דסי פורר פרקליטה תחת חקירות הברחת נכסים ב $6 מיליון דולר: השופטת איריס עבודי לושי חייבה את הפרקליטה להיחקר בפני מנהל העיזבון רונן מטרי

זהו סיפור על שחיתות, מזימות ותככים כשבראש הפירמידה עומדת פרקליטה מושחתת, מקומטת, מזדקנת וגברית מאוד בשם הדס דסי פורר מפרקליטות מחוז תל אביב. פורר מאוד מתוסכלת שלא קידמו אותה בפרקליטות, אבל עם התגליות שנציג בפניכם ברור למה.

כמה משתלם להיות פרקליטה, ובמיוחד כזו שנובחת, מאיימת ואלימה. אף אחד לא רוצה להתעסק איתה.  הנ”ל מאוד גברית ורווית טסטוסטרון.  אין בה טיפת נשיות.

את הכלביות הדס פורר ספגה מהכלב RAVEL שעל שמו משפחתה הקימה מוזיאון פרטי…..

איריס עבודי לושי כפתה על דסי פורר להתייצב לחקירת הברחת מיליונים

לפנינו החלטה מבית משפט מחוזי בתל אביב שבו מנהל העיזבון (השני) של אבא שלה, משה פורר (מונדק) ששמו רונן מטרי זימן את את הדס פורר, אחותה ליליה פורר ואימה רחל פורר (רוחקה) מנדלסברג, לחקירה על הברחת נכסים מהאבא מונדק שמת, אליהן ולחשבונותיהן כדי למנוע מהאח למחצה שלה, רונלד פורר לגבות את מה שמגיע לו לפי פסק דין בוררות בלונדון בינו ובין אבא שלו.

בפסק הבוררות רונלד זכה ב $6,000,000 ונכתב שם שרחל ושתי בנותיה הבריחו נכסים של האבא.

 

 

 

רונלד הוא רק אח למחצה של דסי פורר.  האמא הביולוגית שלו נפטרה בגיל שנתיים ורחל היתה אמא חורגת מהסרטים ששנאה אותו. בגלל זה רחל זרקה אותו לפנימיות בשוויץ. רחל (רוחקה פורר) היתה מנהלת הלשכה של שמעון פרס.

רונלד התראיין וסיפר על רחל (אמא של דסי פורר): “היו לי חיים מאוד קשים עם האם החורגת. אתה חי באותה משפחה אבל מחוץ למשפחה. עבורי זו היתה טראומה. מגיל צעיר הרגשתי שאני צריך לדאוג לעצמי, לאינטרסים שלי בתוך התא המשפחתי. זה מה שעיצב את האישיות שלי. במשך שנים היו לי המון רגשות אשם”….”פחדתי ממנה פחד מוות. דרשו ממני לקרוא לה אמא. כשלא אמרתי לה אמא, חטפתי סטירה. היא היתה נוקשה, אבל נוקשות בלי אהבה. סיוט. היא היתה פותחת את הארון שלי ובודקת שהוא מסודר, אחרת הכול ייזרק”.

 

 

 

עו”ד רונן מטרי: אינדיקציות לגניבות וזיהום כלכלי ע”י הדס פורר

לדברי רונן מטרי מנהל העיזבון “בפסק הבוררות קיימות קביעות עובדתיות חלוטות הנוגעות להברחת נכסים שנעשתה על-ידי המנוח עוד בימי חייו”….”לאחר מינויו, עתר מנהל העיזבון (רונן מטרי) בבקשה למתן צו לאיסור דיספוזיציה על נכס מקרקעין הרשום על שם רעיית החייב (רחל פורר), ובהמשך בבקשה להרחבת הצו, גם על חשבונות בנק הרשומים על שמות בנותיו של החייב ורעייתו (רחל ליליה ודסי פורר)…. לטענת מנהל העיזבון, בקשות אלו הוגשו לאחר חקירה ראשונית שביצע ומידע ראשוני שנאסף על-ידו לפיו קיימת אפשרות כי מדובר בנכסים של החייב. עם זאת ציין מנהל העיזבון כי דרושה עוד בדיקה וחקירה בעניין בטרם יגבש עמדתו בנושא”.

 

 

 

דסי פורר, אחותה ואימה שלה טענו בפני השופטת איריס עבודי לושי שבגלל שרונן מטרי הצהיר שבכוונתו לנקוט נגדן הליכים משפטיים (להשבת רכוש גנוב) הרי שהוא מנוע מלחקור אותן ומלדרוש מהן להציג מסמכים ולענות על שאלות בחקירה על הברחת נכסים…..

רונן מטרי טען שלא גיבש את עמדתו אם לנקוט הליכים ו”כי לו תתקבל עמדת המשיבות, הרי שכל אימת שבעל תפקיד ינקוט בבקשה להטלת צו איסור דיספוזיציה במטרה למנוע שינוי מצב הזכויות בנכס עד לאחר השלמת בירור וחקירה בעניין, אזי תיחסם למעשה זכותו לחקור את הגורמים הרלוונטיים לעניין, ותסוכל עבודתו וביצוע תפקידו בכל הנוגע לאיתור נכסי החייב. לא כל שכן, הדבר יוביל להכבדה יתרה על בתי-המשפט אשר ידרשו לנהל את דיוני החקירות בפניהם, אף אם יתברר בסופם שאין מקום לנקוט בהליכים משפטיים כנגד הנחקרים”.

איריס לושי עבודי השופטת קבעה שהדס פורר תתייצב לחקירה כמו כל אדם אחר לאור האינדיקציות שבפסק הבוררות באנגליה שם נכתב שהיא העלימה רכוש של אבא שלה כדי שרונלד יישאר עם קדחת בתחת.

לושי עבודי קבעה שהמנהל “מצוי בנחיתות אינפורמטיבית בשל פטירת החייב” ולכן תתכבד הפרקליטה ותגיע לחקירה

 

 

 

 

 

להלן ההחלטה של איריס עבודי לושי המורה על דסי פורר, אחותה ואימה שלה רחל להתייצב לחקירה

		מספר בקשה: 15
בעניין:   ובעניין:     ובעניין:     ובעניין:	פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש”ם-1980   עיזבון המנוח משה פורר ז”ל (בפשיטת רגל)                                                                     העיזבון   רונן מטרי (מנהל עזבון המנוח משה פורר בפשיטת רגל) מנהל העיזבון   1. רחל פורר 2. ליליה פורר-שפירא 3. הדס פורר-גפני ע”י בא-כוחן עוה”ד יוסף בנקל, ניר שמרי ואלעד סבג המשיבות
ובעניין:	כונס הנכסים הרשמי – תל-אביב ע”י באת-כוחו עו”ד מורין אופיר הכונס הרשמי
החלטה

 

 

1. בפניי בקשה שהוגשה על-ידי עו”ד רונן מטרי, בתפקידו כמנהל עיזבון החייב מר משה פורר ז”ל בפשיטת רגל (להלן בהתאמה: “מנהל העיזבון” ו”החייב“).

 

בבקשה עתר מנהל העיזבון להורות לגב’ רחל פורר – רעיית החייב; הגב’ ליליה פורר-שפירא והגב’ הדס פורר-גפני – בנותיו של החייב (להלן יחד: “המשיבות“), להתייצב לחקירה בפניו (להלן: “הבקשה“).

 

רקע

 

2. ביום 30.12.2018 עתר מר רונלד פורר, בנו של החייב (להלן: “בנו של החייב“), בבקשה למתן צו לניהול עיזבון המנוח בפשיטת רגל, זאת, בהסתמך על פסק בוררות שניתן באנגליה ביום 21.9.2015 במסגרתו נפסק כי על המנוח לשלם לבנו סך של כ-6 מיליון דולר. עוד צוין בבקשה כי בפסק הבוררות קיימות קביעות עובדתיות חלוטות הנוגעות להברחת נכסים שנעשתה על-ידי המנוח עוד בימי חייו.

 

3. ביום 2.4.2019 ניתן צו למינוי מנהל עיזבון בפשיטת רגל ובהמשך מונה מנהל העיזבון בפשיטת רגל לתפקידו.

 

4. לאחר מינויו, עתר מנהל העיזבון בבקשה למתן צו לאיסור דיספוזיציה על נכס מקרקעין הרשום על שם רעיית החייב (בקשה מס’ 11), ובהמשך בבקשה להרחבת הצו, גם על חשבונות בנק הרשומים על שמות בנותיו של החייב ורעייתו (בקשה מס’ 12) (להלן: “הבקשות למתן צווי איסור דיספוזיציה“). לטענת מנהל העיזבון, בקשות אלו הוגשו לאחר חקירה ראשונית שביצע ומידע ראשוני שנאסף על-ידו לפיו קיימת אפשרות כי מדובר בנכסים של החייב. עם זאת ציין מנהל העיזבון כי דרושה עוד בדיקה וחקירה בעניין בטרם יגבש עמדתו בנושא.

 

5. משכך, פנה מנהל העיזבון למשיבות בדרישות לקבלת מידע ומסמכים וכן זימן אותן לחקירה בפניו. במענה לכך, השיב בא-כוחן של המשיבות במכתב למנהל העיזבון במסגרתו ציין כי מאחר והאחרון עתר בבקשות למתן צווי איסור דיספוזיציה כנגד המשיבות, במסגרתן גילה דעתו כי בכוונתו לנקוט בהליכים משפטיים נגד המשיבות, הרי שהוא מנוע מלזמנן לחקירה בהתאם להלכה הפסוקה.

 

מנהל העיזבון הבהיר מצידו כי כפי שהובהר על-ידו עוד בבקשה למתן צווי איסור דיספוזיציה, וכי אותה בקשה הוגשה על-ידו בהתבסס על מידע ראשוני בלבד וזימונן של המשיבות נועד לצורך השלמת פעולות החקירה והעמקתן על מנת שבסופן יוכל לגבש עמדה האם יש צורך בנקיטת הליכים כנגד המשיבות אם לאו. מכאן שמצב הדברים בענייננו שונה מאותם מקרים בהם קיימת ודאות גבוהה לכך שבעל התפקיד יגיש תביעה כנגד הנחקרים שאז הוא אכן מנוע מלזמנם לחקירה בפניו.

 

6. ביום 4.9.2019 הגישו המשיבות תגובתן לבקשה, בגדרה סברו כי דין הבקשה להידחות.

 

לשיטתן של המשיבות, תוכן הבקשות למתן צווי איסור דיספוזיציה (והמשיבות היפנו לסעיפים ספציפיים), והפעולות בהן נוקט מנהל העיזבון כנגד המשיבות מיום מינויו, מעידות על כוונותיו של מנהל העיזבון לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המשיבות. במצב דברים זה ובהתאם להלכה הפסוקה, חל איסור על מנהל העיזבון לזמן את המשיבות לחקירה בפניו, שמא חקירות אלו יקנו לו יתרון דיוני פסול במסגרת אותם הליכים משפטיים.

 

עוד נטען, כי הבקשות למתן צווי איסור דיספוזיציה עודן תלויות ועומדות וכי על המשיבות למסור תגובתן לבקשות ואף לתמוך טענותיהן בתצהיר. מכאן, שלטענת המשיבות יש לראות בבקשה לאיסור דיספוזיציה כהליך שיפוטי בפני עצמו אשר יש בו כדי לשלול את זכותו של מנהל העיזבון לזמנן לחקירה בפניו.

 

7. בתשובתו לתגובת המשיבות, הבהיר מנהל העיזבון כי הוא טרם גיבש עמדתו בשאלה האם לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המשיבות, כי כל מטרת החקירה הינה בירור בנוגע למצבת נכסיו של החייב ומיקומם הנוכחי, וכי הצווים שהתבקשו על-ידו הוגשו על סמך חשש וממצאים ראשוניים בלבד. מנהל העיזבון ציין עוד כי המשיבות היפנו בתגובתן לחלקים מהבקשות למתן צווי איסור דיספוזיציה באופן מגמתי ומטעה מתוך רצון לצייר תמונת מצב לפיה מנהל העיזבון גיבש עמדתו, אלא שלא כך הם פני הדברים, והם אינם עולים בקנה אחד עם האמור בבקשות.

 

בנוסף, טען מנהל העיזבון, כי לו תתקבל עמדת המשיבות, הרי שכל אימת שבעל תפקיד ינקוט בבקשה להטלת צו איסור דיספוזיציה במטרה למנוע שינוי מצב הזכויות בנכס עד לאחר השלמת בירור וחקירה בעניין, אזי תיחסם למעשה זכותו לחקור את הגורמים הרלוונטיים לעניין, ותסוכל עבודתו וביצוע תפקידו בכל הנוגע לאיתור נכסי החייב. לא כל שכן, הדבר יוביל להכבדה יתרה על בתי-המשפט אשר ידרשו לנהל את דיוני החקירות בפניהם, אף אם יתברר בסופם שאין מקום לנקוט בהליכים משפטיים כנגד הנחקרים.

 

8. הכונס הרשמי מסר אף הוא עמדתו לבקשה, במסגרתה תמך בבקשת מנהל העיזבון וסבר כי יש להורות למשיבות להתייצב לחקירה.

 

 

דיון והכרעה

 

9. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבות ובתשובה להן וכן בעמדת הכונס הרשמי, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

 

10. בהחלטתי בפש”ר (מחוזי-ת”א) 39586-10-16 עו”ד יורם יוסיפוף ז”ל נ’ שמואל דורנשטיין (28.5.2018) דנתי בהרחבה בסוגיית הסמכות המוקנית לבעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון לזמן גורמים אשר יש לו יסוד סביר להניח כי ברשותו מידע או מסמכים הנוגעים לענייניו של החייב ולנכסיו ובפרט בשאלת סמכויות החקירה הרחבות של מנהל עיזבון בפשיטת רגל, זאת לאור הנחיתות האינפורמטיבית בה הוא מצוי בשל פטירת החייב.

