ליאת בן ארי בכלל לא היתה בארץ. נסעה לראות ג’ירפות באפריקה. נזכיר שהפרשה צצה כאשר פרקליטי ביבי הגישו סיכומים לשימוע שלפני הגשת כתב אישום, וזה מה שנכתב ע”י פרקליטי ביבי:

קרן סידקובסקי מתוך סיכומי השימוע של ביבי נתניהו

בניוז 1 לא ישבו בשקט וגם הם פרסמו כתבה על התרגיל:

ניוז 1 המשטרה איימה על חפץ בחשיפת המאהבת; נאלץ לאשר בדותות שהוכתבו ע_י החוקרים

מכיון שבישראל היה אסור לפרסם שבגלל ניר חפץ נסחט ע”י ליאת בן ארי באמצעות הבאת פילגש לתחנת המשטרה, ריצ’ארד סילברסטין פרסם מקליפורניה פרטים.

ריצ'ארד סילברסטין תיקון עולם על אוחנה

עיינו בפרוטוקול הדיון אצל השופט עלאא מאסרוואה. בניגוד לכיתובית המים “בדלתיים סגורות” הדיון התנהל בדלתיים פתוחות.

עיינו בבקשה שהגישה התנועה למען איכות השפיטה בישראל בהנהגתו של מר יהונתן קפאח לחשיפת שמה של קרן סידקובסקי. אמנם השופט עלא מאסרוואה אסר לפרסם את שמה, אך הצא”פ תקף רק בישראל. הוא איננו תקף שהפרסום נעשה בקליפורניה.

וכעת עיינו בהחלטתו של השופט עלא מאסרוואה. ברור שזהו שופט שעושה כסת”ח למשטרה ולפרקליטות. ככה לא נראה שופט עצמאי. ככה נראה שופט שהוא סניף של הפרקליטות. הבעיה היא שכל השופטים בישראל הם לא ממש שופטים. רובם ככולם יוצאי פרקליטות או תביעות משטרתיות ונאמנותם היא למשטרה והפרקליטות ואך ורק להם.

פרוטוקול מסרוואה ניר חפץ וקרן סידקובסקי 10-11-2019

הנכם מוזמנים לקרוא בקשה שהוגשה לשופט מאסרוואה לעיון מחדש ולזמן את השוטרים לחקירה בבית המשפט. ברור שהשופט דחה את הבקשה.

בקשה לחקור את השוטרים והוספת אסמכתא וטיעון משפטי חדש קרן סידקובסקי – 10-11-2019

כמובן שהוגש ערעור על החלטת השופט מאסרוואה, וגם בקשה לצרף ראיה: את הדברים שכתב מי שהיה שר המשפטים אמיר אוחנה על הפרשה:

ערעור ניר חפץ עם נספחים 66975-11-19 28-11-2019

ולסיום ראו כמה עבודה השקיע השופט במחוזי, מוטי לוי, על מנת לוודא שלא יהיה ערעור עליו לבית המשפט העליון. מוטי לוי ממש יוצא מגדרו להתנפל על מי שמבקש לפרסם מידע לציבור, במקום שהוא השופט שאמור להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, מתנהג כמו שופט ק.ג.ב ושטאזי.

עדכונים 1 – חפץ תובע את אוחנה –  ת”א 70065-11-19 : חפץ נ’ אוחנה

ניר חפץ הגיש תביעה בסך חצי מיליון שקלים נגד השר לשעבר אמיר אוחנה בגין חשיפת פרטי חקירתו על סך חצי מיליון ש”ח.

על-פי התביעה, שהוגשה באמצעות עורכי דינו רון אביב ואילן סופר, אוחנה ביצע עוולות נזיקיות שונות כלפי חפץ, “לרבות לשון הרע קשה וחמורה, פגיעה בפרטיותו ועוד, תוך שהנתבע חותר למקסם את נזקי התובע, מתוך כוונת זדון ברורה וטהורה ובלא כל צידוק”…. “שר המשפטים ניצל באופן פסול, בזוי וזדוני את בימת הכנסת כדי לפגוע בניר חפץ ובמשפחתו ולנסות להדיח אותו מעדות האמת שמסר לרשויות האכיפה. אם מר אוחנה בונה על כך שמסך החסינות יציל אותו ממעשיו החמורים, כפי שתכנן כשהקריא את הנאום הפוגעני מן הכתב, טעות בידיו”.