 

11. להשלמת התמונה יצוין כי ערעור שהוגש על החלטתי זו נדחה במסגרת רע”א 4523/18 שמואל דונרשטיין נ’ עוה”ד עופר שפירא ורז מנגל, מנהלי עיזבון יורם יוסיפוף ז”ל (בפש”ר) (5.8.2018).

 

12. אתייחס איפוא לדברים בקצרה.

 

13. המסגרת הנורמטיבית לענייננו מוסדרת במספר סעיפים בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש”ם-1980 (להלן: “הפקודה“).

 

בראשונה, הוראת סעיף 18ג’ לפקודה שכותרתו “חקירה על ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים” המורה כדלקמן:

 

(א) הכונס הרשמי יקיים, לשם הגשת חוות דעתו לבית המשפט, חקירה מקיפה בעניניו של חייב שניתן נגדו צו כינוס, ובכלל זה בדבר הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו, לרבות נכסים שהיו ברשותו בעבר, והכל בין אם היו אלה נכסיו של החייב לבדו ובין בשיתוף עם אחרים.

(ב) לשם קיום החקירה יהא מוסמך הכונס הרשמי, בנוסף לשאר סמכויותיו לפי פקודה זו ובכפוף לכל דין, לבצע פעולות אלה –

(1) לדרוש כל מידע או מסמך הנוגעים לעניניו של החייב כאמור בסעיף קטן (א), מכל אדם שיש יסוד סביר להניח כי המידע או המסמך מצויים ברשותו או בידיעתו;

…

      (ד) …

(2) מי שנתבקש למסור מידע או מסמכים כאמור בסעיף קטן זה, חייב, על אף האמור בכל דין, למסרם לידי הכונס הרשמי.

 

וכן בהוראת סעיף 59 לפקודה שכותרתו “זימון וצו הבאה” לפיו:

(א)       משניתן צו כינוס, רשאי בית המשפט, לבקשת הכונס הרשמי או הנאמן, ליתן צו –

(1) המורה לחייב אשר לא הופיע לחקירה בפני הכונס הרשמי, לאחר שנדרש לעשות כן לפי סעיף 18ג – להתייצב בפני הכונס הרשמי;

(2) המחייב את החייב, או כל אדם שיש יסוד סביר להניח כי ברשותו מידע או מסמכים הנוגעים לעניניו של החייב כמשמעותם בסעיף 18ג, ואשר נדרש למסרם לפי סעיף 18ג(ב)(1) ולא מסר אותם – למסרם לכונס הרשמי או לבית המשפט, או להתייצב בפני הכונס הרשמי או בפני בית המשפט.

 

1. חקירה זו המתבצעת על-ידי בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון בנוגע למצבו הכלכלי של החייב, מצויה בלב ליבו של ההליך, שכן בלעדיה לא יוכל בעל התפקיד למלא תפקידו נאמנה. לפעולת החקירה חשיבות עליונה בשים לב לפערי המידע ולנחיתות האינפורמטיבית המובנית בה מצוי בעל התפקיד בבואו לתור אחר נכסי החייב ולבחון את הסיבות לקריסתו הכלכלית, לא כל שכן שעה שהחייב נפטר, כמו גם במקרה שבפנינו. מיצוי הליכי החקירה עשוי איפוא לגשר על פערי המידע, ולפעול להשאת פירעון החוב לנושים. משכך, סמכות חקירה זו פורשה לא פעם בפסיקה באופן נרחב כך שחלה על מגוון רחב של נחקרים פוטנציאלים (ראו: ע”א 1211/96 עו”ד כהן, מפרק אדאקום טכנולוגיות בע”מ (בכינוס נכסים ובפירוק) נ’ נשיונל קונסלטנטס (נטקונסלט) בע”מ, פ”ד נב(1) 481 (1998), בעמ’ 503 (להלן: “עניין אדאקום“); רע”א 2438/16 רבוע כחול נדל”ן בע”מ נ’ טרבלסי (3.6.2016), פסקה 18)).

 

14. מנגד, מאחר ומדובר בסמכות רחבה אשר טומנת בחובה כוח רב, נקבע בפסיקה לא אחת כי על בית-המשפט לעמוד על משמר זכויותיהם של הנחקרים הפוטנציאלים, שמא יהיו נתונים לחקירה בלתי סבירה ונחוצה או ללחץ מיותר ולהכבדה בלתי ראויה (ראו: עניין אדאקום בעמ’ 494; רע”א 8997/07 יצחק צלר נ’ עופר גבריאלי, עו”ד – מפרק חברת שט-גד שירותי טרקטורים בע”מ (בפירוק) (22.12.2008), פסקה 11 (להלן: “עניין צלר“); רע”א 9370/17 אברהם לוי נ’ גיא גיסין בתפקידו כבעל התפקיד להסדר הנושים של החברה (30.1.2018), פסקה 23 (להלן: “עניין לוי“);

 

לצורך כך נדרש בית-המשפט לאזן בין האינטרסים השונים הן של הנושים בהליך, הן של בעל התפקיד הפועל בשמם והן של הנחקרים הפוטנציאלים. כך, ברע”א 10/89 פקר נ’ פ.י.ט. חברה פיננסית לתעשיה ולמסחר בע”מ, פ”ד מב(4) 573 (1989) נקבע כי יש למנוע קיום חקירה על-ידי בעל תפקיד שעה שהוכח כי מטרת החקירה המבוקשת נועדה לסייע בניהולה של תביעה קיימת או עתידית.

 

2. בהמשך, דן בית-המשפט העליון במשמעות ניהול תביעה עתידית ככל שזו תוגש והאם די באפשרות זו כדי לפטור בעל דין מחובת ההתייצבות לחקירה בפניי בעל התפקיד. לאור חשיבות פעולת החקירה בהליכי חדלות פירעון ועל מנת שלא לרפות את ידיו של בעל התפקיד נקבע, כי אין להימנע מראש מקיום חקירה רק מאחר ותוצאה אפשרית שלה הינה הגשת תביעה על-ידי בעל התפקיד. ראו בהקשר זה דבריו של כב’ השופט מלצר בעניין צלר, בעמ’ 10:

 

אינני סבור שמטרת החקירה המבוקשת היא בהכרח לסייע למפרק ליזום, או לנהל תובענה (ודאית) קיימת, או עתידית – מטרה שאם אכן היא בלעדית בעתירה להרשות חקירה לפי סעיף 288 – אין הדבר לגיטימי. הנה כי כן, תכליתה של החקירה המבוקשת פה מיועדת, בין השאר, לאפשר למפרק לברר אם יש יסוד להגשת תובענות, וזו תכלית מותרת. נוכח הצהרות המפרק כאמור לעיל – נראה איפוא כי בענייננו אין פגם בקיום החקירה בשלב זה, שהרי במסגרת ההליך האמור המפרק חפץ לאסוף את החומר הרלוונטי לצורך החלטה בדבר דרך הפעולה המיטבית מבחינתו במכלול תפקידיו (ההדגשה במקור – א.ל.ע.).

 

 

אף פסיקת בית-המשפט העליון שניתנה בעניין לוי הבהירה עניין זה והוסיפה, כי רק במקרים בהם קיימת ודאות גבוהה כי בעל התפקיד עתיד להגיש תביעה במסגרת תפקידו, אזי אין הוא רשאי לחקור את הנתבע העתידי או כל אדם אחר, לרבות מי שעתיד להעיד בתביעה, זאת, כאשר תכליתה של החקירה הינה השגת יתרון דיוני בתביעה הנדונה (שם, פסקה 37).

 

ברם, הודגש, כי לא בנקל יחסה המבקש (בין אם כנתבע עתידי ובין אם כעד מטעם נתבע), תחת הגנה זו וכי עליו רובץ הנטל להראות כי הוא אכן צפוי להעיד בתביעה עתידית:

 

…לא בכל מקרה שבו יטען מי שזומן לחקירה בפני בעל תפקיד כי הוא עתיד להיות עד מטעם נתבע עתידי בתביעה שתוגש על-ידי בעל התפקיד, תתקבל הטענה באופן אוטומטי. על-מנת להימנע מחקירה שנועדה להשיג יתרון דיוני, על הנחקר הפוטנציאלי להוכיח ברמת וודאות גבוהה כי הוא צפוי להעיד מטעם נתבע עתידי (על כך שחקירת עד עתידי בידי בעל התפקיד תקנה לו יתרון דיוני לו לא היה זכאי כתובע בהליך אזרחי רגיל… (עניין לוי, פסקה 37).

 

מן הכלל אל הפרט

15. בענייננו, המשיבות לא עמדו בנטל הדרוש להוכיח כי הן צפויות להיתבע על-ידי מנהל העיזבון באופן זה הפוטר אותן מחובת ההתייצבות לחקירה בפניו, וזאת מהטעמים הבאים:

 

ראשית, עיון בבקשות למתן צווי איסור דיספוזיציה אינו מצביע על כוונתו של מנהל העיזבון לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המשיבות. כך, במסגרת בקשותיו, נקט מנהל העיזבון בניסוחים זהירים, שאין בבחינת קביעת מסמרות בעניין, ולפיהם, מבדיקות שביצע וממידע ראשוני שהגיע לידיו עולה החשש שמא המשיבות פועלות להברחת נכסיו של המנוח באופן המצריך את מתן הצו עד להשלמת פעולות חקירה בעניין (סעיף 7 לבקשה למתן צו לאיסור דיספוזיציה מיום 7.8.2019).

 

ראו גם דברי מנהל העיזבון בבקשתו מיום 28.7.2019, פסקה 34 בה נכתב:

 

המנהל המיוחד מבצע פעולות חקירה נוספות, ובכלל זה בכוונתו לפנות למשיבה [רעיית החייב – א.ל.ע.] בדרישה מתאימה לקבלת נתונים, לרבות באשר לעניינים נשוא בקשה זו וכן לבצע חקירות בנושא. עם זאת בשל החשש כי יבוצעו פעולות בלתי הפיכות בנכסים, מבוקש ליתן ראשית צו איסור דיספוזיציה כמבוקש בבקשה זו, על מנת שניתן יהיה להשלים את פעולות החקירה כנדרש.

 

לכך יש להוסיף כי הן במסגרת הבקשה והן בתשובתו, שב והצהיר מנהל העיזבון כי טרם גיבש החלטה בנוגע להמשך ניהול ההליך כנגד המשיבות. במצב דברים זה ובשים לב למעמדו של מנהל העיזבון המשמש כקצין בית משפט חזקה עליו כי הוא פועל באובייקטיביות הדרושה בנסיבות בעניין.

 

עוד יצוין כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיבות לפיה מנהל העיזבון השתמש במינוחים משפטיים הקשורים לפעולות משפטיות כגון “…הענקה בטלה בהתאם לסעיף 96 לפקודה” (פסקה 29 לבקשה מיום 28.7.2019). עם זאת בראשית דברים אלו הבהיר מנהל העיזבון כי מדובר בחשש. אמנם חשש כבד כלשונו, ברם חשש בלבד.

 

שנית, דחיית הבקשה עלולה לפגוע ביכולותיו של מנהל העיזבון לבצע את תפקידו כנדרש. בתוך כך אין לראות בצווי איסור הדיספוזיציה שהוגשו על-ידו כהליכים משפטיים הננקטים נגד המשיבות ואשר יש בהן כדי למנוע ממנו לזמנן לחקירה. כידוע, בשלביו הראשונים של ההליך ובטרם מיצה בעל התפקיד את מלוא החקירות הדרושות, לא אחת הוא נדרש לעתור בבקשות דחופות למתן סעדים זמניים ולו בשל הצורך בשמירת המצב הקיים עוד בטרם התבררה התמונה במלואה (ראו והשוו: פש”ר (מחוזי-ת”א) 3642-08-16 יוסף בנקל, עו”ד, המנהל המיוחד לנכסי החייב אליעזר פישמן נ’ כונס הנכסים הרשמי (29.1.2017), בעמ’ 16). במצב דברים זה, ברי כי לא ניתן לראות בכל בקשה לסעד זמני המוגשת על-ידי בעל התפקיד ככזו המבצרת עמדתו ומעידה על כוונותיו לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המחזיקים בנכסים המעוכבים. לא מן הנמנע, כי יתכנו מצבים במסגרתם, לאחר חקירה ודרישה יגלה בעל התפקיד כי העברת הנכסים נעשתה כדין, או שאין בידיו די ראיות המצדיקות נקיטה בהליכים משפטיים, באופן המייתר את הותרת הצו. על כן, אין לראות בכל בקשה למתן סעד זמני כהליך משפטי הננקט על-ידי בעל תפקיד המעיד על כוונותיו העתידיות כנגד המחזיקים בנכסים.

 

שלישית, אין חולק כי טענות בדבר הברחת נכסים הועלו עוד במסגרת הבקשה למתן צו לניהול עיזבון בפשיטת רגל, שהוגשה על-ידי בנו של החייב ואשר הסתמכה על-פי הנטען על קביעות עובדתיות בפסק הבוררות מיום 21.9.2015 מהן עולה כי החייב פעל להברחת נכסיו לבני משפחתו. מצופה ממנהל העיזבון שיפעל לבדיקת טענות אלו כדבעי ולא יקבלן ללא תנאי, ומכל מקום, אין בדבריו של בנו של החייב כדי להעיד על כוונותיו של בעל התפקיד עוד בטרם מיצה חקירותיו בעניין.

 

סוף דבר

 

16. לאור האמור לעיל, דין בקשת מנהל העיזבון להתקבל.

 

17. אני מורה למשיבות להתייצב לחקירה במשרדי מנהל העיזבון ובתיאום עימו מראש, וזאת עד ליום 27.11.2019.