בכתב התביעה כתב חפץ: “ביום רביעי, 6.11.2019, לקראת פרסום החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין השימוע שנערך בפניו בנוגע לחקירות רה”מ בכלל, ותיק 4000 בפרט, התייצב הנתבע על דוכן הנואמים במליאת בית המחוקקים של מדינת ישראל, אחז בידיו דפים כתובים של נאום, שהוכן מראש, והקריא בפני קהל הנוכחים, לרבות כתבים, צלמים ומקליטים של אמצעי התקשורת השונים, את הפרסום הזדוני”.

עדכונים 2 – אמיר אוחנה מגיש כתב הגנה

8/6/2020 אמיר אוחנה הגיש כתב הגנה בתביעה שניר חפץ תבע את אמיר אוחנה על חשיפת הסחיטה בכנסת. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה הגיש לבית משפט השלום בתל אביב כתב הגנה בתגובה לתביעה שהגיש נגדו ניר חפץ בסוף השנה שעברה, שבה ניר חפץ דרש חצי מיליון שקלים בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

ניר חפץ – עד המדינה בתיק 4000 (תיק בזק-וואלה) תבע את שר המשפטים דאז בגין חשיפת פרטים שנאסרו לפרסום בצו בית משפט, בנאום במליאת הכנסת. אוחנה חשף תרגילי חקירה שהופעלו כלפי חפץ בתיק 4000, התיק שבו מואשם כעת בשוחד ראש הממשלה בנימין נתניהו – שחפץ שימש בעבר כיועץ התקשורת שלו. בכתב התביעה דרש חפץ, כאמור, שאוחנה ישלם לו חצי מיליון שקלים, בגין לשון הרע והפרה של חוק הגנת הפרטיות על פי פקודת הנזיקין. בנאומו בכנסת כשלושה שבועות לפני הגשת התביעה, אוחנה דיבר אז על תרגיל החקירה שבו – כפי שהותר בהמשך לפרסם – נשאלה עדה שאלות חודרניות על יחסיה עם חפץ. בית המשפט עדיין אוסר לפרסם את זהותה של אותה עדה (קרן סידקובסקי).

השר אוחנה טען בכתב ההגנה כי בדברים שנשא באופן גלוי ופומבי מעל דוכן הכנסת, שפורסמו לטענתו קודם כל בכלי התקשורת, ובליבתם ביקורת על התנהלות רשויות אכיפת החוק. אוחנה טען כי הדברים “נמצאים בלב ליבה של העשייה הפרלמנטרית ובמוקד הוויכוח הציבורי בישראל”. כמו כן, הוא אומר כי מדובר בתביעת סרק וכי דבר חוסים תחת חסינות מהותית של חברי הכנסת ולכן הוא מוגן בידי החוק. לשיטתו של אוחנה, התביעה של חפץ היא “חלק ממסע סדרתי שלו לתביעות השתקה”. 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5744684,00.html

עדכונים 3: 15/6/2021 – אוחנה מנצח את חפץ והשופטת כוכבה לוי זרקה את התביעה של חפץ

ניצחון לאמיר אוחנה: בית המשפט השלום בתל אביב דחה היום (שלישי) את תביעת הדיבה בסך חצי מיליון שקלים שהגיש ניר חפץ, עד המדינה בתיק 4,000, נגד השר לשעבר אמיר אוחנה, לאחר שזה חשף במליאת הכנסת תרגיל חקירה שנעשה לחפץ תוך הפרת צו איסור פרסום.

השופטת כוכבה לוי קבעה בהחלטתה כי הנאום שנשא אוחנה בעת שכיהן כשר המשפטים מעל מליאת הכנסת, בו חשף פרטים אסורים בפרסום הנוגעים לחקירתו של חפץ, חוסה תחת החסינות המהותית של חברי כנסת ועל כן אין מקום להמשיך ולברר את התביעה.

15/6/2021

ניצחון לאמיר אוחנה: בית המשפט דחה את תביעת הדיבה שהגיש נגדו ניר חפץ

התביעה בסך חצי מיליון שקלים שהגיש עד המדינה נדחתה בטענה כי נאומו של השר לשעבר במליאת הכנסת, בו חשף פרטים אסורים בפרסום על חקירתו של חפץ, חוסה תחת החסינות המהותית של חברי הכנסת.