 

18. בהתאם לעניין לוי, אין מניעה כי בא-כוח המשיבות יתלווה אליהן בעת חקירתו, וזאת על מנת לוודא כי לא תישאלנה שאלות שיש בהן להקנות יתרון דיוני בלתי הוגן למנהל העיזבון בתביעה עתידית, ככל שתוגש.

 

19. בכל מקרה של מחלוקת, זו תובא בפני בית-המשפט.

 

20. עובר למועד החקירה ולא יאוחר משבועיים לקיומה, יעביר מנהל העיזבון למשיבות רשימת מסמכים מפורטת אותם יידרשו המשיבות להמציא לעיונו עובר למועד החקירה.

 

21. המשיבות יישאו בהוצאות מנהל העיזבון בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 14 יום.

 

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותסגור את הבקשה.

 

 

ניתנה היום, כ”ט תשרי תש”פ, 28 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.

איריס לושי עבודי שופטת

 

PDF

הליך פשיטת רגל לעיזבון משה מונדק פורר הדס פורר זומנה לחקירה על הברחת נכסים

 

כל הטיפוסים המעורבים פה בסיפור הם מושחתים עד היסוד.

השופטת איריס עבודי לושי ליקקה לאפי נוה וחמדה את רכוש בעלה

בעלה לשער עו”ד יוסי כהן התלונן עליה במשטרה שזייפה פסקי דין וגנבה כספים מכרטיסי האשראי שלו.

היא צולמה באילת במצלמה של אילנה דיין מלקקת לאפי נוה ואומרת לו “מה שאתה רוצה.  אני אף פעם לא אומרת לא לאפי”.

 

 

גרושה מהגהנום 42: השופטת איריס עבודי לושי שמתמודדה על נשיאות מחוזי ת”א בעברה שק שרצים: הגרוש שלה עו”ד יוסי כהן התלונן שזייפה פסקי דין וגנבה אשראי. גם ליקקה לאפי נוה.

דסי פורר פרקליטה רוויה בטסטוסטרון

דסי פורר היא פרקליטה פמיניסטית מורעלת, שונאת גברים קלינית שנהגה לאשר הגשות כתבי אישום נגד גברים בלי שום ראיות, גם כאשר המשטרה ממליצה לגנוז את התיק.

בהיותה פמינאצית מורעלת, זה לא הפריע לה לשתף פעולה עם אבא שלה מונדק (שנפטר), שהיה מגה מיליונר ועשה כספו בעסקים כולל מועדוני סטאדו-מאזו, אורגיות המוניות ודאנג’נים בניו יורק בהם חוללו גופותיהן של נשים במסיבות חשק וזימה, והיא כמובן מעולם לא ויתרה על הכסף שממקורו בביזוי וחילול גוף הנשים.

מונדק גם סחר במתכות וברזל אולם אלו לא עסקים שהוא פיתח, אלא קיבל כנדוניה ממשפחת אימו של רונלד פורר.

 

 

 

האח רונלד פורר החביא בוטיצ’לי מגרושתו גלית פלטק פורר

רונלד פורר הוא אח למחצה של דסי פורר.  שימו לב ששם המשפחה באנגלית הוא לא FORER אלא Führer – ממש כמו תואר הכבוד של אדולף, ההוא ממחנות הריכוז וההשמדה.

רונלד נולד נשי מאוד והפך להיות סוחר אומנות. פנינה רוזנבלום חיזרה אחריו.

רונלד עשה טעות חיו כאשר שם יצירות למכירה בקונסיגנציה בניו יורק וכשהגלריה קרסה, הוא לא היה יכול להוכיח בעלות כי לא רשם על היצירות משכון. היתה בבעלותו יצירת בוטיצ’לי ששוויה מיליוני דולרים אולם בדיוק כאשר הוא התגרש, הבוטיצלי נעלם ועד היום לא יודעים איפה הבוטיצ’לי.  את הבוטיצ’לי (המדונה והילד) הוא רכש מאימלדה מרקוס מהפיליפינים.

https://www.haaretz.co.il/misc/2007-02-13/ty-article/0000017f-f4ba-d47e-a37f-fdbe08710000

רונן מטרי עשה קומבינה עם מירית כנרי מהאפוטרופוס הכללי

רונן מטרי מנהל העיזבון בפשט”ר זכה לכתבות בכלכליסט על המושחתות שלו.  הוא עשה קומבינה עם רו”ח איתמר כנרי שכל תיק פירוק או פשיטת רגל שהיא יקבל הוא יעסיק את איתמר כנרי.  ומי אשתו של איתמר כנרי?  מירית כנרי שהיא עובדת מדינה במשרדי האפוטרופוס הכללי, והיא זו שמסדרת תיקים למנהלי עיזבון ונאמנים בחדל”פ.

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3736423,00.html

 

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3765917,00.html

 

השופטת תמר זנונית פורר אישרה את פסק הבוררות מאנגליה

את רונלד פורר ייצגו עו”ד בעז בן צור, עו”ד חגי הלוי, עו”ד גיא רוה. את העיזבון של מונדק (המנהל הראשון עו”ד משה דרוקר) ייצגו יוסף בנקל ועו”ד ניר שמרי.  תיק 28326-10-15.

 

 

 

דסי פורר לקחה את משרד שיבולת ומי שייצג אותה היה יוסי בנקל שנחל כישלון חרוץ.

 

 

משמעות פסק הדין שאם רונלד זוכה באכיפת הבוררות האנגלית, דסי פורר, אחותה ואימה שלה יקבלו פחות כסף.  מדובר ב 6 מיליון דולר שמתוכם האמא היתה אמורה לקחת 3 מיליון דולר ושתי האחיות היו אמורות לקחת 1.5 מיליון דולר כל אחת.

השופטת תמר זנונית פורר פסקה לטובת רונלד, ודסי פורר הפסידה 1.5 מיליון דולר בגלל העבודה של בועז בן צור נגדה.

בועז בן צור יצג גם את אפי נוה וגם את ביבי, כך שלא פלא שדסי פורר מתעבת אותו.

 

 

 

 

בית משפט לעניני משפחה בתל אביב- יפו
קבלת בקשה לאכיפת פסק בוררות זר		31 מאי 2018 28326-10-15
השופטת	תמר סנונית פורר
המבקש	רונלד פורר הבן ע”י עו”ד בעז בן צור; עו”ד חגי הלוי ; עו”ד גיא רוה
	– נגד –
המשיב	משה דרוקר מנהל עזבון האב המנוח משה מונדק פורר ע”י עו”ד יוסף בנקל ; עו”ד ניר שמרי

פסק דין

 

 

1. עניינה של בקשה זו הוא הכרה ואכיפת פסק בוררות חוץ שניתן באנגליה, ביום 21.9.2015, בין המבקש למשיב, בהתאם להסכמים שנחתמו ביניהם בחודש יולי שנת 1987. ובנוסף, גם אכיפה והכרה של פסק הבוררות המשלים מיום 25.1.2017 (שעניינו פסיקת ריבית לחיוב).

 

א.        רקע עובדתי וההליכים המשפטיים בין הצדדים

 

2. הצדדים להליך זה היו אב ובנו. המבקש הוא בנו של האב המנוח (להלן: “המנוח”).

 

3. במהלך ההליכים המשפטיים המנוח הלך לעולמו ביום X.X.2016. במסגרת ת”ע 41981-01-17 מונה מנהל עזבון (להלן: “המשיב”), בין היתר, לצורך המשך הליך זה.

 

4. הרקע לפסק הבוררות נשוא תביעה זו, הם הסכמים מסחריים שנחתמו בין המבקש למנוח בשנת 1987, במסגרת הליכי פשרה לסיום תביעות הדדיות ביניהם שהוגשו באנגליה ובישראל.

 

5. ברבות השנים ובשל מחלוקות בין הצדדים בעניין ההסכמים כאמור, הגיש המבקש, בהתאם לתניית בוררות שהייתה קבועה בהסכמים, תביעת בוררות באנגליה נגד המנוח.

 

6. הליכי הבוררות נמשכו מספר שנים, שבסופם ביום 21.9.2015 ניתן פסק הבוררות (להלן: “פסק הבוררות”), על ידי הבורר האנגלי, אשר עיקרו כי על המנוח לשלם למבקש סך של 5,985,243 דולר ארה”ב (חמישה מיליון תשע מאות שמונים וחמש אלף מאתיים ארבעים ושלושה דולר ארה”ב).

 

7. ביום 16.10.2015 הוגשה על ידי המבקש בקשה להכרה ואכיפת פסק בוררות חוץ בהתאם לסעיף 29א’ לחוק הבוררות, התשכ”ח – 1968.

 

8. לאחר פתיחת ההליך הגיש המנוח בקשה לעיכוב הליכים, זאת בשל הגשת ערעור על ידו באנגליה על פסק הבוררות.

 

9. ביום 28.3.2016 קיבלתי את בקשת המנוח לעיכוב ההליך שבפני, מנימוקי החלטתי שם.

 

10. ביום 1.7.2016 ניתן על ידי בית המשפט באנגליה, פסק הדין בהליך הערעור לגבי פסק הבוררות, במסגרתו נקבע כי מרבית פסק הבוררות סופי ואכיף, אולם סוגיית שיעור הריבית על הסכומים שנפסקו, והיא בלבד, תוחזר לבורר לדיון.

 

11. ביום 25.1.2017 ניתן פסק הבוררות המשלים (להלן: “פסק הבוררות המשלים”), במסגרתו אישר הבורר את קביעות פסק הבוררות לעניין שיעור הריבית שעל המנוח לשאת, בעטיו של הסכום שנפסק במסגרת פסק הבוררות.

 

12. בית המשפט באנגליה דחה ערעור שהוגש על ידי המשיב בעניין פסק הבוררות המשלים.

 

13. לאחר שהסתיימו ההליכים המשפטיים באנגליה בעניין פסק הבוררות, נמשכו ההליכים בפניי מחודש 2/2017.

 

14. המבקש טוען כי יש להורות על אכיפת פסק הבוררות שניתן ביום 21.9.2015 מאחר שמדובר בפסק בוררות חלוט וסופי, ומאחר שלא מתקיימת כל עילת הגנה תקפה לאי אכיפתו של ההסכם. כמו כן, טוען המבקש כי פסק הבוררות המשלים, עניינו רק הוספת ריבית לחיובו של המנוח ואישור קביעות של פסק הבוררות ולמעשה נבלע בתוכו ויש להורות גם על אכיפתו במסגרת פסק דין זה.

 

15. המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה לאכיפת פסק הבוררות. המשיב טוען כי יש לו טענות התנגדות רבות ומוצדקות בשלן יש להורות על דחיית התביעה. טענות ההתנגדות מתייחסות לכך שאכיפת פסק החוץ עומדת בניגוד לתקנת הציבור בישראל; הסכמי הפשרה שבשלם מונה הבורר חסרי תוקף; פסק הבוררות עוסק בסכסוך שלא נתכוון לו שטר הבוררות; נושא הסכסוך אינו יכול להתברר בבוררות.

 

16. לאחר שהתקיימו בתיק שלושה דיונים, מתוכם דיון הוכחות אחד וכן הוגשו סיכומים בכתב, ניתן כעת פסק הדין.

 

ב.         דיון והכרעה

 

17. סעיף 29א לחוק הבוררות, תשכ”ח-1968, קובע כי בקשה לאישור (או לביטול) של פסק בוררות חוץ שחלה עליו אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בעניין הנדון, תוגש ותידון בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן. בענייננו, חלה אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ משנת 1958 (Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards) (להלן: “אמנת ניו-יורק”), עליה חתומות גם ישראל וגם אנגליה.

 

18. אמנת ניו-יורק קובעת מספר תנאים מצטברים שצריכים להתקיים לצורך הכרה בפסק הבוררות הזר: הגשת פסק בוררות והסכם מאומתים; פסק הבוררות ניתן שלא בשטחה של המדינה שמבקשים לאכוף בה את הפסק; פסק הבוררות הוא בשל סכסוך בין בני אדם. בחינת תנאים אלה, מעלה כי מדובר בתנאים פשוטים, כמעט טכניים, המעידים על הכלל של אישור הפסק הזר.

 

19. עם זאת, ניתנת אפשרות להתנגד לאכיפתו והכרתו של פסק הבוררות הזר בהתקיים עילות מובחנות ומוגדרות המנויות בסעיף 5 לאמנה. בחינה של עילות ההתנגדות מעלה כי אין הכוונה שבישראל יתנהל הליך משפטי חדש באותן סוגיות משפטיות ועובדתיות שהתנהלו בפני הבורר במדינה הזרה, וכי רק במקרים חריגים המפורטים באמנה לא ייטה בית המשפט להורות על אכיפת הפסק הזר.

 

20. לכך יש להוסיף כי פסיקת בתי המשפט בישראל הקפידה במהלך השנים על התערבות במשורה בפסקי בוררות. הלכה זו רלוונטית ונכונה גם כאשר עסקינן באישורו של פסק בוררות זר, וייתכן אף ביתר שאת בשל הצורך לכיבוד המשפט הבינלאומי הפרטי שנקבע מדינה זרה:

 

“מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב.  […]. מקומה החשוב של הבוררות כאמצעי להכרעה בסכסוך אינו מייתר את הצורך בפיקוח שיפוטי על הבוררות, המותווה בחוק הבוררות. פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מרבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת אשר תבטיח את תקינותם וטוהרם של הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה ואת ביסוס פסק הבורר על אמות מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור.

פועל יוצא מאיזון זה הוא כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול“. (ההדגשות הוספו).

ראו: רע”א 3680/00 גמליאלי נ’ מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע”מ, פ”די נד(6) 605, 616-617.