ניצחון לאמיר אוחנה: בית המשפט השלום בתל אביב דחה היום (שלישי 15/6/2021) את תביעת הדיבה בסך חצי מיליון שקלים שהגיש ניר חפץ, עד המדינה בתיק 4,000, נגד השר לשעבר אמיר אוחנה, לאחר שזה חשף במליאת הכנסת תרגיל חקירה שנעשה לחפץ תוך הפרת צו איסור פרסום.

להלן פסק הדין: 

השופטת כוכבה לוי קבעה בהחלטתה כי הנאום שנשא אוחנה בעת שכיהן כשר המשפטים מעל מליאת הכנסת, בו חשף פרטים אסורים בפרסום הנוגעים לחקירתו של חפץ, חוסה תחת החסינות המהותית של חברי כנסת ועל כן אין מקום להמשיך ולברר את התביעה.

להלן פסק הדין:

בית משפט השלום ב תל אביב – יפו                                ת”א 70065-11-19 חפץ נ’ אוחנה
לפני כבוד השופטת כוכבה לוי

התובע- המשיב: ניר חפץ
על ידי בא כוחו עו”ד אילן סופר ועו”ד רון אביב

נגד

הנתבע /המבקש: אמיר אוחנה
על ידי בא כוחו עו”ד שלומי ויינברג ועו”ד אביתר כהן

פסק דין זה עוסק בבקשת המבקש, אשר נתבע על ידי המשיב בתביעה בתיק שבכותרת כעורך דין, חבר כנסת ושר משפטים לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה נגדו בטענת חסינות.

עילות התביעה הן מכוח חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות, פקודת הנזיקין ועילות נוספות. מאחר ובעניין התיק המלא ניתן על ידי צו איסור פרסום שלא הוסר , ומפאת חשיבות הנושא – להלן עותק פסק הדין המותר לפרסום ממנו נגרעו הפרטים האסורים לפרסום על פי צו איסור הפרסום בו עוסק פסק הדין. כל מקום שנמחק מפסק הדין המקורי יירשם להלן XXX

צו איסור פרסום מיום 4.11.2019:

1. ברקע הדברים אין חולק כי ביום 4.11.2019 – יומיים לפני הפרסום בגינו הוגשה התביעה שבכותרת, ניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב במסגרת פ”ר 7948-11-19, לבקשת נציג משטרת ישראל (היחידה למאבק בפשיעה הכלכלית), צו איסור פרסום על ידי כבוד השופט אביים ברקאי על פיו ניתן צו איסור פרסום על “כל פרט מתוכן עדותה של קרן סידקובסקי שמסרה בחקירתה במשטרה מיום… עצם העובדה שנמסרה עדות זאת וכן עצם קיומו של הצו האמור וכן כל פרט היכול לזהותה“.

נימוקי משטרת ישראל בבקשת צו איסור הפרסום היו “שאי מתן צו איסור הפרסום עלול לשמש כדי ללחוץ, לאיים, או לפגוע בניר חפץ. בנוסף עלול אי מתן הצו לפגוע  בקרן סידקובסקי ולפגוע באשתו של ניר חפץ XXX/ XXXX

לבקשה זו ניתן בו ביום צו איסור פרסום, תוך שבית המשפט מתייחס למטרת הצו בזו הלשון:

“שוכנעתי כי קיים חשש כבד כי הפרסום המידי יפגע לפחות עלול לפגוע וללחוץ ולאיים על ניר חפץ ועוד ציין בית המשפט בהנמקותיו לצו איסור הפרסום:

“צו איסור הפרסום מוצא בין היתר מכח סעיף 70(ד) חוק בתי המשפט נוסח משולב… לפיו ביהמ”ש רשאי לאסור פרסום ככל שזה עלול לפגוע בפרטיות של אדם… לצד כל אלה ניתן כמובן הצו על מנת למנוע כאמור פגיעה או אף חשש לפגיעה או לחץ XXXX”. – תוקפו של צו זה היה עד ליום 7.11.2019.

2. למעלה מן הדרוש אצטט להלן את סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט נוסח משולב לאמור:

“(ד)   בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך

לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם.”

3. למרות צו איסור מפורש זה לרבות הנמקותיו והרציונל ושיקולי בית המשפט שנתן אותו, נשא המבקש מתוקף תפקידו כח”כ ושר המשפטים את דבריו תוך הפרת צו איסור פרסום זה בתוך כיומיים מיום הינתנו ויממה ולפני שיפוג תוקפו בנוסח המקורי שניתן – מעל בימת מליאת הכנסת.
4. נסיבות הפרסום ודברי המבקש עליהם מושתתת עילת התביעה: אעיר כי הציטוטים מובאים מתוך פרטיכל “דברי הכנסת ישיבה מס 8מיום 6.11.2019“.

אין חולק כי בישיבת מליאת הכנסת מיום 6.11.2019נשא המבקש בכובעו כשר ממשלת ישראל דברים במענה להצעות דחופות לסדר היום שהוגשו בהתאם לפרק 5לתקנון הכנסת על ידי מספר חברי כנסת בין היתר : רויטל סוויד, יואב סגלוביץ, תמר זנדברג ואוסמה סעדי .

נושא ההצעה לסדר היום היא “השתלחויות ברשויות אכיפת החוק”

וכפי שתמצתה את דבריה אחת ממגישות ההצעה לסדר למועד הישיבה :

“אנו עוברים ימים שאין להם אח ורע. במסגרת הימים האלה שאין להם אח ורע בכירות מאוימות עד כדי כך שנדרשת להן אבטחה ועד כדי כך שהפרקליטים יוצאים לשביתת מחאה”…

למה הפרקליטה הבכירה הזאת צריכה אבטחה?… רק בגלל שהיא עושה את עבודתה… שהיא מטפלת בתיקי ראש הממשלה… שהוא היום חשוד ונאשר בפלילים בכפוף לכתב אישום……………………………….

נדרשת לה אבטחה… אבל מי יגן עליה? ברמת העיקרון ראש הממשלה אמור להגן על פרקליטות במדינה שלו, השר שר המשפים אמור להגן על המשרד שבראשו הוא עומד אבל מה לעשות ששר המשפטים וראש הממשלה הם שמשתלחים באופן ישיר בפרקליטות”.

“הפרסום המעוול”

5. במסגרת תשובתו לשאילתא כאמור נשא המבקש דברים שונים והכל בקשר עם חקירת עדים או מעורבים במסגרת החשדות כנגד ראש הממשלה וחשודים נוספים ובעמ’59לפרטיכל המליאה מתאריך זה, החל לשאת דבריו ולפרסם פרסומים בנושא חקירתו של XXX XXXX– המשיב שבכותרת אשר בעניינו ניתן כאמור צו איסור פרסום יומיים קודם לכן לאמור :

“.. XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX”

בשלב זה –התריעה ח”כ רויטל סוויד:

“שר המשפטים אין צו איסור פרסום?”

השר – המבקש המשיך בנאומו:

XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX ”

וח”כ סוויד ממשיכה ומתריעה מפורשות:

“יש צו איסור פרסום ומה שאתה עושה עכשיו פוגע בזכויות הפרט”

המבקש ממשיך בדבריו:

“ואומרים לו : ניר חפץ, אנחנו יודעים הכל.

XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX

למיטב הבנתי מהווים דברי המבקש מענה בכובעו כשר המשפטים מכוח הוראות סעיף 53לתקנון הכנסת לאמור :

(2)עמדת הממשלה כאמור בפסקה (1) תוצג על ידי אחד מאלה, בסדר זה: ראש הממשלה, השר שהנושא המוצע נמצא בסמכותו, או סגנו, ואם הנושא נמצא בסמכות ראש הממשלה – גם השר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת, ואולם בנסיבות מיוחדות ואם יושב ראש הכנסת אישר זאת מראש, רשאית הממשלה להציג את עמדתה על ידי שר אחר.

6. במקרה דנן ביטא המבקש, שר המשפטים את עמדת הממשלה בישיבה במליאה – כך לשיטתו – במענה להצעה לסדר היום.
7. מכאן התביעה העיקרית בתיק שבכותרת שהגיש המשיב לפיצוי בעוולות שונות לרבות תביעה בגין פרסום מעוול על פי חוק איסור לשון הרע, על פי חוק הגנת הפרטיות, על פי פקודת הנזיקין , עוולת רשלנות, שקר מפגיע והפרת חובה חקוקה (הפרת צו איסור פרסום שניתן מכוח סעיף 70לחוק בתי המשפט נוסח משולב(.