 

 

21. הפסיקה קבעה כי הכלל הוא הכרה ואכיפה של הפסק הזר ועילות ההתנגדות על פי האמנה יפורשו בצמצום, כאשר הנטל להוכיחן מוטל על כתפי המתנגד:

 

“על מנת להגישם את תכליתה של אמנת ניו יורק ושל מוסד הבוררות,  הכלל שנקבע באמנת ניו יורק הינו כי פסק בוררות חוץ יוכר וייאכף על ידי מדינה החתומה על האמנה.  העילות הקבועות באמנת ניו יורק לאי הכרה בפסק בוררות חוץ מהוות רשימה סגורה ויש לפרשן בצמצום.  נטל הוכחתן מוטל על המבקש את אי ההכרה.  מאלה נובע כי בית המשפט יהיה זהיר עת יתבקש שלא להכיר בפסק בוררות חוץ. […]  בנוסף, ביהמ”ש לא יאשר פסק בוררות חוץ אם מצא כי הוא נוגד את תקנת הציבור של ישראל או שנושא הסכסוך אינו ענין לבוררות לפי דיני ישראל.  ר’ סעיף 5(2) לאמנת ניו יורק.” (ההדגשות הוספו).

ראו: בש”א (חי’) 17013/04 BIP CHEMICALS LTD נ’ גד כימיקלים בע”מ, סעיף 83 לפסק הדין (22.11.2005).

 

22. לאור האמור לעיל, ועל מנת להכריע האם יש ליתן הכרה ולאכוף את פסק הבוררות מיום 21.9.2015, יש לבחון את עילות ההתנגדות שהובאו בענייננו, ולהכריע לגבי טענות הצדדים ביחס לכל אחת מן העילות.

 

23. יצוין, כי חקירת המבקש וחקירת בתו של המנוח עסקו בנושאים רבים אחרים שאינם נדרשים כלל להכרעה בסוגיות שעומדות להכרעה בפניי.

 

עילת ההתנגדות: אי חוקיות ההסכמים מכוחם מונה הבורר

 

24. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות הבאות: בין המנוח לבין המבקש התגלע סכסוך והוא השליך על עסקי הצדדים המשותפים. המבקש, אשר עבר להתגורר בחו”ל, לצורך הרחבת העסקים והגדלת הרווחים, נחשב “תושב חוץ” עבור הרשויות בישראל, וניהל עבור המנוח ושותפו, מר XX ז”ל, חברות, עסקים וחשבונות בנק של הקבוצה בזירה הבינלאומית. המבקש והמנוח הסכימו ותכננו את ההתנהלות הכלכלית המתוארת לעיל, כך שהחברות בחו”ל תהיינה על שם המבקש, זאת, בין השאר, גם על מנת שלא לשאת במיסוי בגינן במדינת ישראל וכך רווחיו של המבקש, המנוח ושותפו יהיו גבוהים יותר. התנהלות זו הייתה ידועה, מוסכמת ועל דעת המנוח, שותפו והמבקש, ועל פיה הם התנהלו לאורך זמן.

 

25. יודגש מדובר היה בהתנהלות בשיתוף פעולה מלא בין המנוח למבקש, עד אשר התגלעו חילוקי הדעות ביניהם.

הסכסוך העסקי הוביל לחתימה על הסכמים בשנת 1987, בהם נקבעה בין היתר תניית בוררות באנגליה על פי הדין האנגלי.

 

26. המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת ההכרה בפסק הבוררות, משום שהסכמי הפשרה שנערכו בין הצדדים בשנת 1987, בהם קבועה תניית בוררות ומכוחם מונה הבורר שנתן את פסק הבוררות, אינם חוקיים ואינם בני תוקף. זאת, ממספר טעמים:

המשיב מבסס התנגדותו על סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973 (להלן: “חוק החוזים”) וטוען כי מדובר בהסכמים למראית עין שנערכו בין המבקש למנוח, על מנת לחמוק מתשלום מיסים בישראל והם מבססים פעילות שאינה חוקית;

 

המשיב מבסס התנגדותו על סעיף 5(1)(א) לאמנת ניו יורק, לפיו ההסכמים שנערכו בין הצדדים אינם בתוקף לפי החוק שבעלי הדין החילו על ההסכם, או אם אין הוראה אחרת לפי חוק הארץ שבה ניתן הפסק;

 

המשיב מבסס התנגדותו על הטענה כי המבקש איים על המנוח בנקיטת הליכים פליליים כנגדו אם לא ייכנע לדרישותיו. אי חוקיות זו היורדת לשורשם של הסכמי הפשרה בין הצדדים, מכתימה את פסק הבוררות ועליה להביא לבטלותו ולמצער אי אכיפתו בישראל.

 

27. המבקש טוען כי יש לאכוף את פסק הבוררות ולדחות טענות המשיב, מאחר שבפסק הבוררות נקבע על ידי הבורר כי ההסכמים משנת 1987 חוקיים, בהתאם לדין הישראלי ובהתאם לדין האנגלי.

 

28. המבקש טוען כי לא היה תושב ישראל ולכן כל ניסיון נטען להונות את שלטונות המס, מקורו במנוח ולא בו. בהקשר זה, המבקש טוען כי בפסק הבוררות נקבע שהרוח החיה מאחורי ההסכמים ויוזמם היה המנוח. לפיכך, המנוח אינו יכול לטעון כעת לאי חוקיות ההסכמים. כמו כן, טוען כי גם אם הייתה נופלת אי חוקיות בהסכמים, יש להורות על אכיפתם לאור ס’ 31 לחוק החוזים – משעה שלא נפל פגם בהסכמים עצמם, אלא אי החוקיות היא אגבית להסכמים, ואין מניעה לקיים את ההסכמים בצורה חוקית.

 

29. המבקש טוען כי אי החוקיות נבחנה בצורה מעמיקה בפסק הבוררות, ביחס להצהרות הדדיות שנתנו הצדדים במסגרת סילוק התביעות שהגישו באנגליה, טרם ההסכמים בשנת 1987, ולא ביחס להסכמים. לפיכך, יש לדחות את טענות המשיב לאי חוקיות, מאחר שהן לא נוגעות כלל להסכמים בין הצדדים. המבקש טוען כי הסוגיה נבחנה לעומק, נדונה באריכות ונדחתה במלואה על ידי הבורר.

 

30. המבקש טוען כי הטענה של המשיב לגבי אי חוקיות, נדונה בהרחבה ובכל מובן אפשרי במסגרת פסק הבוררות ונדחתה. המשיב מעלה טענה ערעורית בדבר טעות בפסק הבוררות בכסות של עילת התנגדות. אולם, טעות היא אינה עילה לביטול פסק בוררות ואינה מהווה עילה לאכיפת פסק בוררות חוץ בהתאם לאמנת ניו יורק.

 

31. לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין אי חוקיות ההסכמים שנערכו בין הצדדים ומינוי הבורר מכוחם – אני מקבלת את טענות המבקש ודוחה את טענת ההתנגדות בנושא זה.

 

32. פסק הבוררות דן בעניין חוקיות ההסכמים וקבע בסעיף 148 לפסק כי ההסכמים חוקיים, הן לפי הדין האנגלי והן לפי הדין הישראלי, ולא היתה מניעה חוקית לפעול על פי האמור בהסכמים:

 

33. שוכנעתי כי אין כל פסול בהסכמים עצמם ויש לדחות את טענות המשיב כי על פי סעיף 30 לחוק החוזים ההסכמים אינם חוקיים.

 

34. המשיב לא ציין ולא פירט מה אינו חוקי בהסכמים או אילו מהוראות ההסכמים אינן חוקיות. עם זאת, המשיב טוען כי המנוח והמבקש הפעילו מנגנון בלתי חוקי, בהתאם להסכמים ופועלם זה היה פלילי. פועל יוצא הוא כי אי החוקיות נעוצה גם לגרסת המשיב בהתנהלות המנוח והמבקש ולא בהסכמים עצמם. לכן, יש לדחות את טענתו כי ההסכמים אינם חוקיים בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים.

 

35. המבקש נחקר בעניין זה ארוכות בדיון ההוכחות. תשובותיו בעניין זה היו מהימנות. המבקש הציג תמונה מלאה ומפורטת של שיתוף הפעולה שהיה בינו לבין המנוח. המבקש נתן הסבר מלא ולא מתחמק, לרבות לגבי הצהרות בעייתיות שנתנו בעבר המבקש והמנוח והסביר מפורטות את הנסיבות שהובילו לכך. העובדה כי המבקש סיפק הסבר מלא ומהימן מחזקת את מהימנותו בהליך זה. המבקש והמנוח שיתפו פעולה ונהגו זמן רב על פי הסכמותיהם. בנסיבות הללו, אין מקום לבטל הסכמות שנהגו על פי הן בפועל ולבטל הלכה למעשה את ההסכמים משנת 1987 מכוחם נוסדה הבוררות. גם הבורר קיבל את גרסתו זו של המבקש.

 

36. ויודגש – בחינה של טענת המשיב לגבי אי החוקיות מעלה כי הטענה לגבי אי החוקיות איננה באופן ישיר לגבי ההסכמים משנת 1987, אלא לגבי הסכמות שהיו טרם להם וברקעם. בנסיבות הללו, כאשר המנוח והמבקש הגיעו להסכמות ליישוב המחלוקות ביניהם, יש ליתן בכורה לעצם ההסכמה שגובשה בהסכמות מכוחן מונה הבורר.

 

37. יתרה מכך, אני מקבלת בהקשר זה את טענתו של המבקש לפיה, גם אם הייתי נכונה לקבל את טענת המשיב כי ההסכמים אינם חוקיים בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים – יש להחיל את סעיף 31 לחוק החוזים לפיו, ניתן היה לקיים את הוראות ההסכמים החוקיות, בין היתר לקיים את חובו של המנוח כלפי המבקש. זאת, לא נעשה על ידי המשיב.

 

38. כמו כן, אני דוחה את טענות המשיב כי איומי המבקש על המנוח היוו את הבסיס להסכמים בין הצדדים. המבקש נשאל על כך בחקירתו והשיב כי במסגרת ההליכים המשפטיים בינו לבין המנוח באנגליה ובישראל, בשנת 1986, נחשף שטר, שלטענת המבקש היה מזויף ולכן הוא איים כי יפנה לבירור במסגרת הליכים פליליים (ראו: פרוטוקול מיום 6.2.18 עמ’ 23 שורות 18-25, עמ’ 24-25). לא מצאתי כי מדובר באיומים שהיוו את הבסיס להסכמים בין הצדדים. הוצגו לבית המשפט תכתובות קשות בין המבקש למנוח. לא מצאתי כי האמור בתכתובות אלה חורג ממחלוקות קשות ומרות אחרות בסכסוך עסקי בין בני משפחה. יתרה מכך, לא מצאתי כי האיומים שללו את גמירות דעתו של המנוח בהסכמים משנת 1987.

 

39. לכך יש להוסיף, בבחינת התמונה הכוללת, כי דווקא מוצג שהוגש מטעם המשיב (ראו: מוצג משיב/ 4), הינו מכתב של המבקש לאביו משנת 1986, ממנו עולה עד כמה המבקש מעוניין להגיע להסדר עם המשיב:

 

40. המבקש מסיים מכתב זה באמירות ברורות לאביו בדבר תחושותיו ותקוותיו:

 

41. יש לבחון את הלך הרוח של הצדדים ומכלול הנסיבות. לא שוכנעתי כי דווקא אמירה כזו או אחרת היא שהובילה לאיום שבשלו נחתמו ההסכמים. אל מול אותה טענת איום היו אמירות רבות של המבקש בדבר רצונו להגיע להסכם וברוח טובה עם אביו.

 

42. בנוסף, יש לקחת בחשבון כי טענה זו הועלתה שנים רבות לאחר מכן, כאשר מערכת היחסים בין הצדדים כבר הייתה עכורה מאוד ואך רק כטענת הגנה לאכיפת חיוביו של המנוח כלפי המבקש. המנוח, ועל כך אין מחלוקת, לא פעל ב”זמן אמת” לביטול ההסכמים ולא העלה בזמן אמת לאחר חתימתם טענות על הצורך לבטלם. טענה זו עלתה רק כאשר ביקש המנוח שלא לבצע את חיוביו על פי ההסכם.

 

43. כאשר נשמעת כיום טענה של צד שחתם בעבר על הסכם, לא התכחש לו במשך שנים, ורק כאשר עליו לעמוד בהתחייבויות בגין אותו הסכם, טוען כי מדובר בהסכם שאינו חוקי – יש בכך טעם נפגם ואין לאפשר קבלת טענה זו גם בשל טעמי עקרון תום הלב.

 

44. בסעיף 9 להסכמים נקבע במסגרת תניות הבוררות כי הבורר מוסמך לדון גם בתוקפו של ההסכם. קרי, משדן הבורר בהתאם לסמכות שהוקנתה לו בתוקפם של ההסכמים וקבע כי הם חוקיים, מדובר בהשגה על קביעות הבורר, שלא בהתאם לעילות המנויות באמנת ניו יורק, ואין היא עילה לאחר שהסתיימו הליכי הערעור באנגליה להורות על אי אכיפתו בישראל.

 

45. בפסק הבוררות מפרט הבורר ארוכות לגבי העדויות שניתנו בפניו בעניין חתימת ההסכמים בין הצדדים בשנת 1987 וקובע כי בניגוד לנטען תחילה מטעם המנוח ועדיו, כי חתם על ההסכמים בשל איומי המבקש ואף בשל מבוכתו משותפו העסקי מר XX מהמצב אליו נקלעו “באשמתו”, הוא התוודה לאחר מכן וחשף כי ידע בדיוק מהם ההסכמים עליהם הוא חותם כי עשה זאת מרצונו החופשי ואף לאחר שקיבל ייעוץ משפטי בנושא. בסעיף 102 לפסק הבוררות מצויין כי:

“The deceased’s own evidence on this issue was in many respects unsatisfactory, and its reliability was not free from doubt. He also admitted on his own motion to the Tribunal that he had not been truthful earlier in his evidence, but that after speaking with his daughter overnight he had decided to ‘come clean’.”