המבקש הגיש בקשתו לסילוק התביעה על הסף מטעמים של חסינות – בקשה מספר 2.

8. טענות המבקש בבקשתו לחסינות:

א. קיומה של חסינות מהותית מכוחחוק חסינות חברי כנסת זכויותיהם וחובותיהם1951לאמור :

1.(א) חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת.

לעניין זה נטען גם בהסתמך על הוראת סעיף 15לחוק החסינות כי :

.15″לענין חוק זה, דין שר או סגן שר שאינו חבר הכנסת, כדין שר או סגן שר שהוא חבר הכנסת.

ב. עוד נטען כי הפרסום נשוא התביעה מהווה פרסום מותר מכוח חוק איסור לשון הרע לאמור

13. 13. 1) לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי– פרסום לפי סעיף 28לחוק יסוד: הכנסת, או פרסום המוגן לפי סעיף 1לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי”א-195- תיקון מס’4) תשנ”ה-1994.
    

המבקש בבקשתו מפנה לסעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות מאמץ את הגנת סעיף 13(1) לחוק איסור לשון הרע .

דיון

9. שאלת השאלות היא האם הפרסום שאין חולק שבוצע על ידי המבקש – שר המשפטים במועד הפרסום בוצע במסגרת תפקידו, פרסום שנעשה מעל בימת הכנסת ושודר שעה קלה לאחר שנאמר במהדורות הערב של כל רשתות הטלוויזיה – בשעות צפיית השיא המכונות “פריים טיים” יש לראותו כחסין בפני תביעה אזרחית.

לשון אחרת, האם נאמרו הדברים “במסגרת ולמען תפקידו של השר” בדרך בשעה ובאופן המעניקה לו חסינות למרות הפרת צו איסור הפרסום, שלמיטב הבנתי יש בה מעצם טיבה חשש לשיבוש הליכי משפט – בבחינת הפרת חובה חקוקה החלה על שר בישראל לשמור חוק ולא להפר צו כאמור.

10. מפאת משקל והשלכות טענת החסינות לה טוען המבקש מצאתי לנכון לקיים דיון בבקשה לרבות חקירת המבקש על תצהירו שהוגש בתמיכה לבקשה. דברים אלה קיבלו ביטוי בדבריי בעמ’11שורות 22-25 לפרטיכל מיום 7.3.2021.

כפי שהעיד המבקש בחקירתו על תצהירו נאמרו הדברים נשוא החלטה זו ב-6לנוב 2019, בסמוך לשעה 14:00– עמ’16לפרטיכל.

כפי שהעיד, הגם שנאומו הוכן כנאום בכתב, הוא גם הוסיף והשלים דברים בעל פה- עמ’19לפרטיכל שורות 22ואילך.

אשר לידיעת המבקש אודות צו איסור הפרסום שדבריו במליאת הכנסת הפרו אותו, השיב המבקש בעמ’28לפרטיכל כי צו איסור הפרסום לא הובא לידיעתו – עמ’28שו’17עד 19. וכן בעמ’29שו’9-10.

ברם כאשר נשאל שאלה חוזרת ונשנית בנושא השיב בעמ’31לפרטיכל שורות 22-24 בזו הלשון: “לא הובא לידיעתי אין פירושו שלא ידעתי על קיומו. לא הובא לידיעתי פשוט כי לא הוגש אלי וגם אם שמעתי על קיומו לא ידעתי מה תוכנו ומהם הדברים האסורים בפרסום “–

ובהמשך בעמ’ 34 לפרטיכל שורה 8 מעיד המבקש “אני מודע לאפשרות שישנו צו איסור פרסום… ולא מודע כלל להיקפו”. ובשורה 30 בעמוד זה מסביר השר את ההערות מעל בימת הכנסת במילים “כאילו שבעידן הפייסבוק והטוויטר יש עוד משמעות לצווי איסור פרסום” ומבהיר בשורה 30: “בגלל שהייתי ער כפי שהשבתי קודם, לאפשרות שישנו צו איסור פרסום. נקודה”- עד כאן גרסת המבקש.

בהמשך עומת המבקש עם דבריו מעל בימת הכנסת – עמ’35 לפרטיכל למעלה. “וכשהעיתונאי עמית סגל פונה בשאילתה למערכת משיב היועץ המשפטי לממשלה שאינו מכיר את פעולת החקירה הזו “… וכעבור זמן קצר מקבל עמית צו איסור פרסום ” –

מסקנתי – מדברי המבקש עצמו ‘כי בהחלט ידע כי בעת שנשא את דבריו מעל בימת מליאת הכנסת ידע גם ידע כי יש צו איסור פרסום החל על עדותו וחקירתו של ניר חפץ לא שבחר לעצום עיניו “לא לדעת” את תוכנו המפורט.

כאשר נשאל המבקש מדוע לא פעל על פי הנחיות היועץ המשפטי לכנסת בסעיף 6; “הכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותו של חבר הכנסת לבירור סוגיה שידוע לו (בוודאות או בהסתברות גבוהה) שהיא חסויה או חוסה תחת צו איסור פרסום,… בבקשה לקיים דיון חסוי בסוגיה או בפניה לרשויות הרלבנטיות לבירור העניין” ונשאל מדוע לא יזם בירור כדי לדעת מה תוכנו שלצו איסור הפרסום” השיב בעמ’37 לפרטיכל שורות 22-30 בזו הלשון שלמרבה הצער הייתה בוטה באופן מפתיע:

“משום שהיות שהגורמים שהוציאו את צו איסור הפרסום הזה בוודאי רצו בעיניי , לכסות את ערוותם , סליחה על הביטוי , או לכסות מעיני הציבור ועיני הביקורת הציבורית והביקורת הפרלמנטרית…”

וכשנשאל על ידי בית המשפט להבהיר דבריו ענה:

“אני מניח שאו הפרקליטות או המשטרה או שניהם פנו לבית המשפט ובית המשפט חתם על צו איסור פרסום , זו הנחה סבירה נכון? כן ,”אז אני מניח שהגורמים הללו בוודאי רצו לכסות מעיניי הציבור את המעשה שאני קורא לו XXXXX, זה המעשה שעליו מדובר, XXX XXX, כחלק מחתירה, לא אחר האמת, אלא חתירה למטרה אחרת ,…”

11. שמעתי, קראתי והצטערתי לשמע הדברים. המבקש, שר המשפטים בתפקידו דאז, החליט על דעת עצמו להפר צו איסור פרסום, לצורך מטרה שהוא העמיד לנגד עיניו, תוך התעלמות ולכל הפחות עצימת עיניים ביחס לצו איסור פרסום שמטרתו הייתה להגן בין היתר על ביטחון המשיב והעדה הנוספת קרן סידקובסקי.

המבקש הטוען לחסינות נשאל חזור ושאול על הקשר הדברים בין השאילתה לסדר היום – השתלחות בפרקליטים בכירים – והשיב לשיטתו כי לא הצדיק “השתלחות” אלא “ביקורת על התנהלות הפרקליטות”. אלא שביקורת על התנהלות הפרקליטות – ברור שלא הייתה הנושא בהצעה לסדר, אלא איומים על פרקליטים בכירים עד כדי כך שנאלצו להיות מלווים במאבטחים צמודים.

לשיטתו של המבקש בעדותו וגם בחקירה חוזרת, במסגרת תפקידו במתן מענה לשאילתה לסדר היום שפורטה מעלה הוא בחר להעביר ביקורת אל התנהלות הפרקליטות “בין היתר סביב סוגיית הפילגש” – עמ’74 שורות 23 ,24 לפרוטוקול.

המבקש הטוען לחסינות ביקש לרכך את חומרת דבריו מעל בימת הכנסת ולטעון כי התמקד ב”ביקורת על התנהלות הפרקליטות”. ברם, הביקורת על התנהלות הפרקליטות לא היא שעומדת על המדוכה בפני, אלא שלכאורה “בדרך אגב” כביכול, בחר המבקש, להפר צו איסור פרסום שבא להגן על בטחונו של ניר חפץ בפניי, והכל קבל עם ועדה, תוך הפרת צו איסור פרסום. והרי ברור כי את ביקורתו על התנהלות הפרקליטות, לא הייתה כל מניעה שהמבקש ישמיע מבלי לנהוג זילות בצו איסור פרסום כאמור ובזכויות המשיב גם אם פעל בניגוד לאמונתו או גישתו או מטרתו (שאינה רלבנטית להליך שבפני) – של המבקש דנן.