 

46. הבורר דן ודחה את טענת אי החוקיות. הבורר קבע מפורשות בסיפא של סעיף 162 לפסק הבוררות כי ההגנה של המשיב בדבר אי חוקיות אינה עומדת לו ודחה אותה:

“Taking all these factors into consideration the Tribunal decides that the deceased’s defense of illegality must fail.”

 

47. גם לפי סעיף 5(1)(א) לאמנת ניו יורק שלעיל: “…או שההסכם האמור איננו בר תוקף לפי החוק שבעלי הדין החילו אותו על ההסכם, או, באין הוראה על כך, לפי חוק הארץ שבה ניתן הפסק”, יש לדחות את טענות המשיב. בהסכמים נקבע כי כל סכסוך יתברר בפני בורר יחיד באנגליה בהתאם לדין האנגלי. לפיכך, ניתן להתנגד לאכיפת פסק הבוררות בהתאם לאמנת ניו יורק אם ההסכם הנדון אינו בר תוקף לפי החוק האנגלי. לכן, יש לדחות את טענות המשיב כי ההסכמים אינם חוקיים בהתאם לדין הישראלי.

 

48. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה כי קיימת אי חוקיות בהסכמים מכוחם מונה הבורר.

 

 

עילת ההתנגדות: הבורר חרג מסמכותו על פי שטר הבוררין ודן בעזבון אמו של המבקש

 

49. המשיב טוען כי הבורר חרג מסמכותו, שניתנה לו בהתאם להסכמים בין הצדדים, וקיבל את פרשנות המבקש לפיה הוא זכאי לקבוע את חלקו של המבקש בעזבון אמו. לפיכך, בהתאם לסעיף 5(1)(ג) לאמנת ניו יורק, יש לדחות את הבקשה לאכיפת פסק הבוררות.

 

50. המשיב טוען כי הבורר שגה בכך שלא בחר להשיג ידו מתביעה זו והכריע בהיקף נכסי עזבון אמו של המבקש וחלקו של המבקש בעזבון כאמור. המשיב טוען כי הסמכות לכך שמורה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.

 

51. המבקש טוען כי יש לדחות את טענות המשיב, מאחר שהבורר דן בהסכמים מסחריים בין הצדדים משנת 1987, כאשר סוגיית הירושה מהווה רקע בלבד לדברים, אך לא נדונה לגופה. הסכסוך בין הצדדים הוא סכסוך עסקי שאחת מנקודות המחלוקת בו היא נכסים שהוקנו בעבר מכוח ירושה.

 

52. המבקש טוען כי במהלך הליך הבוררות המנוח בעצמו טען שמדובר בהסכמים מסחריים שלא קשורים בעזבון האם, לכן מושתק מלהעלות טענות סותרות.

 

53. כמו כן, טוען המבקש כי אין מניעה שתיערך בוררות בעניין סכסוך ירושה.

 

54. לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין חריגתו של הבורר מסמכותו על פי שטר הבוררין– אני מקבלת את טענות המבקש ודוחה את טענת ההתנגדות בנושא זה.

 

55. עזבון המנוחה, היקפו וכלל ענייניו הוסדרו לפני שנים רבות – בשנת 1953 אושר על ידי בית המשפט אופן חלוקת העזבון (למבקש 8/12, למנוח 3/12, לאביה 1/12); בשנת 1959 נערך ואושר בבית המשפט הסכם בעניין העזבון בין משפחתה של האם לבין בן זוגה, המנוח, בשמו ובשם המבקש.

 

56. אני דוחה טענות המשיב כי בפסק הבוררות הוכרע היקף עזבונה של אמו של המבקש. לא בכדי לא נעשתה כל הפניה על ידי המשיב להכרעה זו של הבורר במסגרת פסק הבוררות ואילו ההפניות לפסק הבוררות המשלים אינן תואמות את סעיפי הפסק (ראו הפניות המשיב בס’ 55 לסיכומיו).

 

57. הבורר הכריע במסגרת פסק הבוררות בעניין הסכסוך שהתגלע בין המבקש למנוח, בעטיים של ההסכמים המסחריים שנחתמו בין השניים. ההסכמים לא קבעו הוראות באשר לנכסי עזבון המנוחה, אלא קבעו הוראות באשר לחלוקת נכסים בין המנוח למבקש, ביו היתר לגבי נכסים שהועברו במסגרת חלוקת עזבון אמו של המבקש.

 

58. אין מחלוקת כי המחלוקות המרות בין המבקש למנוח נבעו, בין השאר, מנושאים הקשורים לירושת האם המנוחה, ותחושתו הקשה של המבקש כי זכויותיו בנושא זה קופחו על ידי המנוח. אולם מחלוקות אלה לא היוו את הבסיס להסכמים שנחתמו בין המבקש למנוח, לא היוו את המקור בשלו מונה הבורר, ולא היוו את המחלוקות שנדרשו להכרעה על ידי הבורר. קביעות הבורר לא הכריעו בסכסוך הקשור לעזבון האם המנוחה, אלא בסכסוך שמקורו היה עסקי מסחרי והוסדר על פי ההסכמים משנת 1987.

 

59. המחלוקת המשפחתית בדבר ירושת האם מהווה חלק מהרקע של הסכסוך בין האב לבנו, אך לא הייתה המחלוקת בשלה פנו לבוררות ולא המחלוקת בעניינה הכריע הבורר. מדובר בסיפור משפחתי מורכב ומסועף. התייחסותו של הבורר במסגרת פסק הבוררות לענייני המשפחה ולרקע המשפחתי (שאין ספק שהשפיעו על הצדדים ועל ענייניהם הכלכליים), ובהם עזבון אמו של המבקש, אין בה כדי להעיד על חוסר סמכותו או על חריגה מהסמכות שהוקנתה לו לדון בענייני הצדדים, אלא רקע נדרש להבנת הסכסוך ומורכבותו.

יתרה מכך, הוכח כי בהליך הבוררות טענו המנוח ובאי כוחו כי ההסכמים בין הצדדים נועדו ליישב מחלוקות עסקיות ששררו ביניהם ולא מחלוקת בעניין עזבון אמו של המבקש. הבורר ציין זאת מפורשות בסעיף 77 לפסק הבוררות:

 

61. לפיכך, המשיב מנוע ומושתק כעת מלטעון טענות הפוכות בהקשר זה.

 

62. יצויין עוד כי ענייני ירושה, יכול שידונו על ידי בית המשפט לענייני משפחה ויכול שידונו במסגרת בוררות על פי צו בית המשפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה), תשנ”ו-1996.

 

63. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה כי הבורר חרג מסמכותו. הבורר פעל והכריע בהתאם לסמכותו על פי ההסכמים.

 

עילת ההתנגדות: הכרה בפסק הבוררות ואכיפתו נוגדות את תקנת הציבור בישראל

 

64. המשיב טוען כי הכרה בפסק הבוררות מנוגדת לתקנת הציבור בישראל משני היבטים שיפורטו להלן.

 

65. טענת המשיב ההסכמים בין הצדדים לא היו חוקיים, ולכן אכיפתם בישראל נוגדת את תקנת הציבור – דין טענה זו להידחות. ראו לעיל הפירוט לגבי דחיית הטענה וההכרעה כי מדובר בהסכמים לא חוקיים שניתן לאוכפם. מאחר וקבעתי לעיל כי ההסכמים היו חוקיים הרי שהטענה כי אכיפתם נוגדת את תקנת הציבור לא יכולה לעמוד.

 

66. טענת המשיב כי תביעת המבקש התיישנה וחל שיהוי גם לגבי הגשת תביעת הבוררות ולכן אכיפתה בישראל נוגדת את תקנת הציבור – המשיב טוען כי המבקש פנה למנוח לראשונה, על מנת לאכוף את ההסכמים ביניהם בשנת 2011, למעלה מ-20 שנים מאז שנחתמו ההסכמים, והגיש את תביעת הבוררות רק בשנת 2012. המשיב טוען כי חל שיהוי רב בהגשת הליך הבוררות (משנת 1989 ועד 2012) אשר יש בו כדי לסכל את מטרת ההליך ולפיכך יש לראות במבקש כמי שזנח את תביעתו כלפי המשיב ומכאן שפסק הבוררות בטל.

 

67. המשיב טוען כי הגשת התביעה עשרות שנים לאחר תום תקופת ההתיישנות פגעה ביכולת המנוח להציג ראיות ומסמכים ולהביא עדים במסגרת הגנתו. לכן, פסק הבוררות, המאפשר ניהול ההליך על אף השיהוי הרב, יש בו כדי לפגוע בתקנת הציבור, עד כדי שבית משפט בישראל אל לו לאפשר אכיפת הפסק הזר.

 

68. המשיב טוען כי בניגוד לעמדת הבורר לפיה המבקש היה נתון במשך שנים למצב נפשי קשה ולא יכול היה לעמוד על זכויותיו, הרי שבחינת חומר הראיות מלמדת שההפך הוא הנכון והמבקש היה יכול להגיש תביעתו, אולם מסיבותיו שלו החליט לזנוח את התביעה כנגד המשיב.

 

69. המבקש טוען כי יש לדחות את טענות המשיב לעניין התיישנות, מאחר שפסק הבוררות בחן טענה זו ודחה אותה לגופה.

 

70. כמו כן, טוען המבקש כי יש להעלות טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה והמשיב לא עשה כן במסגרת בקשה לסילוק על הסף, על אף בקשות מקדמיות וכתבי טענות מהותיים שהוגשו על ידו בראשית ההליך.

 

71. טענת המשיב כי תביעת המבקש התיישנה וחל שיהוי גם לגבי תביעת הבוררות ולכן אכיפתה בישראל נוגדת את תקנת הציבור – דינה להידחות.

 

72. טענת ההתיישנות נדונה באריכות במסגרת פסק הבוררות ונדחתה לגופה. הבורר הסתמך על חוות דעת המומחים שהובאו מטעם המבקש וקבע כי המבקש היה “מנוע” במשך השנים מלעמוד על זכויותיו אל מול המנוח.

 

73. כעת, המשיב טוען כי קבלת חוות הדעת וטענת המבקש כי לא היה כשיר להגיש תביעה אינה נכונה ומטעם זה אין ליתן הכרה ואכיפה לפסק הבוררות.

 

74. מדובר בטענות שנידונו והוכרעו לגופן בפסק הבוררות וההתמודדות עימן הינה במסגרת השגות בערעור, שכאמור כבר הסתיים ולא כטענת הגנה מפני אכיפתן בישראל.

 

75. מדובר הלכה למעשה בבקשת המשיב כי בית משפט זה יתערב ויבטל קביעות עובדתיות שקבע הבורר ויישומן על פי דין בפסק הבוררות. התערבות בכך, אינה חלק מעילות ההתנגדות שניתן לדון בהן במסגרת הליך אכיפה לאחר שהפסק הפך חלוט באנגליה.

 

76. המשיב טוען למעשה כי הכרעת הבורר בפסק הבוררות לגבי התיישנות התביעה, מהווה טעות. אולם, הטענה לטעות בפסק הבוררות אינה מהווה עילת התנגדות לאכיפת פסק בוררות על פי אמנת ניו יורק. מטרת הביקורת השיפוטית איננה לבחון אם הבורר צדק או טעה בקביעותיו (ראו: רע”א 3680/00 גמליאלי נ’ מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע”מ, פ”די נד(6) 605, 617).

 

77. אשר על כן, אני דוחה טענות המשיב כי אכיפת הפסק נוגדת את תקנת הציבור בישראל.

 

78. בכל הנוגע לטענת המשיב כי פסק הבוררות אינו סופי גם לגרסת המבקש, מאחר שהמבקש טען כי בכוונתו להגיש תביעה נוספת בעניין עזבון אימו – דין טענה זו להידחות. ראשית, הטענה לא הופיעה במסגרת ההתנגדות, אלא נטענה לראשונה במסגרת הסיכומים ולכן היא נדחית. שנית, נקבע לעיל כי פסק הבוררות אינו עוסק בעזבון אימו של המבקש. שלישית, לאחר מתן פסק הבוררות הוגש ערעור על ידי המשיב שנדחה ובמסגרתו מרבית פסק הבוררות אושר ורק רכיב הריבית הוחזר לבחינה מחודשת של הבורר. לאחר שפסק הבוררות המשלים אישר את רכיב הריבית בהתאם לפסק הבוררות, הוגשה על ידי המשיב בקשת אורכה על מנת שזה האחרון יגיש ערעור על פסק הבוררות המשלים, אולם בקשה זו נדחתה על ידי ביהמ”ש באנגליה. מכאן, שהליכי הערעור מוצו ופסק הבוררות והפסק המשלים הינם חלוטים. בנוסף, ברי כי לו היה המשיב סבור כי פסק הבוררות אינו סופי וההחלטה לעיכוב ההליכים צריכה להמשיך לחול היה מגיש על כך בקשה מתאימה בהליך זה לאחר שחודשו ההליכים. אולם הוא לא עשה כן.

 

79. עוד בהקשר זה, אבקש לציין כי הכרה ואכיפת פסק הבוררות והפסק המשלים היא זו אשר עומדת בתביעה שבפני. זאת, בניגוד לטענות המשיב כי יש לדון בבקשה להכרה ואכיפה, בהתאם לאמור בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט באנגליה בערעור לגבי פסק הבוררות.