12. ברי כי , אכן קיים עניין לציבור לדעת אודות התנהלות הפרקליטות ורשויות האכיפה. יחד עם זאת, עניין ציבורי קיים גם בעובדה כי צו איסור פרסום יישמר וכי עובדי הציבור ועל אחת וכמה וכמה שר בממשלת ישראל ישמור על מידע חסוי שחל עליו צו איסור פרסום (ר’רע”פ 7410/06 גבריאל בן חיים נ’ מדינת ישראל, עמ’4 (2006) ]פורסם בנבו[ במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסקי הדין של בתי המשפט השלום והמחוזי, וצויין כי: “שתי הערכאות קמא התייחסו לטענה זו וקבעו כי העובדות שהוכחו בפניהן מגלמות פגיעה של ממש במתלונן, כמו גם בציבור הרשאי להאמין כי הרשויות מקיימות שמירה על מידע חסוי“).

בת”א (י-ם) 14383/06פלונית נ’ מדינת ישראל בעמ’47 (2011) ]פורסם בנבו[ נפסק כי: “המדינה ובתי המשפט, שברשותם מידע רב על אודות אזרחי המדינה, בין מידע המגיע לבית המשפט אגב הליכים משפטיים ובין מידע המגיע לידי המדינה בדרכים אחרות, חייבת לשמור היטב שמידע שפרסומו אסור, לא יפורסם“.

13. מסקנה: קיים קושי נכבד בקביעה כי בפרסום דברי המבקש בישיבת מליאת הכנסת, במסגרת התייחסותו ל”ביקורת” על התנהלות הפרקליטות היה משום עניין ציבורי בר חסינות והכל בשים לב לצו איסור הפרסום שבא להגן על ביטחונו האישי של המשיב.

מסקנה ברוח זו תסתור את העניין הציבורי בשמירה על מידע חסוי באמצעות צו איסור פרסום, כמו גם את אינטרס הציבור כי החלטות הערכאות השיפוטיות תאכפנה, את אינטרס הציבור בדבר השמירה עלחוק הגנת הפרטיותתשמ”א-1981(להלן- “חוק הגנת הפרטיות“(, את אינטרס הציבור כי ההגנות המנויות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו תישמרנה כפי שכיוון בית משפט השלום במתן צו איסור הפרסום.

14. בבחינת הרציונל ומטרת חוק חסינות חברי הכנסת, לא מצאתי כי אלה גוברים על אינטרס בסיסי על פיו צו איסור שהוציא תחת ידו בית משפט, במטרה להגן על בטחונו של אדם, יהא אשר יהא אותו אדם ועל אחת כמה וכמה כאשר בא להגן על בטחונו של עד מדינה – מפר את האיזון בין האינטרס בהענקת חסינות לדברים הנאמרים בישיבת מליאת הכנסת על פי חוק חסינות חברי הכנסת, לבין האינטרס הציבורי שהחלטות בתי המשפט – הרשות השופטת תכובדנה, לבין זכות היסוד לביטחון אישי של המשיב, עליה בא להגן צו איסור הפרסום נשוא החלטתי דנן.
15. השאלה הדרושה להכרעה היא האם התנהלות המבקש שהלכה למעשה הפרה צו איסור פרסום שניתן כדין על ידי שופט מכהן בישראל, חוסה תחת חסינות על פי חוק חסינות חברי הכנסת (זכויותיהם וחובותיהם) התשי”א – 1951.

בבחינת ובניתוח לשון סעיף 1 לחוק עולה כי לשון סעיף זה היא לשון גורפת ולמעשה מוחלטת. ובלשון המחוקק “ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית. כנסת או מחוצה לה… אם היו ב… במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו כחבר כנסת”.

הגם שמסקנתי היא שהמבקש עשה לכאורה שימוש לרעה בסמכויותיו ובתפקידו להשיב להצעה לסדר היום, ומצא לנכון להתבטא באופן שיש בו להערכתי להלך אימים על המשיב ואף לסכן אותו על דרך פגיעה בביטחונו האישי – אותו ביטחון עליו בא צו איסור הפרסום להגן, והגם שבהחלט התרשמתי כי התבטאותו זו הייתה בהחלט לא מידתית אינני רואה כל מנוס אלא מלקבל את הבקשה ולקבוע כי על דברי המבקש, שר המשפטים בכובעו דאז, בפני מליאת הכנסת חלה חסינות ודין הבקשה להתקבל.

תימוכין למסקנתי זו אני מוצאת בלשון תיקון 29 לחוק החסינות לאמור:

1.(א1) למען הסר ספק, מעשה לרבות התבטאות, שאינם אקראיים, של חבר הכנסת שיש בהם אחד מאלה, אין רואים אותם, לענין סעיף זה, כהבעת דעה או כמעשה הנעשים במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת:

(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי;

(2) שלילת אופיה הדמוקרטי של המדינה;

(3) הסתה לגזענות בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי- אתני;

(4) תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או במעשי טרור נגד מדינת ישראל או נגד יהודים או ערבים בשל היותם יהודים או ערבים, בארץ או בחוץ לארץ.

16. למרות למעלה מ- 70 שנות פסיקה לא מצא לנכון המחוקק להגביל את החסינות הרחבה שהוענקה לחבר כנסת זולת תיקון 29 כאמור.
17. לטענת בא כוח המשיב בסיכומיו פעל המבקש בכוונת מכוון תוך ניצול לרעה של מעמדו וניצול “ההזדמנות” שזימן לו תפקידו והשאילתה לסדר היום שעלתה על סדר יום המליאה.

גם אם אניח ואינני קובעת כך קטגורית כי אלה פני הדברים, אני עדיין סבורה כי דברי המבקש חוסים תחת החסינות כאמור.

בין היתר בשים לב לעובדה שבעצם הפרת צו איסור פרסום יש משום חשד לעבירה פלילית של שיבוש הליכי משפט ועוד, אלא שלא נוכחתי כי המדינה נקטה בצעד כלשהו במסגרת הליך פלילי כנגד המבקש בנושא.

משכך, אין בידי לקבל את טיעוני בא כוח המשיב על פיהם מתחם הפעולות המעוולות או הבלתי חוקיות עליהם משתרעת חסינות המבקש אינה כוללת דברים אלה.

18. מסקנתי זו עומדת על כנה גם בהנחה שדברי המבקש תוכננו ונאמרו כולם מן הכתב ושמא במכוון.
19. לסיכום. הגם שדעתי אינה נוחה ממסקנתי, הרי שלאור הפסיקה הענפה שאינני מוצאת להרחיב ולצטט בנושא באשר אינה מובילה למסקנה שונה, והגם שאני בהחלט קשובה לטענות בא כוח המשיב על פיהן פעל המבקש ממניעים נוספים על אלה שביטא – ביקורת על הפרקליטות, הרי שמסקנתי היא שדברי המבקש עליהם מושתתת התביעה, אינם מנותקים בתכלית ממטרת או מנושא נאומו של המבקש בפני מליאת הכנסת והם חוסים תחת החסינות שהוקנתה למבקש מכוח סעיף 1לחוק חסינות חברי הכנסת. משכך דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל והיא מתקבלת בזאת.
20. למותר לציין כי מסקנתי זו כוחה יפה גם בהתייחס לעילות התביעה בהסתמך על הוראות חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות אלא שבמסגרת דיון זה בחרתי לדון בעילה התביעה המצויה במדרג החומרה הגבוה ביותר ביחס לעילות האחרות .

לפנים משורת הדין ונוכח העובדה שהגם שהליך ההוכחות בתיק שבכותרת טרם החל, הרי שלכאורה הדעת נותנת שהמשיב נפגע אישית על דרך הפרת צו איסור פרסום שניתן על מנת להגן על בטחונו האישי, ועל דרך פרסום בניגוד לחוק איסור לשון הרע ובניגוד חוק הגנת הפרטיות – אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לצדדים ותסגור התיק

עותק זה מותר לפרסום .

ניתנה היום, ה’ תמוז תשפ”א, 15יוני 2021, בהעדר הצדדים.

כוכבה לוי

עו”ד שלומי וינברג, בא כוחו של אוחנה, מסר בתגובה להחלטת השופטת: “אני מברך על המסקנה המשפטית הצודקת ואף המתבקשת מאליה של בית המשפט הנכבד לפיה החסינות חלה ודינה של התביעה להידחות”. 

https://www.maariv.co.il/news/law/Article-847235