 

80. בכל הנוגע לטענות המשיב בסעיף ה.4. להתנגדות כי הבורר לא אפשר למשיב לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו בנושא הנזק ובכך חרג מסמכותו ופגע בזכות המשיב להליך הוגן – המשיב לא חזר על טענה זו במסגרת הסיכומים מטעמו. מכאן, שזנח אותה ולכן התייתר הצורך לדון בה.

 

81. יש לציין בעניין זה, כי הדיון בשאלת האחריות והנזק לא פוצל והם נדונו יחד בפסק הבוררות. המשיב הגיש בקשה בראשית הליך הבוררות לנהל הליך מקדמי דו שלבי, בשל טענות סף: שיהוי והתיישנות, העדר עילה ופגיעה ביכולתו של המשיב להתגונן כראוי בהליך. המבקש התנגד לכך. הבורר דחה לגופה את בקשת הפיצול וקבע כי ההליך יתנהל בשלב אחד. טענות אלה הועלו גם בהליך הערעור על פסק הבוררות ונדחו. על כן, אין מקום לדון בהן במסגרת הדיונית לאכיפה כעת.

 

82. יודגש, הוכח כי הבוררות הייתה ארוכה מאוד, מקיפה, ומפורטת וכללה ראיות רבות, טענות רבות והבאת עדים מטעם כל צד. עובדה כי בית המשפט באנגליה שגם בפניו נטענו טענות רבות לגבי הבוררות ואופיה לא קיבל את טענות המשיב לגבי אופן ניהול הבוררות ופגיעה וקיפוח בזכויותיו.

 

83. משמעותו של פסק הבוררות המשלים – פסק הבוררות המשלים קבע את שיעור הריבית בלבד ומועדי תחולתה, והוא למעשה הוסיף רכיב שהינו פועל יוצא של קביעותיו בפסק הבוררות והפניה לפסק הבוררות גופו.

 

84. בסעיף 5 לפסק הבוררות המשלים מציין הבורר מפורשות לגבי מה מתייחסת הכרעתו בפסק המשלים ומדגיש כי הוא עוסק במועד בו יחל החיוב בריבית של המנוח ושיעור הריבית:

 

85. בסעיף 51 רישא בפסק הבוררות המשלים קובע הבורר כי קביעותיו לגבי הריבית מפסק הבוררות יוותרו על כנן, והוא מפנה לפסק הבוררות:
86. קבלת טענת המשיב, כי יש לנהל הליך חדש מתוקן רק בשל פסק הבוררות המשלים (שקובע קביעות לגבי הריבית בלבד), משמעה ניהול הליך כפול באותם עניינים בדיוק כאשר ייטענו בדיוק אותן טענות שיידרשו שוב אותה הכרעה. לא מדובר ברכיב אחר, עצמאי או נפרד. אלא פסיקת ריבית שהיא פועל יוצא של הליכי הערעור שהגיש המשיב באנגליה. ניכר כי טענה זו הועלתה אך ורק בשל רצונו של המשיב להאריך את ההליכים. לכך לא ניתן להיעתר.

 

87. על כן, אני מקבלת את טענות המבקש כי פסק הבוררות המשלים נבלע ונכלל בבקשה להכרה בפסק הבוררות ויש לראות את הדברים במאוחד וכמקשה אחת.

 

88. אשר על כן ומאחר המשיב לא הוכיח קיומה של מי מעילות ההתנגדות על פי אמנת ניו יורק, דין התביעה להתקבל.

 

89. יצויין כי המשיב טען טענות רבות ומגוונות וניכר כי העלה את כל טענות ההתנגדות שיכל להעלות. העלאת טענות מן הגורן ומן היקב, כאשר לגבי כולן נטען בצורה שווה (ללא הבחנה מי מהטענות חזקה וטובה יותר), מחלישה את המשקל הכולל של טענות ההתנגדות.

 

90. אשר על כן, אני נעתרת לתביעה ומורה על הכרה ואכיפת פסק הבוררות מיום 21.9.2015 ופסק הבוררות המשלים מיום 25.1.2017.

 

91. הוצאות ההליך – בהתחשב בשיקולים הבאים: משך ההליך שבפניי, הגשת כתבי טענות רבים, מספר ההחלטות שניתנו בתיק (70 החלטות), מספר הדיונים שהיו בפניי, היקף הטענות בפניי וההוצאות שניכר היה שהוצאו על ידי הצדדים בהליך זה – אני קובעת כי המשיב יישא בהוצאות המבקש בגין הליך זה בסך של 55,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולא – יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

 

92. פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

 

93. המזכירות תסגור את התיק.

 

ניתן היום,  י”ז סיוון תשע”ח, 31 מאי 2018, בהעדר הצדדים.

 

PDF

פסד תמר סנונית פורר אכיפת פסק בוררות זר לטובת רונלד פורר נגד אביו מונדק פורר

פסד תמר סנונית פורר אכיפת פסק בוררות זר לטובת רונלד פורר נגד אביו מונדק פורר

 

ערעור על אישור הבוררות נדחה בעליון ע”י השופט מינץ – בע”מ  3204/19

 

בבית המשפט העליון

 

בע”מ  3204/19

 

לפני:

כבוד השופט ד’ מינץ

 

המבקש:

עו”ד משה דרוקר מנהל העיזבון של משה מונדק פורר

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

רונלד פורר

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 01.04.2019 בתיק עמש 002387-10-18

 

בשם המבקש:

עו”ד יוסף בנקל; עו”ד יוסף שמרי; עו”ד אדוה עמר

 

החלטה

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ סג”נ י’ שבח, וכב’ השופטים י’ אטדגי ו-נ’ שילה) מיום 1.4.2019 בעמ”ש 2387-10-18, במסגרתו נדחה על הסף ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב’ השופטת ת’ סנונית-פורר) מיום 3.6.2018 בהפ”ב 28326-10-15, אשר הורה על אכיפת פסק בוררות חוץ מיום 21.9.2015 ופסק בוררות משלים מיום 25.1.2017, שניתנו בלונדון במסגרת בוררות שהתנהלה בין המשיב לבין אביו המנוח (להלן: המנוח).

 

הרקע לבקשה

1. בשנת 1987 נחתמו בין המשיב לבין המנוח מספר הסכמים מסחריים, במסגרת הליכי פשרה לסיום תביעות הדדיות שהוגשו באנגליה ובישראל. ברבות השנים ונוכח מחלוקות בעניין ההסכמים האמורים, הגיש המשיב, בהתאם לתניית בוררות, תביעת בוררות באנגליה נגד המנוח.

 

2. ביום 21.9.2015 ניתן פסק בוררות על ידי הבורר האנגלי, אשר בעיקרו קבע כי על המנוח לשלם למשיב סך של 5,985,243 דולר ארה”ב. ביום 16.10.2015 הגיש המשיב בקשה להכרה ואכיפת פסק הבוררות בהתאם לסעיף 29א לחוק הבוררות, התשכ”ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק). הליך זה עוכב, לבקשת המנוח, נוכח הגשת ערעור על פסק הבוררות לבית המשפט באנגליה.

 

ביום 8.1.2016 הלך המנוח לעולמו ובמסגרת ת”ע 41981-01-17 מונה מנהל עזבון לעזבונו (הוא המבקש בהליך זה).

 

3. ביום 1.7.2016 ניתן על ידי בית המשפט באנגליה פסק דין בהליך הערעור על פסק הבוררות, במסגרתו נקבע כי מרבית הפסק סופי ואכיף, אולם סוגיית שיעור הריבית על הסכומים שנפסקו בו, והיא בלבד, תוחזר לבורר לדיון. ביום 25.1.2017 ניתן פסק בוררות משלים, במסגרתו אישר הבורר את קביעות פסק הבוררות לעניין שיעור הריבית שעל המנוח לשאת בעטיו של הסכום שנפסק במסגרת הבוררות. בית המשפט באנגליה דחה ערעור שהוגש בעניין פסק הבוררות המשלים.

 

4. לאחר מתן פסק הבוררות המשלים חודשו ההליכים לפני בית המשפט לענייני משפחה לאישור ואכיפת פסק הבוררות. המבקש התנגד לאישור פסק הבוררות, בטענה כי קיימות עילות התנגדות שונות על פי אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, שהיא הדין החל על פסק הבוררות. לאחר בחינה מעמיקה ויסודית, דחה בית המשפט לענייני משפחה את כלל טענותיו של המבקש, וכפועל יוצא מכך הורה על הכרה ואכיפת פסקי הבוררות האנגליים, תוך חיובו של המבקש בהוצאות משפט בסך של 55,000 ש”ח.

 

5. המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 13.1.2019 הגיש המשיב בקשה למחיקת הערעור על הסף, בשל כך שבהתאם לסעיף 38 לחוק הבוררות, החלטה של בית משפט לפי החוק “ניתנת לערעור ברשות” ולא בזכות. בתשובתו לבקשה, עמד המבקש על כך שהדרך להשיג על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה היא בדרך של הגשת ערעור בזכות. נוכח עמדתו זו בחר המבקש שלא להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור.

 

6. ביום 1.4.2019 הכריע בית המשפט המחוזי בבקשת המחיקה על הסף ודחה את הערעור. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי בקשה לאישור או דחיית פסק בוררות שהוגשה לפי סעיף 29א לחוק הבוררות היא החלטה של בית משפט לפי חוק הבוררות. על כן, על החלטה כאמור חל סעיף 38 לחוק הבוררות הקובע כי “החלטה של המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות” (ההדגשה שלי – ד.מ.). מעבר לכך, בית המשפט דחה את טענותיו של המבקש כי ההוראה שבצו בית המשפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה) התשנ”ו-1996, הקובעת כי “תובענות המוגשות לפי חוק הבוררות, התשכ”ח-1968, שנושאן ענייני משפחה כמשמעותם בחוק, יידונו בבית המשפט לענייני משפחה” גוברת על הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות ועל כן ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה היא בזכות. מעבר לכך ולמעלה מן הצורך, מצא בית המשפט המחוזי כי גם לגופם של דברים לא היה מקום להתערבותו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

 

מכאן הבקשה שלפנַי.

 

7. במסגרת הבקשה החליט המבקש לתקוף את המשוכה הגבוהה הניצבת לפניו מזווית אחרת וטוען כעת, כי הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות נוגדת את הוראת סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה ופוגעת בזכותו החוקתית לערעור. לגופם של דברים טוען המבקש כי שגה בית המשפט לענייני משפחה באשרו את פסקי הבוררות ומעלה שורה של טענות נגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

 

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות תינתן רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים התערבות (ראו למשל: רע”א 2207/19 שגיא בנתאי עו”ד נ’ אושר שוקר עו”ד, פסקה 13 (2.5.2019); רע”א 1520/19 ד”ר רפאל ברנן נ’ ד”ר דוד דרול, פסקה 7 (28.2.2019)). כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור שהיא מעין “גלגול רביעי”, לאחר שהסכסוך הוכרע בבוררות ולאחר שפסק הבוררות אושר בבית המשפט לענייני משפחה ועבר את שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי, אמות המידה למתן רשות ערעור מצומצמות אף יותר (ראו: רע”א 6730/12 נפתלי נ’ מרדכי, פסקה 4 (30.10.2012)). הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלה ודי בכך כדי לדחותה, וזאת גם בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (ראו: רע”א 2676/19 דוד נ’ ניצן (16.4.2019)).

 

9. למרות ניסיונותיו של המבקש לעטות על בקשתו מחלצות עקרוניות, המקרה דנא אינו נכנס לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטות בעניין בוררות. בתמצית, באשר ל”התנגשות” הנטענת בין סעיף 38 לחוק הבוררות לבין סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, הרי שסוגיה זו נדונה לא פעם על ידי בית משפט זה (ראו למשל: רע”א 1715/13 ש.ע.ר חברה להשקעות בע”מ נ’ ד”ר אליהו שיפר (20.3.2013); בש”א 4936/06 ארוך נ’ כלל פיננסים ניהול בע”מ (25.9.2006)). כפי שצוין ברע”א 22/17 מכבי שירותי בריאות נ’ ד”ר רם מודן, פסקה 18 (23.8.2017), “הכלל הוא שאין לצדדים להליכי בוררות זכות לנקוט הליך ערעורי ביחס לפסק הבוררות. אין להם זכות טבעית שכזו, אין בידם זכות חוקתית שכזו ואף לא זכות חוקית שכזו, לנוכח הוראות חוק הבוררות…”. השופטת א’ פרוקצ’יה עמדה על הטעם לחריג להסדר הרגיל המקנה זכות ערעור בע”א 4886/00 גרוס נ’ קידר, פ”ד נז(5) 933, 941-940 (2005):

 

“חריג זה אינו מיקרי; הוא משקף התייחסות ערכית למוסד הבוררות ולמקומו הראוי במערך המנגנונים השיפוטיים המוכרים להכרעה בסכסוכים. הבוררות, כמנגנון הכרעה במחלוקות, פועלת בצד המערכת השיפוטית הרגילה במסגרת מוגדרת של כללים המשלבים תכנים שהם פרי רצון הצדדים, בד בבד עם עקרונות בסיסיים המעוגנים בחקיקה, הכורכים עימם ביקורת שיפוטית על הליכי הבוררות. הפנייה לבוררות כאמצעי לפתרון סכסוכים רצויה מבחינת האינטרס הציבורי ומבחינת האינטרס הפרטי של בעלי הדין כאחד. מן הצד האחד, הפנייה לבוררות מקילה באופן ניכר את מעמסת בתי המשפט. מצד שני, לבעלי הדין מוצע נתיב חלופי להכרעה במחלוקות המתאפיין ביעילותו, במהירותו, ובאפשרות להגיע במסגרתו לתוצאה צודקת בלא כפיפות לכללי סדרי הדין והראיות … סעיף 38 לחוק, העוסק בביקורת הערעורית על החלטות בית המשפט בענייני בוררות, טעון פירוש על רקע המגמות הכלליות העומדות ביסוד מוסד הבוררות שעיקרן חיזוקו של מוסד זה מן הצד האחד, והגבלת התערבות בית המשפט בהליך הבוררות למינימום הנדרש בעיקר כדי להבטיח את תקינותם של הליכי הבוררות ועמידתם במבחן עיקרי הצדק הטבעי ותקנת הציבור. במסגרת הדאגה לחיזוק מוסד הבוררות ביקש החוק למנוע מצבים בהם בעל דין ינצל לרעה את הליכי בית המשפט כדי להערים מכשולים ועיכובים על מהלכה של הבוררות. מגמה זו הצדיקה מלכתחילה העמדת מגבלה על הביקורת הערעורית הנתונה לגבי החלטות בית המשפט בענייני בוררות, על דרך קביעה כי ביקורת זו לא תינתן כענין שבזכות אלא כענין זה של רשות בלבד. מיגבלה זו יוצרת מסננת דיונית ראויה מפני ערעורי סרק, ומגבילה את הביקורת הערעורית על החלטות בעניני בוררות לעניינים שחשיבותם ומשקלם המיוחד מצדיקים זאת”.

 

למעלה מן הצורך, מפני שקו טיעון זה נזנח על ידי המבקש במסגרת הבקשה דנא, הדברים נכונים גם ביחס להחלטות בית המשפט לענייני משפחה בענייני בוררות (ראו למשל: בע”מ 3183/18 פלוני נ’ פלוני (31.5.2018); בע”מ 819/17 פלוני נ’ פלונית (22.2.2017)). כפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקש בחר לדבוק בעמדתו כי מוקנית לו זכות ערעור ולא רק רשות ערעור, תחת הכרה בטעותו והגשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בנסיבות אלה, אין למבקש על מי להלין אלא על עצמו.

 

10. מעבר לכך והרבה למעלה מן הצורך, אציין כי לא מצאתי ממש גם בטענותיו של המבקש נגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בפרט נוכח אמות המידה המחמירות להתערבות ערכאת הערעור בהחלטות בענייני בוררות.

 

11. כאמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

 

ניתנה היום, ‏י”ח באייר התשע”ט (‏23.5.2019).

 

ש ו פ ט

 

PDF

עליון מינץ נדחה ערעור על אכיפת פסק הבוררות בענין אחיה של הפרקליטה דסי פורר בעמ 3204-19

 

 

במקביל בועז בן צור ייצג את רונלד פורר בתביעה של משקיע בגלריה שלו

גם תביעה זו נדונה אצל השופטת איריס עבודי לושי תא 37814-08-19 פיליפ אמון נ’ רונלד פורר.  פיליפ טען שנתן סך של 1,891,000 דולר בהלוואה ב 2010, וכעת הוא דורש את השבת ההלוואה.  רונלד פורר באמצעות בועז בן צור טען שהלוואה זו לא ניתנה לידיו אלא לחברת Golconda international limited (הגלריה “גולקונדה”) שבבעלותו, ואשר הינה חדלת פירעון.

עבודי לושי כתבה שבועז בן צור ענה לדרישות גילוי מסמכים באופן לקוני:  “מענה לקוני, בלתי מפורט ולמצער אינו מספק, ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והגשמת תכלית הליך הגילוי הספציפי, וזאת שעה שמדובר בדרישה הנוגעת לסוגיה המצויה בלב המחלוקת בין הצדדים, ואף לא נטען על-ידי הנתבע כי המסמכים אינם ברשותו. אני ערה לטענת הנתבע כי הסכם ההלוואה נערך בעל-פה ברם הנתבע נדרש לגלות מסמכים נוספים ועל כך לא השיב באופן ברור ומפורש”.

בנוסף טען בועז בן צור ש”חברת גולקונדה היא חברת off-shore ועל כן פטורה מניהול ספרים” וש”חברת Golconda fine art limited המוחזקת על-ידי גולקונדה” אחרת שבה “נרשמו התחייבויות לחברת האם, וביניהם ההלוואות שהעניק לחברת האם התובע”…. אולם גם פה עבודי לושי לא קיבלה את טענות בועז בן צור “אשר לתשובת הנתבע לפיה אין חובה חוקית לנהל ספרים, הרי שזו לא נתמכה באסמכתא כלשהי, ומכל מקום, התשובה אינה כוללת הצהרה מפורשת ולפיה אכן לא נוהלו ספרים או כי אין מסמך אחר המעיד על כך שתשלומי ההלוואה נרשמו בחברת גולקונדה כהלוואה שהועמדה לטובתה. לפיכך אני מורה לנתבע לערוך תשובתו מחדש בתצהיר”.

 

פיליפ אמון נ רונלד פורר עי בועז בן צור החלטה תא 37814-08-19

 

על מנת להקשות על פיליפ אמון דרש בועז בן צור הפקדת עירבון

מחוזי תא אמון נ רונלד פורר הלוואה אמנה לעירבון להוצאות התובע תושב חוץ

 

 

 

רונן מטרי החליף את משה דרוקר כמנהל העיזבון

כשהאבא של דסי פורר, מונדק, נפטר, מי שפנה וביקש לנהל את העיזבון היה איש סודו עו”ד משה דרוקר.

אלא שהאח רונלד ידע שמשה דרוקר היה מי שסידר למנוח את כל הקומבינות של העברת הכספים בחייו לאישה ולשתי האחיות כולל דסי פורר.

לכן רונלד פנה וביקש לנהל את העיזבון כהליך של פשיטת רגל, בטענה שאין בעיזבון מספיק כסף על מנת לשלם לו את פסק הבוררות האנגלי.

לדסי פורר, אחותה ואמא שלה היה אינטרס שמשה דרוקר איש הסוד של האבא מונדק ימשיך לנהל את העיזבון בהליך רגיל שאינו בפשיטת רגל.  לכן דסי מימנה את משה דרוקר שיגיש ערעור על ההחלטה של איריס עבודי לושי להחליף את דרוקר בחבר שלה (של לושי עבודי) עו”ד רונן מטרי.

 

 

 

ראו ערעור שהגיש משה דרוקר על הפיטורין שלו כמנהל עיזבון

החלטה מתאריך 2/7/2019 בתיק עא 3198/19.  משה דרוקר “סבר כי יש לעיזבון אינטרס שלא להיות מנוהל כפושט רגל, וכי ניתן לעמוד על אינטרס זה רק אם המבקש עצמו ינהל את הליכי הערעור בשם העיזבון”.

אלא שמשה דרוקר לא יכול היה להראות שבעיזבון יש יותר כסף מהסכום שהמנוח חייב לבן שלו רונלד פורר (אותם 6 מיליון דולר שהוא זכה בבוררות באנגליה)  .

השופט יצחק עמית דחה בקשה לעיכוב ביצוע פיטוריו של משה דרוקר וקבע כי “חזקה כי מנהל העיזבון שימונה ינהל את הערעור באופן המיטיב עם העיזבון, אף אם יתברר למנהל כי העיזבון אכן אינו פושט רגל. הגשת הערעור דכאן או המשך הייצוג בערעור דכאן, אינה מותנית בכך שהמבקש יישאר בתפקידו כמנהל עזבון, והדרך פתוחה בפני יורשתו של המנוח. כך, ככל שיורשת המנוח מתנגדת לניהול העיזבון כפושט רגל, ביכולתה להעלות טענותיה בעצמה באפיקים המתאימים, גם ללא תיווכו של המבקש”.

כאמור, לדסי פורר היה אינטרס שמשה דרוקר יישאר בתפקיד ושרונן מטרי לא ייכנס לתפקיד.  אבל היא נכשלה גם פה, ועוד אצל יצחק עמית שמאוד אוהב אותה.

כאמור המנהל החדש היה רונן מטרי, החמודי של איריס עבודי לושי.    ראו:

	בבית המשפט העליון
ע”א  3198/19

 

לפני:

כבוד השופט י’ עמית

 

המבקש:

עו”ד ד”ר משה דרוקר, מנהל זמני לעזבון המנוח משה פורר ז”ל

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:	1. ד”ר רונלד פורר
	2. האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי

 

בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בתיק פשר 067538-12-18 שניתנו ביום 21.2.2019 וביום 2.4.2019 על ידי כבוד השופטת איריס לושי-עבודי

 

בשם המבקש:	עו”ד יוסף בנקל
בשם המשיב 1:	עו”ד שלום גולדבלט ועו”ד ליהיא יבלונקה
בשם המשיב 3:	עו”ד רועי נירון

 

 

החלטה

 

 

1. בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופטת א’ לושי-עבודי) בפש”ר 67538-12-18 מיום 21.2.2019 ומיום 2.4.2019, בגדרן הורה בית המשפט על מינוי מנהל לעיזבון בפשיטת רגל, וזאת חלף המבקש, אשר מכהן כעת כמנהל זמני לעיזבון.

 

2. עובדות המקרה מפורטות בהחלטתו של השופט ד’ מינץ בבע”ם 3204/19 (‏23.5.2019). בתמצית, בין המשיב 1 (להלן: המשיב) לבין אביו המנוח התנהלו הליכי בוררות שבמהלכם נפטר האב, והמבקש מונה כמנהל זמני לעיזבונו. בפסק הבוררות נקבע כי על האב המנוח לשלם למשיב סך של כ-6 מליון דולר בצירוף ריבית והצמדה. חרף התנגדותו של המבקש, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי פסק הבוררות אכיף; ערעור שהגיש המבקש על כך נדחה ביום 1.4.2019, ובקשת רשות ערעור על כך נדחתה אף היא בבע”ם 3204/19.

 

במקביל, הגיש המשיב בקשה לניהול עיזבונו של המנוח לפי דיני פשיטת הרגל. בבקשתו ציין המשיב כי למיטב ידיעתו הוא הנושה היחיד של העיזבון, ולמצער הנושה המרכזי שלו, וטען כי נכסיו של המנוח הוברחו לאורך השנים. עוד טען המשיב  כי המבקש הודה, במסגרת ההליך לאכיפת פסק הבוררות, כי הנכס העיקרי שברשות העיזבון (מניות של חברה שבבעלותה מקרקעין בתל אביב) אינו מספיק לשם פירעון חובותיו כלפי המשיב. המבקש התנגד לבקשה, הכחיש כי הוברחו נכסים כלשהם, והכחיש שנתן הודאה כלשהי בנוגע לנכסי העיזבון. המבקש טען כי כל שציין במסגרת ההליך לאכיפת פסק הבוררות, הוא כי המניות שברשות העיזבון “מייצגות איזה נכס מקרקעין שעדיין לא בשל”, וכי מכך אין להסיק מסקנות בנוגע לחדלות הפירעון של העיזבון.

 

דיון בבקשה התקיים ביום 21.2.2019, ובמהלכו נחקר המבקש על אודות נכסי העיזבון. בתשובה לשאלה אם הנכס העיקרי שברשות העיזבון “אין בו כדי שווי של 7 מליון דולר”, השיב המבקש: “אינני יודע את ערכו אבל אני לא חושב שהוא שווה 7 מליון ₪” (בעמ’ 8-7 לפרוטוקול; ההדגשות הוספו – י”ע). בסיום הדיון קבע בית המשפט כי:

 

“מנהל [ה]עיזבון נחקר היום על ידי ב”כ [המשיב –י”ע] ולא יכול היה לתת תשובה האם בידי העיזבון יש רכוש בשווי כזה או אחר.

מבחינת בית המשפט מדובר בעיזבון שלא מסוגל להצהיר האם יש בידיו נכסים בשווי כלשהו ועל כן מדובר בעיזבון שלא יכול לפרוע את חובותיו. […]

ככל שהערעור [על אכיפת פסק הבוררות – י”ע] יידחה יינתן צו למינוי מנהל עיזבון בפשיטת רגל ולאחר שהכנ”ר יציע שלושה מועמדים. […]”.

 

 

3. משנדחה הערעור על אכיפת פסק הבוררות, הורה בית המשפט קמא ביום 2.4.2019 על מינוי מנהל לעיזבון בפשיטת רגל – ומכאן הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה. נכון להיום, קבוע הדיון בערעור ליום 4.5.2020.

 

הבקשה שלפניי, לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט קמא, הוגשה ביום 4.6.2019, וזאת לאחר שבית המשפט קמא נעתר באופן חלקי לבקשתו של המבקש, והורה ביום 25.5.2019 על עיכוב ביצוע ארעי של החלטותיו; בהחלטתי מיום 4.6.2019 הארכתי את תוקפו של עיכוב הביצוע הארעי עד למתן החלטה אחרת.

 

4. בבקשתו טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו, מכיוון שאם ימונה מנהל חדש לעיזבון “בעל התפקיד שימונה לא יפעל לבירור הערעור דנא – שכן קבלת ערעור המבקש פירושה ביטול מינויו של בעל התפקיד”, ומכך נובע “סיכול ערעור העיזבון דנא (שהוגש באמצעות המבקש – מנהלו הזמני), והלכה למעשה תיחסם זכות העיזבון לגישה לערכאות”. במילים אחרות, המבקש סבר כי יש לעיזבון אינטרס שלא להיות מנוהל כפושט רגל, וכי ניתן לעמוד על אינטרס זה רק אם המבקש עצמו ינהל את הליכי הערעור בשם העיזבון.

 

המבקש הוסיף כי לא ייגרם למשיב כל נזק מעיכוב ביצוע החלפת מנהל העיזבון, מכיוון שניהול העיזבון מתבצע תחת פיקוחו של בית המשפט לענייני משפחה, ומכיוון שהמבקש אף מתחייב כי “לא תבוצע כל דיספוזיציה בנכסי העיזבון”. המבקש הוסיף כי הוא מוכן להתחייב למכירת נכסי העיזבון ולהחזקתם “בפיקדון מתאים לטובת נושי העיזבון”, על מנת להזים כל חשש להברחת נכסים. עוד טען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים, בין היתר מפני שהקביעה לפיה העיזבון פושט רגל ניתנה “ללא כל ביסוס עובדתי”, ומכיוון שהיה מקום לבחון אם ניהול העיזבון בפשיטת רגל יועיל באופן כלשהו לנושים.

 

5. הן המשיב והן הכונס הרשמי (להלן: הכנ”ר) הגישו התנגדויות לבקשה, וציינו כי החלטתו של בית המשפט קמא לנהל את העיזבון כפושט רגל מבוססת בעיקרה על הכרעות עובדתיות, בהן לא נוטה ערכאת הערעור להתערב. עוד ציינו המשיב והכנ”ר כי בין המבקש לבין משפחת המנוח ישנה היכרות מוקדמת: הכנ”ר הדגיש כי המבקש מונה כמנהל העיזבון לבקשת יורשת המנוח, וכי נסיבות העניין מעלות חשד לניגוד עניינים מטעמו של המבקש. המשיב הוסיף כי המבקש “ידוע כמי שליווה את המנוח במשך שנים ארוכות והינו בעל קשרי ידידות למנוח ולבני משפחתו”, ואף היה “עד הגנה מרכזי” מטעמו של המנוח בבוררות.

 

באשר לסיכויי הערעור ומאזן הנוחות, הדגיש הכנ”ר כי המבקש הודה שהנכס העיקרי שבבעלות העיזבון ככל הנראה אינו שווה 7 מליון ₪, בעוד החוב כלפי המשיב 1 עולה על 7 מליון דולר. עוד נטען כי ממילא יהא צורך לממש את הנכס שבבעלות העיזבון, ולכן המבקש והעיזבון אינם צפויים להיפגע מניהול העיזבון כפושט רגל. מנגד, למשיב עלול להיגרם נזק בשל כל עיכוב בפדיון החוב או בבירור הטענות בדבר הברחת נכסים. המשיב הוסיף וטען כי אין חשש לסיכול הערעור, שכן היורשת תוכל להמשיך ולנהלו.

 

6. דין הבקשה להידחות.

 

כידוע, הגשת ערעור אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצוע ההחלטה או פסק הדין מושא הערעור. לצורך כך יש לבחון הן את מאזן הנוחות והן את סיכויי הערעור, אך השיקול המכריע מבין השניים הוא מאזן הנוחות (ע”א 4113/17 אנטואן שוקחה ובניו בע”מ נ’ בני ג’ורג’ שוקחה בע”מ, בפסקה 4 והאסמכתאות שם (‏8.6.2017); ע”א 9890/17 ויסולי נ’ אלרן (ד.ד.) השקעות בע”מ, בפסקה 13 והאסמכתאות שם (‏10.1.2018)). בענייננו, איני רואה להידרש לסיכויי הערעור, מאחר שלא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי נכסי העיזבון הם בעלי ערך מיוחד שיש בו כדי להצדיק את הותרת ניהולם בידי המבקש. עוד לא הוכח כי בהכרח ייגרם לעיזבון נזק מניהולו כפושט רגל עד להכרעה בערעור.

 

בכל הנוגע להמשך דרכו של הערעור, חזקה כי מנהל העיזבון שימונה ינהל את הערעור באופן המיטיב עם העיזבון, אף אם יתברר למנהל כי העיזבון אכן אינו פושט רגל. הגשת הערעור דכאן או המשך הייצוג בערעור דכאן, אינה מותנית בכך שהמבקש יישאר בתפקידו כמנהל עזבון, והדרך פתוחה בפני יורשתו של המנוח. כך, ככל שיורשת המנוח מתנגדת לניהול העיזבון כפושט רגל, ביכולתה להעלות טענותיה בעצמה באפיקים המתאימים, גם ללא תיווכו של המבקש (השוו:  ע”א 6653/14 עזבון המנוח מריאן ז”ל נ’ עו”ד וייל, מנהלת עזבון (18.2.2015); רע”א 3587/06 עז’ המנוח ירדני ז”ל נ’ בן-צור (14.5.2008)‏).

 

7. אשר על כן, הבקשה נדחית, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

 

צו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 4.6.2019 – בטל.

 

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ למשיב ולכונ”ר כל אחד (סה”כ – 8,000 ₪).

 

 

ניתנה היום, ‏כ”ט בסיון התשע”ט (‏2.7.2019).

 

 

ש ו פ ט

 

ולבסוף אימה של דסי רחל פורר התקפלה, הודיעה על ביטול הערעור וחטפה 10,000 ש”ח הוצאות לטובת רונלד (הבן החורג שלה).

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע”א  3198/19

 

לפני:

כבוד הרשם רון גולדשטיין

 

המערערת:

פורר רחל

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:	1. ד”ר רונלד פורר
	2. האפוטרופוס הכללי
	3. הכונס הרשמי
	4. עו”ד רונן מטרי, בתפקידו כמנהל עזבון המנוח משה

 

בקשת המערערת מיום 24.2.2020 למחיקת הערעור ללא צו להוצאות; תשובת המשיב 1 מיום 8.3.2020 ובקשה לפסיקת הוצאות; תשובת המערערת מיום 16.3.2020 לבקשה לפסיקת הוצאות

 

 

פסק-דין

 

 

המערערת עתרה ביום 24.2.2020 למחיקת ההליך שבכותרת ללא צו להוצאות. המשיב 1 (להלן: המשיב) הסכים לבקשה אך עמד על הוצאותיו. לאחר עיון בבקשה לפסיקת הוצאות ובתשובת המערערת לה, מסקנתי היא כי אכן על המערערת לחוב בהוצאות המשיב במקרה זה. הבקשה למחיקת ההליך הוגשה זמן לא רב לפני המועד שהיה קבוע לשמיעת ההליך ולאחר שהוגשו בו סיכומים. טעם הבקשה הוא רצונה של המערערת למקד את מאמציה ומשאביה לניהול הליכים משפטיים אחרים. בנימוק זה – גם אם אקבלו לגופו – אין די כדי להצדיק הטלת סיכון ההוצאות במלואו על המשיב, שאולץ להתייצב בהליך זה, להגיש סיכומיו ולהתכונן לדיון. בשקלול כלל הנסיבות שלפני והעובדה כי לא יתקיים לבסוף הדיון, כמו גם לטעם הבקשה ומהות ההליך, נקבע בזאת כי המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ש”ח. יובהר למען הסר ספק כי בקביעת סכום זה לא נתתי משקל לבקשה לעיכוב ביצוע (שנפסקו במסגרתה הוצאות).

הערעור נמחק אפוא, כמבוקש וכמוסכם, והמערערת תישא כאמור בהוצאות המשיב 1 בסך של 10,000 ש”ח.

פסק-הדין יועבר ליומן בית המשפט לצורך ביטול הדיון.

 

ניתן היום, ‏כ”ב באדר התש”ף (‏18.3.2020).

 

		רון גולדשטיין, שופט
		ר ש ם

 

PDF

עיזבון משה פורר בעליון רחל פורר אמא של דסי פורר התקפלה וביטלה הערעור עא 3198-19

להשלמת התמונה נציין כי בנק הפועלים באמצעות עו”ד אבי נימצוביץ גם תבע את רונלד פורר ואת המוזיאון הפרטי לאמנות עכשווית ע”ש רוול פורר בע”מ על 2,000,000 ש”ח ב 8/3/2017 בתיק ת”א 18450-03-17 בנק הפועלים כפר שמריהו 12680 נ’ גולקונדה אומנות בע”מ ואח’.

למי שמעונין לדעת מה זה המוזיאון הפרטי על שם רוול פורר, הרי שרוול היה כלב בולדוג שרונלד אהב מאוד והקים על שמו מוזיאון פרטי….

 

 

 

 

ראו כאן החלטה בעליון המעיפה על טיל את משה דרוקר ובמקומו נכנס רונן מטרי – ע”א 3198/19

 

בבית המשפט העליון

 

ע”א  3198/19

 

לפני:

כבוד הרשמת שרית עבדיאן

 

המבקש להצטרף להליך:	עורך הדין רונן מטרי
המערערים:	1. ד”ר משה דרוקר, עו”ד, מנהל זמני לעזבון המ
	2. פורר רחל

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:	1. ד”ר רונלד פורר
	2. האפוטרופוס הכללי
	3. הכונס הרשמי

 

בקשה מטעם המערער 1 למחיקתו כצד להליך; בקשה לצירוף כצד להליך; תגובות מטעם המערערת 2 מיום 9.9.2019 ומיום 24.9.2019; תגובות מטעם המשיב 2 מיום 8.8.2019 ומיום 26.9.2019; תגובות מטעם המשיב 1 מיום 26.9.2019

 

החלטה

 

בהיעדר התנגדות מטעם מי מהצדדים, אני מורה על מחיקת המערער 1 מההליך שבכותרת, כמבוקש.

 

עורך הדין רונן מטרי, אשר מונה כמנהל עיזבון המנוח משה פורר ז”ל בפשיטת רגל, ביקש לצרפו כמשיב להליך. המערערת מתנגדת לבקשה.

 

כבר נקבע בפסיקת רשמי בית משפט זה כי “ככלל משמונה בעל תפקיד על ידי הערכאה הדיונית, ראוי כי אותו בעל תפקיד יהיה צד, או לפחות ‘צד קשור’, לערעור על מנת שבפני בית המשפט הדן בערעור תפרש התמונה המלאה הרלבנטית לעניין” (ראו: ע”א 3387/16 בן חיים נ’ זידלר, פיסקה 3 (27.9.2016)), ואף ניתנו החלטות המורות על צירופו של בעל תפקיד להליך הערעור הגם שהוא לא היה צד בעת מתן ההחלטה נשוא הערעור (ראו: ע”א 108/12 פרברי נ’ חסן (19.2.2013); ע”א 5934/14 גיאו בר (92) הנדסה אזרחית בע”מ נ’ טובים (26.8.2015); ע”א 8522/14 קלי נ’ מכון תערובת נהלל בע”מ (4.12.2015)). אני סבורה כי גם בענייננו שיקולים של יעילות דיונית מצדיקים את צירופו של עורך הדין מטרי כמשיב לערעור דנן, ולא מצאתי בנימוקי התנגדותה של המערערת טעם לפיו היא תיפגע מצירופו. לפיכך, יישומו של ה”המבחן המשולש” עליו עמדה המערערת, לצרוף משיב לערעור מכוח תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (ראו: בש”א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע”מ נ’ קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ”ד מה(5) 457, 464 (1991)) מוביל גם הוא לקבלת הבקשה.

 

אם כן, אני מורה על מחיקתו של המערער 1 מההליך ועל צירופו של עורך הדין מטרי כמשיב להליך. המזכירות תפעל בהתאם.

 

עורך הדין מטרי יגיש סיכומים מטעמו עד ליום 15.12.2019. אין שינוי ביתר מועדי הגשת הסיכומים.

 

ניתנה היום, ‏כ”ח בחשון התש”ף (‏26.11.2019).

 

 

		שרית עבדיאן
		ר ש מ ת

PDF

עבדיאן רונן מטרי מבקש להצטרף להליך העיזבון של מונדק פורר אבא של דסי פורר עא 3198-19

 

ראו כאן החלטה בעליון בתיק בש”א 1590/20

המבקשות הן דסי פורר, אימה שלה ואחותה נגד מנהל העיזבון רונן מטרי שמונה לבקשתו של רונלד פורר לנהל את העיזבון כהליך בפשיטת רגל.  כנראה העלו נגדו טענות של ניגוד עניינים ובסוף התקפלו וחזרו בהן.

 

בבית המשפט העליון

 

בש”א  1590/20

 

לפני:

כבוד הרשם רון גולדשטיין

 

המבקשות:	1. רחל פורר
	2. הדס פורר- גפני
	3. ליליה פורר

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:	1. עו”ד רונן מטרי, בתפקידו כמנהל העזבון המנוח ב
	2. האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי

 

הודעה מטעם המבקשות

 

החלטה

 

המזכירות תתייק בתיק את הודעת המבקשות מיום 24.12.2020 אשר הביאה את הטיפול בהליך זה לכדי מיצוי.

תיק הבקשה להארכת מועד ייסגר אפוא.

ניתנה היום, ‏י”ב בטבת התשפ”א (‏27.12.2020).

		רון גולדשטיין, שופט
		ר ש ם

PDF

ערעור עיזבון פורר בעליון דסי פורר אימה ואחותה נגד מנהל העיזבון רונן מטרי בשא 1590-20

 

בקשה לעיון בתיק הפשט”ר מטוייחת ע”י איריס עבודי לושי

ב 1/9/2023 הגיש יונתן קפאח מטעם התנועה למען איכות השפיטה בקשה לעיין בתיק, אולם השופטת איריס עבודי לושי מחפשת איך להתחמק מהחלטה.  נעדכן אתכם.

נזכיר לכם שהגרוש של איריס עבודי לושי עו”ד יוסי כהן הגיש תלונה על שופטת זו שהיא גנבה לו כסף מכרטיסי האשראי שלו..

 

 

 

לאור דרישתה של איריס עבודי לושי לתקן את הבקשה לעיון כי יש בה מילים לא יפות על דסי פורר, התנועה למען איכות השפיטה תיקנה את הבקשה והוסיפה לאיריס עבודי תזכורת על מה שהיא עשתה לגרוש שלה יוסי כהן.  הפעם זה עבד ועבודי לושי הורתה לדסי פורר להגיב לבקשת העיון.

 

איריס עבודי לושי מורה לפרקליטה הגנבת דסי פורר להגיב מדוע המסמכים לא יפתחו לעיון הציבור 10-10-2